כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "מסמך הצהרה לשנת 2012 בנושא טיפול הורמונלי חלופי לגיל הבלות על פי האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה"
מתוך ויקירפואה
| שורה 12: | שורה 12: | ||
}} | }} | ||
{{הרחבה|גיל המעבר}} | {{הרחבה|גיל המעבר}} | ||
| − | מנופאוזה היא מצב של הפסקה מוחלטת (מעל שנה) של וסת. היא מאופיינת על ידי ירידה | + | [[מנופאוזה]] היא מצב של הפסקה מוחלטת (מעל שנה) של וסת. היא מאופיינת על ידי ירידה ברמות ה[[אסטרוגן]] וה[[פרוגסטרון]]. הגיל הממוצע של כניסה למנופאוזה בארצות הברית הוא 50-52 ובישראל מדובר על 47-49. לא ברור אם הסיבה היא עדתית או אקלימית. |
==מה קורה לאישה כשרמת האסטרוגן יורדת== | ==מה קורה לאישה כשרמת האסטרוגן יורדת== | ||
| − | + | #סינדרום מנופאוזלי: [[הפרעת שינה]], שינויים במצב הרוח, [[הזעות לילה]], [[גלי חום]], [[ירידה בזיכרון]] וכדומה | |
| − | + | #תלונות אורו-גניטליות (Urogenital): [[יובש בנרתיק]] ובאורטרה, [[ירידה בחשק המיני]], [[דלקות חוזרות בדרכי השתן]], [[וגיניטיס אטרופית]] וכדומה | |
| − | + | #[[אוסטיאופורוזיס]] ושברים | |
| − | + | #[[מחלות קרדיו-וסקולריות]] | |
| − | + | #ירידה קוגניטיבית | |
| − | + | #[[סרטן השד]] | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==הטיפול באישה בגיל הבלות== | ==הטיפול באישה בגיל הבלות== | ||
| − | + | מטרת הטיפול היא לטפל בסינדרום המנופאוזלי: שיפור במצב רוח, שיפור בחשק מיני ובקוגניציה. לדחות הופעה של מחלות קרדיו-וסקולריות; לתת טיפול למניעת שברים ולתת טיפול באטרופיה וגינלית. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | תוצאות | + | בשנת 2002 יצא מחקר ה-WHI – Women’s Health Initiative אשר נועד לבדוק אם נשים מנופאוזליות אסימפטומטיות במשך כמה שנים יפיקו מ[[טיפול הורמונלי חלופי]] את אותה התועלת שמפיקות נשים סימפטומטיות שזה עתה נכנסו לגיל הבלות (גיל 50-59). בעקבות תוצאות המחקר חלה ירידה משמעותית במספר הנשים שמטופלות בטיפול הורמונלי חלופי. לעומת זאת הייתה עליה בשימוש בתרופות אלטרנטיביות. |
| − | + | הבעייתיות במחקר זה הייתה שהוא לא התייחס לירידה באיכות החיים, לירידה בתפקוד המיני ולעלייה בשברים האוסטיאופורוטיים. | |
| + | בנוסף, המחקר בחר אוכלוסייה מבוגרת שנמצאת בגיל הבלות כבר שנים רבות, ולא אוכלוסייה צעירה, שזה עתה נכנסה לגיל הבלות. | ||
| + | כמו כן, במחקר נבחנו תכשירים אסטרוגניים ופרוגסטרוניים מסוימים, ולא נבדקו תכשירים אחרים, מינונים אחרים, צורת מתן וצירופים שונים. | ||
| − | + | מצורף מסמך ההצהרה של האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה, שמטרתו לעדכן את המסמך הקודם, שפורסם בשנת 2010 על ידי האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה לגבי ההמלצות לטיפול הורמונלי חלופי לנשים בגיל הבלות. מסמך זה שם דגש על ההבדלים, הסיכון, החסרונות והיתרונות שבטיפול הורמונלי אסטרוגני לעומת טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון, בגילאים שונים לאחר התחלת גיל הבלות. | |
| − | המידע | + | תוצאות: המידע תומך בשימוש בטיפול הורמונלי חלופי בנשים לקראת גיל הבלות או בנשים בגיל הבלות, כאשר ברור שיהיו לטיפול יתרונות, תוך התאמה אישית למטופלת, לגורמי הסיכון שלה ולאיכות החיים שלה. בהצהרה קיימת התייחסות להשפעה של הטיפול ההורמונלי האסטרוגני על בריאות האישה, בהשוואה לטיפול המשולב (אסטרוגן-פרוגסטרון), והיא אף מדגישה את הבטיחות של הטיפול באסטרוגן. |
| − | + | מסקנות: מנתונים שקיימים עולה כי אפשר להתחיל טיפול הורמונלי לקראת גיל הבלות כדי לטפל בסימפטומים מנופאוזליים או כדי למנוע [[שברים אוסטיאופורוטיים]] בנשים בסיכון גבוה לשבר. טיפול באסטרוגן בלבד לעתים בטוח יותר מאשר טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטרון. | |
| − | * השתמשו רק בפורמולציה אחת של אסטרוגן או פרוגסטרון | + | מטרת האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה בשנת 2012 הייתה להבהיר מהם היתרונות והחסרונות לטיפול ההורמונלי החלופי של אסטרוגן בלבד לעומת הטיפול המשולב של אסטרוגן ופרוגסטרון בכל הנוגע לטיפול בסימפטומים פוסט-מנופאוזליים. |
| − | + | המידע הרב שהצטבר על הטיפול ההורמונלי החלופי הביא את האגודה לפרסם עדכון לגבי עמדתה. מחקר ה-WHI משנת 2002 הוא המחקר הגדול היחיד בנושא נשים בגיל הבלות שהשתמשו בטיפול הורמונלי חלופי. במסמך זה היו כמה גורמים שהגבילו את השימוש בטיפול ההורמונלי החלופי לנשים פוסט-מנופאוזליות: | |
| − | * המחקר כלל רק נשים בריאות בנות 79 | + | * השימוש בהורמון היה רק פומי |
| + | * השתמשו רק בפורמולציה אחת של אסטרוגן או פרוגסטרון | ||
| + | * המחקר כלל רק נשים בריאות בנות 50-79 | ||
לכן יש לקחת בחשבון פרמטרים אלו כשרוצים לקבל את תוצאות המחקר ולתרגם אותן לפרקטיקה. זו הסיבה שפאנל הרופאים נתן משקל כבד יותר למחקרי RCT אחרים ולא רק למחקר WHI. | לכן יש לקחת בחשבון פרמטרים אלו כשרוצים לקבל את תוצאות המחקר ולתרגם אותן לפרקטיקה. זו הסיבה שפאנל הרופאים נתן משקל כבד יותר למחקרי RCT אחרים ולא רק למחקר WHI. | ||
| שורה 62: | שורה 51: | ||
*'''סימפטומים וזומוטוריים''': | *'''סימפטומים וזומוטוריים''': | ||
| − | :אסטרוגן, עם או בלי פרוגסטרון הוא הטיפול האפקטיבי ביותר | + | :אסטרוגן, עם או בלי פרוגסטרון, הוא הטיפול האפקטיבי ביותר ל[[סימפטומים וזומוטוריים]] הקשורים לגיל הבלות. |
| − | :ירידה באיכות השינה, אי שקט, חוסר ריכוז וכתוצאה מכך ירידה באיכות החיים. פרוגסטרון לבדו גם יכול להקל את הסימפטומים הווזומוטוריים אך אינו יעיל כמו | + | :ירידה באיכות השינה, אי שקט, חוסר ריכוז וכתוצאה מכך ירידה באיכות החיים. פרוגסטרון לבדו גם יכול להקל את הסימפטומים הווזומוטוריים אך אינו יעיל כמו האסטרוגן. |
*'''סימפטומים וגינליים''': | *'''סימפטומים וגינליים''': | ||
| − | :טיפול באסטרוגן יעיל לטיפול | + | :טיפול באסטרוגן יעיל לטיפול ב[[אטרופיה וגינלית]] הכרוכה ביובש, כאבים בזמן קיום יחסי מין או וגיניטיס אטרופית. קיימים תכשירים פומיים ומקומיים (משחות וכו'). ניתן להשתמש במינונים נמוכים של אסטרוגן. |
| − | :לעתים כדאי לשלב תכשירים פומיים ומקומיים כדי להקל | + | :לעתים כדאי לשלב תכשירים פומיים ומקומיים כדי להקל על הסימפטומים. היות שאסטרוגן גורם ל[[היפרפלזיה של רירית הרחם]] (Endometrial hyperplasia), יש להתייחס ברצינות לכל [[דימום וגינלי]] באישה שמקבלת מינון נמוך של אסטרוגן. |
*'''תפקוד מיני''': | *'''תפקוד מיני''': | ||
| − | :אסטרוגן משפיע על הרצון לקיים יחסי מין, על עוררות מינית ועל האורגזמה, ללא קשר לסימפטומים מנופאוזליים.מינון נמוך של אסטרוגן יכול לסייע ביחסי מין על ידי הגברת הלובריקציה והגברת זרימת הדם והתחושה ברקמות הווגינליות. | + | :אסטרוגן משפיע על הרצון לקיים יחסי מין, על עוררות מינית ועל האורגזמה, ללא קשר לסימפטומים מנופאוזליים. מינון נמוך של אסטרוגן יכול לסייע ביחסי מין על ידי הגברת הלובריקציה (סיכה) והגברת זרימת הדם והתחושה ברקמות הווגינליות. |
*'''מערכת השתן''': | *'''מערכת השתן''': | ||
| − | :טיפול מקומי יכול לעזור לנשים עם שלפוחית רגיזה. כמו כן, מחקרים | + | :טיפול מקומי יכול לעזור לנשים עם [[שלפוחית רגיזה]]. כמו כן, מחקרים מעידים על ירידה בדלקות חוזרות בדרכי השתן לאחר טיפול הורמונלי. לעומת זאת, טיפול הורמונלי סיסטמי יכול להחמיר בריחת שתן מסוג Stress induced ולהעלות סיכון להתפתחות [[אבני כליה]]. |
*'''איכות חיים''': | *'''איכות חיים''': | ||
| שורה 86: | שורה 75: | ||
*'''אוסטיאופורוזיס''': | *'''אוסטיאופורוזיס''': | ||
| − | :טיפול הורמונלי חלופי מוריד סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים | + | :טיפול הורמונלי חלופי במטופלות פוסט-מנופאוזליות מוריד סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים בצוואר הירך, בעמוד השדרה ובכלל. מינון נמוך יכול לשמר או לשפר את צפיפות העצם ([[BMD, [[Bone mineral density). כאשר טיפול חלופי לאוסטיאופורוזיס לא מועיל או גורם לתופעות לוואי, אזי יש לשקול טיפול הורמונלי על מנת לטפל בנשים בסיכון גבוה לשברים אוסטיאופורוטיים. ככל הנראה, הטיפול ההורמונלי משפיע על העצם. כאשר הטיפול מופסק, אזי ההשפעה החיובית מפסיקה, ויש למצוא טיפול חלופי הולם. לכן, כשגיל הבלות מופיע בגיל מוקדם מן הממוצע, ולאישה ידוע על אוסטיאופורוזיס או על סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים, מומלץ להתחיל טיפול הורמונלי חלופי עד שהאישה תגיע לגיל הממוצע שבו מתחיל גיל הבלות. |
* '''מחלות קרדיו-וסקולריות''': | * '''מחלות קרדיו-וסקולריות''': | ||
| − | |||
| − | |||
| − | :'''לסיכום''', אף על פי שהתחלת טיפול הורמונלי בגיל 59 | + | *#מחלות לב כליליות: יש חשיבות לזמן שבו מתחילים לטפל ביחס לגיל הבלות. טיפול הורמונלי באסטרוגן לנשים לצעירות, ללא רחם, מיד עם כניסתן לגיל הבלות, מוריד את הסיכון לפתח [[מחלת לב כלילית]]] (אם הטיפול ניתן תוך עשר שנים מגיל הבלות). לעומת זאת, באישה שמקבלת טיפול הורמונלי כעשר שנים לאחר כניסתה לגיל הבלות, הטיפול מעלה את הסיכון למחלה כלילית. מחקרים מראים האטה בקלסיפיקציה של עורקים כליליים ובהיווצרות פלאקים בעורקים קרוטידיים במסגרת טיפול הורמונלי חלופי |
| + | *#[[פקקת ורידים]]: קיימת עלייה בסיכון לפתח פקקת ורידים. האירוע מופיע לרוב כשנה-שנתיים לאחר תחילת הטיפול. ככל הנראה הסיכון פוחת אם הטיפול מוחל לפני גיל 60 (50-59). גורמי סיכון נוספים שמעלים סיכון לפתח פקקת ורידית ושאינם קשורים לטיפול הורמונלי הם [[השמנה]] ו[[קרישיות יתר]] | ||
| + | |||
| + | :'''לסיכום''', אף על פי שהתחלת טיפול הורמונלי בגיל 50-59 או תוך עשר שנים מגיל הבלות לא מעלה סיכון למחלה כלילית, וייתכן שאף מורידה הסיכון, בשלב זה הטיפול ההורמונלי אינו מומלץ כהגנה מפני מחלות לב כליליות. | ||
| − | * '''סרטן | + | * '''סרטן רירית הרחם''': |
| − | :מתן אסטרוגן לנשים עם רחם מעלה היארעות של סרטן | + | :מתן אסטרוגן לנשים עם רחם מעלה היארעות של סרטן רירית הרחם, ונמצא כי הדבר קשור למינון ולמשך הזמן שהטיפול ניתן. כדאי לשלב את הטיפול עם פרוגסטרון על מנת להוריד הסיכון להתפתחות הסרטן. אפשר לתת פרוגסטרון בלבד כדי לטפל בסימפטומים וזומוטוריים. |
*'''סרטן השד''': | *'''סרטן השד''': | ||
| − | :טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון מעלה ככל הנראה את ההיארעות | + | :טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון מעלה ככל הנראה את ההיארעות ל[[סרטן שד]]. ממחקרים בתחום לא ברור אם מדובר בכל סוגי ההורמונים או ב-Class effect של פרוגסטרון או חלק מהתכשירים. ברור שטיפול הורמונלי ובעיקר טיפול באסטרוגן מעלה חלוקה של תאי שד, מעלה רגישות של השד ומעלה צפיפות של השד בבדיקת [[ממוגרפיה]]. טיפול הורמונלי יכול למסך פענוח של בדיקת ממוגרפיה ובכך למנוע אבחנה של סרטן שד בשלבים מוקדמים. |
*'''מצב רוח''': | *'''מצב רוח''': | ||
| שורה 112: | שורה 102: | ||
==מסקנות והמלצות== | ==מסקנות והמלצות== | ||
| − | *בהחלטה על התחלת טיפול הורמונלי חלופי אסור לעשות הכללה | + | *בהחלטה על התחלת טיפול הורמונלי חלופי אסור לעשות הכללה, יש לתפור טיפול אישי לכל מטופלת ומטופלת. יש לקחת בחשבון את המצב הבריאותי של האישה, את ההשפעה של גיל הבלות על איכות חייה, את הגיל שבו הופיעה המנופאוזה ואת סדר העדיפויות שלה. כמו כן, יש להתייחס לגורמי הסיכון של אותה האישה: סיכון לפקקת ורידים, מחלות קרדיו-וסקולריות, אירועים מוחיים וסרטן השד |
| − | * | + | *לכמה זמן יש לתת את הטיפול? תלוי אם מדובר בתכשיר משולב או בתכשיר המכיל אסטרוגן בלבד. טיפול משולב מוגבל בזמן, עקב סיכון גבוה לפתח סרטן שד לאחר 3-5 שנים של טיפול. טיפול באסטרוגן בלבד, ככל הנראה בטוח לזמן ארוך יותר (כ-7 שנים) |
| − | * אפשר לטפל באטרופיה וגינלית או וולוולרית, | + | *אפשר לטפל באטרופיה וגינלית או וולוולרית, ביובש נרתיקי או באי נוחות בקיום יחסים על ידי מתן מינון נמוך של אסטרוגן. אם הסימפטומים הם רק וגינליים או וולווריים, אזי ברור שעדיף טיפול מקומי באסטרוגן |
| − | *נשים שנכנסות לגיל הבלות בשלב מוקדם בחייהן (מוקדם יותר מהממוצע) | + | *נשים שנכנסות לגיל הבלות בשלב מוקדם בחייהן (מוקדם יותר מהממוצע) והן בריאות יחסית ובעלות סימפטומים מנופאוזליים, יכולות ליהנות מטיפול הורמונלי לפחות עד לגיל הממוצע של כניסה למנופאוזה (51). אם יש צורך אפשר לשקול המשך טיפול גם מעבר לגיל זה |
| − | * למרות העובדה שטיפול באסטרוגן בלבד לא העלה סיכון לחלות בסרטן שד | + | *למרות העובדה שטיפול באסטרוגן בלבד לא העלה סיכון לחלות בסרטן שד במחקר ה-WHI , אין עדיין מידע ברור על הבטיחות של טיפול באסטרוגן והשפעתו על ההיארעות של סרטן השד |
| − | *אפשר לטפל באישה בעזרת מדבקות אסטרוגן או במינון נמוך מאוד של אסטרוגן | + | *אפשר לטפל באישה בעזרת מדבקות אסטרוגן או במינון נמוך מאוד של אסטרוגן בכדי למנוע סיבוכים כמו [[אירוע מוחי]] או פקקת ורידים |
| − | *נשים עם רחם יקבלו תכשיר משולב של פרוגסטרון ואסטרוגן. נשים ללא רחם יכולות לקבל תכשיר אסטרוגני | + | *נשים עם רחם יקבלו תכשיר משולב של פרוגסטרון ואסטרוגן. נשים ללא רחם יכולות לקבל תכשיר אסטרוגני בלבד |
==לסיכום== | ==לסיכום== | ||
| − | עבר עשור מאז פורסמו תוצאות מחקר | + | עבר עשור מאז פורסמו תוצאות מחקר ה-WHI. כיום ברור כי התפיסה בנוגע לטיפול הורמונלי השתנתה. יש להתחשב באיזה תכשיר הורמונלי משתמשים (פורמולציה), בדרך המתן (פומי, מדבקה, מריחה מקומית) במשך הזמן שהטיפול ניתן ובכמה זמן עבר מגיל הבלות. בהחלטה על התחלת טיפול הורמונלי יש לדון בכל מקרה לגופו ולבנות פרופיל אישי לכל אישה, בהתאם לתועלת מול גורמי הסיכון שלה. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון את איכות החיים של המטופלת ואת חומרת הסימפטומים המנופאוזליים. נכון להיום, הסיכון בשימוש בטיפול הורמונלי בגיל 50-59 הוא נמוך. לעומת זאת, שימוש לטווח ארוך ובגיל מבוגר יותר כרוך בסיכון גדול יותר. |
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־14:51, 24 בינואר 2015
| מסמך הצהרה לשנת 2012 בנושא טיפול הורמונלי חלופי לגיל הבלות על פי האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה | ||
|---|---|---|
| Position statement: The 2012 hormone therapy position statement of the North American menopause society. (NAMS) | ||
| יוצר הערך | ד"ר שלומית ירון
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – גיל המעבר
מנופאוזה היא מצב של הפסקה מוחלטת (מעל שנה) של וסת. היא מאופיינת על ידי ירידה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון. הגיל הממוצע של כניסה למנופאוזה בארצות הברית הוא 50-52 ובישראל מדובר על 47-49. לא ברור אם הסיבה היא עדתית או אקלימית.
מה קורה לאישה כשרמת האסטרוגן יורדת
- סינדרום מנופאוזלי: הפרעת שינה, שינויים במצב הרוח, הזעות לילה, גלי חום, ירידה בזיכרון וכדומה
- תלונות אורו-גניטליות (Urogenital): יובש בנרתיק ובאורטרה, ירידה בחשק המיני, דלקות חוזרות בדרכי השתן, וגיניטיס אטרופית וכדומה
- אוסטיאופורוזיס ושברים
- מחלות קרדיו-וסקולריות
- ירידה קוגניטיבית
- סרטן השד
הטיפול באישה בגיל הבלות
מטרת הטיפול היא לטפל בסינדרום המנופאוזלי: שיפור במצב רוח, שיפור בחשק מיני ובקוגניציה. לדחות הופעה של מחלות קרדיו-וסקולריות; לתת טיפול למניעת שברים ולתת טיפול באטרופיה וגינלית.
בשנת 2002 יצא מחקר ה-WHI – Women’s Health Initiative אשר נועד לבדוק אם נשים מנופאוזליות אסימפטומטיות במשך כמה שנים יפיקו מטיפול הורמונלי חלופי את אותה התועלת שמפיקות נשים סימפטומטיות שזה עתה נכנסו לגיל הבלות (גיל 50-59). בעקבות תוצאות המחקר חלה ירידה משמעותית במספר הנשים שמטופלות בטיפול הורמונלי חלופי. לעומת זאת הייתה עליה בשימוש בתרופות אלטרנטיביות.
הבעייתיות במחקר זה הייתה שהוא לא התייחס לירידה באיכות החיים, לירידה בתפקוד המיני ולעלייה בשברים האוסטיאופורוטיים. בנוסף, המחקר בחר אוכלוסייה מבוגרת שנמצאת בגיל הבלות כבר שנים רבות, ולא אוכלוסייה צעירה, שזה עתה נכנסה לגיל הבלות. כמו כן, במחקר נבחנו תכשירים אסטרוגניים ופרוגסטרוניים מסוימים, ולא נבדקו תכשירים אחרים, מינונים אחרים, צורת מתן וצירופים שונים.
מצורף מסמך ההצהרה של האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה, שמטרתו לעדכן את המסמך הקודם, שפורסם בשנת 2010 על ידי האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה לגבי ההמלצות לטיפול הורמונלי חלופי לנשים בגיל הבלות. מסמך זה שם דגש על ההבדלים, הסיכון, החסרונות והיתרונות שבטיפול הורמונלי אסטרוגני לעומת טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון, בגילאים שונים לאחר התחלת גיל הבלות.
תוצאות: המידע תומך בשימוש בטיפול הורמונלי חלופי בנשים לקראת גיל הבלות או בנשים בגיל הבלות, כאשר ברור שיהיו לטיפול יתרונות, תוך התאמה אישית למטופלת, לגורמי הסיכון שלה ולאיכות החיים שלה. בהצהרה קיימת התייחסות להשפעה של הטיפול ההורמונלי האסטרוגני על בריאות האישה, בהשוואה לטיפול המשולב (אסטרוגן-פרוגסטרון), והיא אף מדגישה את הבטיחות של הטיפול באסטרוגן.
מסקנות: מנתונים שקיימים עולה כי אפשר להתחיל טיפול הורמונלי לקראת גיל הבלות כדי לטפל בסימפטומים מנופאוזליים או כדי למנוע שברים אוסטיאופורוטיים בנשים בסיכון גבוה לשבר. טיפול באסטרוגן בלבד לעתים בטוח יותר מאשר טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטרון.
מטרת האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה בשנת 2012 הייתה להבהיר מהם היתרונות והחסרונות לטיפול ההורמונלי החלופי של אסטרוגן בלבד לעומת הטיפול המשולב של אסטרוגן ופרוגסטרון בכל הנוגע לטיפול בסימפטומים פוסט-מנופאוזליים. המידע הרב שהצטבר על הטיפול ההורמונלי החלופי הביא את האגודה לפרסם עדכון לגבי עמדתה. מחקר ה-WHI משנת 2002 הוא המחקר הגדול היחיד בנושא נשים בגיל הבלות שהשתמשו בטיפול הורמונלי חלופי. במסמך זה היו כמה גורמים שהגבילו את השימוש בטיפול ההורמונלי החלופי לנשים פוסט-מנופאוזליות:
- השימוש בהורמון היה רק פומי
- השתמשו רק בפורמולציה אחת של אסטרוגן או פרוגסטרון
- המחקר כלל רק נשים בריאות בנות 50-79
לכן יש לקחת בחשבון פרמטרים אלו כשרוצים לקבל את תוצאות המחקר ולתרגם אותן לפרקטיקה. זו הסיבה שפאנל הרופאים נתן משקל כבד יותר למחקרי RCT אחרים ולא רק למחקר WHI.
יתרונות וחסרונות של טיפול הורמונלי חלופי
- סימפטומים וזומוטוריים:
- אסטרוגן, עם או בלי פרוגסטרון, הוא הטיפול האפקטיבי ביותר לסימפטומים וזומוטוריים הקשורים לגיל הבלות.
- ירידה באיכות השינה, אי שקט, חוסר ריכוז וכתוצאה מכך ירידה באיכות החיים. פרוגסטרון לבדו גם יכול להקל את הסימפטומים הווזומוטוריים אך אינו יעיל כמו האסטרוגן.
- סימפטומים וגינליים:
- טיפול באסטרוגן יעיל לטיפול באטרופיה וגינלית הכרוכה ביובש, כאבים בזמן קיום יחסי מין או וגיניטיס אטרופית. קיימים תכשירים פומיים ומקומיים (משחות וכו'). ניתן להשתמש במינונים נמוכים של אסטרוגן.
- לעתים כדאי לשלב תכשירים פומיים ומקומיים כדי להקל על הסימפטומים. היות שאסטרוגן גורם להיפרפלזיה של רירית הרחם (Endometrial hyperplasia), יש להתייחס ברצינות לכל דימום וגינלי באישה שמקבלת מינון נמוך של אסטרוגן.
- תפקוד מיני:
- אסטרוגן משפיע על הרצון לקיים יחסי מין, על עוררות מינית ועל האורגזמה, ללא קשר לסימפטומים מנופאוזליים. מינון נמוך של אסטרוגן יכול לסייע ביחסי מין על ידי הגברת הלובריקציה (סיכה) והגברת זרימת הדם והתחושה ברקמות הווגינליות.
- מערכת השתן:
- טיפול מקומי יכול לעזור לנשים עם שלפוחית רגיזה. כמו כן, מחקרים מעידים על ירידה בדלקות חוזרות בדרכי השתן לאחר טיפול הורמונלי. לעומת זאת, טיפול הורמונלי סיסטמי יכול להחמיר בריחת שתן מסוג Stress induced ולהעלות סיכון להתפתחות אבני כליה.
- איכות חיים:
- טיפול הורמונלי יכול לשפר איכות חיים של נשים סימפטומטיות ולהקל את הסימפטומים המנופאוזליים. לא ברור אם הטיפול ההורמונלי משפר איכות חיים של נשים א-סימפטומטיות. ככל הנראה אין להורמונים השפעה על תפקוד פיזי של נשים מעל גיל 65.
- אוסטיאופורוזיס:
- טיפול הורמונלי חלופי במטופלות פוסט-מנופאוזליות מוריד סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים בצוואר הירך, בעמוד השדרה ובכלל. מינון נמוך יכול לשמר או לשפר את צפיפות העצם ([[BMD, [[Bone mineral density). כאשר טיפול חלופי לאוסטיאופורוזיס לא מועיל או גורם לתופעות לוואי, אזי יש לשקול טיפול הורמונלי על מנת לטפל בנשים בסיכון גבוה לשברים אוסטיאופורוטיים. ככל הנראה, הטיפול ההורמונלי משפיע על העצם. כאשר הטיפול מופסק, אזי ההשפעה החיובית מפסיקה, ויש למצוא טיפול חלופי הולם. לכן, כשגיל הבלות מופיע בגיל מוקדם מן הממוצע, ולאישה ידוע על אוסטיאופורוזיס או על סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים, מומלץ להתחיל טיפול הורמונלי חלופי עד שהאישה תגיע לגיל הממוצע שבו מתחיל גיל הבלות.
- מחלות קרדיו-וסקולריות:
- מחלות לב כליליות: יש חשיבות לזמן שבו מתחילים לטפל ביחס לגיל הבלות. טיפול הורמונלי באסטרוגן לנשים לצעירות, ללא רחם, מיד עם כניסתן לגיל הבלות, מוריד את הסיכון לפתח מחלת לב כלילית] (אם הטיפול ניתן תוך עשר שנים מגיל הבלות). לעומת זאת, באישה שמקבלת טיפול הורמונלי כעשר שנים לאחר כניסתה לגיל הבלות, הטיפול מעלה את הסיכון למחלה כלילית. מחקרים מראים האטה בקלסיפיקציה של עורקים כליליים ובהיווצרות פלאקים בעורקים קרוטידיים במסגרת טיפול הורמונלי חלופי
- פקקת ורידים: קיימת עלייה בסיכון לפתח פקקת ורידים. האירוע מופיע לרוב כשנה-שנתיים לאחר תחילת הטיפול. ככל הנראה הסיכון פוחת אם הטיפול מוחל לפני גיל 60 (50-59). גורמי סיכון נוספים שמעלים סיכון לפתח פקקת ורידית ושאינם קשורים לטיפול הורמונלי הם השמנה וקרישיות יתר
- לסיכום, אף על פי שהתחלת טיפול הורמונלי בגיל 50-59 או תוך עשר שנים מגיל הבלות לא מעלה סיכון למחלה כלילית, וייתכן שאף מורידה הסיכון, בשלב זה הטיפול ההורמונלי אינו מומלץ כהגנה מפני מחלות לב כליליות.
- סרטן רירית הרחם:
- מתן אסטרוגן לנשים עם רחם מעלה היארעות של סרטן רירית הרחם, ונמצא כי הדבר קשור למינון ולמשך הזמן שהטיפול ניתן. כדאי לשלב את הטיפול עם פרוגסטרון על מנת להוריד הסיכון להתפתחות הסרטן. אפשר לתת פרוגסטרון בלבד כדי לטפל בסימפטומים וזומוטוריים.
- סרטן השד:
- טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון מעלה ככל הנראה את ההיארעות לסרטן שד. ממחקרים בתחום לא ברור אם מדובר בכל סוגי ההורמונים או ב-Class effect של פרוגסטרון או חלק מהתכשירים. ברור שטיפול הורמונלי ובעיקר טיפול באסטרוגן מעלה חלוקה של תאי שד, מעלה רגישות של השד ומעלה צפיפות של השד בבדיקת ממוגרפיה. טיפול הורמונלי יכול למסך פענוח של בדיקת ממוגרפיה ובכך למנוע אבחנה של סרטן שד בשלבים מוקדמים.
- מצב רוח:
- אף שייתכן כי לטיפול הורמונלי תהיה השפעה חיובית על מצב הרוח ועל ההתנהגות, לא מדובר בתכשיר נגד דיכאון ואין לתת אותו כטיפול לדיכאון או לשינויים במצב רוח.
- תמותה:
- מתן טיפול הורמונלי חלופי, אסטרוגן בלבד או שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון, מיד עם גיל הבלות (ולא בגיל מאוחר) מוריד את שיעור התמותה.
מסקנות והמלצות
- בהחלטה על התחלת טיפול הורמונלי חלופי אסור לעשות הכללה, יש לתפור טיפול אישי לכל מטופלת ומטופלת. יש לקחת בחשבון את המצב הבריאותי של האישה, את ההשפעה של גיל הבלות על איכות חייה, את הגיל שבו הופיעה המנופאוזה ואת סדר העדיפויות שלה. כמו כן, יש להתייחס לגורמי הסיכון של אותה האישה: סיכון לפקקת ורידים, מחלות קרדיו-וסקולריות, אירועים מוחיים וסרטן השד
- לכמה זמן יש לתת את הטיפול? תלוי אם מדובר בתכשיר משולב או בתכשיר המכיל אסטרוגן בלבד. טיפול משולב מוגבל בזמן, עקב סיכון גבוה לפתח סרטן שד לאחר 3-5 שנים של טיפול. טיפול באסטרוגן בלבד, ככל הנראה בטוח לזמן ארוך יותר (כ-7 שנים)
- אפשר לטפל באטרופיה וגינלית או וולוולרית, ביובש נרתיקי או באי נוחות בקיום יחסים על ידי מתן מינון נמוך של אסטרוגן. אם הסימפטומים הם רק וגינליים או וולווריים, אזי ברור שעדיף טיפול מקומי באסטרוגן
- נשים שנכנסות לגיל הבלות בשלב מוקדם בחייהן (מוקדם יותר מהממוצע) והן בריאות יחסית ובעלות סימפטומים מנופאוזליים, יכולות ליהנות מטיפול הורמונלי לפחות עד לגיל הממוצע של כניסה למנופאוזה (51). אם יש צורך אפשר לשקול המשך טיפול גם מעבר לגיל זה
- למרות העובדה שטיפול באסטרוגן בלבד לא העלה סיכון לחלות בסרטן שד במחקר ה-WHI , אין עדיין מידע ברור על הבטיחות של טיפול באסטרוגן והשפעתו על ההיארעות של סרטן השד
- אפשר לטפל באישה בעזרת מדבקות אסטרוגן או במינון נמוך מאוד של אסטרוגן בכדי למנוע סיבוכים כמו אירוע מוחי או פקקת ורידים
- נשים עם רחם יקבלו תכשיר משולב של פרוגסטרון ואסטרוגן. נשים ללא רחם יכולות לקבל תכשיר אסטרוגני בלבד
לסיכום
עבר עשור מאז פורסמו תוצאות מחקר ה-WHI. כיום ברור כי התפיסה בנוגע לטיפול הורמונלי השתנתה. יש להתחשב באיזה תכשיר הורמונלי משתמשים (פורמולציה), בדרך המתן (פומי, מדבקה, מריחה מקומית) במשך הזמן שהטיפול ניתן ובכמה זמן עבר מגיל הבלות. בהחלטה על התחלת טיפול הורמונלי יש לדון בכל מקרה לגופו ולבנות פרופיל אישי לכל אישה, בהתאם לתועלת מול גורמי הסיכון שלה. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון את איכות החיים של המטופלת ואת חומרת הסימפטומים המנופאוזליים. נכון להיום, הסיכון בשימוש בטיפול הורמונלי בגיל 50-59 הוא נמוך. לעומת זאת, שימוש לטווח ארוך ובגיל מבוגר יותר כרוך בסיכון גדול יותר.
ביבליוגרפיה
- Menopause: The Journal of the North American Menopause Society, vol. 19, no. 3 pp. 257-271, 2012.
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שלומית ירון - מומחית ברפואת משפחה אחראית מדדי איכות שירותי בריאות כללית, מחוז דן - פתח תקוות