האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

קידום בריאות ורפואה מונעת - רפואה מונעת בקהילת הלהט"ב

מתוך ויקירפואה

Preventative (1).png

המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא קידום בריאות ורפואה מונעת
מאת איגוד רופאי המשפחה בישראל, האגף למדיניות רפואית, ההסתדרות הרפואית בישראל

המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא
קידום בריאות ורפואה מונעת
Ambox warning blue.png
ערך זה הוא הנחיה קלינית סגורה לעריכה
המלצות כוח המשימה.png
שם המחבר מבוא, רפואה מונעת לכלל קהילת הלהט"ב, לנשים המקיימות יחסי מין עם נשים: ד"ר רותי גופן, מומחית ברפואת משפחה וברפואת להט"ב, המרפאה הגאה של מכבי שירותי בריאות, מרפאת כיכר הבימה.
רפואה מונעת לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים, לקהילה הטרנסג'נדרית: ד"ר גל וגנר-קולסקו, מומחה ברפואת המשפחה, המרפאה הגאה בגן מאיר, שירותי בריאות כללית.
שם הפרק פרק מספר 14 - רפואה מונעת בקהילת הלהט"ב
עורך מדעי פרופסור אמנון להד, פרופ' חוה טבנקין, ד"ר תם אקסלרוד
מוציא לאור ההסתדרות הרפואית בישראל, האגף למדיניות רפואית, איגוד רופאי המשפחה בישראל
מועד הוצאה אוקטובר 2022
מספר עמודים 284
קישור באתר ההסתדרות הרפואית
Logo small.gif

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםהתאמה מגדרית

מבוא

מאז סוף המאה ה-20 התפתחה ההכרה שלאנשי קהילת הלהט"ב - לסביות, הומואים, בי וטרנס - יש מאפיינים וצרכים רפואיים ייחודיים. מקורם של מאפיינים אלה בהיסטוריה ארוכת שנים של סטיגמה ואפליה לרעה. כל קבוצת מיעוט באוכלוסייה הסובלת מדעות קדומות ומהפליה לרעה עלולה לפתח ביטויים שונים של מצוקה, תופעה המכונה "מצוקת המיעוט" (Minority stress). להט"ב סובלים ממצוקת מיעוט: הם חשופים בשכיחות גבוהה יותר לאלימות, לבידוד חברתי ולהפליה לרעה במגוון תחומים, כגון תעסוקה ולימודים, ובעקבות זאת סובלים משכיחות יתר של דיכאון, חרדה, הפרעות בדימוי גוף ואובדנות[1][2], וכן שכיחות יתר של עישון, אלכוהול ושימוש בחומרים ממכרים[3]. כאשר להט"ב נמצאים במערכת יחסים זוגית, יציבה ומוכרת מבחינה חוקית, פוחתים תסמיני הדיכאון והמצוקה[4].

נוסף על כך, יש מחסומים אשר מונעים מלהט"ב קבלת שירותי רפואה כשאר האוכלוסייה, בהם יחס שיפוטי, מזלזל או מפלה לרעה מצד צוותים רפואיים, חוסר ידע של רופאים בנושאים העיקריים ברפואת להט"ב וחשש של המטופלים בנוגע לחיסיון המידע הרפואי[5]. בשל מחסומים אלה להט"ב נמנעים מבדיקות סקר, פונים לקבלת טיפול בעת מצבי חולי מאוחר יותר מהטרוסקסואלים או שאינם פונים כלל[6]. הדבר עלול לגרום פגיעה של ממש בבריאותם.

מקובל להעריך ש-5 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה הם להט"ב. בסקר שבוצע בשנת 2014 בארצות הברית הזדהו 6.5 אחוזים מהנשאלים בני 18–44 כלהט"ב, 7.6 אחוזים מהנשים ו-5.4 אחוזים מהגברים[7]. לפי הערכות עדכניות מהעולם, 0.5 עד 3 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית הם טרנסג'נדרים[8]. השכיחות של טרנסג'נדריות באוכלוסייה הולכת ועולה: החברה סובלנית יותר כלפי אנשים טרנסג'נדרים, ולכן הם חוששים פחות להזדהות כשייכים לקהילה. כן מתבצעים סקרים ומחקרים רבים יותר שיש בהם התייחסות לקהילה זו[9].

רפואת מונעת לכלל חברי וחברות קהילת הלהט"ב

טיפול רפואי לקהילת הלהט"ב מחייב קבלת אנמנזה מלאה, כולל התייחסות לנטייה המינית ולזהות מגדרית. מומלץ ליצור אווירה מקבלת ומזמינה באמצעות הנחה של דגל גאווה, מדבקה קטנה במקום נראה לעין או עלונים ופרסומים ייעודיים לקהילה. יש לוודא כי שאלוני קבלה למרפאה יכללו התייחסות לזהות מגדרית ונטייה מינית וחשוב להדגיש לפני המטופלים שהם יזכו לחיסיון רפואי, זאת כדי לחזק בהם את תחושת הביטחון[10][11][12].

  • האנמנזה: בעת קבלת האנמנזה כדאי לשאול שאלות פתוחות שיאפשרו למטופל.ת לענות "כן" בלא חשש, למשל:
    1. האם את.ה חי.ה בזוגיות? (במקום האם נשוי/נשואה?)
    2. האם את.ה מקיים.ת יחסי מין עם נשים, גברים או גם וגם?
    3. האם את.ה אוהב.ת נשים, גברים או גם וגם?
  • סקר לאיתור דיכאון, חרדה והפרעות בדימוי גוף: להט"ב חשופים יותר מאחרים לאלימות, לבידוד חברתי ולהפליה לרעה בתחומים שונים וחווים סטרס ניכר ושכיחות יתר של דיכאון, חרדה ואובדנות. השכיחות גבוהה עוד יותר בקרב להט"ב הנמצאים "בארון". מומלץ לשאול שאלות סקר בנושאים דיכאון (level B), חרדה ואובדנות (level C)[13]
  • שימוש בסמים, באלכוהול ובסיגריות: על רקע סטרס ניכר ממושך ומצוקה, שכיחות העישון, השימוש בחומרים ממכרים ושתיית אלכוהול מופרזת נפוצים יותר בקרב להט"ב. מומלץ לשאול על עישון (level A) צריכת אלכוהול (level B) ושימוש בחומרים (level B), ובמקרה הצורך להציע סיוע מתאים: סדנאות להפסקת עישון ומסגרות לגמילה[14][13][15].
  • נוער להט"ב: נוער להט"ב עלול להימצא בסיכון יתר לבידוד חברתי, חשיפה לאלימות, דחייה מצד ההורים וסכנה להיפלט מהבית ולהיעשות חסר בית. על רקע זה עולה השכיחות של דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ואובדנות בקרב נוער להט"ב בהשוואה להטרוסקסואלים, וכן שכיחות העישון, השימוש בחומרים ממכרים ובאלכוהול[16].
    יש לקבל אנמנזה לגבי מקורות תמיכה. מומלץ לשאול באופן מכוון על עישון, ובמקרה הצורך להציע התערבות[17] (level B). בנוגע לצריכת אלכוהול וחומרים ממכרים בקרב בני נוער, אין המלצה מיוחדת. ההמלצות דומות לשאר האוכלוסייה, אולם מומלץ לגלות ערנות יתר. בגילים 12–18 יש לשאול באופן יזום שאלות סקר בנוגע לדיכאון (level B) ולגלות ערנות יתר לסימני מצוקה[18].
    בני נוער להט"בי נמצאים בסיכון יתר להידבק במחלות המועברות ביחסי מין. בשל כך יש לשאול על הנושא באופן יזום ולייעץ בנושא מין בטוח[19] (level B)
  • קשישים וקשישות להט"ב: אוכלוסייה זו חשופה להפליה לרעה על רקע דעות קדומות וסטיגמה, והיא סובלת משכיחות יתר של בידוד משפחתי וחברתי[20]. על רקע זה חבריה נוטים להיעזר בתמיכה של חברים, של שכנים או של חברי קהילה יותר מאשר בבני המשפחה הגרעינית[21]. דיכאון ואובדנות שכיחים יותר בקרב זקנים וזקנות להט"ב מאשר בקרב הטרוסקסואלים[22]. יש לשאול בנוגע למקורות תמיכה וכן בנוגע לדיכאון (level B) ולחשיפה לאלימות (level B) כפי שמבצעים באוכלוסייה המבוגרת הכללית
  • מניעת אלימות במשפחה: אלימות במשפחה קיימת גם בקרב להט"ב. מומלץ לשאול על סוגיה זו כפי שמומלץ לעשות כן באוכלוסייה הכללית[23] (level B) (ראו פירוט בנושא בפרק 19, "אלימות במשפחה")

המלצות לרפואה מונעת לנשים המקיימות יחסי מין עם נשים (WSW)

  • בדיקות סקר לסרטן:
    1. מומלץ לבצע בדיקות סקר לסרטן שד (ממוגרפיה) ומשטח לצוואר הרחם (Pap smear), כפי שמומלץ באוכלוסיית הנשים הכללית[13] (level C)
    2. סרטן שד: בקרב WSW יש סיכון יתר והיארעות יתר של סרטן שד, וזאת מכמה סיבות: משקל עודף, פחות הריונות ולידות, שתיית אלכוהול רבה יותר ומיעוט בביצוע בדיקות סקר[24][25][26][27][28]
    3. נגיף הפפילומה: בניגוד למה שסברו בעבר, WSW נמצאות בסיכון להידבק ב-HPV. במחקר שבדק את נוכחות הנגיף בקרב WSW הוא נמצא ב-30 אחוזים מהן, ומהן ב-19 אחוזים שלא קיימו מעולם יחסי מין עם גברים[29]. על אף הסיכון להידבק בנגיף, WSW מבצעות פחות בדיקות Pap smear בהשוואה להטרוסקסואליות כיוון שהן מאמינות בטעות ש-WSW אינן צריכות להיבדק מפני שאין הן מקיימות יחסי מין עם גברים וכן כיוון שחוו חוויות שליליות במפגשים עם צוותי רפואה[30]
    4. סרטן שחלות: ל-WSW גורמי סיכון מרובים לסרטן שחלות בשל מיעוט הריונות ולידות ומיעוט נטילת גלולות למניעת היריון, אולם אין מחקרים המוכיחים שכיחות מוגברת של המחלה בקרבן
  • השמנה:
    1. יש למדוד גובה ומשקל כמו באוכלוסייה הכללית ולהציע התערבות למי שה-BMI שלה גבוה מ-30 ‏(level C)[13]
    2. הסקר הלאומי האמריקאי לבריאות בשנים 2013 ו-2014 הצביע על שכיחות יתר של השמנה (30<BMI) בקרב WSW ‏20 אחוזים יותר בהשוואה להטרוסקסואליות)[31]. אפשר ליחס זאת לשתי סיבות: WSW אינן מקבלות על עצמן את אידיאל היופי המקובל, זה שמכתיבה החברה הפטריארכלית, והן חוות סטרס, ובעקבות זאת אכילה רגשית[32]. אם ה-BMI גבוה מ-30 יש להדגיש לפני המטופלת את הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בכך
  • מחלות המועברות ביחסי מין:
    1. על אף הדעה הרווחת, שלפיה WSW נמצאות בסיכון נמוך ל-STIs, יש לדעת שהן עלולות להידבק במחלות המועברות ביחסי מין בין נשים, למשל עגבת, כלמידיה, גונוריאה והפטיטיס. רק לעיתים נדירות מתרחשת הדבקה ב-HIV בין נשים. נוסף על כך, יש להביא בחשבון שיש WSW המקיימות גם יחסי מין עם גברים, וגם הן חשופות להדבקה ב-STIs‏[10][33][34][35]
    2. בדיקות סקר: יש להמליץ לבצע בדיקות סקר ל-STIs כמו באוכלוסיית הנשים הכללית, בהתאם לרמת הסיכון האישית[13] (Level)
    3. ייעוץ בנושא יחסי מין מוגנים: מומלץ לכל אישה פעילה מינית[13] (level B). בייעוץ זה יש להמליץ להימנע מיחסים אוראליים כאשר יש פצעים בחלל הפה ולהימנע ממגע עם דם (בעת מחזור הווסת). בעת החדרת אצבעות לנרתיק של בת הזוג אפשר להשתמש בכפפות כדי למנוע מגע עם נוזלי הנרתיק או עם דם. אם מועברים בין השותפות אביזרי מין המוחדרים אל הנרתיק, יש לשטוף אותם במים חמימים ובסבון[35]
  • מניעת הריונות בלתי רצויים: חשוב לזכור שלנשים WSW המקיימות יחסים מין גם עם גברים (ביקסואליות) יש להמליץ על אמצעים למניעת היריון כלשאר אוכלוסיית הנשים[13] (level B)
  • חיסונים: מומלץ לחסן כנגד צהבת A, צהבת B ו-HPV כמו את אוכלוסיית הנשים הכללית[35] (level C)
  • WSW מתחסנות פחות כנגד HPV מאשר הטרוסקסואליות. במחקר שבדק 12,000 נשים המודעות לצורך להתחסן נמצא כי רק 8 אחוזים מהלסביות התחסנו, זאת לעומת 28 אחוזים מההטרוסקסואליות ו-32 אחוזים מהביסקסואליות. חשוב לעודד WSW להתחסן משום שהווירוס קיים אצלן[30]
  • היריון והורות: לסביות נתקלות בקשיים ייחודיים בדרך לאימהות: סטיגמה שיהיו אימהות לא מיטיבות, דחייה מצד המשפחה וקושי להבין את התהליכים הרפואיים שעליהן לעבור. ילדים לאימהות WSW אינם שונים פסיכו-סוציאלית מילדים הגדלים במשפחות הטרוסקסואליות: אין הבדל בנטייה המינית, באישיות או באינטליגנציה[36]

המלצות לרפואה מונעת לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM)

מקורות לפרק זה:[37][38][11][39][40][41][42][43][44][45][46][47][48][49][50][51]

  • בכל מטופל MSM, על הרופאים לבצע הערכת סיכון התנהגותי למחלות המועברות במין בתוך דגש על גישה לא שיפוטית בריאיון, הסרת מחסומים ועידוד של המטופל לגלות כנות מרבית. יש לחזור על הערכה זאת בכל חשד לשינוי התנהגות (level C)
  • ייעוץ למניעת הדבקה במחלות המועברות במין (level B): בקרב מטופלים MSM תיתכן שכיחות גבוהה של הידבקות במחלות העוברות במין, כולל HIV. הסיבות לכך קשורות באנטומיה של הפרקטיקה המינית (סיכון להדבקה ב-HIV גבוה פי 10 ביחסי מין אנאליים מאשר בווגינאליים) וכן עקב ריבוי שותפים מיניים. מומלץ לקיים שיחות חוזרות בנושא שיטות מניעה שונות (למשל בגישת הריאיון המוטיבציוני) עם MSM הנמצאים בקבוצת הסיכון. מידת הסיכון נקבעת על פי התבחינים: ריבוי שותפים למין, רקע של שימוש חוזר בסמים בזמן יחסי מין, היסטוריה של מחלות העוברות במין וחוסר שימוש באמצעי מניעה. שיטה זו מקובלת כפעולת מניעה חשובה ביותר. כן יש להדגיש את החשיבות שבשימוש בקונדום ביחסי מין אנאליים, בחירת שותפים קבועים ליחסי מין, ביצוע בדיקות חוזרות למחלות העוברות במין, אימוץ פרקטיקות מיניות המתאפיינות בסיכון נמוך יותר להדבקה (מין בלא חדירה אנאלית, מין אוראלי, סיכון נמוך יותר להדבקה כחודר ועוד), שיחה פתוחה עם שותפים למין על סטטוס ה-HIV ועל שיטות מניעה תרופתיות (טיפול לפני חשיפה - PrEP וטיפול לאחר חשיפה בסיכון - PEP) הם רכיבים חשובים בהורדת הסיכון להידבקות במחלות אלו
  • ביצוע בדיקות סקירה למחלות המועברות במין מדי 3–12 חודשים בהתאם לרמת הסיכון של אותו מטופל (לפי התבחינים שפורטו בסעיף הקודם). הבדיקות צריכות לכלול:
    1. HIV ‏(level A): זיהוי מוקדם של הידבקות ב-HIV חשובה ביותר כדי להתחיל במהירות בטיפול - ידוע שלהתחלה מהירה יתרונות ניכרים בבריאות הנבדק. כמו כן, הבדיקה מפחיתה סיכוי להדבקה של שותפים למין (אי אפשר להידבק ב-HIV מאדם החי עם הנגיף המקבל טיפול תרופתי ורמת הנגיף בדמו אינה מדידה: (Undetectable=Untransmissible)
    2. עגבת (level A): זיהוי מוקדם של המחלה מאפשר טיפול מהיר ומניעת סיבוכים מאוחרים של המחלה וכן מניעת הדבקה של שותפים למין
    3. בדיקת PCR לזיבה ולכלמידיה (מהשתן, הלוע ופי הטבעת) (level B)
    4. הפטיטיס B למי שאינו מחוסן (level B)
    5. הפטיטיס C (בעיקר למי שחי עם HIV ולמי שנוטל PrEP) ‏(level B)
  • מתן חיסונים:
    1. הפטיטיס A+B‏ (level A): החיסונים מומלצים בשל השכיחות המוגברת של הידבקות בנגיפים אלו בקרב MSM. התפרצויות של הפטיטיס A בקרב MSM דווחו במקומות שונים על רקע מגע פקו אוראלי
    2. HPV‏ (level B): ‏MSM סובלים משכיחות יתר של הדבקה ב-HPV, שכיחות מוגברת של יבלות באיברי המין וכן שכיחות מוגברת של ממאירות של פי הטבעת (בעיקר בקרב MSM עם HIV). לכן מומלץ לחסן עד גיל 26, והחיסון אף כלול בסל הבריאות בישראל לגברים בקבוצת סיכון זאת. החיסון מומלץ עד גיל 45 לאנשים החיים עם HIV, ויש לשקול חיסון MSM עד גיל 45 בלא HIV בהתאם להיסטוריה המינית ולסיכון לחשיפה בעתיד
    3. טיפול מונע הדבקה ב-HIV ("פרפ"):[49] (Pre-Exposure Prophylaxix - PrEP): בישראל ניתן טיפול תרופתי באמצעות התרופה Emtricitabine/Tenofovir ‏Truvada). הטיפול מיועד לאנשים בסיכון גבוה להדבקה ב-HIV והוא כלול בסל הבריאות בישראל. התרופה נלקחת באופן יומיומי במינון של כדור אחד מדי יום, וכך מוריד את הסיכון להדבקה ב-HIV ב-99 אחוזים. הטיפול מחייב מעקב מעבדה מדי שלושה חודשים. התחלת הטיפול והמעקב מבוצעים על ידי רופאים אשר עברו הכשרה מתאימה וקיבלו את אישור משרד הבריאות. הטיפול כלול בסל הבריאות במקרים אלה:
      1. MSM אשר אינם משתמשים בקונדום ביחסי מין
      2. MSM אשר אובחנו בחצי שנה האחרונה כסובלים ממחלות העוברות במין
      3. מי שקיבלו בשנה האחרונה טיפול מונע לאחר חשיפה PEP
      4. מי שמקיימים יחסי מין תחת השפעה של סמים ואלכוהול
      5. מי שמקיימים יחסי מין למטרות רווח
      6. מי שמקיימים יחסי מין עם בן או בת זוג חיוביים ל-HIV ושרמת הנגיף בדם שלהם מדידה[51].
  • טיפול מונע הדבקה ב-HIV לאחר חשיפה (PEP - Post-Exposure Prophylaxis). אם מטופל נמצא בסיכון מוגבר להדבקה ב-HIV עקב יחסי מין לא מוגנים, יש להפנותו לקבלת טיפול תרופתי בחדר מיון שבו גם מרכז HIV לא יאוחר מ-72 שעות מרגע החשיפה. הטיפול נכלל בסל הבריאות בישראל, ניתן לפי שיקול דעת של רופא ממרכז HIV ועל פי הנחיות משרד הבריאות[50].

המלצות לרפואה מונעת לקהילה הטרנסג'נדרית[52][53][54]

הקהילה הטרנסג'נדרית היא כ-0.6 אחוז מהאוכלוסייה הכללית. נכלל בה כל מי שחש חוסר הלימה בין זהותו המגדרית ובין המין הביולוגי שאליו שויך בלידתו על פי אברי מינו החיצוניים[1]. "זהות מגדרית" הוא מונח המתאר את הרגשתו הסובייקטיבית של אדם כאיש, כאישה, כאף אחד מהם או כמידה משתנה של שניהם:

  • אישה טרנסג'נדרית היא מי שמינה הביולוגי זכר אך היא מזדהה מגדרית כאישה
  • גבר טרנסג'נדר הוא מי שמינו הביולוגי נקבה אולם הוא מזדהה מגדרית כגבר

טרנסג'נדריות אינה מוגדרת כהפרעה נפשית אלא כחלק ממגוון הזהויות הטבעי למין האנושי. האבחנה "דיספוריה מגדרית" (5-DSM) מתארת את אי-הנוחות שמרגישים חלק מהטרנסג'נדרים עקב חוסר ההלימה בין זהותם המגדרית למינם הביולוגי ולדרישות החברה לזהות ולתפקוד מגדרי מסוים הנגזרים ממין זה.

הקהילה הטרנסג'נדרית סובלת הפליה קשה בכל תחומי החיים וחשופה מאוד לאלימות. כמו כן, שיעור ניכר נתקל במפגשים עם צוותים רפואיים בסירוב להעניק להם טיפול רפואי, טרנספוביה וחוסר ידע של צוותים רפואיים בתחום רפואת טרנסג'נדרים[3][2][1].

חשוב מאוד לבנות אמון עם המטופל הטרנסג'נדר כדי לעשות את הטיפול הרפואי לנגיש עבורו ולהעניק לו שירותי רפואה מונעת. על הרופא לפנות למטופל על פי המגדר שלו ולא על פי המין שאליו שויך בלידתו; יש להקשיב לצורת הדיבור של המטופל על עצמו, ואם מתעורר ספק אפשר לשאול איזו לשון פנייה המועדפת עליו ("האם לפנות בלשון זכר או נקבה?").

אל לצוות הרפואי להיות שומר סף מפני מתן טיפול רפואי להתאמה מגדרית אלא להפך - עליו לסייע בתהליך[2]. טיפול רפואי לקהילה הטרנסג'נדרית הכולל מתן טיפול הורמונלי וכירורגי כלול בסל הבריאות בישראל, ויש לאפשר נגישות אליו דרך מערכת הבריאות הציבורית.

רפואה מונעת כוללת התייחסות לפערים בגישה לשירותים מותאמים ברפואה ובבריאות הנפש, פערי בריאות הנגרמים בשל מצוקת המיעוט וכן תופעות לואי של הטיפול ההורמונלי.

בכל מפגש רפואי יש לבצע הערכה פסיכו-סוציאלית, כולל סיכון לאובדנות, דיכאון, חרדות, פוסט-טראומה וחשיפה לאלימות, זאת כיוון שאוכלוסייה זו סובלת בשכיחות גבוהה מבעיות אלו[2]. כמו כן יש לסקור שימוש בחומרים ממכרים, כולל עישון[2]. יש לשאול על התנהגות מינית שבסיכון ולהציע בדיקות וחיסונים בדומה לאלו המומלצים לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים[3].

עוד יש להקפיד על בדיקות סקר למחלות ממאירות בהתאם לרקמות ולאיברים הקיימים, ובלא קשר למגדר )-[2][4].

ביבליוגרפיה לפי שנים

ביבליוגרפיה והערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 Koh AS, Ross LK. Mental health issues: A comparison of lesbian, bisexual and heterosexual women. Journal of Homosexuality. 2006;51(1).
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 King M, Semlyen J, Tai SS, Killaspy H, Osborn D, Popelyuk D, et al. A systematic review of mental disorder, suicide, and deliberate self harm in lesbian, gay and bisexual people. Vol. 8, BMC Psychiatry. 2008.
  3. 3.0 3.1 3.2 Cochran SD, Bandiera FC, Mays VM. Sexual orientation-related differences in tobacco use and secondhand smoke exposure among US adults aged 20 to 59 years: 2003-2010 National Health and Nutrition Examination Surveys. Vol. 103, American Journal of Public Health. 2013.
  4. 4.0 4.1 Riggle EDB, Rostosky SS, Reedy CS. Online surveys for BGLT research: Issues and techniques. Vol. 49, Journal of Homosexuality. 2005.
  5. Institute of Medicine )US( Committee on Lesbian GB and THI and RG and O. The Health of Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender People: Building a Foundation for Better Understanding. Washington DC: National Academies Press; 2011.
  6. Buchmueller T, Carpenter CS. Disparities in health insurance coverage, access, and outcomes for individuals in same-sex versus different-sex relationships, 2000-2007. American Journal of Public Health. 2010;100(3).
  7. Gates GJ. LGBT Demographics: Comparisons among population-based surveys Executive Summary. The Williams Institute. 2014;)October).
  8. Zhang Q, Goodman M, Adams N, Corneil T, Hashemi L, Kreukels B, et al. Epidemiological considerations in transgender health: A systematic review with focus on higher quality data. International Journal of Transgender Health. 2020;21(2).
  9. Arcelus J, Bouman WP, van den Noortgate W, Claes L, Witcomb G, Fernandez-Aranda F. Systematic Review and Meta-Analysis of Prevalence Studies in Transsexualism. European Psychiatry. 2015 Sep 26;30)6(:807-15.
  10. 10.0 10.1 McNair RP, Hegarty K. Guidelines for the primary care of lesbian, gay, and bisexual people: A systematic review. Vol. 8, Annals of Family Medicine. 2010.
  11. 11.0 11.1 Knight DA, Jarrett D. Preventive health care for men who have sex with men. American Family Physician. 2015;91(12).
  12. Committee opinion no. 525: Health care for lesbians and bisexual women. Vol. 119, Obstetrics and Gynecology. 2012.
  13. 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 Knight DA, Jarrett D. Preventive health care for women who have sex with women. American Family Physician. 2017;95(5).
  14. U.S. Preventive Services Task Force. Unhealthy Alcohol Use in Adolescents and Adults: Screening and Behavioral Counseling Interventions: Final Recommendation Statement. 2018.
  15. U.S. Preventive Services Task Force. Tobacco Smoking Cessation in Adults, Including Pregnant Women: Behavioral and Pharmacotherapy Interventions (Internet). 2015 ]cited 2021 Nov 17[. Available from: https://www.uspreventiveservicestaskforce.org/uspstf/recommendation/tobacco-use-in-adults-and- pregnant-women-counseling-and-interventions-september-2015
  16. Goldbach JT, Tanner-Smith EE, Bagwell M, Dunlap S. Minority Stress and Substance Use in Sexual Minority Adolescents: A Meta-analysis. Vol. 15, Prevention Science. 2014.
  17. Owens DK, Davidson KW, Krist AH, Barry MJ, Cabana M, Caughey AB, et al. Primary Care Interventions for Prevention and Cessation of Tobacco Use in Children and Adolescents. JAMA. 2020 Apr 28;323)16(:1590.
  18. U.S. Preventive Services Task Force. Depression in Children and Adolescents: Screening ]Internet[. 2016 ]cited 2021 Nov 18[. Available from: https://www.uspreventiveservicestaskforce.org/uspstf/document/RecommendationStatementFinal/depression- in-children-and-adolescents-screening
  19. U.S. Preventive Services Task Force. Sexually Transmitted Infections: Behavioral Counseling ]Internet[. 2020 ]cited 2021 Nov 18[. Available from: https://www.uspreventiveservicestaskforce.org/uspstf/recommendation/sexually-transmitted- infections-behavioral-counseling
  20. GLMA. Guidelines for Care of Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Patients (Internet). 2011 (cited 2021 Nov 18). Available from: http://www.glma.org/data/n0001/resources/live/GLMA%20guidelines%202006%20FINALpdf
  21. Barker JC. Neighbors, friends, and other nonkin caregivers of community-living dependent elders. Journals of Gerontology - Series B Psychological Sciences and Social Sciences. 2002;57(3).
  22. Shippy R, Cantor M, Brennan M. Social Networks of Aging Gay Men. The Journal of Men's Studies. 2004;13(1).
  23. Feltner C, Wallace I, Berkman N, Kistler CE, Middleton JC, Barclay C, et al. Screening for Intimate Partner Violence, Elder Abuse, and Abuse of Vulnerable Adults: Evidence Report and Systematic Review for the US Preventive Services Task Force. JAMA - Journal of the American Medical Association. 2018;320(16).
  24. Gelman M, van Wagenen A, Potter J. Principles for taking an LGBTQ-inclusive health history and conducting a culturally competent physical exam. In: Makadon H, Mayer K, Potter J, Goldhammer H, editors. The Fenway Guide to Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Health. 2nd ed. Philadelphia: American College of Physicians; 2015. p. 159-92.
  25. Boehmer U, Miao X, Maxwell NI, Ozonoff A. Sexual minority population density and incidence of lung, colorectal and female breast cancer in California. BMJ Open. 2014;4(3).
  26. Clavelle K, King D, Bazzi AR, Fein-Zachary V, Potter J. Breast Cancer Risk in Sexual Minority Women during Routine Screening at an Urban LGBT Health Center. Women's Health Issues. 2015;25(4).
  27. Mays VM, Cochran SD. Mental health correlates of perceived discrimination among lesbian, gay, and bisexual adults in the United States. American Journal of Public Health. 2001;91(11).
  28. Boehmer U, Bowen DJ, Bauer GR. Overweight and obesity in sexual-minority women: Evidence from population-based data. American Journal of Public Health. 2007;97(6).
  29. Marrazzo JM, Stine K, Koutsky LA. Genital human papillomavirus infection in women who have sex with women: A review. American Journal of Obstetrics and Gynecology. 2000;183(3).
  30. 30.0 30.1 McRee AL, Katz ML, Paskett ED, Reiter PL. HPV vaccination among lesbian and bisexual women: Findings from a national survey of young adults. Vaccine. 2014;32(37).
  31. Jackson CL, Agenor M, Johnson DA, Austin SB, Kawachi I. Sexual orientation identity disparities in health behaviors, outcomes, and services use among men and women in the United States: A cross-sectional study. BMC Public Health. 2016;16(1).
  32. Eliason MJ, Fogel SC. An Ecological Framework for Sexual Minority Women's Health: Factors Associated With Greater Body Mass. Journal of Homosexuality. 2015;62(7).
  33. Everett BG. Sexual orientation disparities in sexually transmitted infections: Examining the intersection between sexual identity and sexual behavior. Archives of Sexual Behavior. 2013;42(2).
  34. Marrazzo JM, Gorgos LM. Emerging sexual health issues among women who have sex with women. Vol. 14, Current Infectious Disease Reports. 2012.
  35. 35.0 35.1 35.2 Daskalakis D, Radix A, Mayer G. Sexual health of LGBTQ people. In: Makadon H, Mayer K, Potter J, Goldhammer H, editors. The Fenway Guide to Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Health. 2nd ed. Philadelphia: American College of Physicians; 2015. p. 271-324.
  36. Gartrell N, Bos H. US national longitudinal lesbian family study: Psychological adjustment of 17-year-old adolescents. Pediatrics. 2010;126(1).
  37. Palefsky JM, Giuliano AR, Goldstone S, Moreira ED, Aranda C, Jessen H, et al. HPV Vaccine against Anal HPV Infection and Anal Intraepithelial Neoplasia. New England Journal of Medicine. 2011;365(17).
  38. Giuliano AR, Palefsky JM, Goldstone S, Moreira ED, Penny ME, Aranda C, et al. Efficacy of Quadrivalent HPV Vaccine against HPV Infection and Disease in Males. New England Journal of Medicine. 2011;364(5).
  39. Mayer KH, Bekker LG, Stall R, Grulich AE, Colfax G, Lama JR. Comprehensive clinical care for men who have sex with men: An integrated approach. Vol. 380, The Lancet. 2012.
  40. Knight D. Health Care Screening for Men Who Have Sex with Men. Vol. 69, American Family Physician. 2004.
  41. Wilkin T. Primary Care for Men Who Have Sex with Men. New England Journal of Medicine. 2015;373(9).
  42. US Preventive Services Task Force. A & B Recommendations (Internet). (cited 2021 Dec 14). Available from: https://www.uspreventiveservicestaskforce.org/uspstf/recommendation-topics/uspstf-a-and-b-recommendations
  43. O'Connor EA, Lin JS, Burda BU, Henderson JT, Walsh ES, Whitlock EP. Behavioral sexual risk-reduction counseling in primary care to prevent sexually transmitted infections: A systematic review for the U.S. Preventive Services Task Force. Annals of Internal Medicine. 2014;161(12).
  44. Workowski KA, Bolan GA. Sexually transmitted diseases treatment guidelines, 2015. MMWR Recommendations and Reports. 2015;64(3).
  45. European Centre for Disease Prevention and Control. HIV and STI prevention among men who have sex with men (Internet). 2015 (cited 2021 Nov 24). Available from: https://www.ecdc.europa.eu/sites/default/files/media/en/publications/Publications/hiv-sti-prevention-among-men-who-have-sex-with-men-guidance.pdf
  46. Nanduri S, Foo C, Ngo V, Jarashow C, Civen R, Schwartz B, et al. Outbreak of Serogroup C Meningococcal Disease Primarily Affecting Men Who Have Sex with Men — Southern California, 2016. MMWR Morbidity and Mortality Weekly Report. 2016;65(35).
  47. Zucker J, Layton M. Update: Invasive meningococcal disease in men who have sex with men, four new cases reported in 2013, expanded vaccine recommendations. New York: New York City Department of Health and Mental Hygiene; 2013.
  48. Allen O. Lesbian Gay & Bisexual Patients: the issues for General Practice. ICGP Quality in Practice Committee; 2013.
  49. 49.0 49.1 Guideline ACP. Preexposure prophylaxis for the prevention of HIV infection in the United States - 2017 update: a clinical practice guideline. Preexposure prophylaxis for the prevention of HIV infection in the United States - 2017 update: a clinical practice guideline. 2017.
  50. 50.0 50.1 משרד הבריאות. הנחיות למניעת הדבקה ב-HIV לאחר חשיפה לדם או לאחר יחסי מין לא מוגנים (Internet). 05/2010 Sep 13, 2010. Available from: https://www.health.gov.il/hozer/bz05_2010.pdf
  51. 51.0 51.1 טבע, הוועד למלחמה באיידס, החברה הישראלית לרפואת איידס. אמטריביר טבע: חוברת מידע רפואי לצוות הרפואי (Internet). 2017 (cited 2022 Feb 21). Available from: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MTI/Drugs/risk/DocLib/HIV_a6_stuff.pdf
  52. Safer JD, Tangpricha V. Care of Transgender Persons. New England Journal of Medicine. 2019 Dec 19;381)25(:2451-60.
  53. Klein DA, Paradise SL, Goodwin ET. Caring for transgender and gender-diverse persons: What clinicians should know. American Family Physician. 2018;98(11).
  54. Hembree WC, Cohen-Kettenis PT, Gooren L, Hannema SE, Meyer WJ, Murad MH, et al. Endocrine treatment of gender-dysphoric/ gender-incongruent persons: An endocrine society clinical practice guideline. Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism. 2017;102(11).