מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

סינכרוניות "אם-ילד" - Mother-infant" synchrony"

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף סינכרוניות "אם-ילד" לדף הנוכחי.


סינכרוניות "אם-ילד"
Mother-infant" synchrony"
קובץ:Mother and Child, 1912.jpg
יוצר הערך ד"ר עמיחי הר-אבן, ד"ר אילנה קרמר
TopLogoR.jpg
 



הקשר הראשוני "אם-ילד" משפיע על קשרים בין-אישיים קרובים (Intimate) בהמשך החיים. מושג מפתח הוא המושג סינכרוניות (Synchronicity), שמתאר יחס בין אירועים מבחינת הזמן. כניסה מוצלחת של תינוקות לעולם החברתי עוברת דרך התנסות חוזרת ביחסי גומלין, הכוללות רצף של מצבים שבהם הם עושים הסתגלות רגישה למבוגר, שמוכוון אליהם ודואג להם. חוויה זו חיונית להתפתחות שימוש בסמלים, יכולת אמפתיה (Empathy), הדהוד רגשי עם האחר וויסות עצמי. היא מניחה את היסוד ליכולתו של התינוק לקירבה במהלך החיים. ישנו קשר בין תבניות סינכרוניזציה מסויימות ובין מצבים של פסיכופתולוגיה התפתחותית, כזו שנחשבת קשורה להתפתחות של הפרעה במבנה האישיות.

הגדרת סינכרוניות

במושג "סינכרוניות" משתמשים כדי לתאר טווח רחב של תופעות מסוגים שונים, החל ברמות מיקרוסקופיות, כמו בתיאור תקשורת בין תאים, וכלה ברמות מאקרוסקופיות, כמו בתיאור תהליכים של שינויים במזג אוויר. מבחינה עיונית, המושג חיוני להבנת מושגים מופשטים, כמו מושג ה"ארכיטיפוסים" (Archetypes) של יונג.

מושג הסינכרוניזציה הוא מושג מרכזי בהבנת ההתרחשות המכרעת בין ההורה לתינוק. היא חוויה תלוית זמן, ייחודית לזוג (Dyad) וכוללת ויסות הדדי מתמשך של הקשר והדו-שיח של העצמי עם האחר, כדי לאפשר בפעולות חוזרות של תיקון רגעים משותפים ומתואמים, שהם הבסיס לתהליך תכלול (Integration) מתמשך של ה"רקדן" המתהווה, כדי שיוכל לרקוד "ריקוד משותף" עם האחר הקרוב במהלך חייו.

צורות יחסי גומלין סינכרוניים

ביחסי "אם-ילד" (המרכאות כדי לציין כי כינוי זה כולל קשר של הורה/מטפל עם תינוקו, לאו דווקא האם. יצויין במפורש היכן יש תפקיד למגדר) בשנה הראשונה יש שלוש צורות של יחסי גומלין סינכרוניים:

  1. קשר בו-זמני בטווח זמן קצר;
  2. קשר עוקב (אחד יוזם, השני מגיב);
  3. קשר הבנוי על דפוס מאורגן, מתמשך ומתואם בין ההורה לתינוקו.

יחסי הגומלין הסינכרוניים האלו חיוניים כחוויה מעצבת בתהליכי ההבשלה של המוח החברתי, דרך השפעתה על התפתחות של מנגנוני בקרה עצמית, יכולת שימוש בסמלים ויכולת אמפתיה. כל אלו הם, כמובן, בעלי חשיבות מכרעת בהתפתחות האישיות ובהתפתחות היכולת לפתח יחסים בין-אישיים וקירבה.

משמעותם של יחסי גומלין סינכרוניים

אצל התינוק המתפתח באופן תקין קיימת היכולת להיכנס ליחסי גומלין תלויי-זמן ומתואמים. יכולת זו מתבססת על מנגנונים פיזיולוגיים, בעיקר על מערכות תנודתיות (Oscillators), כגון המערכות של השעונים הביולוגיים וקוצבי הלב וכן על פעולתם של הורמוני ההיקשרות (Attachment), כגון אוקסיטוצין (Oxytocin) ‏(1). על בסיס יכולת זו מתרחש בין ההורה לילד "ריקוד" מורכב של יחסים הדדיים קצרים, עצימים (Intensive) רגשית, שהם מובחנים מפעילות שגרתית אחרת של היום-יום.

ביחסי גומלין אלו יש התאמה בזמן של ההתנהגות והרגש (Affect), כך שההורה ותינוקו ביחד הם יחידה התייחסותית אחת. מרכיב מרכזי כאן הוא הזמן המגדיר את יחסי הגומלין: קיימת זרימה הידודית (Interactive) של חזרות נישנות של תקשורת פנים אל פנים, שמשמרות את העוצמה, הצורה והקצבים של המסר המקורי. זו חוויה ייחודית הקשורה בהתפתחותה של היכולת העתידית לקירבה ואמפתיה, אשר מבוססת על היכולת "לקרוא" את כוונותיו של האחר-הקרוב. היסודות היותר חשובים בכל ההתרחשות הזו הם, עפ"י מחקרים אחרונים, מרכיב הזמן שבו מתרחש יחס הגומלין והעמדה של פנים אל פנים. חשיבותם של שני אלו תוארה גם בעבר, באופן עיוני, ע"י חוקרים שונים כמו Bergsons ‏(1967), Hussarl ‏(1977) ו-Levinas ‏(1987).

ההתנהגות והרגש בין ההורה לתינוקו מספקים לתינוק את ההזדמנות להתאים את המקצבים הביולוגיים שלו עם אלו של אחר-קרוב ובכך נולדת "יצירה" משותפת של זמן התייחסותי הדדי, אף יותר מכך: ביולוגיה משותפת. כבר פרויד הציע שהעולם הנפשי נעשה מעוגן בתהליכי בקרה של הגוף באמצעות המקצבים הביולוגיים. כך יקבל הילד המתפתח את תחושת הרציפות, שמשמעותה היכולת לזכור את העבר ולדמיין את העתיד. כך הוא יקבל גם העצמה ליכולת המולדת שלו לזהות סיבתיות וקרבה בין אירועים סביבתיים שונים ובין אופנויות התנהגותיות שלו ובין אלו של האחר-הקרוב.

מרכיבי יחסי הגומלין לפי גיל

הוזכרה לעיל חשיבותם של יחסי גומלין הסינכרוניים בשנה הראשונה: הם מתחילים למעשה בשליש השלישי של ההיריון ונמשכים עד להופעה הראשונה של סמלים במשחק הורה-תינוק, לקראת סוף השנה הראשונה. מדובר ביחסי גומלין מותאמים לאותות עדינים ביותר של מעברי רגש אצל התינוק ושל מצבי העוררות שלו. הם יתפתחו כבר בחודשים הראשונים לחיי התינוק, לתצורות מובנות של רצפי קול, מבט והבעות פנים. תצורות חוזרות אלו מהוות גורם מארגן למקצבים הביולוגיים של התינוק ולמצבי הקשב שלו, כך שנוצרת אצל התינוק חוויה "חיה" אשר מדגישה את הרגע הנוכחי. בין ההורה לתינוקו נוצר תהליך ייחודי, שיש לו קביעות ברורה, מוכרת וחיונית באותה הזוגיות, אך עם זאת מאפשר גם את הלא צפוי, מאפשר יצירתיות ומידה של שונות. ההתרחשות המורכבת הזו צריכה להתקיים בחלון זמן מסוים שבו יש לתינוק רגישות מיוחדת להתייחסות חברתית.

היילוד

בתחילה, הסינכרוניזציה היא לגופה ונוכחותה הגופנית של האם (או של ההורה המטפל), לקרבתה ותגובותיה. זרועותיה ומגעה של האם הם המקום שבו חוויות חישתיות וחוויות פנימיות יוצרות את התחושה הראשונית של ה"עצמי" של התינוק. הסביבה האימהית המחזיקה, שבה מתהווה ההתנהגות הסינכרונית, בנויה בבסיסה סביב תבניות קצביות של התינוק, כגון בכי, הנקה ומציצה וסביבם מתפתחת התקשורת הראשונית בין האם לתינוקה. בהדרגה ה"מגע" מפנה יותר מקום ל"מבט" כמרכיב מרכזי ביחסי הגומלין. הסינכרוניזציה של המבט תשמש כלי מרכזי ביחסי גומלין חברתיים לאורך החיים. זהו מעבר מאופני התפתחות המשותפים לכל היונקים, לכאלו שהם ייחודיים לאדם - סינכרוניזציה של הבעות פנים (2).

ההתנהגות האימהית לאחר הלידה היא, בכל התרבויות, החוויה הראשונה של היילוד בסביבה חברתית ובכל התרבויות היא מורכבת מקול, הבעות פנים, הבעת רגש, מיקום וקרבה, מתח הגוף ותנועתו, מגע וריח (3). באופן בסיסי, שאינו תלוי תרבות, יש רגישות עצבית-התנהגותית של התינוק כך שמערכות אוטונומיות (Autonomic), עצביות ואנדוקריניות עוברות סינכרוניזציה עם התבניות-תלויות-בזמן של האחר עם הזמן וכך מובילות לקשר ייחודי. גם מבחינת האם יש להתנהגותה לאחר הלידה מרכיב "מתוכנת", גנטי, ומרכיב הנתון להשפעות סביבתיות, חברתיות ותרבותיות (4). האוסף האנושי כולל, מבחינת האם, נטייה להביט בפני התינוק, מלמול בקולות גבוהים ומגע מלא רגש. האחרון, תפקידו כנראה דומה לתפקיד של הליקוק אצל בעלי חיים והוא קשור לעיצוב תגובת הילד לעקה ולהעברה בין-דורית של חרדה. היכולת האימהית המתוארת נתמכת ע"י מערכות הורמונליות כבר בהיריון. מחקר שבדק רמות אוקסיטוצין בנקודות זמן שונות במהלך ההיריון ולאחר הלידה הראה שרמת האוקסיטוצין מנבאת את התדירות והעוצמה של דפוסי ההתנהגות הייחודיים אם-תינוק (5). כן הראה שכמות ועושר ההתנהגות האימהית לאחר הלידה מנבאת את מידת ההבשלה העצבית-התנהגותית והקוגניטיבית ואת תחושת הביטחון של התינוק.

מחקרים אחרונים מוסיפים כי הגורם הקובע הוא הסינכרוניזציה בין האם לתינוק ובין האב לתינוק, כפי שהיא נוצרת ביניהם בחודשים הראשונים לחייו. מידת הסינכרוניזציה נמצאה קשורה לבניית הרגישות של התינוק להתייחסות-תלויה-בזמן לאחר (6). נמצא גם שהתהליכים האלו צריכים להתרחש בזמן מכריע מסויים בהתפתחות (7). דגם דומה בטבע נמצא בציפורי השיר, אשר בזמן מוגבל ומסוים בהתפתחותן נוצרת הזדמנות ביולוגית ליחסי גומלין מורכבים בין מערכות עצביות-כימיות, גנטיות ואפיגנטיות (Epigenetic) ובין יכולת למידה תוך חיקוי. אם מתקיים ללא הפרעה, הציפור תלמד בתקופה זו את המאפיינים הגווניים (Tonal), הקצביים והמבניים של השיר האופייני למין שלה.

בן החודשיים

תצפיות בתינוקות ובהוריהם הראו כי מגיל חודשיים ועד שלושה חודשים יחסי הגומלין מתארגנים למבנה קצבי, קבוע ואופייני לזוגיות מסוימת. נוכל אז לראות מעגלים קבועים חוזרים על עצמם של התנהגות קצבית בשילוב מובנה ומסויים של מבט, מגע, מגע-רגש, פעילות ידיים, תגובות גוף וסימני עוררות. השילובים המסויימים הופכים כבר כמעט לאוטומטיים (Automatic), למשל: האם מביטה בהבעה מסוימת על פניה אל התינוק ומופיע אצלה חיוך ובהבדל זמן צפוי יופיע חיוך גם אצל התינוק ואחריו ביטוי קולי, שיעורר תגובה קולית אצל האם וכתגובה, תנועות רגליים אצל התינוק. תבניות מסוימות כגון אלה, ואף מורכבות מאלה, יפעלו אז כתבניות בין-אישיות שמופיעות בתדירות גבוהה ומעצבות בהופעתן הקבועה והחוזרת מסלולים עצביים.

בן ה-3-9 חודשים

כבר הוזכר לעיל כי אצל האדם השיתוף של המבט בין ההורה לילד הופך לאופנות המרכזית ההידודית המתואמת. לאחרונה פורסם מחקר שהראה כי בגיל 4 חודשים רק גירוי המערב מבט ישיר בפני התינוק, בהשוואה למבט המכוון לנקודה אחרת, מפעיל מעגלים המכונים "מעגלי המוח החברתי", שכוללים מבנים צדעיים (Temporal) וקליפתיים (Cortical) מסוימים. באותו הגיל ניתן לראות גם כי המגע מלא הרגש בין הורה לתינוק (שכונה Love touch), וההיגהוג (Vocalization) שמתחיל אז לראשונה, קשורות בסינכרוניזציה של מבט. צריך לזכור שבגיל זה (4 חודשים) הילד עדיין איננו יכול לחקור את העולם בידיו, כך שההשתתפות שלו בעולם היא דרך "קח ותן" חברתי, עם ההורה המטפל. על האמור לעיל יש גיוונים תלויי- תרבות, שמתאימים כנראה לתפיסת העולם הפילוסופית-חברתית המאפיינת קבוצה מסוימת ביחס למערכת היחסים בין היחיד לחברה, למשל: הורים בחברה המערבית נוטים יותר להשתמש בקול, במבט ומציגים לתינוק חפצים תוך כדי כך, במשחק שרובו פנים אל פנים, במקביל לתפיסה פילוסופית-חברתית הרואה ביחיד ישות עצמאית בעולם חברתי; לעומת זאת הורים בתרבות האפריקאית נוטים יותר לספק מגע גופני צמוד, לאו דווקא פנים אל פנים, במקביל לתפיסה הרואה את היחיד כמרכיב בתוך מארג חברתי.

מגיל 3 חודשים ועד גיל 9 חודשים חלים שינויים הדרגתיים באופני הקשר הזוגי: תצורות מסוימות מתחזקות ומתגבשות, בעוד אחרות נעלמות. רצפים שבהם פעילות "חיובית" של האם המכוונת לתינוק, מקדימה את הפעילות וההבעה החיובית של התינוק, נמצאים בגיל 6-3 חודשים ונעלמים עד גיל 9 חודשים, מפנים מקום ליוזמה ועצמאות של התינוק בפעילות של התקשרות חיובית. כמו כן, בגיל 9 חודשים נמצא יותר סינכרוניזציה של מגע (תיאום מבט ומגע רגשי), אך הזמן הכללי של מבט משותף יורד לטובת צורות אחרות של משחק.

מחקרים אחרונים מנסים לאפיין כמותית את ההתפתחות של ה"ריקוד" המשותף במבט ובמגע של ההורה עם התינוק. לצורך כך בודדו את המצבים השונים של האם והתינוק על רצף זמן ומדדו את דרגת ההתאמה בין מצבים שונים של ההורה והתינוק: מצב של מבט מכוון, הימנעות ממבט, השמעת קול, הקשבה לקול וכד'. כמו כן, בדקו מי מוביל את יחסי הגומלין, ההורה, התינוק או הדדית ואת טווח הזמן שבין התחלה של קשר ותגובת האחר. ממחקרים אלה עולה שבין גיל 3 ל-9 חודשים יחסי הגומלין הופכים יותר ויותר מתואמים ומתקצר זמן התגובה. עם זאת, רוב הזמן ההורה והתינוק הם בלתי מתואמים, עד שמתרחש תיקון ומופיעה התאמה. החוקרים מדגישים את התפקיד החשוב של התיקון של אי ההתאמה, ז"א שהדרך שבה השניים (הזוג) מתקנים רגעים של אי התאמה הוא מרכיב מרכזי בבנייה ובשמירה של קשר קרוב וחוויית התאמה (8). מרכיב חשוב נוסף הוא התובנה ההולכת וצומחת אצל התינוק לגבי מצבים של אי התאמה: הוא לומד שהקשר לא תמיד מתאים לצרכיו. רעיון זה מופיע כמוטיב (Motif) מרכזי אצל תאורטיקנים התפתחותיים שונים, כגון Kohut.

הבדלים ביחסי גומלין עם התינוק בין אם לאב

שאלה נוספת שנבדקה במחקרים בשנים האחרונות היא מהו הדמיון והשוני בין יחסי הגומלין אם-תינוק לאלו של האב עם התינוק. נערך מחקר ב-100 הורים לילד ראשון בן 5 חודשים, שהראה כי בניתוח יחסי הגומלין הורה-ילד בטווחי זמן של שנייה אחת קיימים הבדלים ברורים בין יחסי הגומלין עם האם לזו שעם האב: עם האם התינוק נע בין מצבים עם עוררות נמוכה-בינונית רוב הזמן ויחסי הגומלין מבוססים בעיקר על קשר מבט והשמעה הדדית של קולות מלווים במגע רגשי, רק לעתים רחוקות יש נקודת שיא של ריגוש חיובי. עם האב, בפרק זמן דומה, היו מספר התפרצויות של התרגשות חיובית ויחסי הגומלין היו בעיקרם גופניים (הנפת התינוק וכד') או משחק באמצעות חפצים ופחות החלפת מבטים ומלמולים. למרות הבדלים אלו, לא נמצאו הבדלים כמותיים במשתנים תלויי זמן, דבר שיכול ללמד שהמשחק עם האב הוא מתואם באותה המידה כמו המשחק עם האם. בגדר הפתעה היה הממצא שהזוגות אב-בן ואם-בת הראו דרגת סינכרוניזציה גבוהה יותר מאשר הקשרים אב עם בתו ואם עם בנה, דבר שיכול להצביע על קיומם של בסיס ביולוגי ובסיס חברתי לקביעת המקצב של המשחק (9).

ביחסי גומלין שונים עם האם ועם האב התינוק למד שלקירבה יש מספר צורות: לעתים היא מכוונת לקרבה שבמבט, במגע ובהבעות פנים ולעתים היא מכוונת לגילוי משותף של העולם החיצוני. בדומה לכך הציע Stern ב-1995 (01) את המודל העיוני, שלפיו יחסים מוקדמים יוצרים דפוסים קבועים שמהווים בסיס ליחסים הקרובים בחיים הבוגרים.

יחסי גומלין קבוצתיים

אם הזוג היא "מגרש המשחקים" של הקירבה הבוגרת, הרי שיחסי הגומלין המשפחתיים מספקים לתינוק את ההזדמנות הראשונה להשתתף בחוויה קבוצתית. אז התינוק חווה דפוסים שונים של יחסים במקביל וכן מתנסה במשימה מורכבת מאוד, הוא צופה ביחסי הגומלין בין ההורים. הועלתה השערה שיחסי גומלין משולשים אלו יהיו קשורים בהיווצרות דפוסים של קרבה גופנית, דרגות חופש, תקשורת דרך מבט ודרגות של עוצמת ביטוי של רגשות. כשנבדקו השערות אלו מחקרית בשנים האחרונות נמצא כי כבר בגיל 3 חודשים התינוק יכול להתאים את התנהגותו לשני שותפים שונים וכן יכול כבר להגיב לאותות עדינים שבין ההורים לבין עצמם.

מחקר אחד בנושא זה הראה כי במצב המשולש התינוקות מבלים מעט יותר זמן עם האימהות, תוארו מספר דפוסי התנהגות של ההורה הצופה : לא מעורב (Disengaged) ‏,תומך (Supportive), ‏פולשני (Intrusive) וכן הראה שהחלפת מבט בין ההורים הקדימה את העברת הילד להורה האחר וכי התינוקות זיהו והגיבו לאות העדין הזה. קשב מסוג כזה מקדים את התפתחותו של "קשב משותף" כלפי עצם, שמופיע סביב גיל 9 חודשים, והוא את הבסיס לפיתוח תאוריה של תודעה (Theory of mind) אצל התינוק (11). נבדקה גם השפעה של הבדלים תרבותיים על משתנים ביחסי הגומלין המשולשים. הושוו משפחות ישראליות ופלשתיניות ביחסי גומלין עם ילד ראשון. נמצאו ממצאים דומים לידוע בספרות לגבי הבדלים בין-תרבותיים: ההורים הערבים החזיקו את התינוק צמוד לגופם 83% מהזמן, אך לא פנים אל פנים, גם ההורים נשארו רוב הזמן קרובים זה לזו, הרגש היה ברובו ניטראלי (Neutral) ונצפה מעט מבט משותף. ההורים הישראלים החזיקו את התינוק 74% מהזמן, רוב הזמן פנים אל פנים וההתנהגות כללה רצפים חוזרים של מבט-רגש-מגע רגשי.

הוצע שמאפיינים תרבותיים של הקשר המוקדם עשויים להשפיע על מאפיינים התפתחותיים מאוחרים יותר (12). השערה זו נבדקה במחקר בקרב ילדי גן, בגיל 3 שנים, ישראלים ופלשתינים. נבדק המשתנה של ויסות עצמי אצל הילדים ע"י בדיקת יכולתו של הילד לציית לחוקי הגן, לרסן את רגשותיו, לדחות סיפוק ולשאת תסכול, להתמיד בפעילות ולהסתגל לשינוי. במשתנה זה לא היה הבדל בין ישראלים לפלשתינים, אולם היו הבדלים התנהגותיים אחרים: ילדים ישראלים הציגו יכולת גבוהה יותר לבצע פעולה לבקשת מבוגר, בעוד לילדים הפלשתינים הייתה יכולת גבוהה יותר להיענות לדרישת מבוגר להימנע מפעולה. החוקרים העלו השערה שייתכן קשר בין יחסי הגומלין המאפיינים בינקות במצב המשפחתי, כפי שתוארו לעיל, לבין ממצאים אלו אצל ילדי גן (13).

תפקיד מקצבים ביולוגיים בסינכרוניזציה

המבנים הקצביים הנישנים, שניתן למצוא אצל תינוקות, משקפים מקצבים ביולוגיים של התינוק ומייצגים את ההסתגלות של הזוג למקצבים הפנימיים של השניים. מקצבים אלו מזוהים כבר בשליש השלישי להריון ותלויים בהתפתחות תקינה, מבנית ותפקודית של המוח, בעיקר הבשלה של גרעיני המוח, עלייה בצמיחה מצמדית (Synaptic) והבשלה של מערכות עצביות-כימיות.

יילודים עם דרגת בשלות גבוהה יותר של מקצבים ביולוגיים הראו סינכרוניזציה טובה יותר עם אימהותיהם בגיל 3 חודשים. נמצא שתינוקות שבסינכרוניזציה טובה עם אימהותיהם מגיבים בעוצמה גבוהה יותר לפנים דוממות (Still face). זהו גירוי מלחיץ מאוד לתינוק ותגובה עם עוצמה גבוהה יותר מתבטאת בשינוי במתח הווגאלי ומהווה ציון לתגובה הסתגלותית טובה יותר להפרעה סביבתית. ממצאים אלו, גם אם הם ראשוניים, מצביעים על האפשרות שהתנהגות מתואמת בין שניים קשורה בתיאום בפעולות ביולוגיות בסיסיות עם האחר. זו השערה עיונית אשר קושרת בין הרמה ההתנהגותית של קשר בין-אישי ובין הרמה הביולוגית של הקשר.

עפ"י מחקרים לאחרונה, סינכרוניזציה טובה עם ההורים קשורה גם:

  • להתפתחות היכולת להיקשרות (Attachment) בגיל שנה;
  • להתפתחות של היכולת לדבר ולשחק עם ביטוי רגשי עוצמתי וברור יותר בגיל שנתיים;
  • להתפתחות של היכולת להשתמש בסמלים וליצור רצפים של משחק סימלי בגיל 3 שנים;
  • להתפתחות של היכולת לבקרה עצמית, שהיא מרכיב חשוב בהסתגלות חברתית;
  • להתפתחותה של היכולת לתיאוריה של התודעה ולאמפתיה, שנבדקו במחקרים רבים אצל תינוקות מגיל 3 חודשים ועד 13 שנים.

כישלון בסינכרוניזציה

הנה כי כן, סינכרוניזציה טובה של ההורים עם התינוק היא חיונית כדי לפתח מרכיבים מכריעים שונים של קשר והסתגלות בהמשך. אולם, קורה שהיא נכשלת.

"קלקול" יכול להיגרם מגורמים הקשורים לתינוק:

"קלקול" יכול להיגרם גם מגורמים הקשורים לאם, שהמרכזי שבהם הוא מצב דיכאוני לאחר הלידה (14). דיכאון כזה ניתן למצוא אצל 12%-10% מהאימהות. גם במצבים תת-קליניים של דיכאון נמצאו קשיים בתאום אם-תינוק. מחקרים שבדקו כמותית משתנים תלויי זמן ביחסי גומלין בין אם מדוכאת לתינוקה בהשוואה לאימהות בריאות ולאימהות חרדתיות, מצאו בשני המקרים כי קיימת הפחתה ברורה במרבית המדדים אצל אם הסובלת מדיכאון: רגעי פעילות משותפים, מספר היוזמות להתחיל משחק פנים אל פנים, מצבים של רגש משותף, זמן תגובה לגירויים הבאים מצד התינוק (פי שניים אצל האם המדוכאת), היכולת לתקן מיס-סינכרוניזציה. במדדים אחרים נמצאה עלייה: רגעים משותפים "שליליים" עם רגש של כעס או מחאה, התעלמות מהתינוק והסטת המבט. במחקרים שבהם נבדקו ילדים בגיל גן לאימהות שסבלו מדיכאון לאחר הלידה, מצאו אצלם יותר קשיים בוויסות חברתי, רגשי וקוגניטיבי וכן סימנים ביולוגיים כגון אסימטריה ב-EEG ‏(Electroencephalogram), רמות גבוהות יותר של סרוטונין וקורטיזול, ומתח ווגאלי גבוה יותר באופן קבוע (בניגוד ליכולת לעלייה במתח ווגאלי בעת עקה, אשר נחשבת סמן ליכולת טובה להסתגלות להפרעה סביבתית).

ביבליוגרפיה

  1. Damasio AR. The feeling of what happens: Body emotion and the making of consciousness. London: Heinemann 1999
  2. Feldman R. Mother-infant synchrony and the development of moral orientation in childhood and adolescence: Direct and indirect mechanisms of developmental continuity. Paper presented in the biennial meeting of the Society for Research in Child Development, Atlanta, GA, 2005
  3. LeVine RA. Contexts and culture in psychological research. New Directions for Child Development 2002;96:101-106
  4. Leckman JF, Feldman R, Swain JE, Eichler V, Thompson N, Mayers LC. Primary parental preoccupation: Circuits, genes, and the crucial role of the environment. Journal of Neural Transmission 2004;11:753-771
  5. Feldman R, Levine A, Zagoory-Sharon O, et al. Evidence for a neuroendocrinological foundation of human affiliation: Plasma Oxytocin levels across pregnancy and the postpartum predict maternal-infant bonding. Manuscript submitted for publication
  6. Tarabulsy GM, Tessier R, Kappas A. Contingency detection and the contingent organization of behavior in interactions: Implications for socioemotional development in infancy. Psychological Bulletin 1996;120:25-41
  7. Bornstein MH. Sensitive periods in development: Structural characteristics and causal interpretations. Psychological Bulletin 1989;105:179-197
  8. Tronick EZ, Cohn JF. Infant-mother face-to-face interaction: Age and Gender differences in coordination and the occurrence of miscoordination. Child Development 1989;60:85-92
  9. Feldman R. Infant-mother and infant-father synchrony: The coregulation of positive arousal. Infant Mental Health Journal 2003;24:1-23
  10. Stern DN. The motherhood constellation: A unified view of parent-infant psychotherapy. New York: Basic Books 1995
  11. Feldman R, Weller A, Eidelman AI, et al. Testing a family intervention hypothesis: The contribution of mother-infant skin-to-skin contact (Kangaroo Care) to family interaction and touch. Journal of Family Psychology

2003;17:94-107

  1. Feldman R, Masalha S, Alony D. Micro-regulatory patterns of family interactions: Cultural pathways to toddlers' self-regulation. Journal of Family Psychology 2006;20:614-623
  2. Eisenberg N. Emotion-related regulation and its relation to quality of social functioning. In W.W.Hartup &R.A.Weinberg (Eds.), Minnesota Symposium of Child Psychology in retrospect and prospect. Mahwah NJ Erlbaum

2002;133-171

  1. Feldman R. Maternal versus child risk and the development of parent-infant and family relationships in five high risk populations. Development and Psychopathology 2007;19

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר עמיחי הר-אבן, המחלקה הפסיכיאטרית בי"ח העמק; ד"ר אילנה קרמר, המחלקה הפסיכיאטרית בי"ח העמק, הטכניון (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, דצמבר 2008, גיליון מס' 2, מדיקל מדיה