מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

תזונה מומלצת לחולי סוכרת - Recommended diet for diabetic patients

מתוך ויקירפואה

תזונה מומלצת לחולי סוכרת
Recommended diet for diabetic patients
Blue circle for diabetes.png
עיגול כחול - הסמל העולמי לסוכרת
ICD-10 Chapter E 10.Chapter E 14.
ICD-9 250
MeSH C18.452.394.750
יוצר הערך פרופ' זכריה מדר, אביטל לוין
Sukeret2.JPG תת פרק הממתיקים עודכן על ידי ד"ר אורית קרני-רחקוביץ' בינואר 2017
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםתזונה בסוכרת

חשוב להדריך את החולה הסוכרתי לגבי כלל המרכיבים בתזונתו והשפעתם על ההפרעה המטבולית (Metabolic) שלו, ולהעניק לו כלים לניטור עצמי ולהתמודדות עם מצבים קיצוניים. יש להתאים את הדיאטה ואת כמויות השומן הבלתי רווי והפחמימות בתפריט למטופל, בהתאם להערכה התזונתית שלו, הפרופיל המטבולי שלו, ומטרות הטיפול התזונתי. נראה שהדיאטה התורמת ביותר לאיזון הסוכרת ובעלת יכולת ההתמדה הגבוהה ביותר לטווח ארוך היא דיאטת DASH‏ (Dietary Approaches to Stop Hypertension).

בהמשך מוצגות ההמלצות התזונתיות לחולי סוכרת, המסתמכות בעיקר על תוצאות מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות.[1]

פחמימות

סוג הפחמימות הנצרכות וכמותן משפיעים על רמות הגלוקוז בדם, ועל כן יש חשיבות להקפדה וניטור של צריכת הפחמימות.[2] על אף שאכילת פחמימות מעלה את רמות הגלוקוז בדם אחרי הארוחה, הרי שהפחמימות מהוות מרכיב אנרגטי חשוב ומקור לויטמינים מסיסים במים ולמינרלים וסיבים תזונתיים. ההמלצה לצריכת פחמימות על פי הגישה האמריקנית היא 65-45 אחוזים מכלל האנרגיה, ועל פי הגישה האירופאית 60-45 אחוזים.

דיאטה דלת פחמימות (פחות מ-130 גרם פחמימה ליום) אינה מומלצת, היות והיא עלולה לגרום ל-Ketoacidosis ולפגוע במערכת העצבים ובמח.[1][2][3] סוג הפחמימה, סוג הסוכר, כמות הסיבים המצויים בה וסוגם (מסיסים ובלתי מסיסים), דרך הבישול והמרכיבים הנוספים המצויים במזון - כל אלה ועוד משפיעים על רמות הגלוקוז אחרי הארוחה. המדד המתייחס אליהם הוא האינדקס הגליקמי (Glycemic index) (יפורט בהמשך).[1]

סוכרוז (Sucrose)

במידה ורמות הסוכר בדם מצויות בטווח הרצוי ונשמרות כך בצורה קבועה, ניתן לצרוך עד 50 גרם ליום של סוכר פשוט מכל הסוגים (כולל דבש, סוכר בתוך מאפים שונים, משקאות ממותקים ועוד).[3] כאשר צורכים מוצר המכיל סוכר, יש להקפיד להתאים את מינון התרופות המורידות את רמות הגלוקוז ואת כמות האינסולין (Insulin) המוזרקת.[1]

פרוקטוז (Fructose)

בחולי סוכרת הצורכים פרוקטוז כתחליף לסוכרוז, רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה יהיו נמוכות יותר. עם זאת, ישנו חשש כי אכילה מוגברת של פרוקטוז תעלה את רמות השומנים בדם, עקב המסלול הביוכימי של ניצול הפרוקטוז בתאים, השונה מזה של הגלוקוז. ההמלצה היא לא לצרוך פרוקטוז כתוסף להמתקת מזון, אך אין צורך להימנע מאכילת מוצרי מזון המכילים פרוקטוז, כגון פירות.[1]

אינדקס גליקמי

האינדקס הגליקמי מדרג מזונות שונים בהתאם להשפעתם על רמות הגלוקוז בדם לאחר זמן שנקבע מראש, וביחס לסטנדרט (לחם לבן). מדד זה הוצג לראשונה בשנת 1981 על ידי Jenkins וחבריו,[4] ומאז ישנם דיונים רבים בעד וכנגד השימוש בו. את הגורמים המשפיעים על האינדקס הגליקמי של המזונות ניתן לחלק לשניים:

  1. כמות הפחמימות: גודל מנה, דחיסות אנרגטית
  2. זמינות הפחמימה: הפחמימה זמינה יותר בנוזל מאשר במוצק (הזמינות גדולה יותר במיץ מאשר בפרי, עקב כמות הסיבים הקטנה יותר). גורמים נוספים המשפיעים על זמינותה הם מידת הבשלות של הפרי (פרי בשל יותר מכיל יותר פחמימה זמינה ופחות מאגרי תשמורת זמינים פחות, כגון עמילן), תהליך העיבוד שעבר המזון, וכמות החלבון, השומן והסיבים המצויים בו

הגורמים הרבים המשפיעים על האינדקס הגליקמי מקשים על החישוב שלו בארוחה שלמה ועל השימוש בו באופן מעשי. לעומת זאת, התומכים בשיטה זו טוענים שהאינדקס הוא מדד ״יציב״, שאינו משתנה לפי גיל, מין, BMI ומוצא אתני. כמו כן, דיאטה הבנויה על פיו מכילה מגוון רחב של מזונות, ולכן צפויה להיות קלה לביצוע.[5] המתנגדים טוענים כי ייתכן שוני רב בין מדידות חוזרות של הערך הגליקמי של אותו המאכל, עקב גורמים רבים המשפיעים על זמינות הפחמימה. לדבריהם, קשה לחזות את האינדקס הגליקמי של ארוחה הכוללת בין היתר סיבים תזונתיים, שומן וחלבון, ובנוסף עברה עיבודים שונים - ומכאן הקושי ליישמו.[6]

מסקירת הגישות השונות עולה כי שימוש באינדקס הגליקמי עשוי לתרום להרכבת הדיאטה, ובכך לסייע באיזון חולי הסוכרת.[2][3][4] לעומת זאת, ישנו מיעוט של מחקרים בנושא, ובפרט מחקרים לטווח ארוך, ותוצאותיהם של המחקרים הקיימים אינן עקביות בנוגע להשפעתו של האינדקס הגליקמי על מדדים מטבוליים שונים.[1]

סיבים תזונתיים

הסיבים התזונתיים הם רבי-סוכר לא עמילניים שמקורם בצומח. הם אינם מפורקים על ידי אנזימי העיכול בגוף האדם. עם זאת, הסיבים מפורקים במידה זו או אחרת על ידי חיידקי המעי, בעיקר במערכת העיכול התחתונה. נהוג לחלק את הסיבים למסיסים ולבלתי מסיסים במים. כל מזון מכיל סיבים מסיסים וסיבים בלתי מסיסים ביחסים שונים.[1]

סיבים בלתי מסיסים: בעלי כושר ספיחת מים. מגדילים את נפח הצואה ומחישים את יציאתה. כמו כן, מגבירים את תנועתיות המעי, מקצרים את זמן מעבר המזון במעי, ומפעילים לחץ מכני על דפנות המעי - המגביר את תחושת השובע.[7]

סיבים מסיסים: מאטים את ספיגת הפחמימות, ובכך מונעים עליות חדות ברמות הסוכר בדם. בנוסף, סופחים מלחי מרה ותורמים להפחתת רמות הכולסטרול בדם. סיבים אלה עוברים תסיסה בעזרת אוכלוסיית החיידקים הקיימת במעי הגס ותורמים לשגשוגה. תסיסה זו מהווה מקור לחומצות שומן קצרות שרשרת (Short-Chain Fatty Acids, SCFA)‏: Butyric acid‏, Acetic acid‏ ו-Propionic acid.

מומלץ לחולי סוכרת לצרוך מוצרים עשירים בסיבים: קטניות, פירות, ירקות ותבואה מלאה (כגון חיטה מלאה ואורז מלא). מוצרים אלה מספקים גם ויטמינים, מינרלים ומרכיבים נוספים החשובים לבריאות החולים ולאוכלוסייה בכלל.[1][2][3] צריכת הסיבים המומלצת היא 20 גרם סיבים ל-1,000 קלוריות בתזונה, ומומלץ כי חצי מהכמות הנצרכת תהיה סיבים מסיסים. ניתן להשיג צריכה מינימלית של סיבים על ידי צריכה של חמש מנות פרי וירק ביום, וארבע מנות של קטניות בשבוע.[3]

ממתיקים

צריכת ממתיקים על בסיס אלכוהולי, כגון Isomalt‏, Lactinol‏, Maltitol ו-Sorbitol, מותרת לחולי סוכרת. בהשוואה לגלוקוז ופרוקטוז, ממתיקים אלה מעלים את רמות הגלוקוז בדם בצורה פחותה לאחר ארוחה.[1] ממתיקים מסוג זה מכילים כ-2 קילולוריות לגרם. אין הוכחה כי צריכת ממתיקים על בסיס אלכוהולי במקום סוכר גורמת לירידה במשקל. ה-FDA‏ (Food and Drug Administration) אישר בארצות הברית את השימוש בממתיקים מסוג Aspartate‏, Saccharin‏, Sucralose ועוד לציבור הרחב, לחולי סוכרת, ולנשים בהיריון.[2]

נשים בהיריון

על אף שתרכובת ה-Saccharin חוצה את השיליה האנושית סביב שבוע 40 (Term)[8] אין מספיק מידע והוכחות לכך שנטילה של ממתיקים מלאכותיים כולל Saccharin מעלה את הסיכון למומים מולדים (מעבר לסיכון הבסיסי) באוכלוסיה הכללית [9]. במחקר שנערך בקופים (מזן Rhesus), האלימינציה (Elimination) העוברית של Saccharin היתה איטית יותר מאשר בצד האימהי של השיליה, דבר המוביל לסברה כי שימוש חוזר ונשנה של Saccharin על ידי האם יכול להוביל להצטברות ניכרת של החומר בעובר [10]. אך, מידע הלקוח מחיות הראה כי חשיפה למינונים של פי 100 עד כדי 400 פעמים ה-ADI‏ (Acceptable Daily Intake) באדם לא מציגה סיכון של מומים בעובר [11]. מחקר מבוקר שנעשה לא הדגים סיכון מוגבר להפלות ספונטניות בנשים שהשתמשו ב-Saccharin [12].

חלבונים

החלבון הוא מרכיב חשוב בתזונה. חלבון המכיל את כל סוגי חומצות האמינו נחשב לחלבון איכותי. דוגמאות למוצרים בעלי חלבון איכותי: ביצים, מוצרי חלב ומוצרי בשר. חלבון מצוי גם במוצרי מזון אחרים, כגון לחם, פירות, ירקות וקטניות - אך עקב הרכב חסר של חומצות אמינו הוא נחשב לחלבון איכותי פחות. ניתן לשלב מקורות של חלבון איכותי פחות על מנת ליצור חלבון איכותי: למשל מג׳דרה (קטניה ופחמימה).

לא נמצא קשר בין צריכת חלבון לבין רמות הסוכר בדם בחולי סוכרת. לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם לאחר צריכת מנת חלבון עם פחמימה לעומת מנת פחמימה בלבד. מכאן, שאין לחלבון השפעה על רמות הגלוקוז בדם[1]. צריכת חלבון הנמוכה מ-0.6 גרם בתזונה עלולה להוביל לתת-תזונה[3] המלווה בפירוק של שרירים שונים, וביניהם שריר הלב. עם זאת, על מנת להפחית את הסיכון למחלות כליה, כמות החלבון בתפריט צריכה להיות מוגבלת ולא מופרזת: סך הצריכה האנרגטית המומלצת ממרכיבים חלבוניים נע בין 20-15 אחוזים מסך הקלוריות, על פי ה-DRI‏ ( Diabetes Research Institute).‏[2][3]

המלצת ה-RDA‏ (Recommended Daily Allowance) היא 0.8 גרם חלבון איכותי לקילוגרם משקל גוף ליום (שיהווה כ-10 אחוזים מסך הקלוריות הנצרכות באותו היום).[2] במחקרים נמצא כי חולי סוכרת הסובלים מהיפרגליקמיה, סובלים בין היתר גם מפירוק מוגבר של חלבון. צריכת חלבון ברמות שצוינו (20-15 אחוזים) מספיקה למילוי צורכי הגוף. לא מומלץ לצרוך יותר מ-20 אחוזים חלבון בתפריט היומי.[1]

שומנים

שומן טרנס (Trans): שומן שנוצר מעיבוד וחמצון של שומן רב בלתי רווי (Polyunsaturated). שומן הטרנס קיים במוצרים תעשייתיים בעיקר (מרגרינה למשל). בתעשייה הוא נקרא גם שומן מוקשה/שומן מוקשה חלקית. שומן מסוג טרנס מעלה את רמת הגלוקוז לאחר הארוחה ומשפיע על רמות HDL‏ (High Density Lipoprotein)‏ ‏LDL‏ (Low-Density Lipoprotein) וכולסטרול (Cholesterol) כללי.[3] מכאן, שהמרגרינה אינה בהכרח עדיפה מהחמאה. צריכה מופחתת של שומני טרנס מביאה לירידה של רמות LDL וכולסטרול כללי באנשים בריאים, ולעתים גם תורמת לירידה ברמות HDL, מבלי לשנות את היחס בין השניים.

יעד הצריכה של שומנים אלה בחולי סוכרת דומה לזה של החולים במחלת לב:[2][3] צריכת השומן המומלצת היא 35-25 אחוזים, עם נטייה להורדה נוספת. על פי הגישה האמריקנית, צריכת שומן רווי צריכה להיות פחותה מ-7 אחוזים מסך הקלוריות היומי[1]. על פי הגישה האירופאית, נכון ל-2004 צריכת שומן רווי ובלתי רווי מסוג טרנס צריכה להיות פחותה מ-10 אחוזים, ואף פחות מ-8 אחוזים באנשים עם רמת LDL גבוהה.
תזונה מופחתת שומן, עם העדפה לשומן בלתי רווי והרבה פחמימות מורכבות, מעודדת ירידה במשקל בחולי סוכרת מסוג 1. צריכה מוגברת של חומצות שומן חד בלתי רווי (monounsaturated) בחולי סוכרת מסוג 2 מורידה את לחץ הדם, והפחתה במאכלים דחוסי קלורית הרוויים בשומן עוזרת בירידה במשקל.[3]

אומגה 3 (Omega 3)

אין עדיין נתונים מובהקים המעידים כי צריכה מוגברת של אומגה 3 מורידה את הסיכון הקרדיווסקולרי (Cardiovascular) באוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, ידוע כי צריכה מוגברת של אומגה 3 ממקור דגים מעלה את הרגישות לאינסולין.[1][13]

במחקרי אוכלוסייה נמצא כי נטילת תוספי אומגה,[3] מורידה את רמות הטריגליצרידים (Triglycerids) ‏(Very Low Density Lipoprotein, VLDL בעיקר), אך מעלה את רמות ה-LDL. ההמלצה היא לצרוך שתיים-שלוש מנות דגים (עם העדפה לדגי מים מתוקים) ואומגה 3 ממקור צמחי (שמן סויה, אגוזים) מדי שבוע.

כולסטרול

רמה גבוהה של כולסטרול מעלה את הסיכון הקרדיווסקולרי. לפיכך, אין לצרוך יותר מ-300 מ״ג (מיליגרם) כולסטרול ביום. במידה ורמות ה-LDL בדם גבוהות, יש לצרוך פחות מ-200 מ״ג כולסטרול ביום.[1][3]

אלכוהול

ההמלצות לחולי סוכרת בנוגע לצריכת אלכוהול דומות להמלצות של כלל האוכלוסייה. לאלכוהול עלולה להיות השפעה היפרגליקמית והיפוגליקמית (Hypoglycemia) בקרב סוכרתיים, ולכן הכמות הנצרכת ואופן השילוב בתפריט חשובים מאוד.

צריכה מתונה של אלכוהול מורידה את הסיכון הקרדיווסקולרי בחולי סוכרת מסוג 2.[1]

יש להגביל את הצריכה לכמות מתונה (עד משקה אחד ליום לנשים ועד שני משקאות ליום לגברים). משקה אחד מוגדר כ-365 מ״ל (מיליליטר) בירה לבנה, 150 מ״ל יין, או 45 מ״ל משקה חריף כגון וויסקי או וודקה (Distilled spirits).‏[1][2] רצוי לשתות את האלכוהול יחד עם הארוחה בכדי למנוע היפוגליקמיה.[1][3] במידה והמטופל סובל גם מהשמנה, יתר לחץ דם, רמות גבוהות של טריגליצרידים, הפרעות בלבלב, היסטוריה של אלכוהוליזם, או הפרעות כליה, או במידה והמטופלת בהיריון - יש להגביל את צריכת האלכוהול.[3]

ויטמינים ומינרלים

מומלץ כי חולי סוכרת יקפידו על צריכה נאותה של ויטמינים ומינרלים מהמזון.[14] יש להמליץ על תוספי ויטמינים במצבים של צריכה בלתי מספקת בתזונה, עקב צריכה קלורית נמוכה או דרישה מוגברת של הגוף בעקבות היריון או גדילה. חשוב להדגיש כי במידה ואין חסרים, אין צורך בתוספי ויטמינים, ואף יש חשש להצטברותם בעודף – דבר שאינו מומלץ.[1] צריכה של תבואות מלאות, דגים, פירות וירקות בתזונה אמורה לספק את כמות הויטמינים המסיסים והבלתי מסיסים הנדרשת.[3]

נוגדי חמצון - Antioxidants

במחקרי תצפית נמצא קשר ישיר בין צריכת נוגדי חמצון ועיכוב התהליך הטרשתי, אולם לא נמצא לכך כל אישור במחקרים אקראיים ומבוקרים בבני אדם.[2] ההמלצה היא לצרוך את נוגדי החמצון ממוצרי מזון כגון פירות וירקות.[3] צריכה קבועה של תוספים נוגדי חימצון, כגון ויטמין E‏ (Vitamin E), ויטמין C‏ (Ascorbic acid, Vitamin C) וBeta caroten אינה מומלצת, עקב היעדר השפעה מוכחת כלשהיא ובשל חשש מפני תופעות הלוואי של Beta caroten לטווח ארוך.[1][2]

כרום - Chromium

כרום ממלא תפקיד חיוני בפעילותם של אנזימים (Enzymes) רבים. הוא מעורב בניצול סוכרים והפיכתם לאנרגיה, ובייצור שומנים אנדוגניים (Endogenous). ניתן למצוא עקבות כרום במגוון מזונות: בשר, מוצרי חלב ודגנים מלאים - המהווים מקורות טובים למינרל זה. מספר מחקרים הדגימו קשר בין צריכת כרום לשליטה טובה יותר ברמות הגלוקוז בדם, במשקל הגוף ובסוכרת הריונית. לעומת זאת, על פי ה-FDA התוצאות אינן מובהקות דיין. במטה-אנליזה (Meta-analysis) מסוימת לא נמצא כל יתרון לתוספת כרום לתזונה. לכן, צריכה קבועה של תוספי כרום אינה מומלצת כחלק מהטיפול בסוכרת.[1][2]

תוסף התזונה Chromium picolinate הוא תרכובת המגבירה את הטמעת הכרום בגוף. במספר מחקרים נמצא כי הוא יעיל לטיפול בהיפרגליקמיה.[1][2][3] עם זאת, טרם ניתנה המלצה לנטילת תוסף זה כטיפול במחלת הסוכרת.[1][2]

מלח

נמצא קשר ישיר בין צריכת מלח בתזונה לערכי לחץ הדם בחלק מהחולים הסובלים מיתר לחץ דם.[1] בחולי סוכרת, כמו בכלל האוכלוסייה, מומלץ להגביל את צריכת המלח ל-6 גרם ליום (2,400 מ״ג נתרן). בחולים הסובלים מיתר לחץ דם, יש להגביל את צריכת המלח אף יותר (500 מ״ג נתרן ליום).[1][3]

בחינת סוגי הדיאטות הקיימות והמלצות[15]

מומלץ לכלל האוכלוסייה לאמץ את פירמידת המזון המתעדכנת מדי פעם. המלצה זו מתאימה גם לאוכלוסיית הסוכרתיים ומובאת להלן. פירמידת המזון לחולה הסוכרתי מחולקת לשש קבוצות. התזונה שהוכחה כתורמת ביותר ובעלת יכולת ההתמדה הגבוהה ביותר לטווח ארוך מבוססת על פירמידת המזון.[16]

בפירמידה מדגישים את צריכת הפירות, הירקות והפחמימות המורכבות: דגנים וקטניות (קבוצות המצויות בבסיס הפירמידה). ערך נוסף המודגש הוא אכילה של מוצרי חלב דלי שומן ועתירי סידן, ומוצרי בשר רזים כגון עוף ודגים. דגש מיוחד ניתן להפחתה בשומן רווי ושומן טרנס.[15] עקב הנטייה הרווחת להציע דיאטות מסוגים שונים במצבים שונים, מוזכרות כאן אחדות מהדיאטות שרצוי להתייחס אליהן בחולי סוכרת.

דיאטת DASH

מומלצת לחולי לב ולסובלים מיתר לחץ דם. דיאטה זו מכונה גם ״דיאטת קומבינציות״. עקרונותיה הם:

  1. צריכת כמות גדולה של פירות וירקות
  2. צריכה מועטה של מוצרי חלב, שומן רווי וכולסטרול
  3. תזונה עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, סידן ומגנזיום (Magnesium)
  4. תזונה מתונה מבחינת כמות החלבון

דיאטה דלת פחמימות

צויין קודם כי לא מומלץ לחולי סוכרת להפחית את צריכת הפחמימות בתפריט מתחת ל-130 גרם ליום. לעומת זאת, כאשר קבוצה של חולי סוכרת מסוג 2 החליפו את הפחמימות בשומן חד בלתי רווי, חל שיפור ניכר ברמות הגלוקוז לאחר ארוחה וברמות הטריגליצרידים בדם.[1]

ישנה מחלוקת באשר להופעת Ketoacidosis עקב צריכת כמות קטנה מדי של פחמימות, היות והופעה של Ketoacidosis משתנה מאדם לאדם. על פי מחקרים שונים, הצריכה המינימלית של פחמימות הגורמת ל-Ketoacidosis בקרב האוכלוסייה כולה היא 50 גרם ליום, ולכן אין לצרוך פחות מכמות זו.[17] יש לזכור כי צריכה פחותה של מרכיב מסוים בתפריט תוביל לצריכה מוגברת של מרכיב אחר. בתפריט דל בפחמימות תהיה צריכה מוגברת של שומן וחלבון, העלולה לגרום לעלייה במשקל ולהגביר את הסיכון למחלות קרדיווסקולריות.[1]

דיאטה עתירת חלבון

דיאטת Atkins מהווה דוגמא לתפריט המכיל מעט פחמימות והרבה שומן רווי, כולסטרול וחלבון. בטווח הקצר נראה כי הדיאטה מובילה לירידה מהירה במשקל, אך נכון להיום לא קיים מידע לגבי השפעתה של דיאטה זו בטווח הארוך. החשש הוא שהירידה הנצפית במשקל וברמות הסוכר בדם לטווח קצר לא תישמר לאורך זמן. בנוסף, דיאטה זו עלולה לגרום לעלייה ברמות LDL וכולסטרול, עלייה בסיכון הקרדיווסקולרי, ועלייה בסיכון לאי ספיקת כליות בטווח הארוך.[1][17]

דיאטת האינדקס הגליקמי

דיאטה זו עשויה להפחית את רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, אך חסרונה הוא ההיענות הנמוכה של החולים לטווח ארוך. בהשוואה בין דיאטה המכילה מזון בעל אינדקס גליקמי גבוה לדיאטה המכילה מזון בעל אינדקס גליקמי נמוך בחולי סוכרת, לא נמצא הבדל משמעותי בערכים המטבוליים שנבדקו (גלוקוז ואינסולין בדם) לאחר 12 שבועות. זאת, על אף שהדיאטה המכילה מזון בעל אינדקס גליקמי גבוה הגבירה את רמות הגלוקוז לאחר ארוחה יותר מאשר זו המכילה מזון בעל אינדקס גליקמי נמוך. ישנם מחקרים מעטים מאוד בנושא, והמחקרים הקיימים סובלים מביקורת רבה.[1]

התאמת סוג הדיאטה

כל דיאטה דלה בקלוריות תגרום לירידה במשקל בסופו של דבר.[17] לאור זאת, יש להתאים את הדיאטה ואת כמות השומן החד בלתי רווי והפחמימות בתפריט למטופל – בהתאם להערכה התזונתית שלו, לפרופיל המטבולי שלו, ולמטרות הטיפול התזונתי.[1] הדיאטה שככל הנראה יעילה ביותר לאיזון של סוכרת ובעלת יכולת ההתמדה הגבוהה ביותר לטווח ארוך היא דיאטת DASH, המומלצת לחולים עם יתר לחץ דם או מחלות לב. דיאטה זו ממליצה על צריכת כמות גדולה של פירות וירקות, הפחתה בצריכת שומן רווי ושומן טרנס, הגדלת כמות מוצרי החלב דלי השומן ועתירי הסידן הנצרכים, והקפדה על אכילת פחמימות מורכבות, כגון דגנים וקטניות.[17]

ביבליוגרפיה

  1. 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 Franz AJ, Bantle JP, Beebe CA, et al. American Diabetes Association. Nutrition principles and recommendations in diabetes. Diabetes Care, 2004;27:36-46.
  2. 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 American Diabetes Association. Standards of medical care in diabetes-2006. Diabetes Care, 2006;1:4-42.
  3. 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 Aann JI, De Leeuvy I, Hermansen K, et al. Evidence-based nutritional approaches to the treatment and prevention of diabetes mellitus. Nutr Aetab Cardiovasc Dis, 2004; 14:373¬394.
  4. 4.0 4.1 Jenkins DJ, Wolever TA, Taylor RH, et al. Glycemic index of foods: a physiological basis for carbohydrate exchange. Am J Clin Nutr, 1981;34:362-366.
  5. Kendall CW, Augustin LS, Emam A. Glycemic index: methodology and use. Nestle Nutr Workshop Ser Clin Perform Programme, 2006;11:43-56.
  6. Sievenpiper JL, Vuksan V. Glycemic index in the treatment of diabetes: the debate continues, J Am Coll Nutr, 2004:23;1-4.
  7. Ryan-Harshman A, Aldoori W. New dietary reference intakes for macronutrients and fibre. Can Fam Physician, 2006;52:177-179.
  8. Cohen-Addad N, Chatterjee M, Bekersky I, Blumenthal HP. In utero-exposure to saccharin: a threat? Cancer Lett 1986;32(2):151-4.
  9. www.Reprotox.org (Accessed on April 02,2008)
  10. Pitkin RM, Reynolds WA, Filer LJ Jr., Kling TG. Placental transmission and fetal distribution of saccharin. Am J Obstet Gynecol 1971;111(2):280-6.
  11. Dropkin RH, Salo DF, Tucci SM, Kaye GI. Effects on mouse embryos of in utero exposure to saccharin: teratogenic and chromosomal effects. Arch Toxicol 1985;56(4):283-7
  12. .Kline J, Stein ZA, Susser M, Warburton D. Spontaneous abortion and the use of sugar substitutes (saccharin). Am J Obstet Gynecol 1978;130(6):708-11
  13. Lennie TA. Nutritional recommendations for patients with heart failure. J Cardiovasc Nurs, 2006; 21:261-268.
  14. Guerrero RF, Rodriguez AA. Complementary therapies for diabetes: the case for chromium, magnesium, and antioxidants, Arch Aed Res, 2005;36:250-257.
  15. 15.0 15.1 Adam-perrot A, Clifton O, Brouns F. Low carbohydrate diets: nutritional and physiological aspects. Obesity Reviews, 2006;7:49-58.
  16. American Diabetes Association. Using the diabetes food pyramid, version April 2005, Internet: http://www.diabetes.org/ nutrition-and-recipes/nutrition/foodpyramid.jsp
  17. 17.0 17.1 17.2 17.3 Nielsen JV, Jonsson E, Ivarsson A. A low carbohydrate diet in type 1 diabetes: clinical experience-a brief report. Upsala J Aed Sci, 2005;110:267-273.


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' זכריה מדר, מנהל המכון לביוכימיה מזון ותזונה, האוניברסיטה העברית; אביטל לוין, המכון לביוכימיה מזון ותזונה, האוניברסיטה העברית, האגודה לסוכרת (יוצר\י הערך)