האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6756 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6756 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

קידום בריאות ורפואה מונעת - אלימות במשפחה ופגיעה מינית - Domestic violence

מתוך ויקירפואה

Preventative (1).png

המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא קידום בריאות ורפואה מונעת
מאת איגוד רופאי המשפחה בישראל, האגף למדיניות רפואית, ההסתדרות הרפואית בישראל

הפרק הבא הפרק הקודם

תוכן עניינים > פרק #21: קידום בריאות ורפואה מונעת - אלימות במשפחה ופגיעה מינית - Domestic violence

המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא
קידום בריאות ורפואה מונעת
Ambox warning blue.png
ערך זה הוא הנחיה קלינית סגורה לעריכה
המלצות כוח המשימה.png
שם המחבר ד"ר חגית דסקל ויכהנדלר
שם הפרק פרק מספר 19 - אלימות במשפחה ופגיעה מינית
עורך מדעי פרופסור אמנון להד, פרופ' חוה טבנקין, ד"ר תם אקסלרוד
מוציא לאור ההסתדרות הרפואית בישראל, האגף למדיניות רפואית, איגוד רופאי המשפחה בישראל
מועד הוצאה אוקטובר 2022
מספר עמודים 284
קישור באתר ההסתדרות הרפואית
Logo small.gif

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – היבטים רפואיים של אלימות

המידע נועד לשמש בסיס אך לא להחליף הכשרה ו/או ייעוץ והכוונה לגבי מקרים פרטניים. מודגש צורך בהכשרה ותרגול הצוותים בנושא [1][2][3][4].

מבוא

אלימות במשפחה (אלמ"ב) היא אלימות המתרחשת בין פרטים במשפחה. לרוב מדובר בדפוס של התנהגויות שליטה הכולל אחד או יותר מסוגי האלימות האלה: גופנית, מינית, רגשית, כלכלית, הזנחה פיזית או רגשית (הזנחה מתייחסת רק לקטינים ולחסרי ישע). בין השאר, ייתכנו ההתנהגויות: שימוש בהטרדה מאיימת, מניעת חופש, מניעת גישה למשאבים (כסף, מזון, תרופות, שירותים, עזרים, טיפולים רפואיים, תחבורה, תקשורת ועוד). אלימות יכולה להתרחש בין בני זוג (IPV - Intimate Partner Violence); כלפי ילדים (Child abuse/Neglect); כלפי קשישים (Elder abuse/Neglect). תיתכן גם אלימות כלפי חסרי ישע אחרים במשפחה: בין אחים, מצד ילדים כלפי הוריהם ועוד. מקובל להתייחס גם למצב שילדים עדים לאלמ"ב (Children Witnessing Domestic Violence) וכן למבוגרים שחוו אלימות בילדותם (Adult Survivors of Childhood Abuse).

תקיפה מינית היא כל התנהגות או מעשה בעל אופי מיני הנכפה על אישה, גבר או ילד.ה בלא הסכמה, בניגוד לרצון חופשי ושלא מבחירה או, לחלופין, התנהגות או מעשה מיניים הנעשים בתוך ניצול של פערי כוחות, חולשה או גיל צעיר באופן המעקר את יכולת הנפגע.ת להסכים באופן חופשי. תקיפה מינית יכולה להתבצע בידי גבר, אישה או קטין.ה.

לאלמ"ב ולפגיעה מינית השלכות מידיות וארוכות טווח על מגוון היבטים: התפתחות, תחלואה גופנית ונפשית, התנהגויות המשפיעות על הבריאות; צריכת שירותי בריאות באשפוז ובקהילה ועלויותיהם; תמותה, כולל תמותה מוקדמת; השלכות ועלויות חברתיות גם מחוץ למשפחה. לאלימות סיבות רבות: חברתיות, תרבותיות, ביולוגיות וכן מרכיב התנהגותי נלמד [5]. האלימות יכולה אפוא "לעבור" מדור לדור, ובמשפחה אחת ייתכנו כמה נפגעים ואף כמה פוגעים. אלימות גוררת אלימות: אנשים שנפגעו פעם אחת נמצאים בסיכון מוגבר להיפגע שוב וכן לפגוע באחרים במשפחה ומחוצה לה. לכך יש השלכות רחבות יותר על הקהילה ועל החברה [6]. לכן, איתור מוקדם, אבחון מדויק וטיפול באלימות ובהשלכותיה חשובים ביותר הן לצורך מניעה שניונית ושלישונית הן כמניעה ראשונית, למניעת פגיעה באנשים נוספים.

לצוות הרב-מקצועי במערכת הבריאות תפקיד מרכזי ולעיתים קרובות הזדמנות להתערב בשעת משבר. לצוות בקהילה, הנפגש עם כמה מבני המשפחה לאורך זמן, הזדמנות לגבש ראייה מערכתית על המשפחה ותפקיד ייחודי וחשוב גם לטווח ארוך. האתגרים בהתערבות עם המטופלים:

  • זיהוי מצבי פגיעה בהווה ופעולה להפסקתם במסגרת החוק
  • זיהוי מצבי פגיעה בעבר והבנת השלכותיהם על בריאות המטופל.ת ועל המפגש הרפואי
  • תגובה מותאמת ולא פוגענית (ראו בהמשך הפרק מידע וכלים לצוות)

שכיחות

בעולם: אלמ"ב ופגיעה מינית הן בעיות שכיחות בכל שכבות האוכלוסייה ובכל הקבוצות האתניות, במדינות מערביות ובמדינות העולם השלישי. ארגון הבריאות העולמי הכיר באלימות נגד נשים כבעיה מובילה ודחופה בתחום בריאות הציבור.

  • 1 מבין 3 נשים (מעל גיל 15 שהייתה במערכת יחסים זוגית) חוותה בחייה אלימות גופנית מצד בן זוג או אלימות מינית [7]
  • 1 מבין 4 מבוגרים עברו התעללות גופנית בילדותם [8]
  • 1 מבין 5 נשים ו-1 מבין 13 גברים נפגעו מינית בילדותם [8]
  • 1 מבין 6 קשישים נפגעים מהתעמרות מדי שנה, ובשל הזדקנות האוכלוסייה יש חשש שהתופעה תתגבר [9]

אלימות בין-זוגית תיתכן גם כלפי הגבר או בין בני זוג מאותו מין; היא יכולה להתרחש לפני נישואין או במהלכם, והיא אף עלולה להתגבר סביב פרידה או אחריה. היא גם יכולה להיות הדדית. ואכן, נתונים מארצות הברית מראים שיעורים דומים של IPV בקרב נשים וגברים, אך עומדים על הבדלים בהשלכותיהם: 20% מהנשים שנפגעו נזקקו לטיפול רפואי, ואילו רק 5% מהגברים נזקקו לכך [10].

בישראל, לפי נתוני המשטרה, בשנים 2017-2013 נפתחו מדי שנה כ-22,000 תיקים בגין עבירות אלימות בין בני זוג וכ-3,500 תיקי חקירה בגין עבירות אלימות נגד קטינים בתוך המשפחה [11]. בשנים 2015-2013 נרצחו בישראל 72 נשים: כ-80% נרצחו בשל היותן נשים (כמחציתן בידי בני זוגן והשאר על רקע משפחתי או רומנטי). יותר משליש מהן ערביות וכחמישית עולות (בעיקר מחבר העמים או אתיופיה) [12].

אשר לסוגים אחרים של אלימות, בסקר אפידמיולוגי נמצא כי 18.4% מהקשישים המתגוררים בקהילה נחשפו לסוג אחד או יותר של התעללות בשנה שקדמה לסקר [13]. פגיעה מינית - בשנת 2018 התקבלו במרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית 12,077 פניות חדשות. במרבית המקרים הפוגע מוכר לנפגע.ת ורק ב-8.6% הפוגע היה אדם זר. מעל שליש (37.4%) מכלל המקרים ארעו בתוך המשפחה: בן זוג/בן זוג לשעבר (8.2%), הורה (10.4%), קרוב משפחה אחר )18.8%). אולם בקרב ילדים 67% מהפגיעות התרחשו בתוך המשפחה. מבחינת מגדר - מתוך כלל הפניות 89% היו מנשים/ילדות. מתוך כלל הפניות - הפוגע היה גבר ב-98.2% מהמקרים. מרבית הנפגעים היו קטינים (60%) ונמצא הבדל מגדרי משמעותי בגילאי הפגיעה: הנפגעים היו קטינים ב-52% מהנשים/ילדות, 72% מהבנים/גברים ו-68% מהטרנסג'נדרים [14] בסקר אפידמיולוגי נמצא כי 18.7% מבני הנוער נחשפו לפגיעה מינית [15]. בקרב מטופלים במערכת הבריאות בישראל נמצא כי במרפאות ראשוניות, 18.6% מהמבקרים שנשאלו נחשפו לאלימות במשפחה בעבר או בהווה (40% פיזית או מינית, 5% חשופים בהווה) ושרופאי משפחה אינם יודעים מי ממטופליהם חשוף לאלמ"ב [16]. אלימות מינית בילדות דווחה ע"י 25% מהמטופלים במרפאות ראשוניות [17].

קשה לאסוף נתונים ולהשוות ביניהם בשל הבדלים בהגדרות ובשיטות. כמה מהנתונים הם הערכות חסר. גם אנשים המתגוררים במוסדות חשופים לפגיעה מצד מטפלים או דיירים אחרים. יש פערים ניכרים ביותר בין שכיחות האלימות לפי סקרי אוכלוסייה ובין שיעור המקרים המדווחים לרשויות (משטרה, רווחה, בריאות). נתוני איתור ודיווח נמוכים במערכת הבריאות מעידים כנראה על קשיים או חסמים של אנשי הצוות (מחסור בידע ובכלים, עמדות, אמונות, רגשות, קשיי תקשורת, היעדר זמן וכד') ועל חסמים המקשים על הנפגעים לחשוף את הפגיעה (עמדות, אמונות, רגשות, קשיי תקשורת ועוד).

השלכות על בריאות ותמותה

לאלמ"ב ולפגיעה מינית טווח רחב מאוד של השלכות רפואיות. רוב המידע עקבי ומגיע ממחקרים תצפיתיים. הוכחת הקשר והסיבתיות בין אלימות ובין תסמינים או מחלות היא מורכבת (למשל עקב חפיפה אפשרית בין כמה פגיעות). ההשלכות נגרמות במנגנונים שונים, גופניים והתנהגותיים: למשל IPV - חבלה גופנית ישירה, פגיעה נפשית, פחד ושליטה המשפיעים על האוטונומיה, על גישה למשאבים ועל התנהגות הקשורה בבריאות [7]. ילדים עדים ל-IPV נמצאים בסיכון לעבור שינויים גופניים ומבניים במוח, מקצתם בלתי הפיכים ובעלי השלכות התפתחותיות נפשיות והתנהגותיות, ולכן כחברה עלינו לפעול למיגור האלימות [18]. אלמ"ב גוררת עלויות גבוהות מאוד למערכת הבריאות ולמערכות אחרות. חשוב כי רופאים, אחיות וכלל עובדי מקצועות הבריאות יכירו את התופעה ויהיו ערניים ורגישים לתסמינים, לסימנים ולגורמי הסיכון. בנוכחותם יש להעלות חשד, להתייעץ, לשאול ולהעריך את האפשרות שהתרחשה אלמ"ב בעבר או בהווה הן במסגרת הבירור הקליני הן בהקשר של בניית תוכנית הטיפול מוקדם ככל האפשר.

הסתמנויות קליניות ו"נורות אדומות": אלימות במשפחה ופגיעה מינית

חבלות שאינן גורמות מוות: כל סוגי החבלות, בכל איברי ומערכות הגוף. ייתכנו כמה חבלות שונות ומגוונות בו-בזמן, וגם חבלות חוזרות. ייתכנו גם השלכות ארוכות טווח או מאוחרות: כאבים כרוניים, מוגבלויות ונכויות, וכן השלכות נפשיות על רקע כאב וטראומה.

גינקולוגיה ומיילדות: היעדר שימוש באמצעי מניעה והגנה או התנהגות מינית מסוכנת, איחור במעקב היריון, סיבוכי היריון, כמו איחור בגדילה ולידה מוקדמת, זיהומים שונים, כולל מחלות המועברות במגע מיני ו-HIV. הפלות ולידות מוקדמות גורמות 13% מסך מקרי תמותה אימהית (כ-50,000 מקרים מדי שנה בעולם), וכן לכך שכ-8.5 מיליון נשים נזקקות לטיפול רפואי על רקע סיבוכים [19].

בריאות הנפש ותפקוד: הפרעות שינה, הפרעות בתפקוד, דיכאון, הפרעות חרדה, תסמונת פוסט-טראומטית או פוסט טראומה מורכבת, מחשבות או ניסיונות אובדניים, הפרעות אכילה, סומטיזציה, דיסוציאציה, הפרעות אישיות ולפעמים אף פסיכוזות. שכיחים גם תחושות ייאוש, בושה, אשמה, חוסר אונים, וכן קשיי ויסות רגשי, קשיים ביחסים בין-אישיים, התפרצויות זעם ופגיעות עצמיות. ייתכנו שינויי התנהגות ותפקוד. חשוב להיות ערניים לכך, בפרט בקרב ילדים ונוער. מצד אחד תיתכן התכנסות (ירידה בתפקוד, רגרסיה, הסתגרות, ירידה ברמת התקשורת וכד'), ומן הצד האחר תיתכן החצנה (כעס מופגן, התמרדות, תוקפנות או אלימות, התנהגות מינית מוחצנת או לא מותאמת גיל, עבריינות וכד'). כמו כן, ייתכנו שינויים בציונים, היעדרות מבית הספר, חשש מאדם מסוים או הימנעות מהגעה למקום מסוים, שמועות בבית הספר, התמכרויות ועוד.

כאבים, מחלות כרוניות ותסמינים אחרים: כאבי ראש, בטן או אגן, כאבי שרירים. תבחינים של מערכת העיכול, השתן, מערכת המין. תלונות מרובות ללא ממצא. כן ייתכנו מחלות כרוניות שונות, כולל מחלת לב איסכמית, מחלת ריאות כרונית, מחלות כבד, סרטן, פיברומיאלגיה, מחלות אוטואימוניות, השמנה, וכן חוסר איזון של מחלות כרוניות.

הרגלים או גורמי סיכון: עישון, התמכרות לאלכוהול או לסמים, אכילה לא מאוזנת, שימוש בטיפול תרופתי באופן לא מבוקר, יחסי מין לא מבוקרים.

ביקורים: ייתכנו ביקורים מרובים במרפאות או בתי חולים או אי-הגעה לביקורים מתוכננים, דילוג או מעבר בין שירותי בריאות שונים וכן הסברים לא מותאמים למצב הרפואי [20][1][21][22].

התרשמות כללית, התנהגות במסגרת הרפואית והיענות: יש לשים לב למראה הכללי ולביגוד (ניסיון הסתרה, סימני הזנחה וכד'); לשפת הגוף (מכונסת, היעדר קשר עין וכד') ולביטויים אחרים כמו קושי לתת אמון בגורם המטפל או קושי במגע פיזי. ייתכנו אירועי ניתוק או דיסוציאציה (גוף קפוא, היעדר תגובה למגע או לשיח), קושי לשתף פעולה בבדיקות וטיפולים בכלל, ובפרט בכאלה שאופיים פולשני (בדיקות דם, רפואת שיניים, בדיקות גניקולוגיות, בדיקות של מערכת העיכול או השתן וכד'), וכן קושי להיענות לטיפול ולמעקב. דגלים אדומים אחרים: התנהגות חשודה של המלווה (לווי "צמוד" של בן משפחה, לא נותן להישאר לבד או עונה במקום המטופל.ת וכד') וכן אינטראקציה חריגה בין בני המשפחה.

טריגרים: קשיים בתפקוד או משברים חריגים סביב אירועי חיים נורמטיביים (נישואין, היריון ולידה, גידול ילדים, מוות, טיפול בהורה קשיש וכד'). אלה עלולים להיות טריגר לתסמינים אם יש רקע של טראומה או יחסים מורכבים. נוסף על כך, עלול להיחוות קושי מול הרופא.ה כדמות סמכות - המפגש יכול להיות טריגר לחוויה משחזרת פגיעה. פלאשבקים לאירוע טראומטי, חרדה או ניתוק יכולים להיגרם גם בבדיקות המחייבות הימצאות בתנוחות מסוימות ("מלמעלה", בדיקה גניקולוגית, בדיקת לוע וכד'), חשיפה או מגע באזורי גוף מסוימים, ריחות, חומרים ומכשירים (ג'ל לאולטרסאונד, החדרת מטוש ועוד), הרדמה.

תמותה והשלכות אחרות: בקשישים: סיכון מוגבר להשמה בבית אבות או לאשפוז [23]; למוות מוקדם 3.1=OR ‏[24]. כ-30% ממקרי הרצח של קשישים באירופה קשורים כנראה בהתעמרות [25]. ילדים: בארצות הברית, 75% מתמותת ילדים עקב אלמ"ב מתרחשת מתחת לגיל 3 שנים - ב-2015 מתו בה 1,670 ילדים מהתעללות או הזנחה [26]. בני זוג, נשים ואלימות מינית: נוסף על סיבוכים שהוזכרו בהיריון והפלות, 38% ממקרי הרצח של נשים בעולם מבוצעים על ידי בני זוגן [7].

איתור אלימות במשפחה במערכת הבריאות - סקירה כללית או תשאול קליני ממוקד

מרבית הגופים, כולל WHO, ממליצים לשמור על ערנות ולברר חשיפה לאלמ"ב בהקשר הקליני אצל כל מטופל.ת שיש לו.ה סימנים, תסמינים, גורמי סיכון או נורות אדומות. יש להבחין בין תשאול בהקשר הקליני (Case finding) ובין תשאול מטופלים א-תסמיניים כסקירה. נפגעי אלמ"ב בהווה או בעבר סובלים מבעיות רפואיות רבות ומבקרים תכופות במערכת הרפואית, אך לרוב האלימות אינה מאובחנת והטיפול עוסק בתסמינים. כדי לדייק באבחון ובטיפול, מומלץ לשמור על מקדם חשד גבוה ועל ערנות לסימנים ותסמינים שונים, כולל סימנים "רכים", גורמי סיכון ו"נורות אדומות". בנוכחות אלה, יש להקפיד לתשאל כחלק מבירור האבחנה המבדלת, ואם מתברר שהמטופל נחשף לאלימות, אפשר לברר ולטפל לא רק בתסמינים אלא גם באלימות עצמה. יש הממליצים לבצע סקירה שגרתית כללית (בלא תלות בתסמינים ובסימנים) לקבוצת יעד באוכלוסייה. הרציונל: הבעיה שכיחה, יש לה השלכות רפואיות ופוטנציאל להתערבות; מרבית הנשים תומכות בתשאול במערכת הרפואית; התשאול מעביר מסר חברתי ומעלה מודעות; יש כלים אמינים לביצוע הסקירה; תוכניות סקירה מעלות את שיעור האבחון והאיתור של אלימות. ואולם, אלמ"ב היא בעיה מורכבת, הדורשת התערבויות רב-מערכתיות וארוכות טווח, וקשה להעריך את יעילותו של כל מרכיב התערבות. אף שיש די הוכחות לכך שסקירה כללית מעלה את שיעור האיתור, אין די הוכחות שהאיתור מועיל, ורוב ההמלצות מבוססות על מחקרים מוגבלים ועל חוות דעת מומחים, ולפיכך דרגתן נמוכה (Level C)/(Level B)

היכן וכיצד לשאול ומה לעשות אם אבחנת/הנך חושד במקרה של אלימות במשפחה?

התשאול צריך להתבצע בכל המסגרות הרפואיות הרלוונטיות. מומלץ להכליל שאלות בנוגע לאלימות באנמנזה, במסגרות רפואיות בהן מטפלים באופן שגרתי במצבים קליניים בהם סיכון גבוה, כגון: מוקדים המטפלים בנפגעי טראומה, חדרי מיון, מסגרות פסיכיאטריות, מרפאות העוסקות בהתמכרויות, מסגרות טיפול בנשים הרות/לאחר לידה, וכד'.

בכל מקרה של תשאול קליני או סקירה - יש להקפיד על תנאים מתאימים, החשוב ביותר ביניהם הוא בצוע בתנאי פרטיות, ללא מלווים. התשאול יעשה בצורה ישירה ולא שיפוטית. יש להבטיח סודיות, במסגרת מגבלות החוק, ולוודא שהתשאול והפעולות שינקטו, לא יסכנו את המטופל/ת, בהתאם לעקרון PRIMUM NON NOCERE.

אופן בצוע התישאול יקבע אם המטופל/ת יחשוף את סודו או לחלופין ייעלב וימנע מלהעלות את הנושא. לכן חשוב שכל מטפל ילמד ויתרגל דרכי תשאול שונות. במקרה של קטינים או חסרי ישע כאשר עולה חשד סביר להתעמרות יש להימנע משאלות שאינן רלוונטיות לטיפול הרפואי על מנת להימנע ממצב של "זיהום" חקירה. בהקשר זה חיוני לקרוא ולפעול בהתאם לחוזר מנכ"ל 25/03. תשאול בגירים: ניתן להתחיל עם שאלות כלליות, אך יש צורך להתקדם לשאלות מפורטות וישירות יותר. ניתן לקשור את השאלה למצב הקליני/סימפטום/סימן או לחלופין להיעזר בפתיח המציג את האלימות כבעיה שכיחה.

דוגמאות:

  • "סימפטום... (למשל - כאבי בטן כרוניים) כמו שלך לפעמים קשורים לארועים בחיים. האם מישהו פוגע בך? האם מישהו פגע בך בעבר?"
  • "ידוע היום שאלימות בין בני זוג שכיחה מאוד, במיוחד בהריון, על כן אני נוהג/ת לשאול כל אישה הרה המגיעה אלי על כך. האם את מרגישה בטוחה בביתך?"

במקרה של תשובה חיובית מבגיר/ה - מומלץ לקבל אנמנזה מלאה לגבי סוגי האלימות, משכה, להעריך באם קיים סיכון מידי, לברר אלימות כלפי הילדים. יש להביע אמפתיה ולגנות את האלימות. אין לגנות את הקרבן או להטיל עליו אחריות לאלימות, גם לא ברמיזה. על פי החוק יש ליידע את הנפגע/ת בפירוט לגבי גורמים מטפלים בקהילה, ולתעד זאת (חובת יידוע - ר' חוזר מנכ"ל 1/03). ניתן לחלק מידע בכתב, אך חשוב לזכור כי המצאות חומרי הסברה אצל הנפגע/ת עלול לסכנו/ה אם ימצא על ידי הפוגע.

בדיקה גופנית תתבצע בהסכמת המטופל/ת ותוך הסבר, כדי למנוע פגיעה נוספת בקורבן. הבדיקה צריכה להיות מקיפה. במצבים של פגיעה מינית יש להפנות לבדיקה אצל רופא שהתמחה בכך ולפעול לפי נוהל משרד הבריאות העוסק בנפגעי תקיפה מינית (חוזר מנכ"ל 24/03).

הערכת מסוכנות: בנספח לחוזר מנכ"ל 23/03 שאלון קצר להערכת סיכון מידי. משתנים המגבירים מסוכנות, בין היתר: האישה חוששת לחזור הביתה, ישנם ילדים בסיכון, לבן הזוג נשק, הושמעו איומים ממשיים לפגיעה קיצונית, בן הזוג עוקב אחר האישה, בני הזוג בתהליכי פרידה, הרופא מתרשם כי האישה בסכנה. במצבים בהם קיים חשש לסיכון מידי, על פי החוזר "יש לנקוט בכל האמצעים הסבירים למניעת פשע, כלומר: פניה למשטרה ו/או פניה ללשכת הרווחה או נקיטת כל אמצעי סביר אחר כדי להסיר את הסיכון המידי. בהתאם לחוק העונשין - סעיף 262א' - "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו דינו - מאסר שנתיים"."

לאור ריבוי מקרי רצח והתאבדות - חשוב להיות עירניים למצוקה נפשית ובכל מצב של איתור כוונות אובדניות מומלץ תמיד לשאול את המטופל/ת אם יש גם כוונות לפגוע באנשים אחרים, ולהציע כמובן עזרה מיידית.

באם קיים חשד סביר כי קטין הינו נפגע התעמרות והתעללות - קיימת חובת דווח אישית למשטרה או לעובד סוציאלי לחוק הנוער (בעבר 'פקיד סעד'). חובת דווח קיימת גם לגבי חסרי ישע אחרים (קשישים במוסדות, אנשים עם מוגבלויות בכל הגילים).

בחדר מיון: קיימת חובת דווח של האחראי על קבלת חולים - לגבי אדם פצוע או מת שהתקבל. תיעוד: כעקרון חשוב לתעד אלימות בגיליון הרפואי באופן אובייקטיבי ולא שיפוטי (חוזר מנכ"ל 23/03). התיעוד חשוב מסיבות שונות, ביניהן לצורך שמירת רצף טיפולי, אבחון וטיפול, וגם לצרכים משפטיים. יחד עם זאת יש לזכור כי אם החשיפה/התיעוד יוודעו לפוגע הדבר עלול לגרום להסלמת האלימות ואף לסכן את קרבן האלימות עד כדי סכנת חיים. לכן מומלץ לשקול היטב את אופן ביצוע התיעוד בפרט ברשומה ממוחשבת שלה נגישות על ידי מטפלים שונים. אפשרויות צפייה ברשומה מהבית על ידי המטופל/בני משפחה צריכים גם הם להילקח בחשבון בעת בצוע התיעוד.

עם מי ניתן להתייעץ ולאן ניתן להפנות? כיצד להעביר מידע? מומלץ להתייעץ תחילה עם ועדת אלימות במשפחה הפועלים בכל מחוז/בי"ח, שבין תפקידיה יעוץ והדרכה בנושא זה לצוותים. יש להפנות את המטופל/ת לגורמי הטיפול המתאימים. בהעברת מידע יש להקפיד על שמירת הסודיות הרפואית ועל בטיחות המטופל/ת. נושאי התיעוד והעברת המידע נדונו בדו"ח ארגון הבריאות העולמי ולאור מורכבות הנושא אנו ממליצים לשפר את ההנחיות בישראל בכל הקשור לתיעוד הנושא.

יש צורך כי כל מטפל יכיר באופן בלתי אמצעי את השירותים בתחום אלימות במשפחה באזור עבודתו ואת דרכי ההתקשרות/הפנייה. להלן אלגוריתם ומספר טלפונים וקישורים שימושיים - מומלץ להשלים בסוף הטבלה הפרטים הרלוונטים באזור עבודתכם ולשמור בהישג יד.

כמו במחלות קשות - גם הטיפול במקרי אלימות במשפחה דורש מומחה לתחום וצוות רב מקצועי! אל תישארו עם זה לבד!

אלימות1.png

קווי סיוע ומידע על גורמים מטפלים - אלימות במשפחה

(השלימו פרטים מקומיים בסוף הטבלה)


פירוט שם מספר טלפון
במספר שפות, ניתן לקבל תמיכה ומידע לגבי גורמים מטפלים בכל הארץ קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה 1-800-220-000
מקרי חירום, איום מיידי משטרה 100
מקרי חירום רפואיים מד"א 101
פנייה לשירותי הרווחה מעבר לשעות העבודה - מענה על ידי עובד סוציאלי כונן מוקד עירוני 106
מרכז סיוע - תמיכה טלפונית ולווי על ידי מתנדבות, מס' שפות קו סיוע לנשים נפגעות תקיפה מינית 1202
מרכז סיוע - תמיכה טלפונית ולווי, מס' שפות קו סיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית 1203
קו לתמיכה נפשית ער"ן 1201
קו לתמיכה בגברים קו ארצי לגברים 02-6551159
קו לתמיכה בקשישים קו לזקן 3201*
קו לתמיכה בילדים אל"י - אגודה להגנת הילד 1-800-223-966
קו לנוער במצבי סיכון על"ם 03-7686666
קו לנשים דתיות קו סיוע לנשים דתיות 02-6730002
קו חירום לנפגעות אלימות ותקיפה מינית - בערבית קו סיוע בערבית - נשים נגד אלימות ותקיפה מינית 04-6566813
קו חירום לנשים נפגעות אלימות, בפרט מינית - בערבית קו סיוע בערבית - תנועה פמיניסטית לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית - אל־סיוואר 04-8533044
ועדת אלימות במשפחה במחוז / בי"ח
מרכז טיפול באלימות במשפחה באזור עבודתי
עובד סוציאלי לחוק נוער באזור עבודתי
עובד סוציאלי (פקיד סעד) לנושא קשישים באזור עבודתי

קישורים חיצוניים

ביבליוגרפיה לפי שנים

ביבליוגרפיה והערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 WHO. Responding to intimate partner violence and sexual violence against women (Internet). 2013 (cited 2021 Dec 22). Available from: https://apps.who.int/iris/bitstream/handle/10665/85240/9789241548595 eng.pdf
  2. ↑ WHO. The World Health Assembly endorses the global plan of action on violence against women and girls, and also against children (Internet). (cited 2021 Dec 22). Available from: https://www.svri.org/svrinterest/world-health-assembly-endorses-global-plan-action-violence-against-women-and-girls-and and also: https://apps.who.int/gb/ebwha/pdf files/WHA74/A74 21-en.pdf
  3. ↑ NICE. Domestic violence and abuse (Internet). 2016 (cited 2021 Dec 23[. Available from: https://www.nice.org.uk/guidance/qs116
  4. ↑ National Institute for Health and Care Excellence. Domestic Violence and Abuse: multi-agency working. NICE Guideline. 2014;)February 2014).
  5. ↑ ראביד ג. זה בידיים שלנו: ניתוח תחום מניעת אלימות נגד נשים, 2010
  6. ↑ CDC. Connecting the Dots: An Overview of the Links Among Multiple Forms of Violence (Internet). 2014 Jul (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.cdc.gov/violenceprevention/pdf/connecting the dots-a.pdf
  7. ↑ 7.0 7.1 7.2 WHO. Global and regional estimates of violence against women (Internet). 2013 Oct (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.who. int/publications/i/item/9789241564625
  8. ↑ 8.0 8.1 WHO. Elder abuse (Internet). 2021 Oct (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.who.int/en/news-room/fact-sheets/detail/elder-abuse
  9. ↑ World Health Organization. Elder abuse (Internet). 2021 (cited 2022 Feb 21). Available from: https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/elder-abuse
  10. ↑ NISVS, CDC. National Intimate Partner and Sexual Violence Survey: 2015 Data Brief - Updated Release (Internet). 2018 (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.cdc.gov/violenceprevention/pdf/2015data-brief508.pdf
  11. ↑ 2019 משטרת ישראל. השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת (Internet). 2020 (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/police statistical abstract 2019
  12. ↑ 2015 מזרחי סימון ש. אלימות כלפי נשים - ריכוז נתונים לשנת (Internet). 2015 Nov (cited 2021 Dec 23). Available from: https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/dd1207dc-1277-e511-80d1-00155d0ad6b2/2 dd1207dc-1277-e511-80d1-00155d0ad6b2 11 9862.pdf
  13. ↑ JDC-Eshel, University of Haifa. The National Survey on Elder Abuse and Neglect in Israel (Internet). 2004 (cited 2021 Dec 23). Available from: http://www.inpea.net/images/Israel NationalSurvey2004.pdf
  14. ↑ איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. נתוני פגיעה מינית לשנת 2018 (Internet). 2019 (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.1202.org.il/images/files/reports/2019-annual/%D7%A4%D7%A8%D7%A7 AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D 2018%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA.pdf
  15. ↑ Lev-Wiesel R, Eisikovits Z, First M, Gottfried R, Mehlhausen D. Prevalence of Child Maltreatment in Israel: A National Epidemiological Study. Journal of Child & Adolescent Trauma. 2018 Jun 2;11)2(:141-50.
  16. ↑ Steinmetz D, Tabenkin H. ]Screening for domestic violence in primary care setting[. Harefuah. 2008 Dec;147)12(:978-81, 1030, 1029.
  17. ↑ Schein M, Biderman A, Baras M, Bennett L, Bisharat B, Borkan J, et al. The prevalence of a history of child sexual abuse among adults visiting family practitioners in Israel. Child Abuse & Neglect. 2000 May;24)5(:667-75.
  18. ↑ Tsavoussis A, Stawicki SPA, Stoicea N, Papadimos TJ. Child-Witnessed Domestic Violence and its Adverse Effects on Brain Development: A Call for Societal Self-Examination and Awareness. Frontiers in Public Health. 2014 Oct 10;2.
  19. ↑ Guttmacher Institute. Facts on Induced Abortion Worldwide. In: Induced Abortion Worldwide (Internet). WHO; 2012 (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.who.int/reproductivehealth/publications/unsafe abortion/induced abortion 2012.pdf?ua=1
  20. ↑ Felitti VJ, Anda RF, Nordenberg D, Williamson DF, Spitz AM, Edwards V, et al. Relationship of Childhood Abuse and Household Dysfunction to Many of the Leading Causes of Death in Adults: The Adverse Childhood Experiences )ACE(Study. American Journal of Preventive Medicine. 2019;56(6).
  21. ↑ Trevillion K, Oram S, Feder G, Howard LM. Experiences of Domestic Violence and Mental Disorders: A Systematic Review and Meta-Analysis. PLoS ONE. 2012 Dec 26;7)12(:e51740.
  22. ↑ Chen LP, Murad MH, Paras ML, Colbenson KM, Sattler AL, Goranson EN, et al. Sexual Abuse and Lifetime Diagnosis of Psychiatric Disorders: Systematic Review and Meta-analysis. Mayo Clinic Proceedings. 2010 Jul;85)7(:618-29.
  23. ↑ Lachs MS, Pillemer KA. Elder Abuse. New England Journal of Medicine. 2015 Nov 12;373)20(:1947-56.
  24. ↑ Lachs MS. The Mortality of Elder Mistreatment. JAMA. 1998 Aug 5;280)5(:428.
  25. ↑ WHO. European report on preventing elder maltreatment (Internet). 2011 (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.euro.who.int/data/assets/pdf file/0010/144676/e95110.pdf
  26. ↑ CDC. Child Abuse and Neglect: Definitions (Internet). 2017 (cited 2021 Dec 23). Available from: https://www.cdc.gov/violenceprevention/childabuseandneglect/index.html