כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק היסטמין - Histamin
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| היסטמין | |
|---|---|
| Histamin | |
| |
המבנה של היסטמין
| |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | פעילויות נוירו-טרנסמיטריות של היסטמין. |
 | |
| טווח ערכים תקין | 0-1.0 ננוגרם/מ"ל. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
הנוסחה של היסטמין C₅H₉N₃; ומשקלו המולקולרי - 111.15 דלטון; נקודת ההתכה שלו - 83.5 מעלות צלזיוס; נקודת הרתיחה שלו - 209.5 מעלות צלזיוס. הוא מסיס מאוד במים קרים, אך לא במים חמים. המסיסות שלו בסולבנטים אחרים: מסיס מאוד במתנול ובאתנול, אך מסיס מעט בדיאתיל אתר.
תכונות היסטמין
בסיס ההיסטמין הושג כשמן המינרלי mull, מותך במלחי HCL וזרחן (Paiva וחב' ב-J Medicinal Chem משנת 1970), ליצירת גבישים היגרוסקופיים. בתמיסות מימיות, טבעת האימידזול של היסטמין מופיעה בשתי צורות טאוטומריות, המזוהות באופן של מי מאטומי החנקן עובר פרוטונציה. החנקן הרחוק יותר מהשרשרת הצדדית הוא חנקן ה-tele והוא נתרם על ידי קבוצת ה-tau, ואילו החנקן הקרוב יותר לשרשרת הצדדית הוא חנקן ה-pros, והוא נתרם על ידי קבוצת ה-pi. טאוטומר ה-tele, Nπ-H-histamine, מועדף בתמיסה בהשוואה לטאוטומר pros. להיסטמין יש שני מרכזים בסיסיים, כלומר קבוצת האמינו האליפטית, וכל אטום חנקן של טבעת האימידזול שאינו מכיל עדיין פרוטון. בתנאים פיזיולוגיים, קבוצת האמינו האליפטית (בעלת pKa בסביבות 9.4) תעבור פרוטונציה, בעוד שהחנקן השני של טבעת האימידזול (pKa ≈ 5.8), לא יעבור פרוטונציה (Jayarajah וחב' ב-Analytical Chemistry משנת 2007). לפיכך, היסטמין עובר באופן נורמלי פרוטונציה לקטיון טעון בודד. כיוון שדם אנושי בסיסי באופן קל עם pH בתחום הנורמלי של 7.34-7.45, הצורה הפרדוניננטית של היסטמין בדם היא מונו-פרוטית בחנקן האליפטי. היסטמין הוא נוירוטרנסמיטר מונואמיני. היסטמין הוא חומר אורגני חנקני המעורב בתגובות חיסוניות מקומיות, כמו גם בבקרה על תפקודים פיזיולוגיים במעי ופועל גם כנוירוטרנסמיטר במוח, בעמוד השדרה וברחם (Marieb ב-Human anatomy & physiology משנת 2001, ו-Nieto-Alamilla וחב' ב-Mol Pharmacol משנת 2016). היסטמין התגלה בשנת 1910, ונחשב כהורמון מקומי, כיוון שהוא מיוצר ללא מעורבות של בלוטות אנדוקריניות קלאסיות, היסטמין הוכר כנוירוטרנסמיטר מרכזי (Keppel Hesselink ב-Autonomic & Autacoid Pharmacol משנת 2015). התכונות של היסטמין תוארו על ידי החוקרים הבריטיים Dale ו-Laidlaw ב-J Physiol. היסטמין מעורב בתגובה דלקתית, ויש לו תפקיד מרכזי בגרד (Andersen וחב' ב-Acta Dermato-Venereologica משנת 2015). כחלק מהתגובה החיסונית לפתוגנים זרים, היסטמין מיוצר על ידי בזופילים ועל ידי תאי פיטום (mast cells) ברקמות חיבור סמוכות. היסטמין מורכב מטבעת אימידזולית המחוברת לשרשרת אתילאמינית. היסטמין מגביר את החדירות של קפילרות לתאי דם לבנים ולמספר חלבונים, על מנת לאפשר להם לפגוע בפתוגנים ברקמות המודבקות. בתנאים פיזיולוגיים, קבוצת האמינו של השרשרת הצדדית עברה פרוטונציה.
סינתזה ומטבוליזם
היסטמין נובע מדה-קרבוקסילציה של חומצת האמינו היסטידין להיסטמין, ריאקציה המקוטלזת על ידי האנזים L-histidine decarboxylase. כאשר הוא נוצר, היסטמין נאגר או עובר אינאקטיבציה מהירה על ידי אנזימים דגנרטיבים דוגמת histamine-N-methyltransferase או diamine oxidase. במערכת העצבים המרכזית , היסטמין מופרש לתוך הסינפסות, ומפורק על ידי histamine-N-methyltransferase, בעוד שברקמות אחרות שני האנזימים האחרונים משחקים תפקיד. מספר אנזימים אחרים הכוללים את MAO-B ואת ALDH2, ממשיכים לעבד את המטבולטים המיידיים של היסטמין, להפרשה או ל-recycling. גם חיידקים מסוגלים לייצר היסטמין על ידי שימוש באנזים histidine decarboxylase שאינו דומה לאנזים שנמצא בבעלי חיים. צורה לא מדבקת של מחלה שמקורה במזון, scombroid poisoning, נובעת ליצירת היסטמין על ידי חיידקים במזון מקולקל, בעיקר בדגים. פרטי מזון שעברו תסיסה ומשקאות קלים, מכילים באופן טבעי כמויות קטנות של היסטמין כתוצאה מפעולת חיידקים מתסיסים או שמרים. Sake שהוא משקה אלכוהולי יפני עשוי מאורז, מכיל 20-40 מיליגרם לליטר היסטמין, ואילו יינות מכילים היסטמין בריכוז של 2-10 מיליגרם/ליטר.
אגירה והפרשה
רוב ההיסטמין בגוף נוצר בגרנולות של תאי פיטום ובזופילים. תאי פיטום מרובים במיוחד באזורים של פציעה פוטנציאלית, האף, הפה, הרגליים, משטחים של רקמות פנימיות, וכלי דם. היסטמין שלא ממקור של תאי פיטום, נמצא במספר רקמות כולל ההיפותלמוס במוח, שם הוא פועל כנוירו-טרנסמיטר. אתר חשוב אחר של אגירת היסטמין הוא התא דמוי האנטרו-כרומפין בקיבה. המנגנון הפתו-פיזיולוגי החשוב ביותר של הפרשת היסטמין מתאי פיטום ומבזופילים הוא אימונולוגי. כאשר תאים אלה, מגורים על ידי נוגדני IgE הקשורים לממברנה שלהם, הם עוברים דה-גרנולציה כאשר הם נחשפים לאנטיגן המתאים. אמינים אחדים ואלקלואידים כגון מורפין או curare, גם כן יכולים להגיע במקום היסטמין בגרנולות, ולהביא להפרשתו. גם אנטיביוטיקה כגון polymixin יכולים לגרום להפרשת היסטמין.