כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "סוכרת בישראל - תמונת מצב - Epidimiologic picture of diabetes in Israel"
| שורה 124: | שורה 124: | ||
===מדדי נטל הסוכרת ומניעת מוות מסוכרת=== | ===מדדי נטל הסוכרת ומניעת מוות מסוכרת=== | ||
| + | ארגון הבריאות העולמי בחן את נטל התחלואה של 100 מחלות שונות ביותר מ-200 מדינות. המדד שבו השתמשו בהערכה זו הוא ה-Disability Adjusted Life Years) DALY) אשר מחבר שני מדדים: YLL (Years of life Lived with Disability) ו-YLD (Years of life Lost). | ||
| + | |||
| + | ערכו של ה-DALY הוא סכום השנים שאבדו עקב נכות פיזית או נפשית ו/או מוות בטרם עת. לפי אומדן לשנת 2012, אבדו בישראל כ-71,900 "שנות בריאות" בגלל סוכרת, שהן 4.7% מכלל "שנות הבריאות" שאבדו באותה שנה בישראל. להשוואה, ערכי ה-DALYs מסוכרת כאחוז מסך ה-DALYs הם 2.3% בצרפת, 2.2% ביוון ו-3.0% בארצות הברית{{הערה|שם=הערה12}}. | ||
==תמותה מסוכרת== | ==תמותה מסוכרת== | ||
גרסה מ־15:14, 4 בספטמבר 2022
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. בקשה זו מופנית גם לעורכים רפואיים. | ||
| העורכים מבקשים להמתין עם עריכת הערך עד להוספתו לרשימת הערכים ב"ניהול עבודה ויקי". | |||
המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| המדריך לטיפול בסוכרת | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר ענבר צוקה ד"ר מירי לוצקי, ד"ר אורית בלומנפלד, ריטה דכטיאר, דבי נוביק, דולב קרולינסקי, פרופסור תמי שוחט | |
| שם הפרק | סוכרת בישראל - תמונת מצב | |
| עורך מדעי | פרופסור איתמר רז | |
| מאת | המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות |
|
| מועד הוצאה | 2019 | |
| מספר עמודים | 628 | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת
מספר חולי הסוכרת נמצא בעלייה מתמדת מאז מחצית המאה ה-20, הן בארצות המפותחות והן בארצות המתפתחות, כאשר העלייה תלולה יותר במדינות בעלות רמת הכנסה נמוכה ובינונית מאשר במדינות בעלות הכנסה גבוהה. על פי אומדנים שונים, הימצאות הסוכרת באוכלוסייה הבוגרת ברחבי העולם כמעט הכפילה עצמה ועלתה מ-4.7% בשנת 1980 ל־8.5% בשנת 2014 (בתקנון לגיל)[1]. מספר האנשים החיים עם סוכרת עלה מ-108 מיליון איש בשנת 1980[1] ל-451 מיליון בשנת 2017 וצפוי לעלות ל-693 מיליון בשנת 2045[2].
העלייה בשיעורי הסוכרת נובעת משילוב של עלייה בתוחלת החיים ועלייה בהימצאות גורמי הסיכון העיקריים באוכלוסייה הכוללים הרגלי אכילה לקויים, עודף משקל, השמנה והיעדר פעילות גופנית. בישראל, כמו במדינות אחרות, סוכרת היא בין המחלות הכרוניות השכיחות ביותר ומהווה נטל כבד על מערכת הבריאות, על החולה ועל משפחתו.
מוצגת להלן תמונת מצב של מחלת הסוכרת בישראל, כפי שהיא משתקפת מהנתונים הקיימים אודות היארעות והימצאות סוכרת, סיבוכים הנובעים ממחלת הסוכרת, שימוש בשירותי בריאות בקרב חולי סוכרת ותמותה מסוכרת. כמו כן מוצגות השוואות בין־לאומיות של תחלואה ותמותה מסוכרת.
נתוני היארעות
נתוני היארעות סוכרת קיימים בישראל עבור אוכלוסיית הילדים בלבד ומבוססים על הרישום הלאומי לסוכרת בילדים בגילאי 17-0 שנים. הרישום הלאומי לסוכרת בילדים החל לפעול בשנת 1997 ופעל באופן מלא עד 2015, ביוזמה משותפת של רופאי ילדים מומחים באנדוקרינולוגיה והמרכז הלאומי לבקרת מחלות (המלב"ם)[3]. במסגרת הרישום מדווחים כל המקרים החדשים של סוכרת בגילאי 17-0 שנים.
בשנת 2015 דווחו לרשם 415 מקרי סוכרת חדשים, מתוכם 383 מקרי סוכרת מסוג 1. הנתונים המוצגים להלן מתייחסים לסוכרת מסוג 1 בלבד.
היארעות סוכרת מסוג 1 בילדים בגילאי 17-0 שנים
ממצאי הרישום מהשנים 2015-1997 מצביעים על עלייה מתמשכת בהיארעות סוכרת מסוג 1. מספר המקרים החדשים בשנת 1997 היה 161, לעומת 383 מקרים חדשים בשנת 2015 - עלייה של 64%, מ-8.4 מקרים ל-100,000 ב-1997, ל-13.8 מקרים ל-100,000 בשנת 2015.
על פי נתוני הרישום, שיעור היארעות סוכרת מסוג 1 בשנת 2015 היה דומה בבנים ובבנות: 13.9 ל-100,000 ו-13.8 ל-100,000, בהתאמה. בחלוקה לקבוצות גיל, שיעור ההיארעות הגבוה ביותר דווח בקבוצת הגיל 10-14 שנים (21.4 ל-100,000). השיעורים ביהודים (13.7 ל-100,000) לא היו שונים באופן מובהק מהשיעורים בערבים (14.1 ל-100,000) (0.8=ק). עלייה בשיעורי ההיארעות במהלך השנים נצפתה הן ביהודים והן בערבים, כאשר העלייה השנתית הממוצעת הייתה גבוהה יותר בערבים מאשר ביהודים - 4.8% לעומת 1.9%, בהתאמה[4] (תרשים 1).
עלייה בהיארעות סוכרת מסוג 1 תוארה במדינות מערביות נוספות. במחקר אשר בחן מגמות היארעות במהלך 20 שנה (1989-2008) ב-19 מדינות אירופאיות, שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 1 בגילאי 15-0 המשיך לעלות בכ-4%-3% בממוצע בשנה[5].
נתוני הימצאות
נתוני ההימצאות התקבלו משני מקורות:
- הרישום הלאומי לסוכרת, המבוסס על דיווח מכל קופות החולים
- סקרי בריאות לאומיים - סקרי Israeli National Health interview Survey) INHIS) הנערכים על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, ומבוססים על דיווח עצמי
נתוני הימצאות מהרישום הלאומי לסוכרת
בשנת 2014 הוקם רישום לאומי לסוכרת במרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, בשיתוף כל קופות החולים. הגדרת חולה סוכרת ברישום הלאומי לסוכרת זהה להגדרות של תכנית מדדי האיכות בקהילה[6]. "חולה סוכרת" מוגדר כמטופל אשר ענה על אחד או יותר מהקריטריונים הבאים בשנה שקדמה לשנת הדיווח:
- בדיקה אחת לפחות של המוגלובין מסוכרר (HbA1c) שווה או גבוהה מ-6.5 מ"ג%
- רכישה של לפחות 3 מרשמים של תרופות כנגד סוכרת (אחת או יותר מהתרופות מקבוצת A10 לפי קידוד ATC) בחודשים שונים
- תוצאה של גלוקוז בדם שווה או גבוהה מ-200 מ"ג% בשתי בדיקות, בהפרש של לפחות חודש ביניהן
על פי הגדרה זו, בשנת 2016 חיו בישראל 507,349 חולי סוכרת בני שנתיים ומעלה, המהווים 6.2% מהאוכלוסייה (6.4% ו-6.0% בזכרים ובנקבות בהתאמה (תרשים 3)).
בקרב בני 21 ומעלה, הימצאות הסוכרת בשנת 2016 הייתה 9.4% (9.9% בגברים ו-9.0% בנשים; 0.001>p)[7].
בחלוקה על פי נפות ובתקנון לגיל, נמצאו פערים בשיעורי הימצאות הסוכרת בבני 20 ומעלה. השיעורים הנמוכים ביותר נצפו בנפות במרכז הארץ (תל אביב-יפו, פתח תקווה, רחובות), בנפת חיפה וביהודה ושומרון (8.6-7.7 ל-100,000); ואילו שיעורי הסוכרת הגבוהים ביותר נצפו בנפות בצפון הארץ (12.9-10.3 ל-100,000)[7].
שיעורי הסוכרת עולים עם הגיל: עד גיל 34 שיעור הסוכרת באוכלוסייה נמוך מ-1%, מגיל 35 השיעורים עולים בהדרגה עד לשיא בקבוצת הגיל 84-75, ולאחריו חלה ירידה (תרשים 2).
שיעורי הסוכרת דומים בשני המינים עד גיל 34. החל מגיל 35 שיעורי הסוכרת גבוהים יותר בגברים מאשר בנשים (תרשים 3). שיעור ההימצאות של סוכרת נותר יציב בין השנים 2016-2012 ועמד על 9.4 בבני 21 ומעלה ו-29.7 בבני 65 ומעלה ב-2016 (תרשים 4)[7].
נתוני הימצאות סוכרת מסקרי בריאות לאומיים - סקרי INHIS
סקרי INHIS הם סקרים לאומיים הנערכים באמצעות ראיונות טלפוניים על מדגם גדול של ישראלים בגילאי 21 ומעלה. סקרים אלה בוצעו על ידי המלב"ם בשנים 2010-2007 ,2004-2003 ו-2015-2014[8][9][10]. הסקרים כוללים שאלות על מחלות כרוניות וביניהן סוכרת. הנתונים מבוססים על דיווח עצמי של המרואיין, בתשובה לשאלה "האם אובחנה אצלך סוכרת על ידי רופא?".
מגמות בהימצאות סוכרת
הנתונים המוצגים להלן מבוססים על כ-10,000 מרואיינים בשנים 2004-2003 (1-INHIS), כ-10,300 מרואיינים בשנים 2010-2007 (2-INHIS) וכ-4,400 מרואיינים בשנים 2015-2014 (3-INHIS). השיעורים שוקללו לגיל בהתאם להתפלגות הגילאים של אוכלוסיית ישראל.
על פי נתוני סקר 3-INHIS, 8.4% מהאוכלוסייה בני 21 ומעלה (8.8% מהגברים ו-8.0% מהנשים) דיווחו על סוכרת שאובחנה אצלם על ידי רופא. זאת לעומת 6.3% בסקר 1־6.5%) INHIS מהגברים ו-6.1% מהנשים), ו-8.3% בסקר 2-INHIS (8.4% בגברים ו-8.3% בנשים). נתונים אלה מצביעים על עלייה כללית של כ-32% בהימצאות הסוכרת בישראל בין שני הסקרים הראשונים, בעוד שבסקר האחרון השיעורים נותרו יציבים: נצפתה עלייה מזערית, של כ-5%, בגברים בלבד, ואילו בנשים השיעור אף ירד מעט (מ-8.3% ל-8.0%) (תרשים 5)[8][9][10].
הימצאות סוכרת לפי מין, גיל וקבוצת אוכלוסייה בשנים 2015-2014
על פי ממצאי סקר 3־INHIS, לאחר שקלול לגיל ולמין, שיעור ההימצאות של סוכרת היה 8.0% ביהודים ו-10.4% בערבים (0.03=p). בשתי קבוצות האוכלוסייה ובשני המינים, שיעורי הסוכרת עולים משמעותית עם הגיל.
בגברים יהודים, שיעורי הסוכרת היו נמוכים בקבוצות הגיל הצעיר (עד קבוצת הגיל 44-35) ולאחר מכן עלו בצורה עקבית עד ל-26.5% בבני 65 ומעלה. בגברים הערבים, השיעורים עלו עלייה חדה כבר בגילאי 44-35 שנים, ובבני 65 ומעלה הגיע השיעור ל-35.9%. השיעורים היו גבוהים באופן ניכר בקרב גברים ערבים לעומת יהודים, בכל קבוצות הגיל (תרשים 6א'). בנשים יהודיות, השיעורים עלו בעקביות עם הגיל, עד ל-18.9% בבנות 65 ומעלה. בנשים ערביות נצפתה עלייה חדה יותר עם הגיל ובגילאים צעירים יותר. בבנות 54-45 הגיע השיעור ל-13.0% ובבנות 64-55, ל-32.1% (לעומת 11.6% ביהודיות). בגיל 65 ומעלה, 39.8% מהנשים הערביות דיווחו על סוכרת. בכל קבוצות הגיל, פרט לקבוצת הגיל הצעיר ביותר 21-34, שיעורי הסוכרת היו גבוהים בהרבה בנשים הערביות מאשר ביהודיות (תרשים 6ב')[8][9][10].
הימצאות סוכרת: השוואה בין־לאומית
בתרשים 7 מוצגת השוואה של אומדן ההימצאות המתוקננת לגיל של סוכרת בישראל ובמספר מדינות אירופה, לשנת 2017. על פי אומדן זה, שיעור הסוכרת המתוקנן לגיל בישראל (6.7%) היה מתחת לממוצע של מדינות אירופה (6.8%).
איזון חולי הסוכרת
על פי נתוני רישום הסוכרת הלאומי, כ-57% מחולי הסוכרת היו בעלי ערך 7%>HbA1c (סוכרת מאוזנת) בשנת הדיווח 2016. אחוז חולי הסוכרת בעלי ערך 7%>=HbA1c עולה עם הגיל ומגיע עד לכ-66% מכלל החולים בקבוצת הגיל 85 ומעלה. בקבוצת הגיל הצעיר (17-2 שנים) לעומת זאת, פחות מ-16% מהחולים היו עם ערך 7%>=HbA1c. אחוז החולים עם סוכרת לא מאוזנת (9<HbA1c) היה כ-10.5% בשנת 2016. האחוזים הגבוהים ביותר של חוסר איזון נמצאו בילדים ונוער בגילאי 17-2 שנים (33.4%) ובצעירים בני 24-18 שנים (28.1%). בגילאי 84-75 לעומת זאת, רק ל-5.5% מהחולים היו ערכי 9%<HbA1c[7].
סיבוכי סוכרת
מידע על שיעור החולים המפתחים סיבוכים מהמחלה חיוני לשם הערכת מצב התחלואה בישראל, לתכנון שירותי בריאות ולהערכת תכניות למניעת המחלה וסיבוכיה באוכלוסיית ישראל.
פגיעה כלייתית
תפקוד כלייתי ירוד ברישום הסוכרת הוגדר כ- Glomerular Filtration Rate (GFR) נמוך מ-60 מ"ל/דקה. על פי הגדרה זאת, בשנת 2016 לכ-19.6% מחולי הסוכרת בגילאי 21 ומעלה היה תפקוד כלייתי ירוד. השיעורים עולים עם הגיל, ובקבוצת הגיל המבוגר ביותר (75+) תפקוד כלייתי ירוד נמצא בכ-52% מחולי הסוכרת (תרשים 8)[7].
מדד נוסף לפגיעה כלייתית הוא הפרשת חלבון בשתן. הפרשת חלבון בשתן הוגדרה כרמת אלבומין בשתן הגבוהה מ-30 מיליגרם אלבומין לכל גרם קריאטינין. מתוך 393,288 בדיקות שתן שדווחו בשנת 2016 ברישום הסוכרת, ל־128,170 (32.6%) נמצאה הפרשת אלבומין בשתן, ול-30,059 (7.6%) רמת האלבומין בשתן הייתה מעל 300 מיליגרם לכל גרם קריאטינין.
אי-ספיקת כליות - בשנת 2016, מתוך 507,349 חולי הסוכרת המדווחים לרשם, 2,999 (0.6%) הם מטופלים בדיאליזה ו-1,155 (0.2%) הם מושתלי כליה. מתוך חולי הסוכרת בקרב המטופלים בדיאליזה, בב-82% מהמקרים מחלת הסוכרת נרשמה כסיבה העיקרית לדיאליזה. מתוך אוכלוסיית רשם הסוכרת, 814 חולים (0.16%) החלו דיאליזה במהלך שנת 2016, מתוכם בקרב 809 (83%) הסוכרת נרשמה כסיבה העיקרית לתחילת הדיאליזה[7].
רטינופתיה ועיוורון
אין בישראל נתונים לאומיים על שיעורי היארעות והימצאות של רטינופתיה בחולים הסוכרתיים, אך ניתן לקבל הערכה לגבי הימצאות עיוורון בקרב חולי הסוכרת מתוך דו"ח זכאות לתעודות עיוור/ליקוי ראייה במשרד הרווחה. על פי הנתונים מהשירות לעיוור, רטינופתיה סוכרתית היא הגורם השלישי בשכיחותו לעיוורון בישראל והראשונה בשכיחותה בגילאי 65-41. מתוך הדו"ח, לכ-10.2% ממקבלי התעודות בשנת 2014 הסיבה לעיוורון הייתה מחלת הסוכרת. החל משנת 2010 חלה ירידה קלה באחוז המקבלים תעודת עיוור על רקע הסוכרת (10.2% בשנת 2014 לעומת 11.5% בשנת 2012 ו-13.9% בשנת 2010, מתוך 507,349 חולי הסוכרת המדווחים לרשם בשנת 2016). 6,430 (1.3%) נמצאו זכאים לתעודות עיוור, מתוכם ב-1,668 חולים (26%) הסוכרת היוותה את הסיבה לעיוורון. התפלגות הסיבות לעיוורון של הזכאים לתעודת עיוור בקרב חולי הסוכרת המדווחים לרישום הסוכרת בשנת 2016 מוצגת בתרשים 9. 526 (0.1%) מתוך חולי הסוכרת המדווחים לרשם בשנת 2016 קבלו תעודות עיוור חדשות[7].
קטיעות גפיים
הנתונים בנושא קטיעות גפיים מבוססים על הצלבה בין נתוני רישום הסוכרת למאגר האשפוזים המנוהל במשרד הבריאות. הוצאו מניתוח הנתונים קטיעות כתוצאה מטראומה.
מקרב חולי הסוכרת שדווחו לרשם בשנת 2016 (503,427), 0.9% (4,283) מהחולים בגילאי 21 ומעלה עברו קטיעה אחת אי פעם. מתוכם, 1,380 היו קטיעות חוזרות. אחוז מטופלי הסוכרת עם קטיעה אחת לפחות עולה עם הגיל. כ-34% מסך הקטיעות מתרחשות בין הגילאים 65-69, והשיעור הגבוה ביותר נמצא בקבוצת גיל +90 (9.7%). 732 איש (0.1%) מאוכלוסיית הרשם עברו לפחות קטיעה חדשה אחת במהלך שנת 2016[7].
ניתוחים בריאטריים
הנתונים בנושא ניתוחים בריאטריים מבוססים על הצלבה בין נתוני הרישום הלאומי לסוכרת לרישום הבריאטרי המנוהל במשרד הבריאות החל משנת 2013.
מתוך חולי הסוכרת בני 18 ומעלה שדווחו לרישום הסוכרת בשנת 2016, כ-4,618 חולי סוכרת עברו אי פעם ניתוח בריאטרי. מתוך חולי הסוכרת בין הגילאים 74-18 ובעלי 35<BMI שדווחו לרישום הסוכרת בשנת 2016, (כ-1.1%) 715 בצעו ניתוח בריאטרי ראשון בשנת 2017.
סה"כ מקרב החולים בני 18 ומעלה שדווחו לרשם בשנת 2016, 755 חולים בצעו ניתוח בריאטרי ראשון בשנת 2017[7].
שימוש בשירותי בריאות
הנתונים על שימוש בשירותי בריאות נלקחו מסקר 3-INHIS מהשנים 2015-2014. נתונים אלה, שמקורם בדיווח עצמי, מצביעים על שיעורים גבוהים יותר של ביקורים אצל רופא משפחה ורופא מומחה, וכן שיעורי אשפוז גבוהים יותר בקרב חולי סוכרת, בהשוואה למרואיינים ללא סוכרת, גם לאחר תקנון לגיל. 98.7% מחולי הסוכרת ביקרו אצל רופא המשפחה בשנה שקדמה לסקר, בהשוואה ל־86.1% מהמרואיינים ללא סוכרת (0.001>p). 76.4% מחולי הסוכרת ביקרו אצל רופא מומחה בשנה שקדמה לסקר, בהשוואה ל-57.6% מהמרואיינים ללא סוכרת (0.001>p); ו-20.6% מחולי הסוכרת אושפזו ללילה אחד או יותר בשנה האחרונה, בהשוואה ל-8.9% מהמרואיינים ללא סוכרת (0.001>p)[10].
מדדי נטל הסוכרת ומניעת מוות מסוכרת
ארגון הבריאות העולמי בחן את נטל התחלואה של 100 מחלות שונות ביותר מ-200 מדינות. המדד שבו השתמשו בהערכה זו הוא ה-Disability Adjusted Life Years) DALY) אשר מחבר שני מדדים: YLL (Years of life Lived with Disability) ו-YLD (Years of life Lost).
ערכו של ה-DALY הוא סכום השנים שאבדו עקב נכות פיזית או נפשית ו/או מוות בטרם עת. לפי אומדן לשנת 2012, אבדו בישראל כ-71,900 "שנות בריאות" בגלל סוכרת, שהן 4.7% מכלל "שנות הבריאות" שאבדו באותה שנה בישראל. להשוואה, ערכי ה-DALYs מסוכרת כאחוז מסך ה-DALYs הם 2.3% בצרפת, 2.2% ביוון ו-3.0% בארצות הברית[11].
תמותה מסוכרת
סוכרת היא סיבת המוות הרביעית מבין סיבות המוות בישראל. בשנת 2011, 5.4% מכלל הפטירות בישראל (2,196 פטירות) היו מסוכרת. שיעורי התמותה המתוקננים לגיל היו גבוהים בערבים מאשר ביהודים: פי 2 בגברים ערבים לעומת יהודים, ופי 2.5 בנשים ערביות בהשוואה ליהודיות (תרשים 5)[11]. שיעורי התמותה מסוכרת עולים בצורה חדה עם הגיל בכל קבוצות האוכלוסייה, במיוחד לאחר גיל 75. בכל קבוצות הגיל, השיעורים גבוהים יותר בערבים (גברים ונשים) מאשר ביהודים (תרשים 6).
מגמות בתמותה: בין השנים 1997- 1980, עלו שיעורי התמותה מסוכרת בכל קבוצות האוכלוסייה: יהודים, ערבים, גברים ונשים. עיקר העלייה הייתה בין השנים 1995-1997 (עלייה ב-82% בגברים יהודים, 99% בנשים יהודיות, 69% בגברים ערבים ו-60% בנשים ערביות). חלק מהעלייה מוסבר בשינויים שחלו בשיטות הרישום והקידוד של סיבות המוות בשנים אלו. בין השנים 1997-2011, ירדו שיעורי התמותה מסוכרת בכ-39% בגברים יהודים, בכ-40% בנשים יהודיות, בכ-25% בגברים ערבים ובכ-14% בנשים ערביות[11] (תרשים 7).
תמותה מסוכרת: השוואות בינלאומיות
ישראל ממוקמת במקום השני בתמותה מסוכרת בין מדינות ה-OECD (אחרי מקסיקו), הן בגברים והן בנשים (תרשים 8). יש לציין כי ההבדל בין ישראל ליתר המדינות נובע כנראה בחלקו גם משיטות שונות לרישום ולקידוד סיבות המוות, לדוגמה נטייה בישראל, לעומת מדינות אחרות, לרשום בתעודת הפטירה את הסוכרת כסיבת המוות היסודית, כאשר ברקע יש תחלואה במחלות לב וכלי דם.
סיכום
באמצעות המדדים השונים ניתן להעריך את הנטל הכבד של התחלואה בסוכרת על בריאות האוכלוסייה ומערכת הבריאות. סוכרת היא ללא ספק בעיה מרכזית בבריאות הציבור, בפרט לאור הצפי שמספר החולים יגדל מעבר לגידול הטבעי של האוכלוסייה. עובדה זו מחייבת השקעה רבה יותר בכל רמות המניעה.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 World Health Organization. Global Report on Diabetes. WHO, Geneva 2016. http://apps.who.int/iris/bitstre am/10665/204871/1/9789241565257_eng.pdf.
- ↑ Cho NH, Shaw JE, Karuranga S, et al. IDF Diabetes Atlas: Global estimates of diabetes prevalence for 2017 and projections for 2045. Diabetes Res Clin Pract 2018;138:271-281.
- ↑ Koton S and the Israel IDDM Registry Study Group - IIRSG. Incidence of type 1 diabetes mellitus in the 0- to 17-yr-old Israel population, 1997-2003. Pediatr Diabetes 2007; 8:60-66.
- ↑ נתונים מדוח רישום סוכרת בבני 0-17 לשנים 2015-2014. המרכז הלאומי לבקרת מחלות, 2016
- ↑ Patterson CC, Gyurtis E, Rosenbauer J, et al. Trends in childhood type 1 diabetes incidence in Europe during 1989-2008: evidence of non-uniformity over time in rates of increase. Diabetologia 2012;55:2142-2147.
- ↑ תכנית מדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל. דו"ח לשנים 2012-2010. המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות ומדיניות הבריאות בישראל, 2013. (נתונים מדוח הרישום הלאומי לסוכרת לשנת 2016, המרכז הלאומי לבקרת מחלות. (טרם פורסמו)
- ↑ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 Israel Center for Disease Control. Israeli National Health Interview Survey (INHIS-1) 2003-2004. Jerusalem: Ministry of Health; 2006.
- ↑ 8.0 8.1 8.2 Israel Center for Disease Control (ICDC). Israel National Health Interview Survey (INHIS-2) 2007-2010: Selected Findings; 2012 (Hebrew).
- ↑ 9.0 9.1 9.2 Israel National Health Interview Survey INHIS-3, 2013-2015 - Selected Findings. Israel Center for Disease Control, Ministry of Health. Publication. 2017; 374.
- ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 International Diabetes Federation. Diabetes Atlas, 8th edition. Brussels, Belgium: International Diabetes Federation, 2017. http://www.diabetesatlas.org.
- ↑ 11.0 11.1 11.2 בריאות 2013. המרכז הלאומי לבקרת מחלות ואגף המידע, משרד הבריאות. פרסום 354, 2014
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ענבר צוקה ד"ר מירי לוצקי, ד"ר אורית בלומנפלד, ריטה דכטיאר, דבי נוביק, דולב קרולינסקי, פרופסור תמי שוחט, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות
קישורים חיצוניים
עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני