כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "אפילפסיה הנגרמת מרגישות לאור - Photosensitive epilepsy"
מ (סינדרום מעורב עם התפרצויות חלקיות וכלליות - אפילפסיה הנגרמת מרגישות לאור - Photosensitive Epilepsy הועבר ל[[סינדרום מעורב עם התפרצויות חלקיות וכלל...) |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
|ICD-9= | |ICD-9= | ||
|MeSH= | |MeSH= | ||
| − | |יוצר הערך= | + | |יוצר הערך= [[משתמש:מיקי דובלין|ד"ר מיקי דובלין]] |
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
{{הרחבה|אפילפסיה}} | {{הרחבה|אפילפסיה}} | ||
| − | |||
אפילפסיה שמקורה רגישות לאור הנה סינדרום די נדיר. מקור הפרכוסים הוא גירוי אור ממקור חיצוני. הן אור טבעי והן אור מלאכותי יוצרים אפקט זהה, למרות זאת ברור כיום כי הגירוי החזק ביותר הקיים כיום הוא מסך הטלוויזיה. | אפילפסיה שמקורה רגישות לאור הנה סינדרום די נדיר. מקור הפרכוסים הוא גירוי אור ממקור חיצוני. הן אור טבעי והן אור מלאכותי יוצרים אפקט זהה, למרות זאת ברור כיום כי הגירוי החזק ביותר הקיים כיום הוא מסך הטלוויזיה. | ||
==אפידמיולוגיה== | ==אפידמיולוגיה== | ||
| + | |||
ההנחה שרווחה תקופה ארוכה כי לכל חולה אפילפטי רגישות מסוימת לאור, התבררה בשנים האחרונות כמוטעית. ברור היום כי רק אצל 3-5% מכלל החולים האפילפטיים ישנה רגישות לאור. | ההנחה שרווחה תקופה ארוכה כי לכל חולה אפילפטי רגישות מסוימת לאור, התבררה בשנים האחרונות כמוטעית. ברור היום כי רק אצל 3-5% מכלל החולים האפילפטיים ישנה רגישות לאור. | ||
שיעור ההארעות הוא כ 1:4000 באוכלוסיית הצעירים ( מתחת לגיל 20). | שיעור ההארעות הוא כ 1:4000 באוכלוסיית הצעירים ( מתחת לגיל 20). | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
==אטיולוגיה== | ==אטיולוגיה== | ||
| + | |||
המידע הקיים היום על התסמונת מצביע כי מדובר בגן אוטוזומלי דומיננטי האחראי על התורשה של פוטוסנסיטיביות. הטרוגניות גנטית ניכרת חייבת על פי המידע העדכני האחרון להילקח בחשבון. נראה כי מדובר בספקטרום של מצבים שנמצא בקשר רופף לפרכוסים אבל נמצא בקשר הדוק עם סימפטומים הכוללים אי יציבות נפשית התקפית. | המידע הקיים היום על התסמונת מצביע כי מדובר בגן אוטוזומלי דומיננטי האחראי על התורשה של פוטוסנסיטיביות. הטרוגניות גנטית ניכרת חייבת על פי המידע העדכני האחרון להילקח בחשבון. נראה כי מדובר בספקטרום של מצבים שנמצא בקשר רופף לפרכוסים אבל נמצא בקשר הדוק עם סימפטומים הכוללים אי יציבות נפשית התקפית. | ||
| שורה 36: | שורה 37: | ||
גירוי האור המשמעותי ביותר הוא בין 12 - 25 הרץ. 70% מהנבדקים מגיבים אליו בתגובה פוטוסנסיטיבית. בגירוי אור של 50 הרץ רק ל 50% תהייה תגובה וב 100 הרץ לא נצפו, כמעט, תגובות פוטוסנסיטיביות. | גירוי האור המשמעותי ביותר הוא בין 12 - 25 הרץ. 70% מהנבדקים מגיבים אליו בתגובה פוטוסנסיטיבית. בגירוי אור של 50 הרץ רק ל 50% תהייה תגובה וב 100 הרץ לא נצפו, כמעט, תגובות פוטוסנסיטיביות. | ||
| + | ==קליניקה== | ||
| − | |||
ניתן לצפות בסוגים שונים של פרכוסים אבל, ברוב המקרים מדובר בהכללה משנית כללית טונית קלונית של פרכוסים מיוקלוניים קלים ( בעיקר בגפיים עליונות). | ניתן לצפות בסוגים שונים של פרכוסים אבל, ברוב המקרים מדובר בהכללה משנית כללית טונית קלונית של פרכוסים מיוקלוניים קלים ( בעיקר בגפיים עליונות). | ||
==אבחנה== | ==אבחנה== | ||
| + | |||
==טיפול== | ==טיפול== | ||
| + | |||
===הנחיות לחולים הסובלים מפוטוסנסיטיביות=== | ===הנחיות לחולים הסובלים מפוטוסנסיטיביות=== | ||
| + | |||
# אין לשבת מול אקרן טלוויזיה מקולקל. | # אין לשבת מול אקרן טלוויזיה מקולקל. | ||
# רצוי לרכוש מכשיר טלוויזיה חדיש בעל תדר ריצוד של 100 הרץ. | # רצוי לרכוש מכשיר טלוויזיה חדיש בעל תדר ריצוד של 100 הרץ. | ||
| שורה 57: | שורה 61: | ||
===טיפול תרופתי=== | ===טיפול תרופתי=== | ||
| + | |||
במידה וכל האמור בפסקה הקודמת אינו מספיק, ולמרות כל אמצעי הזהירות עדיין מופיעים פרכוסים, מקובל להתחיל במתן Valproic acid. ברוב המקרים טיפול זה מספיק לשם עצירת הפרכוסים. יש לקחת בחשבון כי הפרכוסים יורדים בתכיפותם עם הגיל ואחרי גיל 20 ניתן, לרוב, לנסות ולהפסיק טיפול תרופתי. | במידה וכל האמור בפסקה הקודמת אינו מספיק, ולמרות כל אמצעי הזהירות עדיין מופיעים פרכוסים, מקובל להתחיל במתן Valproic acid. ברוב המקרים טיפול זה מספיק לשם עצירת הפרכוסים. יש לקחת בחשבון כי הפרכוסים יורדים בתכיפותם עם הגיל ואחרי גיל 20 ניתן, לרוב, לנסות ולהפסיק טיפול תרופתי. | ||
| + | |||
==פרוגנוזה== | ==פרוגנוזה== | ||
| + | |||
==דגלים אדומים== | ==דגלים אדומים== | ||
| + | |||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
| + | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | |||
==כותבי הערך== | ==כותבי הערך== | ||
| + | |||
{{ייחוס|[[משתמש:מיקי דובלין|ד"ר מיקי דובלין]], מומחה ברפואת ילדים}} | {{ייחוס|[[משתמש:מיקי דובלין|ד"ר מיקי דובלין]], מומחה ברפואת ילדים}} | ||
[[קטגוריה:נוירולוגיה]] | [[קטגוריה:נוירולוגיה]] | ||
גרסה מ־08:26, 1 ביוני 2013
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| סינדרום מעורב עם התפרצויות חלקיות וכלליות - אפילפסיה הנגרמת מרגישות לאור | ||
|---|---|---|
| Photosensitive Epilepsy | ||
| יוצר הערך | ד"ר מיקי דובלין | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אפילפסיה
אפילפסיה שמקורה רגישות לאור הנה סינדרום די נדיר. מקור הפרכוסים הוא גירוי אור ממקור חיצוני. הן אור טבעי והן אור מלאכותי יוצרים אפקט זהה, למרות זאת ברור כיום כי הגירוי החזק ביותר הקיים כיום הוא מסך הטלוויזיה.
אפידמיולוגיה
ההנחה שרווחה תקופה ארוכה כי לכל חולה אפילפטי רגישות מסוימת לאור, התבררה בשנים האחרונות כמוטעית. ברור היום כי רק אצל 3-5% מכלל החולים האפילפטיים ישנה רגישות לאור. שיעור ההארעות הוא כ 1:4000 באוכלוסיית הצעירים ( מתחת לגיל 20). הפרכוסים מופיעים בד"כ בין הגילאים 9 - 15 שנים, ביחס של 1.8: 1 בין בנות לבנים. קיימת משפחתיות חזקה בסינדרום זה. יש לציין כי תגובה פוטוסנסיטיבית מופיעה ב 7.6% מכלל הילדים הבריאים בין גילאי 1-16 שנים. רק 3% מכלל הילדים הסובלים מתסמונת זאת יפתחו פרכוסים אפילפטיים. התסמונת אינה מופיעה לאחר גיל 20 שנה.
אטיולוגיה
המידע הקיים היום על התסמונת מצביע כי מדובר בגן אוטוזומלי דומיננטי האחראי על התורשה של פוטוסנסיטיביות. הטרוגניות גנטית ניכרת חייבת על פי המידע העדכני האחרון להילקח בחשבון. נראה כי מדובר בספקטרום של מצבים שנמצא בקשר רופף לפרכוסים אבל נמצא בקשר הדוק עם סימפטומים הכוללים אי יציבות נפשית התקפית.
אפילפסיה הנגרמת מטלוויזיה ומשחקי מחשב - התיאור הראשון של פרכוס, בזמן צפייה בטלוויזיה תואר בשנת 1952. על פי התיאור שתועד ע"י בני המשפחה. הפרכוס החל בזמן התקרבות למסך הטלוויזיה, לתיקון תמונת מסך קופצת בצורה הוריזונטלית. אין ספק כי פרכוסים יכולים להתרחש גם מצפייה בטלוויזיה הפועלת כשורה ללא כל קפיצות מסך וזאת ע"י ריצוד נקודתי.
ריצוד נקודתי - השפופרת הקתודית, ממרכזת אלקטרונים על מסך מקום בו הם יוצרים בנקודת הפגיעה אור בוהק נקודתי. נקודת האור מוסטת במהירות רבה בצורת זיג-זג משמאל לימין על פני המסך ביוצרה קווים רוחביים. עוצמת האור הנקודתית משתנה בזמן התנועה על פני המסך לשם יצירת התמונה. כל מסך נסרק ע"י האלקטרונים כ 50 פעם בשניה וכל קו מצוייר על פני המסך בתדירות של 25 פעם בשנייה. כאשר העין במרחק שבו היא מסוגלת להבחין בקווים היא מקבלת הבזקים בתדר של 25 קווים לדקה, ובמרחק שהוא גדול פי 3 מרוחב המסך העין נחשפת לריצוד של 50 קווים לדקה.
תפקוד העין ביצירת פרכוס - הגורם החשוב ביותר בגירוי אור הוא בשטח הרטינה הנחשפת בו זמנית לגירוי האור. ככל שהאדם נמצא קרוב יותר למסך הטלוויזיה הרי שיותר חלקים מהרטינה יחשפו לגירוי. ככל שיותר נוירונים ברטינה יגורו בו זמנית, הסיכוי לתגובה אפילפטית תהיה גבוהה יותר. גירוי האור המשמעותי ביותר הוא בין 12 - 25 הרץ. 70% מהנבדקים מגיבים אליו בתגובה פוטוסנסיטיבית. בגירוי אור של 50 הרץ רק ל 50% תהייה תגובה וב 100 הרץ לא נצפו, כמעט, תגובות פוטוסנסיטיביות.
קליניקה
ניתן לצפות בסוגים שונים של פרכוסים אבל, ברוב המקרים מדובר בהכללה משנית כללית טונית קלונית של פרכוסים מיוקלוניים קלים ( בעיקר בגפיים עליונות).
אבחנה
טיפול
הנחיות לחולים הסובלים מפוטוסנסיטיביות
- אין לשבת מול אקרן טלוויזיה מקולקל.
- רצוי לרכוש מכשיר טלוויזיה חדיש בעל תדר ריצוד של 100 הרץ.
- רצוי שגודל המסך לא יעלה על 14 אינץ'.
- רצוי שלטלוויזיה יהיה שלט רחוק לשם הימנעות מקירבה לטלוויזיה.
- בזמן התקרבות לטלוויזיה יש לסגור עין אחת - להורדת שטח הרטינה הנחשף.
- אין להפוך מסכי טלוויזיה רגילים למסך מחשב.
- משחקי מחשב וטלוויזיה יש לשחק אך ורק בחדר מואר היטב.
- יש לנוח מידי חצי שעה בזמן משחקי טלוויזיה.
- אין לשחק משחקי טלוויזיה כשעייפים או מנומנמים.
- יש להוריד את בהירות המסך למינימום האפשרי לשם הורדת קונטרסט.
- ההורים חייבים להיות ערניים. כשהילד נראה ישנוני או מטושטש ליד מסך הטלוויזיה או משחק המחשב יש להפסיקו מייד.
- לבני נוער - כניסה לדיסקוטקים עלולה להיות מסוכנת בשל ריצוד האורות. לכן ניתן להרכיב משקפיים עם עדשת פולרואיד כהה אחת או לחלופין לחסום עין אחת עם כף היד בהתחלת ריצוד האורות.
טיפול תרופתי
במידה וכל האמור בפסקה הקודמת אינו מספיק, ולמרות כל אמצעי הזהירות עדיין מופיעים פרכוסים, מקובל להתחיל במתן Valproic acid. ברוב המקרים טיפול זה מספיק לשם עצירת הפרכוסים. יש לקחת בחשבון כי הפרכוסים יורדים בתכיפותם עם הגיל ואחרי גיל 20 ניתן, לרוב, לנסות ולהפסיק טיפול תרופתי.