הצגת המקור של הדף "סיוע לבני משפחה להביא אדם שסובל ממחלה נפשית לטיפול - Helping family members to bring a person who suffers from mental illness to therapy"

{{מחלה
|תמונה=
|כיתוב תמונה=
|שם עברי= סיוע לבני משפחה להביא אדם שסובל ממחלה נפשית לטיפול
|שם לועזי= Helping family members to bring a person who suffers from mental illness to therapy
|שמות נוספים=
|ICD-10=
|ICD-9=
|MeSH=
|יוצר הערך= גב’ אירנה נתנאל, פרופ’ לאון גרינהאוס {{ש}}[[קובץ:TopLogoR.jpg|80px]]
|אחראי הערך=
}}
{{ראו גם|תפקיד המשפחה בבעיה הרפואית ובפתרונה - Family's role in medical conditions]]

“כמה פסיכולוגים צריך כדי להבריג נורה חשמלית? רק אחד. אבל הנורה באמת צריכה לרצות את זה!" ישנה אמונה שאפשרות "אם הם באמת רוצים בכך" היא האפשרות היחידה כאשר מדובר בטיפול בבן משפחה הסובל ממחלה נפשית.
משפחות רבות מחפשות עצות כיצד להביא את יקיריהם הסובלים מהפרעות נפשיות לקבלת עזרה מקצועית. פעמים רבות אנשים שסובלים ממחלה נפשית מאמינים שאין להם בעיה, למרות הוכחות חותכות לקיומה. בני משפחה שמבקשים טיפול עבור אדם שסובל ממחלה נפשית, מרגישים פעמים רבות שהם נשאבים לבור של ייאוש. כאשר המשפחות נמצאות במצב כזה, הכרחי למצוא כלים אחרים מלבד אתי חפירה שגורמים להן להתחפר עמוק יותר בתהום. כלים אלה יכולים להיות פשוטים ליישום.

==הניעה (Motivation) לשינוי==

יש מספר גישות שעוסקות בנושא של הניעה טיפולית והניעה לשינוי, לדוגמה:
* "גישת המקל", שלפיה האדם יגיע לבקש עזרה מקצועית רק כאשר ירגיש רע מאוד, רק כאשר ירגיש שהגיע לתחתית הבור. 
*גישה אחרת טוענת שבמהות השינוי עומדת דו-ערכיות ולא רק התנגדות. לפיה, אצל אדם שסובל מתקיימים שני רגשות לגבי מצבו: קיים בו חלק שלא רוצה עזרה, לא מוכן לשינוי; ובו-זמנית קיים בו חלק אחר, חיובי וחזק שרוצה שינוי. 
*גישה נוספת מבחינה בין רמות שונות שבהן האדם נמצא ביחס לשינוי. לפי גישה זו, האדם לא מוכן להגיע לבקשת עזרה מקצועית משום שהוא נמצא בשלב מסוים. שלבי השינוי הם:
*# שלב של טרום הרהור - הכחשה של הבעיה: "אין לי שום בעיה, אין לי מצב רוח, נכון ששבוע אני במיטה ולא עובד, אבל מבחינתי זה בסדר. אני לא זקוק לעזרה".
*# שלב של הרהור - האדם מבין שיש לו בעיה, אבל אינו מתכוון לעשות שינוי.
*# שלב ההכנה - האדם נערך לעשות שינוי, בודק מידע קשור, מברר על מטפלים, על סוגי טיפול, אבל עדיין אינו פונה לעזרה.
*# שלב הביצוע - זהו שלב של פעולה, של מעשים, פנייה למומחה, התחלתו של תהליך.
*# שלב של תחזוקה - שמירה על השינוי, מעקב טיפולי.

ללא ספק, לוקח זמן רב עד שאדם שסובל ממחלה נפשית מבין שיש לו בעיה ושהוא זקוק לעזרה מקצועית. בינתיים, הסובבים מודאגים ולעתים סובלים ומפוחדים מהשלכות של מצבו הנפשי של החולה. לעתים ההשלכות הן מאוד משמעותיות: בן הזוג הבריא מאיים שיעזוב, המשפחה מתרחקת, קיימת סכנת פיטורים מהעבודה, האדם החולה לא מתפקד בבית וכל הנטל נופל על בן הזוג הבריא ועוד.

==טיפול ממוקד משפחה==

כדי לעזור לבני המשפחה להתמודד עם המצב, גישה של טיפול ממוקד משפחה מציעה מספר דרכים יעילות. ראשית, כדי לעשות שינוי לא חייבים להתחיל מהחולה עצמו. השינוי מתחיל במשפחה, מתוך ההנחה שבשלב מאוחר יותר היא תצליח לגרום לחולה להגיע לייעוץ. לפי גישה זו, מילת המפתח שמביאה לשינוי היא אמפתיה (Empathy) וכן מניעת התנגשויות עם החולה. גישה אוהדת כלפי הסובל בסופו של דבר תאפשר להתגבר על התנגדויות מצדו ותגרום לו לפנות לעזרה מקצועית. שיטות של הפחדה, עונשים או תמרונים על ידי בני משפחה או חברים הוכיחו את עצמן כבלתי יעילות. 
==דרכי סיוע למשפחה להביא את יקירה לטיפול==
===התמודדות עם ההכחשה===

פעמים רבות המשפחה יוזמת פגישת ייעוץ בשל משבר שעלה בזמן האחרון ועלול להיות מסוכן. במצב כזה בני המשפחה נוטים להכחיש את הגורם האמיתי לבעיות ומתרכזים בתלונות שמעוררת המחלה. ההורים יתלוננו שהבן הפסיק לבקר אצלם, מבטל הצעות לאירועים משפחתיים. המנהל ידווח על אי שביעות רצון מהתפקוד של העובד שלו. בת הזוג תתלונן על הידרדרות במערכת היחסים הזוגית (בן הזוג לא מקיים יחס מין, לא עוזר במטלות הבית, לא מבלה איתה, מקדיש פחות זמן לילדים וכו'). הם יבקשו "לתקן" את התוצאות ולא יתייחסו לגורם עצמו שהוא מחלה נפשית. במקרים של הכחשה מצד המשפחה, חשוב שקודם כל המשפחה תבין שמדובר במצב מסכן חיים ויש לטפל בגורם ולא בתוצאות של המצב. לכן, כשמשפחה פונה לעזרה מקצועית, בראש ובראשונה מספקים לה הסבר פסיכו-חינוכי על המחלה ומבהירים שעד שהמחלה לא תטופל, התסמינים ילכו ויחמירו וישפיעו לא רק על חיי אותו אדם, אלא גם על חייהם של אנשים רבים נוספים. כאשר האנשים הקרובים לחולה מבינים את המחלה, הם יכולים להתמודד איתה טוב יותר.

===שבירת קשר השתיקה במשפחה===
לעתים קרובות האישה לא משתפת את הוריה או את הורי בן זוגה במצוקותיה ובמצבו של בן הזוג, מתוך חשש שתדאיג אחרים, או מתוך בושה. עצם העובדה שהמשפחה יכולה לשבת יחד ולדבר בפתיחות על הבעיות היא חשובה מאוד ותורמת לצמצום מצוקה בתוך המשפחה, מציאת פתרונות יעילים, אחדות של המשפחה, תחושה של תמיכה הדדית. בן הזוג כבר לא נשאר לבדו במערכה, הבעיה שהייתה פרטית הופכת לנושא התמודדות משותף שכולם נוטלים בו חלק.

===הפסקת התנהגויות מאפשרות===

התנהגות מאפשרת היא כל התנהגות המונעת מהאדם לחוות את תוצאות התנהגותו. ההכחשה קיימת גם אצל בני משפחה ואחרים שנוטים להתכחש בינם לבין עצמם לחומרת הבעיה ופותרים אותה בלא כלום. ניתן לראות זאת באופן שכיח ביותר באמצעות התנהגות הנקראת "התנהגות מאפשרת". לעתים קרובות קיימת מערכת מאפשרת המורכבת מבני משפחה, חברים, עמיתים או חברים לעבודה. הם בדרך כלל פועלים מתוך תחושה מוטעית של רצון להגן על האדם החולה, אולם בסופו של דבר הם מאפשרים את המשך קיומה של המחלה. לדוגמה, בת הזוג "מחפה" על בעלה ומתקשרת למנהל כדי להודיע שבעלה לא מרגיש טוב ולכן לא יכול להגיע לעבודה. היא "תחפה" עליו מול חברים או משפחה כאשר לא יהיה מוכן לבוא למפגש חברתי, היא תגיד שהוא עסוק מאוד וכו'.

בפגישת ייעוץ ניתן להציג את ה"משברים" בחיי האדם החולה כך שיובילו אותו לבחור באפשרות הטיפול. אם האדם בוחר שלא ללכת לטיפול, יש לכך בדרך כלל מספר השלכות משמעותיות. ייתכן שבן זוגו יהיה מוכן להגיש תביעת גירושין, עבודתו עלולה להיפסק. באופן כללי, מפסיקים בני המשפחה והחברים לתמוך באדם (מבחינה כלכלית ואחרת) עד שיבקש עזרה מקצועית. חשוב להבהיר כי השלכות אלה לא נועדו להעניש את החולה, אלא כדי לעזור לבני המשפחה לפעול כדי להגן על עצמם במקרה של חוסר שיתוף הפעולה מצד החולה.

===יעילות===

חלק מתהליך ההתערבות כולל עזרה למשפחה בהחלטה על הדברים שהיא מסוגלת לעשות ועל הדברים שאינה מסוגלת לעשות. אין להיכנס לעימותים, לא עם הסובל ולא עם בני משפחה אחרים. יש ללמוד להתמודד עם החולה בצורה אוהדת ובלתי שיפוטית. יש להפסיק לבוא בדרישות, בתלונות ובטענות, כי בכל מקרה הן זוכות להתעלמות מצד החולה. זה לא מועיל וגורם להתנגדות ולהתרחקות.

===הבעת דאגתם של בני המשפחה לחולה===

כל אחד מבני המשפחה יביע דאגה עצומה, אמפתיה וקבלה, מבלי להאשים או לשפוט. יש להקשיב לחולה בסבלנות ובסובלנות, תוך הבעת אמפתיה למצבו. חשוב לאשר את תחושותיו של החולה ולגרום לו להבין שבגללן הוא סובל. כשהחולה מספר על תחושותיו, חשוב לתת לו הרגשה שמה שהוא מספר חשוב. בצורה כזו נוצרת נכונות מצד החולה לשמוע את תגובתו של בן משפחה או חבר תומך ולרכוש אמון. זאת הזדמנות להבהיר שאין ביכולתו של המאזין לעזור ולפתור בעיות בשום דרך מלבד ההקשבה. האדם זקוק לייעוץ מאנשים מוסמכים שיכולים לעזור בפתרון בעיות. זו הזדמנות שיכולה לכוון אל הטיפול.

===הבהרת ההשלכות של הסירוב לקבלת טיפול===

מתברר שבדרך כלל הסיכויים להצליח לגייס את החולה לטיפול טובים יותר אם יש השלכות מסוימות לבחירה שהוא עושה, לטוב ולרע. אם יקבל החלטה חיובית יקבל "פרס" ויהיו לכך השלכות חיוביות, דברים שהוא ירוויח; אם יקבל החלטה שלילית - יהיו לכך השלכות שליליות שאינן כדאיות לו. יש להבהיר ולהדגיש את הרווח וההפסד של בחירה זו או אחרת. ההשלכות של אי השתתפות בטיפול לא צריכות להיות עונש לאדם הסובל, מטרתן להגן על הבריאות ועל איכות החיים של האנשים הסובבים.

===פגישת ייעוץ===

ניתן להבהיר לחולה שמדובר במפגש ייעוץ שאינו מחייב המשך טיפול ובמידה שלא ירצה להמשיך, איש לא יכריח אותו. חשוב שהחולה יגיע רק לפגישת ייעוץ אחת לא מחייבת. הפגישה נועדה להעביר לחולה את הדאגה שחשה המשפחה לגביו ולמנוע כל גילוי של כעס או התנגדות. כל בן משפחה המשתתף במפגש יביע בקצרה את דאגתו, יספר על כמה אירועים שגרמו לדאגה הזו ועל רצונו שהחולה יגיע לטיפול באופן מיידי. חשוב גם להזכיר מספר אירועים וחוויות חיוביות שהיו בתקופות הטובות, חשוב להבהיר כיצר ייראו היחסים כאשר המחלה תטופל.

===תוכנית חלופית===

אם האדם מסרב להתחיל מיידית בטיפול, ניתן להפעיל דרך נוספת באמצעות רופא משפחה. אפשר להציע לאדם לגשת לרופא המשפחה כדי להתייעץ בקשר לתוספי מזון טבעיים שיקנו יותר כוחות ואנרגייה או במטרה לבצע בדיקות דם כדי לעלות על קיומה של מחלה גופנית שגורמת לחולשה. רופא המשפחה יידע לאבחן שמדובר במחלה נפשית ויפנה את האדם לטיפול מיידי. תחושת דאגה שמעביר הצוות הרפואי, משקלה של הסמכות הרפואית, פחד ממחלות נוספות, תחושת פגיעות עקב מחלה נפשית - כל הגורמים האלו תורמים ליצירת חלון הזדמנויות שבו עולה הסיכוי שאדם יתפוש את הבעיה ויקבל טיפול הולם.

===התחלת קשר בהיעדרות החולה===

את המטרה הראשונית, החדרת ההניעה לקבל טיפול, ניתן להשיג ללא נוכחותו של האדם, אלא רק על ידי סיוע למשפחה התומכת. כדאי להתחיל בקשר טיפולי גם אם לא נראה סביר שהאדם עצמו יפנה לטיפול. קיימות מטרות משנה רבות שניתן להשיגן גם אם הסובל עצמו אינו לוקח חלק בטיפול. חשוב לזכור כי אחד מהגורמים החשובים ביותר המשפיעים על האדם לבקש עזרה הוא האהבה והדאגה שמעבירים בני משפחה המעורבים. אין מקום לכעס או להענשה בהתערבות, הם רק יגרמו לאדם להתגונן יותר ויפחיתו את הסיכויים לכך שהוא יבקש עזרה. קודם כל המשפחה צריכה לעשות שינוי וזה מה שיגרום בסופו של דבר לבן משפחה החולה להסכים ולקבל טיפול. המשפחה היא רבת עוצמה, ולכן השינוי מתחיל במשפחה ולא בחולה.

==ביבליוגרפיה==

<blockquote> 
<div style="text-align: left; direction: ltr">
* Miller W, Rollinck, S. Motivational Interviewing. Preparing People for Change. The Gulford Press NY (2002)
* White R, Wright D. Addiction Intervention. Strategies to motivate treatment-seeking behavior. The Haworth Press NY (2004)
</div>
</blockquote>

==קישורים חיצוניים==

* [http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=2218&sheetid=129  כיצד לסייע לבני משפחה להביא אדם שסובל ממחלה נפשית לטיפול?], מדיקל מדיה


{{ייחוס| גב’ אירנה נתנאל - המרכז לטיפולים מתקדמים מיינד קליניק, תל אביב, פרופ’ לאון גרינהאוס - מנהל בפועל של המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב}}


<center>'''פורסם בכתב העת Psychiatry Updates, אפריל 2009, גיליון מס' 3, מדיקל מדיה'''</center>



[[קטגוריה: משפחה]]
[[קטגוריה: פסיכיאטריה]]
[[קטגוריה:מדיקל מדיה]]