אי נקיטת שתן בנשים - Urinary incontinence in women

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

אי שליטה במתן שתן בנשים
Urinary incontinence in women
יוצר הערך	ד"ר חיים קריסי

אפידמיולוגיה

השכיחות המדויקת של בעיות אלה אינה ידועה בגלל היעדר דיווח מלא מצד הנשים והיעדר הגדרות מוסכמות, אולם רק הפרעות משמעותיות במתן שתן קיימות בכ-10% מהנשים בגיל פריון ופי 2 לאחר מכן.

אטיולוגיה

שלפוחית השתן מאופיינת ביכולת לאגור נוזל בלחץ נמוך ונפח גדול. דופן השלפוחית מורכבת משריר חלק המסוגל להתכווץ ולהתרפות לפי רפלקסים עצביים או שליטה רצונית. מתחת לשופכה (Urethra) נמצא הסוגר (Sphincter) שפועל כאטם למניעת דליפת שתן.

גם למיקום השופכה חשיבות רבה במניעת דליפת שתן על ידי העברת לחצים נכונה בין הבטן לשלפוחית השתן. כשקיימת צניחה של צוואר שלפוחית השתן או פגיעה בסוגר קיימת עלייה ניכרת בשכיחות דליפת שתן במאמץ.

לעתים הסיבות לאי שליטה במתן שתן קשורות למצבים חולפים:

• מצב בלבולי - עקב תרופות, זיהום וכו'.
• דלקת בדרכי השתן - עלולה לגרות לדחיפות, תכיפות, כאב בעת מתן שתן, דליפת שתן.
• אטרופיה - חוסר הורמון האסטרוגן בגיל המעבר מביא ליובש ולדלדול ברירית הנרתיק והשופכה.
• תרופות - כגון: משתנים וחוסמי רצפטורים אלפא לטיפול ביתר לחץ דם.
• ייצור שתן מוגבר - שתייה מוגזמת, תרופות משתנות ושימוש באלכוהול לצד מחלות מסוימות, כגון: אי ספיקת לב, סוכרת, אי ספיקה ורידית בגפיים, חוסר חלבון בדם וכו' עלולים לגרום לייצור שתן מוגבר ונוקטוריה.
• הגבלה בתנועתיות - שברים, דלקת מפרקים, ראייה ירודה וסיבות נוירולוגיות שונות גורמים לאיחור בהגעה לשירותים.
• עצירות - לחץ בטני גבוה לצאייה מוביל לצניחת אברי אגן ולדליפת שתן.

קליניקה

הפרעות אלו כוללות:

• דחיפות (Urgency): “אם לא אגיע לשירותים מיד אדלוף שתן"
• תכיפות (Frequency): הליכה פעמים מרובות למתן שתן במשך היום
• נוקטוריה (Nocturia): צורך למתן שתן מעיר משנת לילה
• אי נקיטת שתן בדחק (Urge Urinary Incontinence): “דולף לי שתן לפני שאני מספיקה להגיע לשירותים"
• אי נקיטת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence): “דולף לי שתן כשאני צוחקת, משתעלת, רוקדת"

דליפת שתן היא בעיה שכיחה אצל נשים החל מגיל פריון, וגורמת לאי נוחות, ריח רע, פצעים מקומיים, דלקות בדרכי השתן, צריבה, נפילות מקימה מרובה בלילה ואף עלייה בשברים בעצם צוואר הירך ובתמותה אצל נשים מבוגרות. לתסמינים הגופניים נלווים תסמינים נפשיים הכוללים בושה, בידוד, הסתגרות בבית, הימנעות מיחסי מין ואף דיכאון. הנשים הסובלות מבעיות אלה נוטות לשנות את אורח חייהן, ממעטות לצאת מהבית ומנהלות את יציאתן מהבית על פי מידע מוקדם של מיקום שירותים ציבוריים באזור נסיעתן. גם העומס הכלכלי לאישה עם דליפת שתן הוא כבד מאוד עקב העלות הגבוהה של מוצרי ספיגה, הצורך להחליף פדים רבים ביממה וכיבוס והחלפה של הבגדים התחתונים בתדירות גבוהה. אין ספק, כי אי שליטה במתן שתן היא בעיה פיזיולוגית שעלולה להפוך במהרה לבעיה חברתית, כלכלית ונפשית הפוגעת משמעותית באיכות החיים. בעבודות שונות דיווחו יותר מ-50% הנשים עם דליפת שתן שלדליפה השפעה שלילית קשה או קיצונית על איכות חייהן. 42.7% מסרו שהבעיה מורידה מביטחונן העצמי, 38.6% מסרו שהיא משפיעה לרעה על פעילותן היום-יומית ו-36.5% מסרו שהיא פוגעת משמעותית בפעילותן החברתית. חשוב לזכור שבעיות אלו ניתנות לרוב לטיפול ולריפוי בכל קבוצות הגיל, ואין לקבלן כמצב תקין או של אין ברירה.

אבחנה

האבחנה מתבצעת על סמך תיאור התסמינים, ההיסטוריה הרפואית של האישה ובדיקה גופנית. בדיקות עזר נוספות מבוצעות לפי הצורך, כגון: יומן השתנה, בדיקות מעבדה, תרבית שתן ובדיקת שתן לציטולוגיה לשלילת ממאירות, הדמיה כולל סונר כליות ודרכי שתן כולל שארית שתן, ציסטוסקופיה, ציסטוגרפיה ובדיקה אורודינמית.

קישורים חיצוניים

פגיעה בתפקוד רצפת האגן היא בעיה שכיחה מאוד אצל נשים בכל גיל וכוללת הפרעות במתן שתן, צאייה, צניחת אברי האגן והפרעות ביחסי מין. השכיחות המדויקת של בעיות אלה אינה ידועה בגלל היעדר דיווח מלא מצד הנשים והיעדר הגדרות מוסכמות, אולם רק הפרעות משמעותיות במתן שתן קיימות בכ-10% מהנשים בגיל פריון ופי 2 לאחר מכן. הפרעות אלו כוללות:

• דחיפות (Urgency): “אם לא אגיע לשירותים מיד אדלוף שתן"
• תכיפות (Frequency): הליכה פעמים מרובות למתן שתן במשך היום
• נוקטוריה (Nocturia): צורך למתן שתן מעיר משנת לילה
• אי נקיטת שתן בדחק (Urge Urinary Incontinence): “דולף לי שתן לפני שאני מספיקה להגיע לשירותים"
• אי נקיטת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence): “דולף לי שתן כשאני צוחקת, משתעלת, רוקדת"

כיצד פועלת מערכת השתן התחתונה?

שלפוחית לא יציבה (Overactive Bladder)

בעיה תפקודית של שלפוחית השתן בשל התכווצויות לא רצוניות של שריר השלפוחית (Detrusor Muscle). ההתכווצויות גורמות לדחיפות ותכיפות במתן שתן, נוקטוריה ואף איבוד שתן בלתי רצוני מתוך דחיפות בכ-35% מהנשים. שכיחות הבעיה עולה עם הגיל עקב שינויים במבנה שריר השלפוחית. האבחון נעשה באמצעות ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית, הערכה אורודינמית במידת הצורך ושאלון מאזן נוזלים של רישום כמויות שתייה, תכיפות מתן השתן והדליפה בכל שעות היממה למשך מספר ימים. הטיפול בעיקרו התנהגותי ותרופתי ומבוסס על סילוק גורמים מחמירים, כגון: השמנה, תרופות משתנות, עישון, קפאין ועוד, עם תרופות אנטי-כולינרגיות חדשניות במינון חד-יומי בעלות שחרור מבוקר במשך היממה (כגון: Toltrrodine Tartrate, Solifenacin Succinate). התרופות נקשרות לרצפטורים מוסקרינים בשלפוחית השתן וגורמות להרפיה של שריר השלפוחית ועלייה בסף הגירוי התחושתי. ההיענות ללקיחת תרופות אלו על ידי המטופלות גבוהה מבעבר עקב מיעוט בתופעות לוואי יחסית לתרופות הדור הקודם. הסיבה היא ספציפיות גדולה יותר לרצפטורים מוסקריניים בשלפוחית השתן ולא במקומות אחרים בגוף, כגון: מערכת העיכול ובלוטות הרוק ושמירה על רמה קבועה בדם. מתן שתן הופך להיות על פי רצון האישה ולא על פי צורך דחוף תוך הגדלת פרקי הזמן ממתן שתן אחד למשנהו. ניתוחים בדרך כלל אינם מסייעים לפתרון הבעיה אלא במקרים קיצונים שבהם יש צורך בהטיית דרכי השתן למעי (Ileal Conduit) או הגדלת שלפוחית שתן עם חלק מהמעי (Augmentation (Bladder. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לטיפול באמצעות הזרקת רעלן הבוטוליניום (Botulinum Toxin) לשריר שלפוחית השתן למניעת התכווצויות לא רצוניות. למרות תוצאות מעודדות הרי שאין מספיק מחקרים מבוססים בנושא, מחיר הרעלן יקר והשפעתו לחודשים בודדים בלבד. ניסיון חדשני נוסף לטיפול בשלפוחית עם פעילות יתר הוא באמצעות השתלת קוצב חשמלי לשלפוחית השתן (Sacral Nerve Stimulation). קוצב זה הדומה מאוד לקוצבים הלבביים, מתחבר לאלקטרודה המוחדרת לעמוד השדרה התחתון ומגרה חשמלית את העצבים שמעצבבים את שלפוחית השתן. הגירוי החשמלי מפחית את התכווצויות שלפוחית השתן במרבית המטופלות. קוצב הסוגרים אינו בסל הבריאות בישראל, ועלותו גבוהה. למרות התוצאות המעודדות הרי שמדובר בפרוצדורה ניתוחית, ולכן היא מבוצעת רק במקרים קשים ביותר שלא הגיבו לטיפול תרופתי והתנהגותי.

אי נקיטת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence)

דליפת שתן בעליית לחץ תוך-בטני כגון צחוק, שיעול, ריצה, קפיצה, עיטוש, יחסי מין וכו', ללא התכווצות של שריר שלפוחית השתן (Detrusor Muscle). זוהי הסיבה העיקרית לדליפת שתן אצל נשים בגיל 50-30 (כ-78%) כשמאוחר יותר דליפת שתן מדחיפות שכיחה יותר (כ-67%). בשתי עבודות גדולות נמצא שאצל עד 12% מהנשים שסובלות מדליפת שתן יש החלמה ספונטנית אחרי שנה. מכיוון שההגדרות לדליפת שתן במאמץ אינן אחידות, עבודות אפידמיולוגיות שונות מציגות טווח תוצאות רחב מאוד. בעיה נוספת בזיהוי השכיחות באוכלוסייה היא ההימנעות של נשים מלהתלונן לרופא מטפל (רופא משפחה או רופא נשים). פחות מ-20% מהנשים הסובלות מהבעיה התלוננו עליה לרופא המטפל. הסיבה העיקרית היא בושה, מבוכה, מחשבה שזה חלק טבעי מתהליך ההדקנות וחוסר מודעות לטיפולים חדשניים ויעילים לטיפול.

אטיולוגיה

קימות שתי תאוריות עיקריות לדליפת שתן במאמץ:

1. תאוריה אנטומית - נזק אנטומי לקיר הקדמי של הנרתיק או לצוואר שלפוחית השתן (Bladder Neck Hypermobility).
2. תאוריה תפקודית - נזק נוירו-מוסקולרי לשופכה (Intrinsic Sphincter Dysfunction) ולשרירי רצפת האגן.

קרוב לוודאי שמנגנון השליטה בדרכי השתן משלב מספר גורמים שחלקם אינו ידוע עדיין, ודליפת שתן נובעת משילוב של פגיעה טראומטית לרקמות רצפת האגן, חולשת רקמות תורשתית, שינוי הרקמות עם הגיל, לחץ כרוני על רצפת האגן, חוסר אסטרוגנים ועוד.

אבחון

היסטוריה רפואית

דליפת שתן בצחוק, שיעול, עיטוש ולמעשה בכל מקרה של עליית הלחץ התוך-בטני. במקרים קלים הדליפה נגרמת אחת למספר ימים עד שבועות בעיקר במאמץ משמעותי, כגון: שיעול קשה, ריקוד, פעילות ספורטיבית וכו'. במקרים קשים מספיקה הליכה או קימה מהמיטה וכמובן כל שיעול או עיטוש קל לדליפת שתן מדי יום.

בדיקה גופנית

הסתכלות חיצונית על פתח השופכה כשהאישה שוכבת ואבחון דלף שתן בשיעול קל יזום של האישה (Stress Test).

מבחן פד

מבחן כמותי לחומרת דליפת השתן. שוקלים פד נשי רגיל לפני פעילות יומית רגילה במשך שעה ואחריה. עלייה במשקל הפד של יותר מ-1 גרם מעידה על כמות השתן שדלף.

אורודינמיקה

בדיקה המבדילה בין שלפוחית עם פעילות יתר ודליפת שתן במאמץ. נוסף על כך, ניתן לזהות קשיים בריקון השלפוחית ופגיעה בשריר הסוגר בשופכה. במהלך הבדיקה מחדירים צנתר דק עם חיישן אלקטרוני בקצהו לשלפוחית השתן, ממלאים אותה במים תוך רישום הלחצים בשלפוחית והקיבולת המקסימלית כשלאחר מכן מרוקנים אותה תוך רישום הלחצים בשלפוחית וצינורית השתן. למעשה, האורודינמיקה נדרשת בעיקר לפני ניתוח או במצבים של תסמינים מורכבים.

טיפול

טיפול שמרני

הטיפול השמרני מתחיל בהסרת גורמים מחמירים, כגון: ירידה במשקל, הפסקת עישון וטיפול במחלות כרוניות כגון COPD. תרגול שרירי רצפת האגן (פיזיותרפיה אגנית) היא הדרך היעילה ביותר לטיפול לא ניתוחי בדליפת שתן במאמץ עם אחוזי הצלחה המגיעים ל-60% בעיקר במקרים הקלים והבינוניים. חיזוק שרירי רצפת אגן מגביר את מהירות התגובה של שרירי האגן לשינוים עם לחץ סגירה גבוה יותר בשופכה ומניעת דליפת שתן במאמץ. תוצאות התרגול של שרירי רצפת האגן תלויים במוטיבציה גבוהה מצד האישה ובביצוע נכון שלהם בהנחיית פיזיותרפיסטית מיומנת. כיום מקובל לטפל בטכניקת ה-Biofeedback בזמן פיזיותרפיה אגנית. זה משוב כמותי או איכותי של קול או אור לעוצמת כיווץ נכון של שרירי האגן. עבודות שונות לא הוכיחו את הערך המוסף של השיטה על פזיותרפיה בלבד.

טיפול ניתוחי

הטיפול הניתוחי בדליפת שתן במאמץ החל עוד בסוף המאה ה-19 בהזרקת פרפין לשופכה, מסג' מקומי, גלי חשמל, סיבוב של השופכה והסטתה ועוד. בשנת 1913 Kelly Howard דיווח על ניסיונו בסגירת השופכה והשמת נקז דרך הבטן לשלפוחית ((Suprapubic Catheter, סגירת הנרתיק ויצירת פיסטולה ושיקו-וגינלית, שינוי מיקום פתח השופכה לקרבת הדגדגן (Clitoris) וקולפורפיה קדמית שבה מבוצעת פליקציה של הפשיה הפובוצרביקלית שנמצאת בין רירית הנרתיק לשופכה להיצרות ויצירת לחץ על השופכה.

בשנת 1910 החל Goebell בניתוחי "ערסל" (Sling (Procedures, שבהם הונחו השרירים הפירמידליים מדופן הבטן להרמת צוואר שלפוחית השתן והשופכה. בהמשך דווח על שימוש בחומרים ביולוגיים וסינתטיים שונים למטרה זו.

בשנת 1949 Marchall Marchetti ,Krantz תיארו לראשונה ניתוח בטני בחלל שבין שלפוחית השתן לעצם הפוביס (Space of Retzius) שבו מרימים את צדי השופכה הקריבנית (Proximal Urethra) לרקמת חיבור שעוטפת את החלק האחורי של עצם הפוביס.

ב-1961 תיאר John Burch לראשונה שינוי של הניתוח הקודם ע"י קיבוע צדי השופכה הקריבנית וצוואר שלפוחית השתן (Bladder Neck) לרקמת חיבור בצדי האגן בשם Cooper Ligaments. למעשה, ניתוח בטני זה נחשב שנים רבות כניתוח ה-Gold Standard לתיקון דליפת שתן במאמץ עם אחוזי הצלחה הטובים ביותר מבין כל הניתוחים ומעקב תוצאות ארוך טווח של כ-20 שנים. החיסרון העיקרי בניתוח הוא היותו ניתוח בטני. התחלואה בניתוח גבוהה יחסית לניתוח וגינלי כולל אשפוז ממושך עם צורך בצנתר ונקז בחלל ע"ש רציוס לזמן ממושך. נוסף על כך, הניתוח מורכב ומצריך ניסיון ניתוחי רב עקב אפשרות של דמם רב בניתוח, פגיעה בדרכי השתן, עצירת שתן במקרים של הרמת יתר של צוואר השלפוחית וסיבוכים לטווח ארוך הכוללים חסימה חלקית של השופכה וקושי במתן שתן, אנטרוצלה (צניחת מעי דק דרך הקיר האחורי עליון של הנרתיק) עקב שינוי בזווית הנרתיק ותלונות של שלפוחית לא יציבה (Overactive Bladder) שלא היו לפני ניתוח בכ-10% מהמקרים.

מתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 התפתחו ניתוחי הרמה ותלייה של צוואר שלפוחית השתן (Needle Suspension) ע"י חוטים בגישה משולבת וגינלית-בטנית, כגון: Raz Pereyra ,Stamey ואחרים. הניתוחים היו זעיר-פולשניים יחסית לניתוח הבטני ולניתוחי הערסל, אולם חסרונם היה באחוזי הריפוי הנמוכים.

במשך השנים הוצגו מעל 100 וריאציות שונות של ניתוחים לתיקון דליפת שתן במאמץ, דבר שמעיד יותר מכל על היעדר ניתוח יעיל אחד. התוצאות המדווחות עד אז בניתוחים בגישה וגינלית היו בממוצע כ-50% הצלחה לעומת כ-80% הצלחה בניתוחים הבטניים.

המהפכה בתחום הניתוחים לתיקון דליפת שתן במאמץ החלה בשנת 1996 ע"י Ulf Ulmsten אורו-גינקולוג שוודי שפיתח את ניתוח ה-TVT‏ (Tension-free Vaginal Tape). בניתוח וגינלי בהרדמה מקומית בוצע חתך של 2-1 ס"מ מתחת לאמצע השופכה, ודרכו הושם סרט סינתטי ((Polypropilen באריגה מיוחדת על ידי 2 מחטים, דרך החלל שבין שלפוחית השתן לסימפיזיס פוביס (Rezius space). הסרט הונח ללא מתח מתחת לשופכה בניגוד לכל הניתוחים עד כה שהרימו או הצרו את השופכה, ועל ידי תמיכה בשופכה מנע דליפת שתן במאמץ. איסוף תוצאות קפדני שפורסם במאמרים פרוספקטיביים מבוקרים מצא אחוזי ריפוי גבוהים בדומה לניתוח הבטני שנחשב ל-Gold Standard, ה-Burch Colposuspension, כ-90%-80% הצלחה לטווח הקצר והבינוני וכ-70% הצלחה לטווח של עד 12 שנים. הניתוח הוצג כניתוח זעיר-פולשני, בהרדמה מקומית ללא צורך באשפוז. למעשה, לניסיון המנתח כולל הערכה של חומרת הדלף, מצבה הרפואי הכללי של האישה, משקלה, ניתוחים הקודמים שעברה וכו' יש משקל מכריע בביצוע מוצלח של הפעולה.

החיסרון העיקרי בניתוח ה-TVT היה במעבר "עיוור" של מחטים קרוב מאוד לשלפוחית השתן, כלי הדם הגדולים (External Iliac Vessels) ולאברי הבטן. למרות ביצוע ציסטוסקופיה בניתוח (הסתכלות ישירה לתוך השופכה ושלפוחית השתן על ידי אנדוסקופ) דווח על אחוז גבוה של חדירה לשלפוחית 20%-5% בתלות בעקומת למידה ואף סיבוכים קשים כולל המטומות, פגיעה בכלי הדם הגדולים באגן ואף פגיעה במעיים.

מהפכה נוספת בתחום התחוללה בשנת 2001 על ידי אורולוג צרפתי בשם Delorme. בניתוח שפיתח ונקרא TOT ‏ (Trans-Obturator Tape), הושם הסרט הסינתטי מתחת לאמצע השופכה בחדירה מהמפשעות דרך ה-Obturator Formen ולא דרך החלל ע"ש רציוס. בצורה זאת נמנע המעבר העיוור בקרבת שלפוחית השתן, כלי הדם הגדולים והמעי. במחקרים שונים נמצאה ירידה ניכרת באחוז הסיבוכים של דמם מסיבי, המטומות, פגיעה בשלפוחית ובשופכה ובמעי. אחוזי ההצלחה בניתוחים בשיטה זאת נמצאו זהים לאחוזי ההצלחה בשיטת ה-TVT ומכיוון שלא נמצא צורך בביצוע ציסטוסקופיה בניתוח, גם משך הניתוח התקצר. חברות ציוד רפואי שונות פיתחו סרטים סינתטיים מסוגים שונים ודרכי השמה שונות.

למרות זאת, מספר עבודות תיעדו כאבי רגלים כרוניים משמעותיים אצל אחוז קטן מאוד של נשים שעברו את הניתוח בשיטה הטראנס-אובטוראטורית בגלל חדירה לשרירי הרגליים, Adductor Muscles, שהאינסרציה שלהם נמצאת אך במעט מעל לאזור החדרת המחטים בניתוח. נעשו ניסיונות רבים לפיתוח סרט סינתטי דומה שיונח ללא מתח, אך לא יעבור בחלל ע"ש רציוס ולא ב-Obturator Foramen. ואכן, בשנת 2006 הוצג ה-TVT Secur. מדובר בסרט סינתטי מסוג ה-TVT שפותח ע"י חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, קצר מהסרט המקורי ומחובר לשני מוליכים מתכתיים. הסרט מוחדר דרך חתך באורך 2-1 ס"מ מתחת לאמצע השופכה עד ל-Obturator Foramen אך ללא חדירה, ומותאם ללא מתח.

הניתוח למרות היותו זעיר-פולשני וללא חדירה לחלל ע"ש רציוס או ל-Obturator Foramen אינו נטול סיבוכים כלל, אולם הבעיה העיקרית בניתוח היא מבחן התוצאה. שיעור ההצלחה בניתוח נמוך יחסית לניתוחי הסרט בגישות הקודמות. ניסיון של חברות אחרות לייצר מערכת דומה עם יכולת לשנות את המתח של הסרט מתחת לשופכה, כגון: ה-Miniarc, Ajust ואחרים, לא הוכח עדיין כמשפר את שיעור ההצלחה. גם כיום קיים מחקר אינטנסיבי לשיפור החומרים שמהם עשויה הרשת, ואת השיטות להנחתה מתחת לשופכה. לנוכח אחוזי ההצלחה המצוינים בניתוחים הזעיר-פולשניים, כגון: ה-TVT ודומיו משנת 1996 ועד היום בוצעו כ-2.5 מיליון ניתוחים מסוג זה ולמעשה ניתוחים אלה נחשבים היום ל-Gold Standard של הניתוחים לתיקון דליפת שתן במאמץ.

תחום מתחדש נוסף הוא הזרקת חומרים חוסמים לשופכה (Bulking Agents). בתחום זה אנו עדים בשנים האחרונות לפיתוח חומרים שונים להזרקה לשופכה. החומרים מתחלקים לחומרים הנספגים על ידי הגוף עם הזמן, כגון קולגן, חומצה איאלורונית ועוד, ומצד שני חומרים שאינם נספגים, כגון: Bulkamid ו-Durasphere.

כיום החומר המועדף להזרקה הוא ה-Bulkamid, חומר המורכב ברובו ממים ומ-2.5% פולימר סינתטי, ובגלל היותו חומר לא נספג, לא נייד ואינרטי הוא בעל תכונות מועדפות על החומרים האחרים. בניגוד לניתוחים שתוארו, חומרי ההזרקה לא נכללים בסל הבריאות ומוצעים כיום בעיקר לנשים שאינן מעוניינות באשפוז ובניתוח או לנשים שאינן יכולות מסיבות שונות לעבור ניתוח. הפעולה קצרה יחסית, נטולת כאב ממשי והאישה ממשיכה בחייה מיידית.

חומרי ההזרקה הם שלב ביניים בין הטיפול השמרני לניתוחי. הפעולה מבוצעת באלחוש מקומי בלבד בהנחיית אופטיקה אנדוסקופית ללא צורך במסגרת אשפוזית או בית חולים. אחוזי ההצלחה המדווחים הם כ-60%-50% למשך שנתים, ללא סיבוכים משמעותיים בפעולה. בניגוד לניתוחים הקודמים חומרים אלה אינם בסל הבריאות, ועלותם יקרה.

לסיכום, חשוב לזכור כי דחיפות, תכיפות ואי שליטה במתן שתן לעולם אינם מצב תקין, נורמלי או פזיולוגי. הבעיה נמצאת כמעט בכל גיל, אך שכיחותה עולה עם העלייה בגיל. לנוכח כל אפשרויות הטיפול החדשניות הקיימות כיום, יש צורך במודעות של הרופאים והאחיות בקהילה לשאלות סקר יזומות של נשים לגבי הפרעות אלה והפניה לבירור ולטיפול מתאים על ידי רופאים המתמחים בנושא.

מידע נוסף

ביבליוגרפיה

1. Textbook of female urology and urogynaecology‏. Cardozo L, Staskin D, Taylor & Francis 2001
2. Benedetto P, Coidessa A, Floris S. Rationale of pelvic floor muscles training in women with urinary incontinence. Minerva Ginecol 2008;60(6):529-541, Review
3. Giannantoni A, Mearini E, Del Zingaro M, et al. Botulinum a toxin in the treatment of neurogenic detrusor overactivity: a consolidated field of application. BJU Int 2008;102 Suppl 1:2-6, Review
4. Rezapour M, Falconer C, Ulmsten U. Tension-Free vaginal tape (TVT) in stress incontinent women with intrinsic sphincter deficiency (ISD)--a long-term follow-up. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct 2001;12(Suppl 2)12-14
5. Delorme E. Transobturator urethral suspension: mini-invasive procedure in the treatment of stress urinary incontinence in women. Prog Urol 2001;11(6):1306-1313, French

קישורים חיצוניים

• דליפת שתן בנשים: עידן חדש של אפשרויות טיפול, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר חיים קריסי מנהל השירות לאורו-גינקולוגיה וכירורגיה של רצפת האגן, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה

פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, דצמבר 2009, גיליון מס' 151, מדיקל מדיה

, ,