כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק חוסר בויטמין Vitamin D deficiency - D
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| חסר בויטמין D | ||
|---|---|---|
| Vitamin D deficiency | ||
| יוצר הערך | ד"ר ליאנה טריפטו שקולניק
|
|
לוויטמין D תפקיד ידוע היטב בפיזיולוגיה התקינה של השריר והשלד. השפעות חסר ויטמין D על המערכת המוסקולוסקלטלית ידועות ומתוארות בספרות המקצועית כרככת, אוסטיאופורוזיס, חולשה וכאבי שרירים. התועלת הטיפולית של השלמת ויטמין D מוכחת וכוללת, נוסף לשיפור מעבדתי במדדי מאזן סידן, עלייה בצפיפות העצם ושיפור בתפקוד השריר. ברמה הקלינית, טיפול בוויטמין D הוכח כמפחית נפילות בקשישים,[1] מוריד את שיעור השברים האוסטאופורוטיים,[2] ומעצים את הרווח מטיפולים מונעי שברים, כגון ביספוספונטים בחולי אוסטיאופורוזיס.[3]
נוסף להבנה פתופיזיולוגית וקלינית של חשיבותו של ויטמין D למערכת השלד, הוצפה הספרות בעשור האחרון בזרם בלתי פוסק של דיווחים, בדרגות איכות שונות, על אודות הקשר בין חסר בויטמין D למגוון רחב של מחלות ומצבים - תחלואה קרדיו-וסקולרית, מחלות ממאירות, אוטואימוניות, זיהומיות, דגנרטיביות ועוד.[4] מטרת הסקירה הנוכחית היא לבחון את העדויות לקשרים אלה ולנסות להבין את איכות המידע הקיים ואת מגבלותיו.
פיזיולוגיה של ויטמין D וקביעת רמתו
ויטמין D(D3,cholecalciferol) , נוצר בעור מ-7-dehydrocholesterol בהשפעת קרינה אולטרא-סגולה. כמו כן אנו מקבלים כמות קטנה מאוד של ויטמין D מהמזון שאנו צורכים - D3 מן החי (בעיקר דגים שמנים) ו-D2 מהצומח (כגון פטריות שיטאקי). שתי התרכובות שונות מעט זו מזו, אך המטבוליזם שלהן זהה. על מנת שוויטמין D יהפוך פעיל, עליו לעבור שתי הידרוקסילציות. הראשונה מתרחשת בכבד, בעקבותיה נוצר מטבוליט לא פעיל, 25-OH-D . תרכובת זו משמשת לקביעת רמת ויטמין D בדם. ההידרוקסילציה השנייה מתרחשת בכליה ונמצאת תחת בקרה אדוקה שלPTH ורמות זרחן וסידן בדם.[4] בעקבות התהליך הכלייתי, נוצר ויטמין D פעיל 1,25 (OH)2D . התפקיד הביולוגי העיקרי של ויטמין D הוא להגביר את הביטוי החלבוני בתעלות הסידן ובחלבונים קושרי סידן בתאי המעי הדק ועל ידי כך להגביר את הספיגה של סידן וזרחן, הנחוצים למינרליזציה תקינה של העצם. תפקידים נוספים הם שינוע של סידן וזרחן מהעצם לדם וספיגה חזרה של סידן מהשתן הראשוני. רמות סידן וויטמין D נמוכות גורמות לעלייה משנית בהורמון יותרת התריס, ה-(Parathyroid Hormone) PTH, מצב הקרוי Secondary Hyperparathyroidism.
חסר בוויטמין D ושכיחותו
איזו רמה של ויטמין D נחשבת תקינה? סביב סוגיה זו מתקיים זה כמה שנים דיון ער. יש המצדדים בקביעת רמה "פיזיולוגית", כלומר ערכי ה-25-OH-D שבהם מתחיל ה-PTH לעלות כפיצוי. מתברר ש התחלת העלייה נצפית בערכים של 75 nmol/l (30 ng/ml),[5] לפיכך זו הרמה שמתחתיה מוגדר חסר ויטמין D. אך יש הסבורים כי הרמה ה"אפידמיולוגית", כלומר הרמה הממוצעת באוכלוסייה, היא הרמה התקינה. יש מומחים הטוענים שהרמה הממוצעת הנמדדת באוכלוסייה כיום היא תוצאה של "עיוות" אבולוציוני, הרי נועדנו לצעוד ולצוד בשמש, ורובנו לא עושים זאת ביומיום. גם שימוש גורף במסנני הקרינה, המוּנע על ידי חשש מסיכוני חשיפה לשמש, תורם למצב.[6] במצב זה של חשיפה מעטה לשמש, גם בארצנו החמה, לא מפתיע, כי ההבדל בין רמת ויטמין D בחורף ובקיץ אינו גדול, ונע, בעבודות השונות, בין לא משמעותי סטטיסטית, לבין לא משמעותי קלינית.[7][8]
לנוכח ממצאים אלה, אין זה מפליא שאפילו ניירות עמדה שפורסמו בשנה האחרונה אינם תמימי דעים באשר לדרגות של חסר ויטמין D: מכון הבריאות הלאומי האמריקאי גורס שהרמה מעל20 ng/ml מספקת את צורכי רוב האוכלוסייה,[9] בעוד ארגון האנדוקרינולוגים - Endocrine Society - מגדיר מצב תת-ספיקה - insufficiency - בין 20 ל-29 נ"ג למ"ל ומצב חסר - deficiency - מתחת ל-20 נ"ג למ"ל.[10] על מנת להפוך ערכים אלה ל-nmol/l יש להכפיל ב-2.5.
בהסתמך על הגדרות אלה, תת-ספיקה וחסר ויטמין D נמצאים בשכיחות גבוהה מאוד שמגיעה בקבוצות אוכלוסיה מסוימות ל-100 אחוז.
גם בישראל, שטופת השמש, מדווחים על חסר ותת-ספיקה בשכיחות גבוהה במגוון אוכלוסיות, כולל אנשים בריאים (תת-ספיקה אצל כ-80 אחוז מהנבדקים),[8] חולים מאושפזים במחלקה פנימית (רמה ממוצעת של כ-20 נ"ג למ"ל)[7] ואוכלוסיות מיוחדות בעלות שכיחות גבוהה במיוחד של חסר ויטמין D, כגון בדואים, יוצאי אתיופיה, יהודים אורתודוקסים ואחרים.[8] על סמך נתונים אלה ורבים נוספים, האוכלוסיות שמוגדרות בסיכון מוגבר הן קשישים, מרותקים לבית, אנשים כהי עור, ילדים ומבוגרים הלוקים בהשמנה, נשים בהיריון ומיניקות וחולים במחלות כליה, כבד ותת-ספיגה, מטופלים הנוטלים טיפול בסטרואידים, נוגדי פרכוסים, תכשירים אנטי-רטרווירליים וחולים באוסטיאופורוזיס. הנמנים עם קבוצות אלה מומלץ שיבצעו סקירה למצב מאגרי ויטמין D. בשלב זה, אין המלצה לבדיקת סקירה באוכלוסייה הכללית.[10]
ויטמין D ותחלואה חוץ-שלדית
ההסבר למעורבותו של ויטמין D בתהליכים מחוץ למערכת השריר והשלד הוא בכך שקולטנים ל-1,25 (OH) 2D נמצאים בכל תאי הגוף. יתרה מזאת, בחלק מהתאים קיימת מערכת אנזימטית להידרוקסילציה של 25-OH-D, יצירת מטבוליט פעיל ברמה אוטוקרינית ופרהקרינית ועל ידי כך בקרת ביטוי גנים רבים.[10] מערכת תוך תאית זו כוללת גם הגברת ביטוי הגן ל-24-hydroxylase, הגורם לאינאקטיבציה של ויטמין D. למעשה קיים מסלול מטבולי נוסף לוויטמין D, המסלול התוך-תאי, שייתכן שמעורב בהשפעת רבגוניות החומר.
תוארו אפקטים אימונומודולטורים, משרי התמיינות ואפופטוזיס, מעכבי התרבות ויצירת כלי דם חדשים.[4] כמו כן דווח כי 1,25 (OH) 2D מעכב יצרית renin, מעודד יצירת אינסולין, ומשפר את התנועתיות של שריר הלב.[4]
כפי שנכתב במבוא, מחקרים רבים דנים בקשר בין כמות הוויטמין D למגוון תחלואות. הספרות המחקרית בתחום כה ענפה שלעתים קשה להוציא את המוץ מהתבן. ננסה לעבור כעת לבחינת חלק מעדויות אלה. נזכור כל העת את היררכיה המקובלת של איכות המידע הרפואי - החל בתיאורי מקרים בתחתית היררכיה וכלה בעבודות תצפיתניות ומחקרים מבוקרים פרוספקטיביים כפולי-סמיות המדורגים בראש הסולם.
תחלואה קרדיו-וסקולרית
כמה עבודות אפידמיולוגיות הצביעו על קשר בין מגורים הרחק מקו המשווה לבין עלייה בשכיחות תחלואה קרדיו-וסקולרית ויתר לחץ דם.[11]
עבודות אלו, מטבע הדברים, עלולות להכיל הטיות שנובעות ממאפיינים נוספים שלא נלקחו בחשבון, גלויים וסמויים, השונים בין קבוצות אוכלוסייה אלה. מחקר שנעשה בקרב כ-1,700 נבדקים מ-Framingham study, בחן פרוספקטיבית את הקשר בין רמת 25-OH-D בתחילת המחקר לבין היארעות מחלת לב במהלך 6 שנות מעקב.[12] נמצא כי רמות נמוכות של ויטמין D קשורות לעלייה מתונה בסיכון לתחלואה קרדיו-וסקולית, בעיקר בחולים הסובלים מיתר לחץ דם ומרמה של ויטמין D מתחת ל-15 ng/ml. נציין עוד כי הקבוצה עם הוויטמין D הנמוך יותר הייתה עם BMI גבוה יותר באופן משמעותי (גורם סיכון ידוע לחסר ויטמין D), אך הסיכון המוגבר לתחלואה קרדיאלית נשאר גם לאחר שנתון זה נוטרל סטטיסטית.[12]
מחקר נוסף, Case-Control, בדק את הקשר בין רמות ויטמין D לתחלואה לבבית בקרב 1,300 גברים מתוך הקבוצה הגדולה של Health Professional Follow Up Study. גם כאן הדגימו החוקרים כי אצל גברים שפיתחו אירוע לבבי חריף במהלך 10 שנות מעקב, הסיכוי לחסר ויטמין D היה גבוה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת ללא תחלואה קרדיאלית. גם במחקר זה נלקחו בחשבון וטופלו סטטיסטית משתנים כגון עודף משקל, נוכחות סוכרת, פרופיל שומנים תורשתי ועוד, שנצפו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת שפיתחה אירועי לב.[13]
מחקר נוסף ראוי לאזכור, בזכות היותו נרחב ביותר, בדק בסיס נתונים של 41 אלף אנשים במערב ארצות הברית, ומדד רמת ויטמין D לפחות פעם אחת במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. כן נבדקה שכיחות סוכרת, היפרליפידמיה, יתר לחץ דם ומחלת כלי דם פריפריים באותה אוכלוסייה. שאלת המחקר הייתה האם קיים קשר בין רמת ויטמין D נמוכה לבין סיכון לפתח תחלואה קרדיו-וסקולרית ותמותה. נתוני התחלואה התבססו על קידוד ICD9. נוסף על כך, היו זמינים לחוקרים גיל ומין הנבדקים. נמצא כי קיימת שכיחות מוגברת של חסר ויטמין D באוכלוסייה עם גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים (סוכרת, דיסליפידמיה ויל"ד). כמו כן, אנשים הסובלים מחסר ויטמין D פיתחו בשכיחות גבוהה יותר מחלות אלו, וכן היה אצלם סיכון מוגבר לתחלואה קרדיו-וסקולרית ולתמותה מכל סיבה.[14]
אך למרות המחקר הנרחב הנ"ל לא נבדקו נתונים על אודות משקל, עישון ופעילות גופנית, שבלעדיהם האינטרפרטציה של הממצאים אינה מלאה. ייתכן שרמת ויטמין D נמוכה אינה גורם סיכון כשלעצמה, אלא מדד עקיף לאורח חיים לא בריא כגון עודף משקל או העדר פעילות גופנית. בדיון ובהערות העורך על המחקר תצפיתני, עלה הצורך לבצע עבודות התערבותיות עם תוצאים קרדיווסקולריים.
מאכזב לגלות שסקירה ומטה-אנליזה עדכנית של 51 מחקרים התערבותיים מבוקרים העלו כי לטיפול בוויטמין D לא הייתה השפעה משמעותית על מדדים כגון תמותה, היארעות אירועים מוחיים או לבביים, פרופיל שומנים וסוכר ולחץ דם. מגבלות ניתוח זה הן בהטרוגניות של העבודות שנבדקו, העובדה שכ-20% היו לא כפולי-סמיות וכן כי חלק מהעבודות לא הגדירו את התוצאים הקרדיו-וסקולריים כתוצאים ראשוניים (Primary Outcomes).[15] כמו כן, אין ברוב העבודות שנכללו במטה-אנליזה מידע לגבי רמות הוויטמין D שאליהן הגיעו המטופלים, כך שאי אפשר להסיק מהן קשר סיבתי מובהק.
התשובה האיכותית לתועלת קרדיו-וסקולרית תלוית ויטמין D עשויה להתקבל במחקר פרוספקטיבי, התערבותי, במינונים טיפוליים הכולל ניטור רמות, מבוקר וארוך שנים. ולפני שהתקבלה תשובה לכך, נראה כי המלצה גורפת לצרוך יותר ויטמין D להפחתת הסיכון לתחלואת לב וכלי דם מקדימה את זמנה.
מחלות ממאירות
ההוכחות הקיימות ברמה התאית למעורבות ויטמין D בעיכוב התרבות ואנגיוגנזיס, השריית אפופטוזיס והתמיינות, הופכות את חיפוש הקשר בין סרטן לוויטמין D להגיוני ומבטיח.
אכן, פורסמו דיווחים רבים על אודות מתאם ברמה אפידמיולוגית בין סטטוס ויטמין D או חשיפה לשמש לבין הסיכון לחלות בסרטן או הסיכון לפרוגנוזה גרועה יותר. כך הדגימו גרנט ואח',[16] כי השכיחות לסרטן השד, המעי הגס, הערמונית ולימפומה לא-הוג'קין באוכלוסייה האמריקאית הולכת ופוחתת ככל שעולה כמות הקרינה האולטרא-סגולה שאליה נחשפת האוכלוסייה באזור מגוריה. יתרה מכך, תמותה מ-8 סוגי סרטן אחרים נמצאת בקורלציה הפוכה למידת הקרינה. נתוני הקרינה נאספו ב-1992 והתחלואה נבדקה על פני 20 שנה שקדמו לכך. אולם, ממצאים אקולוגיים אלה סובלים מחשד לאי דיוק הנובע ממתודולוגיה (כגון התעלמות מגורמי סיכון נוספים למחלות ממאירות) ועל כן אינם משכנעים דיים.[16]
אם נבחן נתונים של מקרי-מבחן במחקרים רחבי היקף כמו Nurse's Health Study,[17] Health Professionals Follow-up Study,[18] שכללו 32 אלף נבדקות ו-18 אלף נבדקים, בהתאמה, נראה כי רמה גבוהה יותר של 25-OH-D מהווה גורם מגן מפני התפתחות סרטן המעי הגס במהלך שנות המעקב,[8][9][10][11] עם סיכון יחסי של כ-0.5, בין הקבוצה עם הרמה הגבוהה ביותר לבין הקבוצה עם הרמה הנמוכה ביותר.
Woman Health Initiative (WHI) כלל כידוע כמה זרועות התערבות, אחת מהן היא מתן סידן וויטמין D באופן מבוקר פלסבו ל-7 שנים, ובחינת ההשפעה של הטיפול על שיעור השברים, אך גם על שיעור מקרי סרטן המעי הגס. לא נצפתה תועלת במתן ויטמין D למניעת ממאירות קולון, אך ייתכן שהמינון שנית, 400 יחידות בינלאומיות (יחב"ל) ל-7 שנים, היה נמוך מדי. בפועל, אם לוקחים בחשבון היענות לטיפול, הצריכה הממוצעת של ויטמין D הייתה 280 יחידות ליום, מינון תת-תרפויטי בעליל.[19] בחינת נתוני היארעות סרטן שד באותן קבוצות מחקר וביקורת, אף היא לא הראתה אפקט מגן של הטיפול.[20]
כמה מחקרים פרוספקטיביים מבוקרים נוספים ניסו לענות על שאלת הקשר בין טיפול בוויטמין D להורדת הסיכון לחלות בסרטן. בעבודה של Trivedi ואח' מ-2003, 2,500 גברים ונשים טופלו ב-100,000 יחידות בינלאומיות שלD3 או פלסבו פעם ב-3 חודשים במשך 5 שנים. החוקרים בדקו את ההשפעה על שיעור השברים והתמותה הכללית, כולל סיבות התמותה. נמצא כי הטיפול אמנם הוריד את מספר השברים אך לא נצפה הבדל משמעותי סטטיסטית בתמותה ככלל וכן בתמותה מסרטן בין שתי הקבוצות בפרט.[21]
השאיפה לראות מחקר מתוכנן היטב, פרוספקטיבי, התערבותי, מבוקר פלסבו וכפול-סמיות בתחום השפעות פלאוטרופיות של ויטמין D, התממשה ב-2007 כשפורסם מחקרם של Lappe ואח'.[22] כ-1,200 נשים חולקו ל-3 קבוצות, וקיבלו פלסבו, 1,400 מ"ג סידן או סידן ו-1,100 יחידות בינלאומיות של ויטמין D3 ליום. התוצר הראשוני היה שיעור שברים והתוצר המשני היה שיעור מחלות ממאירות ב-4 שנות מעקב.
השערת האפס, כפי שפרסמו החוקרים, הייתה כי לא יהיה הבדל בין הקבוצות מבחינת שיעור היארעות הסרטן. ובכן, הם התבדו. נמצא כי בקבוצת הטיפול בסידן ובקבוצת הטיפול המשולב בסידן וויטמין D, היה שיעור נמוך יותר של תחלואה במחלות מאירות ב-50% ו-60% בהתאמה.[22]
הסבר אפשרי להבדל בין שתי העבודות האחרונות - שאחת לא הראתה יעילות,[21] והשנייה כן,[22] הוא שמתן של 100,000 יחידות פעם בשלושה חודשים אמנם בטוח ככל הנראה, אך פחות פיזיולוגי מהמתן היומי, וייתכן שעל מנת למקסם השפעות חוץ-שלדיות של ויטמין D3 יש להעדיף את המתן היומי.[23]
האם בתחום מניעת מחלות ממאירות נאמרה כבר המילה האחרונה ואפשר להמליץ על צריכה מכוונת של ויטמין D למטרה זו? עוד מוקדם לקבוע זאת, אך קיים מידע מבטיח שמזמין מחקרים נוספים להפקת מסקנות מחייבות.
סוכרת
קיים בסיס פתופיזיולוגי לקיום הקשר בין ויטמין D לסוכרת, מסוג 1 ו-2 כאחד. לגבי הסוכרת האוטואימונית, קיימות עדויות לפעילות אימונומודולטורית של 1,25 (OH)2D, כגון שינוי מאזן בין אוכלוסיות תאי T שונות וכן השפעה על תפקודי תאים דנדריטים שהםAntigen Presenting. בהקשר לסוכרת מסוג 2 קיימות עדויות ממחקר בסיסי וקליני כי ויטמין D משפר את הפרשת האינסולין והן את התנגודת לאינסולין.[24]
קיים מתאם מרשים בין היארעות סוכרת מסוג 1 בילדים לבין כמות הקרינה האולטרא-סגולה באזור מגוריהם.[25] אולם, ככל הנתונים האפידמיולוגיים הגדולים (המחקר הספציפי כלל 19,000 מקרי סוכרת), ייתכן שנעלמים מהעין משתנים נוספים, כגון מידת החשיפה לקרינה (מגורים באזור עתיר קרינה אין פירוש הדבר שנחשפים אליה), מנהגי לבוש, וכן גורמים פתופיזיולוגיים אחרים דוגמת שכיחות זיהומים בווירוס Coxsackie B שתלויה אף היא במידת הקרינה ומוזכרת בהקשר לפתופיזיולוגיה של סוכרת סוג 1.[25]
אחת העבודות המרשימות ביותר בהיקפן ומבחינת משך המעקב שלהן בתחום היא מחקר פיני מ-2001 , שבדק באופן פרוספקטיבי תצפיתני, אם קבלת ויטמין D בשנה הראשונה לחיים מגינה מפני התפתחות סוכרת מסוג 1 במהלך 30 שנים לאחר מכן. בשנת 1966, עת החל המחקר, עמדה ההמלצה בפינלנד על 2,000 (אלפיים!) יחידות D3 ליום, מספר שירד עם השנים עד 400, בדומה להמלצה לתינוק יונק בישראל.
נמצא כי הסיכון לפתח סוכרת מסוג 1 בקבוצת הטיפול ההדוק בוויטמין D נמוך בכ-80% לעומת בקבוצת הטיפול הרופף או ללא טיפול כלל.[26] סיכון יחסי דומה נשאר גם לאחר תיקון תוצאות למאפיינים סוציו-אקונומיים ואנטרופומטריים. אין בעבודה זו מידע על רמות ויטמין D אצל תינוקות, שהיה יכול לספק חיזוק נאה לנתונים אלה.
מטה-אנליזה של עבודות Case-Control בנושא מתן ויטמין D בינקות והיארעות סוכרת מסוג 1 בהמשך, מצאה אפקט מגן של ויטמין D בשיעור ממוצע של כ-30%.[27] אולם, מחקר אחר הראה כי רק תינוקות ישקבלו שמן דגים ולא קיבלו תוסף סינתטי נהנו מההגנה, כך שקיימת אי-עקיבות מסוימת שייתכן שמוסברת במתודולוגיה שונה של העבודות.[28]
איני יכולה להביא כאן אזכור למחקר פרוספקטיבי גדול שניסה לענות על שאלת הטיפול בוויטמין D כהגנה מפני התפתחות סוכרת מסוג 1, כי אין אחד כזה בנמצא. יש שני מחקרים פרוספקטיביים מבוקרים, אם כי קטנים, שבמסגרתם ניתנו למבוגרים חולי סוכרת אטואימונית חדשה,alpha D3 או1,25 (OH)2D3 . מדד המעקב היה תפקוד תאי בטא. קבוצת נבדקים אחת הראתה יעילות מסוימת,[29] והשנייה לא.[30]
סוכרת סוג 2
אפשר לומר, במידה רבה של ודאות ועל סמך נתונים ממקורות שונים, כי רמת ויטמין D נמצאת בקורלציה הפוכה ל-BMI.[1][4][10] כמו כן, נמצא כי רמה נמוכה של ויטמין D מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת, הפרעה במשק פחמימות ותסמונת מטבולית, כפי שעולה ממחקר פרוספקטיבי תצפיתני על כ-500 בריטים. עבודה זו מתהדרת במשך מעקב ארוך - 10 שנים והמתאם נשאר משמעותי סטטיסטית גם לאחר שכוונן למשקל, גיל, מין, עישון ועוד.[31]
מחקר WHI רב המשתתפות (33 אלף) וארוך המעקב (7 שנים) מספק גם הפעם נתונים על אודות השפעת טיפול בסידן (1,000 מ"ג) וויטמין D (400 יחידות) מול פלסבו, הפעם על היארעות סוכרת. לא נמצא הבדל בין שתי הקבוצות וההסתייגות היחידה היא ש-400 יחידות ליום הן מינון נמוך מדי להשגת אפקט מגן.[32]
מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה וסקרה 51 עבודות התערבותיות, לא מצאה השפעה מיטיבה של טיפול בוויטמין D על מאפיינים גליקמיים. הסקירה כללה עבודות הטרוגניות שלא תוכננו מראש לבחון השפעה על ערכי סוכר, כך שכוחן של מסקנות המחקר מוגבל.[15]
ביוני השנה פורסמה עבודה פרוספקטיבית לגבי טיפול ב-2,000 יחידות D3 לעומת 800 מ"ג סידן בקבוצה של 90 מבוגרים טרום-סוכרתיים בעלי רמה בלתי מספקת של ויטמין D (20-30 נ"ג למ"ל), ל-4 חודשים. נמצא כי טיפול בוויטמין D משפר תפקוד תאי בטא הנמדד אחרי מבחן העמסת סוכר דרך הפה.[33]
לסיכום נושא הסוכרת אפשר לומר כי איכות ועקיבות המידע על קשר בין ויטמין D לבין סוכרת מסוג 1 טובה יותר לעומת סוכרת סוג 2, אך בשני המקרים אין מדובר בהוכחות סיבתיות מניחות את הדעת.
מחלות נוספות
שורה ארוכה של מצבים ותחלואות קשורה בקשר אפידמיולוגי לחסר בוויטמין D וכן קיים ניסיון להוכיח ירידה בתחלואה או שיפור בפרוגנוזה עם השלמת החסר. בין אלה - מחלות אוטואימוניות נוספות (לדוגמה, דלקת מפרקים ראומטואידית ומחלת קרוהן), מחלות זיהומית, מחלות נפש וטרשת נפוצה,[10][23] עבודה עדכנית וחשובה בחולי טרשת נפוצה הראתה כי הגעה לרמות ויטמין D מעל 40 נ"ג למ"ל בעקבות טיפול של שנה, גרמה להפחתה בתגובת תאים מונונוקלאריים לאנטיגנים רלוונטיים, תופעה שעשויה לרמז על תועלת טיפולית קלינית בהמשך.[34]
לסיכום
מגבלה משותפת לרוב העבודות התצפיתניות (שהן רוב העבודות בתחום, בשלב זה) היא שייצוג האוכלוסייה בעלת הרמות הגבוהות הוא דל מאוד, כי אין רבים כאלה באוכלוסייה הכללית. המגבלה המשותפת לרוב העבודות ההתערבויות היא מינונים נמוכים מדי שניתנו ומספר משתתפים נמוך יחסית.
גם בין החורים המובילים בתחום יש חלוקי דעות באשר למשמעות הממצאים המחקריים שהובאו כאן. אלה הנוטים להאמין כי קיים קשר, טוענים שההוכחות המחקריות אינן מרשימות עדיין, כי, על מנת להוכיח את קיומו של הקשר, יש לתת מינונים גבוהים של ויטמין D (3,000-2,000 יחב"ל ליום) ולהגיע לרמות גבוהות, דבר שלא נעשה כמעט בעבודות פרוספקטיביות. אלה שטוענים כי הקשר הוא נסיבתי ולא אמין, מסבירים את עמדתם במתודולוגיה לא מיטבית של מחקרים שהראו את המתאם, דוגמת התעלמות מגורמי סיכון נוספים שהולכים בתאחיזה לחסר ויטמין D , כגון השמנה או העדר פעילות גופנית או בהטרוגניות של העבודות. אלה הממאנים להאמין ב"תרופת הפלא", טוענים שוויטמין D הוא מעין מרקר של אורח חיים בריא ולעתים גם של מצב סוציו-אקונומי טוב יותר,[24][35] ומכאן הממצאים האפידמיולוגיים.
בסיכומו של דבר, רק עבודות גדולות מבוקרות פלסבו, עם תוצרים מוגדרים מראש, יוכיחו את הקשר הסיבתי בין טיפול בוויטמין D לירידה בתחלואה כללית. ייתכן מאוד שעם חלוף הזמן, לא יתאפשר לראות עוד עבודות כאלה שכן מתן פלסבו מול ויטמין D לא יהיה מוסרי נוכח המידע המצטבר.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה1- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה2- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה3- ↑ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה4- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה5- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6- ↑ 7.0 7.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7- ↑ 8.0 8.1 8.2 8.3 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8- ↑ 9.0 9.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9- ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה10- ↑ 11.0 11.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה11- ↑ 12.0 12.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה12- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה13- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה14- ↑ 15.0 15.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה15- ↑ 16.0 16.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה16- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה17- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה18- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה19- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה20- ↑ 21.0 21.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה21- ↑ 22.0 22.1 22.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה22- ↑ 23.0 23.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה23- ↑ 24.0 24.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה24- ↑ 25.0 25.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה25- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה26- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה27- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה28- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה29- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה30- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה31- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה32- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה33- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה34- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה35
קישורים חיצוניים
- ויטמין D - קסם זמין או אשליה נוחה?, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי {{{1}}}