כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "שפיכה מהירה - Rapid ejaculation"
ביאנקה סטרלצין (שיחה | תרומות) |
ביאנקה סטרלצין (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
}} | }} | ||
| − | '''שפיכה מהירה''' (ש"מ) היא מהפרעות התפקוד המיני השכיחות בגברים צעירים (בני פחות מ-40). הגדרתה, כפי שהשם מרמז, היא היארעות שפיכה לפני רצונם של שני בני הזוג, ומאופיינת בזמן חביון תוך-נרתיקי (IELT) קצר (ההגדרה המקובלת: <60 שניות), בהיעדר שליטה ובאי-שביעות רצון מינית (2,1). | + | '''שפיכה מהירה''' (ש"מ) היא מהפרעות התפקוד המיני השכיחות בגברים צעירים (בני פחות מ-40). הגדרתה, כפי שהשם מרמז, היא היארעות שפיכה לפני רצונם של שני בני הזוג, ומאופיינת בזמן חביון תוך-נרתיקי (IELT, {{כ}} Intravaginal Ejaculation Latency Time) קצר (ההגדרה המקובלת: <60 שניות), בהיעדר שליטה ובאי-שביעות רצון מינית (2,1). באנגלית המושג הנפוץ בשימוש הוא Premature Ejaculation, אם כי יש להעדיף את המושג Rapid Ejaculation, שהוא נכון יותר (3). זוהי הגדרה רחבה, המסתמכת על העובדה שלפעולת המין ולמשכה גורמים משפיעים רבים. האבחנה מתבססת על היסטוריה רפואית קפדנית, תוך הבחנה בין בעיה ראשונית ובעיה שניונית (נרכשת). אפשרויות הטיפול כוללות טיפול התנהגותי בצד טיפול תרופתי, במשחות או בכדורים. סיכויי ההצלחה טובים בדרך כלל, אך סיכויי החזרה עם הפסקת הטיפול גבוהים. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
== אפידמיולוגיה == | == אפידמיולוגיה == | ||
| − | סקרי אוכלוסייה גדולים מצביעים על שיעור היארעות של 30%, היציב בקבוצות הגיל שונות (בניגוד להפרעות בתפקוד הזקפתי, ששכיחותן ומידת החומרה שלהן עולות עם הגיל). עם זאת, קיים תת-דיווח משמעותי בקרב גברים הסובלים מבעיה זו, בין אם כתוצאה מבושה, או פשוט מחוסר הכרה בהפרעה זו כבעיה, ולכן ההערכות הן כי עד 70% מהגברים חווים ש"מ (אך לא בהכרח כתופעה נמשכת). | + | שפיכה מהירה היא בעיה שכיחה בגברים, ובעיקר בצעירים. סקרי אוכלוסייה גדולים מצביעים על שיעור היארעות של 30%, היציב בקבוצות הגיל שונות (בניגוד להפרעות בתפקוד הזקפתי, ששכיחותן ומידת החומרה שלהן עולות עם הגיל). עם זאת, קיים תת-דיווח משמעותי בקרב גברים הסובלים מבעיה זו, בין אם כתוצאה מבושה, או פשוט מחוסר הכרה בהפרעה זו כבעיה, ולכן ההערכות הן כי עד 70% מהגברים חווים ש"מ (אך לא בהכרח כתופעה נמשכת). |
בגברים צעירים מדובר לרוב בש"מ ראשונית, בעוד שבגברים מבוגרים יותר ש"מ שניונית שכיחה יותר, ומלווה לעתים ההפרעות בזקפה. | בגברים צעירים מדובר לרוב בש"מ ראשונית, בעוד שבגברים מבוגרים יותר ש"מ שניונית שכיחה יותר, ומלווה לעתים ההפרעות בזקפה. | ||
| שורה 42: | שורה 39: | ||
== אבחנה == | == אבחנה == | ||
| − | האבחנה מבוססת בעיקרה על ההיסטוריה הרפואית, המאפשרת לרוב להבחין בין ש"מ ראשונית לשניונית, וכן להעריך את חומרת ההפרעה ואת מידת השפעתה על המטופל (ובת הזוג). ישנה חשיבות להערכת מחלות רקע שעשויות להשפיע, וכן על קשיים פסיכולוגיים נלווים, השכיחים יותר בסובלים מש"מ ראשונית. מובן שחשוב לברר פרטים על התנהגות המינית של המטופל, כגון: מערכות יחסים קודמות, אפיונה של מערכת היחסים הזוגית ויחסה של בת הזוג לבעיה. כמו כן, יש להעריך אם קיימת הפרעה מלווה בזקפה, ואם קיימת – מהו עיתוי הופעתה ביחס להופעת הש"מ. אפשר שהש"מ היא אמצעי להתמודד עם קושי לשמר זקפה, אך ייתכן גם קשר סיבתי הפוך, שבו הפרעה זקפתית פסיכוגנית היא משנית לש"מ. | + | |
| + | ש"מ ראשונית מאופיינת במטופלים שסבלו ממצב זה מאז הפכו למסוגלים לפעילות מינית, כלומר לאחר גיל ההתבגרות. לעומתה, כשמדובר בש"מ שניונית הכוונה היא להתפתחות מצב זה לאחר תקופה שבה הייתה למטופל רמת שליטה סבירה בשפיכה, והוא החל חווה ש"מ בשלב מאוחר יותר בחייו, ללא סיבה ידועה. ש"מ שניונית אינה משנית למצב רפואי או לטיפול תרופתי, אם כי לעתים רגישות-יתר נובעת מטיפול פסיכוטרופי, והפסקתו תביא להיעלמות הש"מ. | ||
| + | האבחנה מבוססת בעיקרה על ההיסטוריה הרפואית, המאפשרת לרוב להבחין בין ש"מ ראשונית לשניונית, וכן להעריך את חומרת ההפרעה ואת מידת השפעתה על המטופל (ובת הזוג).כיוון שפעמים רבות ש"מ מבטא למעשה אורגזמה מאוחרת אצל בת הזוג, שלעתים מתקשה להגיע לאורגזמה נרתיקית, לאנמנזה מינית מפורטת (רצוי משני בני הזוג) חשיבות רבה באבחנה. ישנה חשיבות להערכת מחלות רקע שעשויות להשפיע, וכן על קשיים פסיכולוגיים נלווים, השכיחים יותר בסובלים מש"מ ראשונית. מובן שחשוב לברר פרטים על התנהגות המינית של המטופל, כגון: מערכות יחסים קודמות, אפיונה של מערכת היחסים הזוגית ויחסה של בת הזוג לבעיה. כמו כן, יש להעריך אם קיימת הפרעה מלווה בזקפה, ואם קיימת – מהו עיתוי הופעתה ביחס להופעת הש"מ. אפשר שהש"מ היא אמצעי להתמודד עם קושי לשמר זקפה, אך ייתכן גם קשר סיבתי הפוך, שבו הפרעה זקפתית פסיכוגנית היא משנית לש"מ. | ||
תוצאות הבדיקה הגופנית בגברים הסובלים מש"מ הן לרוב בגדר הנורמה, ואינן תורמות בדרך כלל לאבחנה או לתכנון הטיפול. | תוצאות הבדיקה הגופנית בגברים הסובלים מש"מ הן לרוב בגדר הנורמה, ואינן תורמות בדרך כלל לאבחנה או לתכנון הטיפול. | ||
| שורה 89: | שורה 88: | ||
== דגלים אדומים == | == דגלים אדומים == | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־12:33, 9 ביולי 2012
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| שפיכה מהירה | ||
|---|---|---|
| Rapid ejaculation | ||
| יוצר הערך | ד"ר אורי גור
|
|
שפיכה מהירה (ש"מ) היא מהפרעות התפקוד המיני השכיחות בגברים צעירים (בני פחות מ-40). הגדרתה, כפי שהשם מרמז, היא היארעות שפיכה לפני רצונם של שני בני הזוג, ומאופיינת בזמן חביון תוך-נרתיקי (IELT, Intravaginal Ejaculation Latency Time) קצר (ההגדרה המקובלת: <60 שניות), בהיעדר שליטה ובאי-שביעות רצון מינית (2,1). באנגלית המושג הנפוץ בשימוש הוא Premature Ejaculation, אם כי יש להעדיף את המושג Rapid Ejaculation, שהוא נכון יותר (3). זוהי הגדרה רחבה, המסתמכת על העובדה שלפעולת המין ולמשכה גורמים משפיעים רבים. האבחנה מתבססת על היסטוריה רפואית קפדנית, תוך הבחנה בין בעיה ראשונית ובעיה שניונית (נרכשת). אפשרויות הטיפול כוללות טיפול התנהגותי בצד טיפול תרופתי, במשחות או בכדורים. סיכויי ההצלחה טובים בדרך כלל, אך סיכויי החזרה עם הפסקת הטיפול גבוהים.
אפידמיולוגיה
שפיכה מהירה היא בעיה שכיחה בגברים, ובעיקר בצעירים. סקרי אוכלוסייה גדולים מצביעים על שיעור היארעות של 30%, היציב בקבוצות הגיל שונות (בניגוד להפרעות בתפקוד הזקפתי, ששכיחותן ומידת החומרה שלהן עולות עם הגיל). עם זאת, קיים תת-דיווח משמעותי בקרב גברים הסובלים מבעיה זו, בין אם כתוצאה מבושה, או פשוט מחוסר הכרה בהפרעה זו כבעיה, ולכן ההערכות הן כי עד 70% מהגברים חווים ש"מ (אך לא בהכרח כתופעה נמשכת).
בגברים צעירים מדובר לרוב בש"מ ראשונית, בעוד שבגברים מבוגרים יותר ש"מ שניונית שכיחה יותר, ומלווה לעתים ההפרעות בזקפה.
אטיולוגיה ופתופיזיולוגיה
הסברה הרווחת היא כי הפתופיזיולוגיה של ש"מ היא פסיכולוגית בעיקרה, ולא מוכרות הפרעות אורגניות או נוירולוגיות הגורמות לש"מ. נוסף על כך, לש"מ יכולה להיות גם השפעה פסיכולוגית ניכרת על שני בני הזוג, ולעתים על מערכת היחסים כולה.
הסבר אפשרי להתפתחות התופעה הוא, שגברים עוברים פעמים רבות התניה המוכתבת מתנאים חברתיים. התניה זו מביאה להרגל של הגעה מהירה לאורגזמה. זו נובעת מפחד מהתגלות, למשל בזמן אוננות או בחוויה מינית ראשונית עם יצאנית או כמתבגר "במושב האחורי של רכב". קיים קושי אמתי לשנות תבנית זו, גם לאחר המעבר לחיי זוגיות ארוכת טווח או נישואין. במקביל, גוברת ההכרה כי העוררות והאורגזמה הנשיות דורשות זמן רב יותר מאשר אצל הגבר, ומכך גם ההבנה כי ש"מ היא בעיה ולא נורמה.
למרות האמור לעיל, כמה חוקרים מצאו עדויות להבדלים הורמונליים ולהולכה העצבית בקרב גברים הסובלים מש"מ. ייתכן שאלו סובלים מרגישות יתר/גריות יתר (Hyperexcitability או Oversensitivity) של הגניטליה, המונעת את דיכוי הציר הסימפטטי ואת דחיית האורגזמה. לאחרונה אף זוהתה קבוצת עצבים בחוט השדרה הלומברי האחראית, ככל הנראה, על תהליך השפיכה. אלו קשורים למרכזי שליטה דופמינרגיים במוח, שלהם חשיבות בהתנהגות המינית.
באופן דומה, נמצא כי להורמון הטסטוסטרון חשיבות ברפלקס השפיכה. בגברים הסובלים מש"מ נמצאו רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון (כללי וחופשי) ביחס לקבוצת ביקורת. עבודות נוספות הצביעו על קשר לרמות פרולקטין נמוכות.
כך גם בגברים הסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס נמצא שיעור גבוה (72%) של ש"מ, וכן קשר ישיר בין רמות TSH בדם ל-IELT. לאחר טיפול בפעילות היתר והגעה למצב של אאותירואידיזם, נמצא שיפור משמעותי סטטיסטית ב-IELT. מסקנת החוקרים הייתה שהיפרתירואידיזם עשויה להיות אטיולוגיה הפיכה לש"מ (4). עבודות אחרות הצביעו על הפרעה אפשרית בתפקוד הערמונית ובאפידידימיס, כפי שהתבטא ברמות נמוכות משמעותית של פוספטזה חומצית ושל אלפא-גלוקוזידזה בזרע של גברים הסובלים מש"מ.
קליניקה
אבחנה
ש"מ ראשונית מאופיינת במטופלים שסבלו ממצב זה מאז הפכו למסוגלים לפעילות מינית, כלומר לאחר גיל ההתבגרות. לעומתה, כשמדובר בש"מ שניונית הכוונה היא להתפתחות מצב זה לאחר תקופה שבה הייתה למטופל רמת שליטה סבירה בשפיכה, והוא החל חווה ש"מ בשלב מאוחר יותר בחייו, ללא סיבה ידועה. ש"מ שניונית אינה משנית למצב רפואי או לטיפול תרופתי, אם כי לעתים רגישות-יתר נובעת מטיפול פסיכוטרופי, והפסקתו תביא להיעלמות הש"מ. האבחנה מבוססת בעיקרה על ההיסטוריה הרפואית, המאפשרת לרוב להבחין בין ש"מ ראשונית לשניונית, וכן להעריך את חומרת ההפרעה ואת מידת השפעתה על המטופל (ובת הזוג).כיוון שפעמים רבות ש"מ מבטא למעשה אורגזמה מאוחרת אצל בת הזוג, שלעתים מתקשה להגיע לאורגזמה נרתיקית, לאנמנזה מינית מפורטת (רצוי משני בני הזוג) חשיבות רבה באבחנה. ישנה חשיבות להערכת מחלות רקע שעשויות להשפיע, וכן על קשיים פסיכולוגיים נלווים, השכיחים יותר בסובלים מש"מ ראשונית. מובן שחשוב לברר פרטים על התנהגות המינית של המטופל, כגון: מערכות יחסים קודמות, אפיונה של מערכת היחסים הזוגית ויחסה של בת הזוג לבעיה. כמו כן, יש להעריך אם קיימת הפרעה מלווה בזקפה, ואם קיימת – מהו עיתוי הופעתה ביחס להופעת הש"מ. אפשר שהש"מ היא אמצעי להתמודד עם קושי לשמר זקפה, אך ייתכן גם קשר סיבתי הפוך, שבו הפרעה זקפתית פסיכוגנית היא משנית לש"מ.
תוצאות הבדיקה הגופנית בגברים הסובלים מש"מ הן לרוב בגדר הנורמה, ואינן תורמות בדרך כלל לאבחנה או לתכנון הטיפול.
אבחנה מבדלת
כמה מצבים עשויים לדמות ש"מ, אך על פי רוב נטילה מדוקדקת של ההיסטוריה הרפואית תאפשר להבדיל ולהבחין ביניהם. כך למשל, אנאורגזמיה (או אורגזמה מאוחרת) אצל בת הזוג עשויה להתפרש כש"מ של הגבר. כאשר ש"מ מופיעה לאחר תחילת טיפול תרופתי פסיכוטרופי, ונעלמת עם הפסקתו, קיימת סבירות גבוהה לקשר תוצאתי בין השניים. ההפרשה השופכתית מבלוטות קופר (Cowper Glands), המופיעה בשלב ההתעוררות המינית, ולפני השפיכה, עשויות להתפרש כש"מ. כמו כן, הפרעות בזקפה עשויות להופיע כש"מ, כמתואר מעלה.
הבירור המעבדתי אינו תורם לרוב בגברים הסובלים מש"מ. במקרים שבהם ש"מ מלווה בהפרעות בזקפה, יש מקום, לעתים, לבדוק את הפרופיל ההורמונלי.
טיפול
במסגרת הטיפול יש לטפל תחילה בבעיות רפואיות אחרות, וכן לטפל במקביל בהפרעות בזקפה, אם אלה קיימות. לעתים, טיפול זה יביא לפתרון בעיית הש"מ. פעמים אחרות הטיפול בש"מ יביא בעקבותיו לשיפור בתפקוד הזקפתי, בעיקר אם שורש הבעיה היא פסיכוגנית ומשני לבעיית הש"מ. מומלץ לשלב בטיפול את בת הזוג כדי להשיג תוצאות מיטביות.
הטיפול ההתנהגותי/סקסולוגי כולל כמה טכניקות, המיושמות עם בת הזוג (או בלעדיה), ומיועדות להשיג שיפור בשליטה העצמית על השפיכה, תוך זיהוי נקודת ה"אל-חזור". בין השיטות בשימוש נמצאות שיטת ה-"התחל-הפסק" וכן שיטת ה-"לחיצה". התרגול נמשך לרוב כמה שבועות, ותוצאותיו פעמים רבות משביעות רצון. אולם, במאמר סקירה שנועד להעריך את איכות המידע הקיים על יעילותם של הגישות הפסיכוסקסולוגיות וההתנהגותיות לטיפול בש"מ, נמצאה עדות מעטה על יעילותן של התערבויות אלו, לרוב במשולב עם טיפולים תרופתיים, להגברת יעילותם (5).
הטיפולים התרופתיים, הניתנים בשילוב עם הטיפול הסקסולוגי או בלעדיו (למשל במקרים שבהם נוסה ונכשל), כוללים טיפולים טופיקליים ותרופות פומיות. חשוב להדגיש כי אף לא אחד מהתכשירים המוזכרים מטה הוכר על ידי הרשות האמריקאית לאישור תרופות (FDA) או על ידי משרד הבריאות בארצנו לטיפול בש"מ, ועל כן מדובר בשימוש Off-Label.
הטיפול הטופיקלי הוא למעשה שימוש בתכשירים משחתיים שונים של אלחוש מקומי (לרוב משחת לידוקאין עם/בלי פרילוקאין), הנמרחים על איבר המין הגברי זמן קצר לפני המגע המיני, והמורידים את התחושתיות העורית. כך למשל הראו Wyllie ו-Hellstrom בעבודתם, כי משחת לידוקאין/פרילוקאין (לדוגמה, EMLA) האריכה את ה-IELT עד פי 6 לעומת גברים שטופלו בפלצבו, ובמקביל, כצפוי, הביאה לשיפור בשליטה ובמידת הסיפוק המיני (6).
כיוון שאפשר שלמשחה המאלחשת תהיה השפעה גם על הנרתיק ותפגע בהנאה של בת הזוג, יש הממליצים להשתמש בקונדום לאחר מריחת המשחה על הפין. תופעות הלוואי והסיכונים שבשימוש במשחות הנם מזעריים.
תכשירים פומיים
לתרופות מקבוצת מעכבי ספיגת סרוטונין (SSRIs), המשמשות בעיקר כטיפול נוגד דיכאון, יש אפקט של דחיית ההגעה לאורגזמה בגברים ובנשים (כתופעת לוואי). על כן, תרופות אלו נמצאות בשימוש נרחב בטיפול בש"מ. מחקרים רבים הוכיחו את יעילותן בהתוויה זו, אם כי קיים עדיין ויכוח על דרך המתן – נטילה יומית קבועה או על פי הצורך – כמה שעות לפני המגע המיני (Daily vs. On-Demand). ייתכן שלגברים אחדים יימצא השימוש על-פי-צורך כיעיל, בעוד שבאחרים יהיה צורך בהשגת רמות תרופה קבועות בדם. כיוון שלאפשרות הראשונה פרופיל תופעות לוואי נמוך יותר, יש הממליצים על דרך מתן זו כקו טיפולי ראשון. בטיפול היומי הקבוע ניתן לעלות בהדרגה במינון עד להשגת האפקט הטיפולי או המינון המרבי. אם אחד מתכשירי SSRI נכשל, גישה סבירה היא לנסות תכשיר אחר. כמובן שניתן לשלב אותו עם טיפול התנהגותי ו/או טופיקלי.
- בין התרופות בקבוצה זו נכללות התרופות האלה
(Sertraline (Lustral, (Paroxetine (Paxxet, Seroxat, (Fluoxetine (Prozac, Prisma, (Citalopram (Recital, Cipralex.
למרות יעילותן של תרופות אלו, נמצא כי שיעור גבוה של מטופלים (30%) בוחר שלא לנסות את הטיפול ב-SSRIs (רבים עקב החשש מ"תרופה נוגדת דיכאון"), ו-31% מאלו שהחלו בטיפול הפסיקו אותו, לרוב עקב אי-שביעות רצון מיעילותו, ומעטים עקב תופעות לוואי (7).
לאחרונה נוספה לקבוצה זו Dapoxetine, שפותחה לטיפול בש"מ. יתרונה העיקרי הוא בספיגה המהירה המביאה ליעילות כבר במנה הראשונה, כך שהשימוש On-Demand הוא יעיל, 3-1 שעות לפני קיום יחסי המין. Dapoxetine נבחנה ב-5 מחקרים אקראיים כפולי-סמיות מבוקרים, שכללו 6,081 גברים, ונמצאה יעילה משמעותית בהשוואה לפלצבו (8). תרופה זו טרם יובאה ואושרה בישראל, אך אושרה באירופה בהתוויה של ש"מ, ובכך הנה התרופה היחידה (2).
יש לציין כי גם לנוגדי הדיכאון הטריציקליים פעילות משנית, המחקה את אלו מקבוצת SSRI, ועל כן גם אלו יכולים לשמש כטיפול בש"מ. התרופה Clomipramine (Anafranil) היא דוגמה לתרופה מקבוצה זו, שיעילותה כטיפול בש"מ הוכחה במחקרים.
כמה עבודות שנעשו בשנים האחרונות בחנו את השימוש במעכבי האנזים פוספו-דיאסטרז-5, המשמשים לטיפול בהפרעות בזקפה, בהתוויה של ש"מ. מנגנון הפעולה אינו ברור דיו, וייתכן שמעבר להשפעה הפיזיולוגית ישנה גם הקלה על חרדת הביצוע. השימוש ב-PDE5-I בהתוויה זו הוא כאמור Off-Label. כך לדוגמה נמצא כי Vardenafil (Levitra), שניתן On-Demand, האריך IELT בצורה משמעותית ביחס לפלצבו, בצד שיפור בשליטה, בביטחון ובסיפוק המיני (9).
תרופה נוספת שנוסתה בהצלחה לטיפול בש"מ היא Tramadol (Tramadex), משכך כאבים בעל פעילות אופיואידית מרכזית, נוסף על פעילות של עיכוב קליטה מחדש של סרוטונין ונוראפינפרין. עבודות שנעשו בהשוואה לפלצבו הראו שתרופה זו יעילה בהארכת IELT ובשביעות הרצון מיחסי מין. גם תרופה זו היא בשימוש Off-Label בש"מ. במחקר שבדק את יעילותה בשימוש לפי-צורך בהשוואה ל-SSRI במתן יומי (10), כטיפול ממושך לש"מ ראשונית, נמצאה יעילות טובה של שתי התרופות להארכת IELT לאחר שישה שבועות (Tramadol האריך פי 7 ו-Paroxetine – פי 11), אך בטווח ארוך יותר (12 שבועות טיפול) נמצא יתרון ל-Paroxetine על פני Tramadol (פי 22 לעומת פי 5 ביחס לערכי הבסיס).
סקירתו של Abdel-Hamid היא סיכום בנושא הטיפול התרופתי, תוך הערכת הטיפולים השונים לפי רמת ביסוס המידע. על פי סקירה זו ליעילותן של המשחות המאלחשות, כדוגמת EMLA, נמצאה תמיכה טובה בספרות, וכך גם לשימוש ב-SSRIs במינון יומי קיימת תמיכה במידע עקבי ואיכותי. באופן דומה, Dapoxetine, תרופת SSRI "דור שני", נמצאת יעילה בנטילה-לפי-צורך, שלא כמו שאר תרופות SSRIs, שיעילות נטילתם לפי-צורך לא הוכחה במחקרים איכותיים ומבוססים. גם לנטילת PDE5-I לפי-צורך לטיפול בש"מ לא נמצאה תמיכה משמעותית בספרות (11).
פרוגנוזה
Masters and Johnson, אבותיהם של השיטות ההתנהגותיות השונות, טענו שלאחר שלושה חודשי טיפול מושגים 85% הצלחה. עם זאת, רבים סוברים כי בפועל סיכויי הצלחה של שיטות אלו נמוכים בהרבה. בשילוב נכון בין ייעוץ סקסולוגי וטיפול תרופתי, תוך מעורבות שני בני הזוג, נראה כי ניתן להגיע להצלחה טובה במרבית הסובלים מש"מ. הבעייתיות במרבית דרכי הטיפול בש"מ היא שיעור ההישנות הגבוה, עד מחצית מהמטופלים (2). ייתכן שישנם גברים שיזדקקו לטיפול לאורך חייהם, כמקובל בטיפול במחלות כרוניות.
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
- Cardona MW. Current definition and treatment of premature ejaculation. Arch Esp Urol 2010, Jan-Feb;63(1):53-55
- Hatzimouratidis K, Amar E, Eardley I, et al. Guidelines on male sexual dysfunction: erectile dysfunction and premature ejaculation. Eur Urol 2010, May;57(5):804-814
- Segraves RT. Considerations for an evidence-based definition of premature ejaculation in the DSM-V. J Sex Med 2010, Feb;7(2 Pt 1):672-679
- Cihan A, Demir O, Demir T, et al. The relationship between premature ejaculation and hyperthyroidism. J Urol 2009, Mar;181(3):1273-1280
- Melnik T, Glina S, Rodrigues OM Jr. Psychological intervention for premature ejaculation. Nat Rev Urol 2009, Sep;6(9):501-508
- Wyllie MG, Hellstrom WJ. The link between penile hypersensitivity and premature ejaculation. BJU Int 2010, Jun 14 [epub ahead of print]
- Salonia A, Rocchini L, Sacca' A, et al. Acceptance of and discontinuation rate from paroxetine treatment in patients with lifelong premature ejaculation. J Sex Med 2009, Oct;6(10):2868-2877
- McMahon CG. Dapoxetine for premature ejaculation. Expert Opin Pharmacother 2010, Jul;11(10):1741-1752
- Aversa A, Pili M, Francomano D, et al. Effects of vardenafil administration on intravaginal ejaculatory latency time in men with lifelong premature ejaculation. Int J Impot Res 2009, Jul-Aug;21(4):221-227
- Alghobary M, El-Bayoumy Y, Mostafa Y, et al. Evaluation of Tramadol on demand vs. daily Paroxetine as a long-term treatment of lifelong premature ejaculation. J Sex Med 2010;7:2860-2867
- Abdel-Hamid IA. Pharmacologic treatment of rapid ejaculation: levels of evidence-based review. Curr Clin Pharmacol 2006, Sep;1(3):243-254
קישורים חיצוניים
- שפיכה מהירה, מדיקל מדיה