כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק תפריט צמחוני והסיכון לסרטן - Vegetarian diet and risk of cancer
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| תפריט צמחוני והסיכון לסרטן | ||
|---|---|---|
| Vegetarian diet and risk of cancer | ||
| יוצר הערך | ד"ר שרון מאור | |
90%–95% מכלל מקרי הסרטן כוללים גורמים הקשורים לסביבה ולאורח החיים, כמו: עישון, חשיפה לשמש, זיהום אוויר, אינפקציות, חוסר פעילות גופנית, השמנה ודיאטה[1] ההערכה היא שמתוך הגורמים הסביבתיים כ-%30–35% מכלל התמותה מסרטן קשורים בגורמים תזונתיים, כולל תפריט עשיר בחלבונים מהחי.
לכאורה, תפריט טבעוני מכיל את כל הגורמים האידיאליים למניעת סרטן: התפריט עשיר בסיבים, דל בשומן, עשיר בפיטוכימיקלים, דל בקרצינוגנים הקשורים לבישול ולעיבוד בשרים וכו'. זאת כמובן במקרה שהתפריט מאוזן וללא חסרים. אכן, בספרות מחקרים רבים מראים שתפריט טבעוני מפחית במידה מסוימת סיכון לסרטן על ידי המנגנונים שהצגתי. חשוב להזכיר גם את השונות הגנטית (פולימורפיזם) שקיימת בין אנשים: לא כל אדם מגיב בצורה דומה לגורמים תזונתיים. חלק מהאנשים יכולים להפיק תועלת מגורם תזונתי מסוים ואילו אחרים לא, ולכן צריך להביא זאת בחשבון לפני שנותנים המלצות גורפות[2].
גורמים תזונתיים המקושרים לסרטן
הגורמים התזונתיים המקושרים לסרטן משתנים לפי סוגי הסרטן, ובעיקרם כוללים[3]
- קרצינוגנים כמו אמינים הטרוציקליים הנוצרים בזמן בישול בשר
- תרכובות פחמן כמו פירוליזטים הנוצרים בזמן עישון בשר או צלייה על פחמים
- ניטריטים וניטרטים שהם חומרי שימור המשמשים לשימור בשרים, בין השאר תוספי מזון מסוימים שחשודים כקרצינוגנים
- גורמי מזון נוספים שקושרו לסרטן: שומן, בעיקר רווי, סוכרים פשוטים, תפריט דל בסיבים, אלכוהול.
גורמים המגנים מפני סרטן בתפריט צמחוני או טבעוני[4]
- צמחונים אוכלים יותר קטניות, פירות וירקות, שנמצאו כגורם מגן מפני סרטן ריאות, פה, ושט, שד, פרוסטטה וקיבה (ירקות מוחמצים ומשומרים נמצאו כמגבירי סיכון לסרטן).
- צמחונים צורכים יותר סיבים תזונתיים, לעתים אף פי שניים ושלושה מאוכלי בשר. סיבים כידוע מגנים מפני סוגי סרטן מסוימים.
- צמחונים צורכים פחות שומנים ושומן רווי. אוכלי ביצים ומוצרי חלב צורכים כ-10% פחות שומן מאוכלי בשר, וטבעונים – כ-20% פחות.
- מכיוון שאינם אוכלים בשר, תפריט הצמחונים מכיל פחות קרצינוגנים הקשורים בבישול, בעיבוד ובשימור בשר (שמקושרים באופן חזק במחקרים רבים לסרטן, בעיקר לסרטן קולון).
- בהנחה שעודפי ברזל יכולים לקדם פעילות של רדיקלים חופשיים, בדיאטה הצמחונית אין חשש כזה.
- תזונה צמחונית לרוב עשירה בגורמים כמו פיטוכימיקלים ואנטי-אוקסידנטים שונים: בטא קרוטן, ויטמין C, ליקופן, כלורופיל ועוד...
- ה-BMI נמוך יותר בצמחונים.
השאלה העולה מהנתונים: אם אוכלי הבשר יוסיפו עוד ירקות, פירות וסיבים, ולא יאכלו בשר מעושן או משומר – האם יהיו מוגנים יותר מפני סרטן? או שיש גורם נוסף שמקשר בין אכילת בשר וסרטן שאינו קשור בבישול או בשימור בשר, ואינו קשור ברכיבים הצמחיים שצמחונים אוכלים אלא באכילת הבשר כשלעצמו? לשם כך יש להכיר את מערכת ה-IGF.
מנגנונים ביולוגיים משוערים להפחתת הסיכון לממאירות
מערכת ה-IGF (Insulin-Like Growth Facrots)
מערכת IGF כוללת ליגנדים (IGF1, IGF2), רצפטורים וחלבוני קישור (BP), וממלאת תפקיד חשוב בגדילה ובהתפתחות נורמליות ביונקים. רוב הפעילות הביולוגית של IGFs מתווכת באמצעות IGF-I Receptor (IGF-IR), רצפטור ממברנלי בעל פעילות טירוזין קינאז, הדומה במבנה לרצפטור לאינסולין. הליגנדים בעלי 40%–50% הומולוגיה לאינסולין מיוצרים בעיקר בכבד ומופרשים לזרם הדם כמתווכים אנדוקריניים של GH, בעיקר בפלטות הגדילה. רמות IGF1 עולות מהלידה עד לבגרות והוא משמש כליגנד העיקרי. 1IGI מיוצר על ידי כמעט כל הרקמות (לא רק בכבד) והוא בעל תפקיד אוטוקריני ופרקריני, נוסף על התפקיד האנדוקריני הקלאסי.
מעורבותה של מערכת ה-IGF בסרטן נחקרה רבות. מחקרים פרוספקטיוויים ורטרוספקטיוויים שנערכו באוכלוסיות נשים בגילים שונים מצאו קשר חיובי בין ריכוז IGF1 בזרם הדם והסיכון לפתח סרטן שד, בעיקר בנשים לפני גיל 50. נוסף על כך נמצאו רמות גבוהות של IGF1 גם בסרטן פרוסטטה ובסרטן קולורקטלי.
הפעילות הביולוגית של IGF1 תלויה ביחס בין IGF1 חופשי לבין כזה שקשור לחלבוני הקישור. IGF1 חופשי בסירקולציה (פחות מ-5%) הוא הפעיל, ותפקידו העיקרי הוא לקדם גדילת תאים והישרדות. אם כן, ככל שיהיה יותר IGF1 חופשי וזמין לקשר לרצפטור ולשפעל אותו, כך יעלה הסיכון לקרצינוגנזיס, אנטיאפופטוזיס וטרנספורמציה – תהליכים שמובילים להתפתחות סרטן.
גם לאינסולין השפעה על מערכת ה-IGF: אינסולין מעלה את רמות הרצפטור ל-GH (ולכן הפרשת IGF1) וכן מוריד רמות BPs, והתוצאה היא העלאת כמות וזמינות IGF1 לתאים. נוסף על כך, אינסולין, דרך שפעול הרצפטור לאינסולין ודרך ה-IGF-IR, מגרה מסלולים תוך-תאיים הקשורים לפעילות מיטוגנית ואנטיאפופטוטית.
אם כן, אינסולין ו-IGF1 הנם מקדמי גדילת תאים והישרדות, וחשיפה כרונית לגורמי גידול אלה תזרז קרצינוגנזיס. השמנה (בעיקר אבדומינלית) וחוסר פעילות גופנית גורמים לעמידות לאינסולין ולהיפראינסולינמיה כרונית. אינסולין מעלה את כמות וזמינות IGF1 וכן את זמינות הורמוני המין. כמו כן, מחקרים מראים שפעילות גופנית אירובית מפחיתה רמות IGF. כלומר השמנה וחוסר פעילות גופנית מעלים את הסיכון לסרטן. לפי מודל זה, כל תבנית אכילה (בכלל זה תפריט עשיר בשומן רווי, עתיר בסוכרים פשוטים ודל-סיבים) שתשפיע על אינסולין ותוביל להיפראינסולינמיה יכולה להעלות את הסיכון לסרטן.
IGF בתפריט צמחוני וטבעוני
מחקר שפורסם ב-2002[5] בחן רמות IGF ו-BP בקרב 300 נשים שחולקו לשלוש קטגוריות: אוכלות בשר, צמחוניות וטבעוניות. המחקר מראה שתפריט טבעוני קשור לרמות נמוכות יותר של IGF1 (ב-13%) ולרמות גבוהות יותר של BP1,2 (ב-40%) לעומת תפריט צמחוני או רגיל. החוקרים מצאו שהסיבה היא כמות החלבון, כלומר, ככל שהייתה כמות החלבון שנאכלה גבוהה יותר, כך היו רמות ה-IGF גבוהות יותר. ההשפעה הגדולה ביותר על עלייה ברמות IGF נרשמה באוכלי חלבון מהחי ובאוכלי חלבון סויה. כלומר, טבעונים שצרכו הרבה סויה היו בעלי רמות IGF גבוהות יותר מטבעונים שלא צרכו סויה. אכילת כמות גבוהה של חלבון ממקור צמחי שאינו סויה לא העלתה את רמות ה-IGF. החוקרים הסיקו שכמות החלבון העשיר בח"א חיוניות כמו שיש בבשר ואפילו בסויה היא שמעלה את רמות ה-IGF. השפעה נוספת אפשרית על רמות IGF היא דרך השפעה על אינסולין לפי המודל שתיארתי: תפריט טבעוני עשיר יותר בסיבים ודל בשומן רווי, ולכן מפחית רמות אינסולין ובעקיפין מקטין רמות IGF. מחקרים נוספים רבים הראו קשר ישיר בין כמות החלבון הכללית וכמות החלבון מהחי בתפריט לרמות IGF. רק במעט מחקרים עלו רמות ה-IGF כשהיה מקור החלבון צמחי[6].
המסקנה היא שיש קשר חזק בין כמות חלבון גבוהה בתפריט לבין הסיכון לפתח סרטן, בעיקר כשהחלבון הוא מהחי או חלבון סויה, ללא קשר לחלבון מהצומח שאינו סויה. כך שלמעשה תפריט עשיר בחלבון (שלרוב נצפה באוכלי הבשר) הוא התפריט שיש להימנע ממנו, ולא עצם אכילת הבשר.
כאשר נבדקה כמות החלב הנצרך בין הצמחונים ואוכלי הבשר לא נמצאה השפעה על רמות ה-IGF[5] מחקרים אחרים מצאו קשר בין כמות החלב הנצרך לרמות ה-IGF, אך לא כולם בדקו את היחס עם ה-BP.[7]
מחקר שפורסם ב-2003 ובחן הרגלי צריכה של 753 גברים הציג שצריכת חלב הייתה בקורלציה חיובית ומובהקת עם רמות גבוהות של IGF1. אבל, גברים אלה היו גם בעלי רמות גבוהות יותר של BP, כך שהיחס נשמר, ולכן רמות IGF1 חופשי לא היו שונות בין רמות הצריכה השונות של החלב. במחקר שתואר לעיל[5], צריכה גבוהה של חלב סויה הראתה עלייה ברמות IGF בטבעונים. כלומר, טבעונים שצורכים כמויות גבוהות של סויה הם בעלי רמות IGF גבוהות יותר. משמע, הקשר הוא לא לחלב עצמו ולא לבשר עצמו, אלא לכמויות החלבון בתפריט.
החומצה האמינית מתיונין
לדעת חוקרים מסוימים הקשר בין חלבון ל-IGF ולסרטן הוא דרך חומצת האמינו מתיונין. כלומר, תפריט דל במתיונין כפי שנצפה בטבעונים הוא שמפחית רמות IGF, ואולי מפחית סיכון לסרטנים מסוימים. מניסויים שנערכו בחולדות, תפריט דל במתיונין האריך חיים.[8] תאוריה זו לא מסבירה מדוע סויה גרמה לעלייה בסרטן, שהרי היא אינה עשירה במתיונין.
ההפחתה בסיכון לסרטן בקרב צמחונים
כדי לבחון את הקשר בין אכילת בשר או לחלופין צמחונות וטבעונות לבין סרטן, חשוב להכיר את המינוחים השונים:[9]
- Vegan = טבעוני. אינו אוכל בשר, דגים, עופות, מוצרי חלב וביצים.
- Ovo-Lacto Vegetarian = צמחוני. אינו אוכל בשר, עופות ודגים. אוכל ביצים ומוצרי חלב.
- Pescetarian = אינו אוכל בשר ועופות. אוכל דגים, מוצרי חלב וביצים.
- Semi vegetarian (Flexitarian) = אדם שאוכל מעט מאוד בשר, עופות ודגים, כמו כן אוכל מוצרי חלב וביצים.
- None vegeterian = אוכל תזונה מערבית קלאסית הכוללת בשר, עופות, דגים ומוצרי חלב וביצים.
במחקרים שלא עשו חלוקה כזו צריך להיזהר בפירוש התוצאות: האם אדם שדיווח על עצמו כצמחוני אוכל דגים או לא? האם אדם שהצהיר כי הוא אוכל בשר אוכל כמה מנות בשר שבועיות או שרק בסוף השבוע ובפועל הוא סמי-צמחוני?
בשלב ראשון נבחנה האפשרות שיש מחקרים שמצביעים על הפחתה בסיכון לסרטן בקרב צמחונים. מחקר פרוספקטיווי שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition ב-2009, ושעקב אחר כ-64,000 גברים ונשים מרחבי אירופה במשך שבע שנים, הראה שכלל מקרי הסרטן נמוך יותר בקרב צמחונים וטבעונים (לרבות אוכלי דגים) מבקרב אוכלי הבשר[10]. יוצא דופן היה סרטן המעי הגס – שם לא נצפה שיעור נמוך יותר בצמחונים במחקר זה (מחקרים אחרים מצאו קשר). מחקר נוסף שפורסם באותה שנה ב-British Journal of Cancer ושעקב אחר יותר מ-61,000 אנשים בבריטניה במשך 12 שנים וחצי בממוצע מצא שהיארעות מקרי הסרטן נמוכה יותר בקרב צמחונים (לרבות צמחונים אוכלי דגים) לעומת אוכלי בשר[11]. באופן כללי, בסקירה של מחקרים רבים נראית ירידה כללית בשיעור מקרי הסרטן אצל טבעונים ואצל צמחונים.
תפריט דל-חלבון ודל-קלוריות וספורט אירובי
מחקר [12] בדק רמות של גורמי גדילה והורמונים בפלסמה של שלוש קבוצות (בכל קבוצה 21 אנשים): אנשים שאכלו תפריט דל-קלוריות וחלבון שעיקרו מהצומח 4.4 שנים בממוצע (כ-2,000 קק"ל ו-0.73 ג' חלבון לק"ג); אנשים שעוסקים בריצות ארוכות מעל חמש שנים (2,634 קק"ל ו-1.6 ג' חלבון לק"ג); ואנשים שאוכלים תזונה מערבית ולא עוסקים בספורט (2,346 קק"ל ו-1.23 ג' חלבון לק"ג). התוצאות הראו שתפריט דל-קלוריות ודל-חלבון וספורט מפחיתים רמות IGF-1 , אינסולין, CRP ולפטין בהשוואה לאנשים לא שמנים שלא עוסקים בספורט ואוכלים תפריט מערבי טיפוסי. הפחתה משמעותית מאוד של IGF-I נראתה בבעלי הדיאטה יותר מבספורטאים, עם הבדל סטטיסטי ביניהם. נוסף על כך, בעקבות הדיאטה או הספורט הייתה גם הפחתה ברמות הורמוני המין ועלייה רצויה בחלבוני הקשירה שלהם, שמורידים את זמינותם. המסקנה היא שתפריט דל-חלבון וקלוריות או ספורט אירובי מורידים באופן כרוני את כל הגורמים החשודים בהעלאת סיכון לסרטן: אינסולין, IGF1, הורמוני מין ולפטין.
הדיאטה הטבעונית ושינוי בביולוגיה של הגידול
רוב המחקרים בדקו מניעה של סרטן; מחקרים בודדים בלבד מראים שדיאטה טבעונית משנה את הביולוגיה של הגידול כשהסרטן כבר קיים וביטוי גנים מסוימים הקשורים להתקדמות הסרטן. אחד המחקרים הציג שדיאטה טבעונית למשך שישה חודשים הפחיתה את קצב עליית PSA (15, 14)[13].
ביבליוגרפיה
- ↑ Anand P. et al., Pharm Research 2008; 25: 2097-116.
- ↑ Lampe J.W., Am J Clin Nutr 2009; 89: 1553s-7s
- ↑ Diuisi D. et al., Acta Biomed 2006; 77: 118-23; Cronin K.A. et al. Cancer Causes & Control 2001; 12: 305-16.
- ↑ Craig W.J., Am J Clin Nutr Am J Clin Nutr 2009; 89: 1627s-33s.
- ↑ 5.0 5.1 5.2 Allen N.E. et al., Cancer Epidemiol Bio Prev 2002; 11: 1441-8
- ↑ Glovannucci E. et al., Cancer Epidemiol Bio Prev 2003; 12: 84-9.
- ↑ Holmes M.D. et al., Cancer Epidemiol Bio Prev 2002; 11: 852-61
- ↑ McCarty M.F. Med Hypotheses 2003; 60: 784-92; McCarty M.F. et al. Med Hypotheses 2009; 72: 125-8.
- ↑ Fraser G.E., Am J Clin Nutr 2009; 89: 1607s-12s
- ↑ Key T.J. et al., Am J Clin Nutr 2009; 89: 1620s-6s
- ↑ Key T.J. et al., BJC 2009; 101: 192-7.
- ↑ Fontana L. et al., Am J Clin Nutr 2006;84: 1456-62
- ↑ Freedland S.J. & Aronson W.J., Curr Opin Urol 2009; 19: 263-7; Saxe G.A. et al., Integr. Cancer Ther. 2008; 7: 130-8
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שרון מאור Ph.D., דיאטנית קלינית, שירותי בריאות כללית ומכון וינגייט