כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק תסמונת המעי הרגיז - Irritable bowel syndrome
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| תסמונת המעי הרגיז | ||
|---|---|---|
| Irritable Bowel Syndrome | ||
| 250px | ||
| שמות נוספים | IBS (קיצור), תסמונת המעי הרגיש, Spastic colon | |
| ICD-10 | Chapter K 58. | |
| ICD-9 | 564.1 | |
| MeSH | D043183 | |
| יוצר הערך | ד"ר מיקי דובלין, עודכן ב-2025 על ידי ד"ר ליאור זורניצקי | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – תסמונת המעי הרגיז
תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא הפרעה במערכת העיכול המאופיינת בכאבי בטן כרוניים ושינויים בהרגלי היציאות, ללא גורם אורגני ברור. מדובר באחת המחלות הגסטרואנטרולוגיות השכיחות ביותר, והיא אחראית לכ-30 אחוזים מהפניות לרופאי גסטרו[1].
הגורמים להתפתחות התסמונת אינם מובנים לחלוטין[2], ולמרות מחקרים רבים, אין ממצא בודד או בדיקה ספציפית שיכולים לאשר את האבחנה. ההשערה הרווחת היא כי מדובר בהפרעה הנובעת משילוב של מספר גורמים המשפיעים יחדיו על תפקוד מערכת העיכול.
בעבר, החוקרים התמקדו בעיקר בהפרעות בתנועתיות המעי (Motility) ובתגובתיות יתר של מערכת העצבים הוויסצרלית (Visceral Hypersensitivity). עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים גם על מעורבות של תהליכים דלקתיים, שינויים בהרכב חיידקי המעי (Microbiome), צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק ורגישות למזון. בנוסף, נבחנת האפשרות כי לתסמונת קיים רקע גנטי מסוים.
המחלה מתוארת כבר מ-1818 (Richard Powell), כאשר בשנת 1962 Chaudhary ו-Troulove הכתירו אותה בשם "תסמונת הקולון העצבני", וב-1966 Delor נקב בשם "תסמונת המעי הרגיז".
אפידמיולוגיה
תסמונת המעי הרגיז היא הפרעה שכיחה המשפיעה על כ-10 אחוזים עד 15 אחוזים מהאוכלוסייה, אך השכיחות שלה משתנה בהתאם לגיל, מגדר וזהות מגדרית. מחקרים הראו כי IBS נפוץ יותר בנשים (14 אחוזים) מאשר בגברים (9 אחוזים), וכי אנשים לא-בינאריים ואנשים מקהילת הלהט"ב נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את ההפרעה. בנוסף, הסיכון ל IBS-יורד עם הגיל, כאשר השכיחות נמוכה יותר בקרב אנשים מעל גיל 50.
בנוסף לשכיחות התופעה, בהשוואה לאוכלוסייה ללא התסמונת, החולים בתסמונת המעי הרגיז נעדרים יותר מהעבודה (עד פי שלוש), מגיעים לרופא המשפחה הרבה יותר בשל תלונות הקשורות למערכת העיכול ושלא ממערכת העיכול. במתבגרים קיימת בעיה זהה של היעדרות מבית הספר.
מעבר לכך, IBS לרוב אינו מופיע לבד. מחקרים הראו כי אנשים עם IBS נוטים יותר לסבול גם מפיברומיאלגיה, תסמונת התשישות הכרונית, מחלת ריפלוקס קיבתי-ושטי (GERD), כאבים בחזה ממקור שאינו לבבי, הפרעות עיכול תפקודיות, וכן מחרדה ודיכאון. קשרים אלו מחזקים את ההבנה כי IBS היא לא רק בעיה במערכת העיכול, אלא תסמונת המשפיעה על מערכת העצבים והקשרים בין המוח למעי, ושהטיפול בה צריך להתייחס למכלול רחב של גורמים גופניים ונפשיים.
אטיולוגיה
תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא הפרעה מורכבת עם גורמים מרובים, המאופיינת בשינויים בתנועתיות המעי, תחושת כאב מוגברת, ושינויים בהרכב החיידקים במעי. אין גורם אחד מובהק שמסביר את התסמונת, אלא שילוב של מנגנונים פיזיולוגיים, עצביים, חיסוניים ופסיכו-סוציאליים, אשר עשויים להשתנות בין חולה לחולה. בעוד שאצל חלק מהמטופלים מדובר בעיקר בהפרעה בתנועתיות המעי, אצל אחרים הגורם העיקרי עשוי להיות דלקת במערכת העיכול, שיבוש בהרכב חיידקי המעי, רגישות יתר לגירויים פנימיים, או השפעה משמעותית של סטרס נפשי.
בין המנגנונים
הפרעה בתנועתיות המעי (Motility Disorder) - תוארו מגוון של הפרעות תנועתיות במעי הגס ובמעי הדק. תנועתיות יתר עלולה לגרום לשלשול כתסמין בולט. תנועתיות מופחתת עלולה לגרום לעצירות כתסמין בולט. עדיין לא הוכח קשר חד-משמעי בין שינויים אלו בתנועתיות לבין הופעת התסמינים. עם זאת, דווח כי גירוי פרמקולוגי של תנועתיות מערכת העיכול בקרב מטופלים עם IBS עשוי להפחית לכידת גזים ולשפר את התסמינים, דבר המרמז כי הפרעה בתנועתיות עשויה לתרום לחלק מהתסמינים של ההפרעה.
רגישות יתר ויסרלית (Visceral hypersensitivity) - אצל חלק מהלוקים בתסמונת קיים סף נמוך לתחושת הכאב המשודר מדופן המעי גם בנוכחות מתח (לחץ) ונפח של תוכן נמוך באופן יחסי, אשר לרוב אינו גורם אצל מרבית האוכלוסייה לתחושה של כאב. התמלאות של פי הטבעת או חלקי מעי אחרים בנפח בכמות קטנה יחסית, שמיצר לחץ נמוך של גז באופן יחסי, עלולה לגרום להופעה של כאב בטן וצורך להתרוקן בתכיפות. מחקרים הראו כי תכולת הגז, המרכיבים, הנפח והלחץ במעי של חולים אלו תקינה[3].
דלקת במערכת העיכול (Intestinal inflammation) - בדיקות אימונו-היסטולוגיות מצביעות על הפעלה של מערכת החיסון ברירית המעי בקרב חלק מהמטופלים עם IBS, במיוחד באלה עם IBS המאופיין בשלשולים ובמטופלים עם חשד ל-IBS שלאחר זיהום (postinfectious IBS). נמצאו רמות מוגברות של לימפוציטים ברירית המעי הגס והדק[4][5], לצד תאי פיטום (Mast Cells) פעילים, אשר מפרישים חומרים דלקתיים כמו היסטמין ותחמוצת חנקן, הגורמים לרגישות יתר ולשינויים בתנועתיות המעי[6][7].
לאחר זיהום (postinfectious) - מחקרים מצאו כי כ-15 אחוזים מהאנשים שסבלו מגסטרואנטריטיס חריפה מפתחים IBS ושהסיכון לכך גבוה יותר בקרב נשים, אנשים עם היסטוריה של חרדה, ואלו שחוו שלשולים ממושכים או אשפוז בעקבות המחלה[8][9][10]. הסיבה לכך אינה לגמרי ברורה, אך ישנן כמה תאוריות: ייתכן שהזיהום משבש את האיזון החיידקי במעי, פוגע בספיגת חומרים חיוניים[11][12], או מפעיל תגובה חיסונית מתמשכת, שמשפיעה על הרגישות והעצבוב של מערכת העיכול. גם שימוש באנטיביוטיקה במהלך הזיהום נמצא כגורם אפשרי, מאחר שהוא עשוי לגרום לשינויים קבועים בהרכב חיידקי המעי[13][14].
הרכב חיידקי הצואה (alteration in fecal microflora) - מחקרים מצביעים על כך שהרכב חיידקי הצואה של חולי IBS שונה מזה של אנשים בריאים, ואף משתנה בהתאם לסוג התסמינים מהם הם סובלים[15][16][17][18][19]. באחד המחקרים נמצא כי כאשר השתילו חיידקי צואה מחולי IBS לחיות מעבדה חסרות חיידקים, הן פיתחו רגישות יתר במעי, בדומה לתסמיני IBS. ממצא זה מרמז כי ייתכן שלחיידקי המעי יש תפקיד בהתפתחות ההפרעה[20]. בהתחשב בשינויים האפשריים במיקרוביום בקרב חולי IBS, עלתה הסברה כי פרוביוטיקה עשויה להועיל, במיוחד עבור חולים עם IBS המאופיין בשלשולים[21]. עם זאת, מחקרים שבדקו את ההשפעה של זני חיידקים פרוביוטיים, כמו Lactobacillus plantarum, לא מצאו שינוי מובהק בהרכב חיידקי המעי, אך כן דווח על הפחתה בתסמינים כמו נפיחות וגזים[22]. ממצאים דומים נצפו במחקר אחר שבו נבדק יוגורט פרוביוטי המכיל B. animalis subsp lactis Bb12 ו-K. marxianus B0399, אשר שיפר תסמינים אך לא השפיע על הרכב החיידקים[23].
צמיחת יתר של חיידקים (bacterial overgrowth) - מצב שבו יש עלייה חריגה במספר או בסוג החיידקים במעי הדק, מה שעשוי לגרום לתסמינים במערכת העיכול. אצל חולי IBS נמצאו רמות חריגות של גזים בבדיקות נשיפה, ושיפור בתסמינים לאחר טיפול באנטיביוטיקה שמטרתה להפחית את כמות החיידקים במעי הדק[24][25][26]. יש גם עדויות לכך שייצור מוגבר של מתאן – תוצר של חיידקי מעי – נפוץ יותר אצל חולי IBS הסובלים מעצירות. עם זאת, מחקרים אחרים לא הצליחו להוכיח שצמיחת יתר של חיידקים היא הגורם הישיר ל-IBS. למשל, בבדיקות מעבדה נמצא שצמיחת יתר של חיידקים מופיעה גם אצל אנשים בריאים, והשיפור שנצפה אצל חולי IBS שטופלו באנטיביוטיקה עשוי לנבוע משינוי בהרכב חיידקי המעי או משיפור בתנועתיות מערכת העיכול[27].
רגישות למזון (Food sensitivity) - מחקרים מראים כי 45 אחוזים עד 60 אחוזים מהחולים מדווחים על החמרת תסמינים לאחר אכילה, וחלקם אף סבורים שהם סובלים מאי-סבילות למזונות מסוימים[28][29][30]. המחקרים בתחום בחנו מספר גורמים שעשויים להיות מעורבים ברגישות למזון בקרב חולי IBS, כולל נוגדנים ייחודיים למזון, תת-ספיגה של פחמימות ורגישות לגלוטן[31]. התאמת תזונה אישית, כמו דיאטת FODMAPs או הימנעות ממזונות מסוימים, עשויה לסייע בהפחתת התסמינים בקרב חלק מהמטופלים.
גנטיקה (Genetics) - מחקרים גנטיים ומשפחתיים מצביעים על כך שייתכן מרכיב גנטי בהתפתחות תסמונת המעי הרגיז (IBS), אך היקפו והשפעתו אינם ברורים לחלוטין[32]. כמה מחקרים מצאו קשרים אפשריים בין IBS לבין שינויים גנטיים, במיוחד בגן האחראי על וויסות הסרוטונין, אשר משפיע על תנועתיות המעי[33][34]. עם זאת, מחקרים אחרים לא הצליחו לאשש את הקשר הזה[35][36]. יש גם עדויות לכך שחלק מהאנשים עם IBS עשויים להיות בעלי רגישות גנטית לדלקות קלות במעי, מה שיכול להשפיע על תפקוד מערכת העיכול שלהם[37].
סיבות פסיכו סוציאליות (psychosocial dysfunction) - יותר ממחצית מהחולים הלוקים בתסמונת המעי הרגיז שפונים לעזרה רפואית סובלים מבעיות כמו דיכאון או חרדה. הבעיות הפסיכולוגיות יכולות להשפיע על תגובת החולה לתחושת הכאב. אחד ההסברים המדעיים לקשר הזה מתמקד במנגנון תגובת הסטרס של הגוף, המווסת על ידי חלבון בשם CRF (Corticotropin-Releasing Factor). מחקרים הראו כי אצל חולי IBS, פעילות יתר של CRF במוח מגבירה את רגישות המעי לכאב ומשפיעה על תנועתיות מערכת העיכול[38]. כאשר החוקרים חסמו את פעילות החלבון הזה, התסמינים השתפרו – מה שמרמז על כיוון טיפולי אפשרי לעתיד[39].
הפרעה בציר מוח-מעי (Brain-Gut Axis Disorder) - למרות ההשערות הרבות לגבי מהות המחלה ברור כי מדובר בתופעה שמתווכת על ידי Serotonin עם רגישות יתר לכאב ותנועתיות של המעי. Serotonin הוא נגזרת של Tryptophan (חומצת אמינו (Amino acid) הנמצאת במזון) ומשמש באופן פיזיולוגי (Physiological) בגופנו כנוירוטרנסמיטר (Neurotransmitter) המקשר בהולכה בין תאי עצב. 5 אחוזים מה-Serotonin בגוף נמצא במערכת העצבים המרכזית (המוח) ו-95 אחוזים ממערכת העיכול - רובו המכריע בתאים המפרישים הורמונים לאורך מערכת העיכול. ההשפעה המקומית על מערכת העיכול של Serotonin כוללת תווכו בהחזרים השולטים על תנועתיות וההפרשה של מערכת העיכול, בנוסף להיותו מעורב גם בתאי עצב תחושתיים של מערכת העיכול ובשל קיומו גם במוח מעורב בבניית התפיסה של כאב ותפקוד מערכת העיכול.
קליניקה
תסמונת המעי הרגיז היא תסמונת כרונית. התסמינים מתחילים בדרך כלל בשנות העשרה המאוחרות עד שנות העשרים. משך התסמינים לפני אבחון התסמונת- לפחות שלושה חודשים. האבחנה נעשית לאחר הערכת התסמינים בהתאם למאפיינים ולאחר שנשללה בעיה גופנית (Organic).
כאב בטן - מתואר לרוב כהתכווצויות (Cramping) בעוצמות משתנות, עם תקופות של החמרה. המיקום והאופי של הכאב יכולים להשתנות מאדם לאדם[40][41]. הכאב קשור לרוב לפעולת מעיים, אך תגובת המטופלים שונה – יש חולים המדווחים כי היציאות מקילות על הכאב, בעוד שאחרים חווים החמרה בעקבות היציאות[42]. לחץ רגשי וארוחות עשויים להחמיר את הכאב.
נפיחות בטנית - נגרמת עקב ייצור מוגבר של גזים, המתבטא בגיהוקים או בגזים מרובים.
שינויים בהרגלי היציאות - החולים עשויים לסבול משלשולים, עצירות, שילוב של שניהם, או פרקי זמן של יציאות תקינות לסירוגין עם שלשול או עצירות.
- שלשול (Diarrhea) - מתאפיין ביציאות רכות ותכופות, בנפח קטן עד בינוני, לרוב מתרחש בשעות הבוקר או אחרי ארוחות. מרבית המטופלים חווים כאב בטן תחתונה ועוויתות לפני היציאה, לצד דחיפות וצורך חזק להתרוקן. כ-50 אחוזים מהמטופלים מדווחים על ריר ביציאות[43]. חשוב לציין כי שלשול בנפח גדול, דם בצואה, שלשול לילי או צואה שומנית אינם אופייניים ודורשים בירור נוסף
- עצירות (Constipation) - הצואה לרוב קשה, ולעיתים מתוארת כבעלת צורה של כדורים קטנים (Pellet-shaped stools). חלק מהמטופלים חווים תחושת חוסר התרוקנות גם כאשר הרקטום ריק
אבחנה
האבחנה של IBS מתבססת בעיקר על קריטריונים קליניים, תוך שלילת מחלות אורגניות באמצעות בדיקות ממוקדות[44][45]. לרוב, אין צורך בבדיקות מרובות אם התסמינים תואמים לקריטריוני רומא IV ואין נוכחות של דגלים אדומים. גישה זו מאפשרת אבחון מדויק ומהיר, תוך הימנעות מבדיקות פולשניות מיותרות.
- אנמנזה (history) טובה של הרופא המטפל לגבי הרגלי היציאות ואופי התלונות. בשלב הראשון הרופא יעריך את אופי התלונות, משך התלונות, מחלות עבר, היסטוריה רפואית קודמת, שימוש קבוע בתרופות, הרגלים (תזונה, עישון, שתייה, אלכוהול (Alcohol), יחסי מין ועוד) וכן בדיקה גופנית מלאה
- בדיקות מעבדה הכוללות (ספירת דם, כימיה, תפקודי בלוטת התריס, בדיקות סרולוגיות (Serology) לנגיפים ובדיקות אימונולוגיות (Immunology) הכוללות בדיקות דם למחלת צליאק, הליקובקטר פילורי ו-CRP (C Reactive Protein) או קלפרוטקטין (calprotectin) או לקטופרין (lactoferrin) לשלילת מחלת קרוהן (Crohn), בדיקות צואה לג'יארדיה ושתן
- אנדוסקופיות (Endoscopies), CT (Computer Tomography) בטן לפי צורך ספציפי
- בדיקות רגישות למזון לפי הצורך
קריטריונים
לפי קריטריוני רומא IV (Rome IV criteria) תסמונת המעי הרגיז מוגדרת ככאב בטן חוזר, המופיע לפחות יום אחד בשבוע בשלושת החודשים האחרונים, ומלווה בלפחות שניים מהמאפיינים הבאים[40][44]:
- קשור ליציאות
- מלווה בשינוי בתדירות היציאות
- מלווה בשינוי בצורה או במרקם הצואה
תסמינים אחרים התומכים באבחנה כוללים:
- תדירות יציאות שאינה תקינה (יותר משלוש יציאות ליום או פחות משלוש יציאות לשבוע)
- צורת צואה שאינה תקינה (גושית וקשה או מימית)
- תהליך התרוקנות שאינו תקין (מאמץ, תכיפות או תחושה של התרוקנות לא מלאה)
- יציאה מלווה עם ריר
- תחושת נפיחות בבטן
תסמינים נוספים היכולים להצטרף לאבחנה זו:
- צרבת
- כאבים בחזה
- עייפות
- חרדה
- דיכאון
דגלים אדומים[46]
- הופעת תסמינים לראשונה אחרי גיל 50
- דימום רקטלי או מלנה
- שלשול לילי
- כאב בטן שהולך ומתגבר
- ירידה בלתי מוסברת במשקל
- אנמיה מחסר ברזל, CRP גבוה, או קלפרוטקטין/לקטופרין צואתי מוגבר
- היסטוריה משפחתית של מחלות מעי דלקתיות (IBD) או סרטן המעי הגס
אבחנה מבדלת
- סומטיזציה (Somatization) במקרי דיכאון או חרדה
- מחלת Crohn / Ulcerative Colitis
- מחלת Celiac (כרסת)
- רגישות לחלב / רגישות ספציפית ללקטוז
- זיהומי מעי / טפילים / פטריות
- תופעות לוואי לתרופות
- ממאירות ראשונית במעי / השפעות מגידולים מפרישים
טיפול
לאחר אבחון IBS יש לקבוע את תת-הסוג של התסמונת על מנת להנחות את בחירת הטיפול התרופתי.
תתי-הסוגים של IBS נקבעים לפי הדפוס השולט של הצואה בימים עם יציאות חריגות, באמצעות סולם BSFS (Bristol Stool Form Scale). אנו מבקשים מהמטופלים למלא יומן יציאות של שבועיים בכדי לקבוע את הרגלי היציאות. יומן זה יש למלא ללא נטילת תרופות שעשויות להשפיע על פעילות המעיים, כולל תרופות לטיפול ב-IBS. בנוסף, אנו מבקשים מהמטופלים למלא יומן תזונה של שבועיים לצד יומן היציאות, מאחר ששינויים תזונתיים מהווים רכיב מרכזי בטיפול הראשוני[47][48][49].
קביעת תת סוג של IBS
- IBS עם עצירות דומיננטית- (IBS-C) כאשר התנועות החריגות במעיים הן לרוב עצירות (סוג 1 ו-2 בסולם BSFS)
- IBS עם שלשולים דומיננטיים (IBS-D) - כאשר התנועות החריגות במעיים הן לרוב שלשולים (סוג 6 ו-7 בסולם BSFS)
- IBS עם הרגלי יציאות מעורבים (IBS-M) - כאשר קיימת תדירות דומה של עצירות ושלשולים (יותר מ-25% מהיציאות החריגות הן עצירות (סוג 1 ו-2 בסולם BSFS) ויותר מ-25% מהיציאות החריגות הן שלשול (סוג 6 ו-7 בסולם BSFS))
- IBS לא מסווג (IBS-U) - כאשר המטופלים עומדים בקריטריונים לאבחון IBS אך אינם מתאימים לאחד משלושת תתי-הסוגים האחרים
תתי-הסוגים של IBS הם דינמיים. מחקרים מראים כי למעלה ממחצית מהמטופלים משנים תת-סוג במהלך שנה אחת[50]. לכן, אנו בודקים מחדש את תסמיני המטופל ואת יומן היציאות בכל ביקור על מנת לאמת את תת-הסוג של IBS. כמו כן, יש להעריך מחדש את תת-הסוג של IBS בקרב מטופלים עם תסמינים עמידים או במגמת החמרה.
טיפול ראשוני לכל המטופלים
הצלחה בטיפול ב-IBS דורשת יחסי אמון בין הרופא למטופל, הכרה בתסמינים, קביעת ציפיות ריאליות והבטחת המשכיות טיפול. מומלץ לשלב שינויים באורח החיים, הכוללים פעילות גופנית סדירה, שיפור איכות השינה והפחתת סטרס[51][52][53].
השלמה תזונתית
השלמה תזונתית של Lactase שהוא האנזים המפרק את ה-Lactose מאפשרת לסובלים מתסמונת המעי הרגיז לצרוך מוצרי חלב במידה סבירה ללא הופעת תסמינים. השלמות תזונתיות של שמן דגים (עשיר ב-Omega-3) ושמן נר הלילה (עשיר ב-GLA (Gamma-Linolenic Acid)) משפרות את ריריות מערכת העיכול ומסייעות בהקלת התסמינים. תוספת של חיידקים טובים (Acidophilus) משפרת את תהליך העיכול על-ידי השבת האיזון החיידקי למעי ומקלה על התסמינים, בעיקר גזים ונפיחות.
שינוי אורחות חיים
שינויים באורח החיים והתערבויות התנהגותיות מהווים את קו הטיפול הראשון לכל המטופלים עם IBS.
- פעילות גופנית - אנו ממליצים על פעילות גופנית קבועה כמרכיב חיוני בטיפול ב-IBS. מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית משפרת את הסימפטומים הכלליים של IBS. בניסוי אקראי עם 102 מטופלים, 12 שבועות של פעילות גופנית מוגברת (20-60 דקות של פעילות מתונה, 3-5 פעמים בשבוע) שיפרו משמעותית את תסמיני IBS בהשוואה לשמירה על רמת פעילות קבועה[54]
- היגיינת שינה - הפרעות שינה שכיחות יותר בקרב מטופלים עם IBS ומתקשרות לכאב הקשור ל-IBS[55][56][57]. יש לסקור גורמים אפשריים המשפיעים על איכות השינה, כולל תרופות ותנאי סביבה
- טיפולים פסיכולוגיים והפחתת סטרס - מחקרים מצביעים על כך שטכניקות להפחתת סטרס, כגון מיינדפולנס, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי והיפנוזה ממוקדת-מעי, עשויות לשפר תסמינים גופניים ונפשיים ב-IBS[58][59][60][61][62][63]. טיפולים אלו מוצעים לרוב כתוספת לטיפול במטופלים עם תסמינים עמידים, אך יש להפנות אליהם מוקדם במקרים של הפרעות מצב רוח נלוות או העדפה לטיפול לא-תרופתי
שינוי תזונתי
שינויים תזונתיים מהווים מרכיב מרכזי בניהול תסמיני IBS. לרוב נדרשת גישה של ניסוי וטעייה עם התאמות לאורך הזמן למציאת התזונה המיטיבה ביותר עם המטופל.
- לפני ביצוע שינויים תזונתיים, יש לבקש מהמטופלים למלא יומן תזונה ויומן יציאות של שבועיים, כדי לאפשר הערכה מדויקת יותר של דפוסי התסמינים וזיהוי גורמי טריגר אפשריים בתזונה [64][65]
- הערכה תזונתית ראשונית צריכה לכלול גם סקר להפרעות אכילה, הפרעות נפשיות לא מאוזנות, חוסר ביטחון תזונתי, או גורמי סיכון אחרים לתת-תזונה. במקרים כאלה, לא מומלץ לבצע דיאטות מגבילות, ויש להתמקד בטיפול תרופתי מותאם ובתמיכה התנהגותית מפוקחת
- אנו ממליצים על ייעוץ תזונתי עם דיאטנית קלינית לכל המטופלים עם IBS[66]. ייעוץ זה מסייע להתאמת התזונה האישית, שיפור ההיענות התזונתית, ותכנון ארוחות מותאם[67]
הנחיות תזונתיות
אנו ממליצים על הנחיות תזונתיות מסורתיות כקו ראשון לשינוי תזונתי, הכוללות:
- תוספת סיבים מסיסים - מומלץ לצרוך סיבים מסיסים כגון פסיליום ושיבולת שועל. מומלץ להתחיל במינון נמוך (3-4 גרם ביום) ולהעלות את המינון בהדרגה בהתאם לתגובה
- הימנעות ממזונות מייצרי גזים - מומלץ להימנע ממזונות הידועים כמייצרי גזים, כגון כרוב, ברוקולי, כרובית, קטניות, משקאות מוגזים וממתיקים כמו פרוקטוז וסורביטול
- הגבלת לקטוז - מטופלים עם אי-סבילות ידועה ללקטוז או כאלה שיומן המזון שלהם מעיד על קשר בין צריכת לקטוז להופעת תסמינים, צריכים לנסות דיאטה מופחתת לקטוז
דיאטת Low-FODMAP
למטופלים שתסמיניהם נמשכים לאחר יישום ההנחיות התזונתיות המסורתיות, אנו ממליצים על דיאטת Low-FODMAP[68].
FODMAP הם ראשי תיבות של - Fermentable Oligosaccharides, Disaccharides, Monosaccharides, And Polyols קבוצת פחמימות קצרות שרשרת אשר אינן נספגות היטב במעי הדק. חומרים אלו נותרים במעי, מושכים מים באופן אוסמוטי, ומותססים במעי הגס על ידי חיידקים. כתוצאה מכך, עלולה להיווצר נפיחות, גזים, כאבי בטן ושינויים ביציאות – תסמינים אופייניים ל-IBS[69].
הדיאטה מחולקת לשלושה שלבים עיקריים[68][70]:
- שלב ראשון - הימנעות ממזונות עשירים ב-FODMAP למשך 4-6 שבועות תוך מעקב אחר תסמינים
- שלב שני - החזרה הדרגתית של מזונות עתירי FODMAP לזיהוי המזונות הספציפיים המעוררים תסמינים
- שלב שלישי - התאמה אישית של התזונה לטווח הארוך בהתבסס על הממצאים
מחקרים רבים הראו כי הפחתת FODMAP משפרת משמעותית את תסמיני IBS[71][72][73][74][75][76]. מטא-אנליזה של 10 מחקרים אקראיים מצאה שדיאטה דלת FODMAP שיפרה את התסמינים הכלליים של IBS בהשוואה לדיאטה רגילה [76].
מטופלים עם IBS-M עשויים להרוויח במיוחד מהתערבויות באורח החיים והתזונה. אם תסמינים מתמשכים, אנו ממליצים על חזרה על ניסיונות תוספת סיבים ודיאטה דלת FODMAP, ובמידת הצורך שילוב טיפול תרופתי.
הטיפול הראשוני ב-IBS משלב גישה הוליסטית של שינויים באורח החיים, תזונה, והתערבויות התנהגותיות, עם אפשרות לשילוב טיפולים תרופתיים בהתאם לצורך. התאמת התוכנית האישית לכל מטופל חשובה למקסום ההקלה בתסמינים ולשיפור איכות החיים.
טיפול תרופתי מותאם לתת סוג של IBS
שינוי בהרגלי החיים
רצוי מאד להקפיד על ארוחות קבועות ומסודרות. ארוחות קטנות ומרובות במשך היום עשויות להקל על שלשול. ארוחות גדולות ועשירות בסיבים יקלו על סמני העצירות.
מומלץ ביותר להקפיד על פעילות ספורטיבית באופן סדיר הן להסדרת פעילות המעי והן להקלה על מתח נפשי.
יש לנסות ולהימנע ככל האפשר ממצבי מתח נפשי. אם מתח כזה אכן קיים יש לנסות ולטפל בו באמצעות טיפול פסיכולוגי, טיפולי הרפיה שונים או טיפול ב-Biofeedback.
טיפול תרופתי
ניתן לטפל בתרופות נוגדות התכווצויות במעי לפני כל ארוחה, בתרופות נוגדות חרדה או בתרופות משולבות המבצעות את שתי הפעולות. קיימות מספר תרופות הנמצאות בשימוש נרחב, אשר תפקידן להרפות את התכווצות המעיים ולהקטין את תחושת תפיחות הבטן והגזים (למשל Colotal ו-Nirvaxal).
מערכת העצבים הפרא-סימפתטית (Parasympathetic) מעוררת את המעי ומגבירה את כווץ השרירים בדופן המעי ולכן חסימה של פעילות זו על ידי חומרים מעכבי אצטיל-כולין (Acetylcholine) מביאה לשיפור התסמינים בחולים.
תרופות נגד דיכאון הוכחו כיעילות בקרב חולים עם תסמונת המעי הרגיז. כנראה בגלל שהן פועלות ישירות על מערכת העצבים במעי ומשנות את סף הרגישות של התאים התחושתיים של הרירית. יש תוצאות מעודדות לטיפול בתרופות מהדור החדש של SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor).
טיפולים משלימים
מגוון שיטות מילות טיפול לתסמונת: היפנוזה, ביופידבק, רפלקסולוגיה, דיקור סיני, הומיאופתיה קלאסית וטיפולים פסיכולוגיים. למעשה מומלץ לשלב בין הטיפולים המערביים, הסיניים והנטורופתיים (Naturopathy) לקבלת תוצאה מיטבית.
לסיכום, הטיפול ב-IBS דורש התאמה אישית לכל מטופל ושילוב של שינויים באורח החיים, תזונה, תרופות וטיפולים פסיכולוגיים, בהתאם לאופי ההפרעה ולחומרת התסמינים. במקרים של תסמינים עמידים, יש צורך בהערכה מחודשת והתאמה מדורגת של הטיפול, תוך שימת דגש על שיפור הדרגתי והפחתת השפעת התסמינים על איכות החיים.
ביבליוגרפיה
- ↑ Drossman DA, Camilleri M, Mayer EA, Whitehead WE. AGA technical review on irritable bowel syndrome. Gastroenterology 2002; 123:2108.
- ↑ Camilleri M. Peripheral mechanisms in irritable bowel syndrome. N Engl J Med 2012; 367:1626.
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה3 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה4 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה5 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה10 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה11 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה12 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה13 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה14 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה15 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה16 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה17 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה18 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה19 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה20 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה21 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה22 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה23 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה24 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה25 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה26 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה27 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה28 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה29 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה30 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה31 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה32 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה33 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה34 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה35 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה36 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה37 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה38 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה39 - ↑ 40.0 40.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה40 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה41 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה42 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה43 - ↑ 44.0 44.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה45 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה46 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה44 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה49 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה50 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה51 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה52 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה53 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה54 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה55 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה56 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה57 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה58 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה59 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה60 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה61 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה62 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה63 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה64 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה65 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה66 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה67 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה68 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה69 - ↑ 68.0 68.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה47 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה71 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה72 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה70 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה73 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה74 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה75 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה76 - ↑ 76.0 76.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה77
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיקי דובלין, מומחה ברפואת ילדים, עודכן ב-2025 על ידי ד"ר ליאור זורניצקי