כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "דאבת השרירים - Fibromyalgia"
| שורה 59: | שורה 59: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | ==ראו גם== | ||
| + | *[[דאבת שרירים (פיברומיאלגיה) – היבטים היסטוריים ואפידמיולוגיים]] | ||
{{ייחוס|ד"ר יעקב אבלין, [http://www.rheumatology.org.il/ האיגוד הישראלי לראומטולוגיה]}} | {{ייחוס|ד"ר יעקב אבלין, [http://www.rheumatology.org.il/ האיגוד הישראלי לראומטולוגיה]}} | ||
גרסה מ־19:30, 9 בינואר 2012
| דאבת השרירים | ||
|---|---|---|
| Fibromyalgia | ||
| [[File:|250px]] | ||
The location of the nine paired tender points that comprise the 1990 American College of Rheumatology criteria for fibromyalgia.
| ||
| שמות נוספים | פיברומיאלגיה | |
| ICD-10 | Chapter M 79.7 | |
| ICD-9 | 729.1 | |
| MeSH | D005356 | |
| יוצר הערך | ד"ר יעקב אבלין.jpg)
|
|
דאבת השרירים (פיברומיאלגיה) היא תסמונת חדשה יחסית בתחום הראומטולוגיה. מדובר בתסמונת שכיחה המאופיינת בכאב מפושט, עייפות ורגישות עזה. הכאב הנו כאב מפושט במערכת השרירים, אשר אינו נגרם על ידי דלקת במפרקים. בשנים האחרונות יש התקדמות משמעותית בהבנת המנגנון העומד מאחורי תסמונת דאבת השרירים ובפיתוח תרופות יעילות לטיפול במצב זה. יחד עם זאת הטיפול בדאבת השרירים אינו יכול להיות מבוסס רק על תרופות ויש חשיבות מרכזית למרכיבי טיפול נוספים, כמו פעילות גופנית וטיפול משלים. הכרת התסמונת ומהלכה חשובים הן עבור החולים והן עבור הסובבים אותם (בני משפחה ואנשי צוות רפואי).
אפידמיולוגיה
מדובר במחלה שכיחה ביותר הפוגעת על פי ההערכה ב–3-4% מכלל האוכלוסייה ושכיחה באופן משמעותי בנשים בהשוואה לגברים.
אטיולוגיה
בניגוד למצב ברוב המחלות הראומטולוגיות, דאבת השרירים איננה נחשבת למחלה דלקתית או אוטואימונית. מדדי הדלקת בבדיקות הדם (כמו למשל שקיעת הדם) תקינים בדרך כלל (אלא אם קיימת מחלה אחרת במקביל). דאבת השרירים אינה גורמת לעיוות של המפרקים ואינה מובילה לניוון שרירים. חשוב גם לדעת שדאבת השרירים איננה מחלה פרוגרסיבית ההולכת ומתדרדרת על פני השנים, אך עלולות להיות תקופות טובות יותר או פחות על פני זמן. הגורם לדאבת השרירים אינו ידוע בצורה חד משמעית. נראה, כי קיים רקע גנטי למצב זה, אשר שכיחותו מוגברת בקרב משפחות מסויימות. כמו כן אירועים שונים המתרחשים במהלך החיים, לרבות זיהומים נגיפיים (ויראליים), חבלות שונות ואף טראומות נפשיות עלולים להוביל להתפרצות של תסמונת דאבת השרירים.
קליניקה
התסמין המרכזי של דאבת השרירים הוא נוכחות של כאב כרוני ומפושט במערכת השרירים (המשמעות המילולית של המונח "פיברומיאלגיה" היא "כאב ברקמות החיבור ובשרירים"). כאבים אלו מורגשים הן לאורך עמוד השידרה (בצוואר ובגב) והן בגפיים העליונות והתחתונות. כמו כן קיימת רגישות עזה ללחיצה על פני נקודות רבות על פני הגוף, עד שלעיתים גם נגיעה קלה עלולה להיות מורגשת כמכאיבה. נוסף על הכאבים, החולים סובלים באופן טיפוסי מהפרעות שינה משמעותיות, עם קושי להירדם, יקיצות מרובות ושינה בלתי מרעננת. כצפוי, בעייה זו מלווה בעייפות בולטת משך שעות היממה. לעיתים קרובות ישנם סימפטומים נוספים המורגשים במערכות שונות בגוף, כמו כאבי בטן ונפיחות בטנית (מעי רגיש), תכיפות במתן שתן, קושי בריכוז ובזיכרון ועוד.
אבחנה
קל לאבחן את תסמונת דאבת השרירים על סמך סיפור המחלה ועל סמך הממצאים בבדיקה הגופנית. יחד עם זאת אין בידינו בדיקת הדמייה או בדיקת מעבדה המסייעת לאבחנה של דאבת השרירים. לפיכך בדיקות עזר משמשות במקרה זה כדי לשלול נוכחות של מחלות אחרות (בעיקר מחלות דלקתיות) אשר עלולות לגרום לכאב מפושט. לא פעם חולי דאבת השרירים עלולים לעבור שורה ארוכה של בדיקות בנסיון למצוא אבחנה חלופית ורצוי להמנע מבדיקות אשר אינן נחוצות.
טיפול
הטיפול בדאבת השרירים נחלק לטיפול תרופתי ולטיפול שאינו תרופתי.
טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי בדאבת השרירים מתבסס על מספר תרופות המשפיעות על עיבוד כאב במערכת העצבים המרכזית. חלק מתרופות אלו הן במקורן תרופות נוגדות דיכאון, אך תרופות אלו יעילות גם אצל חולים שאינם סובלים מדיכאון.
- Elatrol (Amitriptyline) (אלטרול ; אמיטריפטילין) היא תרופה המשפרת את איכות השינה ובהדרגה משפיעה גם הכאב של חולי דאבת השרירים.
- Duloxetine (דולוקסטין) היא תרופה חדשה יותר, אשר הוכחה כיעילה לטיפול בדאבת השרירים כמו גם לכאבים אחרים הקשורים למערכת העצבים וכן כטיפול נוגד דיכאון.
- Lyrica (Pregabalin) (ליריקה ; פרגבלין), שאיננה תרופה נוגדת דיכאון, היא גם כן תרופה בעלת יעילות מוכחת לטיפול בכאב של תסמונת דאבת השרירים.
- בנוסף חולים רבים נזקקים לשימוש בתרופות נוגדות כאב. Tramadol (טראמאדול) היא תרופה משככת כאב, אשר יעילה באופן יחסי במצב זה.
טיפול שאינו תרופתי
- פעילות גופנית נחשבת לנדבך מרכזי בתוכנית הטיפול. הפעילות המועדפת היא פעילות בעלת אופי אירובי, כלומר פעילות שמפעילה הן את הלב והריאות והן את מערכת השרירים. הליכה היא דוגמא מצויינת לפעילות כזו וכך גם שחייה, ריקוד ורכיבה על אופניים. חשוב להתחיל בפעילות באופן הדרגתי ולהתמיד בו בצורה סדירה ככל האפשר. טיפולים שונים במים חמים (הידרותרפיה) יכולים גם כן להקל, כמו גם רחצה בחמי מרפא.
- החולים בדאבת השרירים, כמו גם במצבים אחרים הכרוכים בכאב כרוני, עלולים לסבול מפגיעה משמעותית באיכות החיים וברמת התפקוד החברתי. שינוי זה גורר לעיתים קרובות תסכול ודכדוך ומאידך גיסא רגשות שליליים מסוג זה עלולים להעצים את הנזק וליצור מעגל קסמים של כאב ודכדוך. לכן, בנוסף לשיטות הטיפול שתוארו, יש מקום לטיפול פסיכולוגי משלים בדאבת השרירים, אשר מטרתו לזהות ולצמצם דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים. טיפול כזה ידוע כטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) ושיטה זו הוכחה כיעילה בטיפול בדאבת השרירים, בשילוב עם שיטות טיפול נוספות.
- חולים רבים הסובלים מדאבת השרירים נעזרים גם בשיטות של רפואה משלימה להקלה על הסימפטומים. אף כי המידע המדעי הקיים בנוגע לשיטות אלו הוא מוגבל יחסית, יש חולים המרגישים הקלה ניכרת בעקבות טיפולים כמו אקופונקטורה וניתן לשלב טיפולים אלו עם הטיפול הקונבנציונאלי המקובל.
פרוגנוזה
חולי דאבת השרירים עלולים לסבול כאב קשה ומגביל. בעזרת טיפול משולב ונכון ניתן לרוב להגיע להקלה משמעותית בתסמינים.