אוסטאופורוזיס - טיפול תרופתי בגיל המעבר - Osteoporosis – menopausal treatment

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

אוסטאופורוזיס - טיפול תרופתי בגיל המעבר
'
שמות נוספים	אוסטאופורוזיס - 2013 - הגורמים למחלה וארסנל הטיפולים הקיימים
יוצר הערך	ד"ר רוית נחום, פרופ׳ ברי קפלן

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – אוסטאופורוזיס , גיל המעבר

דלדול עצם, או בשמו הלועזי אוסטאופורודס, היא מחלה של העצם שבה דחיסות המינרלים בעצם פוחתת בגלל פגיעה במשק הסידן ועקב כך נפגעת המיקרו ארכיטקטורה של העצם. עצמות הלוקות במחלה חשופות יותר לשברים. אמנם קיימות שיטות לטיפול במחלה, אך טיפול מונע נחשב עדיין כדרך היעילה ביותר למניעה שברים. מאחר שאוסטאופורוזיס של גיל המעבר מושפעת בעיקר מחוסר הורמון המין הנקבי אסטרוגן, יותר נשים מאשר גברים ובפרט לאחר גיל המעבר לוקות במחלה.

הנתונים מצביעים על כך שכל אישה שלישית מעל גיל 55 נמצאת בסיכון לחלות באוםטיאופורוזיס. על מנת להבין את התהליך, חשוב לדעת כי כל העצמות בגוף עוברות כל הזמן תהליך שחלוף עצם (Remodeling), בו מוחלפים אזורי עצם ישנים בעצם חדשה (ע"י איזון בין תאים הורסי עצם-אוסטאוקלסטים, לתאים בוני עצם- אוסטאובלסטים). תהליך שחלוף העצם מורכב מספיגה עצם ויצירה עצם חדשה. התהליך הינו מבוקר וכאמור, מאוזן. ההליך יצירת העצם החדשה אורך כ-4-6 חודשים. אוסטאופורוזיס הינה מחלה כרונית המגבירה אה שחלוף העצם, בעיקר את תהליך פירוק העצם ללא עלייה מקבילה בבניית עצם חדשה, ובנשים בגיל המעבר, נגרמת עקב ירידה ברמת ההורמון הנשי-האסטרוגן. בתוצאה מכך העצמות נחלשות וחל שינוי בארכיטקטורה (מבנה) שלהן. הן הופכות לשבירות ועדינות יותד, דבר הגורם לעלייה בנטייה לשברים בעמוד השדרה, מפרקי שורש כף היד והירך כמו גם באזורים אחרים של השלד (כתפיים, צלעות).

גורמים נוספים למחלה הם הורמונליים: משקל גוף נמוך מאוד (עקב אנורקסיה, לדוגמא), עישון טבק, תרופות מסוימות ומחלות כרוניות רבות. הסיכוי לחלות עומד על אישה אחת מכל שלוש וגבר אחד מכל שנים עשר. מעריכים כי מספר החולים בארצות הברית הוא כעשרים וחמישה מיליון איש, הסובלים מכ-1.3 מיליון שברים בשנה. מחקר שערך המרכז הלאומי לבקרה מחלות בשנת 2003 העריך כי בישראל שיעור התחלואה במחלה בקרב נשים בגיל 54-45 עומד על כ-9%, ומעל גל 65 שיעור זה עומד על כ-30%. השברים העיקריים נוטים להיות בעצם ספוגית, כגון עצם הרדיוס בשורש כף היד (נקרא גם Code's fracture), שברים בחוליות ושבר בצוואר הירך, אם כי שברים יכולים להתהוות בכל מקום בגוף.

לכל אורך חייהן של עצמות מתקיימים בהן תהליכים מצומדים של בנייה והרס. אוסטאובלסטים(תאים בוני עצם) ואוסטאוקלסטים (תאים הורסי עצם) פועלים במקביל ליצירת עצם ולספיגתה. תהליכים אלה מווסתים על ידי הורמון הפאראהירואיד (PTH), אסטרוגן, קלציטונין, ציטוקינים וויטמין D ומושפעים ממאמצים המופעלים על העצמות, תזונה לקויה, שימוש בתרופות ועישון.

במשך שני העשורים הראשונים לחיים תהליך הבניה של העצם עולה על תהליך ספיגתה, כך שסך מסה העצם של הגוף עולה. שיא מסת העצם נמצא בגילאים 25 עד 30 ומשפיע על ערכי מסת העצם בגיל מבוגר. בעשור הרביעי לחיים, מופר בשנית האיזון ופעילות ספיגת העצם מתחילה לעלות על פעילות בנייתה. מסת העצם פוחתת מדי שנה ב-0.4%-0.3%. התהליך מואץ בנשים שהגיעו לגיל המעבר ומגיע לקצב של 5%-3% לשנה למשך 7-5 שנים. מסת עצם נמוכה מתבטאת בעלייה בנקבוביות רקמת העצם הספוגית ובירידה בעובייה של רקמה העצם הצפופה. העצמות הופכות פריכות יותר ופגיעות יותר לשבר, אנשים החולים בדלדול עצם עשויים שלא לסבול כלל מתסמינים במשך שנים רבות. מסת העצם עלולה לרדת בעשרות אחוזים לפני שיופיעו שברים ראשונים הגורמים לתסמינים שיאפשרו את אבחון המחלה.

זיהוי מוקדם של דלדול עצם מאפשר את תחילתו של טיפול העוצר או מאט את קצב אובדן מסת העצם. הבדיקה שנחשבת למדד הזהב באבחון דלדול עצם היא בדיקת צפיפות עצם/ על פי סל הבריאות במדינת ישראל, זכאיות לבדיקת צפיפות עצם נשים מעל גל 60 אחת לחמש שנים ונשים מעל גיל 50 העונות לקריטריונים מסוימים אחת לשנתיים. בנוסף לזיהוי המחלה, מנבאת בדיקת צפיפות העצם את הסיכוי להתפתחות שבר בטווח הקצר ומאפשרת מעקב אחר התקדמות המחלה.

בדיקת צילום רנטגן סטנדרטי מבטאת סיכון לשבר רק כאשר 30% ממסת העצם אובדת, לכן ביצוע DEXA מדויקת יותר. בנוסף יש לבצע בדיקות דם נוספות כדי לשלול גורמים אחרים לאוםטאופורוזיס כמו תפקודי כליה, ספירת דם ושקיעת דם, תפקודי בלוטת תריס והפראתירואיד ורמת רטמין D בסרום.

האם יש לטפל בנשים עם אוסטאופניה (ירידה קלה במסה העצם)? מחקרים בארצות הברית הראו שאוסטאופניה קשורה בעלייה של פי 1.8 בסימן לשברים בהשוואה לפי 4 בנשים עם אוםטאופורוזיס. בארצות הברית סוברים שטיפול תרופתי מניעתי לנשים עם אוסטאופניה בנוכחות גורם סיכון נוסף לאוסטאופורוזיס או הוכחה של עילה בסיכון של 20% לשבר תוך 10 שנים לפי ה-FRAX (מכשיר/מדד להערכת הסיכון לשבר לפי ה-WHO. לצערנו מדד FRAX עדיין לא קיים בישראל, יתכן שהדבר יקרה בעתיד הקרוב).

טיפול מניעתי

מניעה נכונה כוללת שמירה על מסה העצם באמצעות אורח חיים בריא הכולל התעמלות בונה עצם, תזונה נכונה ונטילת תוספי מזון, סידן (המינון המומלץ לצריכה סידן כולל הסידן שבמזון, הוא 1,000 מיליגרם ליום לאוכלוסייה הכללית לנשים בהריון או מניקות או נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי ו-1,500-1,200 מיליגרם ליום לאוכלוסייה מבוגרת או לנשים בגיל המעבר ללא טיפול הורמונלי חלופי), וויטמין D (הצריכה המומלצת הינה 1,000-800 יח'/ ליום). יש להגיע לרמה בסרום של מעל 30 ננוגרם/מליליטר.

במקרים של חדלון וסת מוקדם (מתחת לגיל 40 שנים) תרופות מסוג HRT נחשבות גם כן ליעלות ביותר למניעה דלדול עצם,

טיפול תרופתי

קיימות מספר תרופות לטיפול באוסטאופורוזיס הנבדלות זו מזו במנגנון הפעולה, בצורת הנטילה, בהופעות הלוואי ובפעילותן במערכות שונות בגוף.

ניתן לסווג את התרופות לשתי קבוצות עיקריות

1. תרופות אנטי-קטבוליות: מונעות את המשך פירוק העצם ומשפרות את המאזן בין פירוק העצם לבנייתה.
2. תרופות אנבוליות: מגבירות את קצב בניית העצם.

תרופות הרשומות בארץ לטיפול באוסטאופוווזיס

תרופות שמונעות ספיגה של עצם

טיפול הורמונלי חלופי נחשב כיום לטיפול היעיל ביותר. הורמון זה יש בכוחו לשמר את מסת העצם הקיימת ולעצור את המשך הידרדרותה. הוכח כי האסטרוגן מפחית את מספר השברים האוסטאופורוטים, עוצר אה הידרדרות העצם ואף מונע היווצרות שברים עקב המחלה. מחקר WHI המפורסם הראה שטיפול הורמונלי חלופי מגן כנגד שברים באוכלוסיית המשתתפות כולה, גם בנשים פוסט מנופאוזליות ללא אוסטאופורוזיס. בנוסף להשפעת טיפול באסטרוגן על עיכוב פעילות האוסטאוקלסטים, הוא גם מגביר את ספיגת הסידן וויטמין D במעיים ותומך בהישרדות האוסטאובלסטים. אולם טיפול תרופתי זה חייב להיות ממושך שכן התועלת שבנטילת הורמונים למשך תקופות קצרות כגון 5-3 שנים היא מזערית. טיפול הורמונלי למניעה אוסטאופורוזים הוא למעשה טיפול לכל החיים אלא אם כן נוצר אילוץ להפסיקו קודם לכן כיוון שבעת הפסקת הטיפול חלה עלייה מהירה באיבוד העצם. למרות זאת 4% מכלל הנשים המטופלות באסטרוגן ימשיכו לאבד עצם למרות הטיפול ולכן כל הנשים הנוטלות HRT צריכות לבצע מעקב אחר מסת העצם.

טיבולון (Tibolone LIVIAL) דומה במבנה לפרוגסטינים ממשפחת 19־נורטסטוסטרון, זהו הורמון סינטטי בעל פעילות אסטרוגנית, פרוגסטיטיבית ואנדרוגנית. השפעתו משתנה בהתאם לכל איבר או רקמה שבהם הוא פועל, באמצעות פעילותו האםטרוגנית טיבולון (ליביאל) מונע ירידה בצפיפות העצם ובתסמיני גיל המעבר, כמו כן התרופה גורמת לשיפור פרופיל השומנים בדם, ברירית הרחם וברקמת השד. טיבולון מראה פעילות פרוגסטיטיבית ללא השפעה על הרצפטורים לאסטרוגן ועל צפיפות השד ומרקם השד ואינו גורם לגודש או כאב בשדיים.

ראלוקסיפן (Raloxifene, אויסטה) שייך לקבוצת תרופות סלקטיביות בהשפעתן על קולטני אסטרוגן (Selective Estrogen Receptor Modulato, SERM), התרופה מפעילה באופן סלקטיבי את הקולטנים לאסטרוגן SERM והיא מיועדת לנשים בלבד. אויסטה פועלת ברקמת העצם כאסטרוגן-אגוניסט, מפחיתה איבוד עצם ומונעת שברי חוליות בפרט בעמוד השידרה. טיפול בראלוקסיפן מפחית בעד 50% את מספר השברים בחוליות עמוד השידרה כמטופלות בדומה לטיפול באסטרוגן או ביפוספונטים, אך לא נצפתה ירידה בשברים בצוואר הירך או בפרק היד. כמו כן התרופה בעלת השפעה חיובית על פרופיל השומנים בדם. לעומת זאת, אויסטה פועלת בניגוד לאסטרוגן ברירית הרחם וברקמה השד ומכאן מקטינה במידה משמעותיה את הסיכון לסרטן שד בנשים המטופלוה בה.

תופעוה לוואי אפשריות: התרופה עלולה להחמיר גלי חום ולגרום להתכווצויוח בשרירי הרגליים. אויסטה גם מגבירה את הסיכון להופעת קרישי דם בוורידים בדומה לטיפול הורמונלי חלופי. התרופה נלקחת פעם אחת ביום ללא קשר לאוכל.

ביספוספונאטים (Bisphosphonate) יעילים במניעת איבוד עצם. בעלי אפיניוח גבוהה לםידן מינרלי שבעצם ועקב כך הם נספחים באופן סלקטיבי לעצמות הגוף ובולמים את פעילות התאים מפרקי העצם. הביספוספנטים משרים אפופטתיס (מוות תאי מתוכנן) באוסטאוקלסטים וגורמים לאוסטאובלסטים לשחרר פקטור המעכב אוסטאוקלסטים, כך שסך ספיגת העצם על ידי התאים מואטת. חומרים אלה נספחים לעצם. תרופות אלו מפחיתות את הסיטן לשברים מסוגים שונים, כולל שברי הירך. הביספוספנט הנפוץ ביותר בשימוש הוא אלנדרונט (שמות מסחריים בישראל: פוםלן, מקסיבון, אלנדרונט טבע). נטלהו עלולה לגרום לגירוי בדרכי הבליעה לכן יש ליטול אותו כפעולה ראשונה בבוקר על קיבה ריקה, בעמדה עם טס מלאה של מי ברז. עוד ביספוספונט שבשימוש הינו ריזדרונאט (אקטונל), אשר פעלתו דומה אך כנראה שהשפעתו מהירה יותר והוא גורם לפחות תופעות לוואי במערכה העיכל העליונה. בנשים עם אוםטאופורוזים טיפל בביפוםפונטים מקטין את הםיכון לכל השברים ב-30% לשברים בעמוד שדרה ב-50% תוך 3 שנות טיפול וגם בצוואר הירך. לאחר 5 שנות טיפול באקטונל הסיטן לשבר חדש בעמוד השידרה יורד ב-60% וב-40% בצוואר הירך. ביספוספונט נוסף ומוכר הינו חומצה זולודרונית (אקלסטה), שהיא בעלת יכולת גבוהה להיקשר לעצם ולבלום את פעילוה התאים המפרקים אוהה. אופן המתן ייחוד: עירוי לווריד במשך 15 דקות פעם בשנה. צורת הטיפול מבטיחה, בגלל היעילות גבוהה, הנוחות והיעדר תופעוה הלוואי במערכת העיכל. אקלסטה מפחיתה את הסיכון לשברים מסוגים שונים, כולל שברי חוליות וירך. נמצאה גם הפחתה משמעותית בתמותה בחולים שטופלו באקלסטה לאחר שבד צוואר ירך. תופעת לוואי חמורה של הביספוספונטים היא גרימת אוםטאומיאליטים ואוסטאונקרהיס/נמק העצם בעצמוה הלסת העליונה והתחתונה (Bisphosphonate-associated osteonecrosis of the jaw). נמק זה דווח בעיקר כחולי סרטן שקיבלו ביספוספונטים דרך הווריד אך עלול להופיע לאחר כ-3 שנים של נטלת התרופה דרך הפה בעקטת גירוי של טיפול שיניים כירורגי (כגון, עקירת שן, ניחוח שן בינה, השתלת שן) אך לעתים גם ללא גירוי כלל. תופעת לוואי נדירה נוספת הינה Atrial fibrillation והופעה סרטן ושט (לאחרונה נערכו מחקדם אשר לא הצליחו להראות עליה בסיבון לסרטן הוושט בנשים שטופלו בביפוספונטים). כמה זמן יש להמשיך טיפול בביפוספונטים? המשך מחקר ה-יחז שערך כ-10 שנים הראה שרוב הנשים שהשתהפו במחקר לא הצטרכו טיפול ארוך טווח ויש להגבל שימוש מעבר ל-7-5 שנים לנשים בסיכח מוגבר, בגון עם שבר קיים. טיפול בהורמון הקלציטונץ: נגזרה של אחד ההורמונים המווסתים את רמה הסידן בדם. הורמון זה מופרש מבלוטת המגן ומסוגל לעצור את פעלוה התאים הורסי העצם (האוסטאוקלסטים). הטיפול יעיל, בעל השפעה קטנה מאד על צפיפות העצם אך הוא מקטין את הםיכח לשברי חוליות לעתים יש לו השפעה טובה על כאבים הנגרמים משברי חוליות. מה חדש? תרופות שמגבירות בניית עצם: 1. הורמון פאראהירואיד PTH: משפיע על הטיה של העצם על ידי פעילות ישירה על התאים טני העצם. התרופה ניתנת סריקות יומיות. 2. סטרונציום ראנאלט: הינה הדופה חדשה בעלה פעילות כפלה הפועלת לבניית עצם וגם מעכבת את םפיגתה. פורטאו(טריפרתייד): נגזרה של הורמון הפרתירואיד שהוא המווסה העיקרי של משק הסדן. התרופה הינה ריקומביננטית(rPTH) המשמשת דווקא כהרופה אנאבולית שתפקידה לעודד את האוסטאובלסטים, ההאים יוצד העצם, בבנייתה. התרופה יעילה במניעת שברי חוליות דרך, מגבירה אה קצב בדית העצם ומיועדת לנשים וגבדם עם אוסטאופורוזיס קשה. מקובל כיום לטפל בתרופה זו למשך שנה וחצי עד שנהיים, ולהמשיך אחר כך בטיפול באחת ההרופות המונעות פירוק עצם. ההרופה ניתנת בזדקה יומית. תופעות לוואי אפשריות: סחרחורוה, כאבי ראש והתכווצויות שרירים ברגליים. הטיפול מחייב מעקב אחר רמות הסידן בדם ובשתן. רוב התרופות הקיימות נועדות להפחית את פעלוה האוסטאוקלסטים ובכך ק אמנם מונעות ספיגה והרם נוספים של העצם אך באוהה מידה מונעות יצירת עצם חדשה, בשל ההדדיות והשלוב של פעולת התאים בוני העצם והתאים הורסי העצם. במאמר סקירה שפרסם לאחרונה David Goldman, מנהל המרכז לחקר העצם באוניברסיטת MCGM בקנדה, הוא מדגיש שהתרופות המקובלות עד עתה אינן מצליחות למנוע באופן יעיל ומוחלט הופעה שברי עצם בקשישים. הן אמנם מצליחות להפחיה אה סכנה השברים ב-70%-30%, אך רובן יעילות יותר במניעת שברי חוליות עמוד השדרה ופחוה יעילוה במניעה שברי צוואר הירך (Hip fracture) שהם השברים היותר שטחים בקרב קשישים והם גם הגורמים לסבל, לתלות ואובדן תפקוד עצמאי ולמוות בטרם עת. בערך 30% מהנשים הלבנות סובלות מדרגה זו אחרת של אוסטאופורחיס עם דרגת םיכח של 40% ללקוח בשברי עצם בשלב זה או אחר של חייהן. אך הבעיה המוכרת לרופאים רבים ואף למטופלים עצמם חינה שההיענות (compliance) לטיפול אינה גבוהה, כאשר מחקר של Cramer, שהתפרסם ב-2007 Osteoporosis Internationale, הראה שפחות מ-50% מהמטופלות בביפוספונאטים עדיין נוטלות תרופוח אלו שנה לאחר תחילת הטיפול. במרוצת השנים נוסו תרופות שונות למניעת ספיגת העצם, שאמורות לחזק את העצם ולהפחית את סיכוני השברים. תרופות אלו אמורות להגביר את צפיפות העצם, בין השאר על די הארכת תהליך המינרליזציה, שמירה על המיקרו-ארטטקטורה של העצם, והפחתת חהליך ניקוב והתחררוה העצם(Perforation and porosity). אך כל התרופות שהוזכרו, בנוסף ליתרונוהיהן, סובלות גם ממגבלות. פיתוח תרופות חדשות ויעלות בתחום האוסטאופורוזיס הוא, אם כן, תהליך דנאמי המרכז משאבים רבים. לא תמיד המאמצים לפתח תרופות חדשות רעילות מוכתרים בהצלחה. הנה לדוגמה, באוגוסט 2009 הודיעה חברת Lilly שהיא מפסיקה לפתח את תרופת SERM-H האחרונה שלה, arzoxifene, וזאת לאחר 5 שנות ניסויים קליניים במסגרה פאזה 3. החברה הגיעה למסקנה שלתרופה זו אין יתרונות משמעותיים על פני תרופות שכבר משמשות בשוק זה, אך כישלון זה לא ירפה את ידי ההעשיוה הפרמצבטיות בתחום הטיפולים למניעה והקלה התהליך של דלדול העצם, שכה רבים מאתנו סובלים ממנו במעלה השנים או במורדן. לאחרונה נכנסו לשוק מספר תרופות חדשות: Strontium ranelate (פווטלוס) התרופה פרוטלוס הינה תרופה חדשה וייחודית לטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים לאחר הפסקת הווסת. התרופה בעלת פעולה כפלה המחקה את תהליך השחלוף הטבעי של העצם והמגלמה לכאורה את שתי התכונות המאפשרוה ריכר תאים מפרקי עצם ללא דטי תאים טני עצם רדדה בסיטן לשברים. המנגנון הייחוד של הפרוטלוס מאפשר בניית עצם חדשה בד בבד עם עיכוב ספיגת עצם בתהליך שיביא בסופו של דבר ליצירת עצם חדשה וחזקה. פעילוה זו מקנה לתרופה יעילות גבוהה במניעת שברים בחוליות וכמפרק הירך ושיפור

מבנה ואיכות העצם אצל החולות. פרוטלוס יכולה להירשם כקו טיפול ראשון עטר חולות חדשות וגם מתאימה לאותן חולוה הסובלות מתופעות לוואי קשות עקב טיפול קודם באוםטיאופורוזיס. לפרוטלום נטלה פשוטה ונוחה הניתנת באבקה למהילה בכוס מים ואינה מצריכה מאמץ מיוחד, להבדיל מהטיפולים השונים הקיימים לאוסטיאופורוזיס המחייבים הוראות נטילה מגבילות או ניתנים מריקה/עירוי. מחקרים מראים כי לפרוטלוס יעלות מוכחת מבחינה הורדת הסיטן לשברים חולייתיים וחוץ חולייתיים. על פי מחקרים התרופה בעלת יעילות גבוהה שמפחיתה את הסיכון לשברים בחוליות ב-49% כבר לאחר שנה ובשברי ירך ב-43% לאחר חמש שנים ומעלה את מדדי צפיפות העצם בחוליות כ-34.5% וכן את צפיפות עצם הירך ב-11.7% לטווח הארוך של 10 שנים. כמו p, מחקרים מראים כי במהלך טיפול בפרוטלוס נרשמה ירידה בהפחתה בגובה המאפיינת את הסובלות מאוסטיאופורוזיס וכמו כן דווחו חולות על הפחתה בכאבי גב. תופעות לוואי: גירוי במערת העיכול ועלייה בקרישיות הדם. פמליה (Denosumab) תרופה זו היא נוגדן חד-שבטי ממקור אנושי human monoclonal antibody, המאושרת לטיפול מאז שנת 2002. בדומה לתרופות רבות לטיפול באוסטאופורוזיס, גם denosumab פועלת למניעת ספיגת עצם ושברי עצם. תרופה זו נקשרת וחוסמת את פעולת החלבון הליגנדי RANKL, שנקשר בתאים לקולטן הידוע RANK, והדבר משפיע על גורם בגרעין ההא הידוע KB-D, המעודד יצירתם ופעילותם של אוסטאוקלסטים. תוצאות שני ניסויים קליניים עם denosumab מצביעים על כך שהיא יעילה מבחינת השפעתה כמטופלות עם אוסטאופורוזיס לא פחות מהתרופוח היעילות ביותר מבין הביפוספונאטים. תרופה זו יכלה להיות חלופה טובה למטופלים עם אי ספיקת כליות וגם למטופלים שאינם יטלים ליטול ביפוםפונאטים. יתרוץ נוסף ^denosumab על פני הטיפול בביפוספונאטים הוא תקופה מחצית החיים הארוכה של התרופה, באופן שהשפעתה אכן ניכרת למשך 6 חודשים עד לטיפול הבא. התרופה נבדקה לשיפור צפיפות העצם ומניעת שברים במחקר רב מרכזים FREEROM על כ-8,000 נשים פוסטמנופאוזליוה עם אוסטאופורהיס מוכח ונמצא שטיפול ממושך בתרופה העלה את צפיפות העצם והקטין שכיחות לשברים ב-68% בעמוד השידרה ו-40% בצוואר הירך. היתרון המיידי הראשון של תרופה זו, שהיא ניתנת בהזרקה תת-עורית אחת ל־6 חודשים. לעיתים נצפתה אקזמה או צלליטים באיזור ההזרקה. מבחינה בטיתותית, נמצא שטיפול ^denosumab אפלו ל-24 חודש היה ללא תופעות לוואי משמעותיות ודומה בהחלט לתופעות לוואי בקבוצת הפלצבו, אך יש לזכור שישנה הפעלה של המערכה האימונית. בעטדה נוספת, STAND TRIAL, נבדקו נשים שטופלו בעבר ללא הצלחה בביפוםפונטים והועברו לטיפל בפרוליה, ונמצאה אצלן עלייה נוספת D־BMD וירדה נוספת בשחלוף העצם. בארץ רשומה פרוליה לטיפול בנשים אוסטאופורוטיות מנופאוזליות ונכנסה לסל הבריאות כקו שני לאחר מיצוי טיפול פומי ברלוקסיפן או בביספוספונט ולאחר החמרה תחת טיפל אחר(ירדה של 5% בצפיפות העצם או שבר תחת טיפל). פרוליה נכנסה לסל כקו ראשון לאחר שבר בצוואר הירך. קונבויזה(Bazedoxifene) הינה תרופה חדשה שאינה בסל התרופות של משרד הבריאות, הנותנת מענה לטיפול בנשים לאחר גיל המעבר הסובלות מאוסטאופורוזיס. התרופה שייכת למשפחת Selective Estrogen Receptor Modulators) SERMs-fl) אשר מתאפיינת בפעילותה הספציפית על רצפטורים לאםטרוגן(אגוניםטית/ אנטגוניסטית). ההרופה הוגשה לסל הבריאות של 2013. להרופה השפעה חיוביה על העצם ועל פרופיל השומנים. יש לציין כי יעילותה ובטיחותה נבדקו והיא נמצאה זהה לראלוקסיפן(non inferior) אך בקטצה קטנה של נשים בסיכון מוגבר לשברים התרופה הראתה ירדה בשברים גם לשברים שהעם nonvertebrai . בנוסף, נתוני בטיחות של 7 שנים הראו ירידה מובהקת ^Endometrial carcinoma בקבוצת הטיפול בקונבריזה וכן נמצאה ירדה בשכיחות סרטן השד בקבוצה הטיפול אך ללא מובהקות סטטיסטית. התרופה הינה ללא הופעות לוואי גסטרואינטסטינליות. תופעה לוואי היחידה הייתה עלייה בסיכון להארעות VTE- בכנס השנתי של 2012 מטעם American Society for Bone and Minerals Research דווח שמחקרים קודמים להערכה הטיפול המשולב בתרופות נגד אוסטיאופורוזיס דוגמה ביספוספנטים ^Teriparatide, לא הצליחו להדגים תועלת בהשוואה למתן כל תרופה מפרד. עם זאת ממחקרים בבעלי חיים עלה כי שלוב Teriparatide-Denosumab עשוי להביא לתוצאות טובות יותר בחולים. טיפול משולב בתכשיר נוגד-ספיגה שאושר לאחרונה, Denosumab, עם התכשיר האנאבלי Teriparatide, נמצא יעיל יותר בשיפור צפיפות המינראליים של העצם, בהשוואה לטיפול בכל תרופה בנפרד. מממצאי המחקר עולה כי ישנה עדיפות מסוימת לטיפול המשלב בשתי התרופות בנשים לאחר-מנופאוזה בכל הנוגע לשיפור בצפיפות המעראליים של העצם. החוקרים מציעים כי במדה והממצאים יאושרו במחקרים גדולים יותר, אזי ניתן יהד להמליץ על שילוב זה לחולים בסיכון גבוה לשברים. לסיטם: הטיפול באוסטאופורהיס הים־ פרטני וצריך להיות מותאם לנתונים האישיים, לרקע הרפואי ולרמת הסיכון.

ביבליוגרפיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר רוית נחום, פרופ׳ ברי קפלן, ועד האגודה הישראלית לניל המעבר