כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק נוגדנים מסוג IgG כנגד Sp100
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| נוגדנים מסוג IgG כנגד Sp100 | |
|---|---|
| Anti-sp100 antibodies | |
| מעבדה | אימונולוגיה בדם |
| תחום | זיהוי primary biliary cirrhosis (להלן PBC), ומעורבות מפגעי כבד אחרים. |
 | |
| טווח ערכים תקין | Negative: < or =20.0 Units; Equivocal: 20.1-24.9 Units; Positive: > or =25.0 Units |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה: הערכה של הסיכון ל-PBC במטופלים שליליים ל-anti-mitochondrial antibody (AMA), על ידי זיהוי נוגדנים אנטי-Sp100. הערכה של הסיכון במטופלים חיוביים ל-AMA, עם מאפיינים קליניים לא ברורים.
נוגדנים אנטי-Sp100 נחשבים בדרך כלל כמאוד ספציפיים לאבחון של PBC, כיוון שהם רק לעיתים מועטות מתגלים במטופלים ללא המחלה (Muratori וחב' ב-Am J Gastroenterol משנת 2003, Szostecki וחב' ב-J Immunol משנת 1990, Zuchner וחב' ב-Hepatology משנת 1997, Muratori וחב' ב-Clin Exp Immunol משנת 2002, ו-Luettig וחב' ב-J Hepatol משנת 1998). לפיכך, גילוי של נוגדנים אלה יכול לסייע קלינית כסמנים חיוביים במטופלים עם PBC השליליים ל-AMA (Vergani ו-Bogdanos ב-Am J Gastroenterol משנת 2003). עם זאת, התפקיד האבחוני של MND/anti-Sp100 אושר בשני מחקרים: אנליזה של 38 מטופלים חיוביים ל-NMD מצאה שרק 42% מתוכם היו מאובחנים עם PBC (Pawlotsky וחב' ב-Hepatology משנת 1992, ובמחקר אחר בו שותפו 100 מטופלים חיוביים ל-MND/anti-Sp100, רק 34% מתוכם סבלו מ-PBC, רק 13% מתוכם סבלו מ-SLE ו-53% מתוכם הוגדרו כסובלים ממפגעים לא-כבדיים, תצפית המצביעה על כך שחיוביות בנסיוב ל־MND/anti-Sp100 אינה ספציפית ל-PBC (Wichmann וחב' ב-Scand J Gastroenterol משנת 2003). מסקנה זו שנויה במחלוקת, והיא נובעת על ידי הבדלים בקריטריונים של בחירת המשתתפים במחקר שיכולים להיות בעלי רקע גנטי שונה (Bogdanos וחב' ב-Scand J Gastroenterol משנת 2004). בעלי המחקר טוענים שהחיוביות הצמודה של MND/anti-Sp100 ספציפית באופן חזק לאבחון של PBC, בעיקר כאשר המטופלים לוקים במחלת כבד כולסטטית (Granito וחב' ב-Aliment Pharmacol Ther משנת 2006).
תפקיד פרוגנוסטי עבור נוגדני MND/anti-Sp100 הוצע: Zuchner וחב' תיארו התקדמות מהירה יותר של המחלה בקרב מטופלים חיוביים לאנטי-Sp100 עם PBC. מחקר של Rigopolou וחב' ב-Gut משנת 2005 מצא שמטופלים חיוביים לאנטי-MND, הם בעלי מחלת כבד חמורה יותר בהשוואה לאלה השליליים לאנטי-MND, כפי שהדבר בא לביטוי בשכיחות גבוהה יותר של צירוזיס ותוצאים חמורים יותר (Blüthner וחב' ב-Autoimmunity משנת 1999). בשנת 1995 Sternsdorf וחב' תיארו ב-Scand J Immunol שנוגדנים אנטי-PML מופיעים ברוב המטופלים עם PBC המכילים גם נוגדנים אנטי-Sp100, תוך שימוש בטכניקה של immunoprecipitation עם PML מסומן רדיואקטיבית, בתוספת מיקרוסקופיה עם תאים המבטאים ביתר PML. מחקרם של Zuchner וחב' דיווח על נוכחות של נוגדנים אנטי-PML ב-19% מהמטופלים עם PBC, ואישרו שרוב המטופלים הכילן את שני סוגי הנוגדנים, אנטי-PML ואנטי-Sp100, וכן שאלה החיוביים לאנטי-PML הם בעלי פרוגנוזה גרועה יותר, אם כי הנוכחות של אנטי-Sp100, יכולה להשפיע על תצפית זו שכן 75.8% מאלה החיוביים לאנטי-PML הכילו גם נוגדנים אנטי-Sp100.
נוגדנים אנטי-מיטוכונדריאליים הם המדד הסרולוגי של PBC. פרט לנוגדנים אנטי-מיטוכונדריאליים, הפרופיל האוטו-נוגדני של PBC כולל נוגדנים אנטי-גרעיניים (ANA), אשר מתגלים על ידי אימונו-פלואורסצנציה בלתי-ישירה עד 50% מאלה עם PBC. שני מתווים אימונו-פלואורסצנטיים נחשבים ספציפיים ל-PBC: הניקודים הגרעיניים המרובים והמתווה הממברנלי דמוי-העיטור. האנטיגנים הייעודיים של הניקודים הגרעיניים המרובים, זוהו כ-Sp100 וכ-promyelocytic leukemia protein, בעוד שהמתווה הממברנלי דמוי-העיטור כרוך ב-nucleoporin p62 ובקולטן של lamin B. נוגדני ANA אחרים, ובעיקר אלה המוכרים כבר במפגעים ראומטיים, כגון אנטי-צנטרומר, אנטי-SSA/Ro ונוגדנים אנטי DNA דו-גדילי, יכולים להימצא לעיתים קרובות ב-PBC, לרוב באותו מטופל.
המשמעות הקלינית של נוגדנים אנטי-NPC ב-PBC
השימוש הרחב במדידת AMA הביא לאבחון מוקדם של PBC, עוד בשלב שהמחלה א-תסמינית. התקדמות של המחלה באלה עם PBC מאוד מגוונת, וקשה לקבוע מי מהחולים יחווה מחלה מתונה או חמורה. לפיכך, מספר מחקרים בוצעו במטרה לזהות סמנים סרולוגיים על מנת לנבא את הפרוגנוזה של המחלה. במספר מחקרים, נוגדנים אנטי-NPC (להלן nuclear pore complexes) נמצאו קשורים עם מחלה חמורה יותר (Invernizzi וחב' ב-J Hepatol משנת 2001).
אזורים אימונו-דומיננטיים של Sp100: אזור אנטיגני 1 (חומצות אמינו 296-311 עם הרצף I K K E K P F S N S K V E C Q A)1; אזור אנטיגני 2 (חומצות אמינו 332–551 עם הרצף E G S T D V D E P L E V F I S A P R S E). חומצות האמינו המודגשות מייצגות את ליבת האפיטופ. .
מידע קליני
PBC היא מחלת כבד כרונית, אוטו-אימונית מתקדמת, המאופיינת על ידי הרס של צינוריות קטנות תוך-כבדיות של מרה ומהלך קליני מגוון, שעלול לכלול עייפות וגרד. חולים לא מטופלים עם PBC הם בעלי סיכון גבוה של צירוזיס וסיבוכים נוספים, אי-ספיקת כבד ומוות (Younossi וחב' ב-Am J Gastroenterol משנת 2019, ו-Lindor וחב' ב-Hepatology מאותה שנה). המאפיין הסרולוגי של PBC היא הנוכחות של הנוגדנים האנטי-מיטוכונדריאליים (AMA) כפי שמתבטאת במתווה הצביעה של מצע HEp-2 בפלואורסצנציה בלתי ישירה (IFA). בנוסף, נוגדנים עצמיים עם מתווה גרעיני של HEp-2 IFA, דווחו בתת-קבוצה של חולים עם PBC החיוביים סרולוגית ל-AMA, אך אינם ברורים מבחינה קלינית (Zhang וחב ב-Gastroenterol Res Pract משנת 2019, ו-Dahlqvist וחב' ב-Hepatology משנת 2017). המתווים הגרעיניים של HEp-2 IFA כוללים ניקודים גרעיניים רבים, הכרוכים עם נוגדנים אנטי-Sp100. האבחון של PBC יכול להתבסס על שניים מתוך שלושה קריטריונים: רמה מוגברת של alkaline phophatase, נוכחות של AMA או של נוגדנים אנטי-גרעיניים ספציפיים (ANA), ותוצאות היסטולוגיות אבחוניות. במקרים אלה נית להימנע מביצוע ביופסיה של הכבד.
מבין הנוגדנים הספציפיים של PBC נראה ש-AMA הוא השכיח ביותר. מרכיבי היעד של AMA-M2 של הקומפלקס 2-oxo-acid dehydrogenase הם: הקומפלקס pyruvate dehydrogenase (PDC), הקומפלקס 2-oxoglutarate dehydrogenase (OGDC), והקומפלקס המסועף chain 2-oxoacid dehydrogenase (BCOADC). באופן ספציפי, נוגדנים עצמיים מכירים בעיקר את תת-היחידות E2 של הקומפלקסים הללו: PDC-E2 (ב-80- עד 90% מהמקרים), BCOADC-E2 (ב-50 עד 80% מהמקרים), וב-OGDC-E2 ( ב-20 עד 60% מהמקרים), ובשיעור נמוך יותר בתת-יחידות E1 וב-E3. במחקר אחר, נוגדנים אנטי-Sp100, דווחו כיעילים באישור האבחון של PBC בהקשר של חיוביות AMA במקרים לא בטוחים של PBC (Jasakowski וחב' ב-Clin Chim Acta משנת 2023). הנוגדנים אנטי-Sp100 יכולים גם להיקבע על ידי שימוש במבחן ELISA, על ידי line blot immunoassay ועל ידי dot immunoassay (Munoz-Sanchez וחב' ב-Diagnotics משנת 2022).
בנוסף ל-solid-phase immunoassays (להלן SPA) לזיהוי נוגדנים ל-AMA ול-Sp100, השימוש במצע HEp-2 על ידי IFA מספק גישה פשוטה לאישור הנוכחות של AMA ציטופלזמי, אם היא חיובית על ידי enzyme immunoassay (להלן EIA), עם האפשרות לזיהוי מטופלים שליליים ל-AMA אך חיוביים ל-ANA. במטופלים עם PBC, הניקודים הגרעיניים הרבים ספציפיים לנוגדנים אנטי-Sp100. שימוש מומלץ בנוגדנים האחרונים במטופלים חיוביים ל-AMA, כמו גם באלה בסיכון ל-PBC השליליים ל-AMA. בנוסף למתן תמיכה באבחון PBC במטופלים חיוביים או שליליים ל-AMA, השימוש במצע HEp-2 מציע אפשרות לזיהוי מטופלים בסיכון ל-PBC, שהם גם סובלים מ-SLE, מסקלרוזיס סיסטמי ומהפטיטיס אוטו-אימוני (Favoino וחב' ב-Clin Exp Immunol משנת 2023, ו-Wei וחב' ב-Clin Rheumatol משנת 2020). תוצאה שלילית של נוגדנים אנטי-Sp100 אינה שוללת אבחון של PBC.
הוראות לביצוע הבדיקה
יש לדגום דם למבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או למבחנת ג'ל, ולאחר הסרכוז יש להעביר את הנסיוב למבחנת פלסטיק לצורך העברה למעבדה. הבדיקה מתבצעת על ידי ELISA. דגימות מקוררות (מועדפות) או קפואות יציבות למשך 21 יום. אין לפסול דגימות המוליטיות מאוד, ליפמיות מאוד או איקטריות מאוד. יש לפסול דגימות שנחשפו לחימום.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)