כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק פגיעות כרוניות בגידי הרגל - גישה טיפולית - Chronic injuries of tendons in the legs - treatments
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| פגיעות כרוניות בגידי הרגל - גישה טיפולית | ||
|---|---|---|
| Chronic injuries of tendons in the legs - treatments | ||
| יוצר הערך | ד"ר ריטה משוב 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – דלקת גידים
פגיעות גידים כרוניות הן אתגר ייחודי בטיפול. ההנחה שפגיעות אלה נובעות מדלקת מתמשכת גרמה לרופאים להסתמך על טיפולים אשר לא הוכיחו את יעילותם לטווח הארוך. מכיוון שרוב המצבים הללו נובעים משימוש יתר, מצב החולים עשוי להשתפר לאחר מנוחה, קיבוע מתאים ושינוי בפעילות. עם זאת, חולים הסובלים מתסמינים כרוניים (שנמשכים יותר משישה שבועות) זקוקים לעתים קרובות לטיפול נוסף כדי לחזור לתפקוד מלא ללא כאבים. אמנם גישות כלליות כגון מנוחה, קיבוע ושינוי פעילות עשויות לעזור, אך האבחון של המיקום האנטומי המדויק לקביעת טיפול ספציפי יעיל יותר.
פתופיזיולוגיה
דימום ובעקבותיו דלקת הם הביטוי לפגיעות ברקמות רכות רבות, אך לא בפגיעות גיד כרוניות הנגרמות משימוש יתר ברקמות אספקת דם לקויה. פגיעות אלה מאופיינות בהפרדה וניוון הקולגן בתוך הרקמה. בחלקים הפגועים של הגיד נגלה ייצור של כלי דם חדשים (Neovascularity). תהליך הכאב מתקדם בהשפעתו של גלוטמאט (Glutamate) ושל מתווכים אחרים, ללא שימוש במסלולי פרוסטגלנדין (Prostaglandin).
שינויים אלה ברקמות ובמסלולי הכאב אינם מתוארים היטב על ידי מונחים קליניים מסורתיים כמו "טנדוניטיס" (Tendonitis) ו״אפיקונדיליטיס" (Epicondilyitis). חשוב מכך, מונחים אלה עלולים להוביל לאי הבנה בסיסית ביסוד המנגנון הפתולוגי של פגיעה כרונית בגיד. מצבים אלה מכונים ליתר דיוק כטנדינוסיס (Tendinosis) או כטנדינופתיה (Tendinopathy).
עקרונות כלליים בשימוש בסטרואידים ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDS, Nonsteroidal Anti Inflammatory Drugs)
למרות השימוש הנרחב, מעטות העדויות התומכות בשימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות לטיפול בטנדינופתיות. שימוש ב-NSAIDS לאורך זמן עלול לגרום לשיעור גבוה של תופעות לוואי, כגון פגיעה במערכת העיכול, נזק כלייתי וסיכון קרדיווסקולרי מוגבר. בפגיעות לא דלקתיות כגון תסמונת שרוול מסובב (Rotator cuff disease) או טנדינופתיה של מיישרי כף היד במרפק - מרפק טניס (Lateral epicondylitis), זריקות סטרואידים עשויות להקל את הכאב לטווח קצר, אך אין עקביות בעדויות לגבי שיפור לטווח ארוך ושיקום סופי של התפקוד. נוסף על כך, תיאורי מקרה מצביעים על כך שזריקות סטרואידים יכולות להגביר את הסיכון לקרע בגידים, בייחוד בגידים במפרקים נושאי משקל כמו גיד הפיקה (Patellar) וגיד אכילס (Achilles). לכן, במקרים של פגיעה לא דלקתית בגידים יש להשתמש בסטרואידים באופן מינימלי ובעיקר כדי לספק חלונות של הקלה בכאב לטווח קצר כדי לאפשר לחולים לעסוק בטיפול שיקומי מְרַפֵּא.
טנדינופתיה של האכילס (Achilles tendinopathy)
טנדינופתיה של האכילס מתבטאת לרוב בכאב במהלך ולאחר הליכה או ריצה ממושכת באזור שבין מעבר שריר-גיד לחיבור של גיד אכילס ל-Calcaneus. כדי להבדיל בין פגיעה כזאת (שהיא נפוצה יותר) לבין פגיעה במקום חיבור האכילס ל-Calcaneus, החליטו לקרוא לפגיעות אלה פגיעות לאורך הגיד.
הטיפולים בטנדינופתיה לאורך הגיד שונים מטיפולים מסורתיים כגון רטיות קרח, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות ומתיחות. לטנדינופתיית אכילס כרונית (תסמינים הנמשכים יותר משישה שבועות) טיפול קו ראשון המועדף הוא תוכנית חיזוק אקסצנטרית (Eccentric) אינטנסיבית של קומפלקס Gastrocnemius/Soleus. מחקרים איכותיים אקראיים מבוקרים מצביעים על כך שתוכניות חיזוק אקסצנטרי של מיישרי קרסול אמורה לספק שיפור של כ-60-90% בכאב ובתפקוד.
שיטות טיפוליות כגון סונאר, גירוי חשמלי, יונטופורזיס (Iontophoresis), עיסוי, ומתיחות אינן מסייעות לחולים לחזור לתפקוד מלא לטווח ארוך. טכניקות כירורגיות שמורות למקרים חמורים או עמידים לטיפול. אמנם הן אינן מראות תוצאות חיוביות עקביות ואף טומנות בחובן סיכון מסוים.
פגיעות גיד אכילס באזור החיבור שכיחות פחות מאשר פגיעות לאורך הגיד וקשות יותר לטיפול. שיקום אקסצנטרי עשוי להיות מועיל, אבל אחוזי הצלחה של טיפול זה גבוהים פחות ומגיעים ל-30% בלבד. טיפול בגלי הלם הוא אפשרות נוספת לפגיעות גיד אכילס באזור החיבור, אך יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע את יתרונו על טיפולים אחרים. מכיוון ששיעורי הריפוי דומים והטיפול בתרגילים אקסצנטריים הרבה פחות יקר מאשר טיפול בגלי הלם, הטיפול הראשוני המועדף לכאב כרוני בגיד אכילס באזור החיבור הוא חיזוק אקסצנטרי לאחר ארבעה עד שישה שבועות של אימוביליזציה (Immobilization) במגף הליכה.
טנדינופתיה של הפיקה (Patellar tendinopathy)
טנדינופתיה של הפיקה, או "Jumper's knee", יכולה להימשך שנים ללא תגובה לטיפולים שמרניים. הראיות תומכת בשימוש בתרגילים אקסצנטריים כטיפול קו ראשון לפגיעות גיד פיקה כרוניות. פורסמו כמה פרוטוקולים ספציפיים של תרגילים. רובם הראו השפעה חיוביות במחקרים ארוכי טווח. איור 3 מדגים פרוטוקול טיפוסי של אימונים אקסצנטריים.
פרוטוקולי תרגול משתנים אולם באופן כללי הם דומים לאלו של טנדינופתיית אכילס (טבלה 1). מחד גיסא הטיפולים הניתוחיים הם אפשרות הנשמרת למקרים עמידים לטיפול, מאידך גיסא, מחקר שנערך לאחרונה הראה כי תרגילים אקסצנטריים הביאו לשיפור גדול יותר מאשר ניתוח. חומרים סקלרוטיים כגון Polidocanol היו יעילים בהפחתת כאב הנובע מייצור כלי דם חדשים ברקמה הפגועה.
קישורים חיצוניים
- בעיות מוסקולוסקלטליות ברפואה ראשונית, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ריטה משוב - המחלקה לרפואת המשפחה מחוז הצפון, שירותי בריאות כללית