גישה להיפרפרולקטינמיה - Approach to hyperprolactinaemia

הקדמה פרולקטין הוא הורמון חלבוני המפרש בעיקר מתאים לקטוטרופים (Lactotroph)בהיפופיזה הקדמית. פרולקטין מיוצר בגוף גם במערכת העצבים המרכזית, מערכת החיסון, רחם שיליה ורקמת שד. לפרולקטין מחזור יומי עם רמת שיא בשלב השינה העמוקה וכן הפרשה שיאית (pulsatile). הנקה היא הגירוי הפיזיולוגי העקרי להיפרפרולקטינמיה והעלייה ברמת הפרולקטין גורמת לייצור חלב בשדיים. הפרשת הפרולקטין מההיפופיזה הקדמית מעוכבת כל הזמן על ידי ההיפותלמוס. דופמין (Dopamin) שמופרש מההיפותלמוס למערכת הפורטלית (רשת כלי דם ורידיים המקשרים בין ההיפותלמוס להיפופיזה) הוא הגורם העקרי שאחראי על עיכוב הפרשת פרולקטין על ידי קישור לרצפטורים לדופמין מתת קבוצה D2 על התאים הלקטוטרופיים. ויסות רמת הפרולקטין מורכב וכולל השפעה של נוירוטרנסמיטרים, נוירוהורמונים והורמונים סיסטמיים. לדוגמא הנוירוטרנסמיטרים סרטונין ונוראפינפרין מעכבים הפרשת דופמין וכך מגבירים הפרשת פרולקטין. TRH (thyrotropin realising hormone) ואוקסיטוצין הם דוגמא לנוירוהורמונים שמגבירים הפרשת פרולקטין.

אטיולוגיה הגורמים להיפרפרולקטינמיה נחלקים לגורמים פיזיולוגים, פרמקולוגים ופאתולוגים. הפרשת פרולקטין מוגברת בעקבות מגוון גירויים פיזיולוגיים כולל הנקה (או גירוי אחר של החזה) אכילה, שינה עמוקה, מאמץ גופני, עקה פיזית או נפשית וכן בתקופת ההריון. תרופות הן גורם שכיח להיפרפרולקטינמיה במיוחד אלו עם פעילות אנטי דופמינרגיתכמו תרופות אנטי פסיכוטיות ופרמין (metoclopramide). תכשירים אסטרוגניים גם מעלים מעט את רמת הפרולקטין. הפאתולוגיה השכיחה להיפרפרולקטינמיה היא הפרשה אוטונומית של פרולקטין מאדנומה של תאים לקטוטרופיים. פאתולוגיה שכיחה נוספת היא מסה שלוחצת על גבעול ההיפופיזה (pituitary stalk) ומעכבת את הגירוי הדופמינרגי מההיפותלמוס (המערכת הפורטלית שבין ההיפותלמוס להיפופיזה נמצאת בגבעול. מסה כזאת יכולה להמצא בהיפופיזה בהיפותלמוס או ממקור אחר סמוך. המסה יכולה להיות גידול, תהליך דלקתי או כלי דם לא תקין. היפרפרולקטינמיה נגרמת לעיתים מאי ספיקת כליות, אי ספקת כבד, תת פעילות ראשונית של בלוטת התריס ותסמונת השחלות הפוליצסטיות.