אוסטאופורוזיס, טיפול בהורמון בלוטת יותרת התריס - Osteoporosis, parathyroid hormone therapy

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

'
'
יוצר הערך	ד"ר ילנה סיגל

הורמון הפאראתירואיד מופרש על ידי בלוטת יותרת התריס. יש לו תפקיד חשוב בוויסות ריכוז הסידן בדם. להורמון הפאראתירואיד יש שלוש פעולות:

1. הגברת שחרור סידן מרקמת העצם;
2. הקטנת הפרשת סידן דרך כליה
3. הגברת ייצור 1,25‏(OH)‏2D3.

הורמון הפאראתירואיד ההומני הוא פוליפפטיד המכיל שרשרת אחת של 84 חומצות אמינו. קצה שנקרא N-Terminal והוא חלק מהשרשרת, המכיל חומצות אמינו 34-1, הוא בעל פעילות ביולוגית המווסתת את התהליכים המטבוליים שההורמון אחראי עליהם, ומספיק לוויסות ההומאוסטזיס היוני.

ההורמון התגלה על ידי Ivor Sandstrom ב-1880. Ivor Sandstrom הוכיח שלבלוטת הפאראתירואיד יש תפקיד בוויסות רמת הסידן בדם (1). בשנת 1925 הכין Collipתמצית פעילה מבלוטות הפאראתירואיד, והוכיח שתמצית זאת גורמת לנירמול רמת הסידן בכלבים לאחר כריתת בלוטות הפאראתירואיד (2). חברת אלי לילי יצרה על בסיס תמצית זאת תכשיר שהיה מתאים לשימוש קליני.

בשנת 1929 תיארוAlbright & Ellsworth (3) לראשונה חולה עם היפו-פאראתירואידיזם. תכשיר של חברת אלי לילי עזר לנרמל את רמת הסידן והזרחן בחולה זה. בשנת 1932 סיפק Hans Selye נתונים היסטולוגיים על כך ששימוש בתכשיר זה גורם לזירוז אוסטאובלסטים, ומעלה בניית עצם בחולדות, כאשר התכשיר ניתן במינונים נמוכים מאוד (4).

אפקט ה-PTH תלוי באופן החשיפה הסיסטמית. מתן ה-PTH פעם ביום מעורר בניית עצם טרבקולרית וקורטיקלית חדשה. אפקט זה הושג על ידי גירוי חזק יותר של אוסטאובלסטים, בהשוואה לאוסטאוקלסטים. התוצאה היא עלייה מהירה במסת העצם ועלייה ברמת מדדי שחלוף העצם. פעילות זאת משפרת את המיקרוסטרוקטורה של העצם, איכות העצם וחוזקה. אפקטים אלו מתבטאים בירידה בסיכון לשברים. כל זה להבדיל מאפקטים של עלייה קבועה ומתמדת ב-PTH, שגורמת לאיבוד מסת עצם, כמו שרואים בהיפר-פאראתירואידיזם ראשוני, כי עלייה קבועה ב-PTH מזרזת תהליכי רזורפציית עצם יותר מתהליכי בניית עצם (5). הזלפה מתמדת של PTH 38-1 גורמת בחולדות לעלייה ב-RANKL - Osteoclast Differentiation Factor ולירידה ב-OPG.

רודן ומרטין הוכיחו ש-PTH מזרז תאים אוסטאוגניים, ושהזלפה אינטרמיטנטית של ה-PTH מעלה מספר אוסטאובלסטים ומזרזת בניית עצם (6).

השפעת הורמון הפאראתירואיד (34-1) על שברים ועל צפיפות עצם בקרב נשים פוסטמנופאוזליות עם אוסטאופורוזיס

נושא ההשפעה האנבולית של ה-PTH זכה לחיים חדשים בשנות ה-90 של המאה הקודמת. חברת אלי לילי ייצרה תכשיר המכיל 34-1 חומצות אמינו מתוך 84 שמהם מורכבת מולקולה שלמה של ההורמון. השרשרת של 34 חומצות האמינו הראשונות היא, כפי שנאמר לעיל, בעלת השפעה ביולוגית מספקת. בשנת 2000 טיפלו Kurland וחב' (7) ב-63 גברים ב-PTH רקומביננטי 341-1 במשך 18 חודשים, ודיווחו על עלייה בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני ב-13.5%(p<0.001) ובצוואר הירך- ב-2.9% (p<0.05) בהשוואה לאינבו.

Dempster וחב' (8) דיווחו על עלייה במספר אוסטאובלסטים, מילוי Resorption Spaces ובניית רקמת עצם חדשה, עם עיבוי קורטיקלי, עלייה במספר טרבקולות ועיבוי טרבקולות והגברה בחיבור ביניהן.

ב-2001 פרסם Robert Neer וחב' (9) תוצאות מחקר מונע שברים. במחקר נכללו 1,637 נשים פוסטמנופאוזליות, שטופלו ב-hPTH(1-34) במינונים של 20 ו-40 מק"ג מול אינבו. נשים שטופלו ב-hPTH(1-34) הדגימו עלייה משמעותית בצפיפות העצם, צוואר הירך ו- Total Hipבהשוואה לאינבו. בקבוצות הטיפול נצפתה ירידה מובהקת בהיארעות שבר אוסטאופורוטי אחד (ב-65%) או יותר (ב-69%) בחוליות. יתרה מזאת, נצפה קשר חיובי בין שברים אוסטאופורוטיים לסיכון למוות. במחקר DUBBO (0,111) בעיירה אוסטרלית שעל שמה נקרא המחקר, נבדקו אנשים מעל גיל 60, שסבלו משבר אוסטאופורוטי מאפריל 1989 עד מאי 2004. סה"כ נבדקו 2,245 נשים ו-1,760 גברים. במשך 5 שנות מעקב שיעורי תמותה באנשים אחרי שבר בצוואר הירך היו גבוהים פי 4-3 בהשוואה לאוכלוסייה רגילה, ופי 3-2 אחרי שברים ורטברליים. הייתה ירידה בתוחלת החיים ב-11.5-0.4 שנים, תלוי בסוג השבר.

אוסטאופורוזיס היא מחלה המאופיינת בירידה במסת העצם, תוך שינוי מיקרוסטרוקטורלי של העצם, הגורמים לעלייה בסיכון לשברים שמתרחשים בשל חבלה מינימלית. אנשים שסבלו משבר אוסטאופורוטי נמצאים בסיכון לשברים חוזרים. במחקר של Lindsay וחב' (12) הראו החוקרים ש-26% מאוכלוסיית חולים אוסטאופורוטיים אחרי שבר, גיל ממוצא 74, סובלים משבר אוסטאופורוטי חוזר במהלך שנה. מהם 17% סבלו משבר חדש בחוליה, ו-3.6% עברו שבר בצוואר הירך. שיעור השברים האוסטאופורוטיים עולה בנשים ובגברים ב-70%-60% בכל עשור של הגיל (13).

במחקר הבין-לאומי (9) הושווה טיפול בהזרקה יום-יומית של PTH1-34 (טריפרטיד, TRP) לחולות אוסטאופורוטיות למתן אינבו במשך 3 שנים. נוסו 2 מינונים של התרופה 20mg/day (n=541) ו-40mg/day (n=552). 544 חולות שימשו קבוצת ביקורת, וקיבלו תוסף סידן וויטמין D בלבד. במחקר נכללו נשים פוסטמנופאוזליות עם שבר דחיסה בינוני לא טראומטי אחד לפחות, או שני שברים קלים (הנמכה של החוליה עד 20%).

בקבוצת האינבו 64 נשים היו עם שברים ורטברליים חדשים, בקבוצת TRP 20mg/day – 22 נשים, ובקבוצת 40mg/day TRP- 19 נשים. הירידה בסיכון לשברים הייתה 65% ו-69% בקבוצות הטיפול ב-TRP- 20mg/day ו-40mg/day TRP, בהתאמה. הסיכון היחסי לפתח שניים או יותר שברים ורטברליים היה נמוך ב-77% וב-86%, בהתאמה (22 נשים עם שניים או יותר שברים חדשים, מול 5 נשים בקבוצת TRP 20mg/day ו-3 נשים בקבוצת TRP 40mg/day). ההבדל בין קבוצת המטופלות וקבוצת האינבו בשברים הלא חולייתיים החל אחרי 9 חודשים. בסיום המחקר נצפתה ירידה ב-53% בסיכון לשברים הלא ורטברליים בקבוצות הטיפול בהשוואה לאינבו.

בקבוצות המטופלות ב-mg20 וב-mg40 נצפתה עלייה בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני ב-10% וב-14%, בהתאמה, ובצוואר הירך נצפתה עלייה בצפיפות העצם ב-3% ו-ב-5%, בהתאמה, בהשוואה לקבוצת האינבו (p<0.001). צפיפות העצם בשורש כף היד ירדה ב-2% בקבוצה שטופלה ב-mg20 וב-3% בקבוצה שטופה ב-mg40. השפעה של הטריפרטיד על העצם הקורטיקלית נבדקה בתת-קבוצה של 101 נשים בעזרת pQCT (Peripheral Quantitative Computed Tomography) וב-Digital Radiogrammetry של העצמות המטכרפליות. העובי הקורטיקלי היה שמור וההיקף הפריאוסטיאלי (Periosteal Circumference) היה באופן מובהק גדול יותר בקבוצות הטיפול, בהשוואה לקבוצת האינבו, וחוזק העצם ב- Radial Shaftעלה בעקבות הטיפול (9).

בקבוצות הטיפול נצפתה שכיחות גבוהה יותר של היפרקלצמיה: 11% ו-28% בקבוצות הטיפול, בהשוואה ל-1.5% בקבוצת האינבו. ההיפרקלצמיה הייתה זמנית ברוב המקרים, אך ב-3% מקבוצת ה-mg20 וב-10% מקבוצת ה-mg40 הייתה ההיפרקלצמיה קבועה, p<0.001 בהשוואה לאינבו.

עובדה זו, וגם שכיחות גבוהה יותר של בחילות (18% מול 7.5%) וכאבי ראש (13% מול 8.3%) בקבוצת חולות שקיבלו mg40 טריפרטיד גרמו לכך שמינון נמוך יותר של mg20 נבחר כמינון הטיפולי.

המידע הכי חשוב והכי מדויק על מבנה העצם מגיע ממחקרים עם ביופסיות העצם.

במחקר (14) נעשו ביופסיות עצם לפני טיפול יומי ב–IU400 ואחריו (שווה ל-mg25). הביופסיות מוכיחות שיפור במבנה עצם קורטיקלית וספוגית.

השפעה אנבולית של הטריפרטיד על העצם הספוגית והקורטיקלית הוכחה בביופסיות מעצם הכסל שנלקחו במחקר מחלק מהמשתתפות אחרי 12 ו-24 חודשי טיפול (15). לפי רוברט ניר, הביופסיות מראות שיפור בארכיטקטורה הסקלטלית לאחר טיפול ב-TPD. באנליזה תלת-ממדית זו ניתן לראות עלייה משמעותית בנפח העצם ובקונקטיביות של העצם הטרבקולרית, שיפור במורפולוגיה הטרבקולרית לכיוון של מבנה לוחי בניגוד למבנה חוטי, וכן עלייה בנפח העצם הקורטיקלית. בביופסיות העצם לא נצפו סימני אוסטאומלציה, נצפתה עלייה בעובי הדפנות ועלייה במינרל.

טיפול בטריפרטיד בחולים אם אוסטאופורוזיס הוא כלי אמין וחזק למניעת שברים אוסטאופורוטיים חדשים.

(Glucocorticoid Induced Osteoporosis)‏ GIOP

שימוש בגלוקוקורטיקואידים הוא הסיבה השכיחה ביותר לאוסטאופורוזיס, אחר גיל המעבר. ההנחה הסטטיסטית היא שכ-50%-30% מהמטופלים בגלוקוקורטיקואידים עקב מצבים בריאותיים שונים יסבלו בהמשך מאוסטאופורוזיס (16).

במחקר מאנגליה השתתפו יותר מ-240,000 חולים שטופלו בגלוקוקורטיקואידים בצורה סיסטמית ומקומית. לחולים אלו התאימו החוקרים קבוצת ביקורת, שהתאימה לפי גיל ומין. הגיל הממוצע היה 57.1 למשתמשים בגלוקוקורטיקואידים סיסטמיים, ו-56.9 למשתמשים בגלוקוקורטיקואידים מקומית. אחוז הנשים היה 58.6% בכל קבוצה. נצפתה עלייה בסיכון לשברים בחוליות ובצוואר הירך, תלוית מינון גלוקוקורטיקואידים. אפילו מינון יומי של 2.5 מ"ג פרדניזולון (השווה לפרדניזון בעוצמתו) נצפה כמעלה סיכון לשברים.

בהשוואה לקבוצת הביקורת היה הסיכון היחסי לשברים בחוליות 1.55 (95% CI, 1.20-2.01) במטופלים בפחות מ-2.5 מ"ג פרדניזולון, 2.59 (95% CI, 2.16-3.10) למקבלים 7.5-2.5 מ"ג, ו-5.18- (95% CI, 4.25-6.31) למקבלים יותר מ-7.5 מ"ג פרדניזולון ליום. הסיכון לגבי שבר בצוואר הירך בהשוואה ללא מקבלים גלוקוקורטיקואידים היה:
(95% CI 0.82-1.20), 1.77 (95% CI 1.55-2.02), 2.27 (95% CI 1.94-2.66) 0.99 למטופלים ביותר מ-7.5, 2.5-7.5 ופחות מ-2.5 מ"ג, בהתאמה (17).

איבוד מסת העצם עם טיפול בגלוקוקורטיקואידים הוא דו-שלבי. בשלב הראשון, מספר חודשים מתחילת הטיפול, מתרחש איבוד עצם מהיר של כ-12%, ובהמשך בשלב השני, האיטי, מתרחשת ירידה של 5%-2% ממסת העצם בשנה (18). בשלב הראשון יש עלייה בביטוי של Receptor Activator of RANK-L וירידה בביטוי ל-Osteoprotegerin בתאי סטרומה ובתאים אוסטאובלסטיים. עלייה בביטוי של Macrophage Colony-Stimulating Factor שבנוכחות RANK-L מזרז התפתחות אוסטאוקלסטים. איבוד מסת העצם בשלב הזה נובע מספיגה מואצת של עצם (16). בהמשך מתפתחת ירידה בשחלוף העצם ואפופטוזיס של האוסטאוקלסטים (20,19).

בלימת בניית העצם בשל ירידה במספר אוסטאובלסטים וירידה בתפקודם הוא דבר מרכזי ב-GIOP. המנגנון הגורם לכך כולל ירידה בהתרבות ובהתמיינות של האוסטאובלסטים ועלייה באפופטוזיס של האוסטאובלסטים והאוסטאוציטים. ייתכן שירידה באוסטאוציטים היא סיבה לכך שנפגעת מערכת של אותות המזרזים במצבים נורמליים ריפוי נזק בעצם, ובשל כך נפגע תהליך ריפוי העצם (16).

מכיוון שגלוקוקורטיקואידים גורמים לדיכוי אוסטאובלסטים, וה-PTH מזרז בניית עצם, שימוש ב-PTH בטיפול ב-GIOP נראה הגיוני ומבטיח (21,20). במחקר (22) הושוותה השפעה של טריפרטיד לאלנדרונט בחולים המטופלים בגלוקוקורטיקואידים. במחקר נבדקו 564 נשים ו-148 גברים. 429 חולים עברו רנדומיזציה, ו-428 התחילו בטיפול - 345 נשים ו-83 גברים.

134 נפלו מהמחקר, 70 (33%) מקבוצת האלנדרונט, ו-64 (30%) מקבוצת הטריפרטיד. בקבוצת האלדרונט עקב תופעות לוואי נפלטו 13 חולים (6%), ובקבוצת הטריפרטיד תופעות לוואי גרמו להפסקת הטיפול ב-25 חולים (12%), p=0.04. המחקר נמשך 36 חודשים. צפיפות העצם נבדקה כל שישה חודשים. השינוי בצפיפות העצם היה מובהק בשתי קבוצות הטיפול, p=0.001 לטריפרטיד ו-p=0.002 לאלנדרונט.

בתום 36 חודשי טיפול שינוי בצפיפות העצם בעמוד השדרה היה 11% בקבוצת הטריפרטיד ו-5.3% בקבוצת האלנדרונט, p=0.001, 5.2% מול 2.7% ב-Total Hip, ו-6.3% מול 3.4% בצוואר הירך, p=0.001.

שינויים במדדי שחלוף העצם, Procollagen Propeptide (PINP) N-Terminal Type I, Osteocalcin ופוספטזה בסיסית כמדדי בניית העצם C Terminal Telopeptide 1 Collagen (CTX) נבדקו כל 6 חודשים, והיו גבוהים יותר במטופלים בטריפרטיד בכל נקודות הזמן, p=0.001. בסיום המחקר אחרי 36 חודשים, שלושה חולים (1.7%) מ-173חולים בקבוצת הטריפרטיד סבלו משבר ורטברלי רדיוגרפי, בהשוואה ל-13 (7.7%) מ-169בקבוצת טיפול באלנדרונט, p= 0.007. רוב השברים החדשים התרחשו במשך 18 חודשים הראשונים של הטיפול, 1 בקבוצת הטריפרטיד ו-10 בקבוצת האלנדרונט. לא היה הבדל משמעותי במספר השברים הלא ורטברליים החדשים.

מחקר זה הוכיח שטיפול בטריפרטיד ב-GIOP הוא טיפול יעיל ומבטיח, המאפשר ירידה בסיכון לשברים ורטברליים חדשים בקבוצת חולים קשים אלו.

טיפול בטריפרטיד ב"חיים אמיתיים"

במחקר אירופאי EFOS (23) שנערך במספר ארצות אירופה נבדקה השפעה של הטריפרטיד על איכות החיים וכאבי גב בחולים המטופלים בקהילה. מחקר זה הוא מחקר תצפיתי, ללא התערבות. המטרה העיקרית של המחקר הייתה לבדוק את יעילות הטריפרטיד בחיים האמיתיים בסיטואציה קלינית היום-יומית, להעריך היארעות שברים ורטברליים ולא ורטברליים חדשים בנשים פוסטמנופאוזליות המטופלות בטריפרטיד במשך 18 חודשים. המטרה המשנית הייתה להעריך את השפעת הטיפול על כאבי גב, על איכות החיים, ולבדוק היענות לטיפול. במחקר לא בוצעה שום התערבות. החוקרים עשו אנליזה של נתונים שהתקבלו בחיים האמיתיים. את הטיפול התחילו 1,568 חולים. ל-67.9% מהם היו שברים לפני תחילת הטיפול. מספר החולים שהקפידו על הטיפול ירד באופן הדרגתי, ורק 345 חולים (22%) סיימו את 18 חודשי הטיפול. מספר חולים שסבלו מיותר משבר אחד במהלך הטיפול עד 6 חודשים היה 72 (4.6%) וירד עם משך הטיפול: 45 (3.5%) בתקופה של 6 עד 12 חודשים ו-33 (2.8%) בתקופה 12 עד 18 חודשים, 0.004 0.036, =p בהתאמה, בהשוואה לתקופה של 6-0 חודשים. החוקרים עשו הערכה של כאבי גב בעזרת סקלה ויזואלית. עוצמת הכאב לפני הטיפול הייתה 57.7±26.6 נקודות, ובתום 18 חודשים חולות שהתמידו בטיפול דיווחו על עוצמת כאבי גב של 31.6±25.6 נקודות, p<0.001.

גם בחיים האמיתיים, בדומה למחקרים קליניים, טיפול בטריפרטיד במשך 18 חודשים גורם לירידה בסיכון לשברים מרובים. כמו כן, נצפה שיפור כאבי גב בחולים שמתמידים בטיפול.

טיפול בטריפרטיד במצבים נדירים

שברים אטיפיים ב-Femoral Shaft

בשנים האחרונות הנושא של שברים אטיפיים ב-Femoral Shaft במטופלים בביספוספונטים זכה לתשומת לב רבה.

ASBMR Task Force (24) מגדיר תכונות עיקריות ומשניות של שברים אלו. תכונותיהם העיקריות הן: מיקום השבר הוא אזור סוב-טרוכנטרי או השפט הפמורלי, קו השבר הוא אופקי או מעט אלכסוני, השברים נגרמים עקב חבלה מינימלית או ללא חבלה, השברים לא מרוסקים, קו השבר עובר דרך 2 הקורטקסים וייתכן Spike מדיאלי בקו השבר.

לתכונות המשניות שייכים עיבוי של הקורטקסים, כאב פרודרומלי, שנמשך לפעמים מספר חודשים לפני השבר ונטייה לשבר בגפה השנייה.

שברים עם מאפיינים כאלו מופיעים גם באנשים שלא טופלו בביספוספונטים, אך סיכון לשברים האטיפיים במטופלים בביספוספונטים הוא גבוה יותר, ועולה עם משך הטיפול בביספוספונטים, ואחד ההסברים הוא דיכוי שחלוף העצם בשל השפעת הביספוספונטים.

מתן טריפרטיד כטיפול במצב זה לא נבדק במחקרים פרוספקטיביים גדולים, אך בהתבסס על מנגנון הפעולה של התרופה הוא נראה הגיוני.

(Osteonecrosis of the Jaw)‏ ONJ

מצב נדיר אחר הוא (Osteonecrosis of the Jaw) ONJ, נמק בלסת על רקע טיפול בביספוספונטים. גם במקרה זה המנגנון שגורם לתופעה לא ברור, אך גם במקרה זה דיכוי תהליכי שחלוף העצם הוא אחת הסיבות לתופעה. הטיפול המקובל הוא מתן אנטיביוטיקה וטיפול כירורגי. טיפול בטריפרטיד (25) במשך 8 שבועות גרם לריפוי העצם בחולה בת 88.

במצבים נדירים שבהם שחלוף העצם יכול להיות מדוכא, כמו שברים אטיפיים של עצם הירך ואוסטאונקרוזיס בלסת, טיפול בטריפרטיד הוא אופציה טיפולית יעילה. יש לזכור שהתרופה לא רשומה לטיפול ב-ONJ ונדרש מילוי טופס 29 ג'.

טיפול בטריפרטיד בשילוב תרופות אנטי-רזורפטיביות

האם טיפול משולב בתרופות אנטי-רזורפטיביות ובטריפרטיד יעזור לשלב אפקט אנבולי של הטריפרטיד עם דיכוי אוסטאוקלסטים על ידי תרופות אנטי-רזורפטיביות? האם השפעה למניעת שברים תהיה חזקה יותר בטיפול זה?

נעשו מספר מחקרים שבהם ניתנו טיפולים משולבים. באף אחד ממחקרים אלו אין נתונים על ירידה בסיכון לשברים.

סיכום

טריפרטיד היא תרופה בעלת השפעה אנבולית, שמזרזת בניית עצם וגורמת לעלייה משמעותית בצפיפות העצם בעמוד שדרה מתוני, ולירידה בסיכון לשברים ורטברליים ולא ורטברליים. התרופה יעילה בטיפול באוסטאופורוזיס פוסטמנופאוזלית ובאוסטאופורוזיס בשל טיפול בגלוקוקורטיקואידים. טיפול בטריפרטיד משפר כאבי גב ואיכות חיים. מנגנון פעולה ייחודי של התרופה מאפשר שימוש בה במצבים נדירים שבהם קיים דיכוי שחלוף העצם. כעת אין המלצות מגובשות על טיפולים משולבים, אך בעתיד ייתכן שימוש משולב בטריפרטיד ובתרופות אנטי-ריזורפטיביות.

ביבליוגרפיה

1. Ivar S. On a new gland in man and several animals. Transactions of the Medical Society of Uppsala 1880
2. Collip JB. Highly potent parathyroid extract restored blood calcium to normal limits in parathyroidectomized dogs. J Biol Chem 1925;63:395-438
3. Albright F, Ellsworth R. Studies on the physiology of the parathyroid glands. I. Calcium and phosphorus studies on a case of idiopathic hypoparathryoidism. J Clin Invest 1929;12:183-201
4. Selye H. On the stimulation of new bone formation with parathyroid extract and irradiated ergosterol. Endocrinology 1932;16:547-558
5. Hock JM. Anabolic Actions of PTH in the skeletons of animals. J Musculoskel Neuron Interact 2001;2:33-47
6. Rodan GA, Martin TJ. Role of osteoblasts in hormonal control of bone resorption: a hypothesis. Calcif Tissue Int 1981;33:349-351
7. Kurland ES, Cosman F, McMahon DJ, et al. Parathyroid hormone as a therapy for idiopathic osteoporosis in men: effects on bone mineral density and bone markers. J Clin Endocrinol Metab 2000;85(9):3069-3076
8. Dempster DW, Cosman F, Kurland ES, et al. Effects of daily treatment with parathyroid hormone on bone microarchitecture and turnover in patients with osteoporosis: a paired biopsy study. J Bone Miner Res 2001;16(10):1846-1853
9. Neer RM, Arnaud CD, Zanchetta JR, et al. Effect of parathyroid hormone (1-34) on fractures and bone mineral density in postmenopausal women with osteoporosis. NEJM2001;344(19):1434-1441
10. Bliuc D, et al. JAMA 2009;301(5):513-521
11. Center JR, et al. Lancet 1999;353:878-882
12. Lindsay R, Burge RT, Strauss DM. One year outcomes and costs following a vertebral fracture. Osteoporos Int 2005;16:78-85
13. Langsetmo L, Goltzman D, Kovacs CS, et al. CaMos Research Group. Repeat low-trauma fractures occur frequently among men and women who have osteopenic BMD. J Bone Miner Res 2009;24(9):1515-1522
14. Dempster DW, Cosman F, Kurland ES, et al. Effects of daily treatment with parathyroid hormone on bone microarchitecture and turnover in patients with osteoporosis: a paired biopsy study. J Bone Miner Res 2001;16(10):1846-1853
15. Jiang Y, Zhao JJ, Mitlak BH, et al. Recombinant Human Parathyroid Hormone (1-34) (Teriparatide) improves both cortical and cancellous bone structure. J Bone Min Res 2003
16. Mazzioti G, et al. Glucocorticoid-induced osteoporosis: An update. Trends in Endocrinology and Metabolism 2006;17(4):144-149
17. van Staa TP, Leufkins HGM, Abenhaim L, et al. Use of oral corticosteroids and risk of fractures. J Bone Miner Res 2000;15:993-1000
18. Manolagas SC, Weinstein RS. New developments in the pathogenesis and treatment of steroid-induced osteoporosis. J Bone Miner Res 1999;14:1061-1066
19. Laan RFJM, et al. Low-dose prednisone induces rapid reversible axial bone loss in patients with rheumatoid arthritis. Ann Internal Med 1993;119:963-968
20. Canalis E, et al. Perspectives on glucocorticoid-induced osteoporosis. Bone 2004;34:593-598
21. Jilka R, et al. Increased bone formation by prevention of osteoblast apoptosis with parathyroid hormone. J Clin Invest 1999;14(4):439-445
22. Saag KG, Shane E, Boonen S, Marín F, et al. Teriparatide or alendronate in glucocorticoid-induced osteoporosis. NEJM 2007;357(20):2028-2039
23. B Langdahl, Ö Ljunggren, W Lems, et al. Fracture Incidence and Changes in Quality of Life and Back Pain in Women with Osteoporosis Treated with Teriparatide: 18 Month Results from the European Forsteo® Observational Study (EFOS). Calcif Tissue Int 2009;85(6):484-493
24. Shane A, et al. Atypical Subtrochanteric and Diaphyseal Femoral Fractures: Report of a Task Force of the American Society for Bone and Mineral Research. JBMR 2010
25. Cheung A, Seeman E. Teriparatide therapy for alendronate-associated osteonecrosis of the jaw. NEJM 363;25

קישורים חיצוניים

• שימוש בטריפרטיד (PTH רקומביננטי) בטיפול באוסטיאופורוזיס, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ילנה סיגל, יחידה למחלות עצם, רמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם, חיפה

פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, דצמבר 2009, מדיקל מדיה