מחלת פרקינסון וצריכת שוקולד - Parkinson's disease and chocolate consumption

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

מחלת פרקינסון וצריכת שוקולד
Parkinson's disease and chocolate consumption
יוצר הערך	ד"ר שחר שלי וד"ר שרון חסין-בר

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – מחלת פרקינסון

שוקולד מוזכר לראשונה בכתובים בשנת 1520 לספירה, במסמך רשמי שנכתב ע"י הרננדו קורטז, "הכובש הספרדי", אשר כתב על כיבושה של ממלכת האצטקים והגעתו לארמונו של מונטוזומה, שם לראשונה בהה במשרתיו מגישים בכוסות זהב משקה חום עם טעם אלוהי. שוקולד הוא ממתק העשוי מפולים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי; רוב גידול הקקאו מתרכז סביב חגורה צרה בת 10 מעלות משני צידי קו המשווה, שם תנאי הגידול אופטימאלים בשל אקלים טרופי לח וחם, עם גשמים תכופים. כיום מגיע רוב ייצור הקקאו ממערב אפריקה (גאנה, ניגריה), חוף השנהב ודרום אמריקה. מקור המילה קקאו הוא מאצטקית - "מים מרירים". התחקות אחר מקור השוקולד דורשת מחקר היסטורי ותרבותי מרתק; למעשה היה זה כריסטופר קולומבוס, הספן האיטלקי, שלראשונה נתקל בפולי השוקולד ב-1502, כאשר כינה אותם "שקדים מוזרים למראה" ואף הבין כי שימשו כמטבע כסף באותו אזור. שוקולד, שכונה ע"י ילדי המאיה "מאכל האלים", היה בעל שימושים טכסיים רבים בעולם העתיק, אך שימוש רפואי בשוקולד התחיל כנראה בעולם החדש והתפשט לאירופה בתחילת המאה ה-16; מאז ועד תחילת המאה ה-20 נמצאו יותר מ-100 שימושים רפואיים לשוקולד2,1. למען הסדר הטוב, חשוב להזכיר את ההבדלים בין סוגי השוקולדים התעשייתיים: שוקולד מריר הוא שוקולד ללא תוספת חלב או עם כמות מועטה של חלב ובו אחוזי הקקאו הם מעל 35%; על מנת לקבל שוקולד חלב (השוקולד המתוק) מוסיפים אבקת חלב או חלב מרוכז וממתיקים ובד"כ אחוזי הקקאו נמוכים מ-35%. סוג נוסף הוא השוקולד הלבן, שמיוצר מחמאת קקאו בתוספת חלב וסוכר, כך שאינו מכיל מוצקי קקאו כלל. המקסיקנים מעולם לא הוסיפו חלב לשוקולד ולא השתמשו בו בתזונתם הרגילה, אלא רק לקינוח. היו אלו האירופאים, שהוסיפו לו שומן בצורת חלב וסוכר לבן. רק באמצע המאה ה-19 ההולנדים יצרו לראשונה שוקולד בצורתו המוצקה, על ידי הוספת חמאה וסוכר למוצקי הקקאו. באירופה קבעו תקן מחמיר המגדיר מהו שוקולד אמיתי. התקן קובע כי שוקולד חייב להכיל לפחות 25% מוצקי קקאו, שאם לא כן אסור שתופיע המילה "שוקולד" על גבי האריזה. מרכיבי השוקולד בעלי חשיבות ביולוגית נוגדי החמצון הפלאבנואידי□ על פי נתונים אפידמיולוגיים ומטא-אנליזות, נמצא כי אכילה קבועה של מוצרים מהצומח, המכילים כמויות גבוהות של פלבאנואידים, מפחיתה את הסיכון למחלות לב ואירועי מוח3. לפולי הקקאו זוהו לראשונה תכונות מרפאות כאשר הרופא והחוקר האמריקאי, נורמן הולנברג, (Hollenberg) מבית-הספר לרפואה בהרווארד, חקר אוכלוסיית אינדיאנים בני שבט הקונה (Kuna), ששכנו לחופי פנאמה. בני הקונה היו מוגנים מפני עלייה בלחץ הדם עם העלייה בגיל, ושכיחות סיבות מוות קרדיווסקולאריות אצלם נמצאה נמוכה משמעותית בהשוואה לאוכלוסיות שכנות. בנסיון למצוא הסבר סביבתי לעומת גנטי, התגלה כי בני הקונה היו ידועים בצריכה קבועה של קקאו על בסיס יומי, וכי האפקט נעלם כאשר בדקו אוכלוסיות שהיגרו לפנמה המרכזית4. במטא-אנליזה ממלבורן, אוסטרליה, שהתפרסמה על ידי Cochrane Database of Systemic Reviews בשנת 2012, נבחנה השפעת הקקאו ומוצריו על לחץ דם של מבוגרים הסובלים מיתר לחץ דם וכאלו עם לחצי דם בנורמה, אשר צרכו ממנו מדי יום למשך שבועיים לפחות. נכללו במחקר 20 עבודות שכללו 856 מבוגרים בריאים, אשר צרכו 100 גרם שוקולד, בריכוז של 50%-90% מוצקי קקאו מדי יום, או לחלופין שוקו בשתייה שהכיל פחות מ-10% קקאו, או פלאבונולים ממקור אחר בכמות ממוצעת של 545.5 מ"ג ליום. בקבוצת צורכי השוקולד נמצאה ירידה בשיעור של 2.77 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, והפחתה ממוצעת של 2.2 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי, בהשוואה לקבוצות הבקרה, שקיבלו שוקו או שוקולד נטול פלאבונולים. אומנם מדובר באפקט קטן, שלצורך השוואה דומה לזה המושג בהפחתת לחץ הדם ע"י פעילות גופנית5. למרות שלא נערכו מחקרים ארוכי טווח על השפעת קקאו או שוקולד על מחלות לב וכלי הדם, קיימת עדות, מתוך ניסויים קליניים מבוקרים קצרי-טווח, שהפלאבנולים שבקקאו ובשוקולד עשויים להשפיע לטובה על הסיכון למחלות לב וכלי הדם; דבר זה נגרם בין היתר, בזכות השפעתם המיטיבה על לחץ הדם, תפקוד האנדותל, שומני הדם, התנגודת לאינסולין, היווצרות קרישי דם וגם דרך השפעתם האנטי-דלקתית דרך הפחתת ייצור הציטוקינים מקדמי הדלקת 7,6,31L1p, IL2, IL4, IL6, TNF-a. תיאוברומין תיאוברומין, למרות שמו, אינו מכיל ברום, ושמו נגזר מתיאוברומה, עץ הקקאו המפורסם. הוא משתייך לתרכובות מסוג קסנתינים, שהם מולקולות השייכות למשפחת הפורינים, שמיוצרות ע"י כל תא ותא בגוף, ומשמשות כתווך בייצור GTP-1 GDP. לתיאוברומין אין פעילות כשאר הקסנתינים המוכרים לנו (קפאין ותיאופילינים) וידוע כיום שהשפעותיו של התיאוברומין במערכת העצבים המרכזית הן העלאת עירנות, ריכוז ומצב רוח8. טירמין טירמין היא תרכובת מונואמינית, הידועה כמשחררת קטכולאמינים. מכיוון שאינה חוצה את מחסום הדם מוח, האפקט המתקבל הוא סימפאתומימטי היקפי. באופן שוטף ונורמאלי, טירמין עובר דיאקטיבציה על ידי (monoamine oxidase (MAO; מי שמטופל בחוסמי MAO-A