כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "הגישה הטיפולית ליתר לחץ דם בהיריון - נייר עמדה"
מתוך ויקירפואה
(/* קלסיפיקציה של קבוצות יל"ד בהיריון - 2000 NIH{{כ}}{{הערה|שם=הערה4|1=Report on the National High Blood Pressure Education Program Working Group onHigh Blood Pressure in Pregnancy. Am J Obstet Gynecol 183, S1-S22,...) |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
מחלות '''[[יתר לחץ דם]] בהיריון''' מערבות כ-8% מכלל הנשים בהיריון וכרוכות בשיעור גבוה של תמותה ותחלואה אימהיות. מחלות אלה הן הגורם השני בשכיחותו לתמותה אימהית בארצות מפותחות, וגורמות לשיעור גבוה של תמותה ותחלואה של עוברים ויילודים, בעיקר על רקע של [[לידה מוקדמת]] ו[[{{כ}}IUGR|האטה בגדילה תוך רחמית]]{{הערה|שם=הערה1|1=Sibai BM, Dekker G, Kupferminc M. Pre-eclampsia. Lancet 4;365(9461):785-99, 2005 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}}. רוב מקרי התחלואה והתמותה מתרחשים בעקבות [[רעלת הריון|פרה-אקלמפסיה]] ראשונית או משנית ליתר לחץ דם (יל"ד) כרוני או למחלת כלי דם אחרת. להאטה בגדילה התוך רחמית המלווה מצבי יל"ד בהיריון, כאשר זו מופיעה בגיל היריון צעיר ולעתים מצריכה יילוד מוקדם למניעת הידרדרות במצב האם ו/או העובר, יש קשר להתפתחות תחלואה נוירולוגית והתפתחותית בגיל הילדות, או לתחלואה בגיל המבוגר, המיוצגת על ידי תיאוריית ברקר על הקשר בין משקל לידה נמוך ותחלואה כגון יל"ד, [[סוכרת]], [[מחלת לב איסכמית]] ו[[שבץ]]{{הערה|שם=הערה2|1=Barker DJP, Mothers, Babies and Health in Later Life. Churchill Livingstone: London, 1998 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}}. בין 1990 ל-1999, שיעור הפרה-אקלמפסיה עלה ב-40%. עלייה משמעותית זו מיוחסת לעלייה בגיל האימהי ולעלייה בשיעור ה[[היריון מרובה עוברים|היריונות מרובי העוברים]] על רקע [[הפריה חוץ גופית|טיפולי פוריות]]{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה3|1=Conde-Agudelo A, Belizan JM, Risk factors for preeclampsia in a large cohort ofLatin American and Caribbean women. BJOG 107, 75-83, 2000 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level II-2) </font>.}}. | מחלות '''[[יתר לחץ דם]] בהיריון''' מערבות כ-8% מכלל הנשים בהיריון וכרוכות בשיעור גבוה של תמותה ותחלואה אימהיות. מחלות אלה הן הגורם השני בשכיחותו לתמותה אימהית בארצות מפותחות, וגורמות לשיעור גבוה של תמותה ותחלואה של עוברים ויילודים, בעיקר על רקע של [[לידה מוקדמת]] ו[[{{כ}}IUGR|האטה בגדילה תוך רחמית]]{{הערה|שם=הערה1|1=Sibai BM, Dekker G, Kupferminc M. Pre-eclampsia. Lancet 4;365(9461):785-99, 2005 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}}. רוב מקרי התחלואה והתמותה מתרחשים בעקבות [[רעלת הריון|פרה-אקלמפסיה]] ראשונית או משנית ליתר לחץ דם (יל"ד) כרוני או למחלת כלי דם אחרת. להאטה בגדילה התוך רחמית המלווה מצבי יל"ד בהיריון, כאשר זו מופיעה בגיל היריון צעיר ולעתים מצריכה יילוד מוקדם למניעת הידרדרות במצב האם ו/או העובר, יש קשר להתפתחות תחלואה נוירולוגית והתפתחותית בגיל הילדות, או לתחלואה בגיל המבוגר, המיוצגת על ידי תיאוריית ברקר על הקשר בין משקל לידה נמוך ותחלואה כגון יל"ד, [[סוכרת]], [[מחלת לב איסכמית]] ו[[שבץ]]{{הערה|שם=הערה2|1=Barker DJP, Mothers, Babies and Health in Later Life. Churchill Livingstone: London, 1998 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}}. בין 1990 ל-1999, שיעור הפרה-אקלמפסיה עלה ב-40%. עלייה משמעותית זו מיוחסת לעלייה בגיל האימהי ולעלייה בשיעור ה[[היריון מרובה עוברים|היריונות מרובי העוברים]] על רקע [[הפריה חוץ גופית|טיפולי פוריות]]{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה3|1=Conde-Agudelo A, Belizan JM, Risk factors for preeclampsia in a large cohort ofLatin American and Caribbean women. BJOG 107, 75-83, 2000 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level II-2) </font>.}}. | ||
| + | |||
| + | מדידת לחץ הדם בהיריון מחייבת מדידה במצב ישיבה, לפחות לאחר עשר דקות מנוחה, תוך שימוש בשרוול מתאים. | ||
==סיווג של קבוצות יל"ד בהיריון - 2000 NIH{{כ}}{{הערה|שם=הערה4|1=Report on the National High Blood Pressure Education Program Working Group onHigh Blood Pressure in Pregnancy. Am J Obstet Gynecol 183, S1-S22, 2000 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}}== | ==סיווג של קבוצות יל"ד בהיריון - 2000 NIH{{כ}}{{הערה|שם=הערה4|1=Report on the National High Blood Pressure Education Program Working Group onHigh Blood Pressure in Pregnancy. Am J Obstet Gynecol 183, S1-S22, 2000 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}}== | ||
| − | * '''פרה-אקלמפסיה (רעלת היריון)''': תסמונת ייחודית להיריון המתבטאת לאחר שבוע 20 להיריון ומאופיינת על ידי הופעה חדשה של יל"ד המוגדר כלחץ דם סיסטולי גדול מ/שווה ל-140 מילימטר כספית (ממ"כ) ו/או לחץ דם דיאסטולי גדול מ/שווה ל-90 ממ"כ בשתי מדידות בהפרש של חצי שעה, מלווה בהפרשה לראשונה של חלבון בשתן ([[פרוטאינוריה]]) המוגדרת ככמות חלבון של מעל ל-300 מיליגרם (מ"ג) ב-24 שעות. יל"ד המלווה ב[[כאב ראש]], [[כאב בטן]], או הפרעה בבדיקות מעבדה (ובמיוחד [[תרומבוציטופניה]] ו[[תפקודי כבד|עלייה באנזימי כבד]], יכול להחשיד לפרה-אקלמפסיה. | + | * '''פרה-אקלמפסיה (רעלת היריון)''': תסמונת ייחודית להיריון המתבטאת לאחר שבוע 20 להיריון ומאופיינת על ידי הופעה חדשה של יל"ד המוגדר כלחץ דם סיסטולי גדול מ/שווה ל-140 מילימטר כספית (ממ"כ) ו/או לחץ דם דיאסטולי גדול מ/שווה ל-90 ממ"כ בשתי מדידות בהפרש של חצי שעה, מלווה בהפרשה לראשונה של חלבון בשתן ([[פרוטאינוריה]]) המוגדרת ככמות חלבון של מעל ל-300 מיליגרם (מ"ג) ב-24 שעות. יל"ד המלווה ב[[כאב ראש]], [[כאב בטן]], או הפרעה בבדיקות מעבדה (ובמיוחד [[תרומבוציטופניה]] ו[[תפקודי כבד|עלייה באנזימי כבד]]), יכול להחשיד לפרה-אקלמפסיה. |
*'''יל"ד היריוני''': יל"ד שאינו מלווה בפרוטאינוריה, המופיע בחצי השני של ההיריון. | *'''יל"ד היריוני''': יל"ד שאינו מלווה בפרוטאינוריה, המופיע בחצי השני של ההיריון. | ||
| שורה 23: | שורה 25: | ||
*'''פרה-אקלמפסיה-אקלמפסיה משנית ליל"ד כרוני''': נשים עם יל"ד כרוני המפתחות פרה-אקלמפסיה. | *'''פרה-אקלמפסיה-אקלמפסיה משנית ליל"ד כרוני''': נשים עם יל"ד כרוני המפתחות פרה-אקלמפסיה. | ||
| − | ==אקלמפסיה== | + | ==רעלת היריון (Pre-eclampsia)== |
| − | + | ===אקלמפסיה=== | |
| − | + | [[פרכוסים]] ו/או [[אובדן הכרה]] שאינם קשורים להפרעה אחרת במערכת העצבים המרכזית, על רקע פרה-אקלמפסיה. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | == | + | ===מחלה חמורה=== |
| + | מוגדרת על סמך משתנים קליניים ומעבדתיים וכוללת: יל"ד חמור (סיסטולי גדול מ/שווה ל-160 ממ"כ ו/או דיאסטולי גדול מ/שווה ל-110 ממ"כ), כאב ראש, טשטוש ראיה, כאב ברום הבטן ו/או בדיקות מעבדה לא תקינות - תרומבוציטופניה מתחת ל-100000 למיקרוליטר (מק"ל), הפרעה בתפקודי כבד והפרעה ב[[תפקודי כליות]] כמו פרוטאינוריה חמורה (מעל 5 גרם ל-24 שעות) או עלייה ברמת ה[[קראטינין]] בנסיוב. סימנים נוספים הם [[אוליגוריה]] של פחות מ-400 מיליליטר ליממה, או כל פגיעה באיבר מטרה כגון לב, ריאות ועיניים. גם נוכחות של האטה בגדילה התוך רחמית נכללת בהגדרה של מחלה חמורה. | ||
| + | ===ניהול פרה-אקלמפסיה=== | ||
*'''מניעה''': לא קיים אמצעי מוכח בוודאות למניעת פרה-אקלמפסיה. | *'''מניעה''': לא קיים אמצעי מוכח בוודאות למניעת פרה-אקלמפסיה. | ||
| − | *'''אלחוש בלידה''': השימוש | + | *'''אלחוש בלידה''': השימוש ב[[אלחוש]] או ב[[הרדמה איזורית]] במהלך לידה או בניתוח קיסרי הוא בטוח ויעיל, למעט במקרים של [[הפרעות קרישה]]{{כ}}<font color=#00FF00> (Level I)</font>. |
| − | *'''טיפול נוגד | + | *'''טיפול נוגד פרכוס''': [[t:Magnesium sulfate|Magnesium sulfate]] היא תרופת הבחירה בפרה-אקלמפסיה חמורה ובאקלמפסיה {{כ}}<font color=#00FF00>(Level I)</font>. מומלץ להמשיך בטיפול לפרק זמן של כ-24 שעות אחרי הלידה. |
| − | *'''פרה-אקלמפסיה לא חמורה''': מומלץ ליילד במועד או בסמוך לו, אך ניתן גם להמתין ללידה עצמונית עד 40 שבועות מלאים. | + | *'''פרה-אקלמפסיה לא חמורה''': מומלץ ליילד במועד או בסמוך לו, אך ניתן גם להמתין ללידה עצמונית עד 40 שבועות מלאים. בדרך כלל אין צורך בטיפול להורדת ל"ד ויש מקום לשקילת טיפול ב-Magnesium sulfate למניעת פרכוסים במהלך הלידה ולאחריה. |
| − | *'''פרה-אקלמפסיה חמורה''': הטיפול ברעלת היריון חמורה הוא יילוד האישה. מתחת לשבוע 34 ניתן לשקול ניהול שמרני פרט למצבים בהם יל"ד לא מגיב לטיפול, | + | *'''פרה-אקלמפסיה חמורה''': הטיפול ברעלת היריון חמורה הוא יילוד האישה. מתחת לשבוע 34 ניתן לשקול ניהול שמרני פרט למצבים בהם יל"ד לא מגיב לטיפול, תרומבוציטופניה מתחת ל 100,000 למק"ל, כאב אפיגסטרי, כאב ראש, [[בצקת ריאות]], אוליגוריה שלא מגיבה למתן נוזלים, הפרעה משמעותית בתפקודי כבד (לפחות פי שתיים מהנורמה של רמת הטרנסאמינאזות ללא כאב אפיגסטרי מלווה) או כל מצב הכרוך בקיפוח עוברי{{הערה|שם=הערה5|1= Sibai BM, Mercer BM, Schiff E, Friedman SA. Aggressive versus expectant management of severe preeclampsia at 28 to 32 weeks’ gestation: a randomized controlled trial. Am J Obstet Gynecol 171, 818-822, 1994 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level I) </font>.}}{{הערה|שם=הערה6|1=Odendaal HJ, Pattinson RC, Bam R, Grove D, Kotze TJ. Aggressive or expectant management for patients with severe preeclampsia between 28-34 weeks’ gestation: a randomized controlled trial. Obstet Gynecol 76, 1070-1075, 1990 {{כ}} <font color=#00FF00> (Level I) </font>.}}. |
| − | בערכי ל"ד חמורים (ערכים מעל 160/110 | + | בערכי ל"ד חמורים (ערכים מעל 160/110 ממ"כ) יש לטפל בתרופות להורדת ל"ד{{הערה|שם=הערה7|1= Cunnigham FG, Gant NF, Leveno KJ, Gilstrap LC III, Hauth JC, Wenstrom KD Hypertensive disorders in pregnancy. In Williams obstetrics. 23 ed. New York :McGraw-Hill, 567-618, 2005 {{כ}}<font color=#00FF00> (Level III) </font>.}} כמו [[t:Hydralazine|Hydralazine]], {{כ}}[[t:Labetalol hydrochloride|Trandate]] {{כ}}(Labetalol) או [[t:Nifedipine|Nifedipine]]{{כ}}<font color=#00FF00> (Level III)</font>. |
| − | ניתן לשקול ניטור פולשני במצבים המאופיינים בכשל לבבי חמור, אי ספיקה כלייתית, | + | ניתן לשקול ניטור פולשני במצבים המאופיינים בכשל לבבי חמור, ב[[אי ספיקת כליות|אי ספיקה כלייתית]], ביתר לחץ דם שלא מגיב לטיפול רגיל או בבצקת ריאות{{כ}}<font color=#00FF00> (Level II)</font>. |
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־22:11, 4 באוקטובר 2015
 | |
|---|---|
| הגישה הטיפולית ליתר לחץ דם בהיריון | |
|
| |
| ניירות עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה | |
| תחום | מיילדות |
| האיגוד המפרסם |  |
| קישור | באתר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה |
| תאריך פרסום | 18 במרץ 2009 |
| יוצר הערך | פרופ' יעקב בר |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – היריון , יתר לחץ דם מערכתי
במקום שהוא קיים, דירוג ה-EBM יופיע בצבע ירוק
מחלות יתר לחץ דם בהיריון מערבות כ-8% מכלל הנשים בהיריון וכרוכות בשיעור גבוה של תמותה ותחלואה אימהיות. מחלות אלה הן הגורם השני בשכיחותו לתמותה אימהית בארצות מפותחות, וגורמות לשיעור גבוה של תמותה ותחלואה של עוברים ויילודים, בעיקר על רקע של לידה מוקדמת והאטה בגדילה תוך רחמית[1]. רוב מקרי התחלואה והתמותה מתרחשים בעקבות פרה-אקלמפסיה ראשונית או משנית ליתר לחץ דם (יל"ד) כרוני או למחלת כלי דם אחרת. להאטה בגדילה התוך רחמית המלווה מצבי יל"ד בהיריון, כאשר זו מופיעה בגיל היריון צעיר ולעתים מצריכה יילוד מוקדם למניעת הידרדרות במצב האם ו/או העובר, יש קשר להתפתחות תחלואה נוירולוגית והתפתחותית בגיל הילדות, או לתחלואה בגיל המבוגר, המיוצגת על ידי תיאוריית ברקר על הקשר בין משקל לידה נמוך ותחלואה כגון יל"ד, סוכרת, מחלת לב איסכמית ושבץ[2]. בין 1990 ל-1999, שיעור הפרה-אקלמפסיה עלה ב-40%. עלייה משמעותית זו מיוחסת לעלייה בגיל האימהי ולעלייה בשיעור ההיריונות מרובי העוברים על רקע טיפולי פוריות[1][3].
מדידת לחץ הדם בהיריון מחייבת מדידה במצב ישיבה, לפחות לאחר עשר דקות מנוחה, תוך שימוש בשרוול מתאים.
סיווג של קבוצות יל"ד בהיריון - 2000 NIH[4]
- פרה-אקלמפסיה (רעלת היריון): תסמונת ייחודית להיריון המתבטאת לאחר שבוע 20 להיריון ומאופיינת על ידי הופעה חדשה של יל"ד המוגדר כלחץ דם סיסטולי גדול מ/שווה ל-140 מילימטר כספית (ממ"כ) ו/או לחץ דם דיאסטולי גדול מ/שווה ל-90 ממ"כ בשתי מדידות בהפרש של חצי שעה, מלווה בהפרשה לראשונה של חלבון בשתן (פרוטאינוריה) המוגדרת ככמות חלבון של מעל ל-300 מיליגרם (מ"ג) ב-24 שעות. יל"ד המלווה בכאב ראש, כאב בטן, או הפרעה בבדיקות מעבדה (ובמיוחד תרומבוציטופניה ועלייה באנזימי כבד), יכול להחשיד לפרה-אקלמפסיה.
- יל"ד היריוני: יל"ד שאינו מלווה בפרוטאינוריה, המופיע בחצי השני של ההיריון.
- יל"ד כרוני: יל"ד המופיע לפני היריון או לפני שבוע 20 להיריון, או יל"ד שנמשך מעבר ל-12 שבועות לאחר הלידה.
- פרה-אקלמפסיה-אקלמפסיה משנית ליל"ד כרוני: נשים עם יל"ד כרוני המפתחות פרה-אקלמפסיה.
רעלת היריון (Pre-eclampsia)
אקלמפסיה
פרכוסים ו/או אובדן הכרה שאינם קשורים להפרעה אחרת במערכת העצבים המרכזית, על רקע פרה-אקלמפסיה.
מחלה חמורה
מוגדרת על סמך משתנים קליניים ומעבדתיים וכוללת: יל"ד חמור (סיסטולי גדול מ/שווה ל-160 ממ"כ ו/או דיאסטולי גדול מ/שווה ל-110 ממ"כ), כאב ראש, טשטוש ראיה, כאב ברום הבטן ו/או בדיקות מעבדה לא תקינות - תרומבוציטופניה מתחת ל-100000 למיקרוליטר (מק"ל), הפרעה בתפקודי כבד והפרעה בתפקודי כליות כמו פרוטאינוריה חמורה (מעל 5 גרם ל-24 שעות) או עלייה ברמת הקראטינין בנסיוב. סימנים נוספים הם אוליגוריה של פחות מ-400 מיליליטר ליממה, או כל פגיעה באיבר מטרה כגון לב, ריאות ועיניים. גם נוכחות של האטה בגדילה התוך רחמית נכללת בהגדרה של מחלה חמורה.
ניהול פרה-אקלמפסיה
- מניעה: לא קיים אמצעי מוכח בוודאות למניעת פרה-אקלמפסיה.
- אלחוש בלידה: השימוש באלחוש או בהרדמה איזורית במהלך לידה או בניתוח קיסרי הוא בטוח ויעיל, למעט במקרים של הפרעות קרישה (Level I).
- טיפול נוגד פרכוס: Magnesium sulfate היא תרופת הבחירה בפרה-אקלמפסיה חמורה ובאקלמפסיה (Level I). מומלץ להמשיך בטיפול לפרק זמן של כ-24 שעות אחרי הלידה.
- פרה-אקלמפסיה לא חמורה: מומלץ ליילד במועד או בסמוך לו, אך ניתן גם להמתין ללידה עצמונית עד 40 שבועות מלאים. בדרך כלל אין צורך בטיפול להורדת ל"ד ויש מקום לשקילת טיפול ב-Magnesium sulfate למניעת פרכוסים במהלך הלידה ולאחריה.
- פרה-אקלמפסיה חמורה: הטיפול ברעלת היריון חמורה הוא יילוד האישה. מתחת לשבוע 34 ניתן לשקול ניהול שמרני פרט למצבים בהם יל"ד לא מגיב לטיפול, תרומבוציטופניה מתחת ל 100,000 למק"ל, כאב אפיגסטרי, כאב ראש, בצקת ריאות, אוליגוריה שלא מגיבה למתן נוזלים, הפרעה משמעותית בתפקודי כבד (לפחות פי שתיים מהנורמה של רמת הטרנסאמינאזות ללא כאב אפיגסטרי מלווה) או כל מצב הכרוך בקיפוח עוברי[5][6].
בערכי ל"ד חמורים (ערכים מעל 160/110 ממ"כ) יש לטפל בתרופות להורדת ל"ד[7] כמו Hydralazine, Trandate (Labetalol) או Nifedipine (Level III).
ניתן לשקול ניטור פולשני במצבים המאופיינים בכשל לבבי חמור, באי ספיקה כלייתית, ביתר לחץ דם שלא מגיב לטיפול רגיל או בבצקת ריאות (Level II).
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 Sibai BM, Dekker G, Kupferminc M. Pre-eclampsia. Lancet 4;365(9461):785-99, 2005 (Level III) .
- ↑ Barker DJP, Mothers, Babies and Health in Later Life. Churchill Livingstone: London, 1998 (Level III) .
- ↑ Conde-Agudelo A, Belizan JM, Risk factors for preeclampsia in a large cohort ofLatin American and Caribbean women. BJOG 107, 75-83, 2000 (Level II-2) .
- ↑ Report on the National High Blood Pressure Education Program Working Group onHigh Blood Pressure in Pregnancy. Am J Obstet Gynecol 183, S1-S22, 2000 (Level III) .
- ↑ Sibai BM, Mercer BM, Schiff E, Friedman SA. Aggressive versus expectant management of severe preeclampsia at 28 to 32 weeks’ gestation: a randomized controlled trial. Am J Obstet Gynecol 171, 818-822, 1994 (Level I) .
- ↑ Odendaal HJ, Pattinson RC, Bam R, Grove D, Kotze TJ. Aggressive or expectant management for patients with severe preeclampsia between 28-34 weeks’ gestation: a randomized controlled trial. Obstet Gynecol 76, 1070-1075, 1990 (Level I) .
- ↑ Cunnigham FG, Gant NF, Leveno KJ, Gilstrap LC III, Hauth JC, Wenstrom KD Hypertensive disorders in pregnancy. In Williams obstetrics. 23 ed. New York :McGraw-Hill, 567-618, 2005 (Level III) .
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' יעקב בר