כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "הגישה הטיפולית ליתר לחץ דם בהיריון - נייר עמדה"
| שורה 69: | שורה 69: | ||
===פראקלמפסיה עם מאפיינים חמורים=== | ===פראקלמפסיה עם מאפיינים חמורים=== | ||
| − | טיפול נוגד פרכוסים: מגנזיום סולפאט היא תרופת הבחירה בפראקלמפסיה עם מאפיינים חמורים ובאקלמפסיה | + | '''טיפול נוגד פרכוסים:''' מגנזיום סולפאט היא תרופת הבחירה בפראקלמפסיה עם מאפיינים חמורים ובאקלמפסיה{{כ}}<font color=#00FF00>(Level I)</font>. מומלץ, להמשיך בטיפול לפרק זמן של כ-24 שעות לאחר הלידה. טיפול להורדת ל"ד: בערכי ל"ד חמורים (ערכים מעל 160/110 מ"מ כספית) יש לטפל בתרופות להורדת ל"ד )4,5( כמו [[הידרלזין]], [[לבטולול]] או [[ניפדיפין]] (טבלה 1){{כ}}<font color=#00FF00>(Level III)</font>. |
יילוד: הטיפול ברעלת היריון עם מאפיינים חמורים הוא יילוד האישה. | יילוד: הטיפול ברעלת היריון עם מאפיינים חמורים הוא יילוד האישה. | ||
בכל אחד מהמצבים הבאים יש ליילד ללא תלות בגיל ההיריון: | בכל אחד מהמצבים הבאים יש ליילד ללא תלות בגיל ההיריון: | ||
גרסה מ־18:51, 3 בנובמבר 2020
 | |
|---|---|
| הגישה הטיפולית ליתר לחץ דם בהיריון | |
|
| |
| ניירות עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה | |
| תחום | מיילדות |
| האיגוד המפרסם | החברה הישראלית לרפואת האם והעובר,  |
| קישור | באתר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה |
| תאריך פרסום | ספטמבר 2019 |
| יוצר הערך | כותבי המהדורה החמישית
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – היריון , יתר לחץ דם מערכתי
במקום שהוא קיים, דירוג ה-EBM יופיע בצבע ירוק
הקדמה
מחלות יתר לחץ דם (יל"ד) בהיריון מערבות כ-2% עד 8% מכלל הנשים בהיריון, כרוכות בשיעור גבוה של תמותה ותחלואה אימהית, מהוות גורם מספר 2 לתמותה אימהית בארצות מפותחות, ושיעור גבוה של תמותה ותחלואה של עוברים ויילודים, בעיקר, על רקע של לידה מוקדמת והאטה בגדילה תוך- רחמית[1].. פראקלמפסיה היא גם גורם סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ומחלה מטבולית בשנים מאוחרות יותר באם וביילוד[2][3][4]. שיעור הפראקלמפסיה עלה ב-25% מאז שנות ה-90 של המאה ה-20.
יתר ל"ד מוגדר כשווה או מעל ערך סיסטולי של 140 ו/או דיאסטולי 90 מ"מ כספית. מומלץ, כי אבחנה של יתר ל"ד תעשה בשתי מדידות בהפרש של 4 שעות, למרות שלעיתים, אין אפשרות להמתין פרקי זמן אילו. מדידת לחץ הדם מחייבת מדידה במצב ישיבה, לפחות לאחר 10 דקות מנוחה ושימוש בשרוול מתאים.
סיווג של קבוצות יתר לחץ דם בהיריון[3]
רעלת היריון - פראקלמפסיה
תסמונת ייחודית להיריון המתבטאת לאחר שבוע 20 להיריון ומתאפיינת בהופעה חדשה של יל"ד ופרוטאינוריה או מאפיין חמור של פראקלמפסיה.
פרוטאינוריה מוגדרת כהפרשה של חלבון מעל 300 מ"ג ל-24 שעות. אם לא ניתן לבצע את האיסוף, ניתן להתייחס לפרוטאינוריה גם כאיסוף חלקי וחישוב ל-24 שעות או ליחס חלבון /קראטינין בשתן של 0.3 ומעלה (ביחידות של מ"ג לדציליטר כל אחד מהם). רצוי, להימנע משימוש בדיפסטיק לאבחנה, אולם, אם אין אפשרות למדידה אחרת, הרי נוכחות של 2+ בבדיקת דיפסטיק לחלבון בשתן תחשב כפרוטאינוריה.
בהיעדר פרוטאינוריה, אבחנה של פראקלמפסיה תיקבע בנוכחות יתר ל"ד ולפחות אחד מהמאפיינים החמורים.
מאפיינים חמורים:
- יתר ל"ד גבוה או שווה לסיסטולי של 160 ו/או דיאסטולי של 110 מ"מ כספית
- טרומבוציטופניה מתחת ל-100,000 לממ"ק (בהעדר סיבה אחרת לטרומבוציטופניה)
- כאב חזק ממושך ברום הבטן שלא מגיב לטיפול ושאינו נובע מסיבה אחרת
- הפרעה באנזימי כבד (מעל פי 2 מהגבול העליון של הנורמה)
- הפרעה בתפקודי כליה (קראטינין בסרום מעל 1.1 מ"ג לדציליטר או הכפלתו בהעדר מחלת כליה אחרת)
- כאב ראש או טשטוש ראיה חדש
- בצקת ריאות
פרוטאינוריה חמורה (מעל 5 גרם ליממה) או חשד להאטה בגדילה תוך-רחמית אינם בגדר מאפיין חמור.
יתר לחץ דם היריוני
יתר לחץ דם המופיע לאחר שבוע 20 להיריון ושאינו מלווה בפרוטאינוריה או באחד המאפיינים החמורים לעיל.
יתר לחץ דם כרוני
יתר לחץ דם המופיע לפני היריון או לפני שבוע 20 להיריון, או יתר לחץ דם שנמשך מעבר ל-12 שבועות לאחר הלידה.
יתר לחץ דם כרוני עם רעלת היריון
נשים עם יתר לחץ דם כרוני המפתחות רעלת היריון.
אקלמפסיה
פירכוס מסוג grand-mal ו/או אובדן הכרה, שאינו קשור להפרעה אחרת במערכת העצבים המרכזית.
תסמונת HELLP
תסמונת הכוללת הפרעה מעבדתית משולבת: המוליזה, עלייה באנזימי כבד וירידה בטסיות (LDH מעל 600 יחידות לליטר, עליה ב-AST ו-ALT מעל פי 2 מהנורמה וירידה בטסיות מתחת ל-100,000 לממ"ק). תסמונת HELLP יכולה להופיע באופן מלא או חלקי, ובנוכחות או בהעדר מאפיינים אחרים של רעלת היריון.
ניהול פראקלמפסיה-אקלמפסיה
פראקלמפסיה ללא מאפיינים חמורים ויתר ל"ד הריוני
בנשים עם יתר ל"ד היריוני ההתקדמות ליתר ל"ד חמור או לרעלת היריון מתרחשת בד"כ תוך 1-3 שבועות. בנשים עם רעלת היריון ללא מאפיינים חמורים, ההתקדמות לרעלת היריון חמורה עשוייה להתרחש תוך ימים. בעת האבחנה יש לבצע הערכה אימהית ועוברית. במקרים יציבים ניתן לבצע מעקב שמרני (אמבולטורי) הכולל בדיקות מעבדה אימהיות (אנזימי כבד, תפקודי כליה, ספירת דם) אחת לשבוע, פרופיל ביופיזיקלי וניטור עוברי (1-2 פעמים בשבוע), ומעקב גדילת עובר.
מומלץ ליילד סביב שבוע 37.
מומלץ, לשקול יילוד במצבים הבאים, כתלות בשבוע ההיריון:
- חשד להיפרדות שליה
- הערכת משקל עובר מתחת לאחוזון 5 או מיעוט מי שפיר (AFI מתחת ל-50 מ"מ)
במהלך הלידה, בנוכחות לחץ דם סיסטולי מתחת ל-160 מ"מ כספית ודיאסטולי מתחת ל-110 מ"מ כספית, אין צורך במתן שגרתי של מגנזיום סולפאט למניעת פרכוסים.
פראקלמפסיה עם מאפיינים חמורים
טיפול נוגד פרכוסים: מגנזיום סולפאט היא תרופת הבחירה בפראקלמפסיה עם מאפיינים חמורים ובאקלמפסיה(Level I). מומלץ, להמשיך בטיפול לפרק זמן של כ-24 שעות לאחר הלידה. טיפול להורדת ל"ד: בערכי ל"ד חמורים (ערכים מעל 160/110 מ"מ כספית) יש לטפל בתרופות להורדת ל"ד )4,5( כמו הידרלזין, לבטולול או ניפדיפין (טבלה 1)(Level III). יילוד: הטיפול ברעלת היריון עם מאפיינים חמורים הוא יילוד האישה. בכל אחד מהמצבים הבאים יש ליילד ללא תלות בגיל ההיריון:
- יל"ד שאינו מגיב לטיפול
- אקלמפסיה
- DIC
- בצקת ריאות
- היפרדות שליה המסכנת את האם או את העובר
- ניטור עוברי חשוד לקיפוח עוברי או מות עובר ברחם
- כאב ראש או כאב אפיגסטרי בלתי נשלט )6,7(. בחלק מהמקרים, ניתן לדחות את מועד היילוד ב-48 שעות לצורך מתן קורס סטרואידים לשיפור בשלות העובר כתלות בגיל ההיריון ובחומרת ההסתמנות האימהית והעוברית.
ניתן לשקול המשך ניהול שמרני כאשר האישה יציבה ואין עדות לקיפוח עוברי.
לנשים עם רעלת היריון ומאפיינים חמורים מומלץ, שלא להמשיך את ההיריון מעבר לשבוע 34.
בנשים עם פרהאקלפסיה, ההחלטה על יילוד אינה צריכה להתבסס על שינוי או כמות הפרוטאינוריה.
ניהול שמרני של רעלת היריון חמורה אינו מומלץ:
- בגיל היריון שלפני גיל החיות
- בהיריונות בהם ידוע שלעובר מום שאינו בר חיות
במצבים אלה, מומלץ לייצב את ההרה וליילד.
אופן היילוד ייקבע עפ"י שיקולים מילדותיים )גיל ההיריון, מצג העובר, תנאי צוואר הרחם וההיסטוריה המילדותית( ומצב האם והעובר.
אקלמפסיה
ביבליוגרפיה
- ↑ Sibai BM, Dekker G, Kupferminc M. Pre-eclampsia. Lancet 4;365(9461):785-99, 2005 (Level III) .
- ↑ Barker DJP. Mothers, Babies and Health in later life. Churchill Livingstone: Londen' 1998 (Level III) .
- ↑ 3.0 3.1 ACOG. Task Force on Hypertension in Pregnancy - Hypertension in Pregnancy. The American College of Obstetricians and Gynecologists, 2013. (Level III) .
- ↑ ACOG Practice Bulletin No. 202: Gestational Hypertension and Preeclampsia. Obstet Gynecol. 2019 Jan;133(1):e1-e25.
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' יעקב בר