כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק טיפול בקרצינומת תאי הבסיס - Basal cell carcinoma - treatment
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| טיפול בקרצינומת תאי הבסיס | ||
|---|---|---|
| Basal cell carcinoma - treatment | ||
| ||
| ICD-10 | C44 (ILDS C44.L21) | |
| ICD-9 | 173 | |
| MeSH | D002280 | |
| יוצר הערך | ד"ר אשר נתנאל | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – BCC
קרצינומת תאי הבסיס - Basal cell carcinoma (BCC) היא ממאירות ממשפחת סרטני העור ובתוכם סרטן העור הנפוץ ביותר הוא BCC, המהווה 80% מכללי סרטני העור.
האתר הנפוץ ביותר להופעת BCC הוא אזור הראש והצוואר.
בעוד שניתן לרפא 99% מגידולי ה-BCC על ידי התערבות מקומית באמצעות ניתוח כגון שיטת MOHS או קרינה, כ־5%-1% מהחולים יתייצגו עם מחלה נרחבת מדי לטיפולים אלה, או עם מחלה שטופלה בקרינה ו/או ניתוח וכעת עמידה לטיפולים הנ"ל. חלק קטן מהמקרים עלול אף להתייצג עם מחלה גרורתית. מטופלים עם מחלה אגרסיבית מתמודדים עם כאב משמעותי המשפיע על יכולת התפקוד שלהם, וקיימת השפעה משמעותית על איכות חייהם גם בשל הדפורמציה הנגרמת על ירי הגידול. לעיתים ניתוח לא יעמוד על הפרק מחשש לפגיעה מוטלינטית ותפקורית באיברים חיוניים כרוגמת עיניים, אף ואוזניים. מטופלים אשר אינם מועמדים לטיפול מקומי שיביא לריפוי יטופלו בטיפול סיסטמי.
גורמי הסיכון להתפתחות BCC
בדומה לגידולי עור אחרים, גורם הסיכון העיקרי להתפתחות BCC הוא חשיפה משמעותית אינטדמיטננית לקדינת UV. אנשים עם גוון עור בהיר (דירוג פיצפטריק 1 או 2) וגיל מבוגר נמצאים בסיכון מוגבר. בנוסף, מטופלים עם דיכוי חיסוני כתוצאה מהשתלת איברים, טיפול אימונוסופרסיבי ו/או מחלות לימפופרליפרטביות נמצאים בסיכון מוגבר לפתח BCC. נטל המוטציות הגבוה והשינויים הגנומיים השכיחים בגידולים של העור ובכלל זה BCC מצטברים עם התקדמות הגיל ומואצים מקיומו של ריכוי חיסוני.
טיפול סיסטמי קיים ל-BCC מתקדמת מקומית ו/או גרורתית
הטיפול הסיסטמי ב-BCC מתקדמת מקומית ו/או גרורתית התבסס בעיקר על תרופות ממשפחת מעכבי מסלול הקיפוד (HHI - Hedgehog Pathway Inhibitor Therapy). ישנן שתי תרופות ביולוגיות ממשפחת ה-HHI: Vismodegib (אריוודג')[1] ו-Sonidegib (אודומזו)[1].
יעילות ובטיחות וידמודג׳יב נבדקו במסגרת מחקר ERIVANCETI שממצאיו פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine בשנת 2012[2]. במחקר זה, שני שלישים מהחולים היו עם מחלה מתקדמת מקומית ושליש עם מחלה גרורתית. במחקר הודגם כי שיעור התגובה בכלל משתתפי המחקר היה 48% אך במחלה מתקדמת מקומית הודגם שיעור תגובה של 60%. השימוש בסונידג'יב כטיפול ל־BCC נבדק במסגרת מחקר ה־BCC שממצאיו פורסמו בשנת 2015[3]. במחקר זה הודגם שיעור תגובה של 56%. שרידות חציונית ללא התקדמות מחלה עמדה על 13 חודשים במחקר ERIVANCETI ועל 22 חודשים במחקר BOLTTI. משך התגובה (duration of response) היה דומה ועמה על 26 חודשים בשני המחקרים.
למרות יעילות הטיפול עם HHI, שיעור ניכר מהחולים המקבלים HHI נאלצים להפסיק את הטיפול עקב התקדמות מחלה או כתוצאה מתופעות לוואי משמעותיות.
במחקר ה-BOLT, כ־38% מהמטופלים התלוננו על שינויים בטעם (דיסג'וזיה) ובעוד שלרוב מרובד בתופעת לוואי קלה 1 grade, יש לה השפעה משמעותית על איכות החיים של המטופלים עם השלכות על תיאבון וסלידה מאוכל. תופעת לוואי נוספת שמשפיעה על איכות החיים לא מעט היא אלופציה. כ־50% מהחולים במחקר BOLT סבלו מאלופציה. כ־52% מהחולים חוו התכווצויות שרירים, בעיקר בשוקיים, לרוב בדרגה קלה. מטופלים רבים חוו תופעות לוואי גסטרואינטסטנליות ובעיקר בחילות (38%). בחילות בשילוב עם שינויים בחוש הטעם הובילו לירידה במשקל ב־40%-30% מהמשתתפים. לפיכך, כ-30% מהחולים שמקבלים HHI מפסיקים טיפול כתוצאה מרעילות בלתי נסבלת ו־45% מהמטופלים יחוו הפסקת טיפול או הפחתת מינון.
למטופלים שמחלתם התקדמה תחת טיפול ב־HHI או פיתחו אי סבילות ל־HHI, לא היו קווי טיפול נוספים המוגדרים בקווים מנחים והיה צריך לגלות "יצירתיות" במתן הטיפול בעיקר על ירי הפחתות מינון, מתן התרופה באופן אינטרמיטנטי ו-treatment holidays.
טיפול חדש קיים לחולים עם BCC שמחלתם התקדמה או פיתחו אי סבילות ל-HHI
בשנת 2021, מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) וסוכנות התרופות האירופאית (EMA) אישרו לראשונה טיפול באימונותרפיה בחולים עם BCC לאחר כישלון בטיפול ב-HHI.
האימונותרפיה שאושרה היא Cemiplimab (ליבטאיו)[1] - נוגדן מעכב 1-PD. התרופה מאושרת גם לטיפול ב-cutaneous squamousceii carcinoma מתקדם מקומי או גרורתי.
אישור התרופה התבסס על בסיס מחקר פאזה 2 שממצאיו פורסמו בכתב העת The Lancet Oncology[4]. מחובר במחקר בעל זרוע טיפול אחת אשר כללה 84 מטופלים עם BCC מתקדם מקומית ו־54 חולים עם BCC גרורתי. בקבוצת "locally advanced היו חולים אשר מחלתם התקדמה תחת טיפול ב־וסס (60%) או שהטיפול 2־!HH הופסק עקב אי סבילות לטיפול (32%). כ־7% מהמשתתפים היו עם מחלה יציבה תחת HHI למשך יותר מתשעה חודשים. הגיל החציוני של המשתתפים היה 70 שנה והטיפול ניתן במינון 350 מ"ג פעם בשלושה שבועות.
תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור התגובה לסמיפלימאב עמד על 32.1% כאשר 7% מהמשתתפים השיגו תגובה מלאה ר25% תגובה חלקית. בנוסף, כ־48% מהמשתתפים היו עם מחלה יציבה, כך ששיעור המטופלים שהשיגו שליטה במחלה עמד על כ־80%. שרידות הציונית ללא התקדמות מחלה (PFS) הייתה 19.3 חורשים, נתון מרשים לאור העובדה כי ה-PFS החציוני שהושג עם HHI בקו הראשון הוא דומה (כאמור, 22-13 חודשים) אך כאן סמיפלימאב ניתן כקו טיפול שני. משך התגובה היה ממושך והערכת קפלן מאייר לשיעור תגובה מתמשכת ב־24 חורשים הרגימה שיעור של 56.6%. חציון משך התגובה (median duration of response) לא הודגם. כמו כן, לא הודגמה הגעה לשרירות כוללת. פרופיל הבטיחות של הטיפול היה רומה לזה שהודגם במחקרים אחרים עם אימונותרפיות.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר בקבוצת ה־ LA היו: עייפות, שלשול וגרר, ב־25% מהחולים נצפו תופעות לוואי אוטואימוניות בדרגה 2-1 וכ-10% מהמשתתפים פיתחו תופעות לוואי אימוניות בדרגות 3–4.
ניסיון עם Cemiplimab בחולים עם BCC מתקדמת
במכון במוסדנו ישנו חולה מבוגר מאוד אשר קיבל סמיפלימאב במסגרת טיפול חמלה. חולה זה הגיע למצב של מחלה מתקדמת כתוצאה מחשש מניתוח וקרינה. כאשר כבר היה מעוניין בניתוח, המחלה הייתה נרחבת מדי - למרות ארבעה סבבים של ניתוחי MOHS וטיפול קרינתי, הוא עדיין נותר עם מחלה פעילה כיבית בקרמת החזה.
בתחילה המטופל קיבל HHI והשיג תגובה מלאה כבר בחורש הראשון לטיפול. הוא טופל ב־ HHI במשך ארבע שנים אך רק בשלושת החודשים הראשונים הוא נחשף לטיפול במינון מלא, שכן סבל מתופעות לוואי שהקשו על התמדה בטיפול. כאשר בוצעו הפסקות טיפול ארוכות בטיפול ב־ HHI המחלה הייתה חוזרת וכאשר חזר לטיפול ב-HHI המחלה נסוגה, אך לקראת סוף השנה הרביעית התפתחה עמידות מלאה של הגידול ל-HHI.
לאחר כישלון בטיפול ב-HHI הוחלט לנסות טיפול בסמיפלימאב. החולה קיבל סמיפלימאב במסגרת טיפול חמלה, ללא תופעות לוואי. כבר בבדיקה הגופנית הראשונה לאחר טיפול אחד, בתוך שבועות ספורים, הגידול נעלם במלואו.
סיכום
סמיפלימאב כלולה בסל הבריאות לאינדיקציה של cscc מתקרם בחולה שאינו מועמד לניתוח או קרינה קודטיבית. התרופה רשומה בארצות הברית, באירופה ובישראל לטיפול ב־BCC מתקדם והוגשה לסל הבריאות לטיפול ב־BCC מתקדם כקו שני לאחר כישלון או התקדמות מחלה בעת הטיפול ב־HHI.
סמיפלימאב מהווה אפשרות טיפולית מבטיחה בחולים עם BCC מתקדמת מקומית או גרורתית אשר בהם ניתוח או קרינה לא יביאו לריפוי, אשר מחלתם התקדמה בעת הטיפול ב-HHI או פיתחו אי סבילות ל-HHI. מדובר בקבוצת חולים עם אפשרויות טיפול מוגבלות ביותר ובמחלה הגורמת לפגיעה קשה באיכות החיים, כולל כאב, רפורמציה ופגיעה באיברים חיוניים בעיקר באזור הפנים. ללא חלופה זו, מטופלים חולים אלה פליאטיבית בלבד, ללא סיכוי לריפוי, להאטה או לעצירה בהתקרמות המחלה.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 1.2 או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים
- ↑ https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/nejmoa1113713
- ↑ https://www.thelancet.com/journals/lanonc/article/ P11S1470-2045( 15)701OO-2/fulltext
- ↑ https://www.thelancet.com/journals/lanonc/article/ PIIS1470-2045(21)00126-1/fulltext
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אשר נתנאל, אונקולוג בכיר, מכון אלה למלבאום למלוומה ואימונותרפיה, המרכז הרפואי שיבא
הכתבה בחסות בלתי תלויה של חברת סאנופי