כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הגישה הטיפולית ליתר לחץ דם בהיריון - נייר עמדה
 | |
|---|---|
| הגישה הטיפולית ליתר לחץ דם בהיריון | |
|
| |
| ניירות עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה | |
| תחום | מיילדות |
| האיגוד המפרסם |  |
| קישור | באתר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה |
| תאריך פרסום | 18 במרץ 2009 |
| יוצר הערך | פרופ' יעקב בר |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – היריון , יתר לחץ דם מערכתי
במקום שהוא קיים, דירוג ה-EBM יופיע בצבע ירוק
מחלות יתר לחץ דם בהיריון מערבות כ-8% מכלל הנשים בהיריון וכרוכות בשיעור גבוה של תמותה ותחלואה אימהיות. מחלות אלה הן הגורם השני בשכיחותו לתמותה אימהית בארצות מפותחות, וגורמות לשיעור גבוה של תמותה ותחלואה של עוברים ויילודים, בעיקר על רקע של לידה מוקדמת והאטה בגדילה תוך רחמית[1]. רוב מקרי התחלואה והתמותה מתרחשים בעקבות פרה-אקלמפסיה ראשונית או משנית ליתר לחץ דם (יל"ד) כרוני או למחלת כלי דם אחרת. להאטה בגדילה התוך רחמית המלווה מצבי יל"ד בהיריון, כאשר זו מופיעה בגיל היריון צעיר ולעתים מצריכה יילוד מוקדם למניעת הידרדרות במצב האם ו/או העובר, יש קשר להתפתחות תחלואה נוירולוגית והתפתחותית בגיל הילדות, או לתחלואה בגיל המבוגר, המיוצגת על ידי תיאוריית ברקר על הקשר בין משקל לידה נמוך ותחלואה כגון יל"ד, סוכרת, מחלת לב איסכמית ושבץ[2]. בין 1990 ל-1999, שיעור הפרה-אקלמפסיה עלה ב-40%. עלייה משמעותית זו מיוחסת לעלייה בגיל האימהי ולעלייה בשיעור ההיריונות מרובי העוברים על רקע טיפולי פוריות[1][3].
קלסיפיקציה של קבוצות יל"ד בהיריון - 2000 NIH[4]
- פרה-אקלמפסיה: תסמונת ספציפית להיריון המתבטאת לאחר שבוע 20 להיריון ומתאפיינת ע"י הופעה חדשה של יל"ד המוגדר כשווה או מעל סיסטולי של 140 ו/או דיאסטולי 90 מ"מ כספית בשתי מדידות בהפרש של חצי שעה המלווה בהפרשה לראשונה של חלבון בשתן המוגדרת כמעל 300 מ"ג ל-24 שעות. יל"ד המלווה בכאב ראש, כאב בטן, או הפרעה בבדיקות מעבדה ובמיוחד טרומבוציטופניה ועליה באנזימי כבד יכול להחשיד לפרה-אקלמפסיה.
- יל"ד הריוני: יל"ד שאינו מלווה בפרוטאינוריה, מופיע בחצי השני של ההיריון.
- יל"ד כרוני - יל"ד המופיע לפני היריון, או לפני שבוע 20 להיריון, או יל"ד שנמשך מעבר ל-12 שבועות לאחר הלידה.
- פרה-אקלמפסיה-אקלמפסיה משנית ליל"ד כרוני: נשים עם יל"ד כרוני המפתחות פרה-אקלמפסיה.
אקלמפסיה
פירכוסים ו/או אובדן הכרה שאינו קשור להפרעה אחרת במערכת העצבים המרכזית על רקע פרה-אקלמפסיה.
מדידת לחץ הדם: מחייבת מדידה במצב ישיבה, לפחות לאחר 10 דקות מנוחה שימוש בשרוול מתאים.
מחלה חמורה
מוגדרת על סמך משתנים קליניים ומעבדתיים וכוללת: יל"ד חמור המוגדר כגבוה או שווה לסיסטולי של 160 ו/או דיאסטולי של 110 מ”מ כספית, כאב ראש, טשטוש ראיה, כאב ברום הבטן ואו בדיקות מעבדה לא תקינות: כטרומבוציטופניה מתחת ל-100000, הפרעה בתפקודי כבד, הפרעה בתפקודי כליה כפרוטאינוריה מעל 5 גרם ל-24 שעות או עליה ברמת הקריאטינין בנסיוב. כמו כן אוליגוריה של פחות מ-400 מ"ל ליממה, או כל פגיעה באיבר מטרה כגון לב, ריאות, עיניים. גם נוכחות של האטה בגדילה תוך רחמית נכללת בהגדרה של מחלה חמורה.
ניהול פרה-אקלמפסיה
- מניעה: לא קיים אמצעי מוכח בוודאות למניעת פרה-אקלמפסיה.
- אלחוש בלידה: השימוש באלחוש או הרדמה אזורית במהלך לידה או ניתוח קיסרי הוא בטוח ויעיל, למעט במקרה של הפרעות קרישה (Level I) .
- טיפול נוגד פרכוסים: מגנזיום סולפט היא תרופת הבחירה בפרה-אקלמפסיה חמורה ובאקלמפסיה (Level I) . מומלץ להמשיך בטיפול לפרק זמן של כ- 24 שעות אחרי הלידה.
- פרה-אקלמפסיה לא חמורה: מומלץ ליילד במועד או בסמוך לו, אך ניתן גם להמתין ללידה עצמונית עד 40 שבועות מלאים. בד"כ אין צורך בטיפול להורדת ל"ד ויש מקום לשקילת טיפול מגנזיום סולפט למניעת פרכוסים במהלך הלידה ואחריה.
- פרה-אקלמפסיה חמורה: הטיפול ברעלת היריון חמורה הוא יילוד האישה. מתחת לשבוע 34 ניתן לשקול ניהול שמרני פרט למצבים בהם יל"ד לא מגיב לטיפול, טרומבוציטופניה מתחת ל 100,000, כאב אפיגסטרי, כאב ראש, בצקת ריאות, אוליגוריה שלא מגיבה למתן נוזלים, הפרעה משמעותית בתפקודי כבד (לפחות פי 2 מהנורמה של רמת טרנסאמינאזות ללא כאב אפיגסטרי מלווה) או כל מצב הכרוך בקיפוח עוברי [5] , [6].
בערכי ל"ד חמורים (ערכים מעל 160/110 מ"מ כספית) יש לטפל בתרופות להורדת ל"ד [7] כמו הידרלזין, לבטלול או ניפדיפין (Level III) .
ניתן לשקול ניטור פולשני במצבים המאופיינים בכשל לבבי חמור, אי ספיקה כלייתית, יתר לחץ דם שלא מגיב לטיפול רגיל, או בצקת ריאות (Level II) .
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 Sibai BM, Dekker G, Kupferminc M. Pre-eclampsia. Lancet 4;365(9461):785-99, 2005 (Level III) .
- ↑ Barker DJP, Mothers, Babies and Health in Later Life. Churchill Livingstone: London, 1998 (Level III) .
- ↑ Conde-Agudelo A, Belizan JM, Risk factors for preeclampsia in a large cohort ofLatin American and Caribbean women. BJOG 107, 75-83, 2000 (Level II-2) .
- ↑ Report on the National High Blood Pressure Education Program Working Group onHigh Blood Pressure in Pregnancy. Am J Obstet Gynecol 183, S1-S22, 2000 (Level III) .
- ↑ Sibai BM, Mercer BM, Schiff E, Friedman SA. Aggressive versus expectant management of severe preeclampsia at 28 to 32 weeks’ gestation: a randomized controlled trial. Am J Obstet Gynecol 171, 818-822, 1994 (Level I) .
- ↑ Odendaal HJ, Pattinson RC, Bam R, Grove D, Kotze TJ. Aggressive or expectant management for patients with severe preeclampsia between 28-34 weeks’ gestation: a randomized controlled trial. Obstet Gynecol 76, 1070-1075, 1990 (Level I) .
- ↑ Cunnigham FG, Gant NF, Leveno KJ, Gilstrap LC III, Hauth JC, Wenstrom KD Hypertensive disorders in pregnancy. In Williams obstetrics. 23 ed. New York :McGraw-Hill, 567-618, 2005 (Level III) .
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' יעקב בר