סרטן תאי הכליה - Renal cell carcinoma

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

סרטן הכליה
Renal cancer
יוצר הערך	פרופ' דב פודה

בעשורים האחרונים ישנה עליה בשכיחות התחלואה והתמותה בסרטן תאי הכליה (Renal Cell Carcinoma, RCC). הסוג הנפוץ ביותר של RCC, כ80% מהמקרים, הוא סרטן תאים בהירים (Clear cell renal carcinoma). רוב המקרים ספורדיים, אם כי קיימות תסמונות תורשתיות המעלות את הסיכון לחלות. האבחנה לרוב מקרית, בשל בדיקות דימות שנעשו בבירור תסמינים שאינם קשורים למחלה. הטיפול הניתוחי הוא בעל יכולת לרפא את המחלה.

אפידמיולוגיה

RCC מהווה כ-3% מהגידולים הממאירים. ישנה עלייה מתמדת בשכיחות הופעת סרטן הכליה. למרות הגילוי המוקדם של גידולים קטנים יותר, גם התמותה מהמחלה עלתה בשני העשורים האחרונים.

אטיולוגיה וסיווג

כ-98% ממקרי סרטן הכליה הם ספורדיים וקשורים לעתים בגורמי סיכון, כמו עישון והשמנה. רק 2% קשורים בתסמונות תורשתיות, כמו: תסמונת ון היפל-לינדאו (Von hippel-lindau syndrome), תסמונת בירט-הוג-דיוב (Birt-hogg-dube Syndrome), תסמונת הופעת שרירמת מורשת וסרטן תאי כליה (Hereditary leiomyomatosis and renal cell cancer syndrome), סרטן תאי כליה פפילרי תורשתי (Hereditary papillary renal cell carcinoma) ואחרים.

בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת התהליכים המולקולריים הקשורים בהתפתחות הסוגים השונים של סרטן הכליה (1):

סרטן תאים בהירים (Clear сell renal cell carcinoma)

מהווה כ-80%-70% ממקרי סרטן הכליה. במשפחות עם תסמונת ון היפל-לינדאו מופיעים גידולים אלו בגיל צעיר יותר ולעתים גידולים מרובים, בשתי הכליות. ב-60% מהגידולים הספורדיים מסוג זה נמצא מוטציות בגן VHL אשר גורמות להצטברות ריכוז גבוה של Hypoxia inducible factor α ושל גורמי גדילה המאיצים צמיחת גידולים כמו Transforming growth factor α, ‏ Vascular endothelial growth factor ועוד.

סרטן פפילרי (Papillary renal cell carcinoma)

מהווה כ-15%-10% מגידולי הכליה הממאירים. צורה זאת שכיחה פי 5 בגברים. כמו כן היא שכיחה בכליות שאינן מתפקדות (End stage renal disease). ברוב המקרים היא אינה שולחת גרורות ולכן התמותה ממנה פחותה מ-10% בתוך 5 שנים.

מוכרות שתי צורות היסטולוגיות:

• סוג 1 - גידולים פפילריים הבנויים מתאים קטנים בעלי ציטופלזמה (Cytoplasm) בהירה, גרעינים קטנים בעלי צורה סגלגלה, ללא גרעינונים ברורים.
• סוג 2 - מבנים פפילריים רבי שכבות המורכבים מתאים גדולים עם ציטופלזמה אאוזינופילית (Eosinophilic), גרעינים עגולים גדולים וגרעינונים בולטים. גידולים אלה מגוונים יותר ובעלי פרוגנוזה רעה יותר.

רוב הגידולים הפפילריים הם ספורדיים. מיעוטם קשורים במחלות תורשתיות:

• סרטן תאי כליה פפילרי תורשתי- מחלה אוטוזומלית דומיננטית הגורמת לגידולים פפילריים מרובים מסוג 1. הגן האחראי להופעת הגידולים נמצא על כרומוזום 7 ומבטא את האונקוגן (oncogene) ‏ MET שמייצר חלבון המשמש כטירוזין קינאז (Tyrosine kinase) של קולטן לגורמי גדילה.
• תסמונת הופעת שרירמת מורשת וסרטן תאי כליה- מחלה אוטוזומלית דומיננטית הגורמת להופעת שרירמות (leiomyomas) מתחת לעור וברחם וכן גידולי כליה פפילריים, בודדים בדרך כלל, מהסוג ההיסטולוגי 2. מדובר לרוב על גידול אגרסיבי ששולח גרורות בשלב מוקדם. הגן הפגוע במחלה זו הוא FH המקודד את האנזים פומרט הידרטאז (Fumarate hydratase).

סרטן כרומופובי (Chromophobe carcinoma)

מהווה כ-4% מגידולי הכליה. מקורו בתאי האפיתל של החלק הקליפתי (Cortex) של הצינורות המאספים (Collecting ducts). שמו של הגידול נובע מצביעה חלשה של הציטופלסמה שנראית לרוב בעלת מבנה רשתי כמעט שקוף. עם זאת, אופייני שגידולים אלה נצבעים על ידי ברזל קולואידלי (Colloidal iron) בשל תכולת מוקופוליסכרידים (mucopolysaccharides) . בבדיקה אלקטרון-מיקרוסקופית ניתן לזהות ריבוי מיקרו-בועיות אופייניות. ברוב המקרים גידולים אלה לא שולחים גרורות גם כאשר הגיעו לממדים גדולים. עם זאת תוארו גם סוגים של הגידול הנצבעים צביעה אאוזינופילית ואף בעלי מראה סרקומטואידי (Sarcomatoid) שהם בעלי התנהגות הרבה יותר אלימה. גידולים אלה מופיעים ב-15% מחולי מחלה תורשתית נדירה: תסמונת בירט-הוג-דיוב. הגן BDH נחשב כגן מדכא גידולים המקודד את החלבון פוליקולין (Folliculin). פגיעה בגן זה כרוכה בהופעת גידולי כליה מרובים.

סרטן צינורית מאספת (Collecting duct carcinoma)

שאת נדירה, פחות מ-1% מגידולי הכליה. מדובר בשאת אלימה המתגלה לרוב בשלב מתקדם ונושאת פרוגנוזה רעה. אחת הצורות שלה: קרצינומה מדולרית (Medullary carcinoma) תוארה בעיקר באמריקאים אפריקנים החולים או נושאים את הגן של אנמיה חרמשית. גם צורה זו מדרגת ממאירות גבוהה, מתגלה בשלב מתקדם ורוב הלוקים בה מתים בתוך שנה.

קליניקה

רוב גידולי הכליה מתגלים היום במהלך בדיקת על-שמע או טומוגרפיה ממוחשבת של הבטן שנעשים בעקבות תסמינים שאינם קשורים בהכרח לגידול בכליה כמו במעקב אחר מחלות אחרות. כלומר, רבים מהגידולים הם א-תסמיניים. כמו כן תמונה של יתר לחץ דם חדש או ממצא של דם בשתן יכול להעלות את האבחנה ואת הצורך בבירור.

אבחנה

כאמור, לעתים האבחנה היא אקראית בשל בדיקות דימות שנעשו למטרות אחרות. לפיכך, הגידולים שמתגלים כיום בבדיקות דימות הם קטנים יותר מאלה שהתגלו בעבר ולרוב מוגבלים לכליה.

כ-20%-15% מהגידולים המתגלים כיום בבדיקות הדמיה, לרוב באורח מקרי, הם גידולים שפירים כמו: אדנומה קורטיקלית כלייתית, אונקוציטומה ואנגיומיוליפומה כלייתית (Renal angiomyolipoma).

רוב הגושים המוצקים בכליה הם גידולים ממאירים שמקורם בתאי האפיתל הצינורי: סרטן תאי הכליה. באבחנה מבדלת לגוש מוצק ממאיר בכליה קיימים גידולים ממאירים של האורותל (urothel) המכסה את המערכת המאספת וסרקומות. בילדים נפרובלסטומה (Nephroblastoma) היא הגידול השכיח ביותר וב-80% מהמקרים מתגלה לפני גיל 5.

בדרך כלל לא ניתן להבדיל בבדיקות הדמיה בין גידול ממאיר לשפיר. יוצאת דופן היא האנגיומיוליפומה, אותה ניתן לאבחן על ידי זיהוי רקמת השומן שבגידול בעזרת בדיקת העל-שמע או הטומוגרפיה הממוחשבת.

ציסטות כלייתיות פשוטות, ללא תלות בגודלן או במספרן, אינן תהליך גידולי ואינן דורשות טיפול או מעקב. קשה לעתים להבדיל דימום בתוך ציסטה פשוטה (Hemorrhagic cyst) או הצטברות חומר חלבוני בציסטה (Hyper-dense cyst), מגוש גידולי. במקרים אלה ניתן להיעזר בבדיקת תהודה מגנטית (MRI) או בPET-CT. לעתים נמצא גוש ציסטי המכיל מחיצות, הסתיידויות או קטעי רקמה בתוכו. גוש כזה יכונה ציסטה מורכבת והוא חשוד להיות ציסטאדנוקרצינומה (Cyst adenocarcinoma).

בוסניאק (Bosniak)‏ (2) תיאר 4 קטגוריות של ציסטות מורכבות:

• קטגוריה 1 - ציסטות עם דופן דקה וחלקה ובהן תוכן נוזלי הומוגני.
• קטגוריה 2 - ציסטות עם מחיצה דקה אחת או שתיים בתוכן, ותוכנן נוזלי בצפיפות של מים או ציסטה בעלת תוכן צפוף ממים אך ללא האדרה לאחר הזרקת חומר ניגוד (Hyper dense cyst).

קטגוריות אלה לא חשודות כגידולים ואין צורך בבדיקות נוספות.

• קטגוריה 3 - כוללת ציסטות בעלות דופן עבה ולא סדירה, ציסטות עם מספר חללים שביניהם מחיצות עבות, עם או בלי הסתיידויות גסות. גושים כאלה מומלץ לכרות, אך לעתים קרובות אלה תהליכים שפירים.
• קטגוריה 4 - גושים ציסטיים עם חללים רבים ומחיצות עבות לא סדירות העוברות האדרה וציסטות עם קטעי רקמה בתוכן. גושים כאלה יש לכרות בגלל הסיכוי הגבוה לציסטאדנוקרצינומה.

לאחר בדיקת הגודל והמיקום של הגוש בכליה, דרושה טומוגרפיה ממוחשבת של החזה והבטן גם כדי לקבוע את שלב המחלה: אם יש חדירה של הגידול מעבר לגבולות הכליה, לווריד הכליה או לתוך הווריד הנבוב, אם יש גרורות בקשרי הלימפה בשער הכליה, לאורך הוותין או הווריד הנבוב ואף לקשריות לימפה במיצר, אם יש גרורות בריאות, בכבד או בעצמות.

ביופסיות מחט מגוש כלייתי נעשות לעתים רחוקות. שנים רבות נמנעו מביופסיות מחשש לפיזור תאי גידול לאורך מסלול המחט. היו מחקרים שהראו אי התאמה בין הממצאים בביופסיות לבדיקה הפתולוגית של הכליה שהוסרה בניתוח בכמחצית המקרים. בעבר, כאשר הגידולים התגלו כגושים גדולים, ובדרך כלל ממאירים, הטיפול היה כריתה רדיקלית (Radical), ולא היה צורך בביופסיות. כיום, כאשר רוב הגידולים מתגלים כגושים קטנים, עד 20% מהם שפירים, ראוי לעתים לקבל ביופסיות מחט מהגוש לפני החלטה על טיפול. מחקרים חדשים הראו כי נטילת ביופסיות מחט אינה כרוכה בפיזור הגידול, וכאשר הביופסיות מכוונות על ידי טומוגרפיה ממוחשבת, האבחנה הפתולוגית מדויקת יותר.

טיפול

בהיעדר טיפולים יעילים אחרים, הסרת הגידול בניתוח הוא הטיפול הראשון ברוב המקרים.

כריתה רדיקלית של הכליה

רובסון (Robson) קבע את הכללים לכריתה רדיקלית של הכליה ב-1963. באותם ימים רוב גידולי הכליה התגלו כגושים גדולים שפרצו את גבולות הכליה ואף חדרו לבלוטת יותרת הכליה. לפיכך, הניתוח כלל כריתה של הכליה, בלוטת יותרת הכליה שמעליה, השומן סביב הכליה והפציה ע"ש ג'רוטה (Gerota's fascia) שעוטפת אותם. כ-5% מגידולי הכליה צמחו לתוך וריד הכליה וחלקם חדרו אף לתוך הווריד הנבוב. במקרים אלה היה צורך לקשור ולחלק את עורק הכליה ואת השופכן, להפריד את הכליה סביב הפציה ע"ש ג'רוטה, לבודד את וריד הכליה לכל אורכו ואז לפתוח את הווריד הנבוב ולהוציא מתוכו את הגידול עם הכליה. ניתוח כזה הניב תוצאות דומות לתוצאות הכריתה של גידולים שלא פרצו מעבר לגבולות הכליה.

במקרים שבהם הגידול צמח בתוך הווריד הנבוב מעל לפתחי הכניסה של ורידי הכבד ואף לתוך העלייה הימנית של הלב, הוצאת הגידול מחייבת שיתוף פעולה עם מנתחי לב. לאחר חלוקת עורק הכליה והפרדת הכליה מהרקמות סביבה, נעשית פתיחת החזה, החולה מחובר למכונת לב ריאה ובעזרתה מקררים את גוף החולה ל-18 מעלות כדי לשמור על רקמות הלב והמוח. פעילות הלב נפסקת, עוצרים את זרימת הדם במכונת הלב-ריאה, ואז ניתן לפתוח את העלייה הימנית ואת הווריד הנבוב ככל שנדרש, ולהוציא מתוכו את הגידול ללא איבוד דם. עם זאת, גם כאשר הניתוח מסתיים בהצלחה, הסכנה של הישנות המחלה והופעת גרורות גדולה, והסיכוי להישרדות החולים יותר משנה קטן.

מנתחים אחדים הראו שכריתה של קשריות הלימפה לאורך הוותין והווריד הנבוב כחלק מהכריתה הרדיקלית של הכליה, גם כאשר אין עדות בבדיקות דימות לגרורות, הורידה את הסיכון להישנות המחלה ושיפרה את הישרדות החולים, בהשוואה לניתוחים שבהם לא נכרתו קשרי הלימפה. מחקרים אחרים לא אימתו תוצאות אלה, ולכן רוב המנתחים לא מקפידים על הסרת קשריות הלימפה.

השימוש הנרחב בבדיקת העל-שמע ובטומוגרפיה הממוחשבת הביא לגילוי גידולים קטנים יותר. עם הזמן התברר שלא בכל המקרים יש צורך בניתוח רדיקלי. כאשר הגידול נמצא במרכז הכליה או בקוטב התחתון, אין צורך בכריתת בלוטת יותרת הכליה.

לאחר הניתוח לא נהוג להציע טיפולים נוספים, כל עוד אין עדות למחלה גרורתית. למרות ניסויים קליניים שבדקו טיפולים שונים לאחר הניתוח, עד כה לא נמצא טיפול מסייע (Adjuvant therapy) יעיל שישפר את תוצאות הטיפול הניתוחי.

כריתה חלקית של הכליה

במשך השנים הצטבר ניסיון בכריתה של גידולי כליה בחולים שלהם כליה יחידה או כאשר תפקוד הכליות לקוי. במקרים כאלה נעשתה כריתה חלקית של הכליה: הוצאת הגוש תוך שימור מרבי של הכליה, כדי למנוע אי ספיקת כליות. כאשר הגידול צומח בהיקף הכליה, לא חודר לתוך הסינוס הכלייתי (Renal sinus) ורחוק מהמערכת המאספת ומכלי הדם הגדולים, ניתן לכרות את הגידול עם שוליים של רקמת כליה תקינה סביב, כמעט ללא סיבוכים. כאשר הגידולים שנכרתו קטנים מ-4 ס"מ, הסכנה להישנות מקומית כ-3% והתפתחות גרורות נדירה. גם אם תהיה הישנות מקומית בכליה, ניתן לכרות את הכליה וסיכויי הריפוי יישמרו. בשנים האחרונות הניתוח לכריתה חלקית של הכליה נעשה גם כאשר הכליה האחרת תקינה, גם כאשר הגידול גדול מ-4 ס"מ ולעתים גם כאשר הגידול מצוי במרכז הכליה. הכלל המנחה אם לבחור בכריתה רדיקלית או בניתוח משמר כליה הוא הוצאה שלמה של הגידול עם שוליים תקינים. הסיכוי לריפוי ושיעור הישרדות החולים לאחר ניתוח לכריתה חלקית של הכליה לא נופלים מתוצאות כריתה רדיקלית של גידולים בגודל דומה, אם מקפידים על כריתה של הגידול עם שוליים של רקמה תקינה סביבו.

ניתוחים בגישה לפרוסקופית

שנים רבות נעשו כל ניתוחי הכליה בגישה פתוחה, בחתך מותני או בחתך בטני. בעשור האחרון אימצו האורולוגים את גישת הלפרוסקופיה (Laparoscopy) לכריתה רדיקלית של הכליה. כמו בניתוחים הפתוחים גם בטכניקה הלפרוסקופית ניתן לכרות את הכליה בגישה רטרופריטונאלית או דרך חלל הצפק. התברר שמבחינה אונקולוגית, תוצאות הניתוחים הלפרוסקופיים טובים כמו של הניתוחים הפתוחים. החשש מפיזור תאי גידול בחלל הבטן או בחתך הניתוחי לא התאמת. יתרונות הגישה הלפרוסקופית הם: החתך הניתוחי הדרוש להוצאת הכליה קטן, הכאבים בעקבות הניתוח קלים יותר, ומשך האשפוז קצר יותר. עם הזמן נעשו בגישה הלפרוסקופית גם ניתוחים לכריתה חלקית של הכליה (3). כריתה חלקית כרוכה לעתים בדימום רב מרקמת הכליה, ולכן נהוג לסגור את העורק הראשי ואת וריד הכליה עד לתפירת כלי הדם במיטת הגידול. מאחר שסגירה ממושכת של עורק הכליה עלול לגרום נזק איסכמי, מקובל בניתוחים הפתוחים לקרר את הכליה מיד לאחר סגירת העורק ולפני כריתת הגידול, כדי לשמור על תפקוד הכליה. בגישה הלפרוסקופית לא נמצאה עדיין דרך יעילה לקרר את הכליה, ולכן קיים חשש מנזק איסכמי. גם התפירה של כלי הדם והמערכת המאספת קשה יותר בטכניקה הלפרוסקופית. מסיבות אלה נעשים הניתוחים לכריתה חלקית של הכליה בגישה הלפרוסקופית בעיקר לגידולים קטנים, בהיקף הכליה, על ידי מנתחים מנוסים.

טיפולים מקומיים ללא כריתה

ההתפתחות הטכנולוגית הביאה אמצעים פיזיקליים חדשים של הרס גידולי כליה ללא כריתת הגידול (5,4). בהדרכת טומוגרפיה ממוחשבת ניתן לקבל ביופסיית מחט מהגוש ובהמשך לכוון לתוכו בדיקור ישיר דרך העור, מתמר דק אשר יחמם את הגידול לטמפרטורות גבוהות בעזרת גלי מיקרו (Radiofrequency), או יקפיא את הגידול (Cryoablation). טמפרטורות קיצוניות אלה הורסות את תאי הגידול. מסיבות טכניות, טיפולים אלה מתאימים בעיקר לגידולים קטנים מ-3 ס"מ. ניתן לבצע הקפאה של גוש כלייתי גם לאחר חשיפת הכליה בגישה לפרוסקופית. בדרך זו ניתן לדייק יותר בהכוונת המתמרים לתוך הגוש, תחת ראייה, כאשר הגוש חשוף. בעקבות הטיפול הגידול יעבור נמק. גם אם לא ייעלם בבדיקות הדמיה, ניתן לראות בטומוגרפיה עם חומר ניגוד שאין האדרה בגידול, כלומר אין זרימת דם בתוכו. מספר מחקרים הראו, בביופסיות חוזרות מהגוש, שרוב הגידולים עוברים נמק בעקבות הטיפול. הצלחת טיפולים אלה במעקב מרבי של 5 שנים היא בין 80% ל-100%. כאשר הטיפול נעשה בדיקור ישיר דרך העור, אין צורך בהרדמה כללית במטופלים עם סיכון גבוה להרדמה. שיטה נוספת, לא חודרנית, שנבדקת עדיין בניסויים קליניים, היא חימום של גידולי כליה לטמפרטורה שבין 70 ל-80 מעלות, בעזרת על-שמע מרוכז המכוון מחוץ לגוף (High Intensity Focused Ultrasound).

מעקב בלבד

כאשר מתגלה גידול כלייתי קטן מ-4 ס"מ, בחולים שתוחלת חייהם קצרה, מפאת גילם או בשל מחלות אחרות, ניתן לעתים להסתפק במעקב בלבד. חוקרים אחדים הראו שרק שליש מהגידולים גדל באורח משמעותי במהלך תקופת מעקב של כ-3 שנים. יתר הגידולים לא משנים את גודלם או גדלים בקצב איטי מאוד. עדות לפיזור גרורות במהלך המעקב הייתה ב-1%-0% מהמקרים (7,6).

כריתת הכליה בחולים עם גרורות של סרטן הכליה

הישרדות חולים עם סרטן גרורתי של הכליה שונה מאוד במקרים שונים. עם זאת לא נהוג לכרות את הכליה עם הגידול אלא במצבים הבאים:

1. כאשר יש גרורה יחידה. כריתת הכליה והגרורה מאפשרים הישרדות משמעותית של החולים גם ללא טיפולים תרופתיים.
2. כאשר הגידול הראשוני גורם לתסמינים קשים, כמו דימום או תסמונות פרה-נאופלסטיות (Paraneoplastic syndromes).
3. כחלק מטיפול תרופתי מערכתי (systemic), לדוגמה: כריתת הכליה וטיפול בRoferon ‏ (Interferon alpha 2A) האריך את הישרדות החולים ב-10-3 חודשים בהשוואה לטיפול בRoferon בלבד (8).

טיפולים תרופתיים בסרטן כליה גרורתי

כימותרפיה אינה יעילה נגד סרטן הכליה, כנראה בשל ביטוי נשא עמידות רב-תרופתית (Multidrug resistance transporter) בתאי האבוביות המקורבות שמהם צומחים הגידולים הפפילריים וגידולי התאים הבהירים. תגובה נצפתה רק בכ-5% מהמטופלים.

טיפול חיסוני (Immunotherapy) בעזרת Roferon או Proleukin ‏(aldesleukin, אינטרלוקין 2 סינטתי) משמשים שנים רבות לטיפול בסרטן גרורתי של הכליה, אך התוצאות דלות (9). כ-14% מהחולים המטופלים בRoferon מגיבים בנסיגה חלקית של הגרורות. משך התגובה הממוצע כ-6 חודשים, ורק לעתים נדירות עולה על שנתיים. טיפול בריכוז גבוה של Proleukin הוא הטיפול היחידי שהותר לשימוש על ידי רשות המזון והתרופות בארה"ב. תגובה חלקית נצפתה ב-20% מהמטופלים, למשך 54 חודשים בממוצע. ברוב המקרים הגרורות שנסוגו היו רק גרורות ריאתיות. בכ-4% מהחולים דווח על נסיגה שלמה של גרורות. תופעות הלוואי של הטיפול קשות ורק חולים ברמה תפקודית גבוהה הם מועמדים טובים לטיפול בריכוז גבוה של Proleukin.

מספר תרופות המכוונות נגד גורם גדילת כלי דם חדשים (Angiogenesis) ‏, VEGF‏ (Vascular Endothelial Growth Factor) וגורמי שגשוג (Proliferation) כמו α-TGF הוכיחו במחקרים קליניים מבוקרים יעילות מסוימת בטיפול בסרטן גרורתי של הכליה:

1. Torisel‏ (Temsirolimus)- מעכב של mTOR.
2. Avastin‏ (Bevacizumab)‏- נוגדן חד-שבטי רקומביננטי נגד VEGF.
3. Sutent‏ (Sunitinib) - תרופה הניתנת דרך הפה ומעכבת פעילות טירוזין קינאז (Tyrosine kinase) ברצפטורים של VEGF ו-PDGF. בהשוואה לRoferon נצפה שיפור בהישרדות החולים מ-5 חודשים ל-11 חודשים בממוצע (10).
4. Nexavar‏ (Sorafenib)- גם היא תרופה הניתנת דרך הפה. היא פועלת נגד גדילת כלי דם חדשים ושגשוג של תאים דרך עיכוב קינאזות. במחקר פרוספקטיבי (Prospective) נצפה שיפור בהישרדות החולים ב-3 חודשים בהשוואה לחולים שטופלו באינבו (11).

שתי התרופות האחרונות אושרו לשימוש על ידי רשויות הבריאות באירופה ובארה"ב בחולים עם סרטן הכליה.

פרוגנוזה

תלויה מאוד בסוג ההיסטולוגי ובשלב הגילוי של המחלה. כ-40% מהחולים בRCC מתים בעקבות התפשטות גרורות.

ביבליוגרפיה

1. Cohen HT, McGovern FJ. Renal cell carcinoma. N England J Med 2005;353:2477-2490
2. Bosniak MA. The use of the Bosniak classification system for renal cysts and cystic tumors. J Urol 1997;157:1852-1853
3. Gill IS, Kavoussi LR, Lane BR, et al. Comperison of 1800 laparoscopic and open partial nephrectomies for single renal tumors. J Urol. 2007;178:41-46
4. Park S, Cadeddu JA. Outcomes of radiofrequency ablation for kidney cancer. Cancer Control 2007;14:205-210
5. Stein RJ, Kaouk JH. Renal cryosurgery: a detailed review including a 5-year follow-up. BJU int 2007;99:1265-1270
6. Volpe A, Panzarella T, Rendon RA, et al. The natural history of incidentally detected small renal masses. Cancer 2004;100:738-745
7. Chawala SN, Crispen PL, Hanlon AL, et al. The natural history of observed enhancing renal masses: Meta-analysis and review of the world literature. J Urol 2006;175:425-431
8. Flanigan RC, Mickisch G, Sylvester R, et al. Cytoreductive nephrectomy in patients with metastatic renal cancer: a combined analysis. J Urol 2004;171:1071-1076
9. McDermott DF, Rini BI. Immunotherapy for metastatic renal cell carcinoma. BJU int 2007;99:1282-1288
10. MotzerRJ, Huston TE, Tomczak P, et al. Sunitinib versus interferon alfa in metastatic renal-cell carcinoma. N Engl J Med 2007;356:115-124
11. Escudier B, Eisen T, Stadler WM, et al. Sorafenib in advanced clear-cell renal-cell carcinoma. N Engl J med 2007;356:125-134

קישורים חיצוניים

• סרטן הכליה - עדכון, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' דב פודה, מנהל המחלקה לאורולוגיה, המרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, פברואר 2008, גיליון מס' 1, מדיקל מדיה