יעפת - Jet lag

עולם הטיסה משתכלל כל הזמן, ומרכיבים טכנולוגיים רבים זמינים ונוחים יותר לנוסעים מאשר בעבר. לעומת זאת, הדבר מהווה ״אליה, וקוץ בה״: אותם שכלולים מאפשרים גם טיסות מאד ארוכות ללא עצירה לתדלוק או חניות ביניים. כמו כן, חלק מחברות הטיסה מצמצמות את מרחב המחיה של כל נוסע על מנת לחסוך בעלויות, ובכך מגדילות את הקרבה בין הנוסעים ואת העקה. מעבר לכך, עם הזמן מתווספות טיסות ליעדים אקזוטיים יותר, מה שמעלה את הסיכון לייבא מחלות שתופצנה בטיסה.

אטיולוגיה

גורמי עקה (stressors) בסביבת הטיסה

ניתן לחלק את גורמי העקה לשני סוגים:

גורמי עקה סביבתיים: כוללים יעפת (jet lag), שינויים ברומטריים, גורמים ארגונומיים, איכות ולחות האוויר לנשימה, ומחוללי מחלות מדבקות.

גורמי עקה אנדוגניים: גיל, עייפות, שתיית אלכוהול, התייבשות, תזונה בלתי מספקת או לקויה, תחלואה חריפה, מחלות רקע מסוימות, טיפול תרופתי.

יעפת נגרמת מאבדן סנכרון בין מחזורי התפקוד השונים בגוף. ככלל, התופעה מתרחשת כאשר חוצים לפחות שלושה קווי אורך במהלך הטיסה, ונוחתים באזור בו השעה מוקדמת או מאוחרת בשלוש שעות לפחות לעומת מקום ההמראה. עם זאת, ישנם אנשים שיש להם רגישות לשינויים קלים יותר - כדוגמת הזזת השעון שעה קדימה או אחורה בעת המעבר לשעון קיץ או חורף.

יעפת מתבטאת בעייפות וחוסר ריכוז בשעות הערנות באתר היעד, ולהיפך בשעות השינה. גם מערכות אחרות בגוף, כגון מערכת העיכול, מושפעות לרעה. התופעה בדרד כלל מחמירה לאחר גיל 60.

למרביתנו קשה יותר לטוס מזרחה לעומת מערבה. לאחר טיסה מזרחה, נראה שהגוף מסתנכרן באופן טבעי לאחר כמות ימים השווה ל־2/3 ממספר אזורי הזמן שנחצו. לדוגמא, ההסתגלות תתרחש לאחר 5 ימים לשבים לישראל מהחוף המזרחי של ארה״ב, הנמצא 7 קווי רוחב מישראל. לטסים מערבה, זמן הסנכרון קצר יותר, ונמשך מספר ימים השווה למחצית ממספר אזורי הזמן שנחצו.

עבור נוסעים הנוטלים תרופות בשעות קבועות, היעפת מהווה בעיה נוספת. בעיה זו מחריפה בחולי סוכרת, עקב הצורך להתאים בין שעות הפעילות והארוחות לטיפול.

גורמים התורמים להופעת יעפת

1. מספר אזורי הזמן שנחצים בטיסה – רמת הסטיה במחזור יום-לילה פרופורציונלית למספר אזורי הזמן שנחצים. כמו כן, ישנה עייפות מסע בלתי ספציפית המופיעה לאחר טיסה ארוכה ומחמירה את היעפת, ללא תלות במספר אזורי הזמן שנחצים.

2. כיוון הטיסה – לרוב האנשים קשה יותר לטוס מזרחה מאשר מערבה, מאחר והשעון הפנימי ממושך יותר מ-24 שעות באופן טיפוסי, ולכן קל יותר להאריך את היום מאשר לקצר אותו. לעומת זאת, אצל חלק מהאנשים, בעיקר "טיפוסי בוקר" שהשעון הפנימי שלהם ככל הנראה קצר מ-24 שעות, דווקא הנסיעה מזרחה תהיה קלה יותר.

3. אבדן שעות שינה - ככל הנראה אין מנוס מאובדן שעות שינה, בעיקר בטיסות לילה. טיסה במחלקת עסקים או מחלקה ראשונה עשויה להקל על כך. ניתן להשלים מחסור בשינה באמצעות שינה בעת ההגעה ליעד, אך תסמיני היעפת יוותרו עד לאיזון השעון הפנימי.

4. חשיפה לאור טבעי ביעד - הגורם החשוב ביותר לאיזון השעון הפנימי. משתנה לפי המיקום, התקופה של השנה ופעילות הנוסע. חשיפה לאור חזק בפאזה ה"לא נכונה" של השעון הפנימי עלולה דווקא להפריע לאיזונו המחודש.

5. גיל - קיימים הבדלים ביכולתם של אנשים שונים לסבול שינויים בפאזות הזמן, אך באופן כללי הסיבולת לשינויים אלו יורדת עם הגיל.

ביבליוגרפיה

1.המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא: קידום בריאות ורפואה מונעת 2008, בעריכת פרופ' חוה טבנקין, פרק "מניעת תחלואה בטיסה", ערוך ע"י ד"ר אלי רוזנברג, ד"ר יחזקאל קן.

2.Jet Lag, Robert L Sack Md. In: New England Journal of Medicine, 2010;362:440-7.