האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

גמילה מחיתולים - Toilet training

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



גמילה מחיתול
Toilet training
יוצר הערך ד"ר יעקב אורקין, ד"ר יאיר בר דוד
 



גמילה מחיתול הינה משימה פסיכולוגית-פיזיולוגית עבור הפעוט. בארצות הברית כרבע מהתינוקות נגמלים לפני גיל שנתיים וכמעט כולם גמולים בהגיעם לגיל 3 שנים. גמילה בשעות היום קודמת במספר חודשים לגמילה בלילה. גמילה מצאייה ללא שליטה מקדימה לגמילה ממתן שתן ללא שליטה. גמילה מאי שליטה על מתן שתן ביום מקדים לשליטה בלילה. בנות נגמלות מהר יותר מבנים. תהליך הגמילה התקין אורך מספר חודשים.

סימנים המעידים שהפעוט בשל להתחיל גמילה מחיתולים

בחלק ניכר מהפעוטות הגיל המתאים להתחלת גמילה מחיתולים נע בין 18 ל-24 חודשים, ניתן להעריך את בשלות הפעוט על פי הסימנים ההתנהגותיים והיכולות ההתפתחותיות שלהלן:

  1. מראה מודעות למצב שבו החיתול אינו יבש ונקי, הוא מספר על כך או מנסה להסירו.
  2. מראה שהוא עומד לשחרר סוגרים, זאת על ידי דיבור או התנהגות (הבעת פנים, הפסקת הפעילות בה עסק, כריעה או גניחה).
  3. מסוגל להתאפק זמן מסויים, כאשר האינדיקציה לכך היא חיתול יבש לפחות שעתיים ברצף במהלך היום.
  4. מסוגל לשבת ברציפות מספר דקות.
  5. מראה רצון לעצמאות בתחומים נוספים (לקבוע מה ילבש או מה יאכל, להאכיל את עצמו).
  6. מראה מודעות לגופו ומה שייך לו (מהצואה הוא ילמד להפרד).
  7. מראה רצון להקשיב להוריו ולמלא את בקשותיהם (בניגוד למאבקי כוח והתנגדות עיקשת).
  8. מפגין הבנה בסיסית של הקשר "סיבה מובילה לתוצאה".
  9. מפגין הבנת שפה בסיסית.
  10. רכש יכולות מוטוריות מסויימות (הליכה, הפשלת מכנסיים, נטילת ידיים).

דגשים חשובים להורים לפני התחלת תהליך גמילת הפעוט מחיתולים

למרות שלגמילה יש יתרונות מסויימים, כמו האפשרות לשלב את הפעוט בגן או לחסוך בהוצאות כלכליות הכרוכות בקניית חיתולים, לא כדאי ללחוץ על הפעוט להגמל אם הוא עדיין לא בשל לכך. בדומה למשימות התפתחות אחרות, הגמילה מחיתולים היא קודם כל הישגו של הפעוט ברכישת מיומנות חדשה, והיא אינה הוכחה ליכולת ההורית. הצלחתו תעלה את ביטחונו העצמי וכשלון יגרור תחושת תסכול ואי-יכולת. הדרך הטובה ביותר להשגת מוטיבציה היא על ידי עידוד הפעוט ואין מקום לענישה מילולית או אחרת, כאשר המטרה לא מושגת. הפעוטות מבינים מה רוצים מהם ולכן שיחה והסבר על המצופה מהם ולמה זה חשוב, מהווה חלק מהתהליך. את האחריות להיגמל יש להעביר לפעוט. זה גם יהיה ההישג שלו כשיושג. קריאת ספר לפעוטות העוסק בגמילה או עידוד לחיקוי בן משפחה אחר שהוא גמול הן שיטות העוזרות לייצר מוטיבציה לגמילה. מוטב להגיב על כישלון בביטוי כמו "כל הכבוד שניסית בוא ננסה במועד מאוחר יותר", מאשר להביע תסכול ואכזבה. תהליך גמילה לוקח זמן וסבלנות ומוטב שיתקיים ללא לחץ ובסביבה תומכת ללא מאבק כוח. חשוב שההורה ישדר לפעוט שהגמילה היא תהליך נורמלי ויפחית את האפשרות שהפעוט ישתמש בתהליך לשליטה על ההורים. לא רצוי להכניס את הפעוט ומשפחתו לתחרות שבה תהליך הגמילה קצוב זמן. יש לזכור שבסופו של דבר תהליך הגמילה מצליח ברוב רובם של המקרים גם אם במהלכו נצפה כשלונות. אם נראה שתהליך הגמילה לא מצליח אזי מוטב לדחותו למספר שבועות ואז לנסות שוב. לשם הצלחת התהליך מומלץ שההורה לא יפגין רגשות דחייה מצואה אך יחד עם זאת מותר להגיד לפעוט שלא נעים להיות עם טיטול מלוכלך. כאשר הפעוט עשה צרכיו בסיר או אסלה רצוי שההורה יתייחס לצואה כמשהו חיובי שהפעוט ניסה והצליח ליצר ושכעת הזמן להפרד ממנה.

שלבים בגמילה מחיתול

  1. הראה לפעוט את מושב האסלה (או הסיר) המיוחד והנהדר שלו אשר ישמש לעשיית צרכיו. כדאי לערב אותו בבחירה וקניית הסיר ובמיקומו בבית. לגבי מושב האסלה, חשוב שתהיה תמיכה טובה לרגליים כאשר הוא יושב (לא מתנדנדות באויר) ושהוא מסוגל לטפס בעצמו ולהתישב במושב.
  2. שכנע את הפעוט לשבת על הסיר, כאשר הוא לבוש ועם טיטול, כחמש דקות ברציפות. יש לחזור על כך מספר פעמים ביום למשך שבוע. כאשר הפעוט יושב על הסיר ההורה צריך להיות לידו וזאת הזדמנות לקרא סיפור ולהשרות אווירה ננוחה.
  3. נסה לעודד מצב בו הפעוט צופה כיצד בן משפחה אחר "עושה זאת כמו גדול" והם עושים זאת יחד. אם זה לא מפחיד אותו אז הוא יכול צפות גם במה שקורה כאשר האסלה נשטפת.
  4. אפשר לפעוט לשבת על הסיר כאשר הוא ללא טיטול. אל תדרוש שתהיה יציאה אבל אם קרתה זה הרגע להלל ולשבח את הפעוט על הישגו. מוטב לציין כמה טוב שהוא הצליח מאשר לציין שזה עשה טוב להורה. אם משתמשים בסיר אז מקרבים באופן הדרגתי את הסיר מהחדר בו הוא נמצא אל השירותים והאסלה שבבית.
  5. את הצואה או השתן שהועברו או הופרשו לאסלה רצוי לשטוף מהאסלה בנוכחות הפעוט ותוך היפרדות לשלום מהם.
  6. במהלך היום לשאול הפעוט, מספר פעמים, אם יש לו צורך להשתמש בסיר ולהגיב מיד אם מראה סימנים של התאפקות או רצון להשתמש בסיר. רצוי להציע לו שימוש כזה לאחר ארוחות ולהגיב בהתאם. יש לעזור לפעוט לפשוט וללבוש בגדיו. הישיבה על הסיר תהיה רק כשהוא מסכים ותארך כל עוד הפעוט מוכן לכך.
  7. על ההצלחות יש לתת חיזוקים חיוביים בשפע. לא כל ישיבה על הסיר צריכה להסתיים במתן צואה או שתן ולכן יש להשאר אדישים למצב זה. על אי הצלחה, מתן צואה בטיטול, יש להשתמש במילות עידוד שבפעם הבאה יצליח לבצע בסיר.
  8. כאשר רוב היציאות מתבצעות בסיר ניתן להציע לפעוט להגמל מלבישת טיטול ולעבור ל"בגד של גדולים". השלב הראשון הוא לטיטול בצורת תחתונים ובהמשך לתחתונים רגילים. ניתן לעשות טקס של פרידה מהטיטולים.
  9. למי שהשתמש עד לשלב זה בסיר השלב הבא הוא לעלות לכיסא מיוחד על אסלת המבוגרים.
  10. הגמילה מטיטול לשעות הלילה תקרה מספר חודשים לאחר הגמילה בשעות היום. הניסיון להפסקת שימוש בטיטול בלילה יקבע בעיצה אחת עם הפעוט המביע נכונות לנסות זאת.

עוד כמה טיפים

  1. לא להפגין לחץ ותסכול, לא להגזים בחשיבות הנושא, לתת לפעוט לקבוע את הקצב ולא להיבהל מכישלונות גם לאחר שהושגו הישגים.
  2. אפשר לנסות לתת פרסים קטנים כמו מדבקות וכוכבים, אך חשוב לדבר על כך עם הפעוט כדי שיבין שמדובר בפרסים על הישגיו. יש לשבח גם הישגים קטנים אשר יובילו למטרה הסופית.
  3. במידה ומתן הצואה מלווה בחוויה של כאב עקב נטייה לעצירות, יש לשלב בטיפול הנחיות לתזונה מתאימה ותרופות מרככות צואה.
  4. יש המעדיפים להתחיל גמילה בקיץ (פחות בגדים).
  5. לא כדאי להתחיל גמילה כאשר המשפחה במצב "סוער" (הולדת תינוק, מעבר דירה, שיפוץ הבית, משברים אישיים וכו').
  6. הפעוט הנגמל אינו מסוגל לנקות עצמו לבד, לכן יש לעזור לו עד לשלב שבו ילמד לנגב בעצמו. בבנות יש להדגיש את ניקוי הצואה מלפנים לאחור.
  7. יש לתרגל עם הפעוט נטילת ידיים במים וסבון לאחר השימוש בסיר, כהרגל החשוב לשמירה על הבריאות.
  8. מצבים רפואיים הקשורים לקשיים בגמילה: ילדים בעלי איחור התפתחותי, בעיות נוירולוגיות, זיהומים בדרכי שתן, שלשול כרוני, פיסורה ועוד. הסיבה העיקרית לקשיים בגמילה מקורה באינטראקציה בין ההורה לילד. במצבים אלו יש להתייעץ עם אנשי מקצוע בהתאם.

ביבליוגרפיה

  • Brazelton TB, A child oriented approach to toilet training. Pediatrics;29:121-128. 1962


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יעקב אורקין, ד"ר יאיר בר דוד; המרכז הרפואי סורוקה, אוניברסיטת בן גוריון