האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סינכרוניות "אם-ילד" - Mother-infant" synchrony"

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



סינכרוניות "אם-ילד"
Mother-infant" synchrony"
יוצר הערך ד"ר עמיחי הר-אבן, ד"ר אילנה קרמר
TopLogoR.jpg
 



הקשר הראשוני "אם-ילד" משפיע על קשרים בין-אישיים קרובים (Intimate) בהמשך החיים. מושג מפתח הוא המושג סינכרוניות (Synchronicity), שמתאר יחס בין אירועים מבחינת הזמן. כניסה מוצלחת של תינוקות לעולם החברתי עוברת דרך התנסות חוזרת ביחסי גומלין, הכוללות רצף של מצבים שבהם הם עושים הסתגלות רגישה למבוגר, שמוכוון אליהם ודואג להם. חוויה זו חיונית להתפתחות שימוש בסמלים, יכולת אמפתיה (Empathy), הדהוד רגשי עם האחר וויסות עצמי. היא מניחה את היסוד ליכולתו של התינוק לקירבה במהלך החיים. ישנו קשר בין תבניות סינכרוניזציה מסויימות ובין מצבים של פסיכופתולוגיה התפתחותית, כזו שנחשבת קשורה להתפתחות של הפרעה במבנה האישיות.

הגדרת סינכרוניות

במושג "סינכרוניות" משתמשים כדי לתאר טווח רחב של תופעות מסוגים שונים, החל ברמות מיקרוסקופיות, כמו בתיאור תקשורת בין תאים, וכלה ברמות מאקרוסקופיות, כמו בתיאור תהליכים של שינויים במזג אוויר. מבחינה עיונית, המושג חיוני להבנת מושגים מופשטים, כמו מושג ה"ארכיטיפוסים" (Archetypes) של יונג.

מושג הסינכרוניזציה הוא מושג מרכזי בהבנת ההתרחשות הגורלית בין ההורה לתינוק. היא חוויה תלוית זמן, ייחודית לזוג (Dyad) וכוללת ויסות הדדי מתמשך של הקשר והדו-שיח של העצמי עם האחר, כדי לאפשר בפעולות חוזרות של תיקון רגעים משותפים ומתואמים, שהם הבסיס לתהליך תכלול (Integration) מתמשך של ה"רקדן" המתהווה, כדי שיוכל לרקוד "ריקוד משותף" עם האחר הקרוב במהלך חייו.

צורות יחסי גומלין סינכרוניים

ביחסי "אם-ילד" (המרכאות כדי לציין כי כינוי זה כולל קשר של הורה/מטפל עם תינוקו, לאו דווקא האם. היכן שיש תפקיד למגדר נציג זאת במפורש) בשנה הראשונה יש שלוש צורות של יחסי גומלין סינכרוניים:

  1. קשר בו-זמני בטווח זמן קצר;
  2. קשר עוקב (אחד יוזם, השני מגיב);
  3. קשר הבנוי על דפוס מאורגן, מתמשך ומתואם בין ההורה לתינוקו.

חשיבות האינטראקציות הסינכרונית

האינטראקציות הסינכרוניות האלו חיוניות כחוויה מעצבת בתהליכי ההבשלה של המוח החברתי, דרך השפעתה על התפתחות של מנגנוני בקרה עצמית, יכולת שימוש בסמלים ויכולת אמפתיה. כל אלו הם, כמובן, בעלי חשיבות קריטית בהתפתחות האישיות ובהתפתחות היכולת לפתח יחסים בין-אישיים ואינטימיות. אצל התינוק המתפתח באופן תקין קיימת היכולת להיכנס לאינטראקציות תלויות-זמן ומתואמות. יכולת זו מתבססת על מכניזמים פיזיולוגיים, בעיקר על מערכות תנודתיות (אוסצילטורים), כגון המערכות של השעונים הביולוגיים וקוצבי הלב, וכן על פעולתם של הורמוני התקשרות (Attachment), כגון אוקסיטוצין (1). על בסיס יכולת זו מתרחש בין ההורה לילד "ריקוד" מורכב של אינטראקציות קצרות, אינטנסיביות רגשית, שהן מובחנות מפעילות שגרתית אחרת של היום-יום. באינטראקציות אלו יש התאמה בזמן של ההתנהגות והאפקט, כך שההורה ותינוקו ביחד הם יחידה התייחסותית אחת. מרכיב מרכזי כאן הוא הזמן המגדיר את האינטראקציה: קיימת זרימה אינטראקטיבית של חזרות רפטטיביות של תקשורת פנים אל פנים, שמשמרות את העוצמה, הצורה והקצבים של המסר המקורי. זו חוויה ייחודית הקשורה בהתפתחותה של היכולת העתידית לאינטימיות ואמפתיה, אשר מבוססת על היכולת "לקרוא" את כוונותיו של האחר-האינטימי. היסודות היותר חשובים בכל ההתרחשות הזו הם, עפ"י מחקרים אחרונים, מרכיב הזמן שבו מתרחשת האינטראקציה, והעמדה של פנים אל פנים. חשיבותם של שני אלו תוארה גם בעבר, תאורטית, ע"י חוקרים שונים כמו Bergsons (1967), Hussarl (7791) ו-Levinas (7891). ההתנהגות והאפקט בין ההורה לתינוקו מספקים לתינוק את ההזדמנות להתאים את המקצבים הביולוגיים שלו עם אלו של אחר-אינטימי, ובכך נולדת "יצירה" משותפת של זמן התייחסותי הדדי, ואף יותר מכך: ביולוגיה משותפת. כבר פרויד הציע שהעולם המנטלי נעשה מעוגן בתהליכי בקרה של הגוף באמצעות המקצבים הביולוגיים. כך יקבל הילד המתפתח את תחושת הרציפות, שמשמעותה היכולת לזכור את העבר ולדמיין את העתיד. כך הוא יקבל גם העצמה ליכולת המולדת שלו לזהות סיבתיות וקרבה בין אירועים סביבתיים שונים, ובין אופנויות התנהגותיות שלו ובין אלו של האחר-האינטימי.

מרכיבי האינטרקאציה לפי גיל

הוזכרה לעיל חשיבותן של האינטראקציות הסינכרוניות בשנה הראשונה: הן מתחילות למעשה בטרימסטר השלישי של ההיריון, ונמשכות עד להופעה הראשונה של סמלים במשחק הורה-תינוק, לקראת סוף השנה הראשונה. מדובר באינטראקציות מותאמות לסיגנלים עדינים ביותר של מעברי אפקט אצל התינוק ושל מצבי העוררות שלו. הן יתפתחו כבר בחודשים הראשונים לחיי התינוק, לתצורות מובנות של רצפי קול, מבט והבעות פנים. תצורות חוזרות אלו מהוות גורם מארגן למקצבים הביולוגיים של התינוק ולמצבי הקשב שלו, כך שנוצרת אצל התינוק חוויה "חיה" אשר מדגישה את הרגע הנוכחי. בין ההורה לתינוקו נוצר תהליך ייחודי, שיש לו קביעות ברורה, מוכרת וחיונית באותה הדיאדה, אך עם זאת מאפשר גם את הלא צפוי, מאפשר יצירתיות ומידה של שונות. ההתרחשות המורכבת הזו צריכה להתקיים בחלון זמן מסוים שבו יש לתינוק רגישות מיוחדת להתייחסות חברתית.

אינטראקציה של הילוד

בתחילה, הסינכרוניזציה היא לגופה ונוכחותה הפיזית של האם (או של ההורה המטפל) לקרבתה ותגובותיה. זרועותיה ומגעה של האם הם המקום שבו חוויות סנסוריות וחוויות פנימיות יוצרות את התחושה הראשונית של ה"עצמי" של התינוק. הסביבה האימהית המחזיקה, שבה מתהווה ההתנהגות הסינכרונית, בנויה בבסיסה סביב תבניות ריתמיות של התינוק, כגון בכי, הנקה ומציצה, וסביבם מתפתחת התקשורת הראשונית בין האם לתינוקה. בהדרגה ה"מגע" מפנה יותר מקום ל"מבט" כמרכיב מרכזי באינטראקציה. הסינכרוניזציה של המבט תשמש כלי מרכזי באינטראקציה חברתית לאורך החיים. זהו מעבר מאופני התפתחות משותפים לכל היונקים, לכאלו שהם ייחודיים לאדם - סינכרוניזציה של הבעות פנים (2).

ההתנהגות האימהית לאחר הלידה היא, בכל התרבויות, החוויה הראשונה של היילוד בסביבה חברתית, ובכל התרבויות היא מורכבת מקול, הבעות פנים, הבעת אפקט, מיקום וקרבה, טונוס הגוף ותנועתו, מגע וריח (3). באופן בסיסי, שאינו תלוי תרבות, יש רגישות נוירו-התנהגותית של התינוק כך שמערכות אוטונומיות, נוירולוגיות ואנדוקריניות עוברות סינכרוניזציה עם התבניות-תלויות-בזמן של האחר עם הזמן, וכך מובילות לקשר ייחודי. גם מבחינת האם יש להתנהגותה לאחר הלידה מרכיב "מתוכנת", גנטי, ומרכיב הנתון להשפעות סביבתיות, חברתיות ותרבותיות (4). הרפרטואר האנושי כולל, מבחינת האם, נטייה להביט בפני התינוק, מלמול בקולות גבוהים ומגע מלא רגש. האחרון, תפקידו כנראה דומה לתפקיד של הליקוק אצל בעלי חיים, והוא קשור לעיצוב תגובת הילד לסטרס ולהעברה בין-דורית של חרדה. היכולת האימהית המתוארת נתמכת ע"י מערכות הורמונליות כבר בהיריון. מחקר שבדק רמות אוקסיטוצין בנקודות זמן שונות במהלך ההיריון ולאחר הלידה הראה שרמת האוקסיטוצין מנבאת את התדירות והעוצמה של דפוסי ההתנהגות הייחודיים אם-תינוק (5). כן הראה שכמות ועושר ההתנהגות האימהית לאחר הלידה מנבאת את מידת ההבשלה הנוירו-התנהגותית והקוגניטיבית ואת תחושת הביטחון של התינוק. מחקרים אחרונים מוסיפים כי הגורם הקובע הוא הסינכרוניזציה בין האם לתינוק ובין האב לתינוק, כפי שהיא נוצרת ביניהם בחודשים הראשונים לחייו. מידת הסינכרוניזציה נמצאה קשורה לבניית הרגישות של התינוק להתייחסות-תלויה-בזמן לאחר (6). נמצא גם שהתהליכים האלו צריכים להתרחש בזמן קריטי ספציפי בהתפתחות (7). מודל דומה בטבע נמצא בציפורי השיר, אשר בזמן מוגבל ומסוים בהתפתחותן נוצרת הזדמנות ביולוגית ליחסי גומלין מורכבים בין מערכות נוירו-כימיות, גנטיות ואפיגנטיות, ובין יכולת למידה תוך חיקוי. אם מתקיים ללא הפרעה, הציפור תלמד בתקופה זו את המאפיינים הטונליים, הקצביים והמבניים של השיר האופייני למין שלה.

אינטראקציה בגיל חודשיים

תצפיות בתינוקות ובהוריהם הראו כי מגיל חודשיים ועד שלושה חודשים האינטראקציות מתארגנות למבנה קצבי, קבוע ואופייני לדיאדה מסוימת. נוכל אז לראות מעגלים קבועים חוזרים על עצמם של התנהגות קצבית בקומבינציה מובנית וספציפית של מבט, מגע, מגע-רגש, פעילות ידיים, תגובות גוף וסימני עוררות. הקומבינציות הספציפיות הופכות כבר כמעט אוטומטיות. למשל: האם מביטה בהבעה מסוימת על פניה אל התינוק, ומופיע אצלה חיוך, ובהבדל זמן צפוי יופיע חיוך גם אצל התינוק, ואחריו ביטוי ווקאלי, שיעורר תגובה ווקאלית אצל האם, וכתגובה, תנועות רגליים אצל התינוק. תבניות מסוימות כגון אלה, ואף מורכבות מאלה, יפעלו אז כתבניות אינטר-פרסונליות שמופיעות בתדירות גבוהה ומעצבות בהופעתן הקבועה והחוזרת מסלולים עצביים.

גיל 3-9 חודשים

כבר הוזכר לעיל כי אצל האדם השיתוף של המבט בין ההורה לילד הופך לאופנות המרכזית האינטראקטיבית המתואמת. לאחרונה פורסם מחקר שהראה כי בגיל 4 חודשים רק גירוי המערב מבט ישיר בפני התינוק, בהשוואה למבט המכוון לנקודה אחרת, מפעיל מעגלים המכונים "מעגלי המוח החברתי", שכוללים מבנים טמפורליים וקורטיקליים מסוימים. באותו הגיל ניתן לראות גם כי המגע מלא הרגש בין הורה לתינוק (שכונה Love Touch), והווקאליזציה שמתחילה אז לראשונה, קשורות בסינכרוניזציה של מבט. צריך לזכור שבגיל זה (4 חודשים) הילד עדיין איננו יכול לחקור את העולם בידיו, כך שההשתתפות שלו בעולם היא דרך "קח ותן" חברתי, עם ההורה המטפל. על האמור לעיל יש ואריאציות תלויות- תרבות, שמתאימות כנראה לתפיסת העולם הפילוסופית-חברתית המאפיינת קבוצה מסוימת ביחס למערכת היחסים בין היחיד לחברה, למשל: הורים בחברה המערבית נוטים יותר להשתמש בקול, במבט ומציגים לתינוק חפצים תוך כדי כך, במשחק שרובו פנים אל פנים, במקביל לתפיסה פילוסופית-חברתית הרואה ביחיד ישות אוטונומית בעולם חברתי; לעומת זאת הורים בתרבות האפריקאית נוטים יותר לספק מגע גופני צמוד, לאו דווקא פנים אל פנים, במקביל לתפיסה הרואה את היחיד כמרכיב בתוך מארג חברתי.

מגיל 3 חודשים ועד גיל 9 חודשים חלים שינויים הדרגתיים באופני הקשר הדיאדי: קונפיגורציות מסוימות מתחזקות ומתגבשות, בעוד אחרות נעלמות. רצפים שבהם פעילות "חיובית" של האם המכוונת לתינוק, מקדימה את הפעילות וההבעה החיובית של התינוק, נמצאים בגיל 6-3 חודשים, ונעלמים עד גיל 9 חודשים, ומפנים מקום ליוזמה ועצמאות של התינוק בפעילות של התקשרות חיובית. כמו כן, בגיל 9 חודשים נמצא יותר סינכרוניזציה של מגע (תיאום מבט ומגע רגשי), אך הזמן הכללי של מבט משותף יורד לטובת צורות אחרות של משחק.

מחקרים אחרונים מנסים לאפיין כמותית את ההתפתחות של ה"ריקוד" המשותף במבט ובמגע של ההורה עם התינוק. לצורך כך בודדו את המצבים השונים של האם והתינוק על רצף זמן, ומדדו את דרגת ההתאמה בין מצבים שונים של ההורה והתינוק: מצב של מבט מכוון, הימנעות ממבט, השמעת קול, הקשבה לקול וכד'. כמו כן, בדקו מי מוביל את האינטראקציה, ההורה, התינוק או הדדית, ואת טווח הזמן שבין התחלה של קשר ותגובת האחר. ממחקרים אלה עולה שבין גיל 3 ל-9 חודשים האינטראקציה הופכת יותר ויותר מתואמת, ומתקצר זמן התגובה. עם זאת, רוב הזמן ההורה והתינוק הם בלתי מתואמים, עד שמתרחש תיקון, ומופיעה התאמה. החוקרים מדגישים את התפקיד החשוב של התיקון של אי ההתאמה, ז"א שהדרך שבה השניים (הדיאדה) מתקנים רגעים של אי התאמה הוא מרכיב מרכזי בבנייה ובשמירה של קשר אינטימי וחוויית התאמה (8). מרכיב חשוב נוסף הוא התובנה ההולכת וצומחת אצל התינוק לגבי מצבים של אי התאמה: הוא לומד שהקשר לא תמיד מתאים לצרכיו. קונספט זה מופיע כמוטיב מרכזי אצל תאורטיקנים התפתחותיים שונים, כגון Kohut.

הבדלים באינטארקציה של אם-תינוק לעומת אב-תינוק

שאלה נוספת שנבדקה במחקרים בשנים האחרונות היא מהו הדמיון והשוני בין האינטראקציה אם-תינוק לזו של האב עם התינוק. מחברת מאמר זה ערכה מחקר ב-100 הורים לילד ראשון בן 5 חודשים, והראתה כי בניתוח האינטראקציה הורה-ילד בטווחי זמן של שנייה אחת קיימים הבדלים ברורים בין האינטראקציה עם האם לזו שעם האב: עם האם התינוק נע בין מצבים עם עוררות נמוכה-בינונית רוב הזמן, והאינטראקציה מבוססת בעיקר על קשר מבט והשמעה הדדית של קולות מלווים במגע רגשי, ורק לעתים רחוקות יש נקודת שיא של ריגוש חיובי. עם האב, בפרק זמן דומה, היו מספר התפרצויות של התרגשות חיובית, והאינטראקציה הייתה בעיקרה גופנית (הנפת התינוק וכד') או משחק באמצעות חפצים, ופחות החלפת מבטים ומלמולים. למרות הבדלים אלו, לא נמצאו הבדלים כמותיים במשתנים תלויי זמן, דבר שיכול ללמד שהמשחק עם האב הוא מתואם באותה המידה כמו המשחק עם האם. בגדר הפתעה היה הממצא שהדיאדות אב-בן ואם-בת הראו דרגת סינכרוניזציה גבוהה יותר מאשר הקשרים אב עם בתו ואם עם בנה, דבר שיכול להצביע על קיומם של בסיס ביולוגי ובסיס חברתי לקביעת המקצב של המשחק (9). באינטראקציה שונה עם האם ועם האב התינוק למד שלאינטימיות יש מספר צורות: לעתים היא מכוונת לקרבה שבמבט, במגע ובהבעות פנים, ולעתים היא מכוונת לגילוי משותף של העולם החיצוני. בדומה לכך הציע Stern ב-1995 (01) את המודל התאורטי שלפיו יחסים מוקדמים יוצרים דפוסים קבועים שמהווים בסיס ליחסים האינטימיים בחיים הבוגרים.

אינטראקציות קבוצתיות

אם הדיאדה היא "מגרש המשחקים" של האינטימיות הבוגרת, הרי שהאינטראקציות המשפחתיות מספקות לתינוק את ההזדמנות הראשונה להשתתף בחוויה קבוצתית. אז התינוק חווה דפוסים שונים של יחסים במקביל, וכן מתנסה במשימה מורכבת מאוד, הוא צופה באינטראקציה בין ההורים. הועלתה השערה שאינטראקציה משולשת זו תהיה קשורה בהיווצרות דפוסים של קרבה גופנית, דרגות חופש, תקשורת דרך מבט ודרגות של עוצמת ביטוי של רגשות. כשנבדקו השערות אלו מחקרית בשנים האחרונות (כולל מחקריה בנושא זה של מחברת מאמר זה) נמצא כי כבר בגיל 3 חודשים התינוק יכול להתאים את התנהגותו לשני שותפים שונים, וכן יכול כבר להגיב לסיגנלים עדינים שבין ההורים לבין עצמם. מחקר בנושא זה של מחברת המאמר הראה כי בסיטואציה המשולשת התינוקות מבלים מעט יותר זמן עם האימהות, תוארו מספר דפוסי התנהגות של ההורה הצופה (Disengaged ,Supportive ,Intrusive), וכן הראה שהחלפת מבט בין ההורים הקדימה את העברת הילד להורה האחר, וכי התינוקות זיהו והגיבו לסיגנל העדין הזה. קשב מסוג כזה מקדים את התפתחותו של "קשב משותף" כלפי אובייקט, שמופיע סביב גיל 9 חודשים, והוא את הבסיס לפיתוח Theory of Mind אצל התינוק (11). המחברת גם בדקה השפעה של הבדלים תרבותיים על משתנים באינטראקציה המשולשת. הושוו משפחות ישראליות ופלשתיניות באינטראקציה עם ילד ראשון. נמצאו ממצאים דומים לידוע בספרות לגבי הבדלים בין-תרבותיים: ההורים הערבים החזיקו את התינוק צמוד לגופם 83% מהזמן, אך לא פנים אל פנים, גם ההורים נשארו רוב הזמן קרובים זה לזו, האפקט היה ברובו ניטראלי ונצפה מעט מבט משותף. ההורים הישראלים החזיקו את התינוק 74% מהזמן, רוב הזמן פנים אל פנים, וההתנהגות כללה רצפים חוזרים של מבט-אפקט-מגע רגשי. הוצע שמאפיינים תרבותיים של הקשר המוקדם עשויים להשפיע על מאפיינים התפתחותיים מאוחרים יותר (12). השערה זו נבדקה במחקר בקרב ילדי גן, בגיל 3 שנים, ישראלים ופלשתינים. נבדק המשתנה של Self Regulation אצל הילדים ע"י בדיקת יכולתו של הילד לציית לחוקי הגן, לרסן את רגשותיו, לדחות סיפוק ולשאת תסכול, להתמיד בפעילות ולהסתגל לשינוי. במשתנה זה לא היה הבדל בין ישראלים לפלשתינים, אולם היו הבדלים התנהגותיים אחרים: ילדים ישראלים הציגו יכולת גבוהה יותר לבצע פעולה לבקשת מבוגר, בעוד לילדים הפלשתינים הייתה יכולת גבוהה יותר להיענות לדרישת מבוגר להימנע מפעולה. החוקרים העלו השערה שייתכן קשר בין האינטראקציות המאפיינות בינקות בסיטואציה המשפחתית, כפי שתוארו לעיל, ובין ממצאים אלו אצל ילדי גן (13).

תפקיד מקצבים ביולוגיים בסינכרוניזציה

המבנים הריתמיים הרפטטיביים שניתן למצוא אצל תינוקות משקפים מקצבים ביולוגיים של התינוק ומייצגים את ההסתגלות של הדיאדה למקצבים הפנימיים של השניים. מקצבים אלו מזוהים כבר בטרימסטר השלישי ותלויים בהתפתחות תקינה, מבנית ותפקודית של המוח, בעיקר הבשלה של גרעיני המוח, עלייה בצמיחה סינפטית והבשלה של מערכות נוירוכימיות. יילודים עם דרגת בשלות גבוהה יותר של מקצבים ביולוגיים הראו סינכרוניזציה טובה יותר עם אימהותיהם בגיל 3 חודשים. נמצא שתינוקות שבסינכרוניזציה טובה עם אימהותיהם מגיבים בעוצמה גבוהה יותר ל-Still Face. זהו גירוי סטרסוגני מאוד לתינוק, ותגובה עם עוצמה גבוהה יותר מתבטאת בשינוי בטונוס הווגאלי ומהווה אינדיקציה לתגובה הסתגלותית טובה יותר להפרעה סביבתית. ממצאים אלו, גם אם הם ראשוניים, מצביעים על האפשרות שהתנהגות מתואמת בין שניים קשורה בתיאום בפונקציות ביולוגיות בסיסיות עם האחר. זו השערה תאורטית אשר קושרת בין הרמה ההתנהגותית של קשר בין-אישי ובין הרמה הביולוגית של הקשר. עפ"י מחקרים לאחרונה, סינכרוניזציה טובה עם ההורים קשורה גם להתפתחות היכולת ל-Attachment בגיל שנה; להתפתחות של היכולת לדבר ולשחק עם ביטוי רגשי עוצמתי וברור יותר בגיל שנתיים; להתפתחות של היכולת להשתמש בסמלים וליצור רצפים של משחק סימבולי בגיל 3 שנים; להתפתחות של היכולת לבקרה עצמית, שהיא מרכיב חשוב בהסתגלות חברתית; להתפתחותה של היכולת ל-Theory of Mind ולאמפתיה, שנבדקו במחקרים רבים אצל תינוקות מגיל 3 חודשים ועד 13 שנים.

כישלון בסינכרוניזציה והשלכותיו

הנה כי כן, סינכרוניזציה טובה של ההורים עם התינוק היא חיונית כדי לפתח מרכיבים קריטיים שונים של קשר והסתגלות בהמשך. אולם, מה קורה אם היא נכשלת? "קלקול" יכול להיגרם מגורמים הקשורים לתינוק, שהמרכזי ביניהם הוא פגות, אך יכול להיגרם גם במצבים של היריון רב-עוברים, הפרעות בהאכלה, הפרעות נפשיות של גיל הילדות, אוטיזם והפרעה פוסט-טראומטית. "קלקול" יכול להיגרם גם מגורמים הקשורים לאם, שהמרכזי שבהם הוא מצב דיכאוני לאחר הלידה (14). דיכאון כזה ניתן למצוא אצל 12%-10% מהאימהות. גם במצבים תת-קליניים של דיכאון נמצאו קשיים בקואורדינציה אם-תינוק. מחקרים שבדקו כמותית משתנים תלויי זמן באינטראקציה בין אם מדוכאת לתינוקה בהשוואה לאימהות בריאות ולאימהות חרדתיות, מצאו בשני המקרים כי קיימת הפחתה ברורה במרבית המדדים אצל אם הסובלת מדיכאון: רגעי פעילות משותפים, מספר היוזמות להתחיל משחק פנים אל פנים, מצבים של אפקט משותף, זמן תגובה לגירויים הבאים מצד התינוק (פי שניים אצל האם המדוכאת), היכולת לתקן מיס-סינכרוניזציה. במדדים אחרים נמצאה עלייה: רגעים משותפים "שליליים" עם אפקט של כעס או מחאה, התעלמות מהתינוק והסטת המבט. במחקרים שבהם נבדקו ילדים בגיל גן לאימהות שסבלו מדיכאון לאחר הלידה, מצאו אצלם יותר קשיים בוויסות חברתי, רגשי וקוגניטיבי, וכן סימנים ביולוגיים כגון אסימטריה ב-EEG, רמות גבוהות יותר של סרוטונין וקורטיזול, וטונוס ווגאלי גבוה יותר באופן קבוע (בניגוד ליכולת לעלייה בטונוס ווגאלי בעת סטרס, אשר נחשבת סמן ליכולת טובה להסתגלות להפרעה סביבתית).

ביבליוגרפיה

  1. Damasio AR. The feeling of what happens: Body emotion and the making of consciousness. London: Heinemann 1999
  2. Feldman R. Mother-infant synchrony and the development of moral orientation in childhood and adolescence: Direct and indirect mechanisms of developmental continuity. Paper presented in the biennial meeting of the Society for Research in Child Development, Atlanta, GA, 2005
  3. LeVine RA. Contexts and culture in psychological research. New Directions for Child Development 2002;96:101-106
  4. Leckman JF, Feldman R, Swain JE, Eichler V, Thompson N, Mayers LC. Primary parental preoccupation: Circuits, genes, and the crucial role of the environment. Journal of Neural Transmission 2004;11:753-771
  5. Feldman R, Levine A, Zagoory-Sharon O, et al. Evidence for a neuroendocrinological foundation of human affiliation: Plasma oxytocin levels across pregnancy and the postpartum predict maternal-infant bonding. Manuscript submitted for publication
  6. Tarabulsy GM, Tessier R, Kappas A. Contingency detection and the contingent organization of behavior in interactions: Implications for socioemotional development in infancy. Psychological Bulletin 1996;120:25-41
  7. Bornstein MH. Sensitive periods in development: Structural characteristics and causal interpretations. Psychological Bulletin 1989;105:179-197
  8. Tronick EZ, Cohn JF. Infant-mother face-to-face interaction: Age and Gender differences in coordination and the occurrence of miscoordination. Child Development 1989;60:85-92
  9. Feldman R. Infant-mother and infant-father synchrony: The coregulation of positive arousal. Infant Mental Health Journal 2003;24:1-23
  10. Stern DN. The motherhood constellation: A unified view of parent-infant psychotherapy. New York: Basic Books 1995
  11. Feldman R, Weller A, Eidelman AI, et al. Testing a family intervention hypothesis: The contribution of mother-infant skin-to-skin contact (Kangaroo Care) to family interaction and touch. Journal of Family Psychology

2003;17:94-107

  1. Feldman R, Masalha S, Alony D. Micro-regulatory patterns of family interactions: Cultural pathways to toddlers' self-regulation. Journal of Family Psychology 2006;20:614-623
  2. Eisenberg N. Emotion-related regulation and its relation to quality of social functioning. In W.W.Hartup &R.A.Weinberg (Eds.), Minnesota Symposium of Child Psychology in retrospect and prospect. Mahwah NJ Erlbaum

2002;133-171

  1. Feldman R. Maternal versus child risk and the development of parent-infant and family relationships in five high risk populations. Development and Psychopathology 2007;19

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר עמיחי הר-אבן, המחלקה הפסיכיאטרית בי"ח העמק; ד"ר אילנה קרמר, המחלקה הפסיכיאטרית בי"ח העמק, הטכניון


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, דצמבר 2008, גיליון מס' 2, מדיקל מדיה