האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6756 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6756 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

צריכת חלב ומוצריו - היבטים בריאותיים - Health aspects of dairy product consumption

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



צריכת חלב ומוצריו - היבטים בריאותיים
Health aspects of dairy product consumption
יוצר הערך ד"ר מיכל גילאון - מועצת החלב
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – חלב


לחלב סגולות תזונתיות רבות, כמו גם יכולת להביא לשיפור הבריאות ולמנוע מחלות. לצד הטענות על ההשפעות השליליות שבצריכתו, מתעוררת אט אט בעולם המערבי ההבנה, שצריכה של חלב ומוצריו היא חיונית לבריאות ויש לשלבה כחלק מתזונה בריאה בכל הגילאים. על כן, צריכה של מוצרי חלב משולבת כיום בהנחיות הבריאות של ארגונים רבים.

מוצרי חלב ואוסטאופורוזיס (Osteoporosis)

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אוסטאופורוזיס

הסידן הוא מינרל החיוני לתפקודים רבים בגוף. אחד התפקידים החשובים והידועים ביותר שלו הוא בניית העצם בתקופת הגדילה, ושמירה עליה בהמשך החיים. אוסטאופורוזיס היא בעיה רווחת בבריאות הציבור, ושכיחותה עולה ככל שאוכלוסיית העולם גדלה ומאריכה ימים. הסיכון לחלות באוסטאופורוזיס במהלך החיים הוא 40-50% בנשים ו-13-22% בגברים. צפיפות עצם נמוכה היא גורם סיכון חשוב לשברים אוסטאופורוטיים. צפיפות המינרלים בעצם (Bone Mineral Density) לאחר גיל המעבר תלויה בשיא מסת העצם (כאשר לפחות 90% משיא מסת העצם מושג עד גיל 18) ובמידת איבוד העצם - שניהם גורמים חשובים, במידה שווה, בסיכון לשברים בהמשך החיים.

העובדה שחלב ומוצרי חלב מהווים מקור טוב לסידן ולרכיבי תזונה נוספים הנחוצים לבריאות העצם ידועה זה שנים רבות, דבר המתבטא בהנחיות התזונתיות של ארגוני הבריאות ברחבי העולם.

גורמים המשפיעים על היווצרות אוסטאופורוזיס

להיווצרות שברים אוסטאופורוטיים גורמים רבים, ביניהם מסת עצם נמוכה, שינויים במבנה העצם, שינויים ביציבה ובדפוסי הנפילות הקשורים לגיל ועוד. כל אחד מהגורמים האלה מושפע מגורמים נוספים. כך למשל, מסת העצם תלויה בהורמונים, בתזונה, במידת הפעילות הגופנית ובגורמים נוספים של אורח החיים, כמו גם במחלות מסוימות והטיפול התרופתי בהן.

להבנה של מורכבות המחלה יש חשיבות רבה משום שכפי שאין התערבות יחידה, בין אם תרופתית, הורמונלית או תזונתית שיכולה לפתור את בעיית האוסטאופורוזיס, כך גם אין גורם אחד שניתן לתלות בו את הסיבה למחלה.

צריכת מוצרי חלב ותוספי סידן לשיפור בריאות העצם - סקירת מחקרים

בסקירת מחקרים שהעריכו את הקשר בין צריכת מוצרי חלב ובריאות העצם, מסתמן שבשבעה מתוך שבעת המחקרים הקליניים וב-25 מתוך 32 המחקרים התצפיתיים, נמצאה השפעה חיובית של צריכת מוצרי חלב על תכולת המינרלים בעצם (Bone Mineral Content) ועל צפיפות המינרלים בעצם באזור אחד או יותר בשלד. מאז פורסמו שלושה מחקרים קליניים נוספים שבדקו את השפעת מוצרי החלב על תכולת המינרלים וצפיפותם בעצם בילדים, ומחקר אחד בנשים לאחר גיל המעבר; בכל הארבעה נמצאה השפעה חיובית על המינרליזציה של העצם.

ההשפעה של תוספי סידן על צפיפות העצם בילדים נבדקה במחקר על (Meta analysis), שכלל 19 מחקרים קליניים. נמצא, כי לתוסף סידן קיימת השפעה קטנה על צפיפות המינרלים בעצם הירך העליונה ועל סך תכולת המינרלים בעצמות הגוף, וכי אין לו השפעה על צפיפות המינרלים בעצמות הירך, בעצמות הצוואר ובעמוד השדרה. אולם, רבים מהמחקרים הקליניים בסקירה זו לא כללו קבוצת ביקורת של צריכה נמוכה של סידן, מה שיכול להשפיע על התוצאות - זאת מאחר וההשפעה של הסידן משמעותית מערך סף מסוים, ולתוספת סידן מעבר לכך יש השפעה נוספת קטנה בלבד. עובדה זו תואמת ממצאים של מחקר על אחר, שכלל 21 מחקרי התערבות מבוקרים, ובו נמצא כי עלייה בצריכת סידן ממוצרי חלב או מתוספים, עם וללא תוספת ויטמין D, מעלה באופן משמעותי את תכולת המינרלים בעצמות, בכל הגוף ובעמוד השדרה בילדים עם צריכה בסיסית נמוכה של סידן, בעוד שלא נמצאה השפעה בילדים עם צריכה תקינה של סידן לפני המחקר.

עד היום לא נעשה אף מחקר קליני שהעריך את צריכת מוצרי החלב והסיכון לשברים, אלא מחקרים אפידמיולוגיים בלבד. בסקירת ספרות נמצא ב-5 מתוך 8 מחקרים תצפיתיים[1], כי צריכת מוצרי חלב קשורה לירידה בסיכון לשברים במבוגרים.

במחקר על של מחקרים פרוספקטיביים וקליניים, תוספי סידן לבדם לא שינו באופן ניכר את הסיכון לשברים באגן, לא בקרב נשים ולא בקרב גברים. לעומת זאת, בשני מחקרי על שכללו מחקרים בהם ניתנה תוספת ויטמין D, נמצא כי תוספת ויטמין D מורידה את הסיכון לשברים בכ-20%, רק כאשר היא ניתנת יחד עם תוספת סידן. משילוב תוצאות מחקרים אלו מוכחת יעילותה של תוספת 700-800 יחידות בין לאומיות של ויטמין D3 יחד עם 1000-1200 מ"ג (מיליגרם) סידן.

הצגה חד-צדדית של תוצאות מחקרים

הטוענים כנגד החלב מבססים את טענותיהם על תוצאות מחקרים שלא מצאו קשר בין צריכת סידן או מוצרי חלב ואוסטאופורוזיס. חלקם מאשרים כי צריכת סידן אכן קשורה לצפיפות עצם גבוהה יותר ולהפחתה של איבוד העצם בטווח הקצר, אולם מציינים כי לא ברור מה ההשפעה בטווח הארוך על הסיכון לשברים[2]. הבעיה במקרה הזה היא שהטוענים כנגד החלב מתעלמים ממחקרים רבים אחרים שכן מצאו קשר חיובי בין צריכת מוצרי חלב ובריאות העצם[1],[3].

כך למשל, נוהגים לצטט את מחקר האחיות מהארווארד כמחקר המראה כי צריכת מוצרי חלב קשורה לסיכון מוגבר לשברים אוסטאופורוטיים. בפועל, תוצאות המחקר לא היו מובהקות מבחינה סטטיסטית, כלומר, לא נמצא בו כל קשר בין צריכת מוצרי חלב ובין שברים אוסטאופורוטיים ביד ובאגן. יתרה מכך, המתנגדים אינם מצטטים מאמר נוסף שכתבו אותם חוקרים ושמתייחס לאותה קבוצת נשים. במחקר זה נמצא כי הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים היה גבוה יותר בנשים שצריכת הסידן שלהן הייתה נמוכה יותר (בנוסף, גם בנשים מבוגרות יותר, רזות יותר ופחות פעילות מבחינה גופנית).

צריכת חלבון וסידן ממוצרי חלב ומאזן הסידן בגוף

קיימת טענה שצריכת חלב ומוצרי חלב מגבירה את איבוד הסידן מהגוף ומעלה את הסיכון לאוסטאופורוזיס. טענה זו מתייחסת לרוב לתכולת החלבון והנתרן שבמוצרי החלב, ולפיה, צריכה גבוהה של נתרן ושל חלבונים, ממקור צמחי או מהחי, יכולה להגביר את הפרשת הסידן בשתן. אולם, השפעה שלילית זו נצפתה רק במקרים שבהם צריכת הסידן נמוכה. כלומר, לתזונה עשירה בחלבון, המכילה כמות מתאימה של סידן (כמו תזונה הכוללת מוצרי חלב), אין השפעה שלילית על בריאות העצם. מספר מחקרים הראו שסידן ממוצרי חלב נספג היטב ונשאר בגוף. יתרה מכך, גם כאשר צריכת הסידן נמוכה, היחס בין כמות הסידן לכמות החלבון והנתרן בחלב הוא כה גבוה, כך שהוא גורם למאזן סידן חיובי[3].

מעבר לכך, במחקרים נמצא כי צריכה גבוהה של חלבון, נוסף על מוצרי החלב, מונעת איבוד מסת עצם במבוגרים ומשפרת את צפיפות העצם במתבגרים. ככל הנראה, העלייה בכמות הסידן המופרשת בשתן נובעת משיפור בספיגת הסידן מהמעי ולא מאיבוד סידן מהעצם.

על אף האמונה הרווחת כי דיאטות עתירות חלבון (בעיקר חלבון מן החי) גורמות לבריחת סידן מהעצמות והפרשתו בשתן, דיאטות אלה קשורות למעשה במסת עצם גבוהה יותר ובפחות שברים כאשר צריכת הסידן מתאימה.

השפעת הזרחן על ספיגת הסידן

טענה נוספת מתייחסת לכמות הזרחן במוצרי החלב העלולה לגרום להפרשה מוגברת של סידן בשתן. במחקרים נמצא, כי לצריכת זרחן השפעה מועטה ושולית על מאזן הסידן הכולל, וכי שינויים בצריכת הזרחן לא משפיעים על ספיגת הסידן, בייחוד כאשר כמות הסידן במזון תקינה. לזרחן יש השפעה על הגברת הספיגה החוזרת של הסידן בנפרון (Nephron), ועל הגברת הכניסה של הסידן לעצם. כך שבפועל, ספיגה משולבת של סידן וזרחן (כמו במוצרי החלב) מעלה את כניסת הסידן לעצם, ומפחיתה את הפרשתו בשתן[4],[5].

שכיחות אוסטאופורוזיס באוכלוסיות שונות

טענה נוספת לגבי הקשר בין צריכת חלב ואוסטאופרוזיס, מתייחסת לנתונים ממחקרים אקולוגיים המראים כי במדינות שבהן התזונה דלה בסידן או במוצרי חלב (כמו במדינות אסיה ואפריקה) יש שיעורים נמוכים יותר של אוסטאופורוזיס מאשר במדינות עם צריכה גבוהה (כמו במדינות צפון אירופה). ראשית, חשוב לזכור שמחקרים אלה, בלי קשר לגודל האוכלוסייה שהם סוקרים, אינם יכולים להוכיח קשר סיבתי כפי שיכולים לעשות מחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. מעבר לכך, קיימים גורמים רבים מעבר לצריכת סידן המשפיעים על התפתחות אוסטאופורוזיס ויכולים להסביר את ההבדלים בהיארעות המחלה באוכלוסיות שונות בעולם.

חוסר בוויטמין D

במדינות צפון אירופה, שבהן צריכת החלב גבוהה יחסית, קיימת בעיה של חוסר בוויטמין D. ויטמין D, החשוב לספיגת הסידן ועל כן חיוני לבריאות העצם, נוצר בעיקר כתוצאה מחשיפה לשמש. לאנשים המתגוררים בצפון כדור הארץ יש מספר חודשים מוגבל בשנה שבהם הם נחשפים במידה מספיקה לשמש, ועל כן רמות הוויטמין D שלהם לרוב נמוכות.

תוחלת חיים, אורח חיים, מבנה שלד ושאר השפעות גנטיות

במדינות אפריקה ואסיה יש צריכה נמוכה יותר של מוצרי חלב ושכיחות נמוכה יותר של שברים בירך. אחד ההסברים לכך הוא תוחלת חיים נמוכה יותר (פרט ליפנים), כלומר, סיכון נמוך יותר לפתח אוסטאופורוזיס. כך למשל, בקמרון שבאפריקה, רק 1.1% מהנשים ו-0.7% מהגברים חיים מעבר לגיל 65.

לאנשים ממוצא אפריקני עצמות שלד כבדות יותר באופן גנטי, בהשוואה לאנשים לבנים, והם מנצלים את הסידן מהתזונה ביעילות רבה יותר. באנשים אסייתים יש לעצם הירך צורה שונה מזו של אנשים לבנים - לחלקה העליון יש זווית חדה פחות וקצרה יותר. גודל גוף קטן יותר ומרכז כובד נמוך יותר הם גורמים נוספים המגנים על האסייתים מפני שברים באגן, בהשוואה לאנשים לבנים.

הבדלים אלה בין האוכלוסיות מקורם בגנטיקה ולא בתזונה, והדרך הנכונה להעריך את הקשר בין התזונה לאוסטאופורוזיס היא על ידי מחקרים בתוך אותה אוכלוסייה, ולא על ידי השוואה בין אוכלוסיות שונות. במחקרים כאלה, נמצא קשר בין צריכת סידן ומסת העצם גם בקרב סינים וגם בקרב שחורים בארצות הברית. ביפן יש שכיחות גבוהה יותר של אוסטאופורוזיס בחוליות עמוד השדרה (פי 1.2-1.5) ושכיחות נמוכה יותר של שברים בירך (פי 2), בהשוואה לאוכלוסייה הלבנה , אך הבדלים אלו הולכים ומצטמצמים עם השינויים באורח החיים המתרחשים ביפן. צריכה נמוכה של סידן ושל מוצרי חלב עדיין שכיחה ביפן, כך שהתזונה אינה הגורם לכך ככל הנראה. הנשים היפניות המבוגרות, שנהנות היום מהיארעות נמוכה של אוסטאופורוזיס, היו פעילות יותר מבחינה פיזית, בהשוואה לנשים היפניות הצעירות היום. הבדלים באורח החיים, כמו ישיבה על מזרן טאטאמי בברכיים מכופפות, וקימה מתנוחה זו לעתים תכופות, יחד עם עבודות בית שנעשות בבתים צרים, גרמו להתפתחות ולחיזוק מערכת השרירים באגן, להשגת כישורים לשיווי משקל ולמניעת נפילות שהיום מגנים מפני נפילות ושברים אוסטאופורוטיים. נוסף על ההבדלים הגנטיים בגאומטריה של האגן ועל ההבדלים באורח החיים, קיימים ככל הנראה גם הבדלים בקצב איבוד העצם בין היפנים לאירופאים. ליפנים, שיא מסת עצם נמוך בהשוואה לאירופאים, אבל קצב איבוד מסת עצם נמוך יותר בהמשך החיים.

סיכום

קיימות הוכחות משכנעות ממחקרים רבים על הקשר שבין צריכת סידן ומוצרי חלב ובין בריאות העצם. מעבר לאפשרות למניעת אוסטאופורוזיס בגיל המבוגר, לצריכה מתאימה של סידן ומוצרי חלב השפעה מיטיבה גם בגיל הצעיר. במחקר סקירה נמצא כי למתגייסים לצבא שאוכלים מוצרי חלב צפיפות עצם גבוהה יותר, וכי תוספים של סידן ושל ויטמין D יכולים למנוע שברי מאמץ. פעילות גופנית וצריכה מתאימה של סידן ווויטמין D, הם הכלים החשובים ביותר לבריאות העצמות. מעבר לסידן, חלב ומוצריו מספקים רכיבים תזונתיים נוספים החיוניים לבנייה ולהתפתחות העצמות, ולהקטנת איבוד העצם התלוי בגיל, ביניהם: זרחן, מגנזיום וחלבון.

תוצאות המחקרים מתורגמות להנחיות התזונתיות של ארגוני הבריאות ברחבי העולם ולפיהן מומלץ לצרוך תזונה עשירה בסידן ובמוצרי חלב, על מנת להפחית את הסיכון למסת עצם נמוכה במעגל החיים.

מוצרי חלב ומאזן הסידן

קיימת תיאוריה הטוענת כי אכילת מזונות מסוימים מעלה את חומציות הדם ואת הפרשת החומצה, מה שגורם להפרשה גבוהה של סידן בשתן ולהוצאת סידן מהעצמות על מנת לסתור את החומצה ולשמור על מאזן חומצה-בסיס בגוף. לתיאוריה זו יש מספר צורות. אחת מהן טוענת כי רק אכילת חלבון מהחי גורמת לאיבוד סידן ואילו אכילת חלבון מן הצומח לא גורמת לאיבוד סידן בשתן. השנייה טוענת כי חלבונים ודגנים הם מזונות חומציים, שגורמים ליציאה של סידן מהעצמות, ואילו ירקות ופירות הנחשבים בסיסיים מגנים על העצם. התיאוריה משווקת באינטרנט כ"דיאטה בסיסית" (“Alkaline diet”) שגורמת לריפוי של כמעט כל מחלה.

הקשר בין חומציות המזון ובריחת סידן

על מנת לבדוק את התיאוריה, ערכו חוקרים מקנדה ניתוח-על שכלל חמישה מחקרים איכותיים[6], שבדקו את ההשפעה של שינוי בהפרשת החומצה על הפרשת סידן בשתן ועל מאזן הסידן. החוקרים מסבירים כי הפרשת סידן בשתן איננה מדד ישיר לאוסטאופורוזיס או למאזן הסידן, מאחר ושינויים בספיגת הסידן יכולים לשנות את כמות הסידן המופרשת בשתן מבלי לשנות את כמות הסידן בעצמות. מניתוח הנתונים עולה, כי למרות שקיים קשר ישר בין הפרשת החומצה להפרשת סידן בשתן, אין קשר בין החומציות למאזן הסידן בגוף ולמטבוליזם של העצם. החוקרים הסיקו שהממצאים אינם תומכים ברעיון שהפרשת סידן בשתן מייצגת איבוד של סידן מהגוף וכי קידום התיאוריה לציבור אינו מוצדק.

מאזן הסידן

הסידן חיוני לתפקודים רבים בגוף: למערכת קרישת הדם, להעברה העצבית, לכיווץ השרירים ולכיווץ ולהרפיה של כלי הדם. 99% מהסידן בגוף נמצא בעצמות ובשיניים, בהן הוא משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק. האחוז הנותר נמצא בדם, בנוזלי הגוף וברקמות הרכות וריכוזו נשמר קבוע באמצעות ויסות הורמונלי. שמירה על מאזן הסידן בגוף היא תהליך דינמי המושפע משינויים ברמות הסידן בתזונה, ממידת הספיגה של הסידן במעי וממידת הפרשתו בשתן.

תהליכי ספיגת הסידן במעי, אגירת הסידן ופירוקו מהעצם וספיגה חוזרת בכליות, מווסתים באמצעות מספר הורמונים, במטרה לשמור על רמות קבועות של סידן בדם. במצב מאוזן, הפרשת הסידן מהגוף דרך השתן, הצואה והזיעה משתווה לכמות הסידן הנספגת. בפועל, אנשים בוגרים מאבדים בממוצע 0.3% ממסת העצם כל שנה, כך שמאזן הסידן הוא שלילי, וכל יום חל איבוד של 10 מ"ג. איבוד זה יכול לגדול עד פי עשר אצל נשים לאחר גיל המעבר.

מאזן הסידן הוא מערך מורכב ביותר, ועל כן לא ניתן להתייחס לגורם אחד בלבד (כגון הפרשת סידן בשתן). כך למשל, הגוף יכול להתגבר, באופן מוגבל על צריכה נמוכה של סידן בתזונה על ידי הגברת הספיגה של הסידן במעי הדק ועל ידי הקטנת ההפרשה שלו בשתן. במדינות מערביות שבהן צריכת הסידן גבוהה, היעילות של ניצול הסידן על ידי הגוף היא נמוכה יחסית, לעומת מדינות בהן התזונה דלה בסידן, כמו במזרח הרחוק. מדידה של ריכוז הסידן בשתן לא נותנת מדד למידת הספיגה של הסידן במעי, למידת הספיגה של הסידן בעצמות או לכמות הסידן בעצמות.

הקשר בין אכילת חלבונים לאיבוד סידן

צריכה גבוהה של חלבונים, ממקור צמחי או מהחי, יכולה אמנם להגביר את הפרשת הסידן בשתן, אך היא אינה פוגעת במאזן הסידן ובמטבוליזם של העצם. זאת מכיוון שקיימת השפעה של רכיבי תזונה נוספים המצויים במקורות התזונתיים של החלבון. למשל, החלב מכיל הרבה סידן, כך שגם אם חלקו מופרש בשתן, עדיין נשארת כמות מכובדת של סידן בגוף. מחקרים רבים אישרו כי הסידן מהחלב נספג היטב ונשאר בגוף. יתרה מזאת, ממחקרים חדשים עולה כי לחלבון תפקיד חשוב בבריאות העצם, וכי צריכה גבוהה של חלבון קשורה לצפיפות גבוהה יותר של מינרלים בעצם.

חלב וגיל הזהב

עם העלייה בגיל, חלה ירידה יחסית בדרישות הגוף לאנרגיה (קלוריות), אולם הצורך בחלבונים וברכיבי תזונה חיוניים אחרים איננו משתנה באופן ניכר. קשישים רבים סובלים מתת-תזונה או מתזונה לקויה, העלולה לגרום למחלות ו/או להחמירן. על כן חשוב מאוד לבחור במזונות שהם עשירים ברכיבי תזונה מזינים כגון: סידן, אבץ, ויטמין B12 וברזל.

מוצרי חלב נחשבים כמזונות בעלי צפיפות תזונתית גבוהה בזכות יותר מעשרה רכיבים תזונתיים שהם מספקים באופן טבעי, בהם: סידן, אשלגן, מגנזיום, אבץ, זרחן, ויטמין A ווויטמינים מקבוצה B‏[7]. כך למשל, כוס חלב מספקת כמעט מחצית (44%) מכמות הוויטמין B12 הדרושה לקשישים ליום.

לצריכה של מוצרי חלב יכולים להיות יתרונות בריאותיים מגוונים, בהם: מניעת איבוד מסת העצם, הפחתת הסיכון לאוסטאופורוזיס, שמירה על משקל גוף תקין, מניעה וטיפול ביתר לחץ דם, מניעת התסמונת המטבולית, מניעת סוכרת מסוג 2, מניעת מחלות לב וכלי דם כמו גם מניעת סרטן המעי הגס[8].

מוצרי חלב לבריאות העצם

עם הגיל מתרחשים בגוף שינויים פיזיולוגיים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בפגיעה בספיגת הסידן. צריכה נאותה של סידן בגיל הזהב יכולה לתרום למניעת איבוד מסת העצם והפחתת הסיכון לאוסטאופורוזיס. חלב ומוצרי חלב מהווים מקור מצוין לסידן, בזכות שילוב של שני גורמים: הראשון, תכולת הסידן הגבוהה שלהם והשני, ספיגה מובטחת ומתמשכת של סידן. לרכיבים תזונתיים בחלב יש השפעה מיטיבה, לא רק על ספיגת הסידן, אלא גם על הקטנת איבוד העצם התלוי בגיל[9],[10].

קשישים נמצאים בסיכון לחסר בוויטמין D מכמה סיבות: חשיפה מועטה (אם בכלל) לשמש, ירידה בכושר הייצור בעור של ויטמין D וירידה בכושר הכליות להפוך את צורת הוויטמין לצורה פעילה. על כן חשוב שהקשישים יקפידו על צריכה נאותה של רכיבי תזונה אלה. בשנת 2010 פורסמו הנחיות לצריכת סידן ווויטמין D בארצות הברית[11]. המלצות ה-DRIs‏ (Dietary Reference Intakes) נמצאות בשימוש נרחב, כולל בישראל (אף על פי שבארץ, בפועל, עדיין משתמשים בהמלצות הקודמות). על פי ההמלצות, צריכה יומית מתאימה של רכיבי התזונה הללו היא חיונית, וכדאי שמקורם יהיה ממזון ולא מתוספים.

  • ההמלצות לצריכת סידן לגילאי 70 שנה ומעלה לא השתנו, והן עומדות על 1200 מ"ג ביום
  • ההמלצות לצריכת ויטמין D, המבוססות על חשיפה מינימאלית לשמש, עלו באופן משמעותי לכל הגילאים ועומדות על 800 יחידות בין לאומיות לגילאי 70 ומעלה

מוצרי חלב למניעת איבוד שריר (Sarcopenia)

צריכה מספקת של חלבון איכותי חשובה למניעת איבוד שריר בקרב קשישים[12], ומשחקת גם תפקיד חשוב בבריאות העצם: ממחקרים חדשים עולה כי כאשר צריכת הסידן מתאימה, צריכת חלבונים קשורה לצפיפות גבוהה יותר של מינרלים בעצם ולסיכון נמוך לשברים[13]. צריכת חלבון מועילה לספיגת הסידן ולבריאות העצם, בעיקר בקרב קשישים, מאחר והם לרוב צורכים מעט חלבונים ביחס למשקל גופם ונמצאים בסיכון מוגבר לשברים[14].

מוצרי חלב לשיפור התפקוד המוחי

במאמר שסקר את המחקרים הקושרים בין צריכת מוצרי חלב ורכיביהם לתופעות של ירידה קוגניטיבית הקשורה בגיל ושיטיון (Dementia), נמצא כי לצריכה קבועה של מוצרי חלב דלי שומן כחלק מתזונה מאוזנת יש מספר יתרונות קוגניטיביים במהלך ההזדקנות, ככל הנראה, באמצעות ההשפעה המיטיבה של מוצרי החלב על המטבוליזם של גלוקוז ועל הסיכון לתסמונת מטבולית, למחלות לב וכלי דם ולשבץ.

רכיבי התזונה המצויים בחלב שנבדקו בהקשר הזה הם: קולוסטרינין (Colostrinin), פפטידים עשירים בפרולין (Proline), אלפא-לקטאלבומין (Alpha-Lactalbumin), ויטמין B12, סידן ופרוביוטיקה[15].

צריכת מוצרי חלב באנשים עם אי סבילות ללקטוז

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אי סבילות ללקטוז

ישנם קשישים החשים אי-נוחות לאחר צריכת חלב, גם אם מעולם לא חשו כך בגיל צעיר יותר.

הסיבה לתופעה זו יכולה להיות אי סבילות ללקטוז הנובעת מחוסר היכולת לעכל כמויות גדולות של לקטוז, כתוצאה ממחסור באנזים לקטאז, המפרק את סוכר החלב (הלקטוז). כאשר הלקטוז אינו מתפרק במעי הדק, הוא מגיע למעי הגס ועלול לגרום לתסמינים כמו נפיחות בבטן, גזים, כאבי בטן, בחילה ושלשול. תסמינים אלה נוצרים במערכת העיכול בלבד ולא מערבים תגובה חיסונית, להבדיל מאלרגיה לחלבון החלב[16],[17],[18].

רוב המחקרים מצביעים על כך שאנשים עם אי סבילות ללקטוז או בעלי תת-ספיגה של לקטוז יכולים לעכל 12 גרם לקטוז (הכמות שיש בכוס חלב) כמנה אחת, ללא מזונות נוספים, מבלי לחוש תסמינים או לחוש תסמינים קלים בלבד. אנשים רבים עם אי סבילות ללקטוז מסוגלים לצרוך עד 24 גרם לקטוז ביום, כמות שוות ערך ל-2 כוסות חלב, המחולקת במשך היום ו/או שנצרכת יחד עם מזונות נוספים[18],[19]. מומלץ להסביר למטופל הקשיש כי הוא יכול להמשיך לצרוך מוצרי חלב תוך שימוש במספר אסטרטגיות תזונתיות. ההמלצות מנייר העמדה של איגוד רופאי המשפחה והחברה הישראלית לתזונה קלינית[16] הן:

  • אכילת מוצרי חלב המכילים כמות נמוכה יחסית של לקטוז: גבינות בשלות כמו גבינה צהובה וגבינה בולגרית, קוטג', חלב דל או נטול לקטוז
  • אכילת מוצרי חלב בכמות קטנה במשך היום: להתחיל בצריכת מנות קטנות של מוצרי חלב לעתים תכופות במשך היום - למשל לשתות ½ כוס חלב מספר פעמים במשך היום. ניתן להגדיל את הכמויות באופן הדרגתי בהתאם ליכולת האישית
  • אכילת מוצרי חלב בשילוב מזונות נוספים בארוחה: כדאי לשלב את מוצרי החלב בארוחות. אכילת תערובת של מזונות גורמת לשחרור איטי של הלקטוז, מה שמקל על עיכולו במערכת העיכול
  • שימוש בתוספת לקטאז: לפני אכילת מוצרי חלב ניתן להיעזר בתוספת לקטאז בנוזל או בטבליות

מוצרי חלב וירידה במשקל

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – דיאטה

עם השנים הצטברו הוכחות מדעיות רבות, המראות כי אכילת מוצרי חלב דלי שומן, כחלק מתזונה מאוזנת, עשויה למלא תפקיד חשוב במניעה ובטיפול בהשמנה. מחקר מ-2009[20] תומך בתפקיד מוצרי החלב בשמירה על משקל בריא: במחקר זה השתתפו 106 משתתפים בריאים בגילאי 18-35 שנים, שסבלו מעודף משקל והיו בעלי צריכת סידן נמוכה (פחות מ-800 מ"ג ביום). המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-3 קבוצות דיאטה:

  1. מעט סידן (קבוצת ביקורת): 500 מ"ג סידן, 0-1 מוצרי חלב ביום
  2. הרבה סידן: 1400 מ"ג סידן, 0-1 מוצרי חלב ביום בתוספת 900 מ"ג סידן בכדור
  3. הרבה מוצרי חלב: 1400 מ"ג סידן, 3 מוצרי חלב ביום (חלב, גבינה, יוגורט) בתוספת סידן ממזונות אחרים

כל הדיאטות תוכננו למטרת ירידה במשקל עם הבדל של 500 קק"ל (קילו קלוריות) ביום מהצריכה הקלורית הרגילה, ונמשכו 12 שבועות. נמצא שהמשתתפים בכל הקבוצות ירדו במשקל באופן דומה, אולם אלה בקבוצת מוצרי החלב איבדו כמות כפולה של מסת שומן בעיקר באיזור הבטן, וכמו כן היקף המותניים שלהם קטן.

רוב המחקרים תומכים בהשערה שלמוצרי החלב תפקיד מועיל בשמירה על משקל תקין. באופן כללי, ממחקרים תצפיתיים עולה כי מוצרי חלב הם מזונות בריאים ועשירים ברכיבי תזונה חיוניים, הקשורים באופן הפוך למשקל הגוף ומסת השומן בגוף בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים (כחלק מתזונה בריאה). במספר מחקרים קליניים[21] נמצא כי דיאטה לירידה במשקל, הכוללת 3 מנות של מוצרי חלב ביום (חלב, גבינה ויוגורט) מגבירה את הירידה במשקל או את הצמצום במסת השומן בקרב אנשים שמנים או בעלי עודף משקל. עליה בצריכת הסידן מרמה נמוכה לרמה תקינה תורמת גם היא.

מנגנון הפעולה עדיין אינו ברור, אולם קיימות מספר השערות, הכוללות מספר מרכיבים ביואקטיביים (Bioactive) המצויים במוצרי החלב. אחת ההשערות היא, כי הסידן בתזונה מגביר את הפרשת השומן בצואה. במחקר קליני אקראי שנמשך 12 שבועות[22], השתתפו 34 אנשים בריאים, שקיבלו 500 או 1,500 מ"ג סידן ביום כחלק מדיאטה לירידה במשקל. במחקר נמצא כי צריכה גבוהה של סידן גורמת להגברת הפרשת שומן בצואה ללא קשר למקור הסידן וליכולת לעכל לקטוז. השערה נוספת היא, כי השילוב הייחודי של הסידן עם רכיבי התזונה הנוספים המצויים בחלב, גורם להאצה בחילוף החומרים ומשפר את יכולת הגוף לשרוף שומנים.

לחלב ומוצריו חלב יש, ככל הנראה, תפקיד חשוב במנגנונים הקשורים למשקל הגוף ולמסת השומן. אכילה של לפחות 3 מנות של מוצרי חלב ביום – חלב, גבינה ויוגורט – כחלק מתזונה בריאה, היא דרך קלה ובטוחה לזירוז ירידה במשקל ולשמירה על משקל תקין.

מוצרי חלב ולחץ דם

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – לחץ דם

בנוסף לתפקידם החשוב לבריאות העצמות, מוצרי החלב נחקרים בהרחבה ביכולתם להוריד את לחץ הדם. במחקר-על, שפורסם בכתב העת Nutrition, נכללו 12 מחקרים קליניים שכללו 623 משתתפים עם יתר לחץ דם וטרום יתר לחץ דם. התוצאות הראו כי החלבונים הקצרים בחלב, הנקראים פפטידים, גרמו לירידה משמעותית של 4.8 ו- 2.2 מילימטר (מ"מ) כספית בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, בהתאמה. נמצאה השפעה גדולה יותר בקרב אנשים עם יתר לחץ דם לעומת אנשים ללא יתר לחץ דם. בנוסף, ככל שתקופת ההתערבות הייתה ארוכה יותר כך ההשפעה על הורדת לחץ הדם הייתה משמעותית יותר. מחקר זה תומך בממצאים ממחקרים אחרים, שהראו כי מוצרי חלב יעילים יותר מאשר תוספי סידן בהפחתת לחץ הדם.

ההסבר לכך הוא שבחלב קיימים מרכיבים נוספים – פפטידים, אשלגן ומגנזיום – שפועלים יחד עם הסידן להורדת לחץ הדם. יתר לחץ דם מוגדר כלחץ דם סיסטולי גבוה מ-140 מ"מ כספית או לחץ דם דיאסטולי גבוה מ-90 מ"מ כספית. יתר לחץ דם הוא גורם סיכון עיקרי למחלות לב ולשבץ, לכן הפחתה בלחץ הדם גורמת לירידה בסיכון למחלות אלה.

החשיבות של מוצרי החלב ושל הרכיבים התזונתיים המצויים בהם במניעה וטיפול ביתר לחץ דם קיבלה תשומת לב רחבה מאז מחקר ה-DASH‏ (Dietary Approaches to Stop Hypertension). במחקר נמצא כי תזונה עשירה בירקות, פירות ומוצרי חלב דלי שומן יעילה בהורדת לחץ הדם, וכי השפעתה דומה לזו של חלק מהתרופות לטיפול ביתר לחץ דם. חוקרים מעריכים כי באופן תיאורטי, אם כל האמריקאים יאכלו על פי עקרונות דיאטת DASH, שיעור מחלות הלב יופחת ב-15% ושיעור השבץ ב-27%. במחקרים נוספים נמצא כי דיאטת DASH גורמת גם לירידה של סך הכולסטרול ושל כולסטרול-LDL באופן בלתי תלוי לירידה בלחץ הדם, וכי שמירה על ירידה זו קשורה בסיכון נמוך לחלות במחלות לב ובשבץ. בהתאם לכך, ההנחיות האחרונות למניעה ולטיפול ביתר לחץ דם של ארגון הלב האמריקני, כמו גם של ארגוני בריאות נוספים ברחבי העולם, כוללות המלצה לאכילה של לפחות שלוש מנות של מוצרי חלב דלי שומן ביום.

המחקר בתחום זה נמשך ופורסמו מספר מחקרים נוספים שבדקו את הקשר בין צריכת מוצרי חלב ולחץ הדם. מספר מחקרים הראו את היעילות של צריכת מוצרי חלב במניעה וטיפול ביתר לחץ דם בקבוצות אוכלוסייה שונות – נשים, אנשים מבוגרים ומתבגרים. במחקר, שפורסם ב-Hypertension, נמצא כי ככל שצורכים יותר מוצרי חלב, כך יורד הסיכון לפתח יתר לחץ דם (לאחר שנלקחו בחשבון גורמים אחרים שמשפיעים על יתר לחץ דם). המחקר נערך בקרב 28,866 נשים בגילאי 45 שנים ומעלה בארצות הברית ונמשך 10 שנים. הוא מצא כי הסיכון של נשים שצרכו כ-3 מנות בממוצע של מוצרי חלב דלי שומן ביום לפתח יתר לחץ דם היה נמוך ב-11% בהשוואה לסיכון של נשים שכמעט ולא צרכו מוצרים חלב דלי שומן (פחות משליש מנה ביום). בנוסף, צריכה גבוהה של סידן ווויטמין D מהמזון, אבל לא מתוספי תזונה, נמצאה קשורה לסיכון נמוך לפתח יתר לחץ דם. מתוצאות המחקר ניתן לשער כי למוצרי חלב דלי שומן יש תפקיד במניעה ראשונית של יתר לחץ דם והן מחזקות את ההמלצות לצריכה של לפחות 3 מנות של מוצרי חלב ביום.

במחקר ספרדי שפורסם בכתב העט הבריטי לתזונה (British Journal of Nutrition), נמצא כי צריכה גבוהה יותר של מוצרי חלב דלי שומן (חלב, יוגורט וקוטג') קשורה לירידה בלחץ הדם לאחר שנה של מעקב. המחקר כלל יותר מ-2,000 משתתפים (גברים בגילאי 55-80 ונשים בגילאי 60-80 שנים). הירידה בלחץ הדם הסיסטולי אמנם הייתה מתונה (עד 4 מ"מ כספית), אולם החוקרים מציינים כי ירידה של 2-5 מ"מ כספית בממוצע של לחץ הדם באוכלוסייה קשורה בירידה בשיעור התמותה הכללית, בשיעור של מחלת לב כלילית ובשיעור של שבץ ב-7%, 9% ו-14% בהתאמה. תוצאות המחקר מאשרות כי יש תועלת בצריכת מוצרי חלב דלי שומן גם באוכלוסייה המבוגרת.

אכילה של לפחות 3 מנות של מוצרי חלב ביום יכולה לעזור במניעה ובטיפול ביתר לחץ דם. זאת מעבר ליתרונות הנוספים שיש למוצרי החלב בשיפור התזונה הכללית ובמניעת אוסטאופורוזיס, מחלות לב וסוכרת מסוג 2.

מוצרי חלב וסרטן

סרטן היא סיבת המוות המובילה בישראל משנת 1999. נכון לשנת 2004, 24.6% מכלל מקרי התמותה היו כתוצאה מסרטן. באותה שנה אובחנו בישראל 21,845 חולים חדשים בסרטן פולשני ו-9,280 חולים נפטרו מהמחלה.

במהלך השנים 1982-2002 עלו שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של סרטן בכלל האוכלוסייה בישראל בכ-30%, ושיעורי התמותה המתוקננים לגיל עלו ב-26.4%. אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי התחלואה בסרטן היא העלייה בתוחלת החיים. גורם נוסף הוא עלייה באבחון מוקדם של המחלה, גם בשל הגברת המודעות וגם הודות לשיפורים טכנולוגיים המאפשרים אבחון וגילוי מוקדם. גם להרגלים הקשורים לאורח החיים יש השפעה על היארעות סרטן, בהם עישון, חשיפה לשמש, מזהמים סביבתיים, השמנה, פעילות גופנית ותזונה.

מספר מחקרים בדקו את הקשר בין סרטן לבין צריכת מוצרי חלב ורכיבים תזונתיים המצויים במוצרי החלב, בהם סידן, ויטמין D, חומצת שומן לינולאית מצומדת (CLA,‏ Conjugated linoleic acid), ספינגוליפידים, חלבוני החלב והפפטידים שלהם. סוגי הסרטן הנחקרים ביותר בהקשר של מוצרי חלב הם סרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן הערמונית. פאנל המומחים של קרן מחקר הסרטן העולמית (World cancer research fund) והמכון האמריקאי לחקר הסרטן (AICR, ‏American Institute for Cancer Research) ערך סקירה נרחבת של הידע המדעי הקיים בתחום המזון, התזונה, פעילות גופנית ומניעת סרטן ופרסם את המלצותיו בדו"ח מקיף.

סרטן המעי הגס והחלחולת

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן המעי הגס והחלחולת

סרטן המעי הגס הינה המחלה הממארת השנייה בשכיחותה בגברים ובנשים בישראל (לאחר סרטן השד בנשים וסרטן הערמונית בגברים). בשנת 2002 סרטן המעי הגס היה אחראי ל-10.5% מכלל מקרי היארעות הסרטן ול-11.8% מכלל הפטירות מסרטן[23]. סרטן החלחולת (רקטום) הנו התשיעי בשכיחותו הן בגברים והן בנשים[24].

רוב הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים תומכים בהשפעה המגנה שיש למוצרי חלב ולרכיבי התזונה שלהם, כמו סידן ווויטמין D, כנגד סרטן המעי הגס והחלחולת[25]. כך למשל, במחקר שכלל כ-200,000 משתתפים המתגוררים בהוואי ובלוס אנג'לס, צריכת סידן, ויטמין D ומוצרי חלב נמצאה קשורה בסיכון מופחת לסרטן המעי הגס. במחקר נמצא כי הצריכה הגבוהה ביותר של סידן (מעל 611 מ"ג ל-1,000 קק"ל ביום) קשורה לסיכון נמוך ב-30% לסרטן המעי הגס בגברים וב-36% בנשים[26].

בניתוח של 10 מחקרי עוקבה (Cohort) (שכללו כ-5,000 מקרים של סרטן המעי הגס והחלחולת בקרב יותר מ-530,000 משתתפים) נמצא סיכון נמוך ב-15% בקרב המשתתפים שצרכו הכי הרבה חלב וסיכון נמוך ב-14% במשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של סידן[26]. במחקר על נמצא סיכון נמוך ב-50% לסרטן המעי הגס ברמות גבוהות מ-33 ננוגרם למיליליטר (נ"ג/מ"ל) של ויטמין D בדם לעומת רמות נמוכות מ-12 נ"ג/מ"ל[27].

מספר מחקרים קליניים בבני אדם תומכים בהשפעה המגנה של סידן, של ויטמין D ו/או של מוצרי חלב על סמנים של סרטן המעי הגס, כמו פוליפים ושגשוג של תאי אפיתל במעי הגס. במחקר קליני בו השתתפו 930 אנשים עם היסטוריה של אדנומה במעי הגס, נמצא כי תוספת של 1,200 מ"ג סידן ביום הפחיתה ב-19% את הסיכון לחזרה של פוליפים אדנומטיים וב-24% את מספר הגידולים בפחות משנה אחת[28]. במחקר מעקב נמצא כי התועלת המגנה נמשכה גם 5 שנים לאחר הפסקת לקיחת תוספי הסידן[29]. באותו מחקר, למשתתפים שצרכו יותר מוצרי חלב היה סיכון נמוך ב-36% לחלות שוב בסרטן המעי הגס לעומת המשתתפים שצרכו הכי מעט מוצרי חלב (שלישון גבוה לעומת שלישון נמוך), באופן בלתי תלוי לצריכת סידן ווויטמין D. למשתתפים ששתו יותר חלב היה סיכון נמוך ב-48% לחלות שוב בסרטן המעי הגס לעומת המשתתפים ששתו הכי מעט חלב (שלישון גבוה לעומת שלישון נמוך). מסקנות הדו"ח של פאנל המומחים הן כי חלב ככל הנראה מגן מפני סרטן המעי הגס. מסקנה זו מבוססת על ממצאים עקביים ממחקרים אפידמיולוגיים וממחקרים שהוכיחו מנגנונים אפשריים[25].

תמיכה נוספת למסקנה זו מגיעה ממחקר על שכלל למעלה מ-26,000 משתתפים מ-60 מחקרים אפידמיולוגיים. צריכה גבוהה של חלב או מוצרי חלב נמצאה קשורה לסיכון נמוך ב-22% לתחלואה בסרטן המעי הגס. צריכה גבוהה של סידן לעומת צריכה נמוכה קשורה לסיכון מופחת ב-25-45% לסרטן המעי הגס ולסרטן החלחולת.

הסידן הוא ככל הנראה לא הגורם היחיד במוצרי החלב שיכול להגן מפני סרטן המעי הגס. יתכן שלרכיבים נוספים במוצרי חלב, ביניהם ויטמין D, חומצה בוטירית (Butyric acid)‏, חומצת שומן לינולאית מצומדת, ספינגוליפידים וחיידקים פרובוטיים יש השפעה מגנה.

סרטן השד

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן השד

סרטן השד היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל. בשנת 2002 סרטן השד היווה כ-30% מכלל מקרי התחלואה בסרטן, וכ-21% מכלל הפטירות מסרטן בנשים. בכל שנה מאובחנות קרוב ל-4,000 נשים כחולות בסרטן השד, וכ-900 נשים נפטרות ממחלה זו. אחת מתוך כ-8 נשים עלולה לחלות במהלך חייה בסרטן השד[30].

במחקרים אפידמיולוגיים נמצאו ממצאים סותרים על הקשר בין סרטן השד לצריכת מוצרי חלב[25]. בחלק מהמחקרים נמצא כי צריכת מוצרי חלב דלי שומן ו/או סידן מהמזון קשורה בסיכון נמוך לחלות בסרטן השד וכי ההשפעה המגנה של סידן, ווויטמין D או מוצרי החלב מפני סרטן השד גבוהה יותר בקרב נשים לפני גיל המעבר בהשוואה לנשים אחרי גיל המעבר, וכנגד גידולים אגרסיביים או מתקדמים יותר. על כן דו"ח פאנל המומחים מציין כי לא ניתן להסיק מסקנות על הקשר בין חלב, מוצרי חלב, סידן ווויטמין D לבין סרטן השד[25].

סרטן הערמונית (Prostate cancer)

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן הערמונית

סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בישראל. בשנת 2002 היווה סרטן הערמונית כ-9% מכלל התחלואה בסרטן, וכ-9% מכלל הפטירות מסרטן בגברים. באותה שנה אובחנו בקרב גברים בישראל 1,916 מקרים חדשים של סרטן הערמונית[30].

הקשר בין צריכת סידן ומוצרי חלב והסיכון לחלות בסרטן הערמונית נבדק במספר מחקרים, אולם תוצאותיהם אינן חד משמעיות וחלקן אף סותרות זו את זו. במחקר שנמשך 8 שנים וכלל למעלה מ-82,000 גברים מהוואי ולוס אנג'לס, לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב, סידן ווויטמין D לבין סרטן הערמונית[31]. גם במחקר של המכון הלאומי האמריקני לבריאות (NIH,‏ National Institutes of Health), שנמשך 6 שנים וכלל למעלה מ-290,000 גברים, לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב או סידן לסרטן הערמונית[32]. בשני המחקרים נמצא קשר חלש בין צריכת חלב דל שומן לסרטן הערמונית, אולם במחקר אחד הקשר נמצא עם גידולים בדרגה נמוכה או בשלב המוקדם[31], ובמחקר השני הקשר נמצא עם גידולים במצב מתקדם[32]. חוסר העקביות בתוצאות המחקרים יכול לנבוע מקיבוץ הסוגים השונים של סרטן הערמונית בקטגוריה אחת, ומהכללת צריכת סידן הגבוהה מההמלצות (כלומר גבוהה מ-1,500 מ"ג ביום).

בהתבסס על תוצאות המחקרים, דו"ח פאנל המומחים הסיק כי תזונה המכילה יותר מ-1,500 מ"ג סידן ביום עלולה לגרום לסרטן הערמונית, וכי נמצא קשר מוגבל ביותר בין צריכת מוצרי חלב לבין סרטן הערמונית[25].

לאחר דו"ח פאנל המומחים פורסמו מחקרים נוספים שבדקו את הקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין סרטן הערמונית. במחקר שכלל למעלה מ-140,000 גברים לא נמצא קשר בין סרטן הערמונית לצריכת שומן ממוצרי חלב. במחקר שכלל כחצי מיליון משתתפים נמצא כי תזונה עשירה בסידן קשורה בסיכון נמוך לסרטן המעי הגס והחלחולת. במחקר על, שכלל 45 מחקרים תצפיתיים, נמצא כי אין קשר בין צריכת חלב או מוצרי חלב, סידן ווויטמין D לבין סרטן הערמונית.

סיכום ומסקנות

אף על פי שקיימים ממצאים מדעיים התומכים בתפקיד המגן שיש לחלב ולמרכיביו, כמו סידן ווויטמין D, מפני סרטן המעי הגס, הממצאים לגבי סרטן השד וסרטן הערמונית אינם חד משמעיים[25].

ההמלצות התזונתיות למניעת סרטן אינן מגבילות צריכת מוצרי חלב, אלא להיפך[25]. מוצרי החלב נחשבים כמקור חשוב לרכיבי תזונה שיכולים להגן מפני סרטן, במיוחד מפני סרטן המעי הגס[33].

למניעת סרטן המעי הגס, האגודה האמריקנית לסרטן ממליצה להגיע לצריכת הסידן המומלצת (כלומר 1,000 מ"ג ליום לגילאי 19-50 ו-1,200 מ"ג ליום מעל גיל 50), בעיקר ממקורות תזונתיים, כגון מוצרי חלב דלי שומן. בנוסף, האגודה ממליצה על צריכה מתאימה של ויטמין D מהתזונה, מתוספים ומחשיפה מתונה לשמש. דו"ח פאנל המומחים אינו קורא לשינוי ההמלצות התזונתיות, הכוללות המלצה לצריכה של 3 מנות של מוצרי חלב דלי שומן ביום. אולם, בדו"ח ממליצים להגיע להמלצות התזונתיות מהתזונה בלבד ולא מתוספים[25].

חלב וספיגת ברזל

החלב מהווה מקור מצוין לסידן, שאחד התפקידים החשובים והידועים ביותר שלו הוא בניית העצם בתקופת הגדילה ושמירה עליה בהמשך החיים. למרות היתרונות הרבים, קיים חשש כי שתיית חלב פוגעת בספיגת ברזל, מאחר וידוע כי הסידן בעל יכולת עיכוב של ספיגת הברזל. לברזל תפקידים חשובים ביותר בגופינו, בהם חיזוק מערכת החיסון ונשיאת החמצן בדם לכל חלקי הגוף. במקרים שהתזונה דלה בברזל או כאשר קיימת בעיה בספיגתו, עלולה להתפתח אנמיה. על כן חשוב לקבל את הכמות הדרושה של הברזל, במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון כמו פעוטות וקשישים.

על פי מחקרים שנערכו בתחילת שנות האלפיים, בהם בחנו את כלל התזונה לאורך זמן, ההשפעה של הסידן על ספיגת הברזל לא משמעותית (זאת להבדיל ממחקרים שבדקו את ההשפעה בארוחה בודדת). במחקרים אלה נמצא כי צריכת חלב מועשר בברזל הפחיתה את השכיחות של אנמיה מחוסר ברזל ושיפרה את משק הברזל בילדים[34],[35],[36]. בנוסף נמצא, כי שתיית כוס חלב בשלוש הארוחות העיקריות ביום, במשך ארבעה ימים, או כמות דומה של סידן ממזון מועשר או מתוספי תזונה, לא השפיעה על ספיגת הברזל[37].

שני מחקרים תומכים בכך שהחלב אינו פוגע בספיגת הברזל, אלא אפילו להפך. המחקר הראשון נערך בניו זילנד ופורסם בכתב העט האמריקאי לתזונה קלינית (American Journal of Clinical Nutrition). מחקר זה, שהיה מחקר קליני אקראי, בדק את היעילות של שתיית חלב מועשר בברזל או אכילת בשר בקר על משק הברזל. המחקר כלל 215 פעוטות בריאים ללא אנמיה בגילאי 12-20 חודשים. הפעוטות חולקו ל-3 קבוצות: הקבוצה הראשונה קיבלה מנת בשר בקר שסיפקה כ-2.6 מ"ג ברזל מבשר מדי יום. הקבוצה השנייה קיבלה חלב מועשר בברזל במקום חלב רגיל. הקבוצה השלישית הייתה קבוצת הביקורת, שקיבלה חלב רגיל. לאחר 20 שבועות, חלה עלייה בצריכת הברזל בקבוצת הבשר ובקבוצת החלב המועשר. בנוסף, בקבוצת החלב המועשר חלה עלייה של 44% ברמות הפריטין (Ferritin) (המהווה מדד למאגרי הברזל). לדברי החוקרים, תוספת חלב מועשר בברזל ותוספת בשר בקר יעילות למניעת אנמיה בקרב פעוטות, אולם רק החלב המועשר מבטיח גם עלייה במאגרי הברזל בגוף.

המחקר השני נערך בספרד ופורסם ב-Food Chemistry. במחקר זה נמדדה הזמינות הביולוגית של ברזל, שהוסף למיצי פירות עם וללא חלב. נבדקו רכז מיץ ענבים, תפוזים ומשמשים אותם העשירו בברזל. נמצא כי החלב שהוסף למיצי הפירות שיפר את אצירת הברזל, את ההובלה ואת לקיחתו על ידי התאים – כולם גורמים לזמינות גבוהה יותר של ברזל. על פי החוקרים, החלב יכול להגביר את ספיגת הברזל ממיצי פירות מועשרים בברזל עד פי 4. עוד הוסיפו כי חוסר בברזל הוא תופעה שכיחה והעשרת המזון היא אחת הדרכים למנוע חסר תזונתי באוכלוסייה.

נראה כי החלב אינו פוגע בספיגת הברזל. על כן, גם אוכלוסיות הנמצאות בסיכון לחוסר ברזל יכולות להמשיך לשתות חלב ללא חשש.

מוצרי חלב, אסתמה וליחה

ליחה היא הציפוי שמכסה את פני הרירית (מוקוזה) של מערכת הנשימה והעיכול ומגן עליה מפני מגוון גירויים, כמו גירויים מכניים, חום וחומרים כימיים. הליחה נוצרת על ידי תאי האפיתל והיא מורכבת ממים, מוצינים (Mucins), ליזוזים (Lysozyme), אימונוגלובולינים (Immunoglobulins), מלחים ותאי דם לבנים.

קיימת אמונה, שצריכת חלב ומוצרי חלב מגבירה את ייצור הליחה במערכת הנשימה העליונה והתחתונה, ועל כן יש להימנע מאכילתם. אף על פי שאמונה זו רווחת בקרב הציבור (כשליש מהאוכלוסייה על פי מחקרים שנערכו באוסטרליה) ומהווה חלק מהפולקלור במשך עשורים רבים (כך גם על פי הרמב"ם שחי במאה ה-12), אין הסבר למנגנון הפעולה שעומד מאחורי ההמלצה זו.

על פי הרפואה הסינית המסורתית, מוצרי חלב (כמו גם שוקולד, דבש וסוכרים טבעיים נוספים) מגבירים את הלחות בגוף, והלחות מעבה את הליחה במשך הזמן. מאחר שקיים ייצור מוגבר של ליחה בקרב חולי אסתמה, אין זה מפתיע שברפואה האלטרנטיבית ממליצים לחולים אלה להימנע ממאכלים הנחשבים כמעודדים ייצור ליחה, ובעיקר ממוצרי חלב[38].

עם זאת, כאשר בודקים את המחקרים המדעיים, מסתבר שאין הוכחות התומכות במיתוס שצריכת חלב פרה מגבירה את ייצור הליחה בגרון ושהימנעות מצריכת מוצרי חלב מקלה על סימפטומים נשימתיים הקשורים בצינון או בשפעת[39]. בנוסף, אין הוכחות לכך שצריכת חלב תורמת לקשיים בנשימה כתוצאה מחסימה בסימפונות בקרב חולי אסתמה.

מוצרי חלב וליחה

אין הוכחות מדעיות לקשר שבין שתיית חלב וייצור ליחה. מחקרים שבדקו את השאלה באופן אובייקטיבי לא מצאו קשר. למשל, במחקר אקראי כפול-סמיות שנערך באוסטרליה, החוקרים חילקו את 125 המשתתפים במחקר לשתי קבוצות: קבוצה שקיבלה 300 מ"ל חלב פרה לשתייה וקבוצת ביקורת שקיבלה 300 מ"ל משקה סויה. שיעור דומה של משתתפים משתי הקבוצות דיווחו על עלייה בתחושות של ציפוי הפה והחלק האחורי של הגרון, על צורך לבלוע הרבה, על עיבוי רוק ועל קושי בבליעה[40].

במחקר אחר, שכלל 60 משתתפים מצוננים (שנדבקו ב-2-‏Rhinovirus) בגילאי 18-35 שנים, נמצא כי אין קשר בין צריכת חלב למשקל הנזלת או לתסמינים שדווחו על ידי המשתתפים כמו שיעול, גודש או נזלת. ממצא מעניין היה כי תופעות אלו היו חזקות יותר באנשים שהאמינו בתיאוריה שחלב מגביר את ייצור הליחה[39]. הסבר אפשרי לתופעה הוא כי חלב ומוצרי חלב, כמו גם מזונות בעלי מרקם דומה כמו משקאות סויה, מצפים במהירות את הפה והגרון בתחושה שמפורשת בטעות כהגברת ייצור הליחה. אולם הציפוי "החלבי" הזה נמשך מעט מאוד זמן ואין הוכחות לכך שייצור הליחה באמת גדל בטווח הקרוב או הרחוק לאחר שתיית החלב.

מוצרי חלב ואסתמה

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אסתמה

אסתמה היא מחלה דלקתית כרונית, בה נתיבי האוויר הופכים להיות מודלקים וצרים כך שהם מקשים על הנשימה. אסתמה יכולה לגרום לאירועים של צפצופים, קוצר נשימה, לחץ בחזה ושיעול. טריגרים מסויימים יכולים לגרום לתסמינים האלה, והם כוללים אלרגנים כמו קרדית אבק הבית, אבקנים, שיער חיות, כימיקלים במזון ועישון סיגריות. מוצרי חלב נחשבים בקרב הציבור הרחב כטריגרים לאסתמה, אולם אין הוכחות מדעיות שיתמכו בכך[38].

מספר מחקרים הראו כי בקרב ילדים ומבוגרים החולים באסתמה, חלב ומוצרי חלב אינם מחמירים את התסמינים. היוצאים מן הכלל הם מספר מצומצם של אנשים אסתמטיים המאובחנים גם כאלרגיים לחלב פרה, והם בכל מקרה חייבים להימנע ממזון שמכיל את חלבון חלב הפרה.

שכיחות מחלת האסתמה עלתה באופן ניכר בסוף המאה שעברה, ויחד עם זאת, קיימים דיווחים בודדים בלבד על מקרים בהם נראו תסמינים הדומים לאסתמה כתוצאה מצריכת חלב ומוצריו וגם הם הופיעו רק בקרב אנשים שאלרגיים לחלבון החלב. במחקר כפול סמיות, בו השתתפו 300 חולי אסתמה, רק משתתף אחד נמצא אלרגי לחלבון חלב פרה והוא לא פיתח תסמינים של אסתמה. הממצאים מצביעים על כך שאסתמה כתוצאה מצריכת חלב היא נדירה ביותר. במחקרי התערבות אקראיים כפולי סמיות, נמצא כי שתיית חלב פרה אינה משפיעה על תסמיני אסתמה (בהשוואה למשקה סויה או אורז)[41].

מספר מחקרים מצאו קשר בין צריכת מוצרי חלב וסיכון נמוך לפתח אסתמה. במחקר שנערך בקרב כ-3,000 ילדים בהולנד נמצא כי לילדים שצרכו מוצרי חלב מדי יום בגיל שנתיים היו שיעורים נמוכים באופן משמעותי של תסמיני אסתמה בגיל 3 בהשוואה לילדים שצרכו מוצרי חלב 5 פעמים בשבוע ופחות מכך. במחקר אחר נמצא כי לילדים עם צריכה נמוכה של מוצרי חלב יש סיכון גבוה פי 2.5 לפתח אסתמה בהשוואה לילדים שצורכים יותר מ-3 מנות ביום.

בהתבסס על האמונה כי יצירת ליחה מחמירה את תסמיני האסתמה, וכי צריכת חלב מגבירה את ייצור הליחה, חולים מקבלים לעתים קרובות המלצות להפחתת צריכת החלב שלהם. אולם, מכיוון שהעובדות המדעיות אינן תומכות בהמלצות אלה, אנשים רבים מגבילים את צריכת מוצרי החלב שלהם ללא הצדקה ובכך נמצאים בסיכון לחוסר בסידן ולרכיבי תזונה חיוניים נוספים.

מסיכום המחקרים עולה, כי לשתיית חלב פרה אין השפעה על ייצור ליחה, הפרשות מהאף או החמרה בתופעות של צינון ואסתמה. אנשים המאמינים שחלב פרה גורם ליצירת ליחה, נוטים יותר לחוש תחושות אלו לאחר שתיית חלב פרה. תופעה זו ניתנת להסבר באמצעות העובדה, שבערבוב תחליב (Emulsion) כגון חלב עם רוק, נוצרות טיפות שגורמות לתחושות אלה. אנשים עם אסתמה אינם צריכים להגביל את צריכת מוצרי החלב בתזונה שלהם. היוצאים מן הכלל הם אנשים אסתמטיים שגם אלרגיים לחלבון חלב פרה, המהווים חלק קטן מאוד מהחולים.

ביבליוגרפיה

  1. ↑ 1.0 1.1 2005 Dietary Guidelines Advisory Committee report. Summary of Research on Dairy Intake & Skeletal Status. p.112-5.
  2. ↑ Hegsted DM. Fractures, calcium, and the modern diet. Am J Clin Nutr 2001;74:571-3.
  3. ↑ 3.0 3.1 Heaney RP. Calcium, dairy products and osteoporosis. J Am Coll Nutr 2000;19:S83-99.
  4. ↑ Guéguen L, Pointillart A. The bioavailability of dietary calcium. J Am Coll Nutr 2000;19:S119-36.
  5. ↑ Dietary Reference Intakes for Calcium, Phosphorus, Magnesium, Vitamin D, and Fluoride. Washington, D.C. THE NATIONAL ACADEMY PRESS, 1999.
  6. ↑ Meta-Analysis of the Effect of the Acid-Ash Hypothesis of Osteoporosis on Calcium Balance Journal of Bone and Mineral Research 2009;24:1835-40. http://www.jbmronline.org/doi/abs/10.1359/jbmr.090515
  7. ↑ Miller GD, Drewnowski A, King J, Gibney M, Clemens R. Nutrient Profiling Global Approaches Policies and Perspectives. Nutr Today 2010;45:6-12.
  8. ↑ Evidence for the Role of Dairy Foods in Nutrient Adequacy and Chronic Disease Risk Reduction. J Am Coll Nutr. 2009;28:69S-129S.
  9. ↑ Guéguen L, Pointillart A. The bioavailability of dietary calcium. J Am Coll Nutr. 2000;19:119S-36S.
  10. ↑ Expert group on vitamins and minerals. Review of calcium. 2002. http://www.food.gov.uk/multimedia/pdfs/evm0112p.pdf
  11. ↑ Institute of Medicine Food and Nutrition Board. Consensus Report: Dietary Reference Intakes for Calcium and Vitamin D. November 2010. (ראו קישור בהמשך)
  12. ↑ Paddon-Jones D, Rasmussen BB. Dietary protein recommendations and the prevention of sarcopenia. Curr Opin Clin Nutr Metab Care. 2009;12:86-90.
  13. ↑ Darling AL, Millward DJ, Torgerson DJ, Hewitt CE, Lanham-New SA. Dietary protein and bone health: a systematic review and meta-analysis. Am J Clin Nutr. 2009;90:1674-92.
  14. ↑ Kerstetter JE. Dietary protein and bone: a new approach to an old question. Am J Clin Nutr. 2009; 90:1451-52.
  15. ↑ Camfield DA, Owen L, Scholey AB, Pipingas A, Stough C. Dairy constituents and neurocognitive health in ageing. Br J Nutr. 2011;106:159-74.
  16. ↑ 16.0 16.1 איגוד רופאי המשפחה והחברה הישראלית לתזונה קלינית. אי סבילות ללקטוז במבוגרים - נייר עמדה. 2011.
  17. ↑ Suchy FJ, Brannon PM, Carpenter TO, Fernandez JR, Gilsanz V, Gould JB, Hall K, Hui SL, Lupton J, Mennella J, Miller NJ, Osganian SK, Sellmeyer DE, Wolf MA. National Institutes of Health Consensus Development Conference: lactose intolerance and health. Ann Intern Med. 2010;152:792-6.
  18. ↑ 18.0 18.1 Scientific Opinion on lactose thresholds in lactose intolerance and galactosaemia. EFSA J 2010 http://www.efsa.europa.eu/de/efsajournal/scdoc/1777.htm
  19. ↑ Shaukat A. et al. Systematic review: effective management strategies for lactose intolerance. Ann Intern Med. 2010;152:797-803.
  20. ↑ http://www.mdpi.com/2072-6643/1/1/83
  21. ↑ http://www.jacn.org/content/28/Supplement_1/120S.abstract
  22. ↑ http://www.nature.com/ijo/journal/v34/n1/abs/ijo2009212a.html
  23. ↑ נחמה שטיין, מרים אבורבה, ציונה חקלאי. סיבות מוות מובילות בישראל 1998-2004. משרד הבריאות, 2008.
  24. ↑ ד"ר מיכה ברחנא. סרטן המעי הגס והחלחולת. רישום הסרטן הלאומי, משרד הבריאות, 2002.
  25. ↑ 25.0 25.1 25.2 25.3 25.4 25.5 25.6 25.7 World Cancer Research Fund / American Institute for Cancer Research. Food, Nutrition, Physical Activity, and the Prevention of Cancer: a Global Perspective. Washington DC: AICR, 2007
  26. ↑ 26.0 26.1 Park SY, Murphy SP, Wilkens LR, Nomura AM, Henderson BE, Kolonel LN. Calcium and vitamin D intake and risk of colorectal cancer: the Multiethnic Cohort Study. Am J Epidemiol 2007;165:784-93.
  27. ↑ Gorham ED, Garland CF, Garland FC, Grant WB, Mohr SB, Lipkin M, Newmark HL, Giovannucci E, Wei M, Holick MF. Optimal vitamin D status for colorectal cancer prevention: a quantitative meta analysis. Am J Prev Med 2007;32:210-6.
  28. ↑ Baron JA, Beach M, Mandel JS, van Stolk RU, Haile RW, Sandler RS, Rothstein R, Summers RW, Snover DC, Beck GJ, Bond JH, Greenberg ER. Calcium supplements for the prevention of colorectal adenomas. Calcium Polyp Prevention Study Group. N Engl J Med 1999;340:101-7.
  29. ↑ Grau MV, Baron JA, Sandler RS, Wallace K, Haile RW, Church TR, Beck GJ, Summers RW, Barry EL, Cole BF, Snover DC, Rothstein R, Mandel JS. Prolonged effect of Calcium supplementation on risk of colorectal adenomas in a randomized trial. J Natl Cancer Inst 2007;99:129-36.
  30. ↑ 30.0 30.1 סרטן בישראל מגמות בהיארעות ובתמותה 1982-2002 ונתונים עדכניים נבחרים 2004. פרסום מספר 310. המרכז הארצי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, 2008.
  31. ↑ 31.0 31.1 Park SY, Murphy SP, Wilkens LR, Stram DO, Henderson BE, Kolonel LN. Calcium, vitamin D, and dairy product intake and prostate cancer risk: the Multiethnic Cohort Study. Am J Epidemiol 2007;166:1259-69.
  32. ↑ 32.0 32.1 Chan JM, Stampfer MJ, Ma J, Gann PH, Gaziano JM, Giovannucci EL. Dairy products, calcium, and prostate cancer risk in the Physicians' Health Study. Am J Clin Nutr 2001;74:549-54.
  33. ↑ Pufulete M. Intake of dairy products and risk of colorectal neoplasia. Nutrition Research Reviews 2008;21:56-67.
  34. ↑ Virtanen MA, Svahn CJ, Viinikka LU, Räihä NC, Siimes MA, Axelsson IE. Iron-fortified and unfortified cow's milk: effects on iron intakes and iron status in young children. Acta Paediatr. 2001;90:724-31.
  35. ↑ Torrejón CS, Castillo-Durán C, Hertrampf ED, Ruz M. Zinc and iron nutrition in Chilean children fed fortified milk provided by the Complementary National Food Program. Nutrition. 2004;20:177-80.
  36. ↑ Villalpando S, Shamah T, Rivera JA, Lara Y, Monterrubio E. Fortifying milk with ferrous gluconate and Zinc oxide in a public nutrition program reduced the prevalence of anemia in toddlers. J Nutr. 2006;136:2633-7.
  37. ↑ Grinder-Pedersen L, Bukhave K, Jensen M, Højgaard L, Hansen M. Calcium from milk or calcium-fortified foods does not inhibit nonheme-iron absorption from a whole diet consumed over a 4-d period. Am J Clin Nutr. 2004;80:404-9
  38. ↑ 38.0 38.1 Wüthrich B, Schmid A, Walther B, Sieber R. Milk consumption does not lead to mucus production or occurrence of asthma. J Am Coll Nutr 2005;24:S547-55.
  39. ↑ 39.0 39.1 Pinnock CB, Graham NM, Mylvaganam A, Douglas RM. Relationship between milk intake and mucus production in adult volunteers challenged with rhinovirus-2. Am Rev Respir Dis 1990;141:352-6.
  40. ↑ Arney WK, Pinnock CB. The milk mucus belief: sensations associated with the belief and characteristics of believers. Appetite 1993;20:53-60.
  41. ↑ Vingerhoeds MH, Blijdenstein TBJ, Zoet FD, van Aken GA. Emulsion flocculation induced by saliva and mucin. Food Hydrocolloids 2005;19:915-22.

ביבליוגרפיה נוספת לפרק מוצרי חלב ואוסטאופורוזיס

1. Marshall D, Johnell O, Wedel H. Meta-analysis of how well measures of bone mineral density predict occurrence of osteoporotic fractures. BMJ 1996;312:1254-9.

2. Hansen MA, Overgaard K, Riis BJ, Christiansen C. Role of peak bone mass and bone loss in postmenopausal osteoporosis: 12 year study. BMJ 1991;303:961-4.

3. Riis BJ, Hansen MA, Jensen AM, Overgaard K, Christiansen C. Low bone mass and fast rate of bone loss at menopause: equal risk factors for future fracture: a 15-year follow-up study. Bone 1996;19:9-12.

6. Lau EMC, Lynn H, Chan YH, Lau W, Woo J. Benefits of milk powder supplementation on bone accretion in Chinese children. Osteoporos Int 2004;15:654-8.

7. Du X, Zhu K, Trube A, Zhang Q, Ma G, Hu X, Fraser DR, Greenfield H. School-milk intervention trial enhances growth and bone mineral accretion in Chinese girls aged 10-12 years in Beijing. Br J Nutr 2004;92:159-68.

8. Cheng S, Lyytikäinen A, Kröger H, Lamberg-Allardt C, Alén M, Koistinen A, Wang QJ, Suuriniemi M, Suominen H, Mahonen A, Nicholson PH, Ivaska KK, Korpela R, Ohlsson C, Väänänen KH, Tylavsky F. Effects of calcium, dairy product, and vitamin D supplementation on bone mass accrual and body composition in 10-12-y-old girls: a 2-y randomized trial. Am J Clin Nutr 2005;82:1115-26.

9. Moschonis G, Manios Y. Skeletal site-dependent response of bone mineral density and quantitative ultrasound parameters following a 12-month dietary intervention using dairy products fortified with Calcium and vitamin D: the Postmenopausal Health Study. Br J Nutr 2006;96:1140-8.

10. Winzenberg T, Shaw K, Fryer J, Jones G. Effects of Calcium supplementation on bone density in healthy children: meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ 2006;333:775-80.

11. Winzenberg TM, Shaw K, Fryer J, Jones G. Calcium supplementation for improving bone mineral density in children. Cochrane Database Syst Rev 2006;2:CD005119.

12. Heaney RP. Calcium, dairy products and osteoporosis. J Am Coll Nutr 2000;19:S83-99.

13. Huncharek M, Muscat J, Kupelnick B. Impact of dairy products and dietary Calcium on bone-mineral content in children: Results of a meta-analysis. Bone 2008;43:312-21.

14. Bischoff-Ferrari HA, Dawson-Hughes B, Baron JA, Burckhardt P, Li R, Spiegelman D, Specker B, Orav JE, Wong JB, Staehelin HB, O'Reilly E, Kiel DP, Willett WC. Calcium intake and hip fracture risk in men and women: a meta-analysis of prospective cohort studies and randomized controlled trials. Am J Clin Nutr 2007;86:1780-90.

15. Boonen S, Lips P, Bouillon R, Bischoff-Ferrari HA, Vanderschueren D, Haentjens P. Need for additional Calcium to reduce the risk of hip fracture with vitamin d supplementation: evidence from a comparative metaanalysis of randomized controlled trials. J Clin Endocrinol Metab 2007;92:1415-23.

16. Avenell A, Gillespie WJ, Gillespie LD, O'Connell DL. Vitamin D and vitamin D analogues for preventing fractures associated with involutional and post-menopausal osteoporosis. Cochrane Database Syst Rev 2005;3:CD000227.

19. Thorpe MP, Jacobson EH, Layman DK, He X, Kris-Etherton PM, Evans EM. A Diet High in Protein, Dairy, and Calcium Attenuates Bone Loss over Twelve Months of Weight Loss and Maintenance Relative to a Conventional High-Carbohydrate Diet in Adults. J Nutr 2008;138:1096-100.

20. Kerstetter JE, O'Brien KO, Insogna KL. Low protein intake: the impact on Calcium and bone homeostasis in humans. J Nutr 2003;133:S855-61.

21. Vatanparast H, Bailey DA, Baxter-Jones AD, Whiting SJ. The Effects of Dietary Protein on Bone Mineral Mass in Young Adults May Be Modulated by Adolescent Calcium Intake. J Nutr. 2007;137:2674-9.

22. Heaney RP, Layman DK. Amount and type of protein influences bone health. Am J Clin Nutr 2008;87:S1567-70.

23. Rafferty K, Heaney RP. Nutrient effects on the Calcium economy: emphasizing the potassium controversy. J Nutr 2008;138:S166-71.

24. Heaney RP. Pathophysiology of osteoporosis. Am J Med Sci 1996;312:251-6.

26. Hegsted DM: Calcium and osteoporosis. J Nutr 1986;116:2316-9.

27. Melin A, Wilske J, Ringertz H, Sääf M. Seasonal variations in serum levels of 25-hydroxyvitamin D and parathyroid hormone but no detectable change in femoral neck bone density in an older population with regular outdoor exposure. J Am Geriatr Soc 2001;49:1190-6.

28. Brot C, Vestergaard P, Kolthoff N, Gram J, Hermann AP, Sørensen OH. Vitamin D status and its adequacy in healthy Danish perimenopausal women: relationships to dietary intake, sun exposure and serum parathyroid hormone. Br J Nutr 2001;86:S97-103. Cooper C, Campion G, Mellon LJ III. Hip fractures in the elderly: a worldwide projection. Osteoporos Int 1992;2:285-9. Zebaze RM, Seeman E. Epidemiology of hip and wrist fractures in Cameroon, Africa. Osteoporos Int 2003;14:301-5.

29. Aloia JF, Mikhail M, Pagan CD, Arunachalan A, Yeh JK, Flaster E. Biochemical and hormonal variables in black and white women matched for age and weight. J Lab Clin Med 1998;132:383-9.

30. Yan L, Crabtree NJ, Reeve J, Zhou B, Dequeker J, Nijs J, Falch JA, Prentice A. Does hip strength analysis explain the lower incidence of hip fracture in the People's Republic of China? Bone 2004;34:584-8.

31. Faulkner KG, Cummings SR, Black D, Palermo L, Glüer CC, Genant HK. Simple measurement of femoral geometry predicts hip fracture: the study of osteoporotic fractures. J Bone Miner Res 1993;10:1211-7.

32. Hu J-F, Zhao X-H, Jia J-B, Parpia B, Campbell TC: Dietary Calcium and bone density among middle-aged and elderly women in China. Am J Clin Nutr 1993;58:219-27.

33. Zhu K, Greenfield H, Zhang Q, Du X, Ma G, Foo LH, Cowell CT, Fraser DR. Growth and bone mineral accretion during puberty in Chinese girls: a five-year longitudinal study. J Bone Miner Res 2008;23:167-72.

34. Pollitzer WS, Anderson JJB: Ethnic and genetic differences in bone mass: a review with a hereditary vs. environmental perspective. Am J Clin Nutr 1989;50:1244-59.

35. Ross PD, Norimatsu H, Davis JW, Yano K, Wasnich RD, Fujiwara S, Hosoda Y, Melton III LJ: A comparison of hip fracture incidence among native Japanese, Japanese Americans, and American Caucasians. Am J Epidemiol 1991;133:801-9.

36 Fujita T. Osteoporosis in Japan: factors contributing to the low incidence of hip fracture. Adv Nutr Res 1994;9:89-99.

37. Fujita T, Fukase M. Comparison of osteoporosis and Calcium intake between Japan and the United States. Proc Soc Exp Biol Med 1992;200:149-52.

38. Dennison E, Yoshimura N, Hashimoto T, Cooper C. Bone loss in Great Britain and Japan: a comparative longitudinal study. Bone 1998;23:379-82.

39. Kanis JA. The use of Calcium in the management of osteoporosis. Bone 1999;24:279-90.

40. Lanou AJ, Berkow SE, Barnard ND. Calcium, dairy products, and bone health in children and young adults: a reevaluation of the evidence. Pediatrics 2005;115:736-43.

41. Feskanich D, Willett WC, Stampfer MJ, Colditz GA. Milk, dietary calcium, and bone fractures in women: a 12-year prospective study. Am J Public Health 1997;87:992-7.

42. Feskanich D, Hunter DJ, Willett WC, et al. Vitamin D receptor genotype and the risk of bone fractures in women. Epidemiology 1998;9:535-9.

43. Friedl KE, Evans RK, Moran DS. Stress fracture and military medical readiness: bridging basic and applied research. Med Sci Sports Exerc 2008;40:S609-22.

ביבליוגרפיה למוצרי חלב ולחץ דם

1. A clinical trial of the effects of dietary patterns on blood pressure. DASH Collaborative Research Group. N Engl J Med 1997;336:1117-24.

2. Effects on blood pressure of reduced dietary sodium and the Dietary Approaches to Stop Hypertension (DASH) diet. DASH-Sodium Collaborative Research Group. N Engl J Med 2001;344:3-10.

3. Dietary Intake of Dairy Products, Calcium, and Vitamin D and the Risk of Hypertension in Middle-Aged and Older Women. Hypertension 2008;51:1073-1079. http://hyper.ahajournals.org/cgi/content/abstract/51/4/1073

4. Low-fat dairy products and blood pressure: follow-up of 2290 older persons at high cardiovascular risk participating in the PREDIMED study. Br J Nutr. 2008;20:1-9. [Epub ahead of print] http://journals.cambridge.org/action/displayAbstract?fromPage=online&aid=1883044

5. The Efficacy of a Clinic-Based Behavioral Nutrition Intervention Emphasizing a DASH-Type Diet for Adolescents with Elevated Blood Pressure. J Pediatr 2008;152:494-501. http://www.jpeds.com/article/S0022-3476(07)00878-5/abstract

6. Effect of milk tripeptides on blood pressure: A meta-analysis of randomized controlled trials. Nutrition 2008;24:933-40. http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(08)00202-5/abs

ביבליוגרפיה נוספת לפרק מוצרי חלב וסרטן

3. Hoolihan L. Beyond Calcium: The Protective Attributes of Dairy Products and Their Constituents. Nutr Today 2004;39:69-77.

6. Norat T, Riboli E. Dairy products and colorectal cancer. A review of possible mechanisms and epidemiological evidence. Eur J Clin Nutr 2003;57:1-17.

7. Cho E, Smith-Warner SA, Spiegelman D, Beeson WL, van den Brandt PA, Colditz GA, Folsom AR, Fraser GE, Freudenheim JL, Giovannucci E, Goldbohm RA, Graham S, Miller AB, Pietinen P, Potter JD, Rohan TE, Terry P, Toniolo P, Virtanen MJ, Willett WC, Wolk A, Wu K, Yaun SS, Zeleniuch-Jacquotte A, Hunter DJ. Dairy foods, calcium, and colorectal cancer: a pooled analysis of 10 cohort studies. J Natl Cancer Inst 2004;96:1015-22.

8. Flood A, Peters U, Chatterjee N, Lacey JV Jr, Schairer C, Schatzkin A. Calcium from diet and supplements is associated with reduced risk of colorectal cancer in a prospective cohort of women. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2005;14:126-32.

9. Larsson SC, Bergkvist L, Rutegård J, Giovannucci E, Wolk A. Calcium and dairy food intakes are inversely associated with colorectal cancer risk in the Cohort of Swedish Men. Am J Clin Nutr 2006;83:667-73.

11. Hu J, Morrison H, Mery L, DesMeules M, Macleod M; Canadian Cancer Registries Epidemiology Research Group. Diet and vitamin or mineral supplementation and risk of colon cancer by subsite in Canada. Eur J Cancer Prev 2007;16:275-91.

12. Oh K, Willett WC, Wu K, Fuchs CS, Giovannucci EL. Calcium and vitamin D intakes in relation to risk of distal colorectal adenoma in women. Am J Epidemiol 2007;165:1178-86.

14. Holt PR, Atillasoy EO, Gilman J, Guss J, Moss SF, Newmark H, Fan K, Yang K, Lipkin M. Modulation of abnormal colonic epithelial cell proliferation and differentiation by low-fat dairy foods: a randomized controlled trial. JAMA 1998;280:1074-9.

15. Holt PR, Wolper C, Moss SF, Yang K, Lipkin M. Comparison of Calcium supplementation or low-fat dairy foods on epithelial cell proliferation and differentiation. Nutr Cancer 2001;41:150-5.

16. Holt PR, Bresalier RS, Ma CK, Liu KF, Lipkin M, Byrd JC, Yang K. Calcium plus vitamin D alters preneoplastic features of colorectal adenomas and rectal mucosa. Cancer 2006;106:287-96.

19. Hubner RA, Muir KR, Liu JF, Logan RF, Grainge MJ, Houlston RS; Members of UKCAP Consortium. Dairy products, polymorphisms in the vitamin D receptor gene and colorectal adenoma recurrence. Int J Cancer 2008;123:586-93.

20. Colorectal Cancer Risk and Dietary Intake of Calcium, Vitamin D, and Dairy Products: A Meta-Analysis of 26,335 Cases From 60 Observational Studies. Nutrition and Cancer 2009;61:47-69.

22. Michels KB, Mohllajee AP, Roset-Bahmanyar E, Beehler GP, Moysich KB. Diet and breast cancer: a review of the prospective observational studies. Cancer 2007;109:2712-49.

23. Parodi PW. Dairy product consumption and the risk of breast cancer. J Am Coll Nutr 2005;24:S556-68.

24. Moorman PG, Terry PD. Consumption of dairy products and the risk of breast cancer: a review of the literature. Am J Clin Nutr 2004;80:5-14.

25. McCullough ML, Rodriguez C, Diver WR, Feigelson HS, Stevens VL, Thun MJ, Calle EE. Dairy, calcium, and vitamin D intake and postmenopausal breast cancer risk in the Cancer Prevention Study II Nutrition Cohort. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2005;14:2898-904.

26. Cui Y, Rohan TE. Vitamin D, calcium, and breast cancer risk: a review. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2006;15:1427-37.

27. Shin MH, Holmes MD, Hankinson SE, Wu K, Colditz GA, Willett WC. Intake of dairy products, calcium, and vitamin d and risk of breast cancer. J Natl Cancer Inst 2002;94:1301-11.

28. Lin J, Manson JE, Lee IM, Cook NR, Buring JE, Zhang SM. Intakes of Calcium and vitamin D and breast cancer risk in women. Arch Intern Med 2007;167:1050-9.

29. Kesse-Guyot E, Bertrais S, Duperray B, Arnault N, Bar-Hen A, Galan P, Hercberg S. Dairy products, Calcium and the risk of breast cancer: results of the French SU.VI.MAX prospective study. Ann Nutr Metab 2007;51:139-45.

30. Knight JA, Lesosky M, Barnett H, Raboud JM, Vieth R. Vitamin D and reduced risk of breast cancer: a population-based case-control study. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2007;16:422-9.

31. Tseng M, Breslow RA, Graubard BI, Ziegler RG. Dairy, calcium, and vitamin D intakes and prostate cancer risk in the National Health and Nutrition Examination Epidemiologic Follow-up Study cohort. Am J Clin Nutr 2005;81:1147-54.

32. Torniainen S, Hedelin M, Autio V, Rasinperä H, Bälter KA, Klint A, Bellocco R, Wiklund F, Stattin P, Ikonen T, Tammela TL, Schleutker J, Grönberg H, Järvelä I. Lactase persistence, dietary intake of milk, and the risk for prostate cancer in Sweden and Finland. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2007;16:956-61.

33. Ahn J, Albanes D, Peters U, Schatzkin A, Lim U, Freedman M, Chatterjee N, Andriole GL, Leitzmann MF, Hayes RB; Prostate, Lung, Colorectal, and Ovarian Trial Project Team. Dairy products, Calcium intake, and risk of prostate cancer in the prostate, lung, colorectal, and ovarian cancer screening trial. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2007;16:2623-30.

35. Park Y, Mitrou PN, Kipnis V, Hollenbeck A, Schatzkin A, Leitzmann MF. Calcium, dairy foods, and risk of incident and fatal prostate cancer: the NIH-AARP Diet and Health Study. Am J Epidemiol 2007;166:1270-9.

37. Gao X, LaValley MP, Tucker KL. Prospective studies of dairy product and Calcium intakes and prostate cancer risk: a meta-analysis. J Natl Cancer Inst. 2005;97:1768-77.

38. Severi G, English DR, Hopper JL, Giles GG. Prospective studies of dairy product and Calcium intakes and prostate cancer risk: a meta-analysis. J Natl Cancer Inst 2006;98:794-5.

39. Tavani A, Bertuccio P, Bosetti C, Talamini R, Negri E, Franceschi S, Montella M, La Vecchia C. Dietary intake of calcium, vitamin D, phosphorus and the risk of prostate cancer. Eur Urol 2005;48:27-33.

40. Koh KA, Sesso HD, Paffenbarger RS Jr, Lee IM. Dairy products, Calcium and prostate cancer risk. Br J Cancer 2006;95:1582-5.

41. Crowe FL, Key TJ, Appleby PN, Travis RC, Overvad K, Jakobsen MU, Johnsen NF, Tjønneland A, Linseisen J, Rohrmann S, Boeing H, Pischon T, Trichopoulou A, Lagiou P, Trichopoulos D, Sacerdote C, Palli D, Tumino R, Krogh V, Bueno-de-Mesquita HB, Kiemeney LA, Chirlaque MD, Ardanaz E, Sánchez MJ, Larrañaga N, González CA, Quirós JR, Manjer J, Wirfält E, Stattin P, Hallmans G, Khaw KT, Bingham S, Ferrari P, Slimani N, Jenab M, Riboli E. Dietary fat intake and risk of prostate cancer in the European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition. Am J Clin Nutr 2008;87:1405-13.

42. Park Y, Leitzmann MF, Subar AF, Hollenbeck A, Schatzkin A. Dairy Food, Calcium, and Risk of Cancer in the NIH-AARP Diet and Health Study. Arch Intern Med 2009;169:391-401.

43. Huncharek M, Muscat J, Kupelnick B. Dairy products, dietary Calcium and vitamin d intake as risk factors for prostate cancer: a meta-analysis of 26,769 cases from 45 observational studies. Nutr Cancer 2008;60:421-41.

44. Kushi LH, Byers T, Doyle C, Bandera EV, McCullough M, McTiernan A, Gansler T, Andrews KS, Thun MJ. American Cancer Society Guidelines on Nutrition and Physical Activity for cancer prevention: reducing the risk of cancer with healthy food choices and physical activity. CA Cancer J Clin 2006;56:254-81.

45. U.S. Department of Health and Human Services and U.S. Department of Agriculture. Dietary Guidelines for Americans, 2005. 6th Edition. Washington, DC: U.S. Government Printing Office, January 2005.

ביבליוגרפיה נוספת לפרק חלב וספיגת ברזל

5. Food-based strategies improve iron status in toddlers: a randomized controlled trial Am J Clin Nutr, published online ahead of print.

6. Addition of milk or caseinophosphopeptides to fruit beverages to improve iron bioavailability? Food Chemistry 2010;119:141-8.

ביבליוגרפיה נוספת לפרק מוצרי חלב אסטמה וליחה

2. Pinnock CB, Martin AJ, Mylvaganam A. Cross-over trial of a high milk diet in asthmatic children. Proc Nutr Soc Australia 1989;14:131.

4. Rosner F. Moses Maimonides’ treatise on asthma. J Asthma 1984;21:119-29. Pinnock CB, Arney WK. The milk-mucus belief: sensory analysis comparing cow's milk and a soy placebo. Appetite 1993;20:61-70.


6. Woods RK, Weiner JM, Abramson M, Thien F, Walters EH. Do dairy products induce bronchoconstriction in adults with asthma? J Allergy Clin Immunol 1998;101:45-50.

8. Rumsaeng V, Metcalfe DD. Asthma and food allergy. Nutr Rev 1998;56:S153-60.

9. Bernaola G, Echechipia S, Urrutia I, Fernandez E, Audicana M, Fernandez de Corres L. Occupational asthma and rhinoconjunctivitis from inhalation of dried cows milk caused by sensitization to alpha-lactalbumin. Allergy 1994;49:189-91.

10. Senti G, Leser C, Wal JM, Bernard H, Wüthrich B. Severe asthma and anaphylaxis in a cow’s milk-allergic patient. Sheep’s, goat’s or horse’s milk as an alternative for milk-protein-allergic persons. Allergologie 2002;25:333-7.

11. Nagel G, Linseisen J. Dietary intake of fatty acids, antioxidants and selected food groups and asthma in adults. Eur J Clin Nutr 2005;59:8-15.

12. Onorato J, Merland N, Terral C, Michel FB, Bousquet J. Placebo-controlled double-blind food challenge in asthma. J Allergy Clin Immunol 1984;78:1139-46.

13. Nguyen MT. Effect of cow milk on pulmonary function in atopic asthmatic patients. Ann Allergy Asthma Immunol 1997;79:62-4.

14. Wijga AH, Smit HA, Kerkhof M, de Jongste JC, Gerritsen J, Neijens HJ, Boshuizen HC, Brunekreef B. Association of consumption of products containing milk fat with reduced asthma risk in pre-school children: the PIAMA birth cohort study. Thorax 2003;58:567-72.

15. Hijazi N, Abalkhail B, Seaton A. Diet and childhood asthma in a society in transition: a study in urban and rural Saudi Arabia. Thorax 2000;55:775-9.

16. Haas F, Bishop MC, Salazar-Schicchi J, Axen KV, Lieberman D, Axen K. Effect of milk ingestion on pulmonary function in healthy and asthmatic subjects. J Asthma 1991;28:349-55.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיכל גילאון, דיאטנית קלינית ואפידמיולוגית, יועצת תזונה למועצת החלב