האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6756 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6756 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סרטן השד בהיריון - Breast cancer during pregnancy

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



סרטן השד בהיריון
Breast cancer during pregnancy
Pink ribbon.svg
יוצר הערך ד"ר אורה רוזנגרטן
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן השד

סרטן שד הוא הגידול השכיח ביותר בנשים, ומדי שנה מאובחנות בישראל אלפי נשים שחלו במחלה זו. לאחר האבחנה, מתבצעת סדרת בדיקות במטרה להעריך את היקף המחלה ולהתאים את הטיפול לחולה בהתאם למצבה הקליני וממצאי הבדיקות.

אבחון סרטן השד יוצר מצב מורכב עבור האישה והסובבים אותה, קרי בני משפחתה וחבריה. ההתמודדות עם עצם המושג "חולת סרטן" מצריכה משאבים נפשיים ניכרים ובנוסף, הטיפולים השונים כרוכים בהתארגנות מתאימה ושינוי במהלך החיים.

סרטן השד אינו נדיר בנשים צעירות יותר. בשנים האחרונות חלה עלייה במספר היחסי של הנשים שמאובחנות בעת היריון. יתכן שהדבר קשור בחשיפה לגורמים מסרטנים בגילאים צעירים, אולם ללא ספק אחת הסיבות לעלייה באבחון סרטן במהלך ההיריון, היא הנטייה של הנשים בימינו לדחות את גיל הקמת המשפחה בשל היציאה לעבודה ובניית קריירה. הנתונים מארצות המערב מראים על עלייה הדרגתית בשיעור מקרי סרטן השד שמאובחנים במהלך ההיריון ב-30 השנים האחרונות[1], [2] (הנתונים לגבי סרטן שד בהיריון במדינת ישראל, מוגבלים)[3].

סרטן שד בהיריון מוגדר כגידול המאובחן בתקופת ההיריון או בשנה שלאחר הלידה. שיעור ההיארעות בעולם המערבי נע בין 0.2% ל-3.8% מההריונות, שבהם מאובחן הסרטן לראשונה[3] , [4] , [5]. גיל החולות נע בין 45-20, ולרוב קיים איחור יחסי באבחנה, שמיוחס לשינויים בשד בעקבות ההיריון או להנקה לאחר הלידה.

החלק היחסי של נשאיות המוטציות בגנים 1/2 BRCA מבין הנשים המאובחנות עם סרטן שד בהיריון, הוא גבוה יחסית לאוכלוסייה הכללית, ויכול להגיע עד 30% או יותר[6]. נתון זה תואם את הגיל הצעיר יחסית של חולות אלה ביחס לאוכלוסייה הכללית של החולות.

אבחנה

נשים הנמצאות בגיל הפוריות אינן נכללות בבדיקות הסקר השגרתיות המקובלות בעולם כיום לגילוי מוקדם של סרטן השד (למעט נשים שאובחנו כנשאיות בשל מוטציות בגן BRCA המעלות את המיכון לחלות בסרטן השד). מסיבה זו שיעור המקרים המאובחנים בשלב מוקדם בזמן היריון ובתקופת ההנקה נמוך.

בדיקה ידנית עצמית בתקופת ההיריון וההנקה מוגבלת, בשל השינויים והגודש בשדיים המתרחשים בתקופה זו. גם בדיקת הרופא מוגבלת, שכן הוא עלול שלא לזהות ממצא כלשהו בשד כגוש החשוד כממאיר. ייתכן מצב בו מטופלת שמגיעה לבדיקה זוכה להרגעת שווא מצד הרופא הבודק (גם אם מדובר בכירורג שד מיומן) ואם אכן קיים גידול בשד, גילויו עלול להדחות באופן משמעותי. ממיבה זו רצוי לשקול ביצוע בדיקת אולטרסאונד (US) של השדיים בכל מקרה בו קיים חשד כלשהו לנוכחות ממצא לא תקין בשד במהלך ההיריון.

בדיקות דימות של השד

בדיקות אלו מוגבלות בזמן היריון בשל סיבות הקשורות לבטיחות הבדיקות ויעילותן, אולם לא ניתן לאבחן סרטן שד ללא ביצוע בדיקות הדמיה לשד (לעיתים אף יש צורך בביצוע בדיקת ביופסיה).

  • אולטרסאונד של השד - זוהי בדיקת דימות נטולת קרינה שאינה כרוכה במיכון העובר. יעילותה טובה גם בזמן היריון, ורגישותה לאבחן גושים סרטניים נעה בין 70% ל-100%. זוהי הבדיקה המועדפת במצב של חשד לגידול בשד בהיריון.
  • ממוגרפיה - ניתן לבצע את בדיקת הממוגרפיה עם מיגון עופרת לבטן. באופן זה כמות הקרינה שהעובר נחשף אליה היא מזערית (החלק של אחד ממאה אלף מכמות הקרינה שצפויה לגרום למומים מולדים). רגישות הממוגרפיה בהיריון עלולה להיות נמוכה מן הרגיל בשל העלייה בסמיכות השד בהיריון, אך בדיקה זו היא היחידה שיכולה לזהות הםתיידויות בשד, ובמקרה של חשד לגידול, ניתן לבצע את הבדיקה גם בזמן היריון (כאמור, עם כיסוי מתאים לבטן)[7].
  • MRI של השד - בדיקת MRI שד ללא הזרקת גדוליניום היא תת מיטבית, ובהעדר נתונים לגבי נזקים אפשריים לעובר מגדוליניום, לא מקובל להזריקו בהיריון. מסיבה זו MRI אינה בדיקה המתאימה לנשים הרות. ניתן לבצע את הבדיקה החל משבועיים לאחר הלידה ובתנאי שהאישה אינה מיניקה (שכן הגודש בהנקה פוגע ביכולת הבדיקה לזהות גידולים ברקמת השד).

ביופסיה של הגוש

יש לבצע בדיקת ביופסיה בכל מקרה בו מתגלה ממצא חשוד, בין שמדובר בממצא קליני ובין שמדובר בממצא שמזוהה בבדיקות דימות בלבד. יש להדגיש בהפניה לפתולוג כי הנבדקת היא אישה הרה או מניקה, שכן השינויים הפרוליפרטיביים הקשורים בהיריון ובהנקה עלולים להקשות על האבחנה.

בירור מערכתי

מקובל לבצע בירור לאבחון גרורות בקרב מטופלות עם גידול מקומי מתקדם. בשל העובדה ששיעור ניכר מן הנשים המאובחנות בהיריון סובלות ממחלה מתקדמת מקומית, קיימת התוויה לבצוע עיבוד סיסטמי, אולם לא ניתן לבצע את כל הבדיקות בהיריון: בדיקות הדמיה כגון PET-CT ,CT ומיפוי עצמות כרוכות ברמת קרינה שאינה מומלצת לנשים בהיריון. הבדיקות המומלצות במהלך ההיריון כוללות: צילום חזה, אולטרסאונד בטן ובמידת הצורך - בדיקת MRI המכוון לעמוד שדרה או לעצמות חשודות - ללא מתן חומר ניגוד. ניתן לשקול בדיקת LOW DOSE CT לריאות, במידה שיש חשד קליני סביר לגרורות ריאתיות. אמינותם של סמני גידול (מרקדים) בסרום בזמן היריון היא מוגבלת, לאור העובדה שבקרב נשים הרות ללא סרטן ניתן למצוא סמני גידול גבוהים [8].

הערכות נוספות

  • יעוץ ובדיקה גנטית - בשל גילן הצעיר של נשים שאובחנו כחולות סרטן שד בזמן ההיריון, קיים סיכון גבוה יותר לקיומה של מוטציה גנטית בקרב נשים אלו. במקרים בהם הגידולים הסרטניים המאובחנים הם מסוג Triple Negative (קולטנים שליליים להורמונים ול-HER2), ששכיחותם בגילאים הצעירים גבוהה יחסית מאשר בשאר קבוצות הגיל, קיים סיכון של כ-15% לקיום מוטציה [9]. המצאות מוטציה גנטית יכולה להשפיע על בחירת הטיפול בהמשך.
  • הערכה מיילדותית מקיפה - יש צורך לבצע הערכה לגבי סיבוכים מיילדותיים שקדמו להיריון הנוכחי, לאור העובדה שיהיה צורך לתכנן את מועד הלידה בהתאם לטיפולים כנגד הסרטן, וכן את המעקב אחר ההיריון והעובר.

קביעת תכנית טיפול

תכנית הטיפול לאישה שחלתה בסרטן השד בזמן היריון תקבע על פי הקריטריונים המקובלים למחלה זו במצב רגיל, ללא ההיריון. ניתן לטפל באישה באמצעות ניתוח או כימותרפיה טרום ניתוחית בהתאם לנתוני הגידול ומצב החולה. עם זאת התכנון חייב להתחשב במגבלות הטיפולים אותם ניתן לתת במהלך השלבים השונים של ההיריון (טיפולים מותרים, תכנון מועד הלידה וכדומה).

הפסקת היריון

יש לשקול הפסקת היריון כאשר המטופלת נמצאת בשליש הראשון להיריון, בו קיים סיכון מוגבר לסיבוכים וקיימות מגבלות לגבי הטיפול הסיסטמי. אם האישה נמצאת לקראת סיום השליש הראשון של ההיריון, ניתן לתכנן את הטיפול (בביטחון) כמקובל. הפסקת היריון אינה משנה את הפרוגנוזה של המטופלת [10] - יש להבהיר זאת היטב למטופלות, טרם קבלת החלטה על פעולה כלשהי. במרבית המקרים לא יומלץ לאישה לבצע הפסקת היריון, לאור העובדה שניתן לתכנן את הטיפול ללא פשרות מרובות.

ניתוח בזמן היריון

אין התווית נגד לבצע ניתוח במהלך ההיריון על כל שלביו, ואין סיכון משמעותי להיווצרות סיבוכים במהלך הניתוח בהיריון[11], ולכן ניתן לבצע כריתת שד חלקית או מלאה. ההחלטה על סוג הניתוח צריכה להתקבל לפי שיקולים דומים לשיקולים הנלקחים בחשבון עבור חולות שאינן בהיריון. נקודה חשובה שיש להתייחם אליה היא הצורך בטפול קרינתי משלים לאחר כריתה חלקית של השד: במידה ונעשה ניתוח של כריתה חלקית בשלבים מוקדמים של ההיריון - הטיפול הקרינתי הנדרש לאחר סוג זה של ניתוח ידחה עד לאחר הלידה ואף עלול להתארך לתקופה של שישה חודשים ומעלה ללא טיפול - דבר שאינו מומלץ. במידה ודחיית הטיפול אינה עולה על פרק זמן של ששה חדשים, אין מגבלה בבחירת סוג הניתוח.

בלוטת זקיף - אין נתונים רבים על מיפוי בלוטת הזקיף בהיריון: לא מקובל להשתמש בצבען כחול שעובר את השיליה בשל העדר נתונים לגבי בטיחותו לעובר, אך ניתן לבצע פרוצדורה זו עם שימוש בננוקולואיד המצומד לטכנציום רדיואקטיבי. בטכניקה זו חשיפת העובר לקרינה קטנה יחמית (מגיעה עד לעשירית מהמנה שנחשבת ברת מיכון) [5] , [12].

שחזור שד בהיריון - ניתן לשקול ניתוח לשחזור שד באמצעות מותחן בזמן היריון. ניתוח זה מאריך את זמן הניתוח (כריתה מלאה או חלקית כאמור). לגבי סיבוכים שונים לאם או לעובר - ממחקרים קטנים ורטרוםפקיביים עולה כי ניתוח זה אינו מעלה בצורה משמעותית את המיכון להקדמת הלידה או להיווצרות סיבוכים [13].

טיפול קרינתי במהלך היריון

יש להימנע ממתן קרינה לאישה בכל שלבי ההיריון. על הרופאים המטפלים לקחת בחשבון את הצורך בקרינה לשד לאחר ניתוח חלקי או אף לאחר כריתת שד מלאה כאשר מדובר בגידולים בסיכון גבוה - אז יש צורך בתוספת קרינה לדופן החזה ולניקוז הלימפטי (הטיפול באמצעות קרינה ייעשה כאשר האישה נמצאת בסיכון גבוה ולאחר הלידה בלבד).

אם המטופלת צריכה לקבל כימותרפיה לאחר הכריתה, ניתן לדחות את הטיפול הקרינתי לאחר מתן הכימותרפיה. אם אין צורך בכימותרפיה, מקובל להתחיל את הטיפול הקרינתי תוך שמונה שבועות לאחר הניתוח (אם כי אין עדויות ברורות לירידה ביעילות הטיפול הקרינתי כל עוד הוא ניתן במהלך חצי שנה לאחר הכריתה). נושאים אלו צריכים להיות חלק ממערכת השיקולים בבחירת סוג הניתוח כאשר מדובר בחולות סרטן שד בתחילת ההיריון.

טיפול כימי וביולוגי בזמן הריון

החששות העיקריים במתן טיפולים סיסטמיים בהיריון הם הקדמת הלידה וגרימת מומים מולדים לעובר. מתן כימותרפיה בשבועיים הראשונים להיריון יגרום ברוב המקרים להפרעה בקליטת ההיריון ולהפלה טבעית. דווח כי מתן כימותרפיה בשליש הראשון להיריון (תקופת האורגנוגנזים) גורם לעלייה בשיעור המומים המולדים בשיעור של 10% עד 20% מהילודים. מסיבה זו מומלץ שלא לתת טיפולים כימותרפיים או אחרים בתקופה זו. לעומת זאת במתן כימותרפיה בשליש השני והשלישי להיריון, נצפו שיעורים נמוכים של נזק לילודים(3.5%-1.3%) בדומה למה שנצפה באוכלוסייה הכללית [14].

מומלץ להימנע ממתן כימותרפיה מעבר לשבוע ה-35 להיריון מחשש לירידה בכדוריות הדם הלבנות סביב הלידה, וסיכון מוגבר להיווצרות זיהומים במהלך הלידה ולאחריה. רצוי לתכנן את הלידה למועד שמאפשר התאוששות מהקורס הכימותרפי האחרון.

למרות השינויים הפיזיולוגיים בהיריון (עלייה בנפח הפלזמה, פינוי מואץ של תרופות על ידי הכליות והכבד) לא קיימות הנחיות לגבי שינוי מינון התרופות בהיריון ומקובל לתת את כמות התרופות הניתנת במצב רגיל, המחושבת על פי שטח הגוף ומשקלו. הפרוטוקולים המקובלים בסרטן שד כוללים בעיקר את השילובים אדריאמיצין-ציטוקסן (AC) ואפירוביצין-ציטוקסן (EC) עם או בלי תוספת התרופה FAC) 5FU או FEC) - שילובים אלה ניתנו בעולם במשך עשרות שנים, ולגביהם קיימים נתונים רבים. בספרות המקצועית תוארו מספר קבוצות של חולות, שכללו מטופלות רבות(בין עשרות למאתיים) שקיבלו את השילובים הללו בהיריון, ולאחר מכן בוצע (אחריהן ואחר הילודים) מעקב שנמשך 6 שנים ויותר. התוצאות הראו שיעורים מוגברים מעט של לידות מוקדמות עם סיכון מוגבר לפיגור בהתפתחות התוך רחמית של העובר (IUGR), כאשר שיעורי המומים המולדים דומים לאוכלוסייה הכללית, ללא סיכונים מוגברים להפרעות גופניות, התפתחותיות או פסיכולוגיות אצל הילדים [15] , [16].

לגבי מתן טקסול (Taxol) בהיריון, הנתונים מוגבלים יותר, אך הרושם הוא שמדובר בתרופה בטוחה למדי [17], מבחינת סיבוכי ההיריון והלידה, משקל הילודים והמעקב אחריהם. התרופה הוכנסה לרשימת התרופות המקובלות לטיפול בסרטן השד במהלך ההיריון, בקווים המנחים בארה"ב [7]. עם זאת יש לזכור כי אין מעקב ארוך טווח לגבי תרופה זו מבחינת התפתחות הילדים.

הנקה בזמן טפול כימי

הנתונים לגבי מעבר התרופות הכימיות לחלב אם, מוגבלים ומראים על מעבר מוגבר של תרופות ליפופיליות לעומת אחרות, אולם מחקרים קטנים שבדקו זאת לא מצאו ברוב המקרים רמות מדידות של תרופות ציטוטוקסיות בחלב האם, מספר שעות לאחר מתן התרופה. למרות זאת - בהעדר נתונים ברורים ומקיפים - מומלץ להימנע מהנקה בזמן מתן כימותרפיה.

טיפולים הורמונליים בהיריון

אין לתת טיפולים הורמונליים בהיריון. מתן טמוקסיפן (Tamoxifen) תואר כגורם למומים קשים בעוברים כגון מומים קרניו-פציאליים וגניטליה לא מוגדרת[18]. לא קיים מידע על מתן חוסמי ארומטאז בהיריון, ואין מקום לתת אותם בתקופת ההיריון.

מתן הרצפטין (Herceptin) בזמן היריון

הרצפטין הוא נוגדן מונוקלונלי המיועד לטפל בגידולים גדולים המבטאים עודף קולטנים מסוג HER2. יעילות התכשיר (שניתן כתוספת לטיפול הכימי) הוכחה בעיקר בשיפור הישרדותן של מטופלות עם גידולים שיש להם ביטוי יתר HER2, ומקובל לתת אותו בשילוב טקםנים במהלך הטיפול. אולם בזמן היריון, נצפתה עלייה ניכרת במספר המקרים בהם כמות מי השפיר ירדה (אוליגו-הידראמניון) לעיתים עד לחוסר ממשי במי שפיר עקב השימוש בתרופה. אמנם תופעת המחסור במי שפיר הייתה הפיכה (בחלק מן המקרים) עם הפסקת הטיפול בהרצפטין, ואף לא נצפו מומים בעובר, אך בהיעדר נתונים המבטיחים שהעובר לא נפגע מהמחסור הזמני - לא מומלץ לתת הרצפטין בהיריון.

יש לזכור כי במחקרים שנערכו בקרב האוכלוסייה הכללית, שהראו את התועלת במתן הרצפטין, חלק מהמטופלות החלו לקבל את התרופה עד שישה חדשים מתום הכימותרפיה. בהסתמך על כך, ניתן להניח שיעילות התרופה תישמר במידת מה, למרות דחיית הטיפול בשל ההיריון. ניתן לשקול מתן הרצפטין במקרים בהם יש צורך דחוף כמו במהלך סוער של מחלה גרורתית בהיריון, אולם אם במעקב ההיריון נצפה מחמור במי שפיר, יש להפסיק את השימוש בו באופן מיידי[19].

מתן טיפול תומך כימותרפיה במהלך ההיריון

הוא בטוח על פי הנתונים הידועים כיום: ניתן להשתמש בתרופות נוגדות בחילה כגון מטוכלופרמיד, אונדנסטרון (חוסם 5HT3) וכן בסטרואידים, (תרופות הנמצאות בשימוש לטיפול בהקאות מוגברות בהיריון באופן שגרתי) ללא חשש לשלום העובר. לגבי אפרפיטנט (Aprepitant חוסם NK1) אין עדיין נתונים והוא אינו מאושר למתן בהיריון. אשר לגורמי צמיחה המטופוייטים כגון G-csf - הניתנים בסדרות קטנות, הרושם הקיים הוא שהמתן בהיריון בטוח, אולם אין מידע לטווח ארוך לגבי הילודים.

ביםפוםפונטים כגון פמידרונט (Pamidronate) או חומצה זולדרונית (Zoledronic acid) הן תרופות הניתנות לטיפול בגדורות גרמיות, והמידע לגבי שימוש בתרופות אלו בזמן היריון מוגבל. עם זאת, ידוע כי תרופות אלה נוטות להצטבר בעצמות לפרקי זמן ארוכים ביותר, ובהיעדר מידע לגבי נזק לילוד ההמלצה היא להימנע מהשימוש בהן בהיריון.

מעקב וניטור העובר והילוד

כבר בשלב האבחנה, על הרופא המטפל לברר כל פרט בנוגע להיסטוריה המיילדותית של האישה, לרבות סיבוכי היריון ולידות מוקדמות. מידע זה חשוב לתכנון הטיפול ותזמון הלידה. מקובל לבצע מעקב במהלך ההיריון, אחת לחודש, הכולל בדיקת העובר. לקראת הלידה, מומלץ לבצע ספירת דם ובדיקות אלקטרוליטים [1] , [3], וכן לבדוק את השליה על מנת לוודא שאין בה גרורות (אם כי דבר זה אינו שכיח בסרטן השד). מעקב אחר הילוד יעשה כמקובל, תוך דגש על התפתחות תקינה. הנקה אפשרית אם האם לא קבלה כימותרפיה בימים שקדמו ללידה. עלול להיווצר קושי בהנקה משד שעבר ניתוח להסרת הגידול כמו גם משד שעבר הקרנה.

פרוגנוזה

שאלת הפרוגנוזה של סרטן שד בהיריון עולה לעיתים תכופות, מכיוון שמרבית המטפלים מברו כי מדובר בפרוגנוזה גרועה יותר מאשר בקרב נשים בגילאים צעירים במצב רגיל ללא היריון. רוב המחקרים מצביעים על כך שהפרוגנוזה של סרטן שד בהיריון זהה לחלוטין לזו של נשים בגילאים המקבילים, שאינן הרות, עם גידולים דומים לאחר התאמה של שלב הגידול (כאמור בהיריון על פי רוב שלב הגידול מתקדם יותר בשל האבחון המאוחר) ונתונים נוספים למאפייני הגידול של נשים שאינן בהיריון.

בקרב נשים צעירות ימצאו שיעורים גבוהים יותר של גידולים עם קולטנים הורמונליים שליליים, ולעתים שיעור גבוה יותר של גידולים מסוג Triple-negative, שעלולים להיות כרוכים בתוצאות פחות טובות לטווח הארוך. קיימים חילוקי דעות לגבי הימצאות שיעורים גבוהים יותר של גידולים המבטאים עודף של הקולטן HER2 בקרב נשים צעירות, אולם הפרוגנוזה של גידולים אלה דומה יותר כיום, לגידולים שאינם בעלי ביטוי מוגבר של HER2 הודות לטיפול הממוקד נגד HER2 ‏[6], [20] , [21].

לאור החשש הטבעי של נשים במצב זה, כולל חשש מפני הריונות נוספים, רצוי מאד להביא לידיעת המטופלות שהיריון עתידי לא יפגע בסיכויי ההחלמה שלהן, בין אם מדובר בנשאיות של המוטציות בגנים של BRCA, ובין לאו[22] , [23].

היבטים פסיכולוגיים

היריון ידוע כמצב העלול לגרום למצוקה נפשית הן במהלכו והן לאחר הלידה. אבחון סרטן במהלך ההיריון מגביר בצורה משמעותית את המצוקה הנפשית. נוסף על כך, כתוצאה מהאבחון עלול להיווצר קונפליקט בין הרצון להבריא(תוך קבלת טיפול מקסימלי) לבין החשש מהפגיעה בעובר. קיימים לבטים בין הרצון לשמור על ההיריון לבין הפסקתו, חשש מפני הלידה ומההנקה שלאחריה, מהאימהות בצל המחלה ועוד.

במחקרים שעקבו אחר מצבן הנפשי של נשים עם סרטן שד לאחר לידה נמצא שיעור מוגבר (10% ־20%) של סיכון להיווצרות דיכאון לאחר לידה. בין הגורמים שנמצאו כמחמירים את הסיכון לדיכאון: היעדר הדרכה בנושא פוריות, חומר בטחון לגבי ההיריון ותקינותו, חשש לגורל האם והעובר (המחלה והטיפולים) כולל הקונפליקט בין בריאות האם לחשש מפגיעה בעובר כפי שהוזכר לעיל, וכן חשש בנושא ההנקה.

כמו כן, נמצאה מצוקה נפשית מתמשכת בקרב 50% מהנשים חולות הסרטן במשך 4 השנים לאחר ההיריון, לעומת 15% בלבד מהנשים ללא סרטן במשך שנה לאחר ההיריון.

התברר כי ככל שההדרכה והמידע שקיבלה האישה היה רב יותר ובוצע אחריה מעקב צמוד במשך ההיריון ולאחריו, כך פחת הסיכון לפתח דיכאון לאחר לידה. נתונים אלה מדגישים את הצורך בהדרכת האם ובמעקב אחריה במשך ההיריון ולאחריו [24].

סיכום

סרטן שד בהיריון הוא מחלה מורכבת הן מבחינה רפואית והן מבחינה נפשית. ההחלטות בנושא הטיפולים כמו גם החרדות הקשות שמלוות את החולה ומשפחתה, מהוות אתגר עבור הצוות המטפל, ומחייבות עבודתו של צוות רב מקצועי הכולל גינקולוג, אונקולוג ונאונטולוג. בנוסף, יש מקום לשתף בהליך הטיפולי גם אחות (מתאמת סרטן שד ומיילדת), עובדת סוציאלית, פסיכולוג, אנשי מקצוע המתמחים במתן תמיכה נפשית-רוחנית ועוד. שיתוף פעולה בין הגורמים המטפלים השונים יכול לגרום לתחושת בטחון אצל המטופלת, הן לגבי מצבה הרפואי והן לגבי ההחלטות שלה בנושא הטיפול במחלה. טיפול רב תחומי זה מאפשר לאישה לעבור את התקופה הקשה בדרך המיטבית עבורה ועבור בני משפחתה.

ביבליוגרפיה

  • Kasum M, Beketi -Oreskovi L, Peddi PF, Oreskovi S, Johnson RH. Fertility after breast cancer treatment. Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 2014 Feb;173:13-8. Epub 2013 Nov 17.
  1. ↑ 1.0 1.1 Zagouri F, Psaltopoulou T, Dimitrakakis C, Bartsch R, Dimopoulos MA. Challenges in managing breast cancer during pregnancy. J Thorac Dis. 2013 Jun;5(Suppl 1):S62-7.
  2. ↑ Krishna I, Lindsay M. Breast cancer in pregnancy. Obstet Gynecol Clin North Am. 2013 Sep;40(3):559-71.
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 National Comprehensive Cancer Network (NCCN). NCCN guidelines for breast cancer. Version 1.2014. Breast cancer during pregnancy (preg-1, MS 56-58). 2014; National Comprehensive Cancer Network. Available from: www.NCCN.org
  4. ↑ Harrison P. Psychological impact of breast cancer diagnosis during pregnancy. Nurs Womens Health. 2013 Oct;17(5):437-42.
  5. ↑ 5.0 5.1 Lohsiriwat V, Peccatori FA, Martella S, Azim HA Jr, Sarno MA, Galimberti V, et al. Immediate breast reconstruction with expander in pregnant breast cancer patients. Breast. 2013 Oct;22(5):657-60. Epub 2013 Jul 17.
  6. ↑ 6.0 6.1 Madaras L, Kovacs KA, Szasz AM, Kenessey I, T kes AM, Szekely B, et al. Clinicopathological features and prognosis of pregnancy associated breast cancer - a matched case control study. Pathol Oncol Res. 2014 Jul;20(3):581-90. Epub 2013 Dec 20.
  7. ↑ 7.0 7.1 Framarino-Dei-Malatesta M, Piccioni MG, Brunelli R, lannini I, Cascialli G, Sammartino P. Breast cancer during pregnancy: a retrospective study on obstetrical problems and survival. Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 2014 Feb;173:48-52. Epub 2013 Nov 28.
  8. ↑ Matrai Z, Banhidy F, Teglas M, Kovacs E, Savolt A, Udvarhelyi N, et al. [Sentinel lymph node biopsy in pregnancy-associated breast cancer]. Orv Hetil. 2013 Dec 1; 1 54(50): 1991-7. Hungarian.
  9. ↑ Kasum M, Beketi -Oreskovi L, Peddi PF, Oreskovi S, Johnson RH, et al. Fertility after breast cancer treatment. Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 2014 Feb;173:13-8. Epub 2013 Nov 17.
  10. ↑ Cardonick E, Dougherty R, Grana G, Gilmandyar D, Ghaffar S, Usmani A. Breast cancer during pregnancy: maternal and fetal outcomes. Cancer J. 2010 Jan-Feb;16(1):76-82.
  11. ↑ Michieletto S, Saibene T, Evangelista L, Barbazza F, Grigoletto R, Rossi G, et al. Preliminary monocentric results of biological characteristics of pregnancy associated breast cancer. Breast. 2014 Feb;23(1):19-25. Epub 2013 Nov 1.
  12. ↑ Valentini A, Lubinski J, Byrski T, Ghadirian P, Moller P, Lynch HT, et al. The impact of pregnancy on breast cancer survival in women who carry a BRCA1 or BRCA2 mutation. Breast Cancer Res Treat. 2013 Nov;142(1):177-85. Epub 2013 Oct 18.
  13. ↑ Eibye S, Kjaer SK, Mellemkjaer L. Incidence of pregnancy-associated cancer in Denmark, 1977¬2006. Obstet Gynecol. 2013 Sep;122(3):608-17.
  14. ↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה13
  15. ↑ סרטן השד החודרני בנשים צעירות בישראל - עדכון מרץ 2003 - ד"ר מיכה ברחנא מתוך אתר רישום הסרטן הלאומי של משרד הבריאות
  16. ↑ Han SN, Lotgerink A, Gziri MM, Van Calsteren K, Hanssens M, Amant F, et al. Physiologic variations of serum tumor markers in gynecological malignancies during pregnancy. BMC Med. 2012 Aug 8;10:86.
  17. ↑ Robertson L, Hanson H, Seal S, Warren-Perry M, Hughes D, Howell I, et al. BRCA1 testing should be offered to individuals with triple-negative breast cancer diagnosed below 50 years. Br J Cancer. 2012 Mar 13;106(6): 1234-8. Epub 2012 Feb 14.
  18. ↑ McMaster J, Dua A, Desai SS, Kuy S, Kuy S. Short term outcomes following breast cancer surgery in pregnant women. Gynecol Oncol. 2013 Sep 13. pii: S0090-8258(13)01 177-3. [Epub ahead of print]
  19. ↑ Ring AE, Smith IE, Jones A, Shannon C, Galani E, Ellis PA. Chemotherapy for breast cancer during pregnancy: an 18-year experience from five London teaching hospitals. J Clin Oncol. 2005 Jun 20;23(18):4192-7.
  20. ↑ Hahn KM, Johnson PH, Gordon N, Kuerer H, Middleton L, Ramirez M, et al. Treatment of pregnant breast cancer patients and outcomes of children exposed to chemotherapy in utero. Cancer. 2006 Sep 1 5; 107(6): 1219-26.
  21. ↑ Cardonick E, Bhat A, Gilmandyar D, Somer R. Maternal and fetal outcomes of taxane chemotherapy in breast and ovarian cancer during pregnancy: case series and review of the literature. Ann Oncol. 2012 Dec;23(12):3016-23. Epub 2012 Aug 8.
  22. ↑ Isaacs RJ, Hunter W, Clark K. Tamoxifen as systemic treatment of advanced breast cancer during pregnancy - case report and literature review. Gynecol Oncol. 2001 Mar;80(3):405-8.
  23. ↑ Zagouri F, Sergentanis TN, Chrysikos D, Papadimitriou CA, Dimopoulos MA, Bartsch R. Trastuzumab administration during pregnancy: a systematic review and meta-analysis. Breast Cancer Res Treat. 2013 Jan;137(2)349-57. Epub 2012 Dec 15.
  24. ↑ Cardonick E, Dougherty R, Grana G, Gilmandyar D, Ghaffar S, Usmani A. Breast cancer during pregnancy: maternal and fetal outcomes. Cancer J. 2010 Jan-Feb;16(1):76-82.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אורה רוזנגרטן - מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית, המכון האונקולוגי, המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים



פורסם בכתב העת "במה", ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה, אוקטובר 2014, גיליון מסי 20