מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

מחלת העין החיצונית וגלאוקומה - Ocular surface disease and glaucoma

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־14:27, 31 במאי 2015 מאת Motyk (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

מחלת העין החיצונית וגלאוקומה
Ocular surface disease and glaucoma
שמות נוספים מחלות משטח העין החיצונית ועין יבשה, הקשר שלהן לגלאוקומה ולטיפול בתרופות עם ובלי חומרים משמרים
יוצר הערך ד"ר אירית ברקת
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – גלאוקומה , עין יבשה

מחלת העין החיצונית (Ocular Surface Disease, ‏OSD) היא תופעה שכיחה, בעיקר באנשים מבוגרים (מופיעה בכ-15% מהאוכלוסייה המבוגרת) ויכולה להיגרם ממגוון גורמים אשר מובילים לייצור לא מספק של דמעות ו/או לאידוי מוגבר של הדמעות המיוצרות, מה שעלול לגרום לפגיעה בדוק הדמעות וכן לפגיעה בעין החיצונית. מחלת העין החיצונית יכולה להיגרם מגירוי לא זיהומי של הלחמית ושל פני שטח הקרנית, כפי שקורה במצבים אלרגיים, רעילים (Toxic) או דלקתיים. כאשר דוק הדמעות פגוע, עלולים להחמיר הסימנים והתלונות של מחלת העין החיצונית, והעין החיצונית עלולה גם להיות פגיעה יותר לנזקים נוספים[1].

חולים שסובלים ממחלת העין החיצונית עלולים להרגיש תסמינים (Symptoms) שונים בהתאם לדרגת החומרה של המחלה, לרבות יובש, צריבה, תחושת שריפה, גרד, תחושת גירוי, דמעת, רגישות לאור (Photophobia), תחושת גוף זר, אודם וטשטוש ראייה. הסימנים של מחלת העין החיצונית כוללים סימני גירוי לחמית, זמן שבירת דמעות (Tear Break Up Time, ‏TBUT) קצר, אוסמולריות גבוהה של הדמעות, צביעה מוגברת של העין החיצונית ב-Fluorescein או ב-Lysmin green ו-Rose bengal. מחקרים הדגימו שמחלת העין החיצונית בעלת השפעה שלילית על תפקודי הראייה הנדרשים לביצוע פעילויות יומיומיות כגון נהיגה, פעילות גופנית, קריאה ובישול, וככלל בעלת השפעה שלילית על איכות החיים[2],[3].

מחלת העין החיצונית בחולי גלאוקומה

גלאוקומה (Glaucoma) היא מחלה שכיחה הפוגעת בכ-70 מיליון אנשים ברחבי העולם. כיוון שלחץ תוך עיני מוגבר הוא גורם סיכון משמעותי לחלות בגלאוקומה, הרי שטיפול מקומי להורדת הלחץ התוך עיני נפוץ ביותר בחולים הללו. עם השנים פותחו טיפות יעילות לגלאוקומה מסוגים שונים. יחד עם זאת, מחלת העין החיצונית נעשתה נפוצה בקרב חולים המטופלים בטיפות להורדת הלחץ התוך עיני. מחלת העין החיצונית היא תופעה שכיחה בגיל המבוגר, ובתוך אוכלוסיה זו, אנשים הסובלים מגלאוקומה או מלחץ תוך עיני מוגבר סובלים ממחלת העין החיצונית בשכיחות גבוהה יותר[4],[5].

מחקר שבוצע בשנת 2006[6] מצא שהשכיחות של גלאוקומה בקרב החולים במחלה חמורה בעין החיצונית הייתה 66%, ובקרב כלל החולים במחלת העין החיצונית 20% בלבד. החוקרים הסיקו שבשל העלייה בשכיחות של חולי גלאוקומה בקרב החולים במחלת עין חיצונית חמורה, קיים צורך בהגברת המודעות לטיפול במחלת העין החיצונית בקרב חולי גלאוקומה.

בשנת 2008 בוצע מחקר נוסף[7] שהשתמש בשאלון לדירוג חומרת מחלת העין החיצונית (Ocular Surface Disease Index, ‏OSDI) ומצא שכ-59% מהחולים הסובלים מגלאוקומה או מלחץ תוך עיני מוגבר דיווחו על תסמינים של עין יבשה, וכ-27% דיווחו על תסמינים קשים. מבחן שירמר (Schirmer's test) היה מופחת בכ-61% מהחולים, צביעת לחמית מוגברת נמצאה בכ-22% מהחולים, וזמן שבירת דמעות היה לא תקין בכ-78% מהחולים. מחקר שבוצע ב-2010[8] השתמש גם הוא בשאלון ה-OSDI ומצא בקרב חולי גלאוקומה או אנשים הסובלים מלחץ תוך עיני מוגבר תסמינים קלים (21%), בינוניים (13%) או קשים (14%) של מחלת העין החיצונית.

עוד דווח על קשר בין שימוש במספר רב של תרופות לטיפול בגלאוקומה ובין חומרת התלונות הקשורות במחלת העין החיצונית. מחקרים בספרות[9] מדווחים על קשר בין נוכחות תסמונת עין יבשה כביטוי למחלת העין החיצונית בקרב חולי גלאוקומה ובין פגיעה באיכות חייהם, ונמצא קשר בין השכיחות של תסמונת זו ובין מספר התרופות בהן משתמש החולה: כ-40% מהמטופלים שסבלו מהתסמונת טופלו בשתיים או שלוש תרופות, בעוד שרק 11% מהמטופלים שסבלו מהתסמונת טופלו בתרופה אחת.

בעבודה שפורסמה ב-2012‏[10], נבדקו 448 חולי גלאוקומה (53.3% נשים) בגיל ממוצע של 63 שנים. תוצאות שאלוני ה-OSDI הראו שהמחלה קיימת בקרב 59.2% מהנשאלים, כאשר בקרב 25.7%, 13.2% ו-20.3% נמצאו תסמינים קלים, בינוניים, או קשים הקשורים למחלה, בהתאמה. בעבודה זו נמצא שהתלונות היו באופן משמעותי חמורות יותר בקרב חולים שטופלו לגלאוקומה במשך שש שנים או יותר. אמנם נמצא שהתלונות היו חמורות יותר ככל שמספר התרופות היה גבוה יותר, אך העדות לכך הייתה חסרת משמעות סטטיסטית. בעבודה אחרת[11], דווח על שכיחות מוגברת של סימני מחלת העין החיצונית בקרב חולי גלאוקומה בהשוואה לשכיחות בקבוצה תואמת של אנשים בריאים (70.3% לעומת 33%, P < 0.001). כמו כן נמצא שמספר התרופות ומשך הטיפול היוו גורם מנבא לחומרת מחלת העין החיצונית. עבודה נוספת[12], הראתה ש-52% מחולי הגלאוקומה אשר טופלו בתרופות עם חומרים משמרים סבלו מתסמינים הקשורים למחלת העין החיצונית. סימני המחלה היו משמעותיים יותר כאשר החולים טופלו ביותר משתי תרופות.

עבודה גדולה שבוצעה בשנת 2002[13] בקרב 4,107 חולים, בדקה את הרעילות של התרופות להורדת הלחץ התוך עיני: 84% מהחולים טופלו בתרופות עם חומרים משמרים, ובקרב חולים אלו כל התסמינים הקשורים למחלת העין החיצונית היו שכיחים יותר מאשר בקרב חולים שטופלו בתרופות ללא חומרים משמרים (P < 0.001). במחקר רב מרכזי אחר[14] שכלל יותר מ-10,000 מטופלים, נמצאו, בדומה למחקר הקודם, יותר תסמינים של מחלת העין החיצונית בקרב חולים שטופלו בטיפות המכילות חומרים משמרים (P < 0.0001).‏ Benzalkonium Chloride ‏(BAC) היה החומר המשמר השכיח ביותר במטופלים אלה.

כל העבודות בספרות מעידות על שכיחות גבוהה יותר של מחלת העין החיצונית בקרב חולי גלאוקומה ביחס לאוכלוסיה הרגילה. כך, בסקר שנערך בארה"ב וכלל 25,444 גברים, נמצא שהשכיחות של מחלת עין יבשה באוכלוסייה היא רק כ-3.9% בגילאים 50-54 שנים וכ-7.7% בגילאים של 80 שנים ומעלה. בסקר שהקיף 40,000 נשים בארצות הברית, דווח שרק כ-5.7% מהנשים מעל גיל 50 סובלות מיובש, ורק 9.8% מהנשים מעל גיל 75. כל הדיווחים הללו כוללים אחוז נמוך יותר של חולים בהשוואה לאחוז החולים בקרב חולי גלאוקומה שמטופלים בטיפות להורדת לחץ תוך עיני[15],[16].

הקליניקה של מחלת העין החיצונית ותסמונת העין היבשה

לא קיימים קריטריונים מוחלטים לאבחנה של מחלת העין החיצונית. Leung וחבריו[7] הגדירו מחלת עין חיצונית ככמות בלתי מספקת של דמעות, דוק דמעות בלתי יציב (משני לאיכות ירודה של הדמעות והפרעה בשלמות של דוק הדמעות) ותסמינים הכוללים תחושת גירוי בעין, תחושת גוף זר, יובש, רגישות לאור, עייפות ותנודות בחדות הראייה. לעומת זאת, ההגדרה לפי ה-Dry Eye Workshop‏[1] היא מחלה רבת גורמים (Multifactorial disease) של הדמעות ושל העין החיצונית, אשר כתוצאה ממנה נוצרים תסמינים של אי נוחות, הפרעות בראייה, חוסר יציבות של דוק הדמעות ונזק פוטנציאלי לעין החיצונית, המלווה בעליה באוסמולריות של הדמעות.

ההגדרות הללו רחבות ולא ספציפיות והן מכלילות גירוי של העין החיצונית שאמנם יכול להופיע בעיניים עם יובש, אבל גם כתוצאה מסיבות אחרות לגירוי של פני שטח העין. גם הסימנים הנקשרים למחלת העין החיצונית אינם ספציפיים וכוללים צביעה של הלחמית והקרנית ב-Fluorescein או ב-Lysmin green יחד עם הפרעות בדוק הדמעות (כולל מבחן שירמר ירוד וזמן שבירת דמעות קצר). אי לכך, קשה לעתים להבחין ולהפריד את ההשלכות של גורמים שונים במחלת העין החיצונית. לדוגמא, אחד המחקרים‏[17] מציין שהמופע של יובש או דלקת שפת העפעף (Blepharitis) יכול להיות דומה מאוד למופע של מחלה אלרגית כרונית וכי טיפול ארוך טווח בטיפות שמכילות חומרים משמרים יוצר תגובה דלקתית שקשה מאוד להבדיל בינה לבין מחלה אלרגית ראשונית. מובן שתשאול רפואי עיני ותשאול רפואי כללי (כגון טיפול כרוני בטיפות שמכילות חומרים משמרים) עוזרים לאבחנה. בבדיקת העיניים, ממצאים שיכולים להצביע על סיבה ספציפית לדלקת, כמו אלרגיה, דלקת שפת העפעף, יובש או הפרעות במנח העפעפיים, יעזרו במציאת הגורם הכולל להפרעה בדמעות. אבחון הגורם יעזור כמובן לגישה הטיפולית.

הפתוגנזה של מחלת העין החיצונית בחולי גלאוקומה

הסיבות למחלת העין החיצונית בקרב חולי גלאוקומה הן מרובות. שתי המחלות שכיחות יותר בגיל המבוגר, גם כשהן מופיעות באופן בלתי תלוי. הפרעות נוספות בעין החיצונית (כגון דלקת שפת העפעף, אלרגיות או הפרעה במנח העפעפיים) עלולות לתרום להופעה או להחמרה של מחלת עין חיצונית. כידוע, האופי הכרוני של מחלת הגלאוקומה מצריך טיפול בטיפות ייעודיות לתקופות ממושכות, כאשר הטיפות מוזלפות פעם אחת או מספר פעמים ביום, לצורך השגת לחץ תוך עיני המניח את הדעת. הטיפול בגלאוקומה תורם להופעת התסמינים הקשורים למחלת העין החיצונית, ואלו עלולים להחמיר לאורך זמן ולגרום לירידה בהיענות או אף להפסקת הטיפול על ידי החולים הסובלים.

השפעת התרופות לגלאוקומה על העין החיצונית

התרופות להורדת הלחץ התוך העיני פוגעות בעין החיצונית ולכן עלולות לגרום או להחמיר מחלת עין חיצונית. נמצא שבתוך שנה מתחילת הטיפול בגלאוקומה ישנה עלייה בסמנים המבטאים תהליכים דלקתיים. יתרה מכך, בעבודה[18] שכללה מתנדבים בריאים שקיבלו טיפות לגלאוקומה, הודגם שחלק מהתרופות מפחיתות את זמן שבירת הדמעות או את ההפרשה הבסיסית של הדמעות בתוך 90 דקות מהזלפתן. החוקרים העריכו שהסיבות לכך קשורות אולי לחומרים הפעילים בטיפות, אך בעיקר לחומר המשמר שהן מכילות.

השפעת החומר המשמר Benzalkonium Chloride

החומר המשמר השכיח ביותר בתרופות לגלאוקומה הוא Benzalkonium Chloride. נמצא[17] ש-BAC, בהקשר של טיפול ארוך טווח בגלאוקומה, עלול לגרום לשינויים בעין החיצונית כולל תסמינים של אי נוחות, חוסר יציבות של דוק הדמעות, תהליכי דלקת בלחמית, הצטלקות (Fibrosis) תת-אפיתליאלית, מוות תאי מתוכנן (Apoptosis) של תאי האפיתל והפרעות בעין החיצונית.

יחד עם היותו יעיל מאוד בפעילותו האנטי-חיידקית (Antibacterial) והאנטי-פטרייתית (Antifungal), ה-BAC גורם לתופעות לוואי משמעותיות על העין החיצונית. המנגנון לפיו BAC תורם ליצירת מחלת העין החיצונית אינו ברור לחלוטין, אבל סביר שהוא קשור לפעילות מעודדת דלקת, לפעילות רעילה ואולי אף לאלרגיה. הבעייתיות שבחשיפה ל-BAC קשורה בכך שהוא מתפקד כדטרגנט בשכבה השומנית של דוק הדמעות ובכך הוא מפריע ליציבות של דוק הדמעות במנגנון של רעילות ישירה, כפי שהוכח בעבודות שנעשו בחיות מעבדה ובבני אדם.

BAC גורם לנזק ישיר לתאי האפיתל על ידי פריצת הצמתים הבין תאיים (Tight junctions) של תאי האפיתל בקרנית. מחקר שנערך ב-2009[19] בדק את ההשפעה של ריכוזים עולים של BAC ‏(0.001%-0.5%) על תרבית תאי אפיתל קרנית, ומצא שהנזק לחיבור התאים אכן היה תלוי בריכוז ה-BAC. עבודות נוספות[20],[21] תומכות בקשר שבין ריכוז ה-BAC לחוסר העמידות של הקשר הבין תאי בתאי האפיתל. יצויין שהריכוזים שנבחנו היו דומים לריכוזים שמצויים בטיפות הניתנות להורדת הלחץ התוך עיני.

מובן שלהשפעות אלו עלולות להיות השלכות חמורות יותר בטיפול כרוני, כפי שקורה למעשה אצל חולי הגלאוקומה. עבודות שחקרו את ההשפעות על התאים הראו שנגרמים נזקים בריכוזי BAC שבשימוש בכל התרופות לטיפול בגלאוקומה. אמנם התרופות נמהלות בדמעות, כך שבפועל החשיפה של העין היא לריכוזים נמוכים יותר, אך גם חשיפה לריכוזים אלו היא משמעותית, והיא הופכת כמובן למשמעותית במיוחד בחולים שפיתחו כבר נזק לעין החיצונית או שכבר סובלים מיובש. התופעות השליליות הוכחו גם במחקרים קליניים[14] שהראו כי הסימנים של מחלת העין החיצונית היו בולטים יותר בקרב חולים שטופלו בתרופות עם חומרים משמרים בהשוואה לאלו שטופלו בתרופות ללא חומרים משמרים. הסימנים פחתו כאשר החולים הועברו לתרופות ללא חומרים משמרים. מחקרים נוספים[22] מדווחים שלחולים שטופלו בטיפות שהכילו BAC היו ערכים מופחתים במבחן שירמר, בתחושת הקרנית, בזמן שבירת הדמעות, בצפיפות תאי האפיתל של הקרנית ובמספר התאים התת-בזאליים בקרנית לעומת מטופלים בריאים או חולים שטופלו ללא חומר משמר.

מחלת העין החיצונית פוגמת באיכות החיים. מחקר שבוצע בשנת 2003[23] הראה כי חולים שטופלו בטיפות עיניים לגלאוקומה ותיעדו הפרעות של העין החיצונית על ידי מילוי שאלון ‏OSDI ואז עברו לטיפול בטיפות ללא חומר המשמר BAC, הראו שיפור משמעותי בהפרעות הקריאה, בנהיגה בלילה, בעבודה במחשב ובתפקוד בתנאי יובש או רוח. מחקר מ-2010[24] מצא שרק כ-30% מהחולים שטופלו בפרוסטגלנדין (Prostaglandin) עם החומר המשמר BAC לא סבלו מתלונות עיניות, וכ-11% מהחולים סבלו מתסמינים קלים עד חמורים. כאשר הוחלף הטיפול לפרוסטגלנדין ללא חומר משמר, ל-52% מהמטופלים לא היו תלונות על הפרעה באיכות החיים ורק 2% מהם דיווחו על הפרעה קלה. בנוסף, לחולים שטופלו ללא חומר משמר היו פחות תסמינים הקשורים למחלת העין החיצונית.

השפעת החומר הפעיל

קיימות מספר עבודות[17] שחקרו את השפעת החומר הפעיל בטיפות לטיפול בגלאוקומה על מחלת העין החיצונית. באופן כללי לא נמצא שהחומר הפעיל הוא זה שגורם למחלת העין החיצונית, ונמצא אף שייתכן כי החומר הפעיל מגן מפני השפעתו השלילית של BAC. ‏ חוקרים נוספים[25] הוכיחו ש-Carteol‏ (Carteolol), ‏Timolol, ‏Betoptic-s‏ (Betaxolol hydrochloride) או Latanoprost לא שיפעלו את מערכת המשלים. יתרה מכך, ל-Timolol ול-Betoptic-s הייתה השפעה אנטי-דלקתית על ידי מניעת ההפעלה של מערכת המשלים.

במחקרים אחרים[26] נמצא שלחוסמי בטא (Beta blockers) ללא חומר משמר ישנה פעילות מעודדת מוות תאי מתוכנן בתרבית ה-Trabecular meshwork. תוספת של BAC ואנלוגים של פרוסטגלנדין גרמה לביטוי קל של סמני מוות תאי מתוכנן. יחד עם זאת, ההשפעה של החומרים הפעילים על המוות התאי הייתה קלה יותר משל BAC באופן משמעותי. עבודות נוספות תומכות בממצאים האלה, והמסקנה האפשרית היא שלאנלוגים של פרוסטגלנדין ואולי גם ל-Timolol יש אפקט מגן כנגד ההשפעה של BAC. עם זאת, התרופות עצמן יכולות להשפיע על הפרשת הדמעות ועל העין החיצונית. כך, חוסמי בטא יכולים להפחית הפרשת דמעות בסיסית בטווח זמן מיידי, כפי שהודגם[18] במתנדבים בריאים בתוך 90 דקות מהזלפה, וכפי שהדגימו עבודות נוספות שהראו הפחתה בהפרשה הבסיסית של הדמעות בחולי גלאוקומה לאחר טיפול בחוסמי בטא. לגבי אנלוגים של פרוסטגלנדין - הודגמה הפחתה של זמן שבירת הדמעות לאחר טפטוף במתנדבים בריאים.

אגוניסטים לקולטני אלפא (Alpha agonists) יכולים להפחית את הפרשת הדמעות הבסיסית על ידי כיווץ כלי דם (Vasoconstriction) שגורם להפרשת מים ואלקטרוליטים בעקבות גירוי של קולטני אלפא. בנוסף, קיימים קולטנים אדרנרגיים בתאים האצינריים (Acinar) של בלוטת הדמעות שמגרים הפרשה של חלבון, אבל לא ברור אם הדבר מגביר הפרשה של דמעות.

סיבות אחרות למחלת העין החיצונית בחולי גלאוקומה

תסמונת העין היבשה שכיחה בקרב אנשים מבוגרים ולכן אין לשכוח שתיתכן חפיפה בין תסמונת הרקע של המטופל ובין ההשפעה של הטיפול לגלאוקומה. מובן שדלקת משטח העפעף ומחלות אלרגיות אשר אינן קשורות לטיפול, עלולות להחמיר את מחלת העין החיצונית. הפרעות במנח העפעפיים כמו רפיון העפעפיים (Ptosis), אנטרופיון (Entropion) או אקטרופיון (Ectropion), השכיחות יותר בגיל מבוגר, עלולות אף הן לתרום להפרעה.

הקטנת הסיכון למחלת העין החיצונית

קיימות עדויות רבות בספרות העדכנית לכך שמחלת העין החיצונית היא בעיה די שכיחה בקרב חולי גלאוקומה. לעתים הבעיה חמורה וגורמת לפגיעה באיכות החיים, והיא אף עלולה לגרום לחוסר סבילות לטיפול. זיהוי מוקדם של הבעיה והתייחסות אליה בתכנית הטיפולית עשויים להקל על התופעה ולמנוע נזק מצטבר למטופל.

הקטנת החשיפה ל-Benzalkonium Chloride על ידי שילוב התרופות

שימוש בקומבינציות קבועות של תרופות לגלאוקומה לא רק משפר את ההיענות וההקפדה על הטיפול, אלא גם מאפשר מתן "שתי תרופות במחיר של חומר משמר אחד". כיום קיימות מספר לא מועט של תרופות משולבות המחליפות את הטיפול במספר בקבוקים שונים, והן ניתנות כשישנה התווייה למתן של מספר תרופות.

טיפות המכילות חומרים משמרים שאינם Benzalkonium Chloride

קיימות כיום בשוק טיפות עיניים המכילות חומרים משמרים בעלי סבילות טובה יותר בהשוואה ל-BAC:

  • תרופת ה-Travatan‏ (טיפות Travoprost 0.004%) מכילה BAC, אך פותחה לה חלופה Travoprost PQ אשר מכילה Polyquaternium-1 ‏(PQ). חומר זה נמצא בשימוש זמן רב בתמיסות לשימור ולניקוי עדשות מגע וכן בתחליפי דמעות. עבודה מחקרית[27] הראתה במודל של ארנבת ש-PQ לבד או Travoprost PQ לא יצרו גירוי עיני על פי הערכה קלינית, וגם לא יצרו נזק דלקתי בבדיקת Impression cytology, וזאת בניגוד לכל הטיפות שהכילו BAC (כולל Travaprost עם BAC), אשר יצרו גירוי לחמית, נזק לתאי האפיתל, הסננה דלקתית בלחמית והפחתה במספר תאי הגביע
  • Alphagan P ‏תמיסת Alphagan ‏(Brimonidine) שמשומרת עם Purite - מכילה חומר משמר פחות מגרה מאשר BAC, הנמצא בשימוש נרחב בתחליפי דמעות

טיפות לגלאוקומה ללא חומר משמר

תרופת ה-Saflutan (טיפות המכילות 0.0015% Tafluprost) מכילה אנלוג של פרוסטגלנדין ללא חומר משמר, הניתן באמפולות חד פעמיות. עבודה מחקרית[28] הראתה שיפור במדדי גירוי לחמית בחולי גלאוקומה שעברו לטיפול ב-Saflutan, ללא עלייה בלחץ התוך עיני בהשוואה לטיפול קודם. בעבודה נוספת[29] נמצאה אף ירידה באוסמולריות של הדמעות כביטוי לשיפור במחלת העין החיצונית לאחר מעבר מטיפות שמכילות BAC לטיפול ב-Saflutan. בעבודה אחרת‏[30] התמיסה ללא חומר משמר נמצאה יעילה כמו זו שמכילה BAC, כלומר לא נמצא צורך בחומר המשמר לצורך חדירה טובה לעין ופעילות יעילה.

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 The definition and classification of dry eye disease: report of the Definition and Classification Subcommittee of the International Dry Eye WorkShop (2007). Ocul Surf. 2007;5(2):75–92.
  2. Lemp MA. Advances in understanding and managing dry eye disease. Am J Ophthalmol. 2008;146(3):350–356.
  3. Gayton JL. Etiology, prevalence, and treatment of dry eye disease. Clin Ophthalmol. 2009;3:405–412.
  4. Stewart WC, Stewart JA, Nelson LA. Ocular surface disease in patients with ocular hypertension and glaucoma. Curr Eye Res. 2011;36(5):391–398.
  5. Baudouin C, Renard JP, Nordmann JP, Denis P, Lachkar Y, Sellem E, Rouland JF, Jeanbat V, Bouée S. Prevalence and risk factors for ocular surface disease among patients treated over the long term for glaucoma or ocular hypertension. Eur J Ophthalmol. 2012 Jun 11:0. doi: 10.5301/ejo.5000181. [Epub ahead of print]
  6. Tsai JH, Derby E, Holland EJ, et al. Incidence and prevalence of glaucoma in severe ocular surface disease. Cornea. 2006;25:530–532.
  7. 7.0 7.1 Leung EW, Medeiros FA, Weinreb RN. Prevalence of ocular surface disease in glaucoma patients. J Glaucoma. 2008;17:350–355.
  8. Fechtner RD, Godfrey DG, Budenz D, et al. Prevalence of ocular surface complaints in patients with glaucoma using topical intraocular pressure-lowering medications. Cornea.2010;29:618–621
  9. Rossi GC, Tinelli C, Pasinetti GM, et al. Dry eye syndrome related quality of life in glaucoma patients. Eur J Ophthalmol.2009;19:572–579.
  10. Garcia-Feijoo J, Sampaolesi JR. A multicenter evaluation of ocular surface disease prevalence in patients with glaucoma. Clin Ophthalmol. 2012;6:441-6
  11. O'Hare F, Ghosh S, Lamoureux E, Vajpayee RB, Crowston JG. Prevalence of signs and symptoms of ocular surface disease in individuals treated and not treated with glaucoma medication. Clin Experiment Ophthalmol. 2012 Mar 7. doi: 10.1111/j.1442-9071.
  12. Valente C, Iester M, Corsi E, Rolando M. Symptoms and signs of tear film dysfunction in glaucomatous patients. J Ocul Pharmacol Ther. 2011;27(3):281-5.
  13. Pisella PJ, Pouliquen P, Baudouin C. Prevalence of ocular symptoms and signs with preserved and preservative free glaucoma medication. Br J Ophthalmol. 2002;86(4):418–423.
  14. 14.0 14.1 Jaenen N, Baudouin C, Pouliquen P, et al. Ocular symptoms and signs with preserved and preservative-free glaucoma medications. Eur J Ophthalmol. 2007;17:341–349.
  15. Skalicky SE, Goldberg I, McCluskey P. Ocular surface disease and quality of life in patients with glaucoma. Am J Ophthalmol. 2012;135(1):1–9.
  16. FriedmanNJ. Impact of dry eye disease and treatment on quality of life Curr Opin Ophthalmol. 2010;21(4):310–316.
  17. 17.0 17.1 17.2 Baudouin C. Conditions bordering on allergy. J Fr Ophtalmol. 2007;30:306–313
  18. 18.0 18.1 Terai N, Müller-Holz M, Spoerl E, Pillunat LE. Short-term effect of topical antiglaucoma medication on tear-film stability, tear secretion, and corneal sensitivity in healthy subjects. Clin Ophthalmol. 2011;5:517-25.
  19. Pauly A, Meloni M, Brignole-Baudouin F, Warnet JM, Baudouin C. Multiple endpoint analysis of the 3D-reconstituted corneal epithelium after treatment with benzalkonium chloride: early detection of toxic damage. Invest Ophthalmol Vis Sci. 2009;50(4):1644–1652.
  20. Uematsu M, Kumagami T, Kusano M, et al. Acute corneal epithelial change after instillation of Benzalkonium chloride evaluated using a newly developed in vivo corneal transepithelial electric resistance measurement method. Ophthalmic Res. 2007;39(6):308–314.
  21. Kusano M, Uematsu M, Kumagami T, Sasaki H, Kitaoka T. Evaluation of acute corneal barrier change induced by topically applied preservatives using corneal transepithelial electric resistance in vivo. Cornea. 2010;29(1):80–85.
  22. Martone G, Frezzotti P, Tosi GM, et al. An in vivo confocal microscopy analysis of effects of topical antiglaucoma therapy with preservative on corneal innervation and morphology. Am J Ophthalmol. 2009;147(4):725–735.
  23. Schaumberg DA, Sullivan DA, Buring JE, Dana MR. Prevalence of dry eye syndrome among US women. Am J Ophthalmol. 2003;136(2): 318–326.
  24. Uusitalo H, Chen E, Pfeiffer N, et al. Switching from a preserved to a preservative-free prostaglandin preparation in topical glaucoma medication. Acta Ophthalmol. 2010;88:329–336.
  25. Blondin C, Hamard P, Cholley B, et al. In vitro effects of preserved or preservative-free antiglaucoma medications on human complement system. Curr Eye Res. 2003;27:253–259.
  26. Hamard P, Blondin C, Debbasch C, Warnet JM, Baudouin C, Brignole F. In vitro effects of preserved and unpreserved antiglaucoma drugs on apoptotic marker expression by human trabecular cells. Graefes Arch Clin Exp Ophthalmol. 2003;241(12):1037-43
  27. Liang H, Brignole-Baudouin F, Riancho L, Baudouin C. Reduced in vivo Ocular Surface Toxicity with Polyquad-Preserved Travoprost versus Benzalkonium-Preserved Travoprost or Latanoprost Ophthalmic Solutions. Ophthalmic Res. 2012 Apr 3;48(2):89-101. [Epub ahead of print]
  28. Milla E, Stirbu O, Rey A, Duch S, Buchacra O, Robles A, Navarro C, Gil R, Cordero JM. Spanish multicenter Tafluprost tolerability study. Br J Ophthalmol. 2012 Jun;96(6):826-31. Epub 2012 Mar 7.
  29. Janulevičienė I, Derkač I, Grybauskiene L, Paulauskaitė R, Gromnickaite R, Kuzmienė L. Effects of preservative-free Tafluprost on tear film osmolarity, tolerability, and intraocular pressure in previously treated patients with open-angle glaucoma. Clin Ophthalmol. 2012;6:103-9. Epub 2012 Jan 12.
  30. Uusitalo H, Kaarniranta K, Ropo A. Pharmacokinetics,efficacy and safety of preserved and preservative-free Tafluprost in healthy volunteers. Acta Ophthalmol Suppl (Oxf). 2008;242:S7-S13.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אירית ברקת - מכון העיניים ע"ש גולדשלגר, המרכז הרפואי שיבא, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל השומר (יוצר\י הערך)


פורסם ב Eye Digital מבית Medic, אוקטובר 2013