האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

פקקת ורידים שטחית - Superficial vein thrombosis

מתוך ויקירפואה
כותרתורידית.jpg
עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של המערכת הוורידית
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםפקקת ורידים

מכיוון שמערכת הוורידים השטחיים ברגליים נראית היטב, קל מאוד לזהות את הדלקות בהם. רק לעתים נדירות פקקת הוורידים השטחית חודרת למערכת העמוקה דרך המערכת המחברת את הוורידים העמוקים לשטחיים, או דרך החיבור הספנופמורלי, וגורמת לדלקת ורידים עמוקה.

בגפיים העליונות הסיבה השכיחה לדלקת כזו היא החדרת צנתרים לוורידים או שימוש בסמים. הדלקות שכיחות בגפיים התחתונות של חולים בעלי דליות, חולים במחלת בירגר או חולים בעלי זיהומים סמוכים. בחולים במחלות סיסטמיות או במחלות ממאירות בבטן, אחד מהסימנים הראשונים למחלה יכול להיות דלקת של הוורידים השטחיים (Trousseau's sign).

תסמינים קליניים

התסמינים הקליניים הם:

  • כאבים
  • התקשות (Induration)
  • חום מקומי
  • רגישות מקומית
  • אודם
  • חום סיסטמי שלפעמים מלווה בליקוציטוזיס
  • כאשר לחולים יש חום וצמרמורת צריך לחשוב על דלקת ורידים זיהומית כשסטפילוקוקים הם מהגורמים השכיחים
  • את הווריד הנגוע אפשר למשש כחבל, או כגוש קטן המופיע במהלך הווריד


הדלקת פוגעת בעיקר בווריד הספנה, כאשר התהליך בדרך כלל מקומי ואינו מתפשט. הוא יכול להימשך כ-3-2 שבועות עד שהוא חולף. את הווריד הדלקתי אפשר למשש זמן רב לאחר חלוף הדלקת. דלקות של הוורידים השטחיים אינן גורמות לבצקת או לנפיחות של הגף.

באבחנה מבדלת יש להביא בחשבון צלוליטיס חיידקית וליפאנגיטיס.

טיפול

הטיפול כולל:

  • שיכוך כאבים (Analgesia)
  • חימום מקומי
  • אגידה אלסטית
  • המלצה להמשך הפעלת שרירי הרגליים (הליכה)
  • אין צורך להמליץ על מנוחה במיטה או על טיפול באנטיקואגולנטים

טיפול כירורגי

  • כאשר הדלקת מתפשטת לחיבור הספנופמורלי יש הממליצים לבצע קשירה של וריד הספנה, על מנת למנוע התפשטות הדלקת לווריד הפמורלי וזריעת תסחיפים ריאתיים. לא הוכח בעבודות שקשירה כזו אכן מונעת זריעה של תסחיפים או התפשטות לפקקת עמוקה
  • כאשר יש בווריד דלקת מזוהמת, יש לטפל בחולים במנות גדולות של אנטיביוטיקה I.V, וכן צריך להוציא את קטע הווריד המזוהם על מנת למנוע זריעה של חיידקים במערכת הדם

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן - מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד מרכז רפואי מאיר, כפר סבא