האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

בלוטת יותרת-התריס - מבנה ותפקוד - Parathyroid - anatomy and physiology

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־09:46, 3 בנובמבר 2012 מאת Motyk (שיחה | תרומות) (דף חדש: מרכז {{ספר| |שם הספר= עקרונות בכירורגיה |תמונה=[[קובץ:ספר-עקרונות-בכ...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

כותרתבלוטותאנדוקריניות.jpg
עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של הבלוטות האנדוקריניות
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםבלוטת התריס

אמבריולוגיה

מבחינה אמבריונלית מקור בלוטות יותרת-התריס הוא pharyngeals pouch. מקור הבלוטות העליונות ב- pouch ה-4, ואילו מקור הבלוטות התחתונות ב- pouch ה-3. הבלוטות נמצאות בסמוך לנגזרות אחרות של ה- pouch: התחתונות צמודות לטימוס ואילו העליונות צמודות לבלוטת התריס. בתהליך התפתחות העובר, העליונות יורדות עם בלוטת התריס למקומן במבוגר, ואילו התחתונות יורדות עם הטימוס, ולכן מיקומן משתנה, ויכול להיות מרירית הלוע ועד בית החזה.

אנטומיה

לעתים נדירות אפשר למצוא את בלוטות יותרת-התריס בתוך בלוטת התריס עצמה. ברוב המקרים קיימות 4 בלוטות, אולם ב-13% מהחולים ניתן למצוא 3 בלוטות, ב-6% מהחולים ניתן למצוא 5 בלוטות ואילו 6 בלוטות הן נדירות ביותר (איור 6.14).

ב-50% מהמקרים מקום הבלוטות נמצא סביב inferior thyroids artery, כאשר הבלוטות העליונות נמצאות ב-2/3 העליונים של בלוטת התריס, ואילו התחתונות נמצאות קדמית ולטרלית יותר בפול התחתון של הבלוטה. כ-10% מהבלוטות התחתונות מצויות במדיאסטינום העליון. כאשר מוצאים בלוטה מצד אחד קיימת סבירות גבוהה למצוא את הבלוטה השנייה במקום זהה בצד השני. גודל הבלוטה הוא בין 5 ל-7 מ"מ ומשקלה הכולל הוא 130-90 מ"ג. צבעה הוא חום-אדמדם ועד צהוב במבוגר, או אפור ביילוד.

איור 6.14: ארבעת בלוטות יותרת התריס ממוקמות בחלק האחורי של בלוטת התריס (מבט מאחור)

אספקת הדם

אספקת הדם היא מענפים של ה-inferior thyroid artery. לעתים נדירות יותר אספקת הדם היא מ-superior thyroid artery או מה-thyroidea ima., ומכלי דם של הטרכאה, הלרינקס והוושט. הניקוז הוורידי הוא דרך ה-superior middle & inferior thyroid veins.

היסטולוגיה

קיימים מספר סוגי תאים:

  • chief cells - שהבהירים שביניהם לא מכילים את ההורמון, והכהים מכילים את ההורמון.
  • oxyphil cells.
  • water clear cells (שני האחרונים מקורם ב- chief cells ושניהם בעלי כושר ליצור הורמון).
  • תאי שומן.

סידן ופוספט

הסידן הינו קטיון המצוי בדם וחשוב בקרישת הדם, ביצירת עצם וחלב, ומהווה כ-2% ממשקל הגוף. מקור הסידן הוא במזון, וספיגתו מתבצעת במערכת העיכול העליונה. התצרוכת היומית הינה 1 גרם. רמתו בדם היא 10.5-9 מ"ג % או 5.2-4.5 מיליאק' לליטר. מחציתו חופשית ושאר הסידן קשור לחלבון. מחציתו המיוננת היא החשובה, ורמתו קשורה לרמת ההורמון הפעיל.

רוב הפוספט מצוי בעצמות ובשיניים. רמת הפוספט בפלסמה היא 4.3-2.5 מ"ג %. מכפלת הסידן והזרחן ב-מ"ג % קבועה - 40-30. התצרוכת היומית של פוספט היא - 1 גרם.

פיזיולוגיה

בלוטות יותרת-התריס מפרישות את הפאראתהורמון והקלציטונין. הפאראתהורמון אינו מושפע על-ידי הורמון טרופי או רמות הזרחן, אלא על-ידי רמת הסידן בלבד. פעולת ה-PTH נעשית דרך ה-Cyclic AMP, על-ידי שפעול של האנזים אדניל ציקלז. בהשפעתו:

  • הסידן נע מהעצמות לנוזל החוץ-תאי.
  • שחרור הסידן מהעצמות נעשה בעזרת האוסטאוקלסטים.
  • בכליה, ההורמון מגביר את ספיגת הסידן, הפרשת הזרחן ויצירת ויטמין D פעיל.
  • ההורמון מגביר את ספיגת הסידן במעי אולם אפקט זה פחות בולט ותלוי בסינתזה של ויטמין D.

הקלציטונין מופרש בהתאם לרמת הסידן בנסיוב. ההורמון מעכב את ספיגת הסידן מהעצם. ויטמין D שהינו סטרול אקטיבי משפיע גם הוא על הספיגה של הסידן. ככל שרמתו גבוהה יותר כך ספיגת הסידן רבה יותר.

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא