כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "הפרעת דחק חריפה - זיהוי, אבחון וטיפול ראשוני - Acute stress disorder - diagnosis and primary care"
| שורה 13: | שורה 13: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| − | ASD היא אבחנה פסיכיאטרית, אשר מופיעה במטופלים שהיו עדים לאירוע טראומטי או נחשפו אליו כגון תאונת דרכים, אלימות (בשדה הקרב, אונס, שוד), פציעות בעבודה, אסונות טבע או בשורות רעות באופן פתאומי (מחלה מסוכנת, מוות של אדם קרוב). | + | הפרעת דחק (ASD, Acute Stress Disorder) היא אבחנה פסיכיאטרית, אשר מופיעה במטופלים שהיו עדים לאירוע טראומטי או נחשפו אליו כגון תאונת דרכים, אלימות (בשדה הקרב, אונס, שוד), פציעות בעבודה, אסונות טבע או בשורות רעות באופן פתאומי (מחלה מסוכנת, מוות של אדם קרוב). |
| − | מטופלים הסובלים | + | מטופלים הסובלים מהפרעת דחק מגיבים בפחד קשה, חוסר אונים ותחושת אימה. הם יכולים לדווח על [[חרדה]], [[דיכאון]], עייפות, [[כאבי ראש]], תסמינים גסטרואינטסטינליים ותסמינים ריאומטיים. |
==אפידמיולוגיה== | ==אפידמיולוגיה== | ||
| − | טראומה היא אירוע שכיח. 90 | + | טראומה היא אירוע שכיח. 90-50 אחוזים מהבוגרים האמריקאים חווים טראומה במהלך חייהם(4,3), רובם מחלימים בכוחות עצמם ואחרים לא. הפרעת דחק מופיעה ב-33-14 אחוזים מהאנשים החווים טראומה קשה. היא מופיעה ב-25% מאלו שחוו שוד, אירועים מסכני חיים, תקיפה פיזית או נפשית או היו עדים לפגיעה או הרג של אחרים(6). |
| − | חשוב לציין שאנשים שאובחנו כסובלים | + | חשוב לציין שאנשים שאובחנו כסובלים מהפרעת דחק נמצאים בסיכון מוגבר לפתח [[PTSD|הפרעת דחק פוסט-טראומטית]] (PTSD, Posttraumatic stress disorder), אך רוב אלה שפיתחו הפרעת דחק פוסט-טראומטית לא עמדו בקריטריונים אבחנתיים של הפרעת דחק, לכן הסיכוי שיתפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית באנשים עם הפרעת דחק עדיין נתון סימן שאלה.(11) |
| − | ==קריטריונים אבחנתיים של | + | ==קריטריונים אבחנתיים של הפרעת דחק== |
*חרדה | *חרדה | ||
גרסה מ־15:18, 17 בנובמבר 2015
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| הפרעת דחק - זיהוי, אבחון וטיפול ראשוני | ||
|---|---|---|
| Acute Stress Disorder – Diagnosis and primary care | ||
| ICD-10 | Chapter F 43.0 | |
| ICD-9 | 308 | |
| MeSH | D040701 | |
| יוצר הערך | ד"ר טוביה וינברגר 
|
|
הפרעת דחק (ASD, Acute Stress Disorder) היא אבחנה פסיכיאטרית, אשר מופיעה במטופלים שהיו עדים לאירוע טראומטי או נחשפו אליו כגון תאונת דרכים, אלימות (בשדה הקרב, אונס, שוד), פציעות בעבודה, אסונות טבע או בשורות רעות באופן פתאומי (מחלה מסוכנת, מוות של אדם קרוב).
מטופלים הסובלים מהפרעת דחק מגיבים בפחד קשה, חוסר אונים ותחושת אימה. הם יכולים לדווח על חרדה, דיכאון, עייפות, כאבי ראש, תסמינים גסטרואינטסטינליים ותסמינים ריאומטיים.
אפידמיולוגיה
טראומה היא אירוע שכיח. 90-50 אחוזים מהבוגרים האמריקאים חווים טראומה במהלך חייהם(4,3), רובם מחלימים בכוחות עצמם ואחרים לא. הפרעת דחק מופיעה ב-33-14 אחוזים מהאנשים החווים טראומה קשה. היא מופיעה ב-25% מאלו שחוו שוד, אירועים מסכני חיים, תקיפה פיזית או נפשית או היו עדים לפגיעה או הרג של אחרים(6).
חשוב לציין שאנשים שאובחנו כסובלים מהפרעת דחק נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD, Posttraumatic stress disorder), אך רוב אלה שפיתחו הפרעת דחק פוסט-טראומטית לא עמדו בקריטריונים אבחנתיים של הפרעת דחק, לכן הסיכוי שיתפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית באנשים עם הפרעת דחק עדיין נתון סימן שאלה.(11)
קריטריונים אבחנתיים של הפרעת דחק
- חרדה
- סימפטומים דיסוציאטיביים
- חוויה מחדש של האירוע
- הימנעות מגירויים העלולים להזכיר את האירוע
התסמינים חייבים להיות נוכחים לפחות יומיים, ולא מעבר ל-4 שבועות. מטופלים עם תסמינים ממושכים יותר צריכים לעבור הערכה להימצאות PTSD.
תסמיני ASD מגיעים לרוב לשיא כעבור ימים או שבועות אחדים לאחר החשיפה לטראומה, בהמשך התסמינים דועכים במשך הזמן.(11)
ASD ו-PTSD חולקים מספר זהה של תסמיני ליבה, אך ^ASD אין קריטריון של תסמינים דיסוציאטיבים כגון ניתוק, דהראליזציה ודפרסונליזציה וכן אמנזיה דיסוציאטיבית.(5)
הערכה
לא כל נפגעי הטראומה רוצים או צריכים הערכה מקצועית, זאת עקב החלמה ספונטנית ללא התערבות. רופא המשפחה צריך לסייע למטופלים הרוצים לשוחח על האירוע הטראומטי, אך לא ללחוץ על אלו המעדיפים שלא לשתף.(13) זיהוי מוקדם של ASD יכול להפחית את שיעור החולים שיפתחו PTSD, שהיא מחלה פסיכיאטרית קשה.(14)
ASR מתפתח תוך דקות מהאירוע הטראומטי ועד ימים אחדים לאחריו.(12) זהו מצב זמני המערב טווח רחב של סימנים ותסמינים, הכוללים דיכאון, חרדה, עייפות, קשיים בריכוז ובזיכרון, עוררות יתר ופרישה חברתית. מטופלים עם ASR מתייצגים עם תסמינים כללים כגון כאבי ראש, תסמינים גסטרואינטסטינליים, כאבים ריאומטיים, הפרעות עוריות, קשיים בשינה, תסמינים קרדיו-וסקולריים,(15), (2) ואו הפרעות פסיכולוגיות (חרדה דיכאון ועוד).16 בקרב מטופלים אלו יש לבצע הערכה לגורמי סיכון להתפתחות PTSD.(21) ,(17).
מטופלים שחוו טראומה לא תמיד ידווחו על כך לרופא המטפל אך יכולים גם לתאר אוסף של תסמינים וסימנים הכוללים מצב רוח ירוד, כעס, הפרעות שינה ותסמינים גופניים.
אי לכך קיימת חשיבות רבה לשאול על אירוע טראומתי או על אירוע שגרם למתח רב.(13) במצבים של טראומה קשה קיימת חשיבות רבה להערכת הסכנה הנשקפת למטופל עצמו או לסביבתו. (13), (12) מבחינת כלים אבחנתיים, קיים במקביל להערכת קריטריונים של ASD שצוינו קודם, שאלון ASD(22) זהו שאלון בעל רגישות וסגוליות גבוהות (83%/95% בהתאמה). שאלון נוסף שנועד לחזות התפתחות PTSD מראה אף הוא רגישות וסגוליות גבוהות.(23)
הטיפול הראשוני (מבוסס עובדות EBM)
- נורמליזציה של תגובות המטופל והסבר שזוהי תגובה נורמלית לחלוטין ואינה סימן להתפתחות או לקיום מחלת נפש. הפניית המטופל לפורומים ואתרים העוסקים בנושא. כמו כן עזרה בהתמודדות עם קשיי שינה, עוררות יתר וכאב. לשקול הפניה לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי.(13), (12)
- עזרה ראשונה פסיכולוגית נחשבת להתערבות המתאימה ביותר למטופלים שחוו טראומה קשה וירידה תפקודית מיד לאחריה.(25), (24) זוהי התערבות מבוססת מידע הכוללת 8 פעולות עיקריות. יצירת קשר, דאגה לנוחות וביטחון, איסוף מידע לגבי צרכים ודאגות ואספקת עזרה מכוונת לאלה, חיבור המטופל עם עזרה סוציאלית או סוגים אחרים של תמיכה, אספקת מידע לגבי תגובת סטרס והתמודדות עימה.(2), (12), (24), (26), (27)
- ניטור והפניה - על הרופא המטפל לנטר בקפידה תסמינים גופניים ופסיכולוגיים אצל כל המטופלים אשר חוו טראומה בדגש על טראומה קשה. אף שרוב השורדים מאירוע טראומתי מחלימים ללא עזרה מקצועית,(21) מטופלים רבים לא מבוטל נעזרים מאוד בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. אי לכך מומלץ להפנות לעזרה מקצועית מטופלים עם תסמינים ממושכים, הגורמים לסבל, ירידה תפקודית ופגיעה בתפקוד החברתי. כמו כן יש חשיבות רבה למעקב אחר השורדים את הטראומה מפני שבעיות עלולות להישאר בלתי פתורות, בעיות חדשות עלולות להופיע והאירוע הטראומתי עלול להתעורר מחדש.(28)
טיפולים מכוונים למטופלים שאובחנו כסובלים מ-ASD
Cognitive Behavior Therapy - CBT
למרות העובדה שקיימות עדויות מוגבלות לגבי יעילותה של התערבות פסיכולוגיות במהלך החודש הראשון לטראומה, הטיפול ^CBT הוכח כיעיל מאוד במצבים שבהם האיום נרגע והיציבות חזרה לחיי המטופל.(2), (12), (21), (28)
CBT כולל לרוב הסבר ולימוד לגבי תגובות פוסט-טראומתיות, תרגול של הרפיה, תרגול של חשיפה בדמיון לאירוע הטראומתי, סידור קוגניטיבי של הטראומה והפרכת אמונות לגבי הטראומה כגון: "אני אשם במה שקרה", "אני פחדן", "הייתי יכול למנוע את זה ולא עשיתי זאת", ולבסוף חשיפה למצבים נמנעים על ידי המטופל כגון הגעה לאזור האירוע ועוד.
CBT אפקטיבי יותר מכל סוג של ייעוץ תמיכתי/פסיכולוגי במניעת התפתחות PTSD בקרב מטופלים שפיתחו ASD והאפקטיביות נמשכת למשך לפחות 3 שנים.(29), (30), (34)
כללי התערבות מידיים שהוכחו כיעילים ויכולים להיות כלי עבודה גם של רופא המשפחה
- השריית תחושת ביטחון אישי מפחיתה את הסיכון להתפתחות PTSD. היא נעשית באמצעות הימנעות משמועות על אסונות בקשר לטראומה, הגבלה בחדשות ובקריאת עיתונים ואספקת מידע לגבי מצב המשפחה והחברים.
- השריית תחושת רגיעה על מנת שהדחק לא יגרום לשינוי בהרגלי שינה, התיאבון, השתייה, קבלת החלטות וניהול משימות יומיומיות. קיימות שיטות רבות הכוללות הרפיה, Mindfulness, CBT ונורמליזציה של תגובת הדחק.
- השריית תחושה של התגברות על איומים ופתרון בעיות. על הרופא להזכיר למטופל את תפקודו לפני הטראומה: בתפקודו המקצועי, תרומתו לקהילה, אמונה דתית או אחרת.
- השריית תקווה - שימור תחושת תקווה סבירה מסייעת להתמודד עם הראייה הצרה והקטסטרופלית של העולם לאחר הטראומה. CBT מכוון מטופלים בעלי תחושה מוגזמת של שליטה ואו אחריות לאירוע הטראומתי, מתקן את החשיבה הקטסטרופלית כגון "אין עתיד" "הכול הלך" ועוד ומעודד נורמליזציה של התגובות לטראומה. רצוי לעודד ולהסביר שרוב המטופלים מחלימים מהטראומה באופן ספונטני.(35)
Psychological Debriefing
זוהי התערבות קצרה, הניתנת מיד לאחר חוויית הטראומה.(36) היא מתבצעת לרוב בקבוצה ותפקידה להקל את המצוקה הרגשית על ידי מתן אפשרות למטופלים לשתף את תחושותיהם לגבי האירוע הטראומתי, לספק הסבר וטיפים להתמודדות ולתת לאנשים הרגשה שתגובתם לטראומה נורמלית ואופיינית לרוב האוכלוסייה החווה טראומה.
מבחינה מחקרית, נראה שהתערבות זאת אינה יעילה ולעתים מזיקה להתאוששות הספונטנית מהטראומה (כזכור רוב האוכלוסייה החווה טראומה חוזרת לשגרה באופן ספונטני, ועל כן התערבות זו אינה מומלצת).(2), (21)
התערבות פרמקולוגית
מחקרים מעטים העריכו את היעילות הפרמקולוגית בטיפול ב-ASD. יש מחקרים סותרים לגבי יעילותן של Tofranil או Prozac(37), (38).
חוסמי בתא (Propranolol) הדגימו הפחתה בשיעור PTSD ותחושת פחד בחשיפה לטראומה.(41-39) אך לא הראו יעילות בהפחתת הסיכון ל-ASD(42).
Risperidal האנטי-פסיכוטי האטיפי נראה מבטיח לטיפול ב-ASD. במחקר רטרוספקטיבי בטיפול ב-10 מבוגרים לאחר אירוע טראומתי שבו נחשפו לכוויות, כולם דיווחו על שיפור בתסמינים הכוללים הפרעות שינה, סיוטי לילה, עוררות יתר ומחשבות חוזרות לגבי הטראומה, זאת לאחר נטילת 2 מנות בלבד מהתרופה.(33), (43)
עדיין אין די עדויות כדי להמליץ על טיפול פרמקולוגי כטיפול ב-ASD, ואין עדויות תומכות לטיפול תרופתי חלופי ל-CBT(12), (14) במטופלים שאינם יכולים להשתתף ב-CBT, מומלץ טיפול תרופתי קצר טווח (פחות מ-6 שבועות). יש לחתור לטיפול תרופתי המפחית תסמינים של כאב, הפרעות שינה ודיכאון.(13)
סיכום
במדינתנו בכלל ובאזור הדרום בפרט (בעבר גם באזור המרכז והצפון) אוכלוסייה רבה נחשפת ונחשפה בעבר לאירועים טראומתיים קשים. למרות התגייסות של עמותות וגורמים רבים המתמחים בטיפול בטראומה לסייע לנפגעי הטראומה, לרופא המשפחה יש תפקיד מהותי באיתור נפגעי הטראומה ובהתחלת טיפול ראשוני.
על רופא המשפחה לשאול את המטופלים באזורים אלו לגבי תסמיני טראומה וכן לשאול גם על תסמיני טראומה אצל כל מטופל שחל שינוי בהתנהגותו ובתפקודו. על רופא המשפחה להכיר את הקריטריונים לאבחון ASD ,ASR ו- PTSD ולהפנים את החשיבות של מניעת PTSD כרונית שהיא מחלה קשה מאוד למטופל, למשפחתו, לסביבתו ולמערכת הבריאות.
על רופא המשפחה להכיר את עקרונות הטיפול הפשוטים כגון השריית ביטחון, השריית רוגע, נורמליזציה של התגובות לדחק (רוב המטופלים חווים אירועים טראומתיים וחושבים שהם השתגעו ולעולם לא יחלימו, הכוונה להסביר שזו תגובה נורמלית ורוב האוכלוסייה מגיבים כפי שהם הגיבו).
על רופא המשפחה לתאר את הסטטיסטיקה של החלמה ספונטנית מאירועים טראומתיים (עד 90%-80%). אם אובחן ASD יש לחתור לטיפול במסגרת CBT. מהיכרותי עם מערכת בריאות הנפש בשנים האחרונות, זהו טיפול שעדיין קיימת בעייתיות בזמינותו אך עם זאת יש שיפור וכוונה להזרים משאבים בכיוון זה בכל העולם ובארץ בפרט. אם הטיפול ב- CBT אינו זמין או המטופל אינו מעוניין, יש לשקול טיפול תרופתי מפחית תסמינים, מומלץ להתייעץ עם פסיכיאטר, שכן יש תרופות שיכולות אפילו להחמיר את המצב (לדוגמה, תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים שמומלץ להימנע מהן בנפגעי טראומה אלא אם יש הפרעות שינה קשות).
לאור אירועי הביטחון האחרונים, אפשר להערכתי, להתייחס לתפקיד זה של רופא המשפחה כמרכיב נוסף חשוב בחוסנו של העורף בעתות מלחמה וגם בתקופות רגיעה.
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר טוביה וינברגר - מומחה ברפואת משפחה, מנהל מרפאת איילון מחוז תל אביב שב״כ, מומחה בפסיכיאטריה של המבוגר, עובד כרופא נלווה במרכז לבריאות הנפש גהה; פסיכותרפיסט דינמי ומנחה קבוצות