כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק בקלופן תוך-תקאלי לטיפול בספסטיות - Intrathecal baclofen therapy for spasticity
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| בקלופן אינטר-תקאלי לטיפול בספסטיות | ||
|---|---|---|
| Intrathecal baclofen therapy for spasticity | ||
| יוצר הערך | ד"ר אורנה רחמים-כ"ץ | |
ספסטיות היא תופעה נפוצה בקרב מטופלים הסובלים מנזק למערכת העצבים המרכזית. ספסטיות איננה, כשלעצמה, תופעה שלילית ולעיתים יש לה אף השלכות חיוביות, אך במקרים רבים מדובר בהפרעה מטרידה, הגורמת נזק קשה לתפקוד היומיומי, כאב, פגיעה באיכות השינה, סיבוכים כגון היווצרות קונטרקטורות ופצעי לחץ. ספסטיות מוגדרת כעלייה במתח השריר בעת תנועה (אקטיבית או פאסיבית), הנובעת מעירור יתר של החזר המתיחה, כחלק מתסמונת הנוירון המוטורי העליון[1]. נלוות לה תופעות כגון התכווצויות פתאומיות בלתי רצוניות של השרירים (המכונות בשפת היומיום "התקפי ספאזם") וכאב ספסטי.
עקרונות הטיפול בספסטיות
הגישה הטיפולית לספסטיות מתחילה בשאלה האם יש מקום לטפל. כאמור, לצד חסרונותיה הספסטיות עשויה גם להועיל - לדוגמא, מטופלים הסובלים מחולשת גו, יכולים לשבת ישיבה זקופה ללא תמיכה בזכות הספסטיות התומכת בשריר, בניגוד למטופלים בעלי טונוס נמוך הנזקקים לתמיכות חיצוניות. בדומה לכך, מטופלים בעלי כוח שריר גבולי מבחינת יכולת הליכה (כוח שריר נמוך מ-3/5) לעיתים משמרים את ההליכה רק בזכות התמיכה האקסטנסורית שנותנת הספסטיות, וכאשר זו נלקחת מהם הם קורסים ואינם יכולים לשאת את גופם. מאידך, הספסטיות עלולה לגרום לפגיעה קשה באספקטים רבים של תפקוד ואיכות חיים. תפקודי יומיום (ADL) כגון לבוש, רחצה והיגיינה אישית נפגעים משמעותית על ידי הספסטיות. הספסטיות עלולה לפגוע בניידות, בין אם מדובר בהליכה או בניוד כיסא גלגלים. הליכה ספסטית "קלאסית" מאופיינת בהצלבת אדוקטורים ובנטייה לכיפוף הגו והברכיים. ההליכה הספסטית מסורבלת, דורשת מחיר אנרגטי גבוה, ובעלת סיכון גבוה לנפילות. מטופלים המניידים עצמם בכיסא גלגלים יתקשו בביצוע מעברים. כאשר לא ניתן להגיע לתנוחה משוחררת בעת שכיבה במיטה, או שהתקפי הספאזם מרובים, איכות השינה נפגעת וכך גם התפקוד המיני. כאב הוא לעיתים רבות מרכיב מרכזי בסבלו של המטופל הספסטי. הכאב הנלווה לספסטיות נגרם כתוצאה מהמתח המוגבר המופעל על המפרקים ומהתקפי הספאזם. בטווח הארוך, הסיבוכים העיקריים הנגרמים מהספסטיות הינם היווצרות קונטרקטורות והרס מפרקי וכן פצעי לחץ כתוצאה מפיזור לחצים בלתי מאוזן. ברמה הרגשית, העיוותים והתנועות הבלתי רצוניות עלולים לגרום לפגיעה באסתטיקה ובדימוי העצמי.
אמצעי הטיפול בספסטיות הם רבים ומגוונים ואף-על-פי-כן במקרים רבים הם אינם מספקים. הבסיס לטיפול הוא פיזיקאלי - תחילתו בדאגה למנח נכון של המפרקים ע"י הושבה נכונה בכיסא גלגלים מותאם היטב ושימוש בסדים, המשכו במתיחות ובתרגילים לשמירה על טווח התנועה ונלווים לו כלי-עזר רבים כגון הידרותרפיה, גרייה חשמלית, מכשור מנטרל-כבידה ורובוטיקה. הנדבך הבא בטיפול, המתווסף לטיפול הפיזיקאלי כאשר זה אינו מספיק, הוא טיפול תרופתי. ישנן מספר תרופות הפועלות במנגנונים שונים, הכוללים השפעה מרכזית על מערכת העצבים (כגון בקלופן או דיאזפם) או השפעה פריפרית ברמת השריר (כגון דנטרולן סודיום). טיפול מקומי בספסטיות ניתן לבצע ע"י הזרקת בוטוליניום, פנול או אלכוהול. השלב הבא הוא טיפול כירורגי. הניתוחים נחלקים לאלו המטפלים בספסטיות, כגון ריזוטומיות, ולאלו המטפלים בסיבוכיה, כגון ניתוחי הארכת גידים.
בקלופן: פומי ואינטרא-תקלי
בקלופן (ליורזל, בקלוסל) היא תרופה ותיקה לטיפול בספסטיות. מבנה המולקולה דומה למבנה של חומצה גאמא-אמינו-בוטירית (GABA) , והיא פועלת כאגוניסטית שלה. עיקר פעילותה בהפחתת ספסטיות נובעת מקשירתה לרצפטורים פרה סינפטיים מסוג GABA B.[2] באופן פשטני ניתן לתאר זאת כך: במצב התקין, התגובה לגירוי פריפרי מווסתת ע"י אינהיביציה מרכזית, המתווכת ע"י גאבא. כאשר קיים נזק במערכת העצבים המרכזית המסר האינהיביטורי מופרע, ולפיכך מתקבל טונוס מוגבר ובלתי מווסת. השימוש באגוניסט של גאבא אמור להוות תחליף לוויסות האינהיביטורי המרכזי החסר.
בקלופן נחשבת לתרופה בטוחה, אך תופעות הלוואי שלה נפוצות יחסית ורבים המטופלים הנאלצים לוותר על השימוש בה בשל כך. למעלה מ-10% מהמטופלים סובלים מטשטוש, סחרחורות, הפרעות בשינה, הפרעות פסיכיאטריות דיבור מרוח, ועוד.
חסרונה העיקרי של התרופה הוא חדירותה המוגבלת מאוד דרך מחסום דם-מוח. כך נוצרות שתי בעיות: יעילות נמוכה בשל ריכוז נמוך בנוזל השדרה מחד, וריבוי תופעות לוואי בשל ריכוז גבוה בדם, מאידך. זהו, אם כן, העיקרון העומד בבסיס הטיפול האינטרא-תקלי: עקיפת המחסום דם-מוח ויצירת ריכוז גבוה בתעלת השדרה, המוביל ליעילות מרבית, ומזעור הריכוז בדם, שמצמצם מאוד את תופעות הלוואי. הטיפול בבקלופן אינטרא-תקלי הוא טיפול תרופתי, אף שהוא מצריך פרוצדורה כירורגית. הניתוח מיועד להחדרת המכשור בלבד, אינו פוגע באף מבנה אנטומי משמעותי ולפיכך אינו גורם לשינוי בלתי הפיך. עם זאת, היות שמדובר בפרוצדורה פולשנית, יקרה ולא נטולת סיכונים, יש לשקול היטב כל מקרה לגופו.
קהל המטרה של טיפול בבקלופן אינטרא־תקלי
ניתן לשקול טיפול בבקלופן איטרא-תקלי בכל מטופל הסובל מספסטיות קשה כחלק מפגיעה במע"מ. האטיולוגיות הנפוצות הן טרשת נפוצה, חבלות ראש, חבלות חוט שדרה, שיתוק מוחין ואירוע מוחי, אך למעשה כל מחלה במע"מ יכולה להיות אינדיקציה, היות שהטיפול מופנה לסימפטום