כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "סרטן השד - טיפול תרופתי - Breast cancer - medical treatment"
| שורה 20: | שורה 20: | ||
==טיפול משלים אנטיאסטרוגני== | ==טיפול משלים אנטיאסטרוגני== | ||
| − | הוכח במספר רב של עבודות וסקירות שמתן טיפול משלים אנטיאסטרוגני לחולות עם גידול חיובי לאסטרוגן-רצפטור ו/או פרוגסטרון-רצפטור מוריד באופן משמעותי(50%-40%) את הסיכון להישנות המחלה בעתיד. טיפול הורמונאלי משלים מומלץ בעקרון לכל החולות עם גידולים בעלי רצפטורים חיוביים, למעט כאשר הסיכון להישנות נמוך מאוד או הסיכון לסיבוכי הטיפול גבוה. עד לאחרונה הטיפל ההורמונאלי המקובל היה טמוקסיפן, שניתן למשך 5 שנים אחרי האבחנה והניתוח. הטמוקסיפן פועל כמעכב תחרותי של הרצפטור לאסטרוגן אך יש לו השפעה דומה לאסטרוגן על חלק מהרקמות בגוף. עם ניסיון מצטבר של טיפול במליוני חולות בעולם, ניתן לומר שזו תרופה | + | הוכח במספר רב של עבודות וסקירות שמתן טיפול משלים אנטיאסטרוגני לחולות עם גידול חיובי לאסטרוגן-רצפטור ו/או פרוגסטרון-רצפטור מוריד באופן משמעותי(50%-40%) את הסיכון להישנות המחלה בעתיד. טיפול הורמונאלי משלים מומלץ בעקרון לכל החולות עם גידולים בעלי רצפטורים חיוביים, למעט כאשר הסיכון להישנות נמוך מאוד או הסיכון לסיבוכי הטיפול גבוה. |
| − | לאחרונה התפרסמו תוצאות מחקר | + | |
| + | עד לאחרונה הטיפל ההורמונאלי המקובל היה טמוקסיפן, שניתן למשך 5 שנים אחרי האבחנה והניתוח. הטמוקסיפן פועל כמעכב תחרותי של הרצפטור לאסטרוגן אך יש לו השפעה דומה לאסטרוגן על חלק מהרקמות בגוף. עם ניסיון מצטבר של טיפול במליוני חולות בעולם, ניתן לומר שזו תרופה יעילה ובטוחה יחסית. הופעות הלוואי המשמעותיות כוללות עלייה (בערך ב־1%) בשכיחות אירועים טרומבואמבוליים (בעיקר פקקה ורירים עמוקים ותסחיף ריאתי) ושגשוג של רירית הרחם עם עלייה בשכיחות סרטן האנדומטריום (גם כן ב-1% בערך). תופעות נוספות שכרוכות בנטילת התרופה הן החמרה בגלי חום ותופעות וזומוטוריות של גיל המעבר, הפרשוה וגינליוה, ובשכיחות נמוכה הפרעה בתפקודי כבד. טמוקסיפן חשוד כתרופה טרטוגנית ואסור למתן בהיריון. | ||
| + | |||
| + | בעשור האחרון נכנסו לשימוש תרופות מסוג מעכבי ארומטז לטיפול הורמונאלי משלים בסרטן השד, לחולות שעברו את גיל המעבר. תרופות אלו פועלות לעיכוב מוחלט של ייצור האסטרוגן בגוף ובכך לעיכוב של המסלול התאי שמופעל דרך האסטרוגן-רצפטור. התרופות כוללות אדמידקס (אנסטרוזול), פמרה (לטרוזול) וארומזין (אקסמסטן). הטיפול ההורמונאלי המשלים עם מעכבי ארומטז הושווה לטיפול עם טמוקסיפן במספר עבודות ענק, בהן הוכח שהשילוב של מעכבי ארומטז בטיפול האדג׳ובנטי יעיל יוהד מטמוקסיפן בלבד להורדה הסיכון להישנות המחלה. נבדקו מספר אפשרויוה לשילוב התרופות: מתן מעכבי ארומטז ל-5 שנים לעומח 5 שנים טמוקםיפן, מהן מעכב ארומטז לשנתיים וחצי נוספות אחרי 5 שנים של טמוקסיפן לעומת 5 שנות טיפול בטמוקסיפן או מתן 3-2 שנים של טמוקםיפן ועוד 3-2 שנים של מעכב ארומטז ("switch"), לעומת 5 שנים של טמוקםיפן. כל הגישות נמצאו יעילות להורדת הסיכון להישנות. לסל הבריאוה הישראלי התקבלה גישה switch, למעט כמובן כשיש הורית-נגד למתן טמוקסיפן. תופעות הלוואי שכרוכות בטיפול כמעכבי ארומטז כוללות בעיקר החמרה של אוסטאופורוזים ושברים כתוצאה מכך ותופעות מוסקולוסקלטליות, בעיקר כאב בפרקים קטנים. גם מעכבי ארומטז מגבירים תופעות ווזומוטוריות של גיל המעבר, אך בניגוד לטמוקסיפן הם אינם מעלים שכיחות של תופעות טרומבואמבוליות ולא גורמים לשגשוג של רירית הרחם. | ||
| + | |||
| + | לאחרונה התפרסמו תוצאות מחקר ה"אטלם" בו נמצא שטיפול אדג׳ובנטי בטמוקסיפן למשך 10 שנים יעיל יותר בהשוואה ל-5 שנים, ומוריד את הסיכון לתמוהה מסרטן שד ב-50% לעומת 31%. הסיכונים מהארכה הטיפול כגון סרטן האנדומטריום ותופעוה טרומבואמבוליוה היה נמוך. בעקבוה תוצאות אלו הומלץ להאריך אה הטיפול האדג׳ובנטי בטמוקסיפן ל-10 שנים, לאותן חולות שמקבלות טמוקסיפן בלבד. עם זאת, לא ניתן להסיק ממחקר וה לגבי משך הטיפול המומלץ לחולות שמקבלוה טיפול אדגיובנטי משולב עם מעכבי ארומטז, אצלן משך הטיפול המומלץ נשאר 5 שנים. | ||
| − | + | ==בחירת הטיפול המשלים== | |
| + | |||
כמקרים רבים יש התלבטות לגבי הצורך וההצדקה לשילוב של כימותרפיה בטיפול המשלים, בעיקר כאשר הסימן להישנות המחלה אינו מאוד גבוה והתועלת הצפויה קטנה יחסית. כך, לדוגמא, כאשר בלוטוה ביה השחי אינן מעורבות, הגידול מבטא רצפטורים לאםטרוגן והחולה הקבל טיפול הורמונאלי משלים. במקרים כאלה ההחלטה על תוספת כימותרפיה מתבססת על התכונות הביולוגיות של הגידול, שיכולות ללמד על דרגת הממאירוה, על הסימן להישנות ועל התועלת הצפויה ממתן של כימותרפיה. לאחרונה פותחו מבחנים גנומיים כגון ״אונקוטייפ״ ו״ממפדנט״, המבוססים על בדיקת רמות הביטוי של כמה עשרות גנים בתאי הגידול. מבחנים אלה מספקים מדד לסימן להישנות המחלה ולתועלת הצפויה מהוספת של כימותרפיה. כאשר השתמשו במבחן לניבוי ההישנות בנשים שחלו בעבר, נמצא שיכולת הניבה טובה מזו של המדדים בהם השתמשו קודם, כמו למשל גודלו של הגידול. אף על פי שערק לא אושר במחקדם פרוספקטיביים שבדיקות אלו אכן מנבאות הישנות ותועלת מכימותרפיה, השימוש ב״אונקוטייפ״ בארה״ב ובארץ נפוץ. | כמקרים רבים יש התלבטות לגבי הצורך וההצדקה לשילוב של כימותרפיה בטיפול המשלים, בעיקר כאשר הסימן להישנות המחלה אינו מאוד גבוה והתועלת הצפויה קטנה יחסית. כך, לדוגמא, כאשר בלוטוה ביה השחי אינן מעורבות, הגידול מבטא רצפטורים לאםטרוגן והחולה הקבל טיפול הורמונאלי משלים. במקרים כאלה ההחלטה על תוספת כימותרפיה מתבססת על התכונות הביולוגיות של הגידול, שיכולות ללמד על דרגת הממאירוה, על הסימן להישנות ועל התועלת הצפויה ממתן של כימותרפיה. לאחרונה פותחו מבחנים גנומיים כגון ״אונקוטייפ״ ו״ממפדנט״, המבוססים על בדיקת רמות הביטוי של כמה עשרות גנים בתאי הגידול. מבחנים אלה מספקים מדד לסימן להישנות המחלה ולתועלת הצפויה מהוספת של כימותרפיה. כאשר השתמשו במבחן לניבוי ההישנות בנשים שחלו בעבר, נמצא שיכולת הניבה טובה מזו של המדדים בהם השתמשו קודם, כמו למשל גודלו של הגידול. אף על פי שערק לא אושר במחקדם פרוספקטיביים שבדיקות אלו אכן מנבאות הישנות ותועלת מכימותרפיה, השימוש ב״אונקוטייפ״ בארה״ב ובארץ נפוץ. | ||
טיפול בסרטו שד גרורתי תיובי לרצפטורים לאטטרוגן | טיפול בסרטו שד גרורתי תיובי לרצפטורים לאטטרוגן | ||
| שורה 38: | שורה 44: | ||
סיכום | סיכום | ||
כפי שניתן להיווכח, בשנים האחרונות חלה התקדמות ניכרה בהבנה של הפתוגנזה והביולוגיה של סרטן השד, ובעקבותיה התפתחות הטיפול המטח לסוגים השונים של המחלה. בעיקר ניכרת התקדמות בטיפול בגידולים שמבטאים אסטרוגן רצפטור ובאלה שמבטאים ביתר Her2. התפתחות זו נמשכת בקצב מואץ ואיתה האפשרויות לטיפול וריפוי. | כפי שניתן להיווכח, בשנים האחרונות חלה התקדמות ניכרה בהבנה של הפתוגנזה והביולוגיה של סרטן השד, ובעקבותיה התפתחות הטיפול המטח לסוגים השונים של המחלה. בעיקר ניכרת התקדמות בטיפול בגידולים שמבטאים אסטרוגן רצפטור ובאלה שמבטאים ביתר Her2. התפתחות זו נמשכת בקצב מואץ ואיתה האפשרויות לטיפול וריפוי. | ||
| − | |||
| − | |||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־20:35, 30 במאי 2013
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| סרטן השד - טיפול תרופתי | ||
|---|---|---|
| Breast cancer - medical treatment | ||
| שמות נוספים | סרטן השד - טיפולים תרופתיים עדכניים | |
| יוצר הערך | ד״ר אלה עברון 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן השד
בשנים האתרונות חלה התקדמות ניכרת בהבנה של הפתוגנזה והביולוגיה של סרטן השד, אשר הובילה להתקדמות בטיפול במחלה.
סרטן השד הוא מחלה הטרוגניה ואנו לומדים לכוון אה הטיפול במחלה לפי תתי הסוגים השונים. הקבוצה הגדולה ביותר(כ-70% מגידולי השד) היא של גידולים שמבטאים רצפטור לאסטרוגן ללא ביטוי יתר של Her2. בגידולים אלה הטיפול מבוסס על תרופות אנטיאסטרומיות: טמוקסיפן (מעכב תחרותי של הרצפטור לאםטרוגן), מעכבי ארומטז: לטרוזול, אקסמסטן ואנסטרוזול (מעכבים שיצור אסטרוגן ברקמת השומן אצל חולות אחרי גיל המעבר) ופסלודקס (שמסלק את הרצפטורים לאםטרוגן מעל התאים). הטיפולים האנטיאסטרוגנים קלים למתן ומלווים בתופעות לוואי קלות בהשוואה לכימותרפיה.
טיפול משלים אנטיאסטרוגני
הוכח במספר רב של עבודות וסקירות שמתן טיפול משלים אנטיאסטרוגני לחולות עם גידול חיובי לאסטרוגן-רצפטור ו/או פרוגסטרון-רצפטור מוריד באופן משמעותי(50%-40%) את הסיכון להישנות המחלה בעתיד. טיפול הורמונאלי משלים מומלץ בעקרון לכל החולות עם גידולים בעלי רצפטורים חיוביים, למעט כאשר הסיכון להישנות נמוך מאוד או הסיכון לסיבוכי הטיפול גבוה.
עד לאחרונה הטיפל ההורמונאלי המקובל היה טמוקסיפן, שניתן למשך 5 שנים אחרי האבחנה והניתוח. הטמוקסיפן פועל כמעכב תחרותי של הרצפטור לאסטרוגן אך יש לו השפעה דומה לאסטרוגן על חלק מהרקמות בגוף. עם ניסיון מצטבר של טיפול במליוני חולות בעולם, ניתן לומר שזו תרופה יעילה ובטוחה יחסית. הופעות הלוואי המשמעותיות כוללות עלייה (בערך ב־1%) בשכיחות אירועים טרומבואמבוליים (בעיקר פקקה ורירים עמוקים ותסחיף ריאתי) ושגשוג של רירית הרחם עם עלייה בשכיחות סרטן האנדומטריום (גם כן ב-1% בערך). תופעות נוספות שכרוכות בנטילת התרופה הן החמרה בגלי חום ותופעות וזומוטוריות של גיל המעבר, הפרשוה וגינליוה, ובשכיחות נמוכה הפרעה בתפקודי כבד. טמוקסיפן חשוד כתרופה טרטוגנית ואסור למתן בהיריון.
בעשור האחרון נכנסו לשימוש תרופות מסוג מעכבי ארומטז לטיפול הורמונאלי משלים בסרטן השד, לחולות שעברו את גיל המעבר. תרופות אלו פועלות לעיכוב מוחלט של ייצור האסטרוגן בגוף ובכך לעיכוב של המסלול התאי שמופעל דרך האסטרוגן-רצפטור. התרופות כוללות אדמידקס (אנסטרוזול), פמרה (לטרוזול) וארומזין (אקסמסטן). הטיפול ההורמונאלי המשלים עם מעכבי ארומטז הושווה לטיפול עם טמוקסיפן במספר עבודות ענק, בהן הוכח שהשילוב של מעכבי ארומטז בטיפול האדג׳ובנטי יעיל יוהד מטמוקסיפן בלבד להורדה הסיכון להישנות המחלה. נבדקו מספר אפשרויוה לשילוב התרופות: מתן מעכבי ארומטז ל-5 שנים לעומח 5 שנים טמוקםיפן, מהן מעכב ארומטז לשנתיים וחצי נוספות אחרי 5 שנים של טמוקסיפן לעומת 5 שנות טיפול בטמוקסיפן או מתן 3-2 שנים של טמוקםיפן ועוד 3-2 שנים של מעכב ארומטז ("switch"), לעומת 5 שנים של טמוקםיפן. כל הגישות נמצאו יעילות להורדת הסיכון להישנות. לסל הבריאוה הישראלי התקבלה גישה switch, למעט כמובן כשיש הורית-נגד למתן טמוקסיפן. תופעות הלוואי שכרוכות בטיפול כמעכבי ארומטז כוללות בעיקר החמרה של אוסטאופורוזים ושברים כתוצאה מכך ותופעות מוסקולוסקלטליות, בעיקר כאב בפרקים קטנים. גם מעכבי ארומטז מגבירים תופעות ווזומוטוריות של גיל המעבר, אך בניגוד לטמוקסיפן הם אינם מעלים שכיחות של תופעות טרומבואמבוליות ולא גורמים לשגשוג של רירית הרחם.
לאחרונה התפרסמו תוצאות מחקר ה"אטלם" בו נמצא שטיפול אדג׳ובנטי בטמוקסיפן למשך 10 שנים יעיל יותר בהשוואה ל-5 שנים, ומוריד את הסיכון לתמוהה מסרטן שד ב-50% לעומת 31%. הסיכונים מהארכה הטיפול כגון סרטן האנדומטריום ותופעוה טרומבואמבוליוה היה נמוך. בעקבוה תוצאות אלו הומלץ להאריך אה הטיפול האדג׳ובנטי בטמוקסיפן ל-10 שנים, לאותן חולות שמקבלות טמוקסיפן בלבד. עם זאת, לא ניתן להסיק ממחקר וה לגבי משך הטיפול המומלץ לחולות שמקבלוה טיפול אדגיובנטי משולב עם מעכבי ארומטז, אצלן משך הטיפול המומלץ נשאר 5 שנים.
בחירת הטיפול המשלים
כמקרים רבים יש התלבטות לגבי הצורך וההצדקה לשילוב של כימותרפיה בטיפול המשלים, בעיקר כאשר הסימן להישנות המחלה אינו מאוד גבוה והתועלת הצפויה קטנה יחסית. כך, לדוגמא, כאשר בלוטוה ביה השחי אינן מעורבות, הגידול מבטא רצפטורים לאםטרוגן והחולה הקבל טיפול הורמונאלי משלים. במקרים כאלה ההחלטה על תוספת כימותרפיה מתבססת על התכונות הביולוגיות של הגידול, שיכולות ללמד על דרגת הממאירוה, על הסימן להישנות ועל התועלת הצפויה ממתן של כימותרפיה. לאחרונה פותחו מבחנים גנומיים כגון ״אונקוטייפ״ ו״ממפדנט״, המבוססים על בדיקת רמות הביטוי של כמה עשרות גנים בתאי הגידול. מבחנים אלה מספקים מדד לסימן להישנות המחלה ולתועלת הצפויה מהוספת של כימותרפיה. כאשר השתמשו במבחן לניבוי ההישנות בנשים שחלו בעבר, נמצא שיכולת הניבה טובה מזו של המדדים בהם השתמשו קודם, כמו למשל גודלו של הגידול. אף על פי שערק לא אושר במחקדם פרוספקטיביים שבדיקות אלו אכן מנבאות הישנות ותועלת מכימותרפיה, השימוש ב״אונקוטייפ״ בארה״ב ובארץ נפוץ. טיפול בסרטו שד גרורתי תיובי לרצפטורים לאטטרוגן רוב החולות עם סרטן שד גרורתי מסוג זה מגיבות לטיפול אנטיאסטרוגני ראשון ולאחר התקדמות המחלה גם לקווים נוספים של טיפול הורמונאלי. עם זאת, בתוך 12-8 חדשים בממוצע מתפתחת עמידוה לטיפול והמחלה מהקדמה. אחד האתגרים העומדים בפנינו הוא התגמדה על עמידוה זו. ואכן, לפני כשנה הוצגו תוצאות מחקר ״מלרו-2״, שמ בדקו את היעילות של מהן אברולימוס (אפיניטור) ביחד עם אקסמסטן לטיפול בחולות עם סרטן שד נרורתי שמחלתן התקדמה תוך טיפול בלטרוזול או אנסטרוזול(חלק לא מבוטל של החולות קיבלו גם טיפולים נוספים, הורמונאלים וכימותרפים). אברולימום מעכב אנזים הקדר mT0R, אשר משופעל מידולי סרטן שד העמידים לטיפול אנטיאסטרוגני ומשפעל את מסלול האסטרוגן רצפטור גם ללא האסטרוגן עצמו. ואכן, השילוב של אברולימוס עם אקסמסטן האריך אה הזמן להתקדמות המחלה ב־6 חודשים לעומת חולות שקיבלו אקסמסטן בלבד (קבוצת המקורת). בעקמת המחקר נרשמה התרופה ע״י n־FDA ולאחרונה אף נכנסה לסל הבריאות לטיפול בחולות שהגיבו למעכב ארומטז במשך 6 חדשים ולא קיבלו כימותרפיה למחלה גרורתית. גידולי שד שמבטאים ביתר Her2 תת קבוצה נוספת של סרטן השד הם גידולים שמבטאים ביתר את הרצפטור ל-2ז& (כ-20% מגידולי השד), כתוצאה מאמפליפיקציה של הגן ברמת DNA-H. דווקא האיתור של ״מטרה״ ופיתוח של תרופות מכוונות למטרה זו הביא להתקדמות ניכרת בטיפול בגידולים אלה, גם בשלבים המוקדמים של המחלה וגם במחלה גרורתית. Her2 הוא קולטן ששייך למשפחה Epidermal growth factor receptors, שהם קולטנים שמעוגנים בממברנה התא בעלי מרכיב חוץ תאי, מרכיב שעובר במממנה ומרכיב תוך תאי שמעביר אותות לחלוקת התא כאשר הקולטן מופעל. ישנם ארבעה חברים במשפחה, שיכולים לחמר לבן זוג זהה או אחר מהמשפחה וכך לגרום להפעלה הקולטן. נמצא שגידולים שמבטאים ביהר Her2 נוטים יותר להישנות והתפשטות ומגיבים פחות לטיפול האנטיאסטרוגני. התרופה הראשונה שפותחה ענד מטרה זו היא טרסטוזומב (הרצפטץ) שהם נוגדנים מונוקלונלים כנגד המרכיב החוץ תאי של Her2. בשנת 2001 פורסם לראשונה מחקר שהשווה את השילוב של הרצפטין עם כימותרפיה לעומת כימותרפיה בלבד לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי עם ביטר יתר של Her2. התוספת של הרצפטין לכימותרפיה האריכה את הישרדוה החולות ב-9 חודשים, הישג יוצא דופן בטיפול בסרטן השד. יהרה מכך, פרופיל הרעילות של התרופה מתון. רעילותה העיקרית ללב נצפהה ככ-4% מהחולות והייתה הפיכה בדרך כלל, אלא אם החולות קיבלו גם אדריאמיצין, שאז הרעילות הייתה חמורה בהרבה. בהמשך הסתבר שיש חשיבות לדמי מסלול Her2 גם לאחר התקדמות המחלה תוך טיפול בכימוהרפיה והרצפטין, ויש הועלה בהמשך השילוב של הרצפטין גם עם כימותרפיה שונה בקו טיפול שני. המשך הטיפול עם הרצפטץ גם בקו טיפול שני אושר בסל הבדאוה. טייקרב(לפטיניב) דא תרופה נוספת מגד Her2, שנקשרת לחלקו התוך תאי של הקולטן ומונעת את פעילותו. נמצא שהשילוב של לפטעיב עם קםלודה (כימותרפיה) יעיל יוהד ממהן קסלודה בלבד בחולות שמחלהן ההקדמה תוך טיפול בהרצפטין !כימותרפיה. גם משלב זה אושר לשימוש בסל התרופוה בישראל. כ-2005 פורסמו תוצאות של מספר עבודות אשר בדקו את השילוב של הרצפטץ עם ממותרפיה בטיפול האדג׳ובנטי בחולות סרטן שד מוקדם שמבטא מתר Her2. גם כאן התוספת של הרצפטין שיפרה מאוד את התוצאות והורידה את שיעור הישנות המחלה בעוד כ-50% יחסית לכימותרפיה בלבד. הטיפול האדגיונטי בהרצפטין ניתן למשך שנה כולל התקופה בה ניתן עם כימותרפיה. גם אצל חולות שקיבלו טיפול נאואדג׳ומטי לפני ניתוח, השילוב של הרצפטץ עם ממותרפיה הביא לשיפור נימ בתגובה ולהעלמות מלאה של המחלה בשד ובבלוטות אצל 50%-40% מהחולות. בעקבות תוצאוח אלו נכנס ההרצפטין לשימוש נרחב בעולם המערבי והביא לשיפור משמעותי במהלך המחלה של חולות מהת-קבוצה זו. הטיפול בסוג זה של סרטן השד ממשיך להתקדם, ולאחרונה הוצגו תוצאות של מחקר נוסף (קלאופטרה), שבדק את התוספת של פרטהומב (פרג׳טה) לכימותרפיה והרצפטין אצל חולות עם מחלה גרורתית חיובית ל-2^1. גם פרטוזומב הם נוגדנים מונוקלונלים, שממונים לחלקו החוץ תאי של הקולטן ומונעים יצירת זוגות(דימריזציה). נמצא שהתוספת של פרטוזומב למשלב האריכה את הזמן להתקדמות המחלה ב-6 חודשים והביאה לשיפור בהישרדות של החולות. התרופה נרשמה FDA-a וגם נכנסה לאחרונה לסל הבריאות בישראל. כעת נבדקה התועלת של פרטוזומב במחלה מוקדמת במחקר בין-לאומי גדול (אפיניטי) המלל גם מרכזים ישראלים. תרופה נוספת כנגד Her2 היא TDMI. מפתחי התרופה התחכמו וחיברו להרצפטין כימותרפיה, אשר משתחררת בתוך ההא הסרטני לאחר שהרצפטין נקשר ו״הוביל״ אותה למטרה. נמצא שמתן TDMI יעיל יותר מקסלודה עם לפטעיב לטיפול בחולות שמחלתן התקדמה תוך טיפול בהרצפטין וכימותרפיה. יתרונה של התרופה הוא מיעוט יחסי של תופעות לוואי. ניכרת, אם כך, התקדמות רבה בהבנה ובטיפול בתת-הקבוצה של גידולי שד שמבטאים ביתר Her2. ואכן, חולות אלו, שמחלהן הייתה אלימה יותר בעבר, נהנות עכשיו ממגוון טיפולים יעילים ושיפור ניכר במהלך מחלתן, ועוד היד נטויה. גידולי עוד מסוג"Triple-negative" תה קבוצה נוספת של סרטן השד הם גידולים שאינם מבטאים אסטרוגן רצפטור או פרוגסטרון רצפטור ולא Triple negative) Her2), ומהווים כ-15% מגידולי השד. גדולים אלה אלימים יחסית והטיפול בהם מבוסם על כימותרפיה, גם בטיפול האדג׳ומטי וגם במחלה גרורתית. עד כה, ההתקדמות בטיפול היא יחסית מעטה ומושם דגש מיוחד על פיתוח טיפולים חדשים ויעילים יותר לחולות אלו.
סיכום כפי שניתן להיווכח, בשנים האחרונות חלה התקדמות ניכרה בהבנה של הפתוגנזה והביולוגיה של סרטן השד, ובעקבותיה התפתחות הטיפול המטח לסוגים השונים של המחלה. בעיקר ניכרת התקדמות בטיפול בגידולים שמבטאים אסטרוגן רצפטור ובאלה שמבטאים ביתר Her2. התפתחות זו נמשכת בקצב מואץ ואיתה האפשרויות לטיפול וריפוי.
ביבליוגרפיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד״ר אלה עברון, מנהלת יחידת סרטן השד, המכון האונקולוגי, מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין