מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

תזונה והשפעתה על הגדילה בילדים - Nutrition and its effect on pediatric growth and development

מתוך ויקירפואה

תזונה והשפעתה על הגדילה בילדים
Nutrition and its effect on pediatric growth and development
יוצר הערך פרופ' משה פיליפ, ד"ר ליאורה לזר
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – הורמון גדילה, תזונה

גדילתם של ילדים תלויה באספקה סדירה של תזונה מאוזנת, משלב הגדילה התוך-רחמית ועד לשלב סיום הגדילה. הגדילה התוך-רחמית וזו שמחוץ לרחם בחודשים הראשונים לחיים היא הרגישה ביותר להפרעות תזונתיות, אך הפרעה באספקה של מזון, באיכות ובהרכב מתאים, בכל שלב משלבי הגדילה תגרום להאטה ואף לעצירת תהליך הגדילה ולפגיעה בגובה הסופי. מכאן חשיבותה של תזונה נכונה והקפדה על משקל "נכון" כחלק ממעקב אחר גדילה נורמלית של ילדים.

עם זאת, שאלות רבות בנושא עדיין לא מצאו את פתרונן: מהי התזונה האידיאלית אשר תבטיח את מיצוי פוטנציאל הגדילה האישי המירבי? אילו מרכיבים עליה לכלול ובאילו כמויות? כיצד עליה להשתנות בשלבי הגדילה השונים? כיצד היא מבוקרת על-ידי מנגנון התיאבון והשובע? ומהי החוליה המקשרת בין התזונה הנצרכת לבין המנגנונים המפקחים על גדילת הילדים?

גדילה

ציר הורמון הגדילה

שנים רבות נחקרה שאלת המנגנון המפקח על גדילת ילדים. הציר הנלמד ביותר בנושא זה הוא ציר הורמון הגדילה (Growth hormone axis), שהוא ככל הנראה הציר העיקרי שבאמצעותו מפקחת בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) על גדילת הגוף. תיאוריית הסומטומדין (Somatomedin hypothesis) ששלטה בספרות הרפואית בעשורים האחרונים פותחה בניסיון להסביר מנגנון זה.

על פי התיאוריה, הורמון הגדילה (Growth Hormone) המופרש מההיפופיזה הקדמית מגרה ייצור והפרשה של פקטורי גדילה דמויי אינסולין (Somatomedins), ואלו מגרים ישירות את הכונדרוציטים שבפלטות הגדילה של העצמות להתרבות (Proliferation) ולגדילה (Hypertrophy). הסומטומדינים (Insulin like growth factors - IGFs) הם חלבונים בעלי שרשרת יחידה של 7.5 kDa, ומורכבים מחומצות אמינו: IGF-I‏ - 70 חומצות אמינו ו- IGF-II‏ - 67 חומצות אמינו. פקטור הגדילה דמוי האינסולין החשוב בחיים החוץ עובריים הוא ה-IGF-I. מקורו העיקרי של ה-IGF-I שבסרום הוא מתאי הכבד. לפיכך יוחס לפקטור גדילה זה תפקיד של הורמון - הוא מיוצר בכבד, מופרש אל הדם, ומוסע בזרם הדם אל אברי המטרה (פלטות הגדילה), שם הוא מגרה לפעילותו הביולוגית.

בשנים מאוחרות יותר פורסמו מחקרים רבים אשר הדגימו כי להורמון הגדילה (GH) יכולת לגרות יצירת IGF-I ברקמות רבות נוסף על הכבד. כך, למשל, גורם הורמון הגדילה ליצירה מקומית של IGF-I בכליות, בריאות, ברקמת שריר ואף בתאי הכונדרוציטים שבפלטות הגדילה שבעצמות. מכאן, שנוסף על הפעילות ההורמונלית, פקטור הגדילה ה-IGF-I הוא בעל פעילות אוטוקרינית (Autocrine) ופאראקרינית (Paracrine).

פקטורי הגדילה דמויי אינסולין בסרום וברוב נוזלי הגוף השונים נמצאים בקומפלקס מבני עם חלבוני קשירה בעלי אופייניות גבוהה - חלבוני קשירה לפקטורי גדילה דמויי אינסולין (Insulin like factor binding proteins - IGFBPs). לפחות שישה חלבוני קשירה כאלו תוארו, אופיינו וסומנו, מ-IGFBP1 ועד IGFBP6.

לאחרונה הודגם גם כי נוסף על הורמון הגדילה, פקטורים הורמונליים או אחרים עשויים גם הם לגרות את יצירת פקטורי הגדילה דמויי אינסולין ברקמות הגוף השונות.

הפרעות שונות לאורך ציר הורמון הגדילה, אשר תוארו במשך השנים בחולים רבים, העמיקו את הבנתנו אודות חשיבות ציר זה לגדילתם הנורמלית של ילדים. חולים שלהם פגיעה בהפרשת הורמון גדילה, סובלים בילדותם מקומה נמוכה ומקצב גדילה נמוך מהנורמלי לבני גילם, וללא טיפול מתאים, יסיימו את גדילתם כבוגרים נמוכים מאוד. גם חולים הסובלים מעמידות מולדת לאפקט הביולוגי של הורמון גדילה (גמדות על שם לרון) בשל פגמים שונים ברמת הקולטן (רצפטור) של הורמון זה (Growth hormone receptor), סובלים מקומה נמוכה קיצונית, וקצב גדילתם נמוך. אצל חולים אלה רמות הורמון הגדילה בדם מוגברות, אך רמות הורמון ה-IGF-I ורמות חלבון IGFBP3 נמוכות (1).

תקופות הגדילה -הורמונים ומנגנוני בקרה

הגובה הסופי שאליו מגיע הילד בהגיעו לבגרות ובהשלמת תהליך גדילתו, הוא סך כל הגדילה (בסנטימטרים) שהתרחשה בתקופות חייו השונות. נהוג לחלק את תהליך הגדילה לארבע תקופות עיקריות: התקופה העוברית או התוך-רחמית, תקופת הילוד והינקות (Neonate and infant), תקופת הילדות ותקופת גיל ההתבגרות. לכל אחת מתקופות אלו מאפיינים משלה ומנגנוני בקרה שונים.

תהליך הגדילה מתחיל עם המפגש שבין תא הזרע הבודד לבין הביצית. תהליך ההפריה מלווה בחלוקה מהירה של תאי העובר ובגדילה מהירה. במשך תשעה חודשי ההיריון גדל העובר באורכו מגודל מיקרוסקופי של תא בודד (תא הביצית המופרית) לאורך ממוצע של כ- 50 ס"מ בלידה. תקופת החיים העובריים היא התקופה שבה קצב הגדילה הוא המהיר ביותר, והיא בעלת התרומה הגדולה ביותר (ליחידת זמן) לגובה הסופי של הבוגר. מעניין לציין, כי דווקא תקופה זו מאופיינת בתלות מינימלית בנוכחותו של הורמון הגדילה. גם ילודים חסרי הורמון גדילה מגיעים לאורך נורמלי בלידתם (אם כי נמוך מהממוצע בכ- 1.5 סטיות תקן). מקובל לחשוב כי בתקופת הגדילה התוך-רחמית, מערכות אחרות מגרות את הפרשת ה-IGFs. ל-IGF-II יש ככל הנראה חשיבות גדולה יותר בחיים העובריים מאשר בחיים החוץ-רחמיים. הפרשת ה-IGF-I התוך-רחמית נשלטת על ידי פקטורים אחרים מאשר בחיים החוץ-רחמיים, ומושפעת מגורמים שונים הכוללים גם מרכיבים תזונתיים. להורמונים כמו האינסולין והלפטין, וכן גם לפקטורי גדילה אחרים, יש כנראה חשיבות גדולה יותר כתורמים לגדילת העובר מאשר בתקופות הגדילה האחרות.

את תקופת הגדילה של הילוד והתינוק ניתן לתאר כתקופת מעבר משלטון פקטורי הגדילה העובריים לדומיננטיות של ציר הורמון הגדילה. אורכה של תקופת מעבר זו שונה מילד לילד, והיא נמשכת לפחות חודשים אחדים. אצל רוב הילדים, הגדילה מהשנה השנייה לחיים ואילך (תקופת הילדות) תלויה מאוד בתפקודו התקין של ציר הורמון הגדילה.

תקופת הגדילה הרביעית (תקופת ההתבגרות) היא התקופה היחידה בחיים החוץ-עובריים, שיש בה האצת גדילה ניכרת (Pubertal growth spurt). בתקופת גדילה זו אין די עוד בציר הורמון גדילה מתפקד, והגדילה תלויה באספקה מספקת ומתואמת של הורמוני המין. תקופה זו מאופיינת, אפוא, בעלייה של רמות הורמוני המין, רמות הורמון הגדילה, רמות ה-IGF-I וה-IGFBP3 בדם (1).

תזונה

התזונה ותקופות הגדילה השונות

גדילת הגוף ובנייתו, אשר מתחילות בחיים העובריים, מתרחשות בתקופות הינקות, הילדות וההתבגרות. בנייה תקינה של הגוף בכל אחת מהתקופות מחייבת אספקה קבועה וסדירה של "אבני בניין" (אבות המזון, מלחים וויטמינים) ואנרגיה (קלוריות), אשר מקורן במזון. תזונה מאוזנת, המכילה כמויות מספיקות של כל אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים, חשובה להשגת משקל תקין, לגדילה האורכית ולבניית מסת העצם והשרירים. לפיכך, מצבי חסר תזונתי בכל אחת מהתקופות יפגעו בגדילה.

על חשיבותה של התזונה הנכונה בתהליך הגדילה, ניתן ללמוד בעיקר מדוגמאות שבהן קיימת הפרעה באספקתה הסדירה והתקינה.

הפרעות תזונה

הפרעה תזונתית עשויה להיגרם בשל חוסר במזון, איכות המזון או הפרעה בספיגתו.

חוסר במזון

הסיבות לחוסר במזון רבות ומשתנות - מלחמות, עוני והזנחה, הפרעה באספקת מזון איכותית ורציפה הדרושה כל-כך לגדילתם התקינה של ילדים. כל אלה גורמים לרעב במדינות העולם השלישי.

בעולם המערבי, הפרעות אכילה בגיל הרך וסביב גיל ההתבגרות גורמות לתת-תזונה. בגיל הרך הבעיה נובעת מקושי בתקשורת בין הילד לאם סביב מפגשי ההאכלה. כתוצאה מכך יש הפרעה באספקה רציפה של התזונה לתינוק, הגורמת לחוסר שגשוג. סביב גיל ההתבגרות סובל אחוז מסוים מהמתבגרים מהפרעה בדימוי הגוף, המובילה לדיאטה קיצונית ולעיסוק מוגבר בספורט. הפחתה בכמות המזון עד הרעבה עצמית, עקב הצורך האובססיבי לשמור על משקל גוף נמוך (כשהמצב הקיצוני הוא אנורקסיה נרבוזה), מביאה לתת-תזונה.

כמו כן חלק מהילדים ומהמתבגרים עסוקים בפעילות גופנית אינטנסיבית במשך שעות ארוכות ביממה, המלווה בהוצאה קלורית מוגברת ביותר. בדרך כלל הוצאה זו מפוצה על-ידי האכילה באופן חלקי בלבד. ברב המקרים, נשללים חומרי המזון והאנרגיה מן הגוף, והילדים הללו נמצאים באופן קבוע במאזן קלורי שלילי. חשוב להדגיש שתופעה זו נפוצה יותר בקרב ספורטאיות הנדרשות לשמור על משקל גוף נמוך, כגון מתעמלות ורקדניות, אך גם בקרב ספורטאיות המתאמנות באינטנסיביות רבה.

אם דגם התנהגות זה, המביא לתת-תזונה, מתפתח לפני סיום הגדילה וההתבגרות, תהיה הפרעה בהתפתחות המינית ופגיעה בגדילה התקינה. בבנות יוביל דפוס זה בסופו של דבר להופעת אל-וסת ראשונית - עובדה בעלת השלכות שליליות על מסת העצם המרבית וירידה בצפיפות העצם בעתיד.

איכות המזון

מחקרים רבים הראו כי להרכב התזונה השפעה חשובה על תהליך הגדילה. ארוחות המורכבות רק מפחמימות (סוכריות וממתקים אחרים) יתרמו לגדילה פחותה מאשר ארוחות מאוזנות הכוללות את כל אבות המזון. חוסר באחד הוויטמינים עשוי לגרום להפרעה בגדילה, גם כאשר כמות הקלוריות לכאורה מספיקה. לכן, בכל בירור של הפרעת גדילה בכל גיל, יש לברר את הרכב הדיאטה בניסיון למצוא הסבר להפרעת הגדילה.

הפרעת ספיגה

מחלות מעי זיהומיות ושלשולים כרוניים, שהיו שכיחים מאוד בעבר והיו גורם חשוב בהפרעה לספיגת המזון ולשגשוג, פחתו מאוד בעולם המערבי בשנים האחרונות. כיום, הסיבות השכיחות להפרעות ספיגה הגורמות לפגיעה בגדילה, הן דלקות המעיים. הכוונה לדלקות כרוניות מסיבה לא ברורה (מחלות מעי דלקתיות כדוגמת מחלת קרוהן), או לדלקות הנגרמות בשל רגישויות מולדות, או נרכשות, למוצרי מזון שונים. כדוגמה, רגישות לחלבון הגלוטן שבמזון, שגורמת לנזק לרירית המעי ולהפרעה קשה לספיגת המזון (מחלת הכרסת - Celiac disease). במחלות אלו הפרעה בגדילה, ולאו דווקא תלונות מצד מערכת העיכול, עשויה להיות סימן ראשון למחלה.

כמו כן, כל מחלה כרונית קשה - מחלת לב, מחלת כליות או מחלת דם - עלולה לגרום לתת-תזונה ולהפרעה בגדילה.

הפרעות תזונה והשפעתן על תהליך הגדילה

התקופה העוברית או התוך-רחמית

בחיים התוך-רחמיים מקבל העובר את כל חומרי המזון והאנרגיה מן האם דרך השליה. לפיכך, כל מחלה או חסר תזונתי משמעותי אצל האם, או לחלופין מחלה של השליה עם פגיעה בדופן כלי הדם השלייתיים, יפגעו בגדילה התוך-רחמית (Intra uterine growth retardation - IUGR). בשלב ראשון נצפית פגיעה במשקל העובר, אך במצבים קיצוניים נצפית גם פגיעה בגדילה לאורך. מעקב סדרתי אחרי גודל העובר במהלך ההיריון עשוי לזהות את ההפרעה בגדילת העובר. במקרים אלו, הילוד נולד בדרך-כלל קטן לגיל ההיריון (Small for gestational age - SGA). ילדים כאלה מצליחים לרוב עם חידושה של אספקה סדירה של תזונה לאחר הלידה - בעזרת הנקה או תזונה אחרת - להאיץ את גדילתם (תהליך המכונה Catch-up). רוב הילדים שנולדו קטנים לגיל ההיריון אכן יאיצו את גדילתם לאחר הלידה, ויגיעו באורכם לאורך דומה לזה של ילדים שנולדו במשקל נורמלי.

לעומת זאת, כאשר האם סובלת מסוכרת הריונית לא מאוזנת, רמות הסוכר הגבוהות בדמה, שעוברות לעובר, גורמות לייצור אינסולין עוברי מוגבר.

האינסולין, שהוא הורמון הבונה את רקמת השומן, גורם לעלייה ניכרת במשקל העובר, ולעתים גם בגדילה האורכית שלו.

מתקופת הינקות עד הבגרות

גם בחיים שלאחר הלידה, בעיקר בתקופות שבהן הגדילה מואצת, יש לתזונה נכונה תפקיד חשוב בגדילה. בחודשים הראשונים לחיים קיימת הרגישות הגדולה ביותר להפרעה תזונתית. אולם, הפרעה תזונתית עלולה לגרום לפגיעה בשגשוג אצל ילדים בכל גיל.

גדילתם של בנות ובנים הסובלים מתזונה לקויה, מואטת ואף נעצרת. כמו כן, תהליך התבגרותם מאחר. מחלות כרוניות והפרעה בתזונה בילדים יביאו להפרעות דומות בתהליכי הגדילה וההתבגרות, אם לא יזכו להתערבות יעילה. ללא טיפול אינטנסיבי ושיקום תזונתי יעיל, עלולים ילדים אלו להישאר נמוכים מהצפוי להם על פי הגנטיקה המשפחתית.

הפרעות בתזונה והשפעתן על ציר הורמון הגדילה

ילדים הסובלים מתת-תזונה מפתחים עמידות נרכשת לאפקט הביולוגי של הורמון גדילה. עמידות זו היא ברמת הקולטן, כמותו ופעילותו, ולפיכך רמות הורמון הגדילה בסרום שלהם גבוהות מהרגיל. לעומת זאת, רמות ה-IGF-I בסרום שלהם נמוכות מהרגיל ברוב המקרים.

רמות נמוכות של IGF-I והפרעה בפעילותו תוארו אצל
  • ילדים עם תת-תזונה כרונית ובתסמונות הקליניות של קוושיורקור (Kwashiorkor) ושל מרסמוס (כחשת - Marasmus). שיקום תזונתי הצליח להעלות את רמות פקטור גדילה זה לתחום הנורמה בשתי תסמונות אלו לאחר 29-9 יום.
  • מתבגרים הסובלים מתת-תזונה משנית לאנורקסיה נרבוזה. חשוב להדגיש שקיים מתאם (קורלציה) בין מידת הירידה במשקל לבין הירידה ברמות פקטור גדילה זה.
  • חולים הסובלים מתת-תזונה משנית לתהליך דלקתי במעי כגון מחלות מעי דלקתיות. שיפור האכילה (Energy intake) בחולים אלו העלה, לפחות חלקית, את רמות ה-IGF-I בדמם.
  • חולים עם מחלת הכרסת (Celiac Disease). תזונה ללא גלוטן העלתה את רמות ה-IGF-I הנמוכות בחולים אלו לנורמה. שינוי זה לווה בהאצת קצב הגדילה ובשיפור בדפוס הגדילה.

בחלק מהמצבים הללו נמצאו רמות נמוכות של אינסולין בדם. רמות נמוכות של אינסולין גורמות לעלייה בחלבון הקשירה ה-IGFBP1 בסרום, ברקמות ובנוזל הבין תאי. חלבון קשירה זה קושר את ה-IGF-I, מוריד את אחוז ה-IGF-I החופשי, ולפיכך מפריע כנראה עוד יותר לפעילותו הביולוגית.

שינויים ברמות ה-IGF-I נצפו גם במתנדבים בוגרים, אשר עברו במסגרת מחקרים קליניים תקופות צום באורך שונה, שהתחלפו בדיאטות שונות. במתנדבים אלו נצפתה ירידה מובהקת ברמות ה-IGF-I - לאחר חמישה ימים הערכים שנמצאו בדם היו כ- 30% מהערכים שנמדדו לפני הצום. לאחר עשרה ימי צום, רמות ה-IGF-I ירדו לערכים זהים לאלו שנצפו בחולים עם חוסר מוחלט של הורמון גדילה. הירידה ברמות פקטור גדילה זה לא נגרמה עקב פגיעה בהפרשת הורמון הגדילה, מאחר שרמות הורמון הגדילה שנמדדו בדמם, מספר הזיזים של הורמון הגדילה במהלך היממה וגודל אמפליטודת ההפרשה היו מוגברים. הצום גרם לעמידות נרכשת אך הפיכה להורמון הגדילה. האכלה מחדש בדיאטה רגילה למשך חמישה ימים העלתה את ערכי ה-IGF-I לנורמה. מתן דיאטה זהה קלורית לדיאטה הרגילה, ונמוכה בתכולת החלבון, הביאה לעלייה חלקית ברמות ה-IGF-I בסרום. מתן דיאטה דלת חלבון אך עם תכולה קלורית נמוכה מנעה את עליית ה-IGF-I כליל. מכאן, שלצורך העלאת רמות ה-IGF-I חזרה לנורמה, יש צורך בדיאטה הכוללת הן חלבונים והן קלוריות בכמות מספקת.

לסיכום, ציר הורמון הגדילה רגיש מאוד לאספקת המזון. הפרעה באספקת המזון גורמת לירידה ברמות הורמון ה-IGF-I, והגדילה נעצרת.

השפעות תזונתיות נוספות

מחקרים רבים בשנים האחרונות מעידים, כי השפעת התזונה על ציר הורמון הגדילה איננה יכולה להיות ההסבר היחיד לאינטראקציה שבין התזונה לגדילה באורך או בגובה הילד. כישלונות הניסיונות לעקיפת ההפרעה בתפקוד הציר במצבי תת-תזונה על-ידי הזרקת IGF-I, מעידים כי מנגנונים נוספים מעורבים בהפרעת הגדילה המלווה את תת-התזונה. מודל הגדילה העוברית, כמו גם מנגנון הגדילה אצל הילדים השמנים, מעידים כי מנגנוני גדילה נוספים ופקטורי גדילה אחרים מעורבים, קרוב לוודאי, גם הם בגדילה.

הגדילה בילודים ובתינוקות מושפעת מהתזונה בדרכים אחרות מאשר דרך השפעת התזונה על ציר הורמון הגדילה. בתינוקות עם כשל שגשוגי (Failure to thrive) על רקע תזונתי לא אורגני, נמצאו ערכי IGF-I זהים לאלה שנמצאו אצל ילדים שגדילתם תקינה - רמז לחשיבות החלקית בלבד של רמות ה-IGF-I בסרום בגיל זה. חיזוק נוסף להנחה כי פקטור הגדילה דמוי האינסולין (ה-IGF-I) איננו מנגנון עיקרי בגדילת התינוק, התקבל מסדרת ניסיונות שבוצעו בתינוקות עם כשל שגשוגי לא אורגאני (Non organic failure to thrive)‏ (2,3). בניסיונות אלו קיבלה קבוצת תינוקות תוספת אבץ לתזונה. בקבוצה שקיבלה תוספת אבץ הייתה עלייה מובהקת ברמות ה-IGF-I בסרום התינוקות. למרות העלייה ברמות ה-IGF-I בסרום, לא היה כל שינוי בקצב הגדילה של קבוצה זו בהשוואה לקבוצת הביקורת.

לאור כל הממצאים האלו, ייתכן כי לרמות פקטורי הגדילה בסרום חשיבות חלקית בלבד, וכי עיקר תהליכי הבקרה מתרחשים למעשה בפלטות הגדילה הסחוסיות שבעצמות. מנגנון פעילות פלטת הגדילה והתהליכים השולטים בבקרת פעילותה עדיין עלומים ברובם, ומחכים לפריצת הדרך המתאימה. לפקטורי גדילה מקומיים המופרשים באזור פלטת הגדילה יש, ככל הנראה, תפקיד מרכזי בגדילת העצם, וגם הם מושפעים, קרוב לוודאי, ממרכיבי המזון השונים כמו תכולת האבץ, מינרלים וויטמינים נוספים ומהמאזן האנרגטי.

השמנה וגדילה

כאשר הגוף מקבל עודף מזון, הוא אוגר אותו לשימוש בעת מצוקה ברקמת השומן. בשנים האחרונות למדנו כי רקמת השומן היא לא רק מחסן של מזון לעתות מצוקה ורעב, אלא יש לה גם תפקיד חשוב בתהליכי חילוף החומרים בגוף, והיא גם מתפקדת כבלוטה אנדוקרינית. ברקמת השומן נוצרים הורמונים רבים המשתחררים ממנה אל זרם הדם, ודרכו הם מגיעים ומשפיעים על תהליכים שונים בגוף, כולל גדילה.

דוגמה לכך היא ילדים שעברו ניתוח להסרת גידול תוך-מוחי (Craniopharyngioma) באזור בלוטת יותרת המוח. בניתוח נכרתת בדרך כלל כל הבלוטה, והילדים סובלים מפגיעה בכל הצירים ההורמונליים שתחת פיקוחה, כולל ציר הורמון הגדילה. בעקבות הניתוח מפתחים חלק מהילדים תסמונת אכילה כפייתית, עלייה קיצונית במשקל והאצת גדילה. האצת הגדילה מתרחשת בהיעדר הפרשת הורמון הגדילה ובנוכחות רמת IGF-I בטווח הנמוך של הנורמה.

כמה מנגנונים הוצעו כהסבר לגדילתם של ילדים אלו בהיעדר הורמון הגדילה
  • רמות אינסולין מוגברות - השמנה גורמת לעמידות להורמון האינסולין (Insulin resistance). רמות האינסולין בסרום עולות. האינסולין המוגבר מגרה את הגדילה בכמה מנגנונים אפשריים:
    • האינסולין הוא הורמון אנאבולי, והפעלת הקולטן שלו יכולה כנראה לעודד את הגדילה באופן חלקי.
    • בשל הדמיון הקיים בין המבנה המרחבי של האינסולין לבין המבנה המרחבי של ה- IGF-I, וכן בשל הדמיון המבני הקיים בין הקולטנים שלהם, רמות אינסולין גבוהות בסרום גורמות להפעלת קולטן ה- IGF-I.
    • האינסולין המוגבר מדכא את ה- IGFBP1. רמת חלבון קשירה זה יורדת בנוזלי הגוף השונים, ורמת ה-IGF-I החופשי עולה, ולפיכך יש גם עלייה בפעילותו הביולוגית.
  • רמות מוגברות של לפטין - לאחרונה הוצע מנגנון נוסף. רמות הלפטין אצל ילדים שמנים גבוהות ונמצאות בקשר ישיר לעלייה במדד מסת הגוף (BMI). בשנים האחרונות נמצא, כי קולטנים ללפטין נמצאים ברקמות רבות בגוף נוסף על המוח. כמה עבודות מחקריות מצאו כי ללפטין יש גם פעילות פריפרית, נוסף על פעילותו המרכזית על המוח. במודל מעבדתי של Endochondral ossification, הדומה לתהליך המתרחש בפלטת הגדילה של ילדים בזמן גדילתם, הודגם כי לפטין יכול לגרות באופן ישיר פרוליפרציה והיפרטרופיה של כונדרוציטים. עוד הודגם כי הלפטין מגרה את ביטוי הגן ואת הימצאות הקולטן ל-IGF-I על גבי הכונדרוציטים, ובכך כנראה מעלה את ההשפעה של פקטור גדילה זה בצורה משמעותית (4). ייתכן שהורמון זה משפיע על הקומה הגבוהה והגדילה המואצת בחלק מהילדים הסובלים מהשמנה בולטת.

ביבליוגרפיה

  1. Isley WL, Underwood LE, Clemmons DR. Changes in Plasma Somatomedin-C Concentrations in Humans. J Clin Invest 1984;71:175-182
  2. Phillip M, Hershkovitz E, et al. Serum Insulin-Like Growth Factors I and II are not Affected by Undernutrition in Children with Non-organic Failure to Thrive. Horm Res 1998;49:76-79
  3. Hershkovitz E, Printzman L, Segev Y, Levy J, Phillip M. Zinc Supplementation Increases the Level of Serum Insulin-Like Growth Factor-I but does not Promote Growth in Infants with Non-organic Failure to Thrive. Horm Res 1999;52:200-204
  4. G. Maor, M. Rochwerger, Y. Segev, M. Phillip. Leptin acts as a growth factor on the chondrocytes of skeletal growth centers. Journal of Bone and Mineral Research, 2002;17(6):1034-1043

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' משה פיליפ, ד"ר ליאורה לזר, המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, המרכז הארצי לסוכרת נעורים, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח-תקוה (יוצר\י הערך)