קורטיסטטין - Cortistatin

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
קורטיסטטין
Cortistatin
שמות אחרים	CST
מעבדה	כימיה בדם
תחום	הורמון פפטידי בעל השפעות נוירולוגיות וקרדיו-וסקולריות.
טווח ערכים תקין	0.99-148 ננוגרם/מ"ל.
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

כימות ההורמון CST להבנת תרחישים נוירו-פתולוגיים ופתו-קרדיאלים.

כללי

קורטיסטטין (להבא CST) הוא הוא נוירופפטיד ממשפחת הסומטוסטטין שהתגלה בשנת 1996 והשתמע כאחד התווכים האנטי-דלקתיים המבטיחים ביותר במחקר הקדם-קליני. שמו ניתן לו בגין יכולתו לדכא פעילות של נוירונים קליפתיים, ופפטיד זה מגלה טווח רחב בהרבה של פעילויות ביולוגיות, בעיקר בתחום הרגולציה החיסונית והבקרה על מצבי דלקת. הפפטיד מופיע במספר צורות, CST-17 ,CST-14 ו-CST-29, המייצגים אורך שונה של אותו קודמן חלבוני. CST-14, הצורה הפעילה הקצרה ביותר, משתפת בערך 60% של זהות הרצף עם סומטוסטטין הנקשר לכל תת הסוגים של חמשת הקולטנים של סומטוסטטין. עם זאת, התכונות הייחודיות של קורטיסטטין מקורן מהיכולת שלו להגיב עם קולטנים נוספים שסומטוסטטין אינו יכול לשפעל.

מחקרים רבים מראים ש-CST הוא בעל השפעות ביולוגיות רבות כגון בקרה על שינה, תהליכי למידה וזיכרון, עיכוב תגובות דלקתיות, ובקרה על מטבוליזם אנדוקריני. CST והקולטנים שלו מבוטאים בהרחבה במערכת הקרדיו-וסקולרית כמו הוותין, עורקים כליליים והלב. נמצא ש-CST משחק תפקיד חשוב בהתפתחות מחלות קרדיו-וסקולריות, כגון הפחתת נזק לשריר הלב, עיכוב מיו-קרדיטיס אוטו-אימונית, הפחתה של שגשוג ונדידה של תאי שריר חלק, הפחתה של הסתיידות וסקולרית, ועיכוב טרשת עורקים ויצירת מפרצת (aneurysm). תקופת מחצית החיים של CST היא קצרה ביותר: 2-5 דקות, ויש לו 6 קולטנים.

השכיחות והתמותה ממחלות קרדיו-וסקולריות נוטות לרדת באירופה וארה"ב, אך הן עדיין בקו עלייה בסין. נתונים אפידמיולוגיים מראים שמחלה קרדיו-וסקולרית היא הסיבה המובילה למוות בסין, יותר מאשר סרטן ותחלואות אחרות. תמותה קרדיו-וסקולרית שונה בין אזורים כפריים ועירוניים, לדוגמה, 44.8% באזורים כפריים לעומת 41.9% באזורים עירוניים (Weiwei וחב' ב- Eur Heart J Suppl משנת 2016). קורטיסטטין (CST) הוא פפטיד ביו-אקטיבי קטן המכיל את הטטרמר FWKT (או Phe-Trp-Lys-Thr) (‏Criado וחב' ב-J Neurosci Res משנת 1999). היה נהוג לחשוב ש-CST מבוטא רק במוח באזורי ה-cortex וההיפוקמפוס). אך עם התקדמות המחקר, CST נמצא מבוטא באופן נרחב במערכות העצבים, האנדוקרינית והחיסונית (Dalm וחב' ב-Clin Endocrinol משנת 2004). ‏CST התגלה גם במערכת הקרדיו-וסקולרית, כמו בוותין, בעורקים הכליליים ובלב (Yan וחב' ב-J Surg Res משנת 2005, Duran-Prado וחב' ב-Circ Res משנת 2013, ו-Zhang וחב' ב-J Card Fail משנת 2015). הפפטיד CST הומולוגי ביותר עם סומטוסטטין (להלן SST). לפיכך, CST יכול לשפעל את הקולטנים של SST לקבלת השפעות ביולוגיות דומות לאלה של SST. פרט לכך, CST יכול לשפעל את הקולטן של הורמון הגדילה ואת הקולטן של Mas-related gene X-2 (להלן MrgX2) (‏Robas וחב' ב-J Biol Chem משנת 2003, ו-Deghenghi וחב' ב-J Endocrinol Invest משנת 2001). ‏CST הופך להיות פפטיד אנדוגני המגן על המערכת הקרדיו-וסקולרית בגין תפקידו בפתו-פיזיולוגיה של הלב ושל כלי הדם.

המבנה של CST

קורטיסטטין הוא פפטיד עם 112 חומצות אמינו. Preprocortistatin מבוקע בשני אתרים דו-בסיסיים באזורי הביקוע ה-C טרמינליים, KK ו-KR, ליצירת rCST14 ו- rCST29 באופן אנלוגי ל-SST14 ול-SST28. היחס בין rCST14:rCST29:preprocortistatin נמצא כ-41:55:4.5, והיחס של פפידים מופרשים rCST14:rCST29 נמצא כ-2:1. שני הפפטידים מיוצרים כמעט באופן שווה, כאשר צורת rCST14 מופרשת באופן מועדף בהשוואה לצורת rCST29. הקורטקס המוחי הוא אתר מרכזי של ביטוי CST. ‏PC1 ו-PC נמצאו כרוכים בעיבוד של preprosomatostatin. פפטיד rCST14 משתף 11 מתוך 14 השיירים עם הפפטיד SST14, המכיל שני שיירי ציסטאין התורמים למבנה הציקלי שלו. ה-14mer cortistatin והסומוסטין דומים במבנה, והפפטידים בחולדה משותפים ב-11 מתוך 14 שיירים. רוב ההבדלים המבניים נמצאים מחוץ לחלק הציקלי של הפפטיד. באזור ה-N-טרמינלי, שיירים חוץ-ציקליים הם Pro בחולדה ובעכבר, או Asp-Arg-Met-Pro באדם, ויש ב-SST14 יש צמד של Ala-Gly בעמדה זו. החלק ה-C-טרמינלי של SST14 מסתיים בחומצת האמינו Cys היוצרת את חלק של לולאת Cys-Cys, בה בשעה ששייר חומצת האמינו Lys מנובא להיות C-טרמינלי בכל הפפטידים הידועים של CST14. למרות ש-radio-immunoassay של פרקציות של תמציות מוחיות, מזהות פפטיד עם פרופיל יותר זהה של אלוציה מהקולונה לזה של CST14 בתוך לולאת Cys-Cys בעכברים וחולדות, כאשר באדם יש הבדל אחד. הבדל זה הוא בכך ששייר ארגינין צמוד לשייר Cys בקצה ה-N-טרמינלי, שהוא שייר Thr ב-SST14 (ללAird וחב' ב-J Biol Chem משנת 1994).

CST והלב

CST ופציעה איסכמית מיו-קרדיאלית: בשנת 1999, Rauca וחב' מצאו שהחדרה תוך-חדרית של 10 מילימול של CST, הפחיתה משמעותית את גודל האוטם בחולדות עם אוטם מוחי הנגרם על ידי חסימה של העורק האמצע מוחי בהשוואה ל-saline (‏Rauca וחב' ב-Arch Pharmacol משנת 1999). מחקרי המשך מצאו שהשפעת CST במקרה של פגיעה איסכמית מוחית יכולה להיות מתווכת על ידי הקולטן SSTR2 (‏Stumm ujcwc וחב' ב-J Neurosci משנת 2004). נמצא ש-CST יכול להחליש את הנזק לרשתית המושרה על ידי איסכמיה כימית באופן התלוי בריכוז (Mastrodimou וחב' ב-Arch Pharmacol משנת 2005). באופן דומה, CST הגן על המיוקרדיום באוטם במודל של חולדה הנגרם על ידי קשירה של העורק השמאלי הקדמי היורד. במודל חולדת Wistar של אוטם שריר הלב שמושרה על ידי קשירה של העורק השמאלי הקדמי היורד, CST נמצא מפחית את שטח האוטם המיוקרדיאלי החריף, ומשפר את התפקוד הקרדיאלי (Shi וחב' ב-J Cardiovasc Pharmacol Ther משנת 2017), כאשר CST מגדיל משמעותית את מקטע הפליטה של החדר השמאלי (LVEF), והפחית את שטח אוטם שריר הלב ואת רמת טרופונין בנסיוב (cTnI). אפופטוזיס של קרדיו-מיוציטים משחק תפקיד חשוב באוטם שריר הלב ובירידת התפקוד של שריר הלב לאחר אוטם שריר הלב (Palojoki וחב' ב- Am J Physiol Heart Circ Physiol משנת 2001). ספסיס גורם לתגובת המאחסן להדבקה, מה שעלול לגרום לפגיעה בתפקוד של איברים רבים, מה שגורם למעלה מ-10% מהתמותה במהלך אשפוז (Singer וחב' ב-JAMA משנת 2016). נמצא ש-CST יכול להקל על הנזק הפתולוגי הכרוך עם הלם ספטי במכרסמים ומעכב את הביטוי של תווכים דלקתיים סיסטמיים ומקומיים, כולל ציטוקינים, כימוקינים וחלבונים acute phase (‏Gonzalez-Rey וחב' ב-J Exp Med משנת 2006). פגיעה בשריר הלב ותפקוד לקוי הם ביטויים קליניים שכיחים של ספסיס ושל הלם ספטי ומתרחשים ב-40-50% מהמטופלים (Rudiger ו-Singer ב-Crit Care Med משנת 2007). לא ברור עדיין מה התפקיד של CST בנזק לשריר הלב הנגרם על ידי הלם ספטי. נמצא במודל חולדות ש-CST מסוגל לא רק לשפר את תפקוד הלב ולהפחית אפופטוזיס בקרדיו-מיוציטים, אלא גם להפחית את התפקוד של חלבון 94 המושפע מגלוקוז (להלן GRP94), את caspase-12, וכן את החלבונים הנקשרים ל-CCAAT/enhancer-binding (להלן CHOP). לפיכך ההשערה שעיכוב העקה ברטיקום האנדופלזמטי על ידי CST יכול לשחק תפקיד חשוב בהגנה על המיוקרדיום. כיוון שספסיס כרוך ביצירת-יתר של ציטוקינים דלקתיים, ו-IL-1β משחק תפקיד מפתח בהפרשת ציטוקינים במהלך ספסיס (van de Veerdonk וחב' ב-Trends Immunol משנת 2011), נבחנה אפשרות ש-CST מפחית נזק קרדיאלי ופיברוזיס מיו-קרדיאלי דרך מסלול NLRP3 inflammasome/caspase-1/IL-1β. נמצא ש-CSTיכול לעכב את פעילות NLRP3 ואת זו של caspase-1, ובכך להפחית את הפרשת IL-1β ואת הנזק המיו-קרדיאלי. ממצא קליני עדכני הצביע על כך ש-CST היה מוגבר בפלזמה של מטופלים עם ספסיס, מה שמצביע על CST כסמן לאבחון ספסיס.