כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "מחלת אדיסון - אי ספיקה כרונית של יותרת הכליה - Addison's disease"
מתוך ויקירפואה
יונתן שוורץ (שיחה | תרומות) |
|||
| (10 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:כותרתבלוטותאנדוקריניות.jpg|מרכז]] | [[קובץ:כותרתבלוטותאנדוקריניות.jpg|מרכז]] | ||
| + | {{Sub Chapter | ||
| + | |Book=עקרונות בכירורגיה | ||
| + | |Chapter number=14 | ||
| + | |Sub Chapter number=13 | ||
| + | }} | ||
{{ספר| | {{ספר| | ||
|שם הספר= [[עקרונות בכירורגיה]] | |שם הספר= [[עקרונות בכירורגיה]] | ||
| שורה 10: | שורה 15: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| − | {{הרחבה|יותרת הכליה}} | + | {{הרחבה|ערכים=[[אשלגן]] , [[יותרת הכליה]]}} |
'''מחלת אדיסון''' היא מחלה הפוגעת בגברים ובנשים במידה שווה, בעשורים השני עד החמישי לחייהם וגורמת לתמותה של 0.3 ל-106 תושבים. אפשר לחלק את האטיולוגיה לשלוש: | '''מחלת אדיסון''' היא מחלה הפוגעת בגברים ובנשים במידה שווה, בעשורים השני עד החמישי לחייהם וגורמת לתמותה של 0.3 ל-106 תושבים. אפשר לחלק את האטיולוגיה לשלוש: | ||
#מחלה ראשונית, המתבטאת בחוסר של [[סטרואידים]], עקב פגיעה ביותרת-הכליה. היא יכולה להיות [[אי ספיקה חריפה של האדרנל|חריפה]] או כרונית. | #מחלה ראשונית, המתבטאת בחוסר של [[סטרואידים]], עקב פגיעה ביותרת-הכליה. היא יכולה להיות [[אי ספיקה חריפה של האדרנל|חריפה]] או כרונית. | ||
#מחלה משנית, הנובעת מחוסר [[הורמון אדרנוקורטיקוטרופי]] (Adrenocorticotropic hormone, ACTH). | #מחלה משנית, הנובעת מחוסר [[הורמון אדרנוקורטיקוטרופי]] (Adrenocorticotropic hormone, ACTH). | ||
| − | #שינויים במטבוליזם של הסטרואידים, כמו הפרעות אנזימטיות מושרות, | + | #שינויים במטבוליזם של הסטרואידים, כמו הפרעות אנזימטיות מושרות, [[סערת תירואיד]] (Thyroid storm), [[היפוגליקמיה]] עקב עודף [[אינסולין]] והרס סטרואידים מוגבר. |
==אטיולוגיה== | ==אטיולוגיה== | ||
| − | + | הסיבה השכיחה ביותר לאי-ספיקה של יותרת-הכליה היא שימוש כרוני בסטרואידים. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה ראשונית בבלוטות יותרת-הכליה היא [[שחפת]] של הבלוטות, בדרך כלל משנית לשחפת במוקדים אחרים. סיבות אחרות הגורמות לאי-ספיקה של יותרת- הכליה: | |
| − | הסיבה השכיחה ביותר לאי-ספיקה של יותרת-הכליה היא שימוש כרוני בסטרואידים. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה ראשונית בבלוטות יותרת-הכליה היא שחפת של הבלוטות, בדרך כלל משנית לשחפת במוקדים אחרים. סיבות אחרות הגורמות לאי-ספיקה של יותרת- הכליה: | ||
*גרורות דו-צדדיות. | *גרורות דו-צדדיות. | ||
| − | * | + | * הסננה ע"י תאי סרטן דם. |
| − | * | + | * הסננה על ידי [[עמילואידוזיס]]. |
| − | *המוכרומטוזיס. | + | *[[המוכרומטוזיס]]. |
*פטריות למיניהן. | *פטריות למיניהן. | ||
*וירוסים. | *וירוסים. | ||
| − | * | + | * [[עגבת]] (Syphilis). |
| − | *טיפואיד. | + | *[[טיפואיד]]. |
| − | *מלריה. | + | *[[מלריה]]. |
| − | *אמביאזיס. | + | *[[אמביאזיס]]. |
*מחלה משפחתית. | *מחלה משפחתית. | ||
| − | *כריתת בלוטת יותרת-הכליה. | + | *[[אדרנלקטומיה|כריתת בלוטת יותרת-הכליה]]. |
| − | *סוכרת. | + | *[[סוכרת]]. |
==תסמינים קליניים== | ==תסמינים קליניים== | ||
| − | |||
התסמונת של אי-ספיקה כרונית של יותרת-הכליה מופיעה רק לאחר פגיעה ב-90% מרקמת הבלוטות. המחלה מתפתחת בצורה מדורגת. היא מתבטאת ב: | התסמונת של אי-ספיקה כרונית של יותרת-הכליה מופיעה רק לאחר פגיעה ב-90% מרקמת הבלוטות. המחלה מתפתחת בצורה מדורגת. היא מתבטאת ב: | ||
| − | *איבוד משקל קל עד חמור. | + | *[[איבוד משקל]] קל עד חמור. |
| − | *חולשת שרירים, המשתפרת על-ידי שינה או מתן סטרואידים | + | *[[חולשת שרירים]], המשתפרת על-ידי שינה או מתן סטרואידים. |
| − | *היפרפיגמנטציה הנובעת משחרור של פפטיד דמוי מלנין, מעורר הורמון, והגורם ליצירת-יתר של מלנין במלנוציטים. מצב זה משתפר על-ידי טיפול. | + | *[[היפרפיגמנטציה]] הנובעת משחרור של פפטיד דמוי מלנין, מעורר הורמון, והגורם ליצירת-יתר של מלנין במלנוציטים. מצב זה משתפר על-ידי טיפול. |
| − | *ירידה | + | *ירידה ב[[לחץ דם]] המלווה ב[[התייבשות]] וב[[היפוולמיה|ירידה בנפח הדם]], וכמו-כן ירידה בתנגודת הפריפרית. הדבר מתבטא ב[[חולשה]], ב[[סינוקפה|התעלפויות]] וב[[תת לחץ דם תנוחתי]] (Postural hypotension). |
| − | *השינויים במערכת העיכול מתבטאים בירידה במשקל, | + | *השינויים במערכת העיכול מתבטאים בירידה במשקל, ב[[בחילות]], בהקאות, ב[[כאבי בטן]], בעצירות או בשלשולים והיפוגליקמיה. |
| − | *ירידה בליבידו, אין-אונות או אל-וסת וירידה בשעירות. | + | *ירידה בליבידו, [[אין-אונות]] או [[אל-וסת]] וירידה בשעירות. |
==אבחנה== | ==אבחנה== | ||
*במעבדה ניתן למצוא: | *במעבדה ניתן למצוא: | ||
| − | **ירידה ברמת | + | **ירידה ברמת ה[[נתרן]] בדם ויתר [[אשלגן]] בדם. |
**ירידה ברמת הסטרואידים בנסיוב. | **ירידה ברמת הסטרואידים בנסיוב. | ||
**חוסר תגובה ל-ACTH. | **חוסר תגובה ל-ACTH. | ||
**היפוגליקמיה. | **היפוגליקמיה. | ||
| − | **אנמיה. | + | **[[אנמיה]]. |
**הפרשת-יתר של נתרן ואשלגן בשתן. | **הפרשת-יתר של נתרן ואשלגן בשתן. | ||
**ירידה בהפרשת ה-17-הידרוקסי וקטוסטרואידים בשתן. | **ירידה בהפרשת ה-17-הידרוקסי וקטוסטרואידים בשתן. | ||
| − | **ירידה ב | + | **ירידה ב[[קצב המטבולי הבסיסי]] (BMR). |
| − | *ירידה | + | *ירידה במתח (Voltage) ב[[אק"ג]], הארכה של ה- P-R ו- Q-T. |
| − | * | + | *ב[[צילום בטן]] סקירה וב[[צילום חזה]] אפשר לראות הסתיידויות באזור יותרת-הכליה, שינויים בריאות ובכליות עקב שחפת, הסתיידויות בסחוס הצלעות ובאוזן והקטנת צל הלב. בצילום גולגולת ניתן למצוא בחלק מהחולים הרחבת ה- Sella turcica והרס שלה. |
==טיפול== | ==טיפול== | ||
| − | הטיפול כולל דיאטה עשירה בקלוריות, בסוכרים, בנתרן ובנוזלים. מתן | + | הטיפול כולל [[דיאטה]] עשירה בקלוריות, בסוכרים, בנתרן ובנוזלים. מתן [[Hydrocortisone]]{{כ}}- 40-20 מ"ג ליממה כש-2/3 ניתנים בבוקר ו-1/3 בערב. הופעת חולשה, היפוגליקמיה וסימנים במערכת העיכול מעידים על מינון לא מספיק. |
| − | לחולים המקבלים סטרואידים, או שקיבלו סטרואידים בשנתיים האחרונות, יש להמשיך לתת סטרואידים לפני | + | ==הכנה לניתוח לחולים המקבלים טיפול קבוע בסטרואידים== |
| + | |||
| + | לחולים המקבלים סטרואידים, או שקיבלו סטרואידים בשנתיים האחרונות, יש להמשיך לתת סטרואידים לפני ניתוח וגם לאחריו. תחילה יש לתקן את ההידרציה, האלקטרוליטים ולחץ-הדם של חולים אלה. יש לתת [[t:Hydrocortisone|Hydrocortisone]] לשריר לפני הניתוח (פרמדיקציה), ולהמשיך לתת 50 מ"ג כל 6 שעות במשך 24 שעות לאחר הניתוח. אם החולה יציב אפשר להוריד את המינון ל-25 מ"ג כל 6 שעות ולהמשיך כך במשך 5-3 ימים. ברגע שהחולה אוכל אפשר לעבור למתן סטרואידים דרך הפה. אם לחולה יש חום או שלחץ-הדם יורד, יש להמשיך ולתת מינון גבוה של 300-200 מ"ג [[t:Hydrocortisone|Hydrocortisone]] ליממה. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
* לנושא הקודם: [[אי-ספיקה חריפה של יותרת-הכליה - Addisonian crisis]] | * לנושא הקודם: [[אי-ספיקה חריפה של יותרת-הכליה - Addisonian crisis]] | ||
| − | * לנושא הבא: [[תסמונת קושינג - Cushing's syndrome]] | + | * לנושא הבא: [[תסמונת קושינג - היבטים כירורגיים - Cushing's syndrome - surgical aspects]] |
* [[כירורגיה של הבלוטות האנדוקריניות|לתוכן העניינים של הפרק]] | * [[כירורגיה של הבלוטות האנדוקריניות|לתוכן העניינים של הפרק]] | ||
* [[עקרונות בכירורגיה|לתוכן העניינים של הספר]] | * [[עקרונות בכירורגיה|לתוכן העניינים של הספר]] | ||
* לפרק הקודם: [[בקעים]] | * לפרק הקודם: [[בקעים]] | ||
| − | * לפרק הבא: [[המערכת הוורידית]] | + | * לפרק הבא: [[כירורגיה של המערכת הוורידית]] |
| שורה 77: | שורה 82: | ||
{{ייחוס|[[משתמש:צבי קויפמן|ד"ר צבי קויפמן]], מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, [http://hospitals.clalit.co.il/hospitals/Meir/he-il/Pages/homepage2.aspx מרכז רפואי מאיר], כפר סבא}} | {{ייחוס|[[משתמש:צבי קויפמן|ד"ר צבי קויפמן]], מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, [http://hospitals.clalit.co.il/hospitals/Meir/he-il/Pages/homepage2.aspx מרכז רפואי מאיר], כפר סבא}} | ||
| − | [[קטגוריה:כירורגיה]] | + | |
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה: אנדוקרינולוגיה וסוכרת]] |
| + | [[קטגוריה: כירורגיה]] | ||
| + | [[קטגוריה: פנימית]] | ||
גרסה אחרונה מ־07:51, 30 באוגוסט 2021
עקרונות בכירורגיה
מאת ד"ר צבי קויפמן
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הבלוטות האנדוקריניות | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – אשלגן , יותרת הכליה
מחלת אדיסון היא מחלה הפוגעת בגברים ובנשים במידה שווה, בעשורים השני עד החמישי לחייהם וגורמת לתמותה של 0.3 ל-106 תושבים. אפשר לחלק את האטיולוגיה לשלוש:
- מחלה ראשונית, המתבטאת בחוסר של סטרואידים, עקב פגיעה ביותרת-הכליה. היא יכולה להיות חריפה או כרונית.
- מחלה משנית, הנובעת מחוסר הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (Adrenocorticotropic hormone, ACTH).
- שינויים במטבוליזם של הסטרואידים, כמו הפרעות אנזימטיות מושרות, סערת תירואיד (Thyroid storm), היפוגליקמיה עקב עודף אינסולין והרס סטרואידים מוגבר.
אטיולוגיה
הסיבה השכיחה ביותר לאי-ספיקה של יותרת-הכליה היא שימוש כרוני בסטרואידים. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה ראשונית בבלוטות יותרת-הכליה היא שחפת של הבלוטות, בדרך כלל משנית לשחפת במוקדים אחרים. סיבות אחרות הגורמות לאי-ספיקה של יותרת- הכליה:
- גרורות דו-צדדיות.
- הסננה ע"י תאי סרטן דם.
- הסננה על ידי עמילואידוזיס.
- המוכרומטוזיס.
- פטריות למיניהן.
- וירוסים.
- עגבת (Syphilis).
- טיפואיד.
- מלריה.
- אמביאזיס.
- מחלה משפחתית.
- כריתת בלוטת יותרת-הכליה.
- סוכרת.
תסמינים קליניים
התסמונת של אי-ספיקה כרונית של יותרת-הכליה מופיעה רק לאחר פגיעה ב-90% מרקמת הבלוטות. המחלה מתפתחת בצורה מדורגת. היא מתבטאת ב:
- איבוד משקל קל עד חמור.
- חולשת שרירים, המשתפרת על-ידי שינה או מתן סטרואידים.
- היפרפיגמנטציה הנובעת משחרור של פפטיד דמוי מלנין, מעורר הורמון, והגורם ליצירת-יתר של מלנין במלנוציטים. מצב זה משתפר על-ידי טיפול.
- ירידה בלחץ דם המלווה בהתייבשות ובירידה בנפח הדם, וכמו-כן ירידה בתנגודת הפריפרית. הדבר מתבטא בחולשה, בהתעלפויות ובתת לחץ דם תנוחתי (Postural hypotension).
- השינויים במערכת העיכול מתבטאים בירידה במשקל, בבחילות, בהקאות, בכאבי בטן, בעצירות או בשלשולים והיפוגליקמיה.
- ירידה בליבידו, אין-אונות או אל-וסת וירידה בשעירות.
אבחנה
- במעבדה ניתן למצוא:
- ירידה ברמת הנתרן בדם ויתר אשלגן בדם.
- ירידה ברמת הסטרואידים בנסיוב.
- חוסר תגובה ל-ACTH.
- היפוגליקמיה.
- אנמיה.
- הפרשת-יתר של נתרן ואשלגן בשתן.
- ירידה בהפרשת ה-17-הידרוקסי וקטוסטרואידים בשתן.
- ירידה בקצב המטבולי הבסיסי (BMR).
- ירידה במתח (Voltage) באק"ג, הארכה של ה- P-R ו- Q-T.
- בצילום בטן סקירה ובצילום חזה אפשר לראות הסתיידויות באזור יותרת-הכליה, שינויים בריאות ובכליות עקב שחפת, הסתיידויות בסחוס הצלעות ובאוזן והקטנת צל הלב. בצילום גולגולת ניתן למצוא בחלק מהחולים הרחבת ה- Sella turcica והרס שלה.
טיפול
הטיפול כולל דיאטה עשירה בקלוריות, בסוכרים, בנתרן ובנוזלים. מתן Hydrocortisone- 40-20 מ"ג ליממה כש-2/3 ניתנים בבוקר ו-1/3 בערב. הופעת חולשה, היפוגליקמיה וסימנים במערכת העיכול מעידים על מינון לא מספיק.
הכנה לניתוח לחולים המקבלים טיפול קבוע בסטרואידים
לחולים המקבלים סטרואידים, או שקיבלו סטרואידים בשנתיים האחרונות, יש להמשיך לתת סטרואידים לפני ניתוח וגם לאחריו. תחילה יש לתקן את ההידרציה, האלקטרוליטים ולחץ-הדם של חולים אלה. יש לתת Hydrocortisone לשריר לפני הניתוח (פרמדיקציה), ולהמשיך לתת 50 מ"ג כל 6 שעות במשך 24 שעות לאחר הניתוח. אם החולה יציב אפשר להוריד את המינון ל-25 מ"ג כל 6 שעות ולהמשיך כך במשך 5-3 ימים. ברגע שהחולה אוכל אפשר לעבור למתן סטרואידים דרך הפה. אם לחולה יש חום או שלחץ-הדם יורד, יש להמשיך ולתת מינון גבוה של 300-200 מ"ג Hydrocortisone ליממה.
ראו גם
- לנושא הקודם: אי-ספיקה חריפה של יותרת-הכליה - Addisonian crisis
- לנושא הבא: תסמונת קושינג - היבטים כירורגיים - Cushing's syndrome - surgical aspects
- לתוכן העניינים של הפרק
- לתוכן העניינים של הספר
- לפרק הקודם: בקעים
- לפרק הבא: כירורגיה של המערכת הוורידית
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא