האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6819 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6819 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הקאות יתר בהיריון - Hyperemesis gravidarum

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף הקאות יתר בהריון לדף הנוכחי.


הקאות יתר בהיריון
Hyperemesis gravidarum
יוצר הערך ד"ר אמיר הדר
Themedical.png
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – בחילות והקאות, היריון

בחילות והקאות הן שכיחות בהיריון ומתרחשות ב-70-80% מכלל הנשים ההרות. מצב של הקאה עיקשת במהלך ההיריון מוביל לבעיה באיזון הנוזלים והאלקטרוליטים ובמאזן החומצה-בסיס, כמו גם לחסרים תזונתיים ולאיבוד משקל.

טיפול בהקאות יתר בהיריון צריך לשלב הרגלי אכילה נכונים ומתן נוזלים ואלקטרוליטים דרך הווריד. כאשר החולה ממשיכה להקיא תחת טיפולים אלה, טיפול תרופתי יינתן לפני התחלה של הזנה חלופית למערכת העיכול או לכלי הדם. שילוב של מספר תרופות, כולל אנטיהיסטמינים, פנותיאזינים, חוסמי החיישן-2 להיסטמין, חוסמי החיישן-3 לסרוטונין ו-Pramin‏ (Metoclopramide), יעיל ומפחית את הסיכוי לתופעות לוואי. רצון האישה יקבע את השימוש בטיפולים חלופיים כולל עשבי תה, זנגביל ו/או דיקור (Acupuncture).

אפידמיולוגיה

הקאות יתר בהיריון לרוב מתרחשות בין השבוע הרביעי לשבוע ה-12 להיריון ומסתיימות ב-90% מהמקרים עד לשבוע 20 להיריון [1], [2]. שכיחותם נעה בין 0.3 ל-1.5% מכלל לידות החי [1], [2] ומקובל מאוד ששיעור המחלה משתנה בין תרבויות. 0.8% מהנשים הסובלות מהתופעה יאושפזו, עם ממוצע של 1.3 אשפוזים לכל חולה, כאשר הממוצע של משך האשפוז הוא 2.6-4 ימי אשפוז [3], [4].

הקאות יתר בהיריון שכיחות יותר באוכלוסיה עירונית, בצעירות, בסובלות ממשקל יתר, בלא מעשנות, בכהות עור, בהיריונות מרובי עוברים, בהיריון ראשון, כשיש היסטוריה של הבעיה בהיריונות קודמים, כשיש בנות משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהתופעה, בעובר ממין נקבה, בגנום משולש (Triploid), בטריזומיה 21 (Trisomy) ובמחלות טרופובלסטיות (Trophoblast). כמו כן, נשים עם היסטוריה של מחלת ים, מיגרנה, מחלות פסיכיאטריות, סוכרת טרום היריונית, היפר-תירואידיזם, חוסר בויטמין B6‏ (Pyridoxine) ובעיות במערכת העיכול בעלות סיכון גבוה יותר לסבול מהקאות יתר בהיריון [4], [5]. מחקרים אפידמיולוגים מצביעים כי לנשים הסובלות מבחילות ומהקאות בהיריון יש סיכון מופחת להפלות באופן משמעותי סטטיסטי ב-20 השבועות הראשונים של ההיריון [2], [5].

אטיולוגיה

הגורם להקאות יתר בהיריון אינו ידוע. הקאות יתר בהיריון שכיחות ביותר בשבועות שבהם הן הגופיף הצהוב והן השליה מייצרים הורמונים - הורמון גונדוטרופין אנושי (hCG‏, human Chorionic Gonadotropin) ופרוגסטרון - אשר קושרו להקאות יתר בהיריון. בנוסף, שכיחות הקאות יתר בהיריון היא מירבית במצבים הקשורים לריכוזים גבוהים של הורמון גונדוטרופין אנושי כמו היריונות תאומים והיריונות מולה. בכל אופן, לא קיימת תמיכה חד משמעית לקשר שכזה במחקרי ניסוי, ומנגנון הפעולה של החומרים הללו לא ידוע.

גורמים אנדוקריניים נוספים שהוצעו כאפשריים בתיווך המחלה הם אסטרוגנים, הורמוני בלוטת התריס, לפטין, הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH‏, Adrenocorticotropic hormone), קורטיזול, הורמון גדילה, פרולקטין וסמנים שלייתיים אחרים [1], [2].

בנוסף להשערות האנדוקרינולוגיות, גורמים אימונולוגיים, זיהומיים (כדוגמת הליקובקטר פילורי), עצביים, תזונתיים ופסיכולוגיים נחקרו כגורמים להקאות יתר בהיריון. שינויים פיזיולוגיים בתגובה החיסונית להיריון הוצעו כאחראים להפרעות שונות בהיריון. הוצע כי הקאות יתר בהיריון הן תוצאה של הפעלת יתר של המערכת החיסונית, שיכולה להיות קשורה בחלקה לייצור יתר של הורמוני היריון [6]. מספר מחקרים מצאו כי בחולות הסובלות מהקאות יתר בהיריון ישנה רמה גבוהה יותר של מספר גורמים חיסוניים, כדוגמת אינטרלויקין 6 (6-IL)‏ [7] ו-TNF-α‏ (Tumor Necrosis Factor-alpha)‏ [8], וזאת בקשר ישיר לעלייה ברמת הורמון גונדוטרופין אנושי. לא ניתן להסיק מתוצאות ראשוניות אלו לגבי חשיבות המערכת החיסונית בפתופיזיולוגיה של הקאות יתר בהיריון ונחוץ המשך מחקר בכדי לבסס השערה זו.

באלו הסובלות מהקאות יתר בהיריון נמצאה שכיחות גבוהה יותר של זיהום בהליקובקטר פילורי [1] והממצא המתואר העלה פתוגן זה כגורם אפשרי למחלה. הקשר בין הקאות יתר בהיריון וזיהום בהליקובקטר פילורי נתמך על ידי מספר מקרים של נשים עם הקאות יתר בהיריון שלא הגיבו לטיפולים המקובלים במחלה, אך הקלה מלאה בתלונות הושגה עם טיפול נגד החיידק [9], [10].

זיהום בחיידק כגורם למחלה יכול להוות הסבר לעוצמת התלונות השונה בין הנשים הסובלות מהמחלה (ביחס לריכוז החיידקים) ולשונות של שכיחות התופעה בקבוצות אתניות שונות (ביחס לשיעור הזיהום בחיידק באוכלוסיות השונות [1]. יחד עם זאת, יש לציין כי רוב הנשים בהיריון עם זיהום בהליקובקטר פילורי הן א-תסמיניות (Asymptomatic).

סברה נוספת לפתוגנזה של הקאות יתר בהיריון מיוחסת להפרעה בתנועתיות של מערכת העיכול בחולות [11], [12], [13], [14]. הפרעה זו מאופיינת בגלי תנועה הפוכים, מהתריסריון לקיבה, הגורמים לזרימה חוזרת של תוכן תריסריון לקיבה ולוושט וכתוצאה מכך לבחילה והקאה. מצב זה בולט יותר בתוכן נוזלי ממוצק ומוסבר על ידי השינויים ההורמונליים בהיריון. השערה נוספת מייחסת הקאות יתר בהיריון לחוסרים של מרכיבים כמו ויטמין B6 ואבץ. לא קיימות עבודות המוכיחות קשר זה [1].

היסטורית סברו כי יש קשר בין הקאות יתר בהיריון לניגודים (Conflicts) פסיכולוגיים הקשורים להיריון [1], [2]. עבודות רבות לא מצאו שוני בשכיחות של הפרעות פסיכולוגיות בין נשים הסובלות מהמחלה לאלו שאינן סובלות ממנה. יתרה מכך, מחקרים על נשים עם הקאות יתר בהיריון לא מצאו קשר למשתנים כמו מצב משפחתי, תכנון ההיריון ותחושות לגבי ההיריון [15], [16]. מחקרים אחרונים מציעים שתלונות פסיכולוגיות הן תוצאה של הלחץ והקושי של המחלה [17], [18].

קליניקה

לפני הטיפול בהחזרת נוזלים תוך ורידית, הקאות יתר בהיריון היו גורם עיקרי לתמותה אימהית. המקרה הידוע ביותר הוא של שארלוט ברונט שנפטרה ב-1855 מבחילות והקאות חמורות בחודש הרביעי של הריונה [12]. כיום תמותה היא נדירה ביותר, אך התחלואה האימהית הנובעת מהחסרים המטבוליים יכולה לכלול, פרט לירידה משמעותית במשקל, אנצפלופתיה על שם וורניקה (Wernicke's encephalopathy) - עקב חוסר בויטמין B1, הפרעות קרישה ונוירופתיות פריפריות. בנוסף, קרעים על שם מלורי-וייס - קרעים בוושט, וחזה אוויר (Pneumothorax) עלולים להתרחש כתוצאה מהכוחות המכאניים הקיימים בזמן ההקאה [2], [5]. אחוז נשים גבוה (60%) מפתח דיכאון משני [19]. כמו כן, חשוב להזכיר את ההשלכות השניוניות האפשריות כגון פגיעה בתפקוד היומיומי בבית ובעבודה, בחיי החברה ובזוגיות. עם זאת, יש לציין שכמעט אין השפעה על העובר, מלבד במקרים קשים - משקל נמוך של העובר בלידה ולידה מוקדמת [20].

אם ההרה איננה מסוגלת לאכול כלל תקופה ממושכת, קיימת סכנה של חסרים בוויטמינים הכרחיים [5].

אבחנה

אבחנה מבדלת

בחילות והקאות יכולות להוות תסמין של מחלות אחרות שאותן חייבים לשלול, כולל דלקת המעי (Gastroenteritis), כיב עיכולי (פפטי), מחלות כיס מרה, דלקת כבד, דלקת לבלב, אי ספיקת כליות, מחלות בלוטת התריס, היפרקלצמיה והיפרפאראתירואידיזם [5].

ממצאים מעבדתיים

ממצאים מעבדתיים אופייניים כוללים שתן מרוכז עם קטונים מלווה בשתנן ניטרוגן בדם (BUN‏, Blood Urea Nitrogen) גבוה, המאטוקריט גבוה אשר מצביע על ריכוז של נפח דם ושינויים אלקטרוליטריים כולל ירידה ברמות נתרן, אשלגן, כלוריד ומגנזיום. בחלק מהחולות תימצא עלייה בתפקודי כבד.

טיפול

טיפול מוקדם בבחילות והקאות יכול למנוע את ההחמרה עד למצב של הקאות יתר בהיריון. הערכה של חומרת המצב על ידי בדיקת קטונים בשתן חשובה כיוון שחומרת ההתייבשות תקבע את הניהול הטיפולי. המלצות בנוגע לתזונה ולסגנון חיים יינתנו לנשים הרות עם תלונות של בחילות והקאות [2], [5]. טבלאות 1 ו-2 מסכמות את ההמלצות המקובלות לגבי תזונה וסגנון חיים, בהתאמה. יש לציין, כי אין מחקרים קליניים להמלצות הללו והן ניתנות על בסיס מסורתי. ייעוץ עם תזונאית יינתן במקרים קשים כדי להבטיח צריכה של תזונה נאותה.

לנשים מיובשות (קטונים מעל 2 בבדיקת שתן) הכרחי לתת נוזלים תוך ורידית עם תוספת של אלקטרוליטים וויטמינים בהתאם לצורך. נשים רבות מפסיקות להקיא לאחר החזרת נוזלים טובה [2], [5].


טבלה 1. המלצות מקובלות לגבי תזונה
לשתות כמויות קטנות לעתים קרובות
לשתות נוזלים אחרים סבילים יותר ממים כולל לימונדה, מיצי פירות מדוללים, סודה, תה, מרק צח
לאכול כמויות קטנות של מזון לעתים קרובות
להימנע משתייה מיידית לאחר אכילה
לאכול בישיבה ולהימנע משכיבה מיד לאחר האוכל
להימנע ממצב של קיבה ריקה. לאכול חטיפים בין הארוחות
לאכול ביסקוויט לפני קימה מהמיטה כדי להקל על בחילת בוקר מוקדמת
לאכול מאכלים מעט מלוחים שעשויים להקל
לאכול מאכלים עשירים בפחמימות כולל דגנים, תפוחי אדמה אפויים, מציות, לחם, אורז ופסטה
לאכול מאכלים עשירים בחלבון כולל בשר רזה, דג צלוי/משומר, שעועית רתוחה, ביצים
להימנע ממזונות שומניים, עשירים בטעם ומתובלים


טבלה 2. המלצות מקובלות לגבי סגנון חיים
לאכול טוב כאשר מרגישים טוב או בכל מצב כשמרגישים רעבים
אם ריח של אוכל חם גורם לתחושה רעה, לנסות לאכול אוכל קר
להימנע מחשיפה לבישול
לשכב בזמן בחילות
לקום לאט מהמיטה ולהימנע מתנועות פתאומיות
לשהות במקומות מאווררים
להימנע ממצבי לחץ


טיפול תרופתי

לנשים שאינן מגיבות לנוזלים בלבד, יש לשקול מתן טיפול תרופתי. נשים, בני משפחותיהן ואף רופאים נוטים להפריז בסיכון למומים עובריים של תרופות נגד בחילות והקאות וכתוצאה מכך טיפולים אלה נמצאים פחות בשימוש.

איגוד רופאי הנשים האמריקאי (ACOG, The American College of Obstetrics and Gynecology) ממליצים על ויטמין B6 כקו טיפולי ראשון בבחילות ובהקאות בהיריון. ויטמין B6 יעיל מאוד בהפחתה של הקאות קשות [21], [22].

מספר אנטיהיסטמינים יעילים מאוד נגד בחילות והקאות. חומרים אלה הם נוגדים (Antagonists) לפעולה המרכזית של אצטילכולין ומפחיתים גירויים במרכזים שונים במוח, כולל מרכז ההקאה. מספר מחקרים תומכים בבטיחות השימוש באנטיכולינרגיים, אך נדרשות עבודות נוספות לאמת הצהרה זו [5], [23], [24].

פנותיאזינים הם נוגדי בחילה והקאה יעילים שפועלים במנגנון התנגדות (Antagonism) לדופאמין במערכת המרכזית [5], [23], [24]. אין סיכון מוגבר של מומים מולדים כתוצאה מהשימוש בהם [25]. נשים צעירות רגישות במיוחד לתופעות הלוואי שלהם כולל דיסטוניה (Dystonia) והשפעות חוץ-פירמידליות (Extrapyramidal). אנטיהיסטמינים, כדוגמת Nytol ‏ (Diphenhydramine), משמשים כטיפול מניעתי לתופעות הלוואי המופיעות בטיפול בפנותיאזינים. לפיכך, שימוש משותף בשתי קבוצות התרופות, לא רק מהווה טיפול אפשרי בבחילות והקאות, אלא גם ימנע תופעות לוואי [5].

Pramin, חומר מקדם ניע (Promotil), נמצא כיעיל בטיפול בהקאות יתר בהיריון [20]. החומר מעלה את הלחץ בסוגר התחתון של הוושט וכך מוריד זרימה חוזרת (רפלוקס) מהקיבה לוושט, ובנוסף מזרז את ריקון הקיבה ופועל ישירות במרכזים במוח. התרופה לא נמצאה קשורה לשכיחות מוגברת של מומים מולדים. בדומה לפנותיאזינים, תופעות הלוואי של Pramin כוללות דיסטוניה והשפעות חוץ-פירמידליות. לפיכך, גם כאן מומלץ שימוש משותף עם אנטיהיסטמינים. תרופות נוספות היעילות בהקלה של צרבת הם חוסמי הקולטן-2 להיסטמין. תרופות אלו מפחיתות ייצור חומצה בקיבה על ידי חסימה תחרותית של החיישנים להיסטמין בתאים הפריאטליים (Parietal cells) בקיבה [5].

Ondansetron, נוגד בררני (Selective antagonist) לקולטן-3 לסרוטונין, משמש נגד בחילות והקאות קשות המלוות טיפולים כימותרפיים [26]. קיימים נתונים מוגבלים לגבי הבטיחות והיעילות של השימוש בו בהקאות יתר בהיריון, אך השימוש בו נמצא בעלייה [27]. מגבלה חשובה בהחלטה על שימוש בו היא מחירו הגבוה.

בחולות המציגות תסמינים קשים ועיקשים של הקאות יתר בהיריון תחת הטיפולים שפורטו, יש לטפל בהזנה אנטרלית [למערכת העיכול - נאזוגסטרי(Nasogastric)/ נאזודואדנאלי(Nasoduodenal)/ נאזוגואגנאלי (Nasojejunal)] או פראנטרלית (לתוך כלי הדם) [28], [29]. מחקרים רבים מציגים את היעילות הרבה בטיפול בהזנה אנטרלית בהקאות יתר בהיריון [30], [31]. המחקרים מציגים הפחתה משמעותית של בחילות והקאות וכן עלייה במשקל בתוך מספר ימים מצומצם. ברוב המקרים, הוצאת הצינורית ממערכת העיכול איננה מלווה בחזרת התסמינים. ניתן לשחרר את הנשים עם הצינורית להמשך טיפול שלא במסגרת אשפוז (Ambulatory). בנוסף, מיעוט הסיבוכים של שיטה זו מהווה יתרון מכריע על פני הזנה פראנטרלית. סיבוכים מסכני חיים של הזנה פראנטרלית, כולל דַּחַס מֵסַב הַלֵּב (Pericardial temponade), חזה אוויר, פגיעה בעורק התת-בריחי (Subclavian artery), הפרעות מטבוליות וזיהומים קשים, מוציאים שיטה זו מאפשרויות הטיפול המקובלות [32].

טיפול חלופי (Alternative)

יש נשים המסרבות ליטול תרופות בהיריון או לחלופין מעוניינות בשילוב עם טיפולים חלופיים. זנגביל (ג׳ינג׳ר) הוא חומר שכיח ומקובל לטיפול בבחילות והקאות בהיריון [33], [34].

טבליות זנגביל של 250 מ"ג (מיליגרם), הנצרכות ארבע פעמים ביום, נמצאו יעילות נגד בחילה והקאה בהיריון, כשהושוו לאינבו (תרופת דמה, Placebo), ללא הוכחות של תופעות לוואי והשפעות שליליות על תוצאות ההיריון. בכל אופן, אין מחקרים קליניים או ניסויים על ההשפעות של החומר על ההיריון. זנגביל זמין במספר צורות, כולל תה, עוגיה, גביש או מסוכר. תה עשבים שמוצע כעוזר נגד בחילות והקאות כולל תה מעלי פטל ותה קמומיל.

דיקור הוא דרך חלופית נוספת המקובלת מאוד בטיפול בבחילות והקאות בהיריון ברפואה הסינית המסורתית [35], [36]. נקודות גירוי יעילות הן נקודת P6 Neiguan (נקודה זו ממוקמת בתוך שורש כף היד) ונקודות באוזניים. הנתונים לגבי דיקור נגד בחילות והקאות אינם חד משמעיים.

פרוגנוזה

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  • Rhodes P. A medical appraisal of the Brontes. Bronte Soc Trans. 1972.16:101-9.
  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 M.F.G.Ve1berg, D.J.Gillott, N.A1-Fardan and J.G.Grudzinskas. Hyperemesis gravi-darum, a literature review. Human Reproduction Update. 2005. Vol.11, No.5 pp. 527-539.
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Penny Sheehan. Hyperemesis gravidarum assessment and management Australian Family Physician. 2007. Vol. 36, No. 9,673-784.
  3. ↑ Bailit JL. Hyperemesis gravidarium: Epidemiologic findings from a large cohort. Am J Obstet Gynecol. 2005.193(3 Pt l):811-4.
  4. ↑ 4.0 4.1 Fell DB, Dodds L, Joseph KS, Allen VM, Butler B. Risk factors for hyperemesis gravidarum requiring hospital admission during pregnancy. Obstet Gynecol. 2006.107(2 Pt l):277-84.
  5. ↑ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 Debra K. Gardner, Pharm.D. Hyperemesis Gravidarum. U.S. Pharmacist
  6. ↑ Minagawa M, Narita J, Tada T, Maruyama S, Shimizu T, Bannai M, Oya H, Hatakeya-ma K and Abo T. Mechanisms underlying immunologic states during pregnancy: possible association of the sympathetic nervous system. Cell Immunol. 1999.196,1-13.
  7. ↑ Kuscu NK, Yildirim Y, Koyuncu F, Var A and Uyanik BS. Interleukin-6 levels in hyperemesis gravidarum. Arch Gynecol Obstet. 2003.269,13-15.
  8. ↑ Kaplan PB, Gucer F, Sayin NC, Yuksel M, Yuce MA and Yardim T. Maternal serum cytokine levels in women with hyperemesis gravidarum in the first trimester of pregnancy. Fertil Steril. 2003.79,498-502.
  9. ↑ El Younis CM, Abulafia O and Sherer DM. Rapid marked response of severe hyperem-esis gravidarum to oral erythromycin. Am J Perinatal. 1998.15433-534.
  10. ↑ Jacoby EB and Porter KB Helicobacter pylori infection and persistent hyperemesis gravidarum. Am J Perinatal. 1999.16,85-88.
  11. ↑ Devitt NF. Hyperemesis gravidarum: a case report suggesting new concepts and research needs. Family Practice Res J. 1991.11:279-82.
  12. ↑ 12.0 12.1 Koch KL, Creasy GW, Dwyer A, et al. Gastric dysrhythmias and nausea of pregnancy. DigDisSci. 1987.32:917.
  13. ↑ Dubois A. Gastric dysrhythmias: Pathophysiologic and etiologic factors. Mayo Clin Pioc.1989.64:246-50.
  14. ↑ Riezzo G, Pezzolla F, Daiconza G, et al. Gastric myoelectrical activity in the first trimester of pregnancy: A cutaneous electiogastiographic study.
  15. ↑ Singer AT, Brandt LJ. Pathophysiology of the gastrointestinal tract during pregnancy. Am J Gastroenterol. 1991.86:1695-1712.
  16. ↑ Davis M. Nausea and vomiting of pregnancy: an evidence based review. J Perinat NeonatNurs. 2004.18:312-28.
  17. ↑ Simpson SW, Goodwin TM, Robins SB, Rizzo AA, Howes RA, Buckwalter DK and Buckwalter JG. Psychological factors and hyperemesis gravidarum. J Womens Health Gend Based Med. 2001 10,471-477.
  18. ↑ Munch S. Women's experiences with a pregnancy complication: causal explanations of hyperemesis gravidarum. Soc Work Health Care. 2002.36,59-76.
  19. ↑ Goodwin TM. Nausea and vomiting of pregnancy: an obstetric syndrome. Am J Obstet Gynecol. 2002.186S:184-9.
  20. ↑ 20.0 20.1 Dodds L, Fell DB, Joseph KS, Allen VM, Butler B. Outcomes of pregnancies complicated by hyperemesis gravidarum. Obstet Gynecol. 2006.107(2 Pt l):285-92.
  21. ↑ Jewell D, Young & Interventions for nausea and vomiting in early pregnancy. Co-chrane Database Syst Rev. 2003. (4):CD000145.
  22. ↑ Sahakian V, Rouse D, Sipes S, Rose N, Niebyl J. Vitamin B6 is effective therapy for nausea and vomiting of pregnancy: a randomized, double-blind placebo-controlled study. Obstet Gynecol. 1991.78(l):33-6.1991.
  23. ↑ 23.0 23.1 Child TJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.
  24. ↑ 24.0 24.1 Dickson MJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.
  25. ↑ Slone D, Siskind V, Heinonen OP, et al. Antenatal exposure to the phenothiazines in relation to congenital malformations, perinatal mortality rate, birth weight, and intelligence quotient score. Am J Obstet Gynecol. 1977.128:486-8.
  26. ↑ World MJ. Ondansetron and hyperemesis gravidarum. Lancet. 1993.341:185.
  27. ↑ Sullivan et al. IV Ondansetron for hyperemesis. Am J Obstet Gynecol. 1996. 174:1565-68.
  28. ↑ Chailin V, Borghesi L, Hasbun, et al. Parenteral nutrition in hyperemesis gravidarum. Nutrition. 1993.9:29-32.
  29. ↑ Zibell-Frisk D, Jen KL, Rick J. Use of parenteral nutrition to maintain adequate nutritional status in hyperemesis gravidarum. J Perinatol. 1990.10:390-5.
  30. ↑ Vaisman N, Kaidar R, Levin I, Lessing JB. Nasojejunal feeding in hyperemesis gravidarum-a preliminary study. Clin Nutr. 2004.23(l):53-7.
  31. ↑ Gulley RM, Vander PN, Gulley JM. Treatment of hyperemesis gravidarum with nasogastric feeding. Nutr Clin Prac. 1993.8:33-5.
  32. ↑ Holmgren C, Aagaard-Tillery KM, Silver RM, Porter TF, Varner M. Hyperemesis in pregnancy: an evaluation of treatment strategies with maternal and neonatal outcomes. Am J Obstet Gynecol. 2008 Jan;198(l):56.el-4.
  33. ↑ Borrelli F, Capasso R, Aviello G, Pittler MH, Izzo AA Effectiveness and safety of ginger in the treatment of pregnancy-induced nausea and vomiting. Life Sci. 2004. 74(23):2889-96.
  34. ↑ Fischer-Rasmussen W, Kjaer SK, Dahl C, Asping U. Ginger treatment of hyperemesis gravidarum. Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 1991.38(l):19-24.
  35. ↑ Hoo JJ. Acupressure for hyperemesis gravidarum. Am J Obstet Gynecol. 1997. 176(6):1395-7.
  36. ↑ Zhao CX. Acupuncture treatment of morning sickness. J Tradit Chin Med. 1988. 8:228-9.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אמיר הדר, מחלקת נשים, בית החולים ליולדות ע"ש ליס, המרכז הרפואי תל אביב



פורסם בכתב העת Medicine, ינואר, גיליון מס' 8 (גינקולוגיה), TheMEDICAL