כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "קבוצות אנטיביוטיות עיקריות - ונקומיצין - Major classes of antibiotics - Vancomycin"
מתוך ויקירפואה
| שורה 8: | שורה 8: | ||
{{הרחבה|ערכים=[[ונקומיצין]], [[טיפול אנטיביוטי]]}} | {{הרחבה|ערכים=[[ונקומיצין]], [[טיפול אנטיביוטי]]}} | ||
==אפיונים עיקריים== | ==אפיונים עיקריים== | ||
| − | *Vancomycin הינו גליקופפטיד ( | + | *[[Vancomycin]] הינו גליקופפטיד (Glycopeptide) המכסה קוקים גרם חיוביים בלבד |
| − | *יש להימנע ככל האפשר משימוש בוונקומיצין מחשש להופעת זנים העמידים לכל אנטיביוטיקה (ראה טבלאות ב' ו- ג') | + | *יש להימנע ככל האפשר משימוש בוונקומיצין מחשש להופעת זנים העמידים לכל אנטיביוטיקה (ראה טבלאות ב' ו- ג') |
| − | *Vancomycin בשימוש בעיקר בטיפול | + | *Vancomycin בשימוש בעיקר בטיפול ב[[זיהומים]] קשים הנגרמים על ידי החיידקים הבאים (ראה טבלה א'): |
| − | **Streptococcus pneumoniae בעל עמידות גבוהה ל[[ | + | **[[Streptococcus pneumoniae]] בעל עמידות גבוהה ל-[[Penicillin]] (MIC > 1-2 g/ml) |
| − | **Staphylococcus aureus/epidermidis העמיד ל[[ | + | **Staphylococcus aureus/epidermidis העמיד ל-[[Methicillin]] (= [[MRSA]]/[[MRSE]] בהתאמה) |
| − | **Enterococcus עמיד ל[[ | + | **Enterococcus עמיד ל-[[Ampicillin]] |
==התוויות== | ==התוויות== | ||
| − | תחילת הטיפול ומשך הטיפול מוגדרים היטב | + | תחילת הטיפול ומשך הטיפול מוגדרים היטב על ידי ה-CDC{{כ}} (Centers for Disease Control and Prevention) (ראה טבלה ב'). |
==רעילות== | ==רעילות== | ||
| − | ונוקמיצין כמעט ואינו נפרוטוקסי ואוטוטוקסי בפני עצמו. מאידך, תרופה זו יכולה להגביר את הנפרוטוקסיות והאוטוטוקסיות של | + | ונוקמיצין כמעט ואינו נפרוטוקסי ואוטוטוקסי בפני עצמו. מאידך, תרופה זו יכולה להגביר את הנפרוטוקסיות והאוטוטוקסיות של [[Aminoglycosides]]. |
==מתן התרופה וניטור רמות התרופה== | ==מתן התרופה וניטור רמות התרופה== | ||
| − | ההמלצות | + | ההמלצות לניטור רמת התרופה מבוססות על נייר עמדה של האיגודים האמריקאיים לרוקחות ולמחלות זיהומיות מ-2009. בנייר עמדה זה שינויים משמעותיים לעומת המתן שהיה נהוג עד כה. בבסיס שינויים אלה טיפול בחיידקים עמידים יותר מבעבר; הצורך למניעת התפתחות חיידקים עמידים נוספים; שיפור חדירות התרופה לרקמות ושיפור התוצאה הקלינית בזיהומים קשים ומורכבים ([[בקטרמיה]], [[אנדוקרדיטיס]], [[Osteomyelitis|אוסטאומיאליטיס]] וכולי). ההמלצות מתייחסות לחולים עם זיהום ב-Staphylococcus aureus. המלצות אלה אינן מחליפות שיקול קליני, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא למחלות זיהומיות. |
| − | *המינון המומלץ בחולים עם פינוי קראטינין מעל | + | *המינון המומלץ בחולים עם פינוי [[קראטינין - Creatinine|קראטינין]] מעל 65 מיליליטר לדקה - 20-15 מיליגרם לקילוגרם כל 12 שעות. בחולים עם [[אי ספיקת כליות]] המנה הראשונה שניתנת היא לפחות 15 מיליגרם לקילוגרם. תדירות המתן היא בהתאם לפינוי הקראטינין (ראה טבלה א') ולפי רמות השפל בדם. בחולים קשים ניתן לשקול מתן מנת העמסה של 30-25 מיליגרם לקילוגרם (מומלץ להתייעץ). |
| − | :'''כאשר מנת הוונקומיצין שניתנת היא מעל 1 | + | :'''כאשר מנת הוונקומיצין שניתנת היא מעל 1 גרם, יש להאריך את משך מתן המנה ל-2-1.5 שעות''' |
{| border="1" cellpadding="4" align="center" | {| border="1" cellpadding="4" align="center" | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
|- | |- | ||
|x 1/d | |x 1/d | ||
| − | |20 | + | |64-20 |
|- | |- | ||
|x 1/48h | |x 1/48h | ||
| − | |10 | + | |19-10 |
|- | |- | ||
|לפי רמות השפל בדם | |לפי רמות השפל בדם | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
|} | |} | ||
| − | *רמת השפל (הרמה "לפני") מנבאת את יעילות הטיפול. אין צורך בניטור רמת השיא (הרמה "אחרי") | + | *רמת השפל (הרמה "לפני") מנבאת את יעילות הטיפול. אין צורך בניטור רמת השיא (הרמה "אחרי") |
| − | *רמת השפל המומלצת היא תמיד מעל | + | *רמת השפל המומלצת היא תמיד מעל 10 מיליגרם לליטר, אך לא יותר מ-20 מיליגרם לליטר |
| − | *בטיפול בזיהומים קשים ומורכבים יש לשקול רמת שפל גבוהה של 15 | + | *בטיפול בזיהומים קשים ומורכבים יש לשקול רמת שפל גבוהה של 20-15 מיליגרם לליטר |
| − | *ניטור רמת שפל מומלץ לכל מי שמטופל בוונקומיצין יותר מ- 5 ימים; בכל מי שמחליטים אצלו על רמת שפל גבוהה; במטופלים עם אי-ספיקת כליות ובכל המטופלים שמקבלים במקביל תרופה נפרוטוקסית נוספת (בעיקר | + | *ניטור רמת שפל מומלץ לכל מי שמטופל בוונקומיצין יותר מ-5 ימים; בכל מי שמחליטים אצלו על רמת שפל גבוהה; במטופלים עם אי-ספיקת כליות ובכל המטופלים שמקבלים במקביל תרופה נפרוטוקסית נוספת (בעיקר Aminoglycosides) |
| − | *יש לקחת רמת שפל 5 דקות לפני המנה הרביעית של התרופה. ניטור נוסף נדרש בכל שינוי של מינון התרופה, בחולים לא יציבים המודינמית ובהתאם לשיקול קליני. | + | *יש לקחת רמת שפל 5 דקות לפני המנה הרביעית של התרופה. ניטור נוסף נדרש בכל שינוי של מינון התרופה, בחולים לא יציבים המודינמית ובהתאם לשיקול קליני |
| + | {{רווח קשיח}}[[קובץ:פנקס3.png|ממוזער|מרכז|700px|Table A: VANCOMYCIN - THE SECOND/LAST LINE ANTIBIOTIC FOR GRAM-POSITIVE INFECTIONS{{הערה|שם=הערה1|Percentages of drug resistant-organisms are those of isolates from blood stream infections from Shaare Zedek Medical Center Clinical Microbiology Laboratory, from the years 2000-2009 (see: susceptibility tables).}}, {{הערה|שם=הערה2| Ceftriaxone in case of bacterial meningitis}}]]{{רווח קשיח}} | ||
| − | + | ===טיפול מוצדק ב-Vancomycin=== | |
| − | + | {{רווח קשיח}} | |
| − | ===טיפול מוצדק ב- Vancomycin=== | + | {| border="1" cellpadding="4" |
| − | + | |+טבלה ב': טיפול מוצדק ב-Vancomycin | |
| − | {| border="1" | ||
| − | |+טבלה ב': טיפול מוצדק ב- Vancomycin | ||
|- | |- | ||
| − | ! | + | !מספר |
| − | !ההתוויה / Indication | + | !ההתוויה / Indication |
| − | !colspan="3"|הטיפול ב- [[t:Vancomycin|Vancomycin]] מוצדק כאשר: | + | ! colspan="3" |הטיפול ב- [[t:Vancomycin|Vancomycin]] מוצדק כאשר: |
|- | |- | ||
| | | | ||
| | | | ||
| − | |התחלת טיפול | + | |התחלת טיפול |
| − | |המשך > 3 ימים | + | |המשך > 3 ימים |
|משך טיפול סך הכל | |משך טיפול סך הכל | ||
|- | |- | ||
| − | |I | + | |I |
| − | |טיפול בזיהומים קשים | + | |טיפול בזיהומים קשים על ידי חיידקים גרם חיוביים העמידים ל-β-לקטמים {{הערה|שם=הערה3|תחילת טיפול ב- [[t:Vancomycin|Vancomycin]] (עד 72 שעות) בזיהומים הנרכשים בקהילה: (מקרים חריגים + רצוי להתייעץ): (א) דלקת קרום המוח חיידקית בילדים; (ב) ספסיס בחולה עם מסתם לב תותב; (ג) חולה נויטרופני עם חום בנוכחות עדות לזיהום עם קוקים גרם חיוביים; (ד) קיים זיהום ויש תרבית רלוונטית חיובית עם קוקים גרם חיוביים המצריך ומצדיק טיפול (ראה "איפיונים עיקריים" 1א-ג בעמ' הקודם).}},{{הערה|שם=הערה4|תחילת טיפול ב- [[t:Vancomycin|Vancomycin]] (עד 72 שעות) בזיהומים הנרכשים בביה"ח: (א) קיום זיהום עם MRSA/MRSE/Ampicillin Resistant Enterococcus בדם, מפרק, מסתם תותב, נוזל פריטוניאלי, או בליחה/ריאות; (ב) ספסיס קליני בפג, בחולה הנויטרופני עם חום, דלקת ריאות בחולה עם אי-ספיקה נשימתית, זיהום בדם משני לעירוי מזוהם בחולה ביחידות לטיפול נמרץ.}} (ראה גם סעיף 1א-ג לעיל) |
| − | |הזיהום עם החיידק | + | |הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה בגדר חשד או בגדר מוכח |
| − | |הזיהום עם החיידק | + | |הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה מוכח |
| − | |הזיהום עם החיידק | + | |הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה מוכח{{הערה|שם=הערה6|משך טיפול: {{ש}}א. במקרה של בקטרמיה עם MRSA ממקור חיצוני אותו ניתן להרחיק (למשל עירוי מזוהם), יינתן טיפול תוך-ורידי במשך 14 יום. במקרה ולא ניתן לסלק את המקור ו/או המקור לא ידוע, יינתן טיפול כאילו יש אנדוקרדיטיס, דהיינו לפחות 4 שבועות (ורצוי להתייעץ).{{ש}}ב. במקרה של בקטרמיה עם Staph. epidermidis מקובל לתת קורס קצר של כחמישה ימי טיפול, לאחר הוצאת העירוי המזוהם.{{ש}}ג. במקרה של דלקת ריאות/דלקת קרום המוח/זיהום תוך בטני עם חיידק המצריך ומצדיק [[t:Vancomycin|Vancomycin]] (ראה "איפיונים עיקריים" 1א-ג בעמוד הקודם), מקובל לתת קורס של 10-14 ימי טיפול (ורצוי להתייעץ).}} |
|- | |- | ||
|II | |II | ||
| − | |טיפול בזיהומים קשים | + | |טיפול בזיהומים קשים על ידי חיידקים גרם חיוביים כאשר לחולה רגישות יתר מסוג מיידי,{{הערה|שם=הערה3}}, {{הערה|שם=הערה4}}, {{הערה|שם=הערה5|רגישות יתר מסוג מיידי: Immediate type hypersensitivity: אורטיקריה, אנאפילקסיס, התקף אסטמתי, וכו'.}} ל- β-לקטמים |
| − | |הזיהום עם החיידק | + | |הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה בגדר חשד או בגדר מוכח |
| − | |הזיהום עם החיידק | + | |הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה בגדר מוכח |
| − | |הזיהום עם החיידק | + | |הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה מוכח{{הערה|שם=הערה6}} |
|- | |- | ||
|III | |III | ||
| − | |פרופילקסיס לאנדוקרדיטיס זיהומי (SBE) כאשר יש התוויה לפי הפרוטוקול המתאים | + | |פרופילקסיס לאנדוקרדיטיס זיהומי (SBE{{כ}}, Subacute Bacterial Endocarditis) כאשר יש התוויה לפי הפרוטוקול המתאים |
| − | |מוצדק לפי פרוטוקול מתאים ל- SBE | + | |מוצדק לפי פרוטוקול מתאים ל-SBE |
|לא מוצדק | |לא מוצדק | ||
|לא מוצדק | |לא מוצדק | ||
| שורה 96: | שורה 95: | ||
|- | |- | ||
|V | |V | ||
| − | |במקרים חריגים של שלשול קשה משני ל- Clostridium difficile (ראה פרוטוקול מתאים) | + | |במקרים חריגים של [[שלשול]] קשה משני ל-[[Clostridium difficile]] (ראה פרוטוקול מתאים) |
|במקרים המוגדרים בלבד | |במקרים המוגדרים בלבד | ||
|במקרים המוגדרים בלבד | |במקרים המוגדרים בלבד | ||
| − | |מוצדק במקרים המוגדרים בלבד, | + | |מוצדק במקרים המוגדרים בלבד, בדרך כלל עד 14 יום |
|} | |} | ||
| שורה 105: | שורה 104: | ||
{| border="1" cellpadding="4" | {| border="1" cellpadding="4" | ||
| − | |+טבלה ג': מצבים קליניים נפוצים שבהם הטיפול ב- [[t:Vancomycin|Vancomycin]] | + | |+טבלה ג': מצבים קליניים נפוצים שבהם הטיפול ב-[[t:Vancomycin|Vancomycin]] אינו מוצדק: |
|- | |- | ||
|1. | |1. | ||
| − | |פרופילקסיס לפני ניתוחים, למעט חולים עם רגישות מסכנת חיים ל- β-לקטמים | + | |פרופילקסיס לפני ניתוחים, למעט חולים עם רגישות מסכנת חיים ל-β-לקטמים |
|- | |- | ||
|2. | |2. | ||
| − | |טיפול אמפירי בחולים עם חום | + | |טיפול אמפירי בחולים עם [[חום - Fever|חום]] ו[[נויטרופניה - Neutropenia|נויטרופניה]] אלא אם יש עדות לזיהום עם חיידקים גרם חיוביים, בפרט אם הזיהום נרכש בבית החולים |
|- | |- | ||
|3. | |3. | ||
| − | |טיפול בתרבית דם בודדת עם Staphylococcus epidermidis כאשר תרביות דם נוספות שליליות | + | |טיפול בתרבית דם בודדת עם Staphylococcus epidermidis כאשר תרביות דם נוספות שליליות |
|- | |- | ||
|4. | |4. | ||
| − | |המשך טיפול אמפירי בחולים אשר הותחל אצלם טיפול, אך התרביות הרלוונטיות שליליות לחיידקים גרם-חיוביים עמידים ל- β-לקטמים (אלא אם מדובר בחולה עם רגישות יתר מיידית ל- β-לקטמים) | + | |המשך טיפול אמפירי בחולים אשר הותחל אצלם טיפול, אך התרביות הרלוונטיות שליליות לחיידקים גרם-חיוביים עמידים ל-β-לקטמים (אלא אם מדובר בחולה עם רגישות יתר מיידית ל-β-לקטמים) |
|- | |- | ||
|5. | |5. | ||
| − | |פרופילקסיס סיסטמי או מקומי נגד התיישבות חיידקית ( | + | |פרופילקסיס סיסטמי או מקומי נגד התיישבות חיידקית (Bacterial colonization) או זיהום של צנתרים תוך-ורידיים |
|- | |- | ||
|6. | |6. | ||
| − | | חיסול ( | + | | חיסול (Eradication) של התיישבות של MRSA |
|- | |- | ||
|7. | |7. | ||
| − | |טיפול ראשוני בשלשול כתוצאה מ- C.difficile, בזיהום שאינו חמור | + | |טיפול ראשוני בשלשול כתוצאה מ-C.difficile, בזיהום שאינו חמור |
|- | |- | ||
|8. | |8. | ||
| − | |פרופילקסיס שגרתי | + | |פרופילקסיס שגרתי ל[[פגים]] בעלי [[משקל לידה נמוך]] במיוחד |
|- | |- | ||
|9. | |9. | ||
| − | |פרופילקסיס שגרתי לחולים עם המודיאליזה או CAPD | + | |פרופילקסיס שגרתי לחולים עם [[המודיאליזה]] או CAPD{{כ}} ([[Continuous Ambulatory Peritoneal Dialysis]]) |
|- | |- | ||
|10. | |10. | ||
| − | |טיפול בזיהומים עם חיידקים גרם-חיוביים הרגישים ל- β-לקטמים בחולים עם אי-ספיקת כליות משיקולים של נוחיות טיפול | + | |טיפול בזיהומים עם חיידקים גרם-חיוביים הרגישים ל-β-לקטמים בחולים עם אי-ספיקת כליות משיקולים של נוחיות טיפול |
|- | |- | ||
|11. | |11. | ||
| − | |שימוש בתמיסת | + | |שימוש בתמיסת Vancomycin טופיקלית |
|} | |} | ||
גרסה מ־16:02, 31 באוקטובר 2022
| שם הספר: שימוש מושכל באנטיביוטיקה ונהלים למניעת זיהומים | |
|---|---|
| |
| שם המחבר | דר' תמר לכיש |
| שם הפרק | ונקומיצין - Vancomycin |
| עורך מדעי | פרופ' עמוס ינון, פרופ' יחיאל שלזינגר, דר' דוד רווה |
| מוציא לאור |  |
| מועד הוצאה | תשע"א – 2010 |
| מספר עמודים | 196 |
| הקדשה | ספר זה מוקדש לפרופ' חיים הרשקו בהוקרה עמוקה |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – ונקומיצין, טיפול אנטיביוטי
אפיונים עיקריים
- Vancomycin הינו גליקופפטיד (Glycopeptide) המכסה קוקים גרם חיוביים בלבד
- יש להימנע ככל האפשר משימוש בוונקומיצין מחשש להופעת זנים העמידים לכל אנטיביוטיקה (ראה טבלאות ב' ו- ג')
- Vancomycin בשימוש בעיקר בטיפול בזיהומים קשים הנגרמים על ידי החיידקים הבאים (ראה טבלה א'):
- Streptococcus pneumoniae בעל עמידות גבוהה ל-Penicillin (MIC > 1-2 g/ml)
- Staphylococcus aureus/epidermidis העמיד ל-Methicillin (= MRSA/MRSE בהתאמה)
- Enterococcus עמיד ל-Ampicillin
התוויות
תחילת הטיפול ומשך הטיפול מוגדרים היטב על ידי ה-CDC (Centers for Disease Control and Prevention) (ראה טבלה ב').
רעילות
ונוקמיצין כמעט ואינו נפרוטוקסי ואוטוטוקסי בפני עצמו. מאידך, תרופה זו יכולה להגביר את הנפרוטוקסיות והאוטוטוקסיות של Aminoglycosides.
מתן התרופה וניטור רמות התרופה
ההמלצות לניטור רמת התרופה מבוססות על נייר עמדה של האיגודים האמריקאיים לרוקחות ולמחלות זיהומיות מ-2009. בנייר עמדה זה שינויים משמעותיים לעומת המתן שהיה נהוג עד כה. בבסיס שינויים אלה טיפול בחיידקים עמידים יותר מבעבר; הצורך למניעת התפתחות חיידקים עמידים נוספים; שיפור חדירות התרופה לרקמות ושיפור התוצאה הקלינית בזיהומים קשים ומורכבים (בקטרמיה, אנדוקרדיטיס, אוסטאומיאליטיס וכולי). ההמלצות מתייחסות לחולים עם זיהום ב-Staphylococcus aureus. המלצות אלה אינן מחליפות שיקול קליני, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא למחלות זיהומיות.
- המינון המומלץ בחולים עם פינוי קראטינין מעל 65 מיליליטר לדקה - 20-15 מיליגרם לקילוגרם כל 12 שעות. בחולים עם אי ספיקת כליות המנה הראשונה שניתנת היא לפחות 15 מיליגרם לקילוגרם. תדירות המתן היא בהתאם לפינוי הקראטינין (ראה טבלה א') ולפי רמות השפל בדם. בחולים קשים ניתן לשקול מתן מנת העמסה של 30-25 מיליגרם לקילוגרם (מומלץ להתייעץ).
- כאשר מנת הוונקומיצין שניתנת היא מעל 1 גרם, יש להאריך את משך מתן המנה ל-2-1.5 שעות
| תדירות מתן | פינוי קראטינין |
|---|---|
| x 2/d | 65≤ |
| x 1/d | 64-20 |
| x 1/48h | 19-10 |
| לפי רמות השפל בדם | 10 |
- רמת השפל (הרמה "לפני") מנבאת את יעילות הטיפול. אין צורך בניטור רמת השיא (הרמה "אחרי")
- רמת השפל המומלצת היא תמיד מעל 10 מיליגרם לליטר, אך לא יותר מ-20 מיליגרם לליטר
- בטיפול בזיהומים קשים ומורכבים יש לשקול רמת שפל גבוהה של 20-15 מיליגרם לליטר
- ניטור רמת שפל מומלץ לכל מי שמטופל בוונקומיצין יותר מ-5 ימים; בכל מי שמחליטים אצלו על רמת שפל גבוהה; במטופלים עם אי-ספיקת כליות ובכל המטופלים שמקבלים במקביל תרופה נפרוטוקסית נוספת (בעיקר Aminoglycosides)
- יש לקחת רמת שפל 5 דקות לפני המנה הרביעית של התרופה. ניטור נוסף נדרש בכל שינוי של מינון התרופה, בחולים לא יציבים המודינמית ובהתאם לשיקול קליני
טיפול מוצדק ב-Vancomycin
| מספר | ההתוויה / Indication | הטיפול ב- Vancomycin מוצדק כאשר: | ||
|---|---|---|---|---|
| התחלת טיפול | המשך > 3 ימים | משך טיפול סך הכל | ||
| I | טיפול בזיהומים קשים על ידי חיידקים גרם חיוביים העמידים ל-β-לקטמים [3],[4] (ראה גם סעיף 1א-ג לעיל) | הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה בגדר חשד או בגדר מוכח | הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה מוכח | הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה מוכח[5] |
| II | טיפול בזיהומים קשים על ידי חיידקים גרם חיוביים כאשר לחולה רגישות יתר מסוג מיידי,[3], [4], [6] ל- β-לקטמים | הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה בגדר חשד או בגדר מוכח | הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה בגדר מוכח | הזיהום עם החיידק הנזכר למעלה מוכח[5] |
| III | פרופילקסיס לאנדוקרדיטיס זיהומי (SBE, Subacute Bacterial Endocarditis) כאשר יש התוויה לפי הפרוטוקול המתאים | מוצדק לפי פרוטוקול מתאים ל-SBE | לא מוצדק | לא מוצדק |
| IV | פרופילקסיס לניתוחים שבהם מוכנס גוף זר: במקרה חריג בלבד, ורק לפי ייעוץ זיהומי | מוצדק לפי ייעוץ בלבד | לא מוצדק | לא מוצדק |
| V | במקרים חריגים של שלשול קשה משני ל-Clostridium difficile (ראה פרוטוקול מתאים) | במקרים המוגדרים בלבד | במקרים המוגדרים בלבד | מוצדק במקרים המוגדרים בלבד, בדרך כלל עד 14 יום |
מצבים קליניים נפוצים שבהם הטיפול ב- Vancomycin אינו מוצדק
| 1. | פרופילקסיס לפני ניתוחים, למעט חולים עם רגישות מסכנת חיים ל-β-לקטמים |
| 2. | טיפול אמפירי בחולים עם חום ונויטרופניה אלא אם יש עדות לזיהום עם חיידקים גרם חיוביים, בפרט אם הזיהום נרכש בבית החולים |
| 3. | טיפול בתרבית דם בודדת עם Staphylococcus epidermidis כאשר תרביות דם נוספות שליליות |
| 4. | המשך טיפול אמפירי בחולים אשר הותחל אצלם טיפול, אך התרביות הרלוונטיות שליליות לחיידקים גרם-חיוביים עמידים ל-β-לקטמים (אלא אם מדובר בחולה עם רגישות יתר מיידית ל-β-לקטמים) |
| 5. | פרופילקסיס סיסטמי או מקומי נגד התיישבות חיידקית (Bacterial colonization) או זיהום של צנתרים תוך-ורידיים |
| 6. | חיסול (Eradication) של התיישבות של MRSA |
| 7. | טיפול ראשוני בשלשול כתוצאה מ-C.difficile, בזיהום שאינו חמור |
| 8. | פרופילקסיס שגרתי לפגים בעלי משקל לידה נמוך במיוחד |
| 9. | פרופילקסיס שגרתי לחולים עם המודיאליזה או CAPD (Continuous Ambulatory Peritoneal Dialysis) |
| 10. | טיפול בזיהומים עם חיידקים גרם-חיוביים הרגישים ל-β-לקטמים בחולים עם אי-ספיקת כליות משיקולים של נוחיות טיפול |
| 11. | שימוש בתמיסת Vancomycin טופיקלית |
ביבליוגרפיה והערות שוליים
- Tablan OC, Tenover FC, Martone WJ, et al. Recommendations for preventing the spread of Vancomycin resistance. Recommendations of the Hospital Control Practices Advisory Committee (HICPAC). MMWR 1994; 44(RR-12):1-13.
- Rybak M, Lomaestro B, Rotschafer JC, et al. Therapeutic monitoring of Vancomycin in adult patients: A consensus review of the American Society of Health-System Pharmacists, the Infectious Diseases Society of America, and the Society of Infectious Diseases Pharmacists. Am J Health-Syst Pharm 2009; 66:82-98.
- Drori-Zeides T, Raveh D, Schlesinger Y, Yinnon AM. Practical guidelines for Vancomycin usage, with prospective drug-utilization evaluation. Infect Control Hosp Epidemiol 2000; 21:45-7.
- ↑ Percentages of drug resistant-organisms are those of isolates from blood stream infections from Shaare Zedek Medical Center Clinical Microbiology Laboratory, from the years 2000-2009 (see: susceptibility tables).
- ↑ Ceftriaxone in case of bacterial meningitis
- ↑ 3.0 3.1 תחילת טיפול ב- Vancomycin (עד 72 שעות) בזיהומים הנרכשים בקהילה: (מקרים חריגים + רצוי להתייעץ): (א) דלקת קרום המוח חיידקית בילדים; (ב) ספסיס בחולה עם מסתם לב תותב; (ג) חולה נויטרופני עם חום בנוכחות עדות לזיהום עם קוקים גרם חיוביים; (ד) קיים זיהום ויש תרבית רלוונטית חיובית עם קוקים גרם חיוביים המצריך ומצדיק טיפול (ראה "איפיונים עיקריים" 1א-ג בעמ' הקודם).
- ↑ 4.0 4.1 תחילת טיפול ב- Vancomycin (עד 72 שעות) בזיהומים הנרכשים בביה"ח: (א) קיום זיהום עם MRSA/MRSE/Ampicillin Resistant Enterococcus בדם, מפרק, מסתם תותב, נוזל פריטוניאלי, או בליחה/ריאות; (ב) ספסיס קליני בפג, בחולה הנויטרופני עם חום, דלקת ריאות בחולה עם אי-ספיקה נשימתית, זיהום בדם משני לעירוי מזוהם בחולה ביחידות לטיפול נמרץ.
- ↑ 5.0 5.1 משך טיפול:
א. במקרה של בקטרמיה עם MRSA ממקור חיצוני אותו ניתן להרחיק (למשל עירוי מזוהם), יינתן טיפול תוך-ורידי במשך 14 יום. במקרה ולא ניתן לסלק את המקור ו/או המקור לא ידוע, יינתן טיפול כאילו יש אנדוקרדיטיס, דהיינו לפחות 4 שבועות (ורצוי להתייעץ).
ב. במקרה של בקטרמיה עם Staph. epidermidis מקובל לתת קורס קצר של כחמישה ימי טיפול, לאחר הוצאת העירוי המזוהם.
ג. במקרה של דלקת ריאות/דלקת קרום המוח/זיהום תוך בטני עם חיידק המצריך ומצדיק Vancomycin (ראה "איפיונים עיקריים" 1א-ג בעמוד הקודם), מקובל לתת קורס של 10-14 ימי טיפול (ורצוי להתייעץ).- ↑ רגישות יתר מסוג מיידי: Immediate type hypersensitivity: אורטיקריה, אנאפילקסיס, התקף אסטמתי, וכו'.