האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6767 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6767 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

נגיף הזיקה - נייר עמדה - Zika virus

מתוך ויקירפואה
Ambox warning blue.png
ערך זה הוא נייר עמדה סגור לעריכה
נגיף הזיקה
האיגוד המפרסם האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות
תאריך פרסום אוגוסט 2016
יוצר הערך ד"ר טל ברוש-ניסימוב
פרופ' מרים וינברגר
ניירות עמדה מתפרסמים ככלי עזר לרופא/ה ואינם באים במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון.

כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המגדרים.
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – זיקה

נגיף הזיקה (Zika virus) זוהה לראשונה באוגנדה ב-1947 ובעשורים שלאחר מכן באיזורים אחרים באפריקה ומזרח אסיה. החל מ-2007 תוארו התפרצויות רחבות־היקף של המחלה באיי האוקיינוס השקט ובהמשך בדרום אמריקה ובמרכזה. המחלה הפכה להיות אנדמית בקרב אוכלוסיות גדולות וצפופות באיזורים אלו. למרות ההסתמנות הקלה בדרך כלל, תוארו סיבוכים נוירולוגיים זיהומיים ובתר־זיהומיים משמעותיים בעיקר בילודים שנדבקו במהלך ההיריון אך גם במבוגרים שפיתחו תיסמונת Guillain Barre ולאור זאת המגיפה הובילה להכרזת ארגון הבריאות העולמי (WHO) על המחלה כמצב חירום בינלאומי (Public Health Emergency of International Concern‏[1].

מדובר במגיפה "צעירה" שעדיין לא הגיעה לשיאה במרבית האיזורים החדשים לשם היא ממשיכה להתפשט, ולכן המידע הוא דינמי מאוד וצפוי להשתנות עם התפתחותה. במסמך המידע שלהלן סיכמנו את תמונת המצב והידע העדכני ביותר עד לסיום הכתיבה בתחילת אוגוסט, 2016.

וירולוגיה, תפוצה עולמית והתפשטות

נגיף הזיקה שייך למשפחת ה-Flaviviridae ומועבר ע"י יתושים ממשפחת Aedes-n הנמצאים בפיזור עולמי נרחב (ראו בהמשך). למשפחה זו שייכים גם נגיף הדנגי (Dengue), נגיף הקדחת הצהובה (Yellow fever), נגיף קדחת מוח יפנית (Japanese encephalitis) ונגיף קדחת הנילוס המערבי (West Nile virus) שכולם ארבו־וירוסים, כלומר נגיפים המועברים ע"י עקיצת יתושים. ריצוף גנטי של תבדידי נגיף הזיקה הדגים שיוך לשתי שושלות גנטיות (lineages): אפריקאית ואסיאתית. ההתפשטות האחרונה של הנגיף לאמריקה היא של השושלת האסיאתית[2].

מקור הנגיף הוא באפריקה, שם הוא התגלה תחילה בקופים (1947) ואח"כ באנשים חולים בניגריה (1954). במקרים אלו הווקטור היה Aedes africanus. בשנות ה-60 וה-70 דווחו מקרים ממלזיה ומאינדונזיה, כאשר הווקטור היה Aedes aegypti, וקטור בעל התאמה לבני אדם ומחזור חיים אורבני בקרבת מקומות המגורים. במחקר רטרוספקטיבי של התפרצות מחלת חום עם כאבים בגבון ב-2007 אותר הנגיף בדם של 5 אנשים ובשתי אצוות של יתושי Aedes albopictus‏[3], המוכר בישראל בשם "יתוש הנמר האסייתי".

החל משנת 2007 החלו תיאורי התפרצויות של נגיף הזיקה. הראשונה בהן הייתה בשנת 2007 באי יאפ (Yap) במיקרונזיה שבאוקיאנוס השקט[4]. בהתפרצות זו חלו 73% מכלל אוכלוסיית האי. הווקטור היה ככל הנראה יתוש מקומי Aedes hensilli. בשנת 2013 מחלת הזיקה התקרבה ליבשות אמריקה. בהתפרצות גדולה בפולינזיה הצרפתית חלו 28,000 איש, כ-11% מכלל התושבים, כאשר גם כאן היה מעורב וקטור מקומי - Aedes polynesiensis. מהתפרצות זו גם החלו להגיע דיווחים על הקשר לתיסמונות נוירולוגיות ועל העברת פרינטאלית (ראו להלן)[5], [6], [7]. מפולינזיה הצרפתית התפשטה המחלה לאיים סמוכים - לניו קלדוניה, לאיי קוק ולאי הפסחא [3].

בסוף שנת 2014 תוארה התפרצות של מחלת פריחה אקוטית (acute exanthematous illness) בסלבדור בירת בהייה שבברזיל אשר אובחנה סופית כזיקה באפריל 2015. זו הייתה ההתפרצות הגדולה הראשונה ביבשות אמריקה. לפי מחקרים פילוגנטיים הנגיף הגיע לדרום אמריקה כבר ב-2013‏[2]. לפני כן הוא לא היה קיים כלל ביבשות אמריקה. מצפון מזרח ברזיל התפשטה מגיפת הזיקה במהירות לכל חלקי ברזיל, לארצות נוספות בדרום ובמרכז אמריקה ולאיים הקריביים, לרבות לטריטוריות של ארה"ב - פורטוריקו ואיי הבתולה. כיום המחלה זוהתה ב-42 ארצות ביבשות אמריקה, כאשר אומדן האנשים החולים בדיווחים רשמיים מגיע לכ-600,000. הדיווחים לגבי מספר המיקרים המצטברים ביבשות אמריקה מתעדכנים תכופות באתר ארגון הבריאות הפאן־אמריקאי - PAHO‏ - Pan American Health Organization

גלובלית, דווחה נכון לזמן כתיבת המאמר הדבקה בנגיף הזיקה באמצעות יתושים ב-65 מדינות, שב-48 מתוכן התיאור הראשון הגיע אחרי 2015, כולל לאחרונה בדרום ארה"ב (פלורידה) [8]. נתונים עדכניים לגבי תפוצת הנגיף ואזורים בסיכון להדבקה קיימים גם באתרים של ארגון הבריאות העולמי[9] ומשרד הבריאות

אפידמיולוגיה ודרכי העברה

המאגר הטבעי של הנגיף בעת גילויו באוגנדה היה פרימאטים. עד כה לא נמצאו ראיות ישירות למאגר בבע"ח אחרים שאינם פרימאטים. בהתפרצויות שתוארו החל מ-2007 האדם הוא המאגר היחיד או העיקרי לנגיף[10], אם כי הנגיף מתקיים גם באמצעות העברה אנכית ביתושים. מנגנון ההעברה העיקרי הוא באמצעות יתושים, אולם תוארו מנגנונים נוספים:

  • העברה באמצעות יתושים - הווקטורים היעילים להעברת הנגיף הם יתושי Aedes. הנגיף בודד לראשונה מ-Ae. africanus, אולם התפשטותו באסיה ובאמריקה הייתה באמצעות Ae. aegypti. ליתוש זה יעילות וקטוריאלית הקשורה ליעילות ההדבקה שלו בנגיף, כייל הנגיף הנפלט ברוק היתוש, מנהגי האכילה של היתוש (ארוחות דם עוקבות במספר בני אדם), העדפתו לבני אדם ותפוצה קרובה למגורי בני אדם[10], [11]. היתוש Ae. albopictus ("יתוש הנמר האסיאתי") הנפוץ גם בישראל מסוגל להעביר את נגיף הזיקה אולם יעילותו הווקטוריאלית אינה ידועה עדיין. כאמור נגיף הזיקה בודד מיתושי Ae. albopictus שנלכדו בגבון בעת התפרצות מקומית בשנת 2007. ניסיון העבר לגבי Dengue virus הראה יעילות ווקטוריאלית פחותה יחסית ל- Ae. aegypti‏[11]. אם כי נגיף הצ'יקונגוניה (Chikungunya virus) הגורם למחלה עם הסתמנות קלינית דומה ובתפוצה גיאוגרפית דומה "החליף סוסים" ועבר מהווקטור העיקרי שלו Ae. aegypti לווקטור המשני Ae albopictus. דבר זה התאפשר כתוצאה ממוטציה במעטפת הנגיף שגרמה להתאמה טובה יותר לווקטור החדש. התוצאה הייתה התפרצויות ענק באיים באוקיינוס ההודי ובתת היבשת ההודית[12]. תקופת הדגירה ביתושים היא כ-10 ימים[13].
  • העברה מינית - הפרשת נגיף בזרע הודגמה לפני הופעת התסמינים הקליניים ולמשך תקופה ממושכת לאחריהם (גידול נגיף בתרביות עד כשבועיים, ומציאת נגיף ב-PCR ללא תרביות עד 62 ימים), לעתים בליווי המטוספרמיה. כמו כן תועדה הימצאות הנגיף בהפרשות מהנרתיק עד 3 ימים ובריר צוואר הרחם עד 11 ימים לאחר התחלת התסמינים באישה צעירה[14]. עד כה תוארו בבירור מספר מקרים של הדבקה מגבר לאשה [15], [16], מקרה בודד של הדבקה מגבר לגבר[17] ומקרה בודד של הדבקה מאשה לגבר [18]. העברה מינית אפשרית במגע נרתיקי, אנאלי ואוראלי. ההנחיות לגבי מניעת העברה מינית מפורטות בהמשך (מניעה). ככלל, אין המלצה לבצע בדיקות וירולוגיות לנוזלי גוף לקביעת המידבקות של גברים שחלו בזיקה, מאחר שהדבקה באמצעות הזרע אפשרית גם לאחר העלמות הנגיף מהדם והשתן, ומאחר שהבדיקה לנוכחות הנגיף בזרע לא עברה ולידציה, ומשמעותה אינה ברורה [16]. קשה לקבוע האם ההעברה המינית תורמת באופן משמעותי לנפח המגיפה הנוכחית. במחקר המבוסס על מודלים מתמטיים נראה כי התרומה היחסית היא קטנה (אחוזים בודדים), אולם עשויה להקשות על הכלת המגיפה[19]. יחד עם זאת מוקדם מידי לקבוע מסמרות בנושא זה.
  • העברה מהאם לעובר - קיימות עדויות ברורות להדבקת העובר במהלך ההיריון כולל מציאת הנגיף במי השפיר וברקמות עובריות, ולקיום תסמונת זיקה מולדת (Congenital Zika Syndrome, CZS) עם פגיעות נוירולוגיות קשות (ראה בהמשך). גורמי הסיכון להדבקת העובר אינם ברורים בשלב זה, אולם הנתונים מצביעים על סיכון מירבי לתיסמונת זיקה מולדת כאשר מחלת האם הופיעה בטרימסטר הראשון וכאשר האם דיווחה על מחלת פריחה בזמן ההיריון [20], [21], [22]. הדבקת העובר יכולה להופיע בנשים הרות שחלו בצורה סימפטומטית או אסימפטומטית.

דרכי העברה נוספות - במספר קטן של מקרים דווחה העברה פרי־נטאלית (בלידה או בהנקה, עם מחלה א־תסמינית או קלה של הילוד); העברה מנשיכת קוף; מחשיפה לנגיף במעבדה. העברה באמצעות עירויי דם או תרומות אברים אפשרית מבחינה תיאורטית ודווחו שני מקרים של חשד כזה [2ו]. על סמך עבודה מהמעבדה המרכזית לנגיפים בישראל נראה כי תקופת הוירמיה של זיקה עשויה להתארך עד כחודשיים, להבדיל מהוירמיה הקצרה האופיינית ל Flaviviruses אחרים [22]. ממצא זה עשוי להשפיע על הערכת סכנת ההדבקה באמצעות דם ומוצריו.

ניתן למצוא את נגיף הזיקה ע"י PCR ברוק ובחלב אם, אולם משמעות הממצא אינה ברורה. עד כה לא דווחו מקרים חשודים להדבקה במגע קרוב שלא באמצעות יחסי מין או יתושים, למעט מקרה בודד של הדבקת עובד בריאות מחולה קשה שנפטר מהמחלה עם וירמיה גבוהה ביותר (תיאור מפורט של המקרה טרם פורסם) [23].

ביטויים קליניים

ביבליוגרפיה

  1. ↑ World Health Organization (WHO). WHO Director General summarizes the outcome of the Emergency Committee regarding clusters of microcephaly and Guillain Barre syndrome [Internet]. Geneva; 2016 [cited 2016 Aug 1]. Available from: http://www.who.int/mediacentre/news/statements/2016/emergency־ committee-zika-microcephaly/en#/
  2. ↑ 2.0 2.1 Faria NR, Azevedo R do S da S, Kraemer MUG, Souza R, Cunha MS, Hill SC, et al. Zika virus in the Americas: Early epidemiological and genetic findings. Science. 2016;352(6283):aaf5036.
  3. ↑ 3.0 3.1 Weaver SC, Costa F, Garcia־Blanco MA, Ko AI, Ribeiro GS, Saade G, et al. Zika virus: History, emergence, biology, and prospects for control. Antiviral Res. 2016;130:69-80.
  4. ↑ Duffy M. Chen T.Hancock T. Powers A. Kool J. Lanciotti R. Pretrick M. Zika Virus Outbreak on Yap Island, Federated States of Micronesia. N Engl J Med. 2009;360(24):2536-43.
  5. ↑ Cao־Lormeau VM, Roche C, Teissier A, Robin E, Berry A־L, Mallet H־P, et al. Zika virus, French Polynesia, South Pacific, 2013. Emerg Infect Dis. 2014;20 (11):1960.
  6. ↑ Watrin L, Ghawche F, Larre P, Neau JP, Mathis S, Fournier E. Guillain־Barre Syndrome (42 Cases) Occurring During a Zika Virus Outbreak in French Polynesia. Medicine. 2016;95:e3257.
  7. ↑ Besnard M, Lastere S, Teissier A, Cao־Lormeau VM, Musso D. Evidence of perinatal transmission of zika virus, French Polynesia, December 2013 and February 2014. Eurosurveillance. 2014;19(13):8-11.
  8. ↑ Centers for Disease Control and Prevention (CDC). Florida investigation links four recent Zika cases to local mosquito־borne virus transmission [Internet]. CDC. [cited 2016 Jul 30]. Available from: http://www. cdc.gov/media/releases/2016/p0729־fiorida־zika־cases.html
  9. ↑ World Health Organization (WHO). Zika situation report, 21 July 2016 [Internet]. WHO. 2016 [cited 2016 Jul 24]. Available from: http://www.who.int/emergencies/zika-virus/situation-report/21-july-2016/en/
  10. ↑ 10.0 10.1 Musso D, Gubler DJ. Zika Virus. Clin Microbiol Rev. 2016;29(3):487-524.
  11. ↑ 11.0 11.1 Petersen LR, Jamieson DJ, Powers AM, Honein MA. Zika Virus. N Engl J Med. 2016;374(16.)
  12. ↑ Weaver SC. Arrival of Chikungunya Virus in the New World: Prospects for Spread and Impact on Public Health. PL0S Negl Trop Dis. 2014;8(6):6-9.
  13. ↑ Plourde AR, Bloch EM. A Literature Review of Zika Virus. Emerg Infect Dis. 2016;22(7):1-15.
  14. ↑ Prisant N, Bujan L, Benichou H, Hayot P-H, Pavili L, Lurel S, et al. Zika virus in the female genital tract. Lancet Infect Dis. 2016;3099(16):30193.
  15. ↑ D'Ortenzio E, Matherson S, Yazdanpanah Y. Evidence of exual transmission of Zika virus. N Engl J Med. 2016;374(22):2195-8.
  16. ↑ 16.0 16.1 Oster AM, Russell K, Stryker JE, Friedman A, Kachur RE, Petersen EE, et al. Update: Interim Guidance for Prevention of Sexual Transmission of Zika Virus - United States, 2016. [Internet]. MMWR. Morbidity and mortality weekly report. 2016. p. 323-5. Available from: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27032078
  17. ↑ Deckard DT, Chung WM, Brooks JT, Smith JC, Woldai S, Hennessey M, et al. Male-to-Male Sexual Transmission of Zika Virus - Texas, January 2016. MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2016;65(14):372-4.
  18. ↑ Davidson A, Slavinski S, Komoto K, Rakeman J, Weiss D. Suspected Female-to-Male Sexual Transmission of Zika Virus - New York City, 2016. MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2016;65(28):3-4.
  19. ↑ Gao D, Lou Y, He D, Porco TC, Kuang Y, Chowell G, et al. Prevention and control of Zika fever as a mosquito-borne and sexually transmitted disease. Nat Sci Reports. 2016;6:1-31.
  20. ↑ Cauchemez S, Besnard M, Bompard P, Dub T, Guillemette-Artur P, Eyrolle-Guignot D, et al. Association between Zika virus and microcephaly in French Polynesia, 2013-15: a retrospective study. Lancet. 2016;6736(16):2125-32.
  21. ↑ de Oliveira WK, Cortez-escalante J, De Oliveira W, do Carmo G, Henriques C, Coelho G, et al. Increase in reported prevalence of microcephaly in infants born to women living in areas with confirmed Zika virus transmission during the first trimester of pregnancy — Brazil, 2015. MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2016;65(9):242-7.
  22. ↑ 21 Paploski IA, Prates APP, Cardoso CW, Mariana K, Silva MM, Waller LA, et al. Time Lags between Exanthematous Illness Attributed to Zika Brazil. Emerg Infect Dis. 2016;22(8.(


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר טל ברוש-ניסימוב - מרכז הצוות הלאומי לטיפול במגיפות (צס"מ) היחידה למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי שיבא ראש תחום מחלות זיהומיות, חיל הרפואה ופרופ' מרים וינברגר - יו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות מנהלת, היחידה למחלות זיהומיות מרכז רפואי אסף הרופא