האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6749 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6749 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

המדריך לטיפול בסוכרת - מחלת עצם בסוכרת - Bone related disease in diabetes

מתוך ויקירפואה

Diabetes.png

המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז

פרק ראשי


תת הפרק הבא תת הפרק הקודם

תוכן עניינים > פרק #4.7: המדריך לטיפול בסוכרת - מחלת עצם בסוכרת - Bone related disease in diabetes

המדריך לטיפול בסוכרת
מדריךסוכרת.jpg
שם המחבר פרופסור רבקה דרזנר-פולק, ד"ר מאיה איש-שלום, פרופסור צופיה איש-שלום
שם הפרק מחלת עצם בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מועד הוצאה 2022
מספר עמודים 614
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת

מבוא

לפי מחקרים תצפיתיים השלד, בדומה לכליה, לעין, למערכת העצבים ולמערכת כלי הדם, נפגע במחלת הסוכרת. חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לשברים לאחר חבלה מינימלית כגון נפילה מגובה עמידה או ללא חבלה כלל - מצב זה מוגדר כאוסטיאופורוזיס, כלומר שבירות עצם מוגברת[1].

שכיחות מחלת הסוכרת הן מסוג 1 והן מסוג 2 נמצאת במגמת עלייה ותוחלת החיים של חולי סוכרת התארכה הודות לשיפור בטיפול, ובעיקר הודות לתרופות שמפחיתות סיכון תחלואה לבבית וכלייתית. על כן יש לצפות שאוסטיאופורוזיס משנית לסוכרת תהפוך לאתגר אבחנתי וטיפולי משמעותי בחולים סוכרתיים.

אפידמיולוגיה

חולי סוכרת מסוג 1 ומסוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר לשברים אוסטיאופורוטים בצוואר הירך, בחוליות, בקרסול, בשורש כף היד ובזרוע, בהשוואה לבני גילם ומינם. הסיכון הוא גבוה באופן משמעותי בקרב חולי סוכרת מסוג 1, אצלם הסיכון לשבר צוואר הירך הוא עד פי 6 בהשוואה לבני גילם ומינם ללא סוכרת[2][3]. בסוכרת מסוג 2 לעומת זאת, הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי בצוואר הירך גבוה ב-30 אחוזים בהשוואה ללא סוכרתיים, ואילו הסיכון לשבר בחוליה גבוה ב-30-20 אחוזים בהשוואה לקבוצת ביקורת שאינה סוכרתית[4][5].

גורמי הסיכון לשברים בסוכרת מסוג 1 ו-2 הם משך מחלה ארוך, נוכחות רטינופתיה ונפרופתיה, רמות נמוכות של ויטמין D, סיכון מוגבר לנפילות על רקע אירועי היפוגליקמיה, הפרעות בראיה ונוירופתיה פריפרית. גורמי סיכון נוספים לשברים בסוכרת הם HbA1c מוגבר, צפיפות עצם ירודה, גיל מתקדם, BMI‏ (Body Mass Index) נמוך וגורמי הסיכון לשברים באוכלוסייה הלא-סוכרתית[6][7][8][9].

פתופיזיולוגיה

אף על פי שגם חולי סוכרת מסוג 1 וגם חולי סוכרת מסוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר לשברים אוסטיאופורוטים, המנגנונים האחראים על שבריריות השלד שונים בין שתי המחלות[10]. חולי סוכרת מסוג 1 עלולים להתייצג עם צפיפות עצם נמוכה אך שבירות העצם אצלם גבוהה מהמצופה לפי צפיפות העצם, בעוד שצפיפות העצם בסוכרת מסוג 2 היא בדרך כלל תקינה או גבוהה. רקמת העצם נמצאת בתהליך מתמיד של שחלוף, המתבטא בפירוק על ידי תאים מפרקי עצם הנקראים אוסטאוקלאסטים, ובנייה על ידי תאים בוני עצם הנקראים אוסטאובלסטים. עלייה בפעילות תאים הורסי עצם ו/או ירידה בפעילות תאים בוני עצם מביאים לירידה במסת העצם ועלייה בשברירותה. באופן טיפוסי, הפגיעה האופיינית בסוכרת מסוג 1 ו-2 היא ירידה ביצירת עצם על ידי פגיעה בפעילות אוסטאובלסטים, וקצב שחלוף העצם בחולי סוכרת הוא נמוך. בכך נבדלת אוסטיאופורוזיס של סוכרת מאוסטיאופורוזיס של נשים לאחר המנופאוזה, המתאפיינת בקצב שחלוף מוגבר. בסוכרת מסוג 1 תורמים לירידה במסת העצם חסר באינסולין, ירידה ב-1-IGF, שפעול תאי דם לבנים מסוג T CELLS ותהליך דלקתי[11]. בסוכרת מסוג 2 בולטת פגיעה באיכות העצם ובחוזקה המכני בגלל גליקוזילציה לא אנזימטית של קולגן מסוג 1, החלבון העיקרי בעצם. כתוצאה מגליקוזילציה זו, נוצרים גשרים בין מולקולות הקולגן המשנות את תכונות מטריקס העצם ומפחיתות את החוזק הביומכני שלה[12][13][14]. בשני סוגי הסוכרת היפרגליקמיה מגבירה עקה חמצונית אשר פוגעת בהתפתחות תאים יוצרי עצם. מחקרים חלוקים אודות התרומה של עלייה בפעילות תאים מפרקי עצם בשבריריות העצם בסוכרת.

הערכת הסיכון לשבר בחולה עם סוכרת

הסיכון לשבר מוערך באוכלוסייה הכללית על ידי מדידת צפיפות העצם באמצעות DXA = DUAL X-RAY ABSORBIOMETRY. אוסטיאופורוזיס מוגדרת באוכלוסייה הכללית בצפיפות עצם הנמוכה בשתים וחצי סטיות תקן או יותר בהשוואה לממוצע בצעירים (גיל 20–29) במאגר נתונים אחיד ומוסכם. הסיכון לשבר עולה פי 2.6-1.4 עבור כל ירידה של סטית תקן אחת של צפיפות עצם[13].

כלי נוסף לניבוי הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי באוכלוסייה הכללית הוא FRAX‏ = World Health Organization fractured risk assessment tool הלוקח בחשבון נתונים קליניים נוספים מעבר לצפיפות העצם כמו גיל, משקל גוף, גובה, סיפור משפחתי של שברים אוסטיאופורוטים בצוואר הירך, שתיית אלכוהול, עישון ומחלות אחרות, המגבירים סיכון לאוסטיאופורוזיס. ניתן למצוא כלי זה ב: https://www.shef.ac.uk/FRAX/t001.aspx. ה-FRAX הותאם למדינות רבות כולל ישראל על סמך נתוני שברי ירך ותמותה שסופקו על ידי כל מדינה. הכנסת הנתונים ל-FRAX מאפשרת חישוב של הסיכון האבסולוטי לשבר אוסטאופורוטי, אישי לנבדק, ב-10 השנים הקרובות, בניגוד להערכה של סיכון יחסי המתקבלת על פי בדיקת צפיפות עצם. מקובל, שיש להציע טיפול לחולה שהסיכון שלו לשבר בצוואר הירך עולה על 3 אחוזים והסיכון לשבר אוסטיאופורוטי באתרים אחרים עולה על 20 אחוזים. החלטה על סף לטיפול צריכה להיקבע על ידי מודלים כלכליים של עלות טיפול לעומת שכיחות ועלות שברים במדינה נתונה. כמו כן פותחו כלים קליניים דומים באוסטרליה (Garvan fracture risk calculator) ובאנגליה[15] (QFracture score), שלא הותאמו לישראל.

כאשר נבחנה יכולת הניבוי לשבר של צפיפות העצם בקרב חולים עם סוכרת, נמצא שיכולת הניבוי פחותה בהשוואה ליכולת הניבוי שלהם באוכלוסייה הכללית ללא סוכרת, עם הערכת סיכון מופחתת בהשוואה לנתוני השברים בקרב סוכרתיים.

בחולי סוכרת מסוג 1 ישנה ירידה משמעותית בצפיפות העצם בהשוואה לבני גיל ומין דומים ללא סוכרת, אך ירידה זו היא קלה יחסית ואינה מסבירה סיכון של פי 6 לשבר בצוואר הירך. על סמך חישובי צפיפות עצם בלבד היינו מצפים לעלייה של 40 אחוזים בסיכון לשבר בצוואר הירך, ולא של 600 אחוזים. לעומת זאת, בחולי סוכרת מסוג 2 דווח במטא-אנליזות על צפיפות עצם תקינה או אפילו גבוהה בצוואר הירך ובעמוד השדרה בהשוואה לבני גיל ומין ללא סוכרת[2], אף על פי שיש עלייה פרדוקסלית של 70-38 אחוזים בהיארעות שברי צוואר ירך אצלם[4]. אף על פי שערכי צפיפות העצם בסוכרתיים מסוג 2 גבוהים יותר בהשוואה ללא סוכרתיים, עדיין ירידה של סטית תקן מעלה אצלם את הסיכון לשבר כמו בלא סוכרתיים. מכאן נגזר, שבדיקת צפיפות העצם בסוכרת אינה משקפת את הפתולוגיה במבנה העצם המתרחשת בסוכרת וגורמת לשבירותה המוגברת, ואינה מנבאת בצורה מדויקת את הסיכון המוגבר לשבר. כדי להתגבר על בעיה זו, ניסו להפיק נתונים רנטגניים נוספים מבדיקת צפיפות העצם כמו גיאומטרית הירך ומדד הנקרא TBS‏ = TRABECULAR BONE SCORE[16] המבטא את תכונות מרקם העצם ונבדק בעמוד השררה. מחקרים בנשים עם סוכרת מסוג 2 מראים ערכי צפיפות עצם גבוהים בהשוואה ללא סוכרתיים אך ערכי TBS נמוכים ויכולת הניבוי לשבר של TBS, טובה[17]. בדיקת TBS אינה זמינה במרבית המכונים שמבצעים בדיקת צפיפות עצם בישראל, זמינה בחלק ממכוני צפיפות עצם בבתי חולים.

יכולת הניבוי של FRAX לשבר במתכונתו הנוכחית, שאינה כוללת סוכרת כגורם סיכון לשברים, אצל חולים סוכרתיים גם היא מופחתת בהשוואה לנתוני השברים הנצפים באוכלוסייה זו[18]. סוכרת מסוג 1 נכללת באלגוריתם FRAX רק כגורם לצפיפות עצם נמוכה, כמחלה שגורמת לאוסטיאופורוזיס משנית. חשוב לזכור שהכנסת סוכרת מסוג 1 למשוואת החישוב מעלה את הסיכון המחושב רק כאשר לא מוכנסים ערכי צפיפות העצם. עדיין, הסיכון המחושב נמוך מהסיכון בפועל. גם לגבי סוכרת מסוג 2 הערכת FRAX נמוכה מהארעות שברים בפועל[18]. נעשים מאמצים לפתח FRAX מעודכן עם הכללת סוכרת כגורם סיכון לשברים. עד שיתבצע עדכון FRAX מומלץ להקליד "כן" בסעיף של Rheumatoid arthritis[19]. סעיף זה מעלה סיכון שברים בדומה לסוכרת או לחלופין להוריד 0.5 בערך של T SCORE בצוואר הירך, פתרון זה מתאים גם למטופלים שסובלים מ-Rheumatoid arthritis וסוכרת גם יחד.

טיפול בחולים סוכרתיים למניעת שברים אוסטיאופורוטיים

ההמלצות הטיפוליות לחולי סוכרת דומות להמלצות באוכלוסייה הכללית וכוללות:

  1. פעילות גופנית לחיזוק שרירים ומניעת נפילות, העלולות לגרום לשברים - הליכה 30 דקות 3 פעמים בשבוע לפחות, תרגילי כוח והתנגדות ותרגול ייעודי למניעת נפילות[20]
  2. נטילת סידן 1,300-700 מיליגרם ליום (בתלות במין ובגיל), עדיף ממוצרי מזון. בוגרים שצורכים כ-800 מיליגרם סידן מתזונה אינם זקוקים לתוסף, אך מי שצורך פחות כדאי שישלים לכ-1,200 מיליגרם סידן על ידי נטילת תוסף
  3. נטילת ויטמין D‏ 600‏ יחידות ליום למטופלים עד גיל 70 ו-800 יחידות ליום מגיל 71 ומעלה[21]. חולי סוכרת עלולים להתיצג עם רמות נמוכות של ויטמין 25OHD בדמם וחולי סוכרת מסוג 2 עשויים להזדקק למינון יומי גבוה יותר של ויטמין D בשל שיעור ההשמנה הגבוה בקרב חולי סוכרת מסוג 2 ובגלל קטבוליזם של ויטמין D ברקמת השומן
  4. קיים מידע מועט על יעילות טיפולים נוגדי פירוק עצם במניעת שברים בחולים סוכרתיים, כי חולים אלה לא נכללו בדרך כלל במחקרים התערבותיים למניעת שברים אוסטיאופורוטים במספרים מספיקים. עם זאת נמצאה הפחתה דומה בהיארעות שברים בחוליות בנשים סוכרתיות ולא סוכרתיות שטופלו ב-Raloxifene[22] ובמחקר על מאגר נתונים גדול מדנמרק[23] לא נמצא הבדל ביעילות טיפול לאוסטיאופורוזיס במניעת שברים בין חולים סוכרתיים לבין אלה שאינם סוכרתיים תוך טיפול בביספוספונטים.
    תופעת לוואי נדירה מאוד של ביספוספונטים ו-Denosumab, נמק בעצם הלסת לאחר טיפולי שיניים כמו עקירות או שתלים, עלולה להיות מעט יותר שכיחה בקרב חולי סוכרת (עדיין נדירה מאוד ולא שקולה כנגד התועלת בתרופות אלה בהפחתת סיכון שברים)[24]
  5. מתיאור מנגנון שבריריות העצם בסוכרת ניתן היה להניח שטיפול בונה עצם עדיף על טיפול נוגד פירוק עצם, אך אין על כך נתונים ממחקרים התערבותיים. עם זאת במחקר התצפיתי DANCE, מחקר "עולם אמיתי"[25], נצפתה השפעה דומה של טיפול ב-Forteo) Teriparatide) על הפחתת סיכון שברים חוץ-חולייתיים, שיפור בצפיפות העצם והפחתת כאב בחולים סוכרתיים ולא סוכרתיים

השפעת תרופות לסוכרת על מחלת העצם בחולי סוכרת

הנתונים על השפעת תרופות לסוכרת על בריאות השלד מעטים, משום שלא הוגדרו כאחד מיעדי המחקר במחקרים שחקרו השפעת תרופות אלה על סיבוכי המחלה. עם זאת, טיפול בתיאזולידינדיאונים נמצא קשור בעליית הסיכון להיארעות שברים בנשים פוסטמנופאוזאליות[26]. מטפורמין אינו משפיע על הסיכון לשברים וייתכן שאף מפחית סיכון זה. הנתונים לגבי סולפנילאוריאה סותרים, אך הגברת סיכון השברים קשורה כנראה לאירועים היפוגליקמיים שנגרמים על ידי תרופות אלה. תרופות מבוססות אינקרטינים ובמיוחד מעכבי דיפפטידיל פפטידאז 4, DPP-4 inhibitors, ייתכן שאף מפחיתים היארעות שברים[27]. הטיפול באינסולין נמצא מעלה היארעות שברים. קרוב לוודאי שאין זו השפעה ישירה של אינסולין אלא סמן לחולים קשים יותר עם סיבוכים סוכרתיים מיקרווסקולאריים שהם בתורם מעלים סיכון לשברים אוסטיאופורוטים. בחולי סוכרת מרבית המחקרים ומטא-אנליזה מראים שהטיפול כמעכבי קו-טרנספורטר 2 של נתרן-גלוקוז לא מעלה סיכון לשברים אוסטיאופורוטיים[28]. יש חשד לסיכון מוגבר לשברי צוואר ירך בטיפול ב-Canagliflozin (מעכב SGLT2+1 שאינו בשמוש בישראל), בעקבות ירידה בצפיפות העצם בצוואר הירך[29] אך הסיכון אינו חד משמעי.

חשוב לזכור - מחלת עצם בסוכרת

  1. חולי סוכרת מסוג 1 ו-2 הם בסיכון גבוה לשברים אוסטיאופורוטים בהשוואה לבני גילם ומינם
  2. צפיפות העצם בחולי סוכרת מסוג 1 נמוכה, אך הסיכון לשברי ירך בקרבם גבוה במידה ניכרת מהמצופה לפי צפיפות עצם, ואילו בסוכרת מסוג 2 צפיפות העצם יכולה להיות תקינה, אך חוזקה המכני של העצם ירוד ושברירותה מוגברת בשתי המחלות
  3. חולי סוכרת סובלים מתפקוד ירוד של אוסטיאובלסטים ובתחשיב FRAX עלולים להתייצג כבעלי סיכון שברים גבוה מאוד, בחולים אלו טיפול הבחירה יהיה טיפול אנאבולי לפי הקווים המנחים של IOF

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Schacter Gl, Leslie WD. Diabetes and Bone Disease. Endocrinol Metab Clin North Am. 2017 Mar;46(1):63-85.
  2. ↑ 2.0 2.1 Vestergaard P. Discrepancies in bone mineral density and fracture risk in patients with type 1 and type 2 diabetes-a me- ta-analysis. Osteoporos Int. 2007 Apr;18(4):427-44.
  3. ↑ Zhukouskaya VV, Eller-Vainicher C, Vadzianava VV, Shepelkevich AP, Zhurava IV,Korolenko GG, Salko OB, Cairoli E, Beck-Pec- coz P, Chiodini I. Prevalence of morphometric vertebral fractures in patients with type 1 diabetes. Diabetes Care.2013 Jun;36(6):1635-40.
  4. ↑ 4.0 4.1 Janghorbani M, Van Dam RM, Willett WC, Hu FB. Systematic review of type 1 and type 2 diabetes mellitus and risk of fracture. Am J Epidemiol. 2007 Sep 1;166(5):495-505.
  5. ↑ Dytfeld J, Michalak M. Type 2 diabetes and risk of low-energy fractures in postmenopausal women: meta-analysis of obser- vational studies. Aging Clin Exp Res.2016 Apr 12. [Epub ahead of print]
  6. ↑   Maser RE, Kolm P, Modlesky CM, Beck TJ, Lenhard MJ. Hip strength in adults with type 1 diabetes is associated with age at onset of diabetes. J Clin Densitom. 2012 Jan-Mar;15(1):78-85.
  7. ↑ Eller-Vainicher C, Zhukouskaya VV, Tolkachev YV, Koritko SS, Cairoli E, Grossi E, Beck-Peccoz P, Chiodini I, Shepelkevich AP. Low bone mineral density and its predictors in type 1 diabetic patients evaluated by the classic statistics and artificial neural network analysis. Diabetes Care. 2011 Oct;34(10):2186-91.
  8. ↑ Danielson KK, Elliott ME, LeCaire T, Binkley N, Palta M. Poor glycemic control is associated with low BMD detected in pre- menopausal women with type 1 diabetes. Osteoporos Int. 2009 Jun;20(6):923-33.
  9. ↑ Vestergaard P, Rejnmark L, Mosekilde L. Diabetes and its complications and their relationship with risk of fractures in type 1 and 2 diabetes. Calcif Tissue Int. 2009 Jan;84(1):45-55.
  10. ↑ Starup-Linde J, Eriksen SA, Lykkeboe S, Handberg A, Vestergaard P. Biochemical markers of bone turnover in diabetes patients-a meta-analysis, and a methodological study on the effects of glucose on bone markers. Osteoporos Int.2014 Jun;25(6):1697-708.
  11. ↑ N Napolil, M Chandran, D.D. Pierroz, B Abrahamsen, A.V. Schwartzand S.L. Ferrari. Mechanisms of diabetes mellitus-in- duced bone fragility; Nat Rev Endocrinol. 2017 Apr;13(4):208-219.
  12. ↑ Tang SY, Vashishth D. The relative contributions of non-enzymatic glycation and cortical porosity on the fracture toughness of aging bone. J Biomech. 2011 Jan 11;44(2):330-6.
  13. ↑ 13.0 13.1 Johnell O, Kanis JA, Oden A, Johansson H, De Laet C, Delmas P, Eisman JA,Fujiwara S, Kroger H, Mellstrom D, Meunier PJ, Melton LJ 3rd, O'Neill T, Pols H, Reeve J, Silman A, Tenenhouse A. Predictive value of BMD for hip and other fractures. J Bone Miner Res. 2005 Jul;20(7):1185-94.
  14. ↑ P. Sihota, R N Yadav, R. Dhaliwal, J. C. Bose, V. Dhiman, D. Neradi, S. Karn, S.Sharma, S. Aggarwal, V. G. Goni, V. Mehandia, D. Vashishth, S.K. Bhadada, and N. Kumar. Investigation of Mechanical, Material, and Compositional Determinants of Human Trabecular Bone Quality in Type 2 Diabetes, J Clin Endocrinol Metab, 2021, Vol. 106, No. 5, e2271-e2289
  15. ↑ Leslie WD, Hough S. Chapter 3: Fracture risk assessment in diabetes. In: Lecka-Czernik B, Fowlkes JL, editors. Diabetic Bone Disease (Switzerland) Springer International: 2016, p. 45-69.
  16. ↑ McCloskey EV, Oden A, Harvey NC, Leslie WD, Hans D, Johansson H, Kanis JA.Adjusting fracture probability by trabecular bone score. Calcif Tissue Int. 2015 Jun;96(6):500-9.
  17. ↑ Leslie WD, Aubry-Rozier B, Lamy O, Hans D; Manitoba Bone Density Program. TBS(trabecular bone score) and diabetes-re- lated fracture risk. J Clin Endocrinol Metab. 2013 Feb;98(2):602-9.
  18. ↑ 18.0 18.1 Schwartz AV, Vittinghoff E, Bauer DC, Hillier TA, Strotmeyer ES, Ensrud KE,Donaldson MG, Cauley JA, Harris TB, Koster A, Womack CR, Palermo L, Black DM; Study of Osteoporotic Fractures (SOF) Research Group.; Osteoporotic Fractures in Men (MrOS) Research Group.; Health, Aging, and Body Composition (Health ABCJResearch Group.. Association of BMD and FRAX score with risk of fracture in older adults with type 2 diabetes. JAMA. 2011 Jun 1;305(2l):2184-92.
  19. ↑ S.L. Ferrari, B. Abrahamsen, N. Napoli, K. Akesson, M. Chandran, R. Eastell, G. El-Hajj Fuleihan, R, Josse, D.L. Kendler, M. Kraenzlin, A. Suzuki, D.D. Pierroz, A.V. Schwartz, W.D. Leslie, and on behalf of the Bone and Diabetes Working Group of IOF Diagnosis and management of bone fragility in diabetes: an emerging challenge. Osteoporos Int. 2018; 29(12): 2585-2596.
  20. ↑   A. Chapman, C. Meyer, E. Renehan, K. D. Hill, C. J. Browning Exercise interventions for the improvement of falls-related outcomes among older adults with diabetes mellitus: A systematic review and meta-analyses. Journal of Diabetes and Its Com- plications 2017, 31,631-645
  21. ↑ Institute of Medicine. Dietary Reference Intakes for Calcium and Vitamin D. Washington, DC: National Academies Press; 2011
  22. ↑ Ensrud KE, Stock JL, Barrett-Connor E et al. Effects of raloxifene on fracture risk in postmenopausal women: the Raloxifene Use for the Heart Trial. J Bone Miner Res 2008; 23:112-20.
  23. ↑ Vestergaard P, Rejnmark L, Mosekilde L. Are antiresorptive drugs effective against fractures in patients with diabetes? Calcif Tissue Int. 2011 Mar;88(3):209-14.
  24. ↑ Khamaisi M, Regev E, Yarom N, Avni B, Leitersdorf E, Raz I, Elad S. Possible association between diabetes and bisphospho- nate-related jaw osteonecrosis. J Clin Endocrinol Metab. 2007 Mar;92(3):1172-5.
  25. ↑   Schwartz AV, Pavo I, Alam J et al. Teriparatide in patients with osteoporosis and type 2 diabetes. Bone 2016; 91:152-8.
  26. ↑ Meier C, Schwartz AV, Egger A, Lecka-Czernik B. Effects of diabetes drugs on the skeleton. Bone. 2016 Jan;82:93-100.
  27. ↑ Monami M, Dicembrini I, Antenore A, Mannucci E. Dipeptidyl peptidase-4 inhibitors and bone fractures: a meta-analysis of randomized clinical trials. Diabetes Care. 2011 Nov;34(11 ):2474-6.
  28. ↑ Erythropoulou-Kaltsidou A, Polychronopoulos G, Tziomalos K. Sodium-Glucose Co-Transporter 2 Inhibitors and Fracture Risk. Diabetes Ther. 2020 Jan;11(1):7-14. doi: 10.1007/s13300019-00724־-w. Epub 2019 Nov 16. PMID: 31734830
  29. ↑ Watts, N. B. et al. Effects of canagliflozin on fracture risk in patients with type 2 diabetes mellitus. J. Clin. Endocrinol. Metab. 101,157-166(2016).

ראו גם

המידע שבדף זה נכתב על ידי  

  • פרופסור רבקה דרזנר-פולק, מנהלת המחלקה לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם, בית החולים האוניברסיטאי, הדסה עין כרם, ירושלים
  • ד"ר מאיה איש-שלום, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, רופאה בכירה במכון האנדוקריני, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, מאוחדת מודיעין, ומרפאת DMC
  • פרופסור צופיה איש-שלום, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, בית חולים אלישע, חיפה, סיו"ר העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - ד"ר עופרי מוסנזון, פרופסור איתמר רז, עורכת - רינת אלוני