יתר פעילות בלוטת התריס בהיריון

יתר פעילות בלוטת התריס בהריון נחלקת לשתיים: יתר פעילות ידועה עוד לפני ההריון, למשל מחלת גרייבס ויתר פעילות שמתגלה לראשונה במהלך ההריון, לרוב בבדיקות שגרה ולרוב בתחילת ההריון. באחרונה אתמקד בדבריי. לרוב מדובר בממצא מעבדתי בלבד שחולף בד"כ עד סוף השליש הראשון להריון או מעט לאחר מכן. הסיבה להפרעה הזו היא הדמיון הרב שבין הורמון ההריון - ה"בתא" B HCG להורמון בלוטת התריס ה TSH והעובדה שהבתא מוגבר מתחילת ההריון ובערך עד סוף השליש הראשון להריון. כיוון שכך, הבתא מחקה את פעולת ההורמון TSH הורמון בלוטת התריס וכך גורמת ליתר פעילות של בלוטת התריס. התופעה חמורה יותר (מעבדתית) בנשים שחוות הקאות רבות במהלך הריונם ובהריונות תאומים, מאחר ובמקרים אלו ערך הבתא מוגבר יחסית לנשים בהריון של עובר יחיד שלא מקיאות יותר מדי. לרוב, נראה TSH מדוכא קלות ו FREE T3 FREE T4 מוגברים קלות, כאשר עם התקדמות ההריון, רמות ה T3 T4 יורדות ורמת ה TSH עולה עד לחזרה לנורמה בסביבות תום השליש הראשון להריון. מדובר כאמור בהפרעה מעבדתית בלבד, שאינה דורשת בירור או טיפול תרופתי, ולא גורמת נזק לעובר או לאם. במקרים בודדים, ייתכן והמצאות יתר פעילות בלוטת התריס בתחילת הריון, משקפת מחלה של בלוטת התריס שלא היתה ידועה קודם לכן ולכן נדרש מעקב מעבדתי ויעוץ רפואי מסודר בכל מקרה בו יש יתר פעילות בלוטת התריס בהריון.