כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק שאתות ממאירות לא פולשניות - (Non-invasive breast cancer - (LCIS ,DCIS
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של השד | |
שאת ממארת לא פולשנית תוארה לראשונה על-ידי Broders ב-1932. השאת מאופיינת על-ידי ריבוי תאים ממאירים המוגבלים לצינורות החלב, ללא עדות מיקרוסקופית לפריצה מעבר לממברנה הבזלית תוך שימור התאים המיואפיתליאלים סביב הצינורית (אלה נעלמים בשאת פולשנית). שכיחות השאתות הללו היא 5% באוכלוסייה הרגילה ו-20% באוכלוסייה שבה קיימת מדיניות סיקור לסרטן השד.
שאת לא פולשנית תוך-צינורי (DCIS)
שיעורי האבחון של DCIS עלו משמעותית מאז נכנסה הממוגרפיה ככלי סיקור בהרבה ממדינות בעולם המערבי (גרף 11.12)
בארצות הברית מתוך 203,000 חולות מאובחנות חדשות עם סרטן שד ב- 53,000 האבחנה היתה של שאת לא פולשנית. מתוך 100 אוטופסיות שבוצעו מסיבות מוות שאינן קשורות במחלות השד נמצאו ב-20% מהנשים שאת לא פולשנית. שאת לא פולשנית אינה בהכרח הופכת לפולשנית. Page הראה שבמעקב של 15 שנה 32% מחולות עם מחלה לא פולשנית שלא טופלה התפתחה מחלה פולשנית. יותר בחולות עם סוג של קומדו ופחות בחולות עם סוג של קריבריפורם.
בהיסטולוגיה מבדילים בין 4 צורות שונות של שאת ממארת לא פולשנית דוקטלית (DCIS - intraductal carcinoma in situ): ה-comedo type, המתאפיינת ברקמה נמקית סמיכה במרכז הצינורית, לעתים עם הסתיידויות בתוכו (תמונה 55.12).
ה-papillary type, שבה השאת נראית כמו זרועות בתוך הצינורית (תמונה 56.12).
ה-solid type, שבה השאת נראית כגוש הממלא את הצינורית (תמונה 57.12).
ה cribriform type- , שבה השאת ממלאת את הצינורית בצורת מצבורי תאים וחללים ביניהם (תמונה 58.12).
ה-comedo type, היא הצורה השכיחה ביותר והיא גם זו העשירה בהסתיידויות ולכן קיים מתאם טוב בין גודלה לפיזור ההסתיידויות בממוגרפיה; וזאת בניגוד לצורות האחרות, אשר גודלן גדול יותר ביחס לשטח הפיזור של ההסתיידויות בממוגרפיה. קיימים חילוקי דעות לגבי מידת הממאירות של ה-comedo type carcinoma. מקובל לחשוב שהשאת היא ממארת יותר, ושיעור החזרות שלה גבוה יותר לאחר כריתה.
יש לציין שה-DCIS נוטות להיות רב מוקדיות. לפי מספר עבודות, ב-60% מהשאתות הללו נמצא יותר ממוקד אחד, ב-6% נמצא מוקד נוסף ברביע אחר של השד. יש המדווחים על occult invasion או micro-invasion ב-21% מהחולות שאובחנו כבעלות DCIS, כאשר ממצא זה שכיח יותר בשאתות נמושות מאשר בשאתות שנתגלו בממוגרפיה. Alpers, ב-1985 , מדווח שמצא ב-48% מהחולות בעלות DCIS ממצא דומה בשד השני, אבל רק 12.5% מהן פיתחו שאת פולשנית בשד השני. בדרך כלל השאתות הבלתי פולשניות נוטות לתפוס שטח ניכר בשד. ב-50% מהחולות נמצאו מוקדים במרחק של כ-5 ס"מ מהמוקד הראשוני.
Page פיתח את התיאוריה התלת-ממדית ביחס להתפשטות השאת התוך דוקטלית (DCIS). לטענתו הרב-מוקדיות היא בעצם ביטוי להתפשטות של השאת בתוך צינוריות האונה ולכן כאשר חותכים את האונה לרוחב ניתן לראות מספר רב של מוקדים ללא קשר ביניהם; אבל זו טעות אופטית, מכיוון שאם היו חותכים את האונה לאורך הצינוריות ניתן היה לראות שהשאת היא המשכית, ולכן מדובר באונה חולה, ולפי דעתו יש לכורתה בשלמותה.
הדרך היחידה ללמוד על המהלך הטבעי של המחלה היא לעקוב אחר חולים שעברו ביופסיה של הנגע בלבד. העבודות בנושא זה הן מועטות ומספר החולים בהן קטן. בעבודות הללו מדווחים Page וחבריו על חזרה של המחלה ב-28% מהחולות שהיו במעקב במשך 15 שנה. רוזן וחבריו מדווחים על הישנות המחלה באזור הביופסיה ב-27% מהחולות לאחר 10 שנות מעקב. הקושי בהערכה של העבודות הללו נובע מחוסר קריטריונים לקביעת האבחנה של שאת בלתי פולשנית, ולכן ייתכן שלחלק מהחולות היתה שאת פולשנית בזמן האבחנה.
אבחנה
בממוגרפיה ניתן לראות הסתיידויות זעירות במרבית החולות, כאשר המאפיין את השאתות הללו הן הסתיידויות קוויות (ליניאריות), או קבוצות גדולות של 20 הסתיידויות ויותר בקבוצה. ההסתיידויות הן בגדלים שונים ובסמיכות שונה (תצלום 35.12). לעתים ניתן לראות סמיכות רקמתית או גוש זעיר. רק בחלק קטן מהחולות ניתן למשש גוש בשד בנוסף לממצא הממוגרפי.