כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "סרטן השד בגברים - Breast cancer in men"
| שורה 14: | שורה 14: | ||
}} | }} | ||
{{הרחבה|סרטן השד}} | {{הרחבה|סרטן השד}} | ||
| − | '''סרטן שד בגברים''' הוא גידול נדיר המהווה כ-1% מכלל מקרי סרטן השד וכ-0.2% מסך הגידולים הסרטניים בקרב גברים {{הערה|שם=הערה1|Information Services Division (ISD). Breast Cancer Statistics [Internet]. Edinburgh, Scotland: ISD Scotland; 2014 Apr 29 [cited 2014 Jul]. Available from: http://www.isdscotland.org.}}. | + | '''[[סרטן שד]] בגברים''' הוא גידול נדיר המהווה כ-1% מכלל מקרי סרטן השד וכ-0.2% מסך הגידולים הסרטניים בקרב גברים{{הערה|שם=הערה1|Information Services Division (ISD). Breast Cancer Statistics [Internet]. Edinburgh, Scotland: ISD Scotland; 2014 Apr 29 [cited 2014 Jul]. Available from: http://www.isdscotland.org.}}. שיא האבחון של גידול זה נע בין גיל 60 ל-70, כאשר הגיל הממוצע לאבחון הוא 68 - חמש שנים מאוחר יותר מהגיל הממוצע לאבחון סרטן השד בנשים{{הערה|שם=הערה2|Fentilman IS, et al. Male Breast Cancer. Lancet. 2006 Feb 18:367(9510):595-604.}}. מרבית מקרי סרטן השד בגברים מאובחנים לאחר גיל 50, אך תוארו מקרים גם בקרב מתבגרים ובקרב מבוגרים צעירים מתחת לגיל 30{{כ}}{{הערה|שם=הערה3|Sciacca P, et al. Cancro della Manella Machile. (Cancer of the male breast). Minerva Chir 2000; 55:307-312. (Article in Italian).}}. |
| − | ==גורמי סיכון | + | ==גורמי סיכון ואטיולוגיה== |
| + | מרבית גורמי הסיכון לסרטן השד בגברים הם גנטיים והורמונליים. כ-20% מהגידולים בשד מופיעים בקרב גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן השד או של [[סרטן השחלות]]{{הערה|שם=הערה4|Korde LA, et al. Multidisciplinary meeting on male breast cancer: summary and research recommendations. J Clin Oncol. 2010 Apr 20;28(12):21 14-22.}}. הגורם הגנטי המוכר ביותר הוא מוטציה בגן [[BRCA2]]{{כ}}{{הערה|שם=הערה5|Johansen Taber JA, et al. Male breast cancer: riskfactors, diagnosis and management (Review). Oncol Rep. 2010 Nov;24(5):1 1 1 5-20.}}. לגברים הנושאים מוטציה ב-BRCA2 יש סיכון של 7% לפתח סרטן שד במשך חייהם - סיכון הגבוה פי 100 מהסיכון בקרב אוכלוסיית הגברים הכללית, ודומה לסיכון לפתח סרטן שד בקרב נשים ללא היסטוריה משפחתית של סרטן השד. מוטציות ב-CHEK2, מסוג {{כ}}1100delC, מעלות אף הן את הסיכון לסרטן שד בגברים. | ||
| − | + | גורם סיכון נוסף לסרטן שד בגברים הוא אובדן האיזון ההורמונלי, דהיינו אובדן היחס התקין בין רמות אסטרוגן ורמות טסטוסטרון. לגברים עם [[תסמונת קליינפלטר]] {{כ}}(Klinefelter's syndrome), הנושאים [[קריוטיפ]] מסוג XXY, יש רמות טסטוסטרון נמוכות עקב פגם בהיווצרות האשכים ועלייה בגונדוטרופינים הגורמים ל[[גינקומסטיה]] (עלייה בכמות רקמת השד). לגברים אלה סיכון של 5% לפתח סרטן שד במשך חייהם{{הערה|שם=הערה4}}. | |
| − | + | ככלל, עלייה ברמות אסטרוגן בדם במצבים של [[שחמת הכבד]] (משנית לשתיית אלכוהול מופרזת), [[השמנת יתר]] וטיפולים ממושכים באסטרוגן אקסוגני, מעלה את הסיכון לפתח סרטן שד בגברים. | |
| − | + | ==מאפיינים ביולוגיים== | |
| + | ברובו המכריע, סרטן השד בגברים הוא סרטן המתפתח בצינוריות החלב, קרי [[קרצינומה צינורית חודרנית]] (Invasive ductal carcinoma). סוג זה מהווה כ-93.7% מסך הגידולים בשד בגבר. נדירות הגידולים האונתיים נובעת מהעובדה שברקמת השד הגברי אין בלוטות חלב, פרט למצבי חשיפה לאסטרוגנים אנדוגניים או אקסוגניים. | ||
| − | + | [[קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון בסרטן השד - Estrogen and progesterone receptors in breast cancer|קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון]] שכיחים יותר בסרטן השד בגברים מאשר בסרטן השד אצל נשים, אך שכיחות ביטוי יתר של הקולטן [[HER2]] קיים רק ב-16% ממקרי סרטן השד בגברים. | |
| − | סרטן | + | ==קליניקה ואבחנה== |
| + | רוב הגברים המאובחנים עם סרטן שד מתייצגים עם מסה נוקשה ולא רגישה באחד השדיים. הפטמה מעורבת בשכיחות גבוהה, ולעיתים קרובות קיימת התכייבות של העור שמעל המסה הגידולית. רק כ-1% מהמסות התסמיניות בשד הגברי מאובחנות כסרטן. | ||
| − | + | מאחר שהגידול נדיר והמודעות לקיומו נמוכה, סרטן השד בגברים מאובחן בשלבים מתקדמים יותר מאשר אצל נשים. הקוטר הממוצע של הגידולים בשד אצל גברים בעת האבחנה הוא 24 מילימטר וגם שכיחות הגרורות בבלוטות לימפה אזוריות גבוהה יותר בהשוואה לנשים{{הערה|שם=הערה6|Anderson WF, et al. Male breast cancer: a Population-based comparison with female breast cancer. J Clin Oncol. 2010 Jan 10;28(2):232-9.}}. יחד עם זאת, עקומת ההישרדות בסרטן שד בגברים בהתאמה לשלב האבחון, לגיל האבחנה ולתוחלת החיים המותאמת למגדר, היא זהה לזו של סרטן השד בנשים באותו שלב, והמאפיינים הביולוגיים של הגידול זהים. האבחון מתבצע על ידי בדיקות [[סרטן השד - בדיקות סקר, בירור ואבחנה - Breast cancer - screening and diagnosis#ממוגרפיה|ממוגרפיה]], [[על-קול]] שד ובתי שחי ו[[סרטן השד - בדיקות סקר, בירור ואבחנה - Breast cancer - screening and diagnosis#ביופסיית שד|ביופסיה]]. | |
| − | == | + | ==טיפול בסרטן שד בגברים== |
| + | ===מחלה מקומית=== | ||
| + | הגישה הכירורגית המקובלת היא כריתת השד ([[סרטן השד - טיפול - היבטים כירורגיים - Breast cancer - treatment - surgical aspects#כריתת שד פשוטה - Simple mastectomy|כריתת שד פשוטה]] או [[סרטן השד - טיפול - היבטים כירורגיים - Breast cancer - treatment - surgical aspects#כריתה נרחבת מותאמת של השד - Modified radical mastectomy|כריתה נרחבת מותאמת של השד]] - אין הבדל בתוחלת החיים בין שתי הגישות) והערכת קשריות הלימפה בבית השחי. יש לבצע [[כריתת בלוטות הלימפה בסרטן השד - Lymph node dissection in breast cancer#בדיקת בלוטת הזקיף - Sentinel lymph node biopsy|בדיקה של קשרית הזקיף]] לנוכחות תאי גידול, ורק במידה וישנה מעורבות גרורתית לבצע [[כריתת בלוטות הלימפה בסרטן השד - Lymph node dissection in breast cancer|כריתה מלאה של קשריות הלימפה]]. | ||
| − | + | [[סרטן השד - טיפול - היבטים כירורגיים - Breast cancer - treatment - surgical aspects#כריתה משמרת שד|כריתת גוש בשד]] (Lumpectomy) ו[[טיפול בקרינה|קרינה]] לשד אינם הטיפול המקובל בסרטן שד בגברים. מחקר קנדי{{הערה|שם=הערה7|Margaria E, et al. Therapy and survival in male breast carcinoma: a retrospective analysis of 50 cases. Oncol Rep. 2000 Sep-Oct;7:1035-9.}} הראה שכיחות נמוכה יותר בהשגת שליטה מקומית בקרב חולים שטופלו בכריתה חלקית לעומת אלו שעברו כריתה מלאה של השד. | |
| − | + | קרינה לשד לאחר כריתה נדרשת במקרים בהם ישנה מעורבות בלוטות בבית השחי, מסת גידול גדולה, חדירה של הגידול לעור או חדירה של הגידול לשרירי דופן בית החזה. | |
| − | + | [[סרטן שד - טיפול הורמונלי - Breast cancer - hormone therapy|טיפול תרופתי נוגד-הורמונים]] הוא טיפול הבחירה במקרים בהם הגידול מבטא קולטנים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון. תרופת הבחירה היא [[t:Tamoxifen|Tamoxifen]] במינון יומי של 20 מ"ג. קיימים מספר מחקרים רטרוספקטיביים המראים ערך מוסף במתן [[מעכבי ארומטאז]] כטיפול משלים בסרטן שד בגברים. | |
| − | + | בגידולי סרטן שד בעלי מאפיינים תוקפניים (G3=התמיינות נמוכה; Ki67 גבוה המצביע על שגשוג מוגבר; מעורבות עורית; מעורבות של קשריות לימפה), מתן [[סרטן השד - טיפול משלים - Breast cancer - adjuvant therapy#טיפול כימותרפי משלים|כימותרפיה משלימה]] יחד עם משלבי תרופות הניתנים לחולות סרטן שד, מביא בקרב גברים לתוצאות הדומות מבחינת ערכן וחשיבותן לתוצאות המתקבלות ממתן טיפול מסוג זה בנשים. | |
| − | + | לגבי מתן [[Trastuzumab]] כטיפול משלים לסרטן שד בגברים עם ביטוי יתר של HER2 ברקמת הגידול, אין בנמצא מידע מספיק. | |
| − | + | ===מחלה גרורתית=== | |
| − | + | הגישה התרופתית המועדפת לטיפול בסרטן שד גרורתי אצל גברים הוא טיפול נוגד-הורמונים ב-Tamoxifen. גם טיפולים נוגדי-הורמונים עם מעכבי ארומטאז או עם נוגדי-אסטרוגן מסוג [[Fulvestrant]] הוכחו כפעילים ויעילים בגידולים אלו{{הערה|שם=הערה8|Agrawal A, et al. Male breast cancer: a review of clinical management. Breast Cancer Res Treat. 2007 May;103(1):11-21.}}. כאשר ברקמת הגידול אין ביטוי לקולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון, ניתנים טיפולים כימותרפיים במשלבים דומים לאלו הניתנים בסרטן שד אצל נשים. טיפולים מסוג זה ניתנים גם לגברים שהראו עמידות או היעדר תגובה לטיפולים נוגדי-הורמונים, שניתנו בשלבים מוקדמים או כקווי טיפול קודמים. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | == | ||
| − | |||
| − | הגישה התרופתית | ||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־10:35, 24 ביוני 2015
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| סרטן השד בגברים | ||
|---|---|---|
| Breast cancer in men | ||
| ||
| ICD-10 | Chapter C 50. | |
| ICD-9 | 175 | |
| MeSH | D001943 | |
| יוצר הערך | פרופ' אילן רון | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן השד
סרטן שד בגברים הוא גידול נדיר המהווה כ-1% מכלל מקרי סרטן השד וכ-0.2% מסך הגידולים הסרטניים בקרב גברים[1]. שיא האבחון של גידול זה נע בין גיל 60 ל-70, כאשר הגיל הממוצע לאבחון הוא 68 - חמש שנים מאוחר יותר מהגיל הממוצע לאבחון סרטן השד בנשים[2]. מרבית מקרי סרטן השד בגברים מאובחנים לאחר גיל 50, אך תוארו מקרים גם בקרב מתבגרים ובקרב מבוגרים צעירים מתחת לגיל 30[3].
גורמי סיכון ואטיולוגיה
מרבית גורמי הסיכון לסרטן השד בגברים הם גנטיים והורמונליים. כ-20% מהגידולים בשד מופיעים בקרב גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן השד או של סרטן השחלות[4]. הגורם הגנטי המוכר ביותר הוא מוטציה בגן BRCA2[5]. לגברים הנושאים מוטציה ב-BRCA2 יש סיכון של 7% לפתח סרטן שד במשך חייהם - סיכון הגבוה פי 100 מהסיכון בקרב אוכלוסיית הגברים הכללית, ודומה לסיכון לפתח סרטן שד בקרב נשים ללא היסטוריה משפחתית של סרטן השד. מוטציות ב-CHEK2, מסוג 1100delC, מעלות אף הן את הסיכון לסרטן שד בגברים.
גורם סיכון נוסף לסרטן שד בגברים הוא אובדן האיזון ההורמונלי, דהיינו אובדן היחס התקין בין רמות אסטרוגן ורמות טסטוסטרון. לגברים עם תסמונת קליינפלטר (Klinefelter's syndrome), הנושאים קריוטיפ מסוג XXY, יש רמות טסטוסטרון נמוכות עקב פגם בהיווצרות האשכים ועלייה בגונדוטרופינים הגורמים לגינקומסטיה (עלייה בכמות רקמת השד). לגברים אלה סיכון של 5% לפתח סרטן שד במשך חייהם[4].
ככלל, עלייה ברמות אסטרוגן בדם במצבים של שחמת הכבד (משנית לשתיית אלכוהול מופרזת), השמנת יתר וטיפולים ממושכים באסטרוגן אקסוגני, מעלה את הסיכון לפתח סרטן שד בגברים.
מאפיינים ביולוגיים
ברובו המכריע, סרטן השד בגברים הוא סרטן המתפתח בצינוריות החלב, קרי קרצינומה צינורית חודרנית (Invasive ductal carcinoma). סוג זה מהווה כ-93.7% מסך הגידולים בשד בגבר. נדירות הגידולים האונתיים נובעת מהעובדה שברקמת השד הגברי אין בלוטות חלב, פרט למצבי חשיפה לאסטרוגנים אנדוגניים או אקסוגניים.
קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון שכיחים יותר בסרטן השד בגברים מאשר בסרטן השד אצל נשים, אך שכיחות ביטוי יתר של הקולטן HER2 קיים רק ב-16% ממקרי סרטן השד בגברים.
קליניקה ואבחנה
רוב הגברים המאובחנים עם סרטן שד מתייצגים עם מסה נוקשה ולא רגישה באחד השדיים. הפטמה מעורבת בשכיחות גבוהה, ולעיתים קרובות קיימת התכייבות של העור שמעל המסה הגידולית. רק כ-1% מהמסות התסמיניות בשד הגברי מאובחנות כסרטן.
מאחר שהגידול נדיר והמודעות לקיומו נמוכה, סרטן השד בגברים מאובחן בשלבים מתקדמים יותר מאשר אצל נשים. הקוטר הממוצע של הגידולים בשד אצל גברים בעת האבחנה הוא 24 מילימטר וגם שכיחות הגרורות בבלוטות לימפה אזוריות גבוהה יותר בהשוואה לנשים[6]. יחד עם זאת, עקומת ההישרדות בסרטן שד בגברים בהתאמה לשלב האבחון, לגיל האבחנה ולתוחלת החיים המותאמת למגדר, היא זהה לזו של סרטן השד בנשים באותו שלב, והמאפיינים הביולוגיים של הגידול זהים. האבחון מתבצע על ידי בדיקות ממוגרפיה, על-קול שד ובתי שחי וביופסיה.
טיפול בסרטן שד בגברים
מחלה מקומית
הגישה הכירורגית המקובלת היא כריתת השד (כריתת שד פשוטה או כריתה נרחבת מותאמת של השד - אין הבדל בתוחלת החיים בין שתי הגישות) והערכת קשריות הלימפה בבית השחי. יש לבצע בדיקה של קשרית הזקיף לנוכחות תאי גידול, ורק במידה וישנה מעורבות גרורתית לבצע כריתה מלאה של קשריות הלימפה.
כריתת גוש בשד (Lumpectomy) וקרינה לשד אינם הטיפול המקובל בסרטן שד בגברים. מחקר קנדי[7] הראה שכיחות נמוכה יותר בהשגת שליטה מקומית בקרב חולים שטופלו בכריתה חלקית לעומת אלו שעברו כריתה מלאה של השד.
קרינה לשד לאחר כריתה נדרשת במקרים בהם ישנה מעורבות בלוטות בבית השחי, מסת גידול גדולה, חדירה של הגידול לעור או חדירה של הגידול לשרירי דופן בית החזה.
טיפול תרופתי נוגד-הורמונים הוא טיפול הבחירה במקרים בהם הגידול מבטא קולטנים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון. תרופת הבחירה היא Tamoxifen במינון יומי של 20 מ"ג. קיימים מספר מחקרים רטרוספקטיביים המראים ערך מוסף במתן מעכבי ארומטאז כטיפול משלים בסרטן שד בגברים.
בגידולי סרטן שד בעלי מאפיינים תוקפניים (G3=התמיינות נמוכה; Ki67 גבוה המצביע על שגשוג מוגבר; מעורבות עורית; מעורבות של קשריות לימפה), מתן כימותרפיה משלימה יחד עם משלבי תרופות הניתנים לחולות סרטן שד, מביא בקרב גברים לתוצאות הדומות מבחינת ערכן וחשיבותן לתוצאות המתקבלות ממתן טיפול מסוג זה בנשים.
לגבי מתן Trastuzumab כטיפול משלים לסרטן שד בגברים עם ביטוי יתר של HER2 ברקמת הגידול, אין בנמצא מידע מספיק.
מחלה גרורתית
הגישה התרופתית המועדפת לטיפול בסרטן שד גרורתי אצל גברים הוא טיפול נוגד-הורמונים ב-Tamoxifen. גם טיפולים נוגדי-הורמונים עם מעכבי ארומטאז או עם נוגדי-אסטרוגן מסוג Fulvestrant הוכחו כפעילים ויעילים בגידולים אלו[8]. כאשר ברקמת הגידול אין ביטוי לקולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון, ניתנים טיפולים כימותרפיים במשלבים דומים לאלו הניתנים בסרטן שד אצל נשים. טיפולים מסוג זה ניתנים גם לגברים שהראו עמידות או היעדר תגובה לטיפולים נוגדי-הורמונים, שניתנו בשלבים מוקדמים או כקווי טיפול קודמים.
ביבליוגרפיה
- ↑ Information Services Division (ISD). Breast Cancer Statistics [Internet]. Edinburgh, Scotland: ISD Scotland; 2014 Apr 29 [cited 2014 Jul]. Available from: http://www.isdscotland.org.
- ↑ Fentilman IS, et al. Male Breast Cancer. Lancet. 2006 Feb 18:367(9510):595-604.
- ↑ Sciacca P, et al. Cancro della Manella Machile. (Cancer of the male breast). Minerva Chir 2000; 55:307-312. (Article in Italian).
- ↑ 4.0 4.1 Korde LA, et al. Multidisciplinary meeting on male breast cancer: summary and research recommendations. J Clin Oncol. 2010 Apr 20;28(12):21 14-22.
- ↑ Johansen Taber JA, et al. Male breast cancer: riskfactors, diagnosis and management (Review). Oncol Rep. 2010 Nov;24(5):1 1 1 5-20.
- ↑ Anderson WF, et al. Male breast cancer: a Population-based comparison with female breast cancer. J Clin Oncol. 2010 Jan 10;28(2):232-9.
- ↑ Margaria E, et al. Therapy and survival in male breast carcinoma: a retrospective analysis of 50 cases. Oncol Rep. 2000 Sep-Oct;7:1035-9.
- ↑ Agrawal A, et al. Male breast cancer: a review of clinical management. Breast Cancer Res Treat. 2007 May;103(1):11-21.
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' אילן רון - פרופ' לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה, החוג לאונקולוגיה בית הספר לרפואה אוניברסיטת תל אביב והמערך האונקולוגי, המרכז הרפואי תל אביב, ע"ש סוראסקי