כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק ניהול היריון שלאחר המועד - נייר עמדה
 | |
|---|---|
| ניהול היריון שלאחר המועד | |
|
| |
| ניירות עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה | |
| תחום | מיילדות |
| האיגוד המפרסם |  |
| קישור | באתר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה |
| תאריך פרסום | פברואר 2022 |
| יוצר הערך |
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – היריון
במקום שהוא קיים, דירוג ה- EBM יופיע בצבע ירוק
היריון שלאחר תקופת המועד (post-term pregnancy) מוגדר כהיריון הנמשך מעבר ל-294 יום (42 שבועות), מהיום הראשון של הוסת האחרונה[1][2]. (Level III) .
קביעה מדויקת של גיל ההיריון חיונית לאבחנה ולניהול תקין של היריון. השכיחות היא 3-12% ומושפעת ממספר גורמים, ובעיקר מהדיוק בקביעת גיל ההיריון[1],[2]. שכיחות היריון עודף 3%-8% והיא מושפעת ממספר גורמים ובעיקר, מהדיוק בקביעה של גיל ההיריון[3]. (Level II-III) .
במרבית המקרים, הסיבה להיריון עודף אינה ידועה. גורמי סיכון: היות היולדת מבכירה, היריון קודם שהסתיים בלידה לאחר המועד (עלייה בסיכון פי 2-3), גורמים גנטיים אימהיים, עובר ממין זכר והשמנת יתר. אנאצפליה וחסר עוברי של סולפטאז, תוארו אף הם כגורמי סיכון להיריון עודף[1].
הגדרות
- היריון בתקופת המועד המוקדם (early term) - 37+0 ועד 38+6 שבועות
- היריון בתקופת מועד מלא (full term) - 39+0 ועד 40+6 שבועות
- היריון בתקופת מועד מאוחרת (late term) - 41+0 ועד 41+6 שבועות
- היריון שלאחר תקופת המועד (post term pregnancy) - לאחר 42+0 שבועות
סיכונים לעובר (Level III)
הסיכונים והסיבוכים בהיריון שלאחר המועד, הם תהליכים הדרגתיים, המתרחשים החל מהמועד המשוער ללידה, ושיעורם הולך ועולה עם המשך ההיריון. סיבוכי היריון עודף כוללים עלייה בשיעור התמותה הפרינאטלית. עלייה חדה מתוארת החל מ-40 שבועות כאשר, החל מ-42 שבועות נצפתה עלייה של פי 2 לעומת 40 שבועות. הגורמים העיקריים לכך הם, תשניק-אספיקסיה, שאיפת מיקוניום וזיהומים תוך רחמיים. בנוסף, קיימת עלייה בשיעור המקרוזומיה עם סיבוכים אורטופדיים ונוירולוגיים הנלווים לעלייה בסיכון לכליאת כתפיים[1][4][5].
תסמונת בשלות יתר (post maturity) מופיעה בכ-20% מההיריונות העודפים מתארת מאפייני תת תזונה כרוניים, איבוד שומן תת-עורי ומסת שריר, התייבשות (Dehydration) וקילוף עור. נמצא גם סיכון מוגבר למיעוט מי שפיר שמתבטא, בין היתר, בניטור לא תקין.
סיבוכים נוספים כוללים שאיפת מקוניום, היפוגליקמיה לאחר הלידה, אי ספיקה נשימתית, פרכוסים וסיבוכים נוירולוגיים מאוחרים המיוחסים, בעיקר, לעלייה בסיכון לתשניק. היריון שלאחר המועד, תואר כגורם סיכון בלתי תלוי לאנצפלופתיה שלאחר הלידה ולמוות בשנה הראשונה לחיי היילוד[1][4][5].
סיכונים לאם
הסיבוכים לאם עולים גם הם בהדרגה משבוע 39 ואילך וכוללים עליה בשכיחות פרע לידה, עליה בשיעור מקרי כוריואמניוניטיס (Chorioamnionitis), עליה בשכיחות קרעים בדרגה 3-4 הקשורה למקרוזומיה, עלייה בשיעור לידה מכשירנית ועלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים יחד עם סיכון יתר לסיבוכים כגון: זיהומים רחמיים, דימום ואירועים טרומבואמבולים (Thromboembolic)[1],[2][4],[5],[6],[7],[8],[9].
מקובל לבצע ניטור טרום לידתי לאחר מועד הלידה המשוער, במטרה לאתר הריונות שבהם תהליכי בשלות היתר מתרחשים בקצב מואץ, ואשר בהם השראת לידה אפשר שתמנע סיבוכים.
קביעת גיל ההיריון המדויק
ניתן לקבוע את גיל ההיריון המדויק בעזרת מספר נתונים: תאריך הוסת האחרון בנשים עם מחזור סדיר וספונטני, מועד הביוץ אם ידוע או בדיקת היריון (BHCG), אם בוצעה עד שבוע ממועד הוסת החסר. בעקרון מומלץ להשתמש בבדיקת על שמע ועדיף על ידי מדידת CRL (Crown-Rump Length) בשליש ראשון להיריון[1] (Level A) .
תיקון תאריך הלידה המשוער ייעשה כאשר ההפרש בין גיל ההיריון הקליני לפי וסת אחרון והגודל בבדיקת על שמע הוא מעל:
- שבוע במידה ובדיקת העל שמע בוצעה עד שבוע 13 (CRL)
- שבועיים במידה ובדיקת העל שמע בוצעה בין שבוע 20-14
ניטור או השראת הלידה בהיריון בסיכון נמוך
בהיריון בסיכון נמוך סיווג היולדות לקבוצת הניטור או השראת הלידה נעשה בהתאם לקריטריונים הבאים:
- ניטור טרום לידתי:
ככלל מומלץ מעקב אחר תנועות העובר על ידי האישה. בהיריון הנמשך מעבר ל-287 יום (41 שבועות) מומלצת הערכת מצב העובר שתכלול מעקב אלקטרוני אחר דופק לב העובר ומעקב בבדיקות על שמע אחר כמות מי השפיר. יש לבצע הערכה בתדירות של פעמיים בשבוע. הערכה כזו מקטינה את הסיכונים לתמותה ותחלואה פרינטליים[1],[4],[6],[8],[9], (Level B)
- השראת לידה:
- במידה וקיים סיכון ספציפי למצבם התקין של האם או העובר יש לילד[1],[2],[4],[5],[6],[7],[8],[9] (Level B)
- בהיריון מעבר ל-280 יום (40 שבועות) ניתן להשרות לידה אם קיימים תנאים צוואריים המתאימים לכך
- נתונים העכשוויים מצביעים על יתרון קטן בהשראת לידה החל משבוע 41 בהריונות בסיכון נמוך, עם תיארוך מדויק וזאת ללא קשר לתנאים הצוואריים, שתוביל להפחתה בשיעור היחסי של סיבוכים פרינטליים הכוללים תמותה וללא עליה בשיעור הניתוחים הקיסריים[3],[4],[5],[6],[8],[9],[10] (Level 2A)
- עדיין ניתן להמתין ללידה ספונטנית עד שבוע 42 כיוון שהעלייה בסיכון אבסולוטי לסיבוכים השונים הוא נמוך ביותר (Level A)
במידה והוחלט על המתנה מומלץ מעקב וניטור.[3],[4],[9] (Level B) - בהיריון עודף מעבר ל-294 יום (42 שבועות) מומלצת השראת לידה[1],[2],[3],[4],[5],[6],[7],[8],[9]
צוות הכנת נייר העמדה
צוות הכנת נייר העמדה (2011)
- ד"ר אלי גוטרמן
- פרופ' קובי בר
צוות עדכון נייר העמדה (2017)
- פרופ' אריאל מני
- פרופ' טל בירון-שנטל
- פרופ' יואב יינון
- פרופ' משנה קליני זהר נחום
- ד"ר חן סלע
- פרופ' משנה קליני עידו שולט
- פרופ' אייל שיינר
צוות עדכון נייר העמדה (2022)
- פרופ' יואב ינון
- פרופ' טל בירון-שנטל
- פרופ' אשר בשירי
- ד"ר עידו שולט
- ד"ר יפעת וינר
- פרופ' רינת גבאי בן-זיו
- ד"ר חן סלע
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 1.9 Management of late-term and postterm pregnancies. Practice Bulletin No. 146. American College of Obstetricians and Gynecologists. Obstet Gynecol 2014;124:390-6.
- ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Spong CY. Defining “term” pregnancy: recommendations from the Defining “Term” Pregnancy Workgroup. JAMA 2013;309:2445-6. (Level III).
- ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 Martin JA, Hamilton BE, Osterman MJ, Curtin SC, Mathews TJ. Births: final data for 2012. Natl Vital StatRep 2013;62)9(:1-27. (Level II-3).
- ↑ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 Doherty L, Norwitz Er. Prolonged pregnancy: when should we intervene? Curr Opin Obstet Gynecol. 2008; 20:519. 547.
- ↑ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 Smith GC. Estimating risks of perinatal death. Am J Obstet Gynecol 2005;192:17-22. (Level III).
- ↑ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6- ↑ 7.0 7.1 7.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7- ↑ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8- ↑ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9- ↑ Kaimal AJ, Little SE, Obido AO, et al Cost-effectiveness of elective induction of labor at 41 weeks in nulliparous women. Am. J. Obstet. Gynecol. 2011;204:e1-9
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אלי גוטרמן- מנהל שירות מחוזי להיריון בסיכון גבוה, מחוז חיפה ,בית חולים כרמל, שרותי בריאות כללית ופרופ' קובי בר- יו"ר החברה לרפואת האם והעובר, מנהל היחידה לרפואת האם והעובר, מרכז רפואי וולפסון, חולון