כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "השמנת יתר וירידה קוגניטיבית - Obesity and cognitive decline"
| שורה 16: | שורה 16: | ||
בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה דרמטית בתוחלת החיים (בישראל עליה של כ-5 שנים ב-20 השנים האחרונות), אשר מציבה אתגרים רבים לחברה, כגון התמודדות עם היקף נרחב של חולים ב[[מחלות הגיל השלישי]] ובראשן בעיית [[הירידה הקוגניטיבית]] וה[[שיטיון]] (דמנציה). במקביל לעלייה בתוחלת החיים, מתפשטת בעולם מגיפה של [[השמנת יתר]], מגיפה שמימדיה הוכפלו החל משנות השמונים של המאה הקודמת, כך שבחלק ניכר ממדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, Organisation for Economic Co-operation and Development) כ-60-70% מהאוכלוסייה סובלים מ[[עודף משקל]] (25<BMI), וכ-30-35% סובלים מ[[השמנת יתר]] (30<BMI). מגמות אלו אינן פוסחות על מדינת ישראל, שאמנם מדורגת במקום גבוה בתוחלת החיים של תושביה, אך גם בהיקף מגיפת השמנת היתר, אשר פוקדת 62% מהאוכלוסייה הבוגרת, ואף מגיעה לכדי 75% מאוכלוסיית הנשים במגזר הערבי. לאחרונה, עלתה לכותרות שאלת הקשר האפשרי בין השמנת יתר ובין [[הדרדרות קוגניטיבית]]. הנושא פרץ לתודעה הציבורית באמצעי התקשורת עם פרסום ממצאיו של מחקר שוודי שהראה כי השמנת יתר בגיל העמידה מלווה בסיכון גבוה פי 4 לחלות ב[[מחלת אלצהיימר]] לאחר גיל 65{{כ}}{{הערה|שם=הערה1|Xu WI, Atti AR, Gatz M, et al., Neurology 2011; 76,1568}}. אם תצפיות אלו אכן נכונות, מגיפת השמנת היתר בהחלט מהווה סיבה לדאגה. | בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה דרמטית בתוחלת החיים (בישראל עליה של כ-5 שנים ב-20 השנים האחרונות), אשר מציבה אתגרים רבים לחברה, כגון התמודדות עם היקף נרחב של חולים ב[[מחלות הגיל השלישי]] ובראשן בעיית [[הירידה הקוגניטיבית]] וה[[שיטיון]] (דמנציה). במקביל לעלייה בתוחלת החיים, מתפשטת בעולם מגיפה של [[השמנת יתר]], מגיפה שמימדיה הוכפלו החל משנות השמונים של המאה הקודמת, כך שבחלק ניכר ממדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, Organisation for Economic Co-operation and Development) כ-60-70% מהאוכלוסייה סובלים מ[[עודף משקל]] (25<BMI), וכ-30-35% סובלים מ[[השמנת יתר]] (30<BMI). מגמות אלו אינן פוסחות על מדינת ישראל, שאמנם מדורגת במקום גבוה בתוחלת החיים של תושביה, אך גם בהיקף מגיפת השמנת היתר, אשר פוקדת 62% מהאוכלוסייה הבוגרת, ואף מגיעה לכדי 75% מאוכלוסיית הנשים במגזר הערבי. לאחרונה, עלתה לכותרות שאלת הקשר האפשרי בין השמנת יתר ובין [[הדרדרות קוגניטיבית]]. הנושא פרץ לתודעה הציבורית באמצעי התקשורת עם פרסום ממצאיו של מחקר שוודי שהראה כי השמנת יתר בגיל העמידה מלווה בסיכון גבוה פי 4 לחלות ב[[מחלת אלצהיימר]] לאחר גיל 65{{כ}}{{הערה|שם=הערה1|Xu WI, Atti AR, Gatz M, et al., Neurology 2011; 76,1568}}. אם תצפיות אלו אכן נכונות, מגיפת השמנת היתר בהחלט מהווה סיבה לדאגה. | ||
| − | ההתעניינות בקשר שבין קוגניציה ובין משקל הגוף ובאפשרות כי השמנת יתר משפיעה לרעה על הכושר האינטלקטואלי החלה בשנת 1982, | + | ההתעניינות בקשר שבין קוגניציה ובין משקל הגוף, ובאפשרות כי השמנת יתר משפיעה לרעה על הכושר האינטלקטואלי החלה בשנת 1982, כשקבוצת חוקרים דנית פרסמה עבודה פרובוקטיבית שביצעה בחיילים בין הגילאים 18-21 שנים. בעבודה זו, השוו החוקרים את מנת המשכל של 1,836 חיילים הסובלים מהשמנת יתר (31≤BMI) לזו של קבוצה בת 2,719 חיילים בעלי משקל תקין, ודווחו כי מנת המשכל של הסובלים מהשמנת יתר הייתה נמוכה בצורה מובהקת מזו של חיילים בעלי משקל גוף תקין{{הערה|שם=הערה2|S0rensen TI, Sonne-Holm S, Christensen U, et al., Hum Biol. 1982;54,765}}. כעבור כמה שנים, בחנו החוקרים את תוצאות עבודתם בשנית, הפעם תוך תקנון למעמד הסוציו-אקונומי. הם קבעו, כי בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, השמנת היתר הייתה קשורה במנת משכל נמוכה יותר ובהישגים אקדמיים פחותים. כמובן שעבודות תצפיתיות אלו לא ענו על השאלה האם השמנת היתר היא אכן הסיבה לירידה האינטלקטואלית, או שמא שני המצבים קשורים בבסיס גנטי משותף או בחשיפה לגורם סביבתי כלשהו. |
| − | ==הקשר בין משקל | + | ==הקשר בין משקל הגוף לבין התפקוד הקוגניטיבי לאורך החיים== |
| − | הספרות הרפואית עשירה בעבודות שעמדו על הקשר בין משקל גוף, | + | הספרות הרפואית עשירה בעבודות שעמדו על הקשר בין משקל גוף, השמנה ותפקוד קוגניטיבי. כשסוקרים אותה יש להכיר בהבדלים בין העבודות השונות. הבדל מהותי הוא סוג המחקר, כאשר הרוב המכריע הן עבודות חתך רוחב (cross-sectional) ולצדן קיימות גם עבודות אורך פרוספקטיביות, שהתוקף שלהן חזק יותר. אולם מטבע הדברים, עבודות אלו קשות יותר לביצוע, במיוחד כשבוחנים את הקשר בין משקל גוף בגיל הצעיר לבין התפקוד הקוגניטיבי והסיכוי להופעה של [[שיטיון]] כעבור עשרות שנים. מעבר לשוני בסיסי זה, קיימים הבדלים רבים בשיטות ההערכה למידת ההשמנה (משקל, BMI, היקפי גוף), ובסוגי התבחינים המשמשים את החוקרים בהערכת התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים. |
| − | השמנה ותפקוד קוגניטיבי. כשסוקרים אותה יש להכיר בהבדלים בין העבודות השונות. הבדל מהותי הוא סוג המחקר, כאשר הרוב המכריע הן עבודות חתך רוחב (cross-sectional) ולצדן קיימות גם עבודות אורך פרוספקטיביות, שהתוקף שלהן חזק יותר. אולם מטבע הדברים, עבודות אלו קשות יותר לביצוע, במיוחד כשבוחנים | ||
| − | ==השמנה בהיריון וקוגניציה של היילוד== | + | ====השמנה בהיריון וקוגניציה של היילוד==== |
אחת הדרכים לנסות לענות על השאלה של מה קודם למה, השמנת יתר לירידה בקוגניציה או להיפך, היא בחינת הסוגיה לאורך חיי האדם. ננסה להביא סיכום של המחקרים אשר בחנו קשר בין BMI בשלבים שונים של החיים עם הופעה של ירידה קוגניטיבית מאוחרת יותר. | אחת הדרכים לנסות לענות על השאלה של מה קודם למה, השמנת יתר לירידה בקוגניציה או להיפך, היא בחינת הסוגיה לאורך חיי האדם. ננסה להביא סיכום של המחקרים אשר בחנו קשר בין BMI בשלבים שונים של החיים עם הופעה של ירידה קוגניטיבית מאוחרת יותר. | ||
| שורה 29: | שורה 28: | ||
בהקשר זה בולטת עבודה מדאיגה במיוחד, אשר הסתכלה על הקשר שבין BMI אמהי עוד בטרם ההיריון עם התפקוד הקוגניטיבי של הילד. במחקר שבוצע בקרב 355 ילדים אפרו-אמריקנים בגיל 5 נבדק התפקוד הקוגניטיבי שלהם במישורים רבים בהקשר ל-BMI של האם לפני ההיריון. נמצא כי היה מתאם שלילי בין BMI זה לבין תפקוד קוגניטיבי לא מילולי של הילד. בעבודה זו נמצאה גם השפעה שלילית של העדר מסגרת חינוכית ממוסדת בגיל הרך על תפקודים אלה. לעומת זאת, לא נצפתה השפעה על התפקוד המוטורי. המספרים הראו כי עלייה של 12.2 יחידות BMI הייתה קשורה בירידה של 5 נקודות במנת משכל, ובירידה של 9 נקודות אם הילד גם לא היה בגנון{{הערה|שם=הערה3|Neggers YH, Goldenberg RL, Ramey SL, et al., Acta Obstet Gynecol Scand. 2003;82,235}}. עבודה זו מחזקת את ההשערה כי הקשר בין השמנת יתר לירידה בקוגניציה עלול להיווצר מוקדם מאד בחיים. בנוסף היא מדגישה כי קרוב לוודאי קיים מרכיב סביבתי חינוכי שאף הוא עשוי להיות קריטי בילד הרך. כמובן שעבודה מסוג זה אינה יכולה לשלול בסיס גנטי משותף בין השמנת האם לבין מנת המשכל הנמוכה יותר של הילד. | בהקשר זה בולטת עבודה מדאיגה במיוחד, אשר הסתכלה על הקשר שבין BMI אמהי עוד בטרם ההיריון עם התפקוד הקוגניטיבי של הילד. במחקר שבוצע בקרב 355 ילדים אפרו-אמריקנים בגיל 5 נבדק התפקוד הקוגניטיבי שלהם במישורים רבים בהקשר ל-BMI של האם לפני ההיריון. נמצא כי היה מתאם שלילי בין BMI זה לבין תפקוד קוגניטיבי לא מילולי של הילד. בעבודה זו נמצאה גם השפעה שלילית של העדר מסגרת חינוכית ממוסדת בגיל הרך על תפקודים אלה. לעומת זאת, לא נצפתה השפעה על התפקוד המוטורי. המספרים הראו כי עלייה של 12.2 יחידות BMI הייתה קשורה בירידה של 5 נקודות במנת משכל, ובירידה של 9 נקודות אם הילד גם לא היה בגנון{{הערה|שם=הערה3|Neggers YH, Goldenberg RL, Ramey SL, et al., Acta Obstet Gynecol Scand. 2003;82,235}}. עבודה זו מחזקת את ההשערה כי הקשר בין השמנת יתר לירידה בקוגניציה עלול להיווצר מוקדם מאד בחיים. בנוסף היא מדגישה כי קרוב לוודאי קיים מרכיב סביבתי חינוכי שאף הוא עשוי להיות קריטי בילד הרך. כמובן שעבודה מסוג זה אינה יכולה לשלול בסיס גנטי משותף בין השמנת האם לבין מנת המשכל הנמוכה יותר של הילד. | ||
| − | ==השמנת יתר ותפקוד קוגניטיבי בילדות== | + | ====השמנת יתר ותפקוד קוגניטיבי בילדות==== |
כבר הבאנו את העדויות הקושרות בין השמנת יתר האם לבין הביצועים הקוגניטיביים של הילדים. מה ידוע לגבי קשר אפשרי בין משקל הגוף של הילדים עצמם ותפקוד קוגניטיבי בילדות? גם בסוגיה זו עסקו מספר עבודות, רובן עבודות חתך. הגדולה ביותר היא כנראה עבודתם של לי וחבריו{{הערה|שם=הערה4|Li Y, Dai Q, Jackson JC , et al., Obesity 2008; 16,1809}}, אשר בדקה אוכלוסיית ילדים מבסיס הנתונים של מחקר ה-NHANES III. בעבודה זו שכללה 2,519 ילדים אמריקאיים בגילאי בית ספר (בני 8 עד 16 שנים), נבדק ה-BMI, ונערכו 4 מבחנים: 2 מבחנים המעריכים תהליכי חשיבה בלתי מילוליים והבנת החלל ו-2 המעריכים יכולת אקדמית. הפעם כללה קבוצת הנחקרים בעיקר ילדים לבנים, כשילדים אפרו-אמריקאיים היוו רק 14% מהקבוצה. הנחקרים סווגו כבעלי משקל תקין, כבעלי סיכון להשמנת יתר (מוגדר :-BMI בין האחוזונים 94-85, ומתועד ב-20% מהנבדקים) או כבעלי השמנת יתר (מעל אחוזון 95, ב-16% מהנבדקים). גם פה נמצא קשר הפוך בין תפקוד קוגניטיבי לבין משקל גוף. הסבירות לתפקוד קוגניטיבי לקוי הייתה כפולה בקרב ילדים בסיכון להשמנה, ופי 3 בקרב אלה המוגדרים כשמנים, וזאת לאחר כל התיקונים למצב סוציו-אקונומי. | כבר הבאנו את העדויות הקושרות בין השמנת יתר האם לבין הביצועים הקוגניטיביים של הילדים. מה ידוע לגבי קשר אפשרי בין משקל הגוף של הילדים עצמם ותפקוד קוגניטיבי בילדות? גם בסוגיה זו עסקו מספר עבודות, רובן עבודות חתך. הגדולה ביותר היא כנראה עבודתם של לי וחבריו{{הערה|שם=הערה4|Li Y, Dai Q, Jackson JC , et al., Obesity 2008; 16,1809}}, אשר בדקה אוכלוסיית ילדים מבסיס הנתונים של מחקר ה-NHANES III. בעבודה זו שכללה 2,519 ילדים אמריקאיים בגילאי בית ספר (בני 8 עד 16 שנים), נבדק ה-BMI, ונערכו 4 מבחנים: 2 מבחנים המעריכים תהליכי חשיבה בלתי מילוליים והבנת החלל ו-2 המעריכים יכולת אקדמית. הפעם כללה קבוצת הנחקרים בעיקר ילדים לבנים, כשילדים אפרו-אמריקאיים היוו רק 14% מהקבוצה. הנחקרים סווגו כבעלי משקל תקין, כבעלי סיכון להשמנת יתר (מוגדר :-BMI בין האחוזונים 94-85, ומתועד ב-20% מהנבדקים) או כבעלי השמנת יתר (מעל אחוזון 95, ב-16% מהנבדקים). גם פה נמצא קשר הפוך בין תפקוד קוגניטיבי לבין משקל גוף. הסבירות לתפקוד קוגניטיבי לקוי הייתה כפולה בקרב ילדים בסיכון להשמנה, ופי 3 בקרב אלה המוגדרים כשמנים, וזאת לאחר כל התיקונים למצב סוציו-אקונומי. | ||
| שורה 35: | שורה 34: | ||
בשל האופי הרוחבי של עבודה גדולה זו, לא ניתן היה לקבוע סיבתיות. קיימת סברה הנתמכת בממצאיהם של מספר מחקרים כי דווקא נחיתות קוגניטיבית בילדות היא זו המביאה להופעתה של השמנת יתר מאוחר יותר. חוקרים ספרדים הראו כי בעוד בגיל 4 לא היה כל מתאם בין BMI לתפקוד קוגניטיבי, תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגיל 4 היה קשור בהפחתה ניכרת של הסיכון לפתח עודף משקל בגיל 6{{כ}}{{הערה|שם=הערה5| Guxens M, Mendez MA, Julvez J, et al., Am J Epidemiol. 2009;170,438}}. | בשל האופי הרוחבי של עבודה גדולה זו, לא ניתן היה לקבוע סיבתיות. קיימת סברה הנתמכת בממצאיהם של מספר מחקרים כי דווקא נחיתות קוגניטיבית בילדות היא זו המביאה להופעתה של השמנת יתר מאוחר יותר. חוקרים ספרדים הראו כי בעוד בגיל 4 לא היה כל מתאם בין BMI לתפקוד קוגניטיבי, תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגיל 4 היה קשור בהפחתה ניכרת של הסיכון לפתח עודף משקל בגיל 6{{כ}}{{הערה|שם=הערה5| Guxens M, Mendez MA, Julvez J, et al., Am J Epidemiol. 2009;170,438}}. | ||
| − | ==משקל גוף וקוגניציה בגיל המבוגר== | + | ====משקל גוף וקוגניציה בגיל המבוגר==== |
עבודות חתך רוחב שנערכו במבוגרים מדווחות על תצפיות דומות, שעיקרן מתאם הפוך בין תפקוד קוגניטיבי לבין BMI, או מדדי השמנה בטנית. עבודות אלו בוצעו במגוון קבוצות אתניות, באמצעות שלל תבחינים, ועל מספר נבדקים שנע בין 10 לבין מעל 2,000. רובן מציינות בעיקר ירידה בתפקוד ביצועי, כישורי שפה, זיכרון ואף תפקודים מוטוריים, כשקשר חזק במיוחד נמצא עבור השמנה בטנית וירידה בתפקוד הקוגניטיבי. ראוי לציין כי בחלק מהעבודות נצפתה עקומה בצורת J או U, כלומר גם ערכי BMI מתחת לתחום הנחשב לבריא היו קשורים עם ירידה קוגניטיבית. אחד הנושאים שקבל תשומת לב מיוחדת בהקשר זה, הוא הקשר בין השמנת יתר אצל מבוגרים בגיל העמידה והסיכון לפתח דמנציה (שיטיון) כגון מחלת אלצהיימר בגיל המבוגר. | עבודות חתך רוחב שנערכו במבוגרים מדווחות על תצפיות דומות, שעיקרן מתאם הפוך בין תפקוד קוגניטיבי לבין BMI, או מדדי השמנה בטנית. עבודות אלו בוצעו במגוון קבוצות אתניות, באמצעות שלל תבחינים, ועל מספר נבדקים שנע בין 10 לבין מעל 2,000. רובן מציינות בעיקר ירידה בתפקוד ביצועי, כישורי שפה, זיכרון ואף תפקודים מוטוריים, כשקשר חזק במיוחד נמצא עבור השמנה בטנית וירידה בתפקוד הקוגניטיבי. ראוי לציין כי בחלק מהעבודות נצפתה עקומה בצורת J או U, כלומר גם ערכי BMI מתחת לתחום הנחשב לבריא היו קשורים עם ירידה קוגניטיבית. אחד הנושאים שקבל תשומת לב מיוחדת בהקשר זה, הוא הקשר בין השמנת יתר אצל מבוגרים בגיל העמידה והסיכון לפתח דמנציה (שיטיון) כגון מחלת אלצהיימר בגיל המבוגר. | ||
| שורה 41: | שורה 40: | ||
פורסמו מספר עבודות לחץאשר עקבו בנקודות זמן שונות אחרי מחזורים של נבדקים. ביניהן ניתן לציין במיוחד את מחקר Whitehall, אשר עקב במשך כ-24 שנים אחר למעלה מ-10,000 עובדי ציבור בבריטניה{{הערה|שם=הערה6|Singh-Manoux A, Czernichow S, Elbaz A, et al., Neurology. 2012;79,755}}. בעת גיוסם למחקר היו המשתתפים בגיל ממוצע של 44 שנים. את משקלם בגיל 25 הם מסרו על פי זיכרונם. מכאן ואילך הנתונים התקבלו ממבדקים שנערכו אחת ל-5 שנים בערך, בין השנים 1985 עד לשנת 2009. גם בעבודה זו נמצא כי תיעוד של השמנת יתר לפחות בשתי נקודות זמן בגיל המוקדם חזה ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בגיל הביניים המאוחר. תצפית זו תוקפה גם לאחר כל ההתאמות והתיקונים לגיל, מין, מצב סוציו-אקונומי ורמת השכלה. לאחרונה, בחינה נוספת של נתוני מחקר זה, הצביעה על אפשרות כי בקרב בעלי השמנת יתר, הירידה הקוגניטיבית התלולה נמצאת בתלות עם קיומם של מרכיבי התסמונת המטבולית. מחקר Whitehall גם אישר את הקשר שבין תת משקל —BMI נמוך (מתחת ל-18.5) לבין תפקוד קוגניטיבי ירוד בגיל המבוגר. עבודות נוספות, אך לא כולן, הגיעו למסקנות דומות באשר לקשר השלילי שבין BMI והשמנה בטנית בגיל העמידה לבין הסיכון לירידה קוגניטיבית או להופעת דמנציה בגיל הקשיש. חלקן אף אישרו וביססו את התצפית הנ"ל לגבי הקשר בין תת משקל לבין סיכון מוגבר לדמנציה. באופן כללי ניתן לומר כי השמנת יתר בגיל הבוגר המוקדם מגבירה פי 3 את הסיכון לירידה קוגניטיבית, ובמיוחד למחלת אלצהיימר בגיל הקשיש, וזאת לאחר תיקונים מתאימים אשר לקחו בחשבון גם גורמי סיכון קרדיווסקולריים כגון עישון, יתר לחץ דם וסוכרת. | פורסמו מספר עבודות לחץאשר עקבו בנקודות זמן שונות אחרי מחזורים של נבדקים. ביניהן ניתן לציין במיוחד את מחקר Whitehall, אשר עקב במשך כ-24 שנים אחר למעלה מ-10,000 עובדי ציבור בבריטניה{{הערה|שם=הערה6|Singh-Manoux A, Czernichow S, Elbaz A, et al., Neurology. 2012;79,755}}. בעת גיוסם למחקר היו המשתתפים בגיל ממוצע של 44 שנים. את משקלם בגיל 25 הם מסרו על פי זיכרונם. מכאן ואילך הנתונים התקבלו ממבדקים שנערכו אחת ל-5 שנים בערך, בין השנים 1985 עד לשנת 2009. גם בעבודה זו נמצא כי תיעוד של השמנת יתר לפחות בשתי נקודות זמן בגיל המוקדם חזה ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בגיל הביניים המאוחר. תצפית זו תוקפה גם לאחר כל ההתאמות והתיקונים לגיל, מין, מצב סוציו-אקונומי ורמת השכלה. לאחרונה, בחינה נוספת של נתוני מחקר זה, הצביעה על אפשרות כי בקרב בעלי השמנת יתר, הירידה הקוגניטיבית התלולה נמצאת בתלות עם קיומם של מרכיבי התסמונת המטבולית. מחקר Whitehall גם אישר את הקשר שבין תת משקל —BMI נמוך (מתחת ל-18.5) לבין תפקוד קוגניטיבי ירוד בגיל המבוגר. עבודות נוספות, אך לא כולן, הגיעו למסקנות דומות באשר לקשר השלילי שבין BMI והשמנה בטנית בגיל העמידה לבין הסיכון לירידה קוגניטיבית או להופעת דמנציה בגיל הקשיש. חלקן אף אישרו וביססו את התצפית הנ"ל לגבי הקשר בין תת משקל לבין סיכון מוגבר לדמנציה. באופן כללי ניתן לומר כי השמנת יתר בגיל הבוגר המוקדם מגבירה פי 3 את הסיכון לירידה קוגניטיבית, ובמיוחד למחלת אלצהיימר בגיל הקשיש, וזאת לאחר תיקונים מתאימים אשר לקחו בחשבון גם גורמי סיכון קרדיווסקולריים כגון עישון, יתר לחץ דם וסוכרת. | ||
| − | ==קשר בין BMI לקוגניציה בגיל הקשיש== | + | ====קשר בין BMI לקוגניציה בגיל הקשיש==== |
בצד הסכמה לגבי ההשפעה השלילית של השמנת יתר -BMI גבוה מוקדם בחיים על הסיכון לדמנציה בזיקנה, דווקא כשהדבר נבדק בגיל המתקדם, לא נראה מתאם הפוך בין BMI לבין תפקוד קוגניטיבי. למעשה בניגוד למה שתואר קודם, בגיל המבוגר, נראה כי עודף משקל אף עשוי להגן מפני ירידה קוגניטיבית, בעוד רוב המקורות מסכימים כי קיים קשר בין תת משקל לבין ירידה זו. הדבר בולט במיוחד בקרב זקנים מופלגים. בעבודת חתך רוחב שבוצעה בקרב 638 מתנדבים סיניים בגיל ממוצע של 93 שנים (64 היו מעל גיל 100), אשר חולקו לרבעונים (quartiles) על פי BMM, התברר כי התפקוד הקוגניטיבי השמור ביותר היה דווקא בקבוצת הביניים שלה BMI בין 21.1-18.9. בקבוצה זו הסבירות לדמנציה הייתה נמוכה ב-40% מזו שברבעון התחתון (BMI נמוך מ-16.6) שנקבע כנקודת ייחוס{{הערה|שם=הערה7| Zhou Y, Flaherty JH, Huang CQ, et al., Dement Geriatr Cogn Disord. 2010;30,517}}. אך מעצם הישרדותם של הנבדקים, ניתן לשאול לגבי הטיה בדגימת הנבדקים, וכמובן קיים ספק לגבי הכללת ממצאים אלה לאוכלוסיה הכללית, במיוחד בגילאים צעירים יותר. | בצד הסכמה לגבי ההשפעה השלילית של השמנת יתר -BMI גבוה מוקדם בחיים על הסיכון לדמנציה בזיקנה, דווקא כשהדבר נבדק בגיל המתקדם, לא נראה מתאם הפוך בין BMI לבין תפקוד קוגניטיבי. למעשה בניגוד למה שתואר קודם, בגיל המבוגר, נראה כי עודף משקל אף עשוי להגן מפני ירידה קוגניטיבית, בעוד רוב המקורות מסכימים כי קיים קשר בין תת משקל לבין ירידה זו. הדבר בולט במיוחד בקרב זקנים מופלגים. בעבודת חתך רוחב שבוצעה בקרב 638 מתנדבים סיניים בגיל ממוצע של 93 שנים (64 היו מעל גיל 100), אשר חולקו לרבעונים (quartiles) על פי BMM, התברר כי התפקוד הקוגניטיבי השמור ביותר היה דווקא בקבוצת הביניים שלה BMI בין 21.1-18.9. בקבוצה זו הסבירות לדמנציה הייתה נמוכה ב-40% מזו שברבעון התחתון (BMI נמוך מ-16.6) שנקבע כנקודת ייחוס{{הערה|שם=הערה7| Zhou Y, Flaherty JH, Huang CQ, et al., Dement Geriatr Cogn Disord. 2010;30,517}}. אך מעצם הישרדותם של הנבדקים, ניתן לשאול לגבי הטיה בדגימת הנבדקים, וכמובן קיים ספק לגבי הכללת ממצאים אלה לאוכלוסיה הכללית, במיוחד בגילאים צעירים יותר. | ||
גרסה מ־10:45, 15 בנובמבר 2014
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| השמנת יתר וירידה קוגניטיבית | ||
|---|---|---|
| Obesity and cognitive decline | ||
| יוצר הערך | ד"ר קרן תורגמן, ד"ר יונית מרקוס-פרלמן, ד"ר ברוריה טל, ד"ר גיסיקה זק, פרופ' נפתלי שטרן | |
בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה דרמטית בתוחלת החיים (בישראל עליה של כ-5 שנים ב-20 השנים האחרונות), אשר מציבה אתגרים רבים לחברה, כגון התמודדות עם היקף נרחב של חולים במחלות הגיל השלישי ובראשן בעיית הירידה הקוגניטיבית והשיטיון (דמנציה). במקביל לעלייה בתוחלת החיים, מתפשטת בעולם מגיפה של השמנת יתר, מגיפה שמימדיה הוכפלו החל משנות השמונים של המאה הקודמת, כך שבחלק ניכר ממדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, Organisation for Economic Co-operation and Development) כ-60-70% מהאוכלוסייה סובלים מעודף משקל (25<BMI), וכ-30-35% סובלים מהשמנת יתר (30<BMI). מגמות אלו אינן פוסחות על מדינת ישראל, שאמנם מדורגת במקום גבוה בתוחלת החיים של תושביה, אך גם בהיקף מגיפת השמנת היתר, אשר פוקדת 62% מהאוכלוסייה הבוגרת, ואף מגיעה לכדי 75% מאוכלוסיית הנשים במגזר הערבי. לאחרונה, עלתה לכותרות שאלת הקשר האפשרי בין השמנת יתר ובין הדרדרות קוגניטיבית. הנושא פרץ לתודעה הציבורית באמצעי התקשורת עם פרסום ממצאיו של מחקר שוודי שהראה כי השמנת יתר בגיל העמידה מלווה בסיכון גבוה פי 4 לחלות במחלת אלצהיימר לאחר גיל 65[1]. אם תצפיות אלו אכן נכונות, מגיפת השמנת היתר בהחלט מהווה סיבה לדאגה.
ההתעניינות בקשר שבין קוגניציה ובין משקל הגוף, ובאפשרות כי השמנת יתר משפיעה לרעה על הכושר האינטלקטואלי החלה בשנת 1982, כשקבוצת חוקרים דנית פרסמה עבודה פרובוקטיבית שביצעה בחיילים בין הגילאים 18-21 שנים. בעבודה זו, השוו החוקרים את מנת המשכל של 1,836 חיילים הסובלים מהשמנת יתר (31≤BMI) לזו של קבוצה בת 2,719 חיילים בעלי משקל תקין, ודווחו כי מנת המשכל של הסובלים מהשמנת יתר הייתה נמוכה בצורה מובהקת מזו של חיילים בעלי משקל גוף תקין[2]. כעבור כמה שנים, בחנו החוקרים את תוצאות עבודתם בשנית, הפעם תוך תקנון למעמד הסוציו-אקונומי. הם קבעו, כי בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, השמנת היתר הייתה קשורה במנת משכל נמוכה יותר ובהישגים אקדמיים פחותים. כמובן שעבודות תצפיתיות אלו לא ענו על השאלה האם השמנת היתר היא אכן הסיבה לירידה האינטלקטואלית, או שמא שני המצבים קשורים בבסיס גנטי משותף או בחשיפה לגורם סביבתי כלשהו.
הקשר בין משקל הגוף לבין התפקוד הקוגניטיבי לאורך החיים
הספרות הרפואית עשירה בעבודות שעמדו על הקשר בין משקל גוף, השמנה ותפקוד קוגניטיבי. כשסוקרים אותה יש להכיר בהבדלים בין העבודות השונות. הבדל מהותי הוא סוג המחקר, כאשר הרוב המכריע הן עבודות חתך רוחב (cross-sectional) ולצדן קיימות גם עבודות אורך פרוספקטיביות, שהתוקף שלהן חזק יותר. אולם מטבע הדברים, עבודות אלו קשות יותר לביצוע, במיוחד כשבוחנים את הקשר בין משקל גוף בגיל הצעיר לבין התפקוד הקוגניטיבי והסיכוי להופעה של שיטיון כעבור עשרות שנים. מעבר לשוני בסיסי זה, קיימים הבדלים רבים בשיטות ההערכה למידת ההשמנה (משקל, BMI, היקפי גוף), ובסוגי התבחינים המשמשים את החוקרים בהערכת התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים.
השמנה בהיריון וקוגניציה של היילוד
אחת הדרכים לנסות לענות על השאלה של מה קודם למה, השמנת יתר לירידה בקוגניציה או להיפך, היא בחינת הסוגיה לאורך חיי האדם. ננסה להביא סיכום של המחקרים אשר בחנו קשר בין BMI בשלבים שונים של החיים עם הופעה של ירידה קוגניטיבית מאוחרת יותר.
בהקשר זה בולטת עבודה מדאיגה במיוחד, אשר הסתכלה על הקשר שבין BMI אמהי עוד בטרם ההיריון עם התפקוד הקוגניטיבי של הילד. במחקר שבוצע בקרב 355 ילדים אפרו-אמריקנים בגיל 5 נבדק התפקוד הקוגניטיבי שלהם במישורים רבים בהקשר ל-BMI של האם לפני ההיריון. נמצא כי היה מתאם שלילי בין BMI זה לבין תפקוד קוגניטיבי לא מילולי של הילד. בעבודה זו נמצאה גם השפעה שלילית של העדר מסגרת חינוכית ממוסדת בגיל הרך על תפקודים אלה. לעומת זאת, לא נצפתה השפעה על התפקוד המוטורי. המספרים הראו כי עלייה של 12.2 יחידות BMI הייתה קשורה בירידה של 5 נקודות במנת משכל, ובירידה של 9 נקודות אם הילד גם לא היה בגנון[3]. עבודה זו מחזקת את ההשערה כי הקשר בין השמנת יתר לירידה בקוגניציה עלול להיווצר מוקדם מאד בחיים. בנוסף היא מדגישה כי קרוב לוודאי קיים מרכיב סביבתי חינוכי שאף הוא עשוי להיות קריטי בילד הרך. כמובן שעבודה מסוג זה אינה יכולה לשלול בסיס גנטי משותף בין השמנת האם לבין מנת המשכל הנמוכה יותר של הילד.
השמנת יתר ותפקוד קוגניטיבי בילדות
כבר הבאנו את העדויות הקושרות בין השמנת יתר האם לבין הביצועים הקוגניטיביים של הילדים. מה ידוע לגבי קשר אפשרי בין משקל הגוף של הילדים עצמם ותפקוד קוגניטיבי בילדות? גם בסוגיה זו עסקו מספר עבודות, רובן עבודות חתך. הגדולה ביותר היא כנראה עבודתם של לי וחבריו[4], אשר בדקה אוכלוסיית ילדים מבסיס הנתונים של מחקר ה-NHANES III. בעבודה זו שכללה 2,519 ילדים אמריקאיים בגילאי בית ספר (בני 8 עד 16 שנים), נבדק ה-BMI, ונערכו 4 מבחנים: 2 מבחנים המעריכים תהליכי חשיבה בלתי מילוליים והבנת החלל ו-2 המעריכים יכולת אקדמית. הפעם כללה קבוצת הנחקרים בעיקר ילדים לבנים, כשילדים אפרו-אמריקאיים היוו רק 14% מהקבוצה. הנחקרים סווגו כבעלי משקל תקין, כבעלי סיכון להשמנת יתר (מוגדר :-BMI בין האחוזונים 94-85, ומתועד ב-20% מהנבדקים) או כבעלי השמנת יתר (מעל אחוזון 95, ב-16% מהנבדקים). גם פה נמצא קשר הפוך בין תפקוד קוגניטיבי לבין משקל גוף. הסבירות לתפקוד קוגניטיבי לקוי הייתה כפולה בקרב ילדים בסיכון להשמנה, ופי 3 בקרב אלה המוגדרים כשמנים, וזאת לאחר כל התיקונים למצב סוציו-אקונומי.
בשל האופי הרוחבי של עבודה גדולה זו, לא ניתן היה לקבוע סיבתיות. קיימת סברה הנתמכת בממצאיהם של מספר מחקרים כי דווקא נחיתות קוגניטיבית בילדות היא זו המביאה להופעתה של השמנת יתר מאוחר יותר. חוקרים ספרדים הראו כי בעוד בגיל 4 לא היה כל מתאם בין BMI לתפקוד קוגניטיבי, תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגיל 4 היה קשור בהפחתה ניכרת של הסיכון לפתח עודף משקל בגיל 6[5].
משקל גוף וקוגניציה בגיל המבוגר
עבודות חתך רוחב שנערכו במבוגרים מדווחות על תצפיות דומות, שעיקרן מתאם הפוך בין תפקוד קוגניטיבי לבין BMI, או מדדי השמנה בטנית. עבודות אלו בוצעו במגוון קבוצות אתניות, באמצעות שלל תבחינים, ועל מספר נבדקים שנע בין 10 לבין מעל 2,000. רובן מציינות בעיקר ירידה בתפקוד ביצועי, כישורי שפה, זיכרון ואף תפקודים מוטוריים, כשקשר חזק במיוחד נמצא עבור השמנה בטנית וירידה בתפקוד הקוגניטיבי. ראוי לציין כי בחלק מהעבודות נצפתה עקומה בצורת J או U, כלומר גם ערכי BMI מתחת לתחום הנחשב לבריא היו קשורים עם ירידה קוגניטיבית. אחד הנושאים שקבל תשומת לב מיוחדת בהקשר זה, הוא הקשר בין השמנת יתר אצל מבוגרים בגיל העמידה והסיכון לפתח דמנציה (שיטיון) כגון מחלת אלצהיימר בגיל המבוגר.
פורסמו מספר עבודות לחץאשר עקבו בנקודות זמן שונות אחרי מחזורים של נבדקים. ביניהן ניתן לציין במיוחד את מחקר Whitehall, אשר עקב במשך כ-24 שנים אחר למעלה מ-10,000 עובדי ציבור בבריטניה[6]. בעת גיוסם למחקר היו המשתתפים בגיל ממוצע של 44 שנים. את משקלם בגיל 25 הם מסרו על פי זיכרונם. מכאן ואילך הנתונים התקבלו ממבדקים שנערכו אחת ל-5 שנים בערך, בין השנים 1985 עד לשנת 2009. גם בעבודה זו נמצא כי תיעוד של השמנת יתר לפחות בשתי נקודות זמן בגיל המוקדם חזה ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בגיל הביניים המאוחר. תצפית זו תוקפה גם לאחר כל ההתאמות והתיקונים לגיל, מין, מצב סוציו-אקונומי ורמת השכלה. לאחרונה, בחינה נוספת של נתוני מחקר זה, הצביעה על אפשרות כי בקרב בעלי השמנת יתר, הירידה הקוגניטיבית התלולה נמצאת בתלות עם קיומם של מרכיבי התסמונת המטבולית. מחקר Whitehall גם אישר את הקשר שבין תת משקל —BMI נמוך (מתחת ל-18.5) לבין תפקוד קוגניטיבי ירוד בגיל המבוגר. עבודות נוספות, אך לא כולן, הגיעו למסקנות דומות באשר לקשר השלילי שבין BMI והשמנה בטנית בגיל העמידה לבין הסיכון לירידה קוגניטיבית או להופעת דמנציה בגיל הקשיש. חלקן אף אישרו וביססו את התצפית הנ"ל לגבי הקשר בין תת משקל לבין סיכון מוגבר לדמנציה. באופן כללי ניתן לומר כי השמנת יתר בגיל הבוגר המוקדם מגבירה פי 3 את הסיכון לירידה קוגניטיבית, ובמיוחד למחלת אלצהיימר בגיל הקשיש, וזאת לאחר תיקונים מתאימים אשר לקחו בחשבון גם גורמי סיכון קרדיווסקולריים כגון עישון, יתר לחץ דם וסוכרת.
קשר בין BMI לקוגניציה בגיל הקשיש
בצד הסכמה לגבי ההשפעה השלילית של השמנת יתר -BMI גבוה מוקדם בחיים על הסיכון לדמנציה בזיקנה, דווקא כשהדבר נבדק בגיל המתקדם, לא נראה מתאם הפוך בין BMI לבין תפקוד קוגניטיבי. למעשה בניגוד למה שתואר קודם, בגיל המבוגר, נראה כי עודף משקל אף עשוי להגן מפני ירידה קוגניטיבית, בעוד רוב המקורות מסכימים כי קיים קשר בין תת משקל לבין ירידה זו. הדבר בולט במיוחד בקרב זקנים מופלגים. בעבודת חתך רוחב שבוצעה בקרב 638 מתנדבים סיניים בגיל ממוצע של 93 שנים (64 היו מעל גיל 100), אשר חולקו לרבעונים (quartiles) על פי BMM, התברר כי התפקוד הקוגניטיבי השמור ביותר היה דווקא בקבוצת הביניים שלה BMI בין 21.1-18.9. בקבוצה זו הסבירות לדמנציה הייתה נמוכה ב-40% מזו שברבעון התחתון (BMI נמוך מ-16.6) שנקבע כנקודת ייחוס[7]. אך מעצם הישרדותם של הנבדקים, ניתן לשאול לגבי הטיה בדגימת הנבדקים, וכמובן קיים ספק לגבי הכללת ממצאים אלה לאוכלוסיה הכללית, במיוחד בגילאים צעירים יותר.
מגנונים אפשריים לקשר בין השמנה לבין ירידה בתפקוד הקוגניטיבי
מציאת פתרון לבעיה קלינית מתחילה בתיאור התופעה ועוברת דרך פיצוח המנגנונים המעורבים בגרימתה. בנושא שבנדון קיימת הסכמה רחבה, כי קיים קשר בין השמנה בגיל הבוגר המוקדם - גיל העמידה, לבין ירידה מואצת בתפקוד הקוגניטיבי בשלב מאוחר יותר. כעת החוקרים מנסים למצוא את ההסבר לקשר זה. באופן מצער, יש להכיר בכך שעדיין לא ניתן הסבר קוהרנטי לתופעה, אולם קיימות מספר השערות, שאת חלקן נציג.
מזה זמן מתוארים שינויים בנפח המוח כפי שנצפה בהדמיית טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או תהודה מגנטית (MRI), במיוחד ירידה בנפח החומר האפור עם עליית BMM, וזאת אפילו בקרב מבוגרים בריאים לכל דבר[8]. משמעות ממצא זה והדרך בה הוא קורה אינם ברורים עדיין, אך הם מהווים נושא למחקר אינטנסיבי מאד, אם לשפוט על פי מספר הפרסומים בתחום.
קיימת סברה כי מצב דלקתי המלווה השמנת יתר קשור בנזק למוח, ייתכן שבאמצעות ציטוקינים ואדיפוקינים נוירוטוקסיים כגון 6-CRP ,IL ואף אדיפונקטין.
הוצע בין היתר כי ההורמון לפטין, אשר ריכוזו גבוה בהשמנת יתר, נכנס למוח וקשור בהשקעת חלבון עמילואיד ביתא, אשר מהווה מרכיב עיקרי ברבדים הטרשתיים המאפיינים את מחלת אלצהיימר.
יוחס גם תפקיד חשוב להורמון האינסולין. קיימות עדויות נסיוניות כי אינסולין במתן אקוטי בהסנפה מסוגל לחדור למוח ולשפר ביצועים אצל חולי אלצהיימר, אולם השמנת יתר מאופיינת בתנגודת לאינסולין. במצב זה פעולתו הפיזיולוגית של האינסולין אינה יכולה לצאת אל הפועל. עקב כך, צראמיד המיוצר בפריפריה מפירוק של שומנים חודר את המחסום דם-מוח, שוקע ברקמת המוח בה הוא מביא לתנגודת לאינסולין, ומבטל או משבש את השפעתו המיטיבה של האינסולין על רקמת המוח[9].
הועלתה גם השערה שדום נשימה בשינה שכה נפוץ בהשמנת יתר, גורם גם הוא לנזק מוחי בשל היפוקסיה בעת דום נשימה בשינה. יתכן גם כי מרכיבי מזון הנצרכים בצורה מוגברת ע"י אנשים שמנים הם דווקא אלה הגורמים לפגיעה זו.
לבסוף, וכאן חוזרת השאלה של מה מחולל מה, בהחלט יתכן כי קיים בסיס תורשתי משותף שמאפשר בתנאים סביבתיים מתאימים את הופעתן של השמנת יתר וירידה קוגניטיבית. בהקשר זה לאחרונה הוזכר הגן FTO, אשר נמצא כרגע במתאם הגבוה ביותר עם השמנת יתר במחקרים מסוג GWAS, כגורם אשר עשוי להשפיע גם על תפקוד קוגניטיבי. אכן, האלל השכיח rs9939609 A נמצא קשור בירידה בשטף דיבור ובשליפת מילים באנשים מבוגרים שמנים[10].
ברור כי בתחום זה נחוץ עוד מחקר רב שישפוך אור על גורמים ומנגנונים שעשויים להוביל בעתיד לפיתוח טיפולים מכווני מטרה.
האם ירידה במשקל משפרת את התפקוד הקוגניטיבי
עד שיתבררו המנגנונים האחראיים לקשר בין השמנת יתר לבין ירידה בתפקוד קוגניטיבי, ועד אשר יפותחו כלים כדי להילחם בתופעה, האם ניתן לעשות משהו כדי למנוע או לתקן את הנזק?
על שאלה זו ניסה לענות מספר לא קטן של מחקרים, אשר בדקו את ההשפעה של ירידה רצונית במשקל על תפקוד קוגניטיבי. גם בנושא זה תוצאות המחקרים אינן אחידות וקיים קושי בהשוואת המחקרים, שכן הם נבדלים בתכנון שלהם, במשך המעקב, בהכללת בקרות ובשילוב (או לא) של פעילות גופנית בתקופת ההתערבות. לאחרונה פורסמה מטא-אנליזה אשר בחרה 12 עבודות ברות השוואה[11]. הממצאים של מטא-אנליזה זו מתחלקים בהשפעה על זיכרון, ובהשפעה על תפקוד ביצועי/טווח ריכוז. הירידה במשקל השפיעה לטובה על הזיכרון, והאפקט היה תלוי ב-BMI ההתחלתי. ככל שזה היה גבוה יותר, כך השיפור עם הירידה במשקל היה רב יותר. תוצאה זו נראתה גם בעבודות בהן לא הייתה זרוע של פעילות גופנית, אולם האפקט נעלם כאשר הוציאו מהסיכום את המחקרים ללא קבוצת ביקורת, כך שיתכן כי מדובר בהשפעה של המחקר עצמו (study effect) . לעומת זאת כשבחנו תפקוד ביצועי/טווח ריכוז, השפעת הירידה במשקל נשארה גם לאחר הוצאת העבודות נטולות הביקורת.
אחת הבעיות בירידה במשקל היא השיעור הגבוה של כישלון לטווח ארוך. אין זה סוד שהרוב המכריע של המטופלים חוזרים למשקל המקורי. לאור היקף מימדי השמנת היתר בעולם המערבי, פונים יותר ויותר לכירורגיה הבריאטרית כפתרון. ניתוחים בריאטריים מביאים ללא ספק לירידה במשקל הגדולה והממושכת ביותר, לכן הפופולאריות שלהם עולה. מדי שנה מבוצעים בארה"ב כ-150,000 ניתוחים כאלה, ועם הגמשת ההתוויות לניתוחים אלה מספרם עשוי לנסוק. לא מכבר פורסמה עבודה קצרה שהדגימה כי כבר 12 שבועות לאחר ניתוח בריאטרי ניתן להדגים שיפור בזיכרון בקרב 109 חולים מנותחים כאשר לא חל שיפור כזה, ולמעשה חלה באותו זמן ירידה נוספת, בקרב 41 חולים שמנים שלא נותחו[12] תוצאות לטווח ארוך צפויות להתקבל ממחקר LABS הרב מרכזי, אשר מתקיים כעת בארה"ב ועוקב לאורך זמן אחרי כ-5,000 חולים אשר עברו ניתוח בריאטרי ונמצאים במעקב שנתי[13]. למרות שהם הולכים ומתרבים, ניתוח בריאטרי עדיין יחסית נדיר בקרב ילדים ונוער, בעוד בעיית השמנת היתר תופסת מימדים חסרי תקדים באוכלוסייה זו. כאן לא עלה בידנו לגלות ולו עבודה אחת שבחנה השפעת ירידה במשקל על תפקוד קוגניטיבי בילדים, לא כל שכן לאחר ניתוח בריאטרי. מספר עבודות הנוגעות לנושא מתנהלות, ביניהן עבודה אחת בארץ שבה גם נבדקת השפעת הירידה במשקל שהושגה ע"י ניתוח על מדדים פסיכוקוגניטיביים בקרב ילדים בין הגילאים 18-10 שנים (ClinicalTrials.gov Identifier NCT01254266). כך שבאיחור מה, אנו צפויים לקבל גם מידע על השפעת הירידה במשקל על קוגניציה גם בילדים.
עד אז, גישה סבירה היא להשקיע מאמצים כדי למנוע הופעת השמנת יתר בילדים, כי אם הדבר לא ימנע ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, ללא ספק יפחית את התחלואה המשנית כגון סוכרת מסוג 2 המלווה השמנה ומאיימת לקצר את תוחלת החיים.
המלצה זו תקפה כמובן גם במבוגרים, כשמניעת ההשמנה עשויה להפחית את הירידה הקוגניטיבית שבאה עם הגיל ובוודאי מפחיתה את הסכנה לתחלואה משנית.
טיפול תרופתי
האם ישנם כבר טיפולים תרופתיים ספציפיים? גם פה אין בשורות גדולות. בשנים האחרונות מסתמנת אפשרות כי אינקרטינים עשויים לשחק תפקיד חשוב בתפקוד הקוגניטיבי. הוכח לאחרונה כי מתן לירגלוטייד (אנלוג יציב של 1-GLP המשמש לטיפול בסוכרת מטיפוס 2 באדם), או מתן אנלוג של GIP עמיד לפירוק ע"י DPPIV לעכברים המפתחים השמנת יתר כתוצאה מאכילת דיאטה עשירת שומן, הביא לשיפור במדדים מטבוליים כולל השמנה, וגם תפקודים קוגניטיביים[14] , [15].
השיפור הקוגניטיבי כתוצאה מההתערבות הפרמקולוגית, היה שווה או טוב מזה שהוגש ע"י חזרה לדיאטה רגילה, ויוחס לשיפור בהעברת אותות בסינפסות בהיפוקמפוס. תצפיות אלו טרם אוששו באדם, אולם מאחר וקיים צפי כי תכשירים אלה ירשמו גם לטיפול בהשמנת יתר, יתכן ונראה כי הם משפיעים לטובה גם על התפקוד הקוגניטיבי באדם, אך הנחה זו עוד טעונת הוכחה ונבדקת כעת בעבודה קלינית הנערכת בארה"ב (ClinicalTrials.gov Identifier: NCT01469351).
סיכום
סקירה זו נפרש הבסיס המוצק הקושר בין השמנת יתר לבין ירידה קוגניטיבית בכל שלבי החיים, כאשר השמנת יתר בגיל העמידה מנבאה שכיחות גבוהה יותר של דמנציה בגיל המבוגר. עם התפשטות מגיפת השמנת היתר בעולם, ובמיוחד בקרב ילדים, התחזית לקוגניציה של האדם בהחלט שחורה. המנגנונים הביולוגיים הקושרים בין שני המצבים אינם עדיין ברורים דיים.
ירידה במשקל עשויה להועיל, ויתכן כי יופיעו בקרוב טיפולים תרופתיים, אך בשלב זה נראה כי הדרך הבטוחה וההגיונית ביותר להילחם בכך היא להשקיע את המשאבים המרביים לבלימת המגיפה. בכך נשיג אולי שיפור בתפקוד הקוגניטיבי בגיל הקשיש ההולך ומתארך, אך לבטח נשיג רווח מטבולי עם פחות מחלות הנובעות מהשמנת יתר.
ביבליוגרפיה
- ↑ Xu WI, Atti AR, Gatz M, et al., Neurology 2011; 76,1568
- ↑ S0rensen TI, Sonne-Holm S, Christensen U, et al., Hum Biol. 1982;54,765
- ↑ Neggers YH, Goldenberg RL, Ramey SL, et al., Acta Obstet Gynecol Scand. 2003;82,235
- ↑ Li Y, Dai Q, Jackson JC , et al., Obesity 2008; 16,1809
- ↑ Guxens M, Mendez MA, Julvez J, et al., Am J Epidemiol. 2009;170,438
- ↑ Singh-Manoux A, Czernichow S, Elbaz A, et al., Neurology. 2012;79,755
- ↑ Zhou Y, Flaherty JH, Huang CQ, et al., Dement Geriatr Cogn Disord. 2010;30,517
- ↑ Gunstad J, Paul RH, Cohen RA, Int J Neurosci. 2008;118,1582.
- ↑ De La Monte SM, Panminerva Med. 2012;54,171
- ↑ Benedict C, Jacobsson JA, Ronnemaa E, et al., Neurobiol Aging. 2011;32,1159.e1
- ↑ Siervo M, Arnold R, Wells JC, et al., Obes Rev. 2011;12,968
- ↑ Gunstad J, Strain G, Devlin MJ, et al., Surg Obes Relat Dis. 2011;7,465
- ↑ Belle SH, Berk PD, Courcoulas AP, et al., Surg Obes Relat Dis 2007;3,16
- ↑ Porter DW, Kerr BD, Flatt PR, et al., Diabetes Obes Metab. 2010;12,91
- ↑ Porter DW, Irwin N, Flatt PR, et al., Eur J Pharmacol. 2011;650,688.
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר קרן תורגמן, ד"ר יונית מרקוס-פרלמן, ד"ר ברוריה טל, ד"ר גיסיקה זק, פרופ' נפתלי שטרן, המכון לאנדוקרינולוגיה, מטבוליזם ויתר לחץ דם, המרכז ע"ש סמי סגול לטיפול בתסמונת מטבולית, המרכז הרפואי תל אביב והפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב